• חריש 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • חריש 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • חריש 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • חריש 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • חריש 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • פתיחת שנת הלימודים בחריש, 2017 (צילום: Avi Ohayon/GPO)
    Avi Ohayon/GPO
  • חריש 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד

ימינה בוואדי ערה ביקור בחריש, בירת הימין החדשה

איחוד מפלגות הימין קיבלה 14% מהקולות בחריש ● שקד ובנט עברו בקלילות את אחוז החסימה ● מפלגת העבודה לא עוברת בחריש את אחוז החסימה ומרצ אפילו לא מתקרבת אליו ● רבים מתושבי חריש, מפלצת הנדל"ן החדשה שמשקיפה על ואדי ערה, לא רואים את השכנים הערבים שלהם ממטר

חריש היא המקום שבו ישראל מקיצה בבהלה מהחלום הציוני הרומנטי על טיול בפרדס ליד השוקת, ומגלה שבמקום חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה וריח המלוח על המים, היא כפותה בחבל גס בתוך שק מלט קרוע, בקצה אתר בנייה, עם ריח האספלט של כביש שש.

או שאולי חריש היא בכלל בית דפוס, שקיווה בהתחלה למשוך קהל אדוק של חובבי ספרי קודש ויודאיקה, ובסוף נתקע עם עלונים זולים של מתווכי נדל"ן, שמשלמים שוטף פלוס 90.

לא – חריש היא מראה, שממנה ניבטות אליך פניך אחרי שלושה ימים של אלכוהול והוללות. אתה מתבונן בעצמך ורואה גרסה עתידית מרוטה, מדוכאת ולא מחמיאה של מי שאולי תהיה בעוד כמה שנים. וגם אם אתה לא אוהב את מה שאתה רואה, אתה מתקשה להוריד את עיניים.

ואז, בסוף הדימויים הפואטיים, אורבים המספרים – הדוח החדש של הלמ"ס מגלה שחריש היא העיר עם שיעור ההגירה החיובית הגבוה ביותר בארץ. עיר שגדלה בקצב מסחרר. אלפי תושבים חדשים יצטרפו לחריש בחודשים הקרובים.

אם בבחירות לכנסת ה-20 ב-2015 גרו בחריש 604 בעלי זכות בחירה, בבחירות האחרונות במאי נרשמו בה כבר 4,542 בעלי זכות בחירה

וברור למה זה קורה. חריש היא עיר ריקה. יש בה יותר דירות מאנשים. הכי הרבה סוכני נדל"ן לנפש. אם בבחירות לכנסת ה-20 ב-2015 גרו בחריש רק 604 בעלי זכות בחירה, בבחירות האחרונות במאי נרשמו בה כבר 4,542 בעלי זכות בחירה.

וזה הסיפור הפוליטי שהמספרים של חריש מספרים: אם ישראל נוטה ימינה – חריש ימנית יותר. איחוד מפלגות הימין זכתה פה בבחירות האחרונות לכמעט 14% מהקולות. קרוב לפי ארבע מההישג הארצי של המפלגה. שקד ובנט עברו פה בקלילות את אחוז החסימה, עם כמעט 7% מהקולות ו"זהות" של פייגלין קיבלה אפילו יותר. אם ישראל נרתעת מהשמאל – בחריש השמאל כבר לא קיים יותר. מפלגת העבודה לא עוברת פה את אחוז החסימה. מרצ אפילו לא מתקרבת אליו.

יוסי אזרחי, חריש (צילום: אמיר בן-דוד)
יוסי אזרחי, חריש (צילום: אמיר בן-דוד)

השוחות החדשות של הציונות

ליוסי אזרחי, שמארח אותי בחריש, התמונה הפוליטית של היישוב מובנית מאליה. זו עיר של זוגות צעירים. חצי חילונים חצי דתיים-לאומיים. כמו בני דורם – הם מצביעים לימין. את ההצלחה היחסית של הימין החדש בעיר הוא אפילו זוקף קצת לזכותו. "אירחתי את איילת שקד אצלי בבית", הוא מספר, "הגיעו 50 איש. היה חוג בית נפלא ממש. אני מאמין בה. הייתי ליכודניק עד שהיא הצטרפה לבית היהודי. מאז הייתי איתה בבית היהודי עד שהלכה לימין החדש, הלכתי איתה לימין החדש. ואני בטוח שהיא מבשלת לנו מהלך מעניין בבחירות הקרובות.

"אנחנו, כתושבים מעורבים, מגייסים לוביסטים שיפעלו לטובת חריש. מבחינתי, איילת שקד היא הלוביסטית שלי בכנסת. אם יש לי תקשורת איתה ואני יכול לדאוג לה לקולות מחריש והיא בתמורה תעבוד בשבילנו בכנסת, אז הרווחנו".

הוא בן שלושים. נשוי ואבא לתינוק. גר בחריש שלוש שנים. יש לו חברת אינסטלציה שעובדת בחריש ובמקומות אחרים, והוא גם עורך התוכן והכתב הראשי  של המקומון "חריש שלי", ומתפקד במקביל הן כאופוזיציה ביקורתית מטעם עצמו, והן כסוכנות פרסום ושיווק שלא על מנת לקבל שכר.

הוא יכול בנשימה אחת למנות את פגעי המקום, והם רבים, ואז להפליג בתיאור העתיד הוורוד שמצפה לכל מי שיעשה את הצעד המתבקש ויעבור כבר עכשיו ל"עיר העתיד של ישראל, מודיעין הבאה".

לדבריו, "הבעיה העיקרית שלנו היא המדינה, שהשקיעה פה מיליארדים בבנייה ופיתוח, אבל שכחה להשקיע במיתוג ובשיווק. אנחנו רואים המון בניינים נבנים. המון פארקים לילדים. בעצם בנייה של עיר חדשה בכל הכוח, אבל עדיין לא נמשכים לכאן כל הזוגות הצעירים. בשכונות הבנויות יש היום 200 יחידות דיור שכבר מוכנות לאכלוס ועוד לא אוכלסו.

"חייבים להבין שבנייה של עיר חדשה היא ריצת מרתון. ואפילו יותר מזה – טריאתלון. כשאתה בא להקים עיר חדשה, אתה בא עם רוח שהיא כמעט ציונית-חלוצית של הקמת המדינה. אתה נושם נשימות עמוקות. אתה לומד להוקיר את הדברים הטובים שיש, גם אם הם קטנים. ואתה נלחם, ואתה עושה מה שאתה יכול, איפה שאתה יכול".

חריש, 2019 (צילום: פלאש 90)
חריש, 2019 (צילום: פלאש 90)

השוחות החדשות של הציונות החדשה הן ברשתות החברתיות. תושבי חריש פעילים בשלל קבוצות פייסבוק ומפיצים את בשורת העיר איפה שרק אפשר. מוסכם על כולם, שהבעיה העיקרית של חריש היא בעיה של שיווק ומיתוג, ובעניין הזה כל אחד פועל כמו יוסי אזרחי. עושה מה שהוא יכול, איפה שהוא יכול.

"רוב התושבים שגרים היום בחריש, כ-13 אלף איש, הגיעו לעיר בין 2015 ל-2017", מסביר אזרחי, "מאז זה נעצר וממשיך בטפטוף. בהתחלה הייתה התלהבות, כשהדירות עלו בין 600 ל-700 אלף שקל לדירת ארבעה חדרים. היום יהיה לך מאוד קשה למצוא פה דירת ארבעה חדרים בפחות ממיליון.

"ושוב אני אומר – נתקענו עם השיווק והמיתוג. משכנו את המאסה הראשונית של החלוצים. ואחריהם לא הגיע הצבא הגדול. מה שקורה היום זה שהתושבים הם הממתגים של העיר. התושבים מאוד אקטיביסטים ברשתות החברתיות. נגיד בקבוצת 'אבא פגום', שחברים בה איזה 120 אלף איש, ואני אחד הפעילים שם, אם מישהו שואל משהו על חריש, כותב שהוא מתעניין, ישר יקפצו עליו 500 תגובות מתלהבות של אנשים מחריש.

"וככה זה גם בהרבה קבוצות אחרות. ככה יוצרים באז. היום תושבי חריש מחבקים באופן אקטיבי כל תושב שרוצה לעבור לגור פה. אין מה לעשות, יכול להיות לך מוצר פנטסטי, אבל אם אין לך מיתוג ושיווק יהיה לך קשה להגיע לאנשים".

עוד לא השתכנעתי שהמוצר פנטסטי.

"המוצר פנטסטי. בהחלט. יש פה עיר חדשה. מחיר זול יחסית. בניה של חיי קהילה חדשים. אני חושב שזה המקום המושלם לזוגות צעירים. אתה ממש במרכז הארץ. יש פה חום בין אנשים. רצון לעשות. שאיפה לפרוץ גבולות. אנשים מנסים להגשים את עצמם ואני חושב שחריש היא מקום מושלם לאנשים שרוצים להגשים את עצמם. יש לך פה עשיה ציבורית של אנשים, בהתנדבות, בקטע פסיכי. לא ראיתי דבר כזה. לא תראה דבר כזה בשום מקום בארץ. אני שלוש שנים בעיר – ואני פורח".

פתיחת שנת הלימודים בחריש, 2017 (צילום: Avi Ohayon/GPO)
פתיחת שנת הלימודים בחריש, 2017 (צילום: Avi Ohayon/GPO)

הסוגיה החרדית

הבעיות של חריש רבות מספור, והן מתחילות כבר בכניסה לעיר. כביש אחד צר מחבר את העיר עם העולם. בשבוע שעבר התהפך שם נגרר של משאית עם לבני בנייה. עד שהביאו טרקטור לפנות אותו, העיר הייתה חסומה.

"תחשוב, אין לך דרך להגיע הביתה", אומר אזרחי, "אין אפילו דרך עפר עוקפת להגיע הביתה. יש נתיב אחד שממנו נכנסים ויוצאים מהעיר. זהו. זו קטסטרופה תכנונית. צריכים להיות לפחות עוד שני חיבורים לחריש, אחד ממזרח ואחד ממערב, בנוסף למה שקיים".

העיר לא מחוברת ישירות לכביש שש הסמוך, והדרך אליו מפותלת. ומי שרוצה לצאת מהעיר בתחבורה ציבורית צריך להרחיק לתחנת הרכבת בבנימינה, רבע שעה נסיעה מחריש. אין שאטלים. אוטובוס לתל אביב דווקא יש. הישג מהשנה האחרונה שראש העיר, יצחק קשת, מתגאה בו מאוד.

"תחשוב, אין לך דרך להגיע הביתה. אין אפילו דרך עפר עוקפת להגיע הביתה. יש נתיב אחד שממנו נכנסים ויוצאים מהעיר. זו קטסטרופה"

ומעל לכל עדיין מרחפת מעל העיר הסוגיה החרדית. חריש תוכננה במקור להיות עיר חרדית. ב-2012 הוחלט לשנות את הייעוד שלה ולהפוך אותה לעיר לכולם. אבל התב"ע כבר אושרה, והיא יועדה לאוכלוסייה חרדית. הרבה ילדים, מעט מכוניות. מדרכות רחבות מאוד למעבר עגלות תינוקות, כבישים צרים. ובתים נמוכים יחסית, שלא תהיה בעיה להגיע לקומות הגבוהות בשבת.

החרדים לא באו בסוף, והחילונים נשארו תקועים עם התכנון שלא הולם את מידותיהם. "אם אנחנו מתוכננים להגיע למאה אלף איש בסוף הדרך, חלקי 4.2 בממוצע למשפחה, אנחנו מגיעים ל-24 אלף משפחות. כפול שתי מכוניות למשפחה, כי כל משפחה תהיה חייבת שתי מכוניות. זה קרוב ל-50 אלף רכבים. המתכננים לא חשבו שיהיו פה 50 אלף רכבים. אתה רואה את השדרה המרכזית פה, עם הנתיב וחצי שלה, מחזיקה 50 אלף כלי רכב? אתה רואה יציאה אחת מהעיר ל-50 אלף רכבים? אנחנו היום עם יציאה אחת לפחות מ-15 אלף איש וכבר היום יש לך פקקים", אומר אזרחי.

לא רק התכנון נתקע. גם הדימוי. הרבה ישראלים עדיין משוכנעים שחריש היא עיר חרדית, למרות שזה לא המצב. רק השבוע רגשו שם הרוחות סביב המאבק בניסיון להכניס לעיר גרעין של חרדים מחסידות "תולדות אהרון", שהכריזו על כוונתם להתיישב בעיר.

גלית אבישי, חריש (צילום: אמיר בן-דוד)
גלית אבישי, חריש (צילום: אמיר בן-דוד)

"זו עיר חדשה שעדיין מחפשת את הזהות שלה", מסבירה גלית אבישי, שעומדת בראש פרויקט קליטת תושבים חדשים במועצה, "אבל לצערנו מה שקורה בינתיים זה שהחילונים מפחדים לעבור, כי הם פוחדים למצוא את עצמם בעיר חרדית. והחרדים מפחדים לעבור, כי הם שומעים שזו עיר לגמרי חילונית.

"זה האישיו המרכזי. העיר הזאת מחפשת את הזהות שלה. אבל ראש העיר הכריז במפורש שלא יהיו פה רחובות סגורים. העיר הזאת תתנהל כמו כל הערים".

"החלוקה בעיר היא בערך 50-50 דתיים וחילונים", מעריך אזרחי,  "הסיפור הכי חם שיש לנו פה ב-24 שעות האחרונות זה שגלידה 'גולדה' נפתחה בשבת. הציבור החילוני דורש את זה, הציבור הדתי זה מפריע לו. רק כדי לתמוך בעסק בהחלטה שלו לפתוח בשבת היה לו מאות אנשים בתור. היו כאלה שבאו לאכול גלידה אפילו שהם בכלל לא אוהבים גלידה, העיקר לתמוך בהחלטה לפתוח בשבת. וממול היו חבר'ה דתיים שבאו למחות, אבל בצורה די פסיבית. לא התלהמו או משהו כזה. באו, אמרו שבת שלום ושהם מתנגדים. בסך הכל הכללי חיים פה בהרמוניה".

"החלוקה בעיר היא בערך 50-50 דתיים וחילונים. הסיפור הכי חם שיש לנו פה ב-24 שעות האחרונות זה שהגלידה נפתחה בשבת"

ביציאה מהעיר אני משתרך אחרי גורר ארוך ומתפלל שלא יתהפך חלילה, וייתקע אותי בחריש. ודווקא בפקק בדרך החוצה אני מבין פתאום את הזיקה שמתקיימת בין איילת שקד לחריש ואת האהדה ששקד זוכה לה בחריש.

שתיהן, גם איילת שקד וגם חריש, צעירות. שתיהן מתמרנות בטריטוריה לא לגמרי ברורה שבין חילונים לדתיים. שתיהן מחזיקות באידאולוגיה ימנית מובהקת. שתיהן סגורות לעולם ולא מחוברות בנוחות לתל אביב. שתיהן משקיעות הרבה אנרגיה בשיווק ובמיתוג. והאוהדים שלהן משוכנעים שהן העתיד של הציונות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
על-פי נתוני אמת (ולא הערכות) אוכלוסיית חריש מתפלגת: 60-65% חילוניים, 30-35% דתיים לאומיים, 5-10% חרדים. צביון העיר הוא חילוני, גם אם גרים בעיר דתיים (כמו בערים כמו נס-ציונה, חולון, יהוד... המשך קריאה

על-פי נתוני אמת (ולא הערכות) אוכלוסיית חריש מתפלגת:
60-65% חילוניים, 30-35% דתיים לאומיים, 5-10% חרדים.
צביון העיר הוא חילוני, גם אם גרים בעיר דתיים (כמו בערים כמו נס-ציונה, חולון, יהוד וכד׳)

העיר חריש נבנית בקצב מטורף, הפוך לחלוטין לקצב הפיתוח האזורי המתחייב מקיומה של עיר כזאת. לעיר, נכון לעכשיו, כניסה ויציאה אחת בלבד, עובדה שיוצרת עומס בלתי נסבל על כביש 574, היחיד המוביל א... המשך קריאה

העיר חריש נבנית בקצב מטורף, הפוך לחלוטין לקצב הפיתוח האזורי המתחייב מקיומה של עיר כזאת. לעיר, נכון לעכשיו, כניסה ויציאה אחת בלבד, עובדה שיוצרת עומס בלתי נסבל על כביש 574, היחיד המוביל אליה, ועל הכבישים המתחברים אליו. ככה זה כשהתכנון מתבצע על פי אג'נדה פוליטית שאינה לוקחת בחשבון כל מרכיב מיוני אחר. בעיר גם אוכלוסיה ותיקה היושבת שם כבר כעשרים שנה, הכוללת בין השאר חרדים מהזן הברסלבי, היפים ומשפחה אחת המוגדרת ברשומות כמשפחת פשע. תמהיל נפלא ומעורר תקוות לעתיד. בשלב זה לא נרשמו אירועים שהמשטרה לא הצליחה לצנן תוך ימים ספורים אך העתיד מחייב כמויות של פופקורן.

עוד 1,424 מילים ו-2 תגובות
סגירה