הקולנוענית סוזן הילינגר (צילום: אלקסיס ג'ונסון)
אלקסיס ג'ונסון

חליתי בקורונה וצילמתי סרט מטלטל על המחדלים של טראמפ - מבלי לצאת מהבית

"לשותף שלי היו חברים שחלו מאוד, אחד מהם מת ואחר היה מחובר למכונת הנשמה. לא הבנו מה קורה, כי יש לנו בתי חולים מהטובים בעולם, ורצינו לדעת מה קורה כאן שאנחנו לא מסוגלים להשתלט על זה, ואילו החלטות של הממשלה שלנו הובילו אותנו למצב הזה" ● הבמאית סוזן הילינגר יצאה למסע תיעודי בעקבות מחדלי הקורונה בארה"ב, ונאלצה לאלתר מענה לחוסר היכולת לפגוש את גיבורי סרטה ● ראיון

נכון לתחילת השבוע, כ-225 אלף אמריקאים מתו מקורונה, יותר מאשר בכל מדינה אחרת. סרט תיעודי חדש שיצא שבועות ספורים לפני הבחירות לנשיאות שם, מראה היכן שגתה הממשלה הפדרלית של ארה"ב תחת ממשל טראמפ. חשוב מכך, הוא מסביר מדוע הממשלה כשלה בהגנה על אזרחיה מפני המגפה ההרסנית. התשובה של היוצרים ברורה: הפוליטיקה עמדה בדרכו של המדע.

"לגמרי תחת שליטה", שהופק ובוים על ידי הצוות זוכה הפרסים אלכס גיבני, סוזן הילינגר ואופליה הרוטיוניאן, הוא יותר סיכום של האירועים מאשר חשיפה. עבור כל מי שעקב מקרוב אחר החדשות השנה, רוב הסרט לא יהיה גילוי גדול. עם זאת, במהלך 123 הדקות של הסרט יש כמה רגעים שומטי לסת.

"לגמרי תחת שליטה" – שזמין כעת בשירותי סטרימינג כמו אפל טי וי/אייטונס, אמזון פריים, גוגל פליי והולו – מספק ציר זמן ברור ומפורט לצעדים השגויים והמסוכנים שנקט הממשל, שהעמיד את הפוליטיקה לפני המדע.

אחת הדרכים שבהן הוא עושה זאת היא השוואה בין ארצות הברית לבין קוריאה הדרומית. למרות ששתי המדינות זיהו את מקרי הקורונה הראשונים אצלן ב-20 בינואר, קוריאה הדרומית הניחה למדענים להוביל את התגובה הלאומית למגפה, ועד מהרה הם יצרו מערכת מקיפה של בדיקות, מעקב ובידוד, שהגבילה את התחלואה ואפשרה לכלכלת המדינה להמשיך לפעול. זה לא קרה בארצות הברית.

"לגמרי תחת שליטה", שצולם מרחוק ובחשאי החל ממאי, כולל ראיונות עם 17 בעלי תפקידים, בהם מומחים לבריאות הציבור ולמחלות זיהומיות מחלקים שונים של ארצות הברית, שצפו בתגובתו של ממשל טראמפ למגפה בתסכול רב. כמה מהם היו על סף דמעות בשל שיברון הלב שחשו משום שלא התאפשר להם לבצע כראוי את תפקידיהם מצילי החיים. לדברי הילינגר בריאיון השבוע לזמן ישראל, "רוב המרואיינים שלנו היו נכונים לדבר. הם גם הרגישו שיש מסר שצריך לצאת אל העם האמריקאי ולא יצא מתוך הממשלה. הייתה להם מין תחושת חובה לעשות את זה בזמן שעמיתיהם בממשל אינם מסוגלים לעשות זאת".

ד"ר ולדימיר (זאב) זלנקו (צילום: צילום מסך מיוטיוב)
ד"ר ולדימיר (זאב) זלנקו (צילום: צילום מסך מיוטיוב)

אחד המרואיינים הרגועים יותר היה ד"ר ולדימיר זלנקו, רופא המשפחה מהמובלעת החסידית קריית יואל בניו יורק שקוקטייל התרופות הלא מוכח שלו, הידרוקסיכלורוקווין, אזיתרומיצין ואבץ גופרתי, קודם על ידי טראמפ. ההמלצה של זלנקו הובילה לבסוף את מנהל המזון והתרופות האמריקאי לעקוף נהלים כדי לאשר את השימוש בקוקטייל לטיפול בקורונה בעקבות לחץ של הממשל.

אף על פי שאיש מתוך הממשלה לא הסכים להתראיין לפני המצלמה, כמה בעלי תפקידים שפוטרו או עזבו לאחרונה את משרותיהם בממשל מספקים תובנות לגבי הפיצול והיעדר הארגון שגבו בסופו של דבר את חייהם של אמריקאים רבים.

אחת העדויות המדהימות היא של מקס קנדי הבן, נכדו בן ה-26 של רוברט פ' קנדי, שהניח את הפוליטיקה בצד והתנדב לצוות שגיבש ג'ארד קושנר כדי להשיג ציוד מגן אישי לצוותים הרפואיים בבתי החולים, שסבלו ממחסור.

מקס קנדי הבן בסרט התיעודי "לגמרי תחת שליטה" (צילום: צילום מסך מיוטיוב)
מקס קנדי הבן בסרט (צילום: צילום מסך מיוטיוב)

הצוות היה קבוצה קטנה של צעירים בשנות העשרים לחייהם, ללא ניסיון רלוונטי, שהשתמשו במחשבים האישיים שלהם ובחשבונות הדוא"ל האישיים שלהם כדי לנסות לאתר ספקי ציוד מגן ברחבי המדינה והעולם.

קנדי החליט להפר את הסכם הסודיות שחויב לחתום עליו לאחר שהחל לחוש מוטרד לנוכח ההתנהלות שהיה עד לה. הוא שלח תלונה לקונגרס, ולאחר מכן הצטלם לסרט. התגובה הכאוטית של הממשל למגפה "הייתה כמו מפגש בין חברה לניהול נכסים משפחתיים ל בין פשע מאורגן, בשילוב עם 'בעל זבוב'", אמר קנדי.

אחת העדויות היא של מקס קנדי הבן, נכדו בן ה-26 של רוברט פ' קנדי, שהתנדב לצוות של ג'ארד קושנר. "תגובת הממשל למגפה הייתה כמו מפגש בין חברה לניהול נכסים משפחתיים ל בין פשע מאורגן, בשילוב עם 'בעל זבוב'", אמר

הילינגר, 39, זוכת פרס האמי, מתגוררת בניו יורק ויוצרת סרטי תעודה מאז שסיימה את לימודיה באוניברסיטת בוסטון. הילינגר שוחחה עם זמן ישראל על האתגרים הטכניים שבצילומים בזמן מגפה, על הדחיפות שבעשיית הסרט ועל המסר שהיא מקווה שאנשים יפיקו ממנו.

צוות רפואי לבוש בציוד מגן אישי בסרט התיעודי "לגמרי תחת שליטה" (צילום: באדיבות Neon)
צוות רפואי לבוש בציוד מגן אישי בסרט התיעודי "לגמרי תחת שליטה" (צילום: באדיבות Neon)

למה רצית לעשות את הסרט הזה עכשיו, כשהאירוע המרכזי בו טרם הסתיים? 

"לאלכס גיבני היו כמה חברים שחלו מאוד בתחילת ההתפרצות. אחד מהם מת, ואחר היה מחובר למכונת הנשמה במשך זמן ארוך. אני חושבת שהוא הרגיש, 'מה קורה כאן? יש לנו כמה מבתי החולים ומהמומחים הטובים ביותר בעולם. מה קורה כאן שאנחנו לא מסוגלים להשתלט על זה? אילו החלטות של הממשלה שלנו הובילו אותנו למצב הזה?'. באפריל, כשהוא נהיה מאוד רציני לגבי הסרט והתחיל לגייס מימון, כבר היה ברור שההנהגה שלנו הכזיבה אותנו בצורה מסוימת.

"הייתה דחיפות אמיתית לנסות להבין את ההחלטות שהתקבלו והשפיעו על חיינו. המחויבות לסיים את הסרט עד אוקטובר באה מתוך התחושה הזאת. לא משנה למי אנחנו מצביעים, אנחנו חייבים להבין מה קרה ולהכיר את העובדות".

האם הנגיף השפיע עלייך באופן אישי?

"נדבקתי בנגיף במרץ. זה היה השבוע הראשון לסגר בניו יורק, וזה היה ממש מפחיד. לא היה אז הרבה מידע… הייתה לי פגישה טלפונית עם הרופא שלי, והוא אמר, אין הרבה בדיקות, את פשוט צריכה להישאר בבית, ואם את לא יכולה לנשום פשוט תלכי לבית החולים. זה פשוט החריד אותי".

האם זה נכון שאתם, יוצרי הסרט, לא נפגשתם זה עם זה במהלך העבודה?

"כל העבודה נעשתה מרחוק. אלכס, אופליה ואני לא ישבנו באותו חדר עד לסאונד מיקס, שנערך בשבועיים האחרונים. היינו באולם גדול וישבנו במרחק 3 מטר זה מזה, עם מסכות. זו הייתה הפעם הראשונה במהלך הפרויקט באותו המבנה".

"נדבקתי בנגיף במרץ. זה היה השבוע הראשון לסגר בניו יורק, וזה היה ממש מפחיד. כל העבודה נעשתה מרחוק. אלכס, אופליה ואני לא ישבנו באותו חדר עד לסאונד מיקס. היינו באולם גדול וישבנו במרחק 3 מטר זה מזה"

אז איך דיברתם עם המרואיינים?

"העניין העיקרי היה שלא רצינו לסכן אף אחד. היו שתי אפשרויות. עם חלק מהמרואיינים השתמשנו ב'מצלמת קוביד', שאותה הגה הצלם שלנו, בן בלאדוול. בעיקרו של דבר זו מצלמה קטנה שמרכיבים על מגש לפטופ עם ידיות, ואז מניחים על זה לפטופ ומחברים למיקרופון. היה לנו אסיסטנט שהשאיר את זה על מדרגות הבית של המרואיין. כולנו התחברנו דרך הזום, והצלם שלנו שלט במצלמה מרחוק.

"מרואיינים אחרים הסכימו שיבואו לביתם כדי להתקין את המצלמה מאחורי וילון אמבטיה עם חור בשביל ה'איי דירקט', שזו מערכת מראה שמאפשרת למרואיין להביט לקנה העדשה אך לראות על המסך את המראיין. זו מערכת שמאפשרת, באמצעות מראה דו-צדית, להציג את המראיין על המסך וליצור איתו קשר עין".

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מקשיב לדברי סגן הנשיא מייק פנס במהלך תדרוך של צוות המשימה למאבק בקורונה בבית הלבן בוושינגטון, 20 במרץ 2020 (צילום: AP/Evan Vucci)
טראמפ מקשיב לסגן הנשיא מייק פנס במהלך תקורונה בבית הלבן בוושינגטון, 20 במרץ 2020 (צילום: AP/Evan Vucci)

מה קרה כשביקשתם מאנשים מהממשל לדבר אתכם?

"אף אחד בממשל לא הסכים לדבר לציטוט. עשינו את כל התהליך של הגשת בקשות לריאיון לצוות המשימה של הבית הלבן למאבק בקורונה או למחלקת הבריאות ושירותי האנוש או למרכזים לבקרת מחלות ומניעתן. הייתה לנו רשימה ארוכה, בעיקר ההנהגה והמומחים לנגיפים נשימתיים בממשלה שרצינו לשוחח איתם… מכיוון שתכננו לשדר את הסרט באוקטובר, הייתה לי תחושה שהם פשוט מושכים זמן. הם מעולם לא סירבו לבקשות, אבל גם לא התראיינו".

כשכבר יש כל כך הרבה חדשות על הקורונה, למה שאנשים יצפו בסרט שלכם?

"את יכולה לקרוא את החדשות כל יום, אבל כל כך הרבה קרה מאז ינואר, שאני חושבת שלחבר הכול לנרטיב קומפקטי, שבאמת מראה לך איך הדברים התפתחו, מאפשר לך להבין בדיוק איך הגענו לאן שהגענו. וגם האמצעים הוויזואליים עושים משהו שהטלוויזיה או העיתונות המודפסת לא יכולות לעשות. את יכולה לראות את הפנים ואת הרגשות של האנשים שבאמת אכפת להם מזה, מה שקשה יותר להעביר באמצעי מדיה אחרים. בסרט יכולנו לעשות את זה בצורה שיותר מספרת סיפור, שבאמצעותה אנחנו יכולים לעורר עניין רב יותר אצל הצופים".

את טוענת שזה לא סרט פוליטי, אבל איך זה מסתדר עם שחרורו לפני הבחירות?

"אני חושבת שיש לו השלכות פוליטיות, אבל אני חושבת שכשנכנסנו לזה, רק רצינו להבין מה קרה. אם היינו מגלים שהייתה איזו קריסה מטורפת של המערכת בממשל קודם, או שזה עניין מערכתי לחלוטין ואין לזה שום קשר להנהגה הנוכחית, היינו כוללים את זה בסרט. אבל זה לא מה שגילינו. נכנסו לזה בעיניים פקוחות, ווידאנו שאנחנו מספרים את הסיפור בצורה הוגנת ונאמנה לאמת. מה שלמדנו היה שההנהגה הפוליטית היא זו שעמדה בדרכה של תגובה ראויה.

"יש כל כך הרבה צילומי ארכיון וחדשות של הנשיא טראמפ שיכולנו להשתמש בהם רק כדי להציג אותו כטיפש ובלתי כשיר לחלוטין. לא כללנו אותם בסרט בכוונה. וידאנו שכאשר רואים את הנשיא שלנו בסרט, אנחנו מציגים עדות לתגובה שלו שהייתה לה השפעה ישירה על העם האמריקאי".

ד"ר אנתוני פאוצ'י, מנהל המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות, מעיד במהלך שימוע של ועדת משנה של בית הנבחרים בעניין משבר הקורונה ביום שישי, 31 ביולי 2020, בגבעת הקפיטול בוושינגטון (צילום: Kevin Dietsch/Pool via AP)
ד"ר אנתוני פאוצ'י, מנהל המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות, מעיד במהלך שימוע של ועדת משנה של בית הנבחרים בעניין משבר הקורונה ביום שישי, 31 ביולי 2020, בבוושינגטון (צילום: Kevin Dietsch/Pool via AP)

מהו לדעתך המסר הכי גדול שאפשר להפיק מהסרט?

"כשיש לך משבר בריאותי, אתה צריך לשים את הפוליטיקה בצד ולא להניח לה לעמוד בדרכך… למצוא מדענים אמינים שחקרו את התחום הזה במהלך כל הקריירה שלהם. להקשיב להם. וגם, מערכת הבריאות הציבורית שלנו צריכה להיות יותר פרואקטיבית ופחות תגובתית. ההתפרצויות האלה הולכות להתרחש יותר ויותר, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לקראתן".

"יש הרבה צילומים של טראמפ שיכולנו להשתמש בהם רק כדי להציג אותו כטיפש ובלתי כשיר לחלוטין. לא כללנו אותם בסרט. כאשר רואים אותו, אנו מציגים עדות לתגובה שלו שהייתה לה השפעה ישירה על האזרחים"

עוד 1,303 מילים
סגירה