סופיה לורן (צילום: AP Photo/Matt Sayles)
שיחה אישית עם השחקנית סופיה לורן, שמגיעה לנטפליקס בגיל 86

אני אגדה

ראיון

"קצת מוקדם מדי לחשוב על פרישה. אני עדיין חיה, יש עדיין הרבה דברים שאני רוצה לעשות. עוד לא הגיעה העת שיזכרו אותי. לא, לא, לא, זה מוקדם מדי", אומרת סופיה לורן, שמככבת בסרט חדש שכתב וביים בנה עבור נטפליקס ● אגדת הקולנוע האיטלקייה חוזרת לרגעי השיא והשפל בקריירה שלה, ומספרת על חייה בצל מגפת הקורונה ● "עכשיו אני פוחדת לצאת אפילו להליכות בפארק, אני לא מרגישה חופשיה"

"הוא מכיר אותי היטב, כל סנטימטר בפנים שלי, בלבי, בנשמתי", אומרת השחקנית האגדית סופיה לורן על בנה, אדוארדו פונטי, התסריטאי השותף והבמאי של סרטה החדש, "כל החיים לפניו", שהחזיר אותה למסך אחרי עשור.

הסרט, שהופק על ידי חברת ההפקה האיטלקית פלומר, יופץ על ידי נטפליקס למבחר בתי קולנוע ויעלה לשירות הצפייה של ענקית התוכן ב-13 בנובמבר. התפקיד, שנכתב עבורה, היה מושלם לקאמבק: לורן מגלמת בסרט את מאדאם רוזה, ניצולת שואה שחיה בעיר החוף האיטלקית בארי ומפתחת קשר מיוחד עם מומו, נער מהגר מסנגל.

זו לא הגרסה הקולנועית הראשונה של הרומן של רומן גארי מ-1975, שפורסם לראשונה תחת שם העט "אמיל אז'אר". ב-1977 סימון סיגנורט גילמה את התפקיד הקטן בסרט "מאדאם רוזה" בבימוי משה מזרחי, שזכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. לורן מספרת שהעריצה את סיגנורט משתי סיבות: "היא הייתה שחקנית ענקית, מדהימה, והיא הייתה אישה טובה ונאמנה לאיב מונטן". אולם בהכנות לגרסה שלהם, לורן והבמאי שלה נמנעו מלצפות שוב בסרט של סינגורט.

סופיה לורן (צילום: AP Photo/Antonio Calanni)
סופיה לורן (צילום: AP Photo/Antonio Calanni)

לורן טוענת שהסרט שלהם נאמן יותר לספר בכך ש"הוא מספר את הסיפור מנקודת המבט של הנער". הספר פורסם לראשונה באנגלית בשם "מומו", וב-1986 יצאה מהדורה חדשה תחת הכותרת "החיים לפנינו" (The Life Before Us). בסרט הם החליטו לשמר גם את הכותרת המקורית, The Life Ahead, תרגום מילולי של כותרת הרומן בצרפתית, La vie devant soi.

היה גם מניע עמוק יותר, רוחני יותר, לדבקות בגרסה המקורית של הספר, שמשקף את תפיסת החיים החיובית של לורן למרות הקשיים והעוני שידעה בנעוריה באיטליה הקרועה מהמלחמה. "האנרגיה והתשוקה שבהן אימא שלי ניגשה לכל סצנה היו פלא לחזות בו", אומר לי אדוארדו. לורן שותפה לתחושה הזאת: "אני נותנת הכל, כל מה שיש לי, מבחינה רגשית ופיזית, בשביל הדמות שלי. רציתי לעשות את הסרט המאתגר הזה יותר ריאליסטי, יותר אמין".

בימים אלה, המשפחה היא הכול בשביל האגדה האיטלקית. אבל זה לא תמיד היה כך. כפי שידוע היטב, לורן ניהלה רומן מתוקשר עם קרי גרנט, שאותו פגשה במהלך צילומי סרטיהם המשותפים – "הגאווה והתשוקה" ו"ספינת האהבה" – והיא זוקפת לזכותו את עזרתו בלימוד ושיפור האנגלית שלה כשהגיעה להוליווד.

גרנט הציע לה נישואים, אבל ב-1966 נישאה למפיק האיטלקי קרלו פונטי האב, שהיה שותף להזנקת הקריירה שלה. הם היו נשואים 41 שנים, עד מותו ב-2007, וגידלו יחד שני בנים, קרלו פונטי הבן, 51, שהוא מנצח תזמורת, ואדוארדו, 47.

חיה את הרגע

במבט לאחור, לורן אומרת שהיא תמיד חיה את הרגע: "אם את לא מנצלת את ההזדמנות לעשות דברים ברגע הנכון, למה את מחכה?".

זו הייתה הסיבה לכך שחזרה לאיטליה לאחר שבילתה כמה שנים בהוליווד. התעשייה פשוט לא ידעה מה לעשות איתה – כשחקנית או כסמל מין. לפיכך היא המשיכה לשחק בסרטים סתמיים בזה אחר זה, "נער על הדולפין" עם אלן לד, "האוצר האבוד" עם ג'ון ויין ו"זה התחיל בנפולי" עם קלארק גייבל.

לורן משחזרת בצורה חיה כיצד סצנות האהבה בינה לבין השחקן הראשי אלן לד ב"נער על דולפין" הציבו בעיות בפני הבמאי ז'אן נגולסקו והצוות שלו. הבדלי הגובה בין לורן, 1.75 מטרים, לבין לד, 1.68 מטרים, סיבכו את הצילומים: "חלק מהסצנות שלנו יחד דרשו ממנו לעמוד על ארגז, ואחרות דרשו לחפור בשבילי תעלה, כשאנחנו נראים הולכים לאורך החוף".

אוגוסט 1984, סופיה לורן במהלך ראיון בלוס אנג'לס (צילום: AP Photo / Lennox McLendon, File)
אוגוסט 1984, סופיה לורן במהלך ראיון בלוס אנג'לס (צילום: AP Photo / Lennox McLendon, File)

פעם הייתי פרפומרית

לאחר שחזרה לאיטליה, היא קיבלה את תפקיד הקולנועי הטוב ביותר בקריירה שלה, בתור צ'זירה, בעלת חנות אלמנה ואם יחידנית שבורחת מרומא, בסרט "לה צ'וצ'ארה" של הבמאי ויטוריו דה סיקה (המבוסס על ספרו של אלברטו מוראביה, "שתי נשים"). העלילה החזקה, שמתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה, כוללת תיאורים גרפיים של זוועות המאבק להישרדות, בכלל זאת אונס קבוצתי אלים של הדמות שמגלמת לורן ושל בתה בת העשרה על ידי חיילים בתוך כנסייה.

לורן משחזרת כיצד סצנות האהבה בינה לבין השחקן הראשי הנמוך ממנה ב"נער על דולפין", הציבו בעיות בפני הבמאי: "חלק מהסצנות שלנו דרשו ממנו לעמוד על ארגז, ואחרות דרשו לחפור בשבילי תעלה לאורך החוף"

התפקיד הזה זיכה אותה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר ב-1961, ובכך היא הפכה לשחקנית הראשונה בהיסטוריה של האקדמיה שזכתה בפרס הנחשק עבור סרט בשפה זרה. בתחילה לורן הודיעה בהתלהבות שתגיע לטקס: "הרגשתי שרק להיות מועמדת זה כבוד בפני עצמו, וכבוד נדיר במיוחד כשחקנית איטלקייה בסרט איטלקי".

אבל אז, במחשבה שנייה, היא שינתה את דעתה: "המתחרות שלי היו שחקניות ענקיות (אודרי הפבורן, פייפר לורי, ג'רלדין פייג' ונטלי ווד). לא יכולתי לסבול את הייסורים שבלשבת חשופה למבטם של מיליוני צופים בזמן שגורלי נחרץ. אמרתי לעצמי, 'אם אני אפסיד, אני עלולה להתעלף מרוב אכזבה; אם אני אזכה, ייתכן מאוד שאני אתעלף מרוב שמחה'. במקום להפיץ את העילפון שלי בכל העולם, החלטתי שיהיה עדיף להתעלף בבית".

סופיה לורן ובנה אדוארדו פונטי, ספטמבר 2004 (צילום: AP)
סופיה לורן ובנה אדוארדו פונטי, ספטמבר 2004 (צילום: AP)

לא היו לה ציפיות של ממש לזכות, אבל "היות שהתקווה היא ממזרה נצחית, בערב האוסקר הייתי עצבנית מכדי לישון". הצלם פייר לואיג'י בא לביתה של לורן ברומא כדי לבלות איתה את ליל השימורים. באותם ימים הטקס לא שודר בטלוויזיה או ברדיו האיטלקיים. בשלוש לפנות בוקר לורן ניסתה ללכת לישון, "אבל העיניים שלי לא נעצמו והלב שלי לא הפסיק להלום, אז חזרתי לסלון לשוחח עם פייר".

בשש בבוקר, כשידעה שהטקס בלוס אנג'לס הסתיים, היא הייתה בטוחה שלא זכתה. אבל ב-6:45 העיר אותה קולו הנעים של קרי גרנט בטלפון, שבישר לה את החדשות הטובות. היא נזכרת: "לא התעלפתי, אבל קיבלתי סחרחורת. זה היה ללא ספק הדבר המרגש ביותר בחיי. לפני שעשיתי את 'לה צ'וצ'ארה' הייתי פרפורמרית, אחריו הייתי שחקנית".

ב-6:45 העיר אותה קולו הנעים של קרי גרנט בטלפון, שבישר לה כי זכתה באוסקר: "לא התעלפתי, אבל קיבלתי סחרחורת. זה היה הדבר המרגש ביותר בחיי. לפני 'לה צ'וצ'ארה' הייתי פרפורמרית, אחריו הייתי שחקנית"

"לה צ'וצ'ארה" ו"הקול האנושי", גם הוא בבימויו של אדוארדו, הם לדבריה "הסרטים הקשים ביותר שעשיתי בחיי". הגרסה בכיכובה של לורן מ-2014, המבוססת על המחזה הקצר והאייקוני של ז'אן קוקטו מ-1930, העבירה את מיקום העלילה לנפולי של סביבות שנות ה-50.

לורן מגלמת בה את אנג'לה, אישה שחווה רכבת הרים רגשית במהלך שיחת הטלפון האחרונה שלה עם הגבר שהיא אוהבת, שעוזב אותה לטובת אישה אחרת. "זה היה אחד הסרטים הכי קשים לצלם, כי הוא על אהבה של אישה לגבר שנוטש אותה. זה היה סיפור מאוד עצוב שבאמת שיגע אותי בסוף, כי לא הסכמתי עם מה שקוקטו כתב. ממש התייסרתי, אף פעם לא בכיתי כל כך הרבה בחיים שלי כמו במהלך הצילומים לסרט הזה".

סופיה לורן בביתה ברומא, 1963
סופיה לורן בביתה ברומא, 1963

היא מרחיבה: "זה מחזה קצר, מערכה אחת, אבל הוא ארוך בצורה בלתי רגילה כשמצלמים אותו. אני מבינה למה כל כך הרבה שחקניות רוצות לעשות זאת – זה תפקיד מיוחד במינו, בגלל העוצמה שבסוג הזה של אהבה סוערת והעצב בסוף". הגרסה של אלמודובר ל"הקול האנושי" עם טילדה סווינטון הוקרנה בחודש שעבר בהקרנת בכורה בפסטיבל ונציה, ולורן אומרת שהיא "מצפה מאוד לראות אותה".

אדוארדו מספר על תהליך העבודה עם אמו: "צילמנו את 'הקול האנושי' במשך עשרה ימים, אבל ערכנו חזרות במשך יותר משלושה שבועות. ישבנו זה מול זה ועברנו על כל שורה, ניסינו להפוך כל רגע לאישי.

"אימא שלי היא לא שחקנית שאוהבת לעשות חזרות, היא מאוד אינסטינקטיבית, אבל אמרתי לה, 'אם לא נעשה חזרות, נלחץ על אותו כפתור שוב ושוב, וכשנערוך את זה, זה ייראה מאוד חזרתי. אז אנחנו צריכים את החזרות כדי לעצב את הקשת הרגשית של ההופעה שלך, להפוך כל שורה לאישית'. דיברנו על החיים שלה ועל האהבות שלה, וזו באמת הייתה חוויה מדהימה, כי למדתי עובדות על אמי שלא ידעתי".

סופיה לורן בצילומי הסרט Legend of the Lost, לוב, 1957 (צילום: AP Photo/MT)
סופיה לורן בצילומי הסרט Legend of the Lost, לוב, 1957 (צילום: AP Photo/MT)

היה בלתי אפשרי לחיות

"כל החיים לפניו" היה מאתגר בצורה אחרת: "התחברתי למאדאם רוזה באופן מאוד אישי, כי זה עורר בי זיכרונות מחיי הילדות שלי בזמן המלחמה באיטליה. היה אז הרבה סבל, כי היו הפצצות מדי לילה. היה בלתי אפשרי ללכת לבית הספר, היה בלתי אפשרי להשיג אוכל, היה בלתי אפשרי לחיות".

היא קובלת כי "הרבה אנשים לא מתייחסים למהגרים ולפליטים כאל בני אדם, הם חולפים על פניהם ברחוב, במרחק של אולי 20-30 סנטימטרים, אבל מפריד ביניהם עולם שלם. סיפור החברות בין מאדאם רוזה לבין מומו – הכול מפריד ביניהם, גיל, גזע, דת, תרבות, ועדיין בסוף הם שני צדדים של אותו המטבע, כי שניהם ניצולים. הם מתקשרים דרך הכאב והעובדה ששניהם גדלו בלי משפחה".

כמו תמיד, הפרשנות שלה מבוססת על קרבה אינטימית: "תחילתה של אמפתיה היא היכולת לחיות בעור של מישהו אחר, לדעת באמת איך זה מרגיש לחיות את חייו". אבל הסרט הוא לא רק יצירה היסטורית: "הסיפור של רוזה הוא משהו די קרוב למה שקרה אז, אך גם קרוב למה שקורה עכשיו. אתה צריך לוודא שאתה עושה את מה שאתה יכול לעשות, כי אחרת יקרו לך דברים בלי שתדע בכלל".

"הרבה אנשים לא מתייחסים למהגרים ולפליטים כאל בני אדם, הם חולפים על פניהם ברחוב, במרחק של כמה סנטימטר, אבל מפריד ביניהם עולם שלם. תחילתה של אמפתיה היא היכולת לחיות בעור של מישהו אחר"

עבור לורן, למרות הסוף העצוב של הסיפור, "כל החיים לפניו" עוסק יותר בלידה מחדש מאשר בסופיות החיים: "מוות הוא התחלה של משהו אחר, מוות הוא שינוי, טרנספורמציה, סוף של פרק אחד הוא תמיד התחלה של אחר. מה שמאדאם רוזה מעבירה הלאה למומו הוא הרוח שלה, הלב שלה, מה שלמדה מהחיים. במהלך הצילומים אף פעם לא דיברנו על המוות, דיברנו על המשמעות של להתחיל משהו חדש". היא מזכירה את מילות השיר הסוגר את הסרט, מפני ש"הן באמת המילים שמאדאם רוזה העבירה למומו, מילים שהיא יודעת שהוא יישא בלבו לנצח".

סופיה לורן, שזה עתה מלאו לה 50, מדברת על הקריירה שלה בסוויטת המלון שלה בהוליווד, לוס אנג'לס, 6 באוקטובר 1984 (צילום: AP)
סופיה לורן, שזה עתה מלאו לה 50, מדברת על הקריירה שלה בסוויטת המלון שלה בהוליווד, אוקטובר 1984 (צילום: AP)

לורן מרעיפה שבחים על שותפה לסרט שמגלם את מומו (איבראהימה גואייה): "הוא אף פעם לא ראה מצלמה והוא אף פעם לא היה על סט צילומים, אז רצינו לגרום לו להרגיש בבית. הבאנו אותו ואת אביו לבית שלנו בבארי ופיתחנו איתם יחסים נפלאים. הוא הקשיב לפירוט שלנו איך לעשות דברים, כי זה היה עולם חדש שנפתח לנגד עיניו. איבראהימה הולך עכשיו לבית הספר, ולא ראיתי אותו, אבל אני בטוחה שבראש שלו הוא עדיין עובד על הסרט שלנו".

באשר לחייה האישיים, לורן אומרת שהיא בחרה לגור בז'נבה לפני זמן רב, "מפני שזה מקום מאוד שקט לחיות בו, מאוד שלו". ואף על פי ש"איטליה תמיד תהיה בלבי, אני מרוצה לחלוטין מהחיים בשווייץ. ז'נבה קרובה מאוד לאיטליה, אז כשאני רוצה לנסוע לרומא אני פשוט עולה על רכבת, ואני שוהה אצל אחותי מריה (הצעירה ממנה בארבע שנים) או אצל חברים קרובים, שמטפלים בי היטב".

היא אומרת: "נסעתי הרבה בחיי, אז אני מאוד אוהבת להישאר בבית, להסתכל בספרים שלי. אני אוהבת לעשות את הדברים שלי בפרטיות, ולפעמים אני אפילו אוהבת לעשות קצת קניות, אבל רק קצת, לא ממש הרבה. ואני אוהבת לצאת להליכות בפארק, לבד או עם חברים". למרבה הצער, ההליכות פסקו בעקבות המגפה: "היום אני לא אוהבת לצאת כי אני פוחדת, אני לא מרגישה חופשיה".

סופיה לורן בלוס אנג'לס ב-2019 (צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
סופיה לורן בלוס אנג'לס ב-2019 (צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)

משפחה מעוררת השראה

ואולם, כאופטימיסטית נצחית, היא אומרת: "אני חושבת שכל יום הוא הזדמנות לעשות משהו שאת באמת רוצה לעשות. חיי היומיום מעוררים בי השראה, והמשפחה שלי מעוררת בי השראה. יש לי שני בנים מקסימים והם העניקו לי נכדים, אז אני מוקפת בהרבה אהבה כל יום".

הגישה שלי לחיים היא מאוד פשוטה", היא מרחיבה. "אני נהנית מכל החדשות הטובות שהילדים שלי מספרים לי על החיים שלהם, למרות שהם גרים רחוק בקליפורניה, אבל אנחנו משוחחים בטלפון ומשתמשים בפייס טיים".

לורן מקווה שהיא תוכל לבקר את המשפחה שלה בלוס אנג'לס בקרוב, אבל בינתיים היא ממלאת את ימיה בפעילויות שגרתיות. אחד ההרגלים שהיא מתמידה בהם לאורך השנים, לא משנה היכן היא נמצאת, הוא הגרסה האישית שלה לדתיות: "אני עדיין מתפללת כל לילה, את כל התפילות שלמדתי בתור ילדה. לא הייתי שורדת בלי להתפלל".

"אני נהנית מכל החדשות הטובות שהילדים שלי מספרים לי על החיים שלהם, למרות שהם גרים רחוק בקליפורניה, אבל אנחנו משוחחים בפייס טיים. אני עדיין מתפללת כל לילה, את כל התפילות שלמדתי כילדה"

כשאני שואל אותה על המציאות הפוליטית החיצונית, היא עונה: "העולם צריך אמפתיה, העולם צריך להתאחד. מפלגים בינינו המדיה החברתית, הפוליטיקה, מנהיגים מסוימים. אנחנו צריכים למצוא דרכים לאחד בין אנשים, או לפחות להראות להם את האפשרות להתאחד, וזה בדיוק מה שמנסה לעשות הסרט".

סופיה לורן שוכבת במיטת בית חולים ומחזיקה את בנה קרלו פונטי ג'וניור בזרועותיה, מציגה אותו לעיתונות באולם המרכזי של מרפאת הלידה של בית החולים הממלכתי בז'נבה, שוויץ, ינואר 1969 (צילום: AP)
סופיה לורן שוכבת במיטת בית חולים ומחזיקה את בנה קרלו פונטי ג'וניור בזרועותיה, מציגה אותו לעיתונות באולם המרכזי של מרפאת הלידה של בית החולים הממלכתי בז'נבה, שוויץ, ינואר 1969 (צילום: AP)

קצת מוקדם מדי

לורן, שבספטמבר מלאו לה 86 שנים, לא מתכננת לפרוש אם פירוש הדבר לשבת בבטלה או להרהר במורשת שלה ככוכבת עולמית, אף על פי שהשנה היא מציינת 70 שנה לקריירה שלה, שהחלה בתפקידי ניצבות או ביט ב-1950.

ב-1991 היא קיבלה פרס אוסקר של כבוד על הישגיה לאורך השנים, אחד מבין הפרסים והמחוות הרבים שזכתה להם. אבל היא מתעקשת בענווה ובגאווה גם יחד: "קצת מוקדם מדי לחשוב על פרישה. אני עדיין חיה, יש עדיין הרבה דברים שאני רוצה לעשות. עוד לא הגיעה העת שיזכרו אותי. לא, לא, לא, זה מוקדם מדי".

עמנואל לוי הוא פרופסור לקולנוע ולסוציולוגיה, מבקר קולנוע ומחברם של תשעה ספרים, בהם "הכול על האוסקר: ההיסטוריה והפוליטיקה של פרסי האקדמיה" (All About Oscar: The History and Politics of the Academy Award), שיצא ב-11 מהדורות.

עוד 1,922 מילים
כל הזמן // יום שישי, 4 בדצמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: ניסיון להקים "מפלגת מקצוענים" חדשה

עמוס ידלין עשוי לחבור ליעלון, שאומר שאם אייזנקוט יתמודד, זה יהיה כמספר 2 ● גנץ: "תקציב מיד או בחירות" ● ישראל שילשה את כמות החיסונים שהוזמנו ממודרנה ● דיווח: ממונה הקורונה חושב שפתיחת הקניונים הייתה החלטה פוליטית ● דיווח: גורמים חרד"ליים מתכננים להריץ מפלגת ימין ● חולדאי מגייס כסף לקמפיין לראשות הממשלה

עוד 31 עדכונים

להוציא לחל״ת את מודל החל״ת

הויכוח על הצורך בסגר חוצה מגזרים וקבוצות בישראל. לכל אחד מאתנו דעה רפואית  מנומקת בעד או נגד הסגר וכמה ישפיע, אם בכלל, על מצב התחלואה. אבל רובנו מפספסים נקודה קריטית לא פחות – המגפה הכלכלית והחל"ת המחודש שבא בעקבותיה יישארו כאן גם אחרי שהקורונה תלך, והם עלולים לפגוע ביותר ישראלים.

ערב חנוכה תשפ"א, מדינת ישראל והעולם כולו מציינים שנה בדיוק להופעת נגיף הקורונה בחיינו. אך אם ציפינו שבשלב זה הממשלה תיעזר בניסיון שצברה בחודשים שחלפו כדי לנהל את המשבר הבריאותי והכלכלי באופן שונה מהדרך בה התנהלו הדברים עד עכשיו ותבצע הפקת לקחים – אנו (שוב) צפויים להתאכזב.

ערב חנוכה תשפ"א, ישראל והעולם יציינו שנה לקורונה. אך אם ציפינו שהניסיון שנצבר יסייע לממשלה לנהל בשלב זה את המשבר הבריאותי והכלכלי אחרת מכפי שהדברים נוהלו עד כה, אני שוב צפויים להתאכזב

אנחנו מצויים בפתחו של גל שלישי שלא באמת מפתיע אף אחד, רק שהפעם אנו מצויים גם בתחילת עונת החורף, והגל העולה יצטרף לנגיף השפעת המבקר קבוע באזורנו בין החודשים דצמבר ומרץ ומעמיס בכל שנה מחדש על מערכת הבריאות הרזה והרעבה גם ככה.

יותר מכל, הגל השלישי בפרט וההיערכות לקראתו בכלל מצד קבינט הקורונה והממשלה, מעיד יותר מכל על כישלונם של אלה בטיפול בכל הקשור למגיפה. מערך החקירות האפידמיולוגיות לא עשה את ההבדל כמצופה, והיחס כלפי תוכנית הרמזור ידוע. לכל זה תוסיפו את העובדה שממשלת ישראל, על שני ראשי הממשלה שלה, לא השכילה בחצי שנה האחרונה ליצור רשת ביטחון כלכלית יציבה ומתפקדת, שתגן עלינו ותעניק לנו – השכירים והעצמאים כאחד – חומת הגנה כלכלית. ועכשיו, כאילו כל זה לא הספיק לנו – אנחנו בדרך, כאמור, לסוג של סגר נוסף.

על מקבלי ההחלטות להבין כי הסגרים הקודמים המיטו חורבן כלכלי על אלפי עסקים, גדולים בינוניים וקטנים, וגרמה לסגירת רבים מהם. קברניטי המדינה חייבים להבין ששימוש חוזר במודל החל"ת הבעייתי, עד לבואם של החיסונים בעוד ארבעה חודשים במקרה הטוב, יכניס בכל כורחם מאות אלפי ישראלים נוספים למעגל האבטלה.

כדי לצאת ממנו יידרש פרק זמן ארוך ומייאש. עליהם להבין גם כי סגר בכל צורה שהיא, ללא טיפול כירורגי ומקיף במערכת הבריאות הגוססת, לא יועיל כנראה אלא עלול לעשות את הפעולה ההפוכה – להביא הלכה למעשה את המערכת למצב של אי ספיקה ואי יכולת להאבק במגיפה

קחו את כל אלה, ערבבו יחד, והנה לכם מתכון בטוח לוועדת חקירה ממלכתית.

עד כה רשת הביטחון הכלכלית שפרסה ממשלת ישראל מתחת לרגלי האזרחים הייתה קמצנית ודלה במיוחד, בניגוד למדיניות בה נהגו מרבית הממשלות בעולם. המסקנה מהסגר הראשון (והשני) ברורה – אין יציאה מהמשבר הבריאותי בלי שינוי כיוון במדיניות הכלכלית. לקראת הבחירות המסתמנות בקרוב עלינו לדרוש מכל מפלגה ומתמודד: מה שהיה לא יהיה.

רשת הביטחון הכלכלית שפרסה ממשלת ישראל לרגלי האזרחים הייתה קמצנית ודלה במיוחד ביחס למרבית ממשלות העולם. המסקנה מהסגרים ברורה – אין יציאה מהמשבר הבריאותי בלי שינוי כיוון במדיניות הכלכלית

מודל החל"ת out מודל השתתפות בשכר – in

כפי שראינו כבר בגלים הקודמים, רעיון החל"ת לא הוכיח את עצמו ורק חיזק את חוסר הוודאות של המעסיקים  והעובדים, שלמעלה מחצי מיליון מהם עדיין מצויים בחל"ת של למלעלה משמונה חודשים. מה שמכעיס יותר מכל הוא שהממשלה ("ממשלת קורונה" להזכירכם) עודדה את המעסיקים להוציא עובדים לחל"ת במקום למצוא פתרון הוגן והגיוני יותר ולמנוע ממאות אלפי אזרחים להגיע למצב בו הם בעצם מפוטרים באופן מעשי, ואין להם לאן לחזור. 

את המצב האבסורדי הזה צריך להפסיק, ועכשיו. במקום להוציא שוב עובדות ועובדים לחל"ת, על המדינה ליצור שיתופי פעולה עם ארגוני העסקים ולעודד עסקים להנהיג מדיניות של השתתפות בשכר. המשוואה פשוטה: המעסיקים מתאימים את היקף משרות העובדים לשעות ולתפוקה הנדרשת מהם בתקופה זאת, גם אם זה מצריך התאמה של העסק לעבודה מהבית. בתמורה, המדינה תיקח על עצמה לשלם את הפרש השכר שהעובדים הפסידו.

במצב כזה גם נרוויח את המשך פעילות המשק ללא פגיעה בעובדים מחד, ומאידך המדינה תחסוך תשלומי דמי אבטלה (מביכים ולא מספיקים) למאות אלפי אנשים, כשבתווך אותם עובדים ירוויחו שכר גבוה יותר מאותם דמי חל"ת. וכל זה מבלי לפגוע בבעלי העסקים, ועם מתן תנופה אדירה לגלגלי המשק הישראלי המקרטע ומתן מוטיבציה אדירה לציבור העובדים בישראל.

מאיר מישאל שמואלי הוא פעיל חברתי, עוסק בדוברות וייעוץ תקשורתי לגופים חברתיים. דתי וסוציאל-דמוקרט שמאמין בערכי שלום שיוויון וצדק וביהדות מקרבת. נשוי למלי ויחד מגדלים ארבעה ילדים מתוקים. פועל בכל דרך להציג יהדות מתונה שדרכיה דרכי נועם ועל נתיבותיה שלום ולהרחיק כל כפייה וסיאוב מעסקני דת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 619 מילים

סרט גרמני מצליח לטפל בטראמפ והיטלר מבלי ליפול למלכודות

בסרטם החדש, "המשמעות של היטלר", בוחנים צמד הקולנוענים פטרה אפרליין ומייקל טאקר את האידאולוגיה הנאצית ומשרטטים קווים מקבילים בין שנות ה-40 לימינו ● בין האתגרים שאיתם מתמודדים שני הבמאים - איך ליצור סרט מעניין ומלהיב על הנאצים מבלי להפוך את האידאולוגיה הנאצית עצמה למלהיבה

עוד 1,879 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 47 ימים להשבעה

בלי דרמות ובאופן מסודר, ג'ו ביידן מתחיל לעבוד

צוות המעבר של ביידן עובד במלוא הקצב, והנשיא הנבחר הציג עד כה סדרת מנויים שנותנת אינדיקציה לגבי הכיוון שהוא מנסה להתוות בצורת הממשל שלו ● במקביל, בג'ורגי'ה נערכים לסיבוב השני על שני הכיסאות שיקבעו איזו מפגלה תשלוט בבית הנבחרים ● ופסק הדין הראשון של איימי קוני בארט רחוק מלהיות שמרן ● אור רפל-קרויזר מסכם את אירועי השבוע בדרך לבית הלבן

עוד 1,980 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
צֶדֶק

כשפרקליטי ראש הממשלה מבקשים מבית המשפט "הגנה מן הצדק" הם לא מהססים לצטט פסק דין של בג"ץ שאסר את השימוש ב"טלטולים" בחקירות שב"כ - החלטה שנתניהו עצמו התנגד לה נחרצות ● הם גם לא מתביישים לגייס את חנוך לוין, שבלי ספק היה בז להם ● לא הגנה על הצדק דרושה כאן, אלא הגנה על הצדק הפואטי

עוד 1,695 מילים

איראן לא ממהרת לנקום את מות המדען פחרי זאדה

איראן איננה ממהרת להגיב צבאית נגד ישראל לאחר שהאשימה אותה בחיסול מדען הגרעין מוחסן פחרי זאדה. ישנם סימנים כי איראן תעכב את תגובתה הצבאית נוכח חששה מתגובה אמריקנית-ישראלית חריפה ומתוך רצון להתחיל ברגל ימין את יחסיה עם ממשל ביידן.

 איראן היא מדינת טרור המפעילה טרור בכל רחבי המזה"ת ובעוד כמה מדינות בעולם, לכן היא האחרונה שיכולה להאשים את ישראל כי היא "מדינת טרור".

ישראל לא המציאה את שיטת ההתנקשויות והחיסולים. לאיראנים יש ניסיון עשיר בתחום הזה החל מחיסול מתנגדיהם במדינות ערב באמצעות השלוחות של איראן בלבנון, עיראק, סוריה ותימן, ועד חיסול גולים ופעילי אופוזיציה איראנים בחו"ל על ידי המודיעין האיראני.

ישראל לא המציאה את שיטת ההתנקשויות והחיסולים. לאיראנים יש ניסיון עשיר בתחום, מחיסול מתנגדים במדינות ערב באמצעות שלוחות איראן באותן מדינות, ועד חיסול גולים ופעילי אופוזיציה בחו"ל ע"י המודיעין האיראני

ההנהגה האיראנית היא שנותנת את ההנחיות לאסטרטרגיית הטרור שלה ומשתמשת בה ליצוא "המהפכה הח'ומיינסטית".

מבחינתה, הטרור הוא חלק מאסטרטגיה ודרך מקובלת להשגת מטרותיה והאינטרסים שלה, היא משקיעה בדרך הטרור כסף רב אך משתמשת בו בצורה מושכלת ומשתדלת כי פעולות הטרור שהיא יוזמת יבוצעו "ללא טביעות אצבע" כדי לשמור על מרחב ההכחשה.

נשק החיסולים הפך לחרב פיפיות ועכשיו המשטר האיראני חווה על בשרו את הנשק שכה הרבה להשתמש בו נגד מתנגדיו ואויביו.

הכלה אסטרטגית

לאיראן אין שום הוכחות הקושרות ישירות את ישראל וארה"ב להתנקשות בחיי "אבי פצצת הגרעין", המדען מוחסן פחרי זאדה, למרות האשמות של בכירים איראניים כי סעודיה ועוד מדינה ערבית היו מעורבות בחיסול, לא מחזיקה בשום ראיות לכך.

חיסולו של פחרי זאדה היווה מכה קשה לאיראן ולמערכת הביטחון שלה, הוא פגע במעמדה האזורי כמובילת "ציר ההתנגדות" ובמורל של העם האיראני, אבל לאיראנים יש סבלנות רבה והם אינם ממהרים להגיב בשטח למרות ההתלהמות התקשורתית של כמה בכירים איראנים.

משפט המפתח הינו דברים שאמר נשיא איראן חסן רוחאני:

"התגובה תינתן בזמן המתאים".

זהו מונח שבו השתמשו בכירים איראנים גם בעבר ופירושו שאיראן איננה ממהרת לשום מקום, היא מתכננת את צעדיה בקפידה ובזהירות ואיננה מחפשת שום הרפתקאה צבאית, במיוחד בתקופה רגישה כזו, בין שני ממשלים אמריקנים, כאשר, להערכתה, הנשיא טראמפ אורב להזדמנות נאותה להנחית מכה צבאית חזקה על מתקני הגרעין שלה לפני שהוא עוזב את הבית הלבן.

איראן איננה מחפשת שום הרפתקאה צבאית, במיוחד בתקופה רגישה כזו, כשלהערכתה הנשיא טראמפ אורב להזדמנות נאותה להנחית מכה צבאית חזקה על מתקני הגרעין שלה לפני שיעזוב את הבית הלבן

גם האיראנים עוקבים אחרי הדיווח בעיתון "דיילי ביסט" שבו נמסר אמש כי הנשיא טראמפ אמר לבכירי ממשלו:

"תענישו את הממשל האיראני ככל שניתן בשבועות הקרובים אך אל תציתו מלחמת עולם שלישית".

ניתן להעריך, לאור נסיון העבר, כי איראן נוטה לגלות "הכלה אסטרטגית" ואיפוק לאחר חיסולו של פחרי זאדה לאור חששה מממשל טראמפ, היא רואה בפעולת החיסול חלק ממלכודת ומזימה אמריקנית-ישראלית לגרור אותה לעימות צבאי שיוביל להשמדת מתקני הגרעין שלה לפני שטראמפ יעזוב את הבית הלבן.

בינתיים היא עושה הרבה רעש תקשורתי מלווה באיומים. הפרלמנט האיראני התכנס בתחילת השבוע ואישר שתי הצעת חוק כי על הממשלה להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוזים וכי עליה להשהות את הפיקוח על המתקנים הגרעיניים עד להסרת הסנקציות, אולם אין לו שום יכולת לכפות את ביצוע החוק על הממשלה.

ההחלטה הביאה לעימות פומבי בין הפרלמנט האיראני לבין הממשלה. דובר ממשלת איראן עלי אלרביעי הודיע כי:

"הסכם הגרעין והתוכנית הגרעינית הם בטיפול של המועצה לביטחון לאומי והפרלמנט איננו יכול לטפל בנושא הזה באופן נפרד".

הרצון האיראני לנקום את הפגיעה בכבוד הלאומי וחיסולו של פחרי זאדה הוא גדול אך להנהגה יש יכולת פרגמטית לא פחות גדולה להכיל את הדברים והיא לא תסתבך במהלך שישרת את ממשל טראמפ וישראל וימנע מג'ו ביידן לחזור להסכם הגרעין  ולהסיר את הסנקציות מעליה.

איראן ספגה בשנה האחרונה כמה מהלומות קשות: חיסולו של קאסם סולימאני בעיראק, פיצוץ גדול במתקן הצנטרפוגות המתקדמות בנתנז, חיסול בכיר אלקאעדה אבו מוחמד אלמצרי בלב טהראן, חיסול אבי תוכנית הגרעין חוסאן פחרי זאדה  ומכות צבאיות ישראליות חזקות על כוח "קודס" והמליציות הפרו-איראניות בסוריה.

בינתיים איראן עושה הרבה רעש תקשורתי מלווה באיומים. הפרלמנט האיראני התכנס השבוע ואישר 2 הצעת חוק לגבי העשרת אורניום והשהיית הפיקוח על המתקנים עד להסרת הסנקציות, אך ללא סמכות לכפות את ביצוען על הממשלה

למרות זאת, היא לא שברה את כללי המשחק משתי סיבות:

  1. האחת, היא יודעת כי לישראל יש עליונות מודיעינית וצבאית עליה שמגובה בסיוע צבאי אמריקני במידת הצורך,
  2. והסיבה השניה היא שההנהגה האיראנית תעשה הכל כדי להתחיל את יחסיה עם ממשל ביידן ברגל ימין כדי להביא להסרת הסנקציות הכלכליות הכבדות שהוטלו עליה על ידי ממשל טראמפ בארבע השנים האחרונות.

אפשר שההנהגה האיראנית תעתיק בינתיים את מודל התגובה האיראני על חיסולו של קאסם סולימאני בעיראק ותגביר את ההתקפות על היעדים האמריקנים בעיראק, מבלי למתוח את החבל וללא קורבנות אמריקנים, ובכך תימנע מתגובה אמריקנית קשה אך תצטייר כמי שמנסה לנקום את מותו של פחרי זאדה.

במקביל היא תנסה לפגוע בישראל באמצעות חזבאללה או המליציות הפרו-איראניות משטח סוריה אשר באחרונה הטמינו זירת מטענים בשטח ישראל ברמת הגולן.

גם לאחר חיסולי מדעני הגרעין האיראניים ב-2010 וב-2012, איראן נזהרה מאוד בתגובותיה. לא היו לה שום הוכחות כי ישראל אחראית למעשה. גם הפעם היא מאשימה, בנוסף לישראל ולארה"ב, את ארגון האופוזיציה "מוג'אהדון ח'לק" כי סייע בחיסולו של פחרי זאדה. הארגון פירסם הודעת הכחשה חריפה והאשים את איראן ב"שנאה ושקרים".

הקצנת עמדות

נראה שמי שחיסל את מדען הגרעין פחרי זאדה הצליח להשיג מטרה חלקית, החיסול יקשה על הנשיא החדש ג'ו ביידן לחזור להסכם הגרעין או לנהל משא ומתן על הסכם גרעין חדש. החיסול חיזק את הקו הקיצוני באיראן המתנגד לכל משא ומתן עם הנשיא החדש על הסכם חדש. החיסול חיזק את התחושה בקרב ההנהגה האיראנית כי אי אפשר לבטוח בארה"ב וכי גם ג'ו ביידן עלול להתהפך על איראן ולנקוט כלפיה בקו נוקשה למרות הצהרותיו במערכת הבחירות בדבר רצונו בדיאלוג וחזרה להסכם הגרעין.

מדינות המפרץ חוששות מאוד מתגובה איראנית כלפיהן, חמש מהן כבר גינו את חיסולו של המדען פחרי זאדה, אך סעודיה, מנהיגת המפרץ, שמרה במשך כמה ימים על שתיקה.

עבדאללה אלמעלמי, הנציג הפלסטיני באו"ם אמר בראיון לערוץ RT:

"סעודיה מתנגדת לפשע של רצח המדען האיראני מוחסן פחרי זאדה, מדובר באבידה לכל האומה האסלאמית".

אך עאדל ג'ביר, שר המדינה לענייני חוץ של סעודיה, שפך צוננים על דבריו ואמר:

"המשטר האיראני בנוי על חיסולים מסביב לעולם, סעודיה איבדה אזרחים רבים בגלל התנהגותה הפושעת והבלתי חוקית של טהראן".

הוא דחה את דבריו של שר החוץ ג'וואד זריף, שהאשים את סעודיה כי היתה לה מעורבות בחיסול פחרי זאדה ביחד עם ישראל וארה"ב ואמר כי סעודיה איננה תומכת בשום צורה בחיסולים וכי היאוש הוא שדחף את שר החוץ האיראני להאשים את סעודיה במה שקורה בארצו.

שר המדינה הסעודי לענייני חוץ דחה את דברי שר החוץ האיראני, שהאשים את סעודיה במעורבות בחיסול פחרי זאדה עם ישראל וארה"ב, ואמר כי סעודיה איננה תומכת בחיסולים וכי היאוש הוא שדחף את שר החוץ האיראני להאשימה במה שקורה בארצו

פרוייקט הגרעין האיראני ימשך למרות חיסולו של פחרי זאדה, אבי הפצצת הגרעין האיראנית, ואולי אף יואץ. לפחרי זאדה היו עוזרים רבים ומדובר בפרוייקט שאיננו מסתמך על אדם אחר, יהא בכיר ככל שיהא.

על פי בדיקה של הרשתות החברתיות ודיווחים מאיראן, כרגע אין לחץ עממי כבד על המשטר לנקום את מותו של פחרי זאדה, כפי שהיה בשנה שעברה לאחר חיסולו של קאסם סולימאני. זה מאפשר למשטר לקבל החלטות שקולות יותר, שלא תחת לחץ. לא מן הנמנע שהוא שומר את הנקמה על מותו של פחרי זאדה כקלף מיקוח במשא ומתן עם ג'ו ביידן כדי לנסות ולהסיר את הסנקציות מעל איראן.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,132 מילים
עודכן לפני 21 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בעוד כשלושה שבועות יתכנס הרכב של 11 שופטי בג"ץ לדון בשלל עתירות נגד חוק הלאום ● כשנחקק חוק היסוד, נאמר כי מדובר בחוק הצהרתי שאינו צפוי לייצר שינוי במארג הזכויות האזרחיות ● אבל המציאות טפחה על פניהם של המחוקקים התמימים ● השבוע קבע רשם בית המשפט בקריות כי "כרמיאל היא עיר יהודית" תוך שהוא מצטט את חוק הלאום ● ההחלטה הזו עשויה לשחק לידי העותרים ● פרשנות

עוד 915 מילים

כ"ץ קבע פגישה עם גנץ, שלא מבין שהוא הולך לקנוסה

אתמול הודיעה כחול-לבן כי שר האוצר פנה אל גנץ וקבע עמו פגישה ביום ראשון על תקציב 2020/2021 ● לא בכדי יצאה ההודעה מהצד של גנץ ● שר הביטחון שם את מבטחו עכשיו בכ"ץ ומקווה שיוכל לצאת מהפגישה ביום ראשון עם בשורה שתשאיר אותו במסלול לרוטציה ● כ"ץ יקבל את גנץ בלבביות, אבל האכזבה שמחכה לו במשרד האוצר רק תצטרף לשאר מפחי הנפש ● פרשנות

אתמול בערב (חמישי) הפיצה הדוברות הרשמית של כחול-לבן הודעה לתקשורת. "שר האוצר ישראל כ"ץ פנה כעת לשר הביטחון בני גנץ בבקשה לקיים פגישה להצגת תקציב המדינה לשנים 2021/2020. השניים צפויים להיפגש ביום ראשון הקרוב. טרם נקבעה שעה".

לא בכדי ההודעה יצאה מבני גנץ. שר הביטחון מסרב לאבד תקווה. הוא קורע את החבל אבל משאיר חוט מחבר אחד. הוא עדיין מתחנן לאיזה נס, שישאיר את הרוטציה בחיים.

גנץ הרי כל כך קרוב למעון הרשמי ברחוב בלפור. יש לו אפילו משרד של ראש הממשלה החליפי עם מנכ"ל שאישרה הממשלה. ההסכם הקואליציוני מעגן כיאות את התנאים המופלגים שלו, אחד לאחד. איך אפשר לוותר על כל זה?

גנץ שם את מבטחו עכשיו בכ"ץ. הוא מקווה שיוכל לצאת מהפגישה ביום ראשון עם בשורה. הוא לא מבין שהוא הולך לקנוסה. האכזבה שמחכה לו במשרד האוצר מצטרפת לשורה של מפחי נפש, שהובילו אותו לנאום הממורמר שנשא ביום שלישי בכנסת. בפגישה באוצר, גנץ לא יצליח לעצור את "הפיגוע הכלכלי שנתניהו עושה באזרחי ישראל", כלשונו.

בנימין נתניהו ובני גנץ בדיון על ההסכם עם בחריין, 10 בנובמבר 2020 (צילום: דוברות הכנסת - שמוליק גרוסמן)
בנימין נתניהו ובני גנץ בכנסת, 10 בנובמבר 2020 (צילום: דוברות הכנסת – שמוליק גרוסמן)

כ"ץ יקבל את גנץ בלבביות, כדרכו. סביר להניח שהשניים יחליפו כמה מלים על מושב כפר אחים שבו גדלו. כ"ץ מתגורר שם עד היום. בהמשך יציג שר האוצר לגנץ את לוח הזמנים שלו להעברות התקציב וחוקי ההסדרים. ביום שני האחרון הוא הציג את הלו"ז הזה לנתניהו:

  • 9 בדצמבר 2020: אישרור תקציב 2020 בממשלה.
  • 17 בדצמבר 2020: אישור תקציב 2021 וחוקי ההסדרים בממשלה.
  • 23 בדצמבר 2020: אישרור תקציב 2020 בכנסת.
  • פברואר 2020: אישור תקציב 2021 וחוקי ההסדרים בכנסת.

גנץ לא מבין הרבה בתקציב, כמו שהוא לא בקיא בסעיפים נסתרים בהסכמים פוליטיים, כפי שראינו. הוא יודע בגדול שהוא חתם על הסכם קואליציוני עם נתניהו באפריל האחרון, ושם מתחייב ראש הממשלה להעביר תקציב דו-שנתי. ההסכם הזה הפך לתיקון בחוק יסוד הממשלה, אבל התקציב  המובטח לא עבר באוגוסט וקיבלנו את הדחייה שרקמו יועז הנדל וצבי האוזר, עד ה-23 בדצמבר.

הנדל והאוזר רוצים עכשיו לפוצץ את התקציב וללכת לבחירות כי מקומם מובטח ברשימה של נפתלי בנט. גנץ מנהל מלחמת מאסף שנראית אבודה. הוא יתבע משר האוצר להעביר את תקציב 2021 מיד, בשלוש קריאות, עד סוף החודש. כ"ץ יגחך. הוא יגיד לו שגלגלי הממשלה והכנסת לא עובדים כל כך מהר. יש תהליכים, יש הצבעות, יש עבודת משרדים, יש ועדות בכנסת. "בוא נעביר את תקציב 2020 ב-23 בדצמבר ונמנע בחירות", יאמר כץ לגנץ. לאט, לאט. אחר כך נראה.

גנץ מנהל מלחמת מאסף שנראית אבודה. הוא יתבע משר האוצר להעביר את תקציב 2021 מיד, בשלוש קריאות, עד סוף החודש. "בוא נעביר את תקציב 2020 ב-23 בדצמבר ונמנע בחירות", יאמר כץ לגנץ. אחר כך נראה

כ"ץ יודע שנתניהו לא רוצה תקציב לא בדצמבר ולא בפברואר. אם יש תקציב, יש ממשלה, ואם יש ממשלה, יש רוטציה. נתניהו רוצה בחירות, אבל במועד שנוח לו, ורק אחרי פיצוץ תקציב. "אם לא היה משפט – היה תקציב", אמר גנץ השבוע בנאומו, וכל כך צדק.

למה בכל זאת הוא הולך לפגוש ביום ראשון את שר האוצר? למה הוא מוציא הודעה ועושה בושות לעצמו? הפתרונים הם לא מתחום ההיגיון הפוליטי והמעשי.

עוד 462 מילים

"ההדבקה ירדה כי החרדים הגיעו לעומק חיסוני גבוה"

מגפת הקורונה ההדבקה בקורונה במגזר החרדי הפכה מהגבוהה ביותר לנמוכה ביותר בישראל ויש כבר מי שמדבר על חסינות עדר ● פרופ׳ אודי קימרון: "כשחלקים גדולים מהאוכלוסייה נדבקים, ההדבקה יורדת" ● פרופ׳ גבי ברבש מודה שאין הסבר טוב יותר לתופעה אבל מזהיר: "השיח על חסינות העדר מסוכן ביותר" ● החדשות הרעות: התפתחות דומה במגזר החילוני תעלה בחיי אלפי בני אדם

עוד 2,189 מילים

הפתרון של משרד התחבורה לסכנה בבתי הספר: תמרורים חמודים

משרד התחבורה חשף השבוע שלושה תמרורים חדשים הנמצאים בתהליך אישור אשר יוצבו בקרבת בתי הספר ● המדובר בתמרורים כחולים, לא אפקטיביים וחסרי כל סיכוי להשפיע על מצב הבטיחות בדרכים הרעוע בסביבת מוסדות החינוך ● "אור ירוק" לזמן ישראל: "תמרור לבדו לא יכול לאלץ את הנהג להוריד את המהירות ליד בתי ספר, והפחתת המהירות זה הדבר העיקרי שיציל את הילד הבא"

עוד 983 מילים

לגליזציה 20 שנה בכלא על כמה עציצים ומנורה צמודה

תזכיר החוק לאסדרת שוק הקנאביס אמור להיות ציון דרך משמעותי בדרך ללגליזציה ● אלא שהמרוויחים העיקריים עומדים להיות החברות המסחריות, שיזכו לבלעדיות על שוק שמגלגל כ-7 מיליארד שקל בשנה, בעוד שמיליון וחצי הישראלים שצורכים כיום את החומר באופן לא חוקי יעמדו מול מגבלות דרקוניות ועונשים חסרי פרופורציה ● גם מטופלי הקנאביס הרפואי חוששים שיידחקו לסוף התור

עוד 1,895 מילים ו-1 תגובות

הממשלה לא תדון ביום א' בתקציב ובמינוי מפכ"ל

בג"צ הודיע למדינה כי עליה "לפעול במהירות למינוי מפכ"ל", אבל הנושא לא מופיע בלו"ז ישיבת הממשלה הקרובה ● כ"ץ הבטיח לגנץ לזרז את תקציב המדינה - אבל גם התקציב לא נמצא בלו"ז ● מנדלבליט לבג"צ: מתנגד להתערבות שיפוטית בחוק הלאום ● משרד הבריאות הפתיע את קופות החולים: תוך חודשיים יגיעו חיסונים לשני מיליון ישראלים ● ירדן מודיעה בעקבות בחירתו של ביידן: נחדש את השיחות ושיתוף הפעולה עם ישראל

עוד 67 עדכונים

מה שהיה עד כה זה כלום לעומת מה שיהיה בממשלת המעבר

נתניהו עצמו הרי לא מאמין לאף מילה שהוציא מפיו אתמול במסיבת העיתונאים בכנסת ● הוא יודע שההסכם הקואליציוני שחתם עם כחול-לבן היה מעשה רמייה אחד גדול ● הממשלה הנוכחית תכהן עד הבחירות, וכבר לא משנה מתי הן יתקיימו ● וכל מה שראינו עד היום, ייראה כמו אידיליה לעומת מה שצפוי לנו בממשלת מעבר לפני בחירות סוערות בימים של משבר הקורונה ● פרשנות

עוד 449 מילים ו-1 תגובות

אוסף היוזמות האחרונות של נתניהו וחבורתו מערער את המצב האזורי ההפכפך ממילא, ומתעלם מהערכים המשותפים של ישראל וארה"ב ● התרברבות בכוחו של צה״ל עלולה לגרור בסופו של דבר לתגובות קטלניות ולאיים על יחסיה ארוכי השנים של ישראל עם ארה"ב ● אם לא תהיה הבנה כי שותפות מתמשכת בין ישראל לארה״ב היא דרך דו-סטרית, יכולת הקיום של ישראל נתונה בסכנה ● דעה

עוד 1,233 מילים ו-1 תגובות

כפי שניצל את העתירות לבג"ץ נגד מינויו ליועמ"ש כדי להשיג הצהרות שיפוטיות שמנקות אותו בפרשת הרפז, כך ניצל מנדלבליט עתירה שהוגשה לאחרונה בדרישה לפסול את השתתפותו בוועדת האיתור לפרקליט המדינה, לאותה מטרה ממש ● וגם הפעם - תוך הטעיית השופטים ורתימת הפרקליטות להשמיע בבג"ץ מידע שגוי ● פרשנות

עוד 1,024 מילים ו-1 תגובות

הם מתקשים להתארגן, לנהל את הזמן, להתרכז במשך יותר מ-10 דקות רצוף, או לזכור לאכול ולשתות בזמן סביר ● כ-10% מתלמידי ישראל סובלים מהפרעת קשב, והמעבר ללמידה חלקית בזום הפך עבורם לאסון של ממש ● מסמך שהפיק משרד החינוך הציג את הקשיים וההזדמנויות בלמידה מרחוק, אבל אפילו ההמלצה להקליט את השיעורים בכיתה לא מיושמת

עוד 1,503 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה