מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / היום שאחרי

ארה"ב לא שבורה, היא מפוצלת

למרות שהקולות האחרונים עדיין נספרים ואף שהבחירות לנשיאות טרם הוכרעו, תמונת המצב ברורה: שני הקטבים הפוליטיים בארה"ב אינם מדברים ביניהם, לא גרים זה ליד זה ולעתים נדירות מקיימים מגע זה עם זה ● תסתכלו עליהם ותראו אותנו ● פרשנות

ליל הבחירות לנשיאות ארה"ב 2020 (צילום: AP Photo/John Locher)
AP Photo/John Locher
ליל הבחירות לנשיאות ארה"ב 2020

נראה שיש רק דבר אחד שכל האמריקאים מסכימים עליו בימים אלה: הפוליטיקה שלהם הפכה לפולמוסית וגסת-רוח יותר מאשר בכל זמן אחר בהיסטוריה. מהמערכונים ב"סאטרדיי נייט לייב" לתוכניות הבוקר בטלוויזיה ולמשדרי רדיו מתלהמים, נראה שהאיבה ההדדית בין תומכי שתי המפלגות נמצאת בכל מקום.

לפני שמחפשים את חצי הכוס המלאה, חשוב להבין כמה ממשי ועמוק הוא השבר. הדמוקרטים והרפובליקאים הולכים ומתרחקים אלה מאלה מזה שני דורות, עוד הרבה לפני שתיבות התהודה של החדשות בכבלים והאלגוריתמים של המדיה החברתית נכנסו לתמונה.

ליל הבחירות לנשיאות ארה"ב 2020 (צילום: AP Photo/Marcio Jose Sanchez)
ליל הבחירות לנשיאות ארה"ב 2020 (צילום: AP Photo/Marcio Jose Sanchez)

"המיון הגדול", התופעה של אמריקאים שעוברים לאט אבל בהתמדה למקומות המאוכלסים בבעלי עמדות פוליטיות דומות לשלהם, נמשכת ללא הפוגה. מאז שנות ה-90, יותר ויותר מבין 3,000 המחוזות של ארצות הברית נוטים לטובת אחד משני המחנות הפוליטיים.

מחקר מ-2016, שפורסם בכתב העת Annals of the American Association of Geographers, מצא שבמחוזות שבהם יש רוב לדמוקרטים, הרוב הולך וגדל, ואילו במחוזות שבהם הם מהווים מיעוט, המיעוט הולך וקטן.

האמריקאים גם חשים מאוימים מהצד השני יותר מכפי שחשו בעבר.

במהלך ששת מרוצי הבחירות האחרונים, מכון הסקרים Pew שאל אמריקאים אם "זה באמת משנה מי ינצח בבחירות לנשיאות". בשנת 2000, כ-50% אמרו שזה משנה. ב-2004, 67% אמרו שזה משנה. ב-2016 המספר היה 74%. השנה הוא עומד על 83%. ארבעה מתוך כל חמישה אמריקאים מאמינים כעת שעניין מכריע מונח על כף המאזניים במרוץ לנשיאות.

אין פלא שאותו סקר מצא כי רק 8% מהאמריקאים חושבים ששני המועמדים יהיו נשיאים טובים. ב-2012 המספר עמד על 24%.

ג'ו ביידן מבקר במרכז נוער בדלאוור ביום הבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)
ג'ו ביידן מבקר במרכז נוער בדלאוור ביום הבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)

החרדה הזאת מפני מעשיו של הצד השני ברגע שיעלה לשלטון היא סיבה מרכזית ליציבות המדהימה בסקרי שביעות הרצון מדונלד טראמפ, אף על פי שסקר שנערך ביולי האחרון מצא כי לפחות 25% מתומכיו הביעו דאגה לנוכח המזג שלו. אבל יש משהו שמשאיר אותם בצד שלו, משהו חזק מספיק כדי להפוך את הדאגה הזאת ללא רלוונטית.

כל הסימנים האלה רומזים שהפילוג שמחלק את אמריקה לשניים הוא מהותי, ולא ניתן יהיה לגשר עליו בקלות.

המרכז הגדול והמוטרד

אבל יש סימנים אחרים לפילוגים אחרים באומה, ולאופטימיות זהירה לגבי משבר הקיטוב.

נכון, האמריקאים כבר אינם חיים או מתרועעים עם מי שמצביעים עבור הצד השני – או לפחות עושים זאת פחות מבעבר. ונכון, הם ככל הנראה תופסים את הצד השני כאיום. אבל הם גם חשים שהקוטביות הפוליטית הגוברת אינה מייצגת אותם.

תומכיו של דונלד טראמפ ביום הבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/David J. Phillip)
תומכיו של דונלד טראמפ ביום הבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/David J. Phillip)

מדעני המדינה יאנה קרופניקוב וג'ון בארי ריאן מאוניברסיטת סטוני ברוק זיהו את מה שהם מכנים "חלוקת קשב" שחוצה את המפלגות.

הם שאלו אמריקאים (לפני התפרצות מגפת הקורונה) על מידת המעורבות הפוליטית שלהם, ומצאו "שרוב האמריקאים – 80%-85% לפחות – עוקבים אחר הנעשה בפוליטיקה באופן לא קבוע או כלל לא. רק 15%-20% עוקבים בקפידה", כך כתבו על ממצאיהם ב"ניו יורק טיימס" בחודש שעבר.

אבל זה לא הכל. הפער בין העוקבים והלא-עוקבים הוא מהותי. החוקרים ביקשו מהמשיבים לדרג נושאים פוליטיים רגישים על פי מידת חשיבותם – ומצאו פער עמוק בסדרי העדיפויות של המיעוט המעורב והרוב הפחות מעורב.

לדוגמה, אחד הנושאים המדאיגים ביותר שציינו "רפובליקאים פחות מעורבים" היה הפילוג בין הדמוקרטים לרפובליקאים – בעיה שכמעט לא צוינה על ידי חברי המחנה המעורבים יותר.

מנגד, דמוקרטים מעורבים הביעו דאגה עמוקה בנוגע להשפעתם של כסף וקבוצות אינטרסים על הפוליטיקה. זאת בשונה מדמוקרטים לא-מעורבים, ש"25% מהם נטו להצביע על התדרדרות מוסרית כבעיה חשובה שניצבת בפני המדינה – בעיה שתומכיה המעורבים של המפלגה הדמוקרטית לא ציינו כלל".

מצביע בקלפי באיידהו, בבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Otto Kitsinger)
מצביע בקלפי באיידהו, בבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Otto Kitsinger)

למרכז הגדול יש גם כמה חששות משותפים: הן תומכי המפלגה הרפובליקאית והן תומכי המפלגה הדמוקרטית הפחות מעורבים ציינו שכר שעתי נמוך כ"אחת הבעיות החשובות ביותר שניצבות בפני המדינה", לדברי החוקרים. "אבל בקרב תומכי המפלגות האדוקים, הנושא כמעט לא עלה".

"חלוקת הקשב" נותנת קונטרה חשובה לדיונים הרווחים בנוגע לקיטוב. למרות "המיון הגדול", האלגוריתמים של פייסבוק ורשתות הכבלים, באמריקה עדיין קיים מרחב ביניים, שאינו מתרגש מהפעילות הפוליטית אחוזת הטירוף של שני המחנות, ששולטת בשיח הציבורי.

למרות "המיון הגדול", האלגוריתמים של פייסבוק ורשתות הכבלים, באמריקה עדיין קיים מרחב ביניים, שאינו מתרגש מהפעילות הפוליטית אחוזת הטירוף של שני המחנות, ששולטת בשיח הציבורי

אכן, קיומם של "אדישים פוליטית" עוזר להסביר את תחושת המחלוקת הגוברת: התומכים הפחות מעורבים של כל צד רואים בחסידיו הקולניים של הצד השני את מייצגיו.

"כשדמוקרטית מדמיינת רפובליקאית", כותבים קרופניקוב וריאן, "היא לא מדמיינת עמיתה לעבודה שמעלה בעיקר תמונות של חתולים ובמקרה מצביעה למפלגה האחרת; היא ככל הנראה מדמיינת עמיתה לעבודה שהיא נאלצה להפסיק לעקוב אחריה בפייסבוק מפני שהיא לא יכלה לשאת יותר את הפוסטים שלה על טראמפ".

יום הבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Darron Cummings)
יום הבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Darron Cummings)

ההטיה הקוגניטיבית הזאת – שרואה במכרים "הכי רפובליקאים" את נציגי הרפובליקאים בכללותם – עשויה להיות הסיבה לכך שמחקר נפרד שערכו אותם חוקרים מצא כי רק 27% מהמשיבים אמרו כי הם עצמם דנים בפוליטיקה לעתים קרובות, בעוד ש-70% אמרו שדיבור תמידי על פוליטיקה מאפיין את הצד השני.

כבר הוכח מעבר לכל צל של ספק שהרשתות החברתיות מעודדות קיטוב ומקיימות בועות פוליטיות של בעלי דעות דומות. אבל אמריקה לא הייתה זקוקה לאלגוריתמים של הרשתות החברתיות כדי להגיע למצב הנוכחי.

למעשה, מחקר שתואר ב"וושינגטון פוסט" בשבוע שעבר בדק אם אמריקאים משתמשי פייסבוק מאמינים שדונלד טראמפ קיים את הבטחות הבחירות שלו מ-2016. המחקר מצא פער קטן בלבד בין אלה "שרואים בפיד שלהם הרבה פוליטיקה" לבין אלה "שהחברים שלהם (והעמודים שהם עוקבים אחרים) לא מרבים להעלות תוכן פוליטי בפייסבוק". נראה שהחשיפה למידע פוליטי בפייסבוק לא הפכה את המשתמשים לקנאים יותר.

אבל אם לרשתות החברתיות יש השפעה מעטה יחסית על מידת האמון של האמריקאים בנשיא שלהם, אז או שהרשתות החברתיות אינן יוצרות למעשה את אותן בועות פוליטיות המושמצות לרוב (ספוילר: הן כן; התופעה נחקרה לעומק) או שהבועות האלה כבר היו כה מבוססות וההשקפות הפוליטיות כה מקוטבות, שלאלגוריתמים של הרשתות החברתיות לא הייתה אפשרות של ממש להחריף אותן.

מחכים לפתיחת הקלפיות בסאליוון איילנד, דרום קרוליינה, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Mic Smith)
מחכים לפתיחת הקלפיות בסאליוון איילנד, דרום קרוליינה, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Mic Smith)

פאניקה מוסרית

בסופו של דבר, מכל הנתונים הללו עולה תמונה קוהרנטית של הנפש הפוליטית האמריקאית.

אמריקאים בעלי דעות דומות עוברים להתגורר קרוב יותר זה לזה מפני שהם מעוניינים בסביבה תרבותית ובסגנון חיים מסוים, שנגזרים מהם גם השקפות פוליטיות מסוימות. וככל שהם באים במגע עם מספר מועט יותר של חברים מתונים ופחות פעילים של המחנה השני, הם רואים יותר ויותר באלה הקולניים והמאיימים יותר את מייצגיו.

באופן בלתי נמנע, קמפיינים פוליטיים מבקשים לחזק את המגמות האלה – הן מפני שמשתתפי הקמפיינים הם החברים הקנאים והפעילים ביותר של כל מחנה והן מפני שיש להם אינטרס אלקטורלי מכריע להעביר אמריקאים רבים ככל האפשר מרשימת ה"אדישים" לרשימת המעורבים פוליטית באופן פעיל.

לפיכך, קמפיינים פוליטיים שמציגים את הצד השני כסכנה איומה מלבים פאניקה מוסרית, ובסופו של דבר אינם נותנים ביטוי לדעות, לסדרי העדיפויות ולצרכים האחרים והרחבים יותר של המרכז הלא מגויס.

נשיא ארה״ב דונלד טראמפ בנאום בבוקר הבחירות (צילום: AP Photo/Evan Vucci)
נשיא ארה״ב דונלד טראמפ בנאום בבוקר הבחירות (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

השיח הפוליטי האמריקאי הפך לרווי במסרים המפלגים האלה, ואין זה פלא. על פי ה-Center for Responsive Politics, ההוצאות על מסעות הבחירות של 2020 עמדו על 14 מיליארד דולר, פי שניים מאשר בשנת הבחירות הבאה ברשימה – 2016. ההוצאות על המירוץ לנשיאות לבדן עלו מ-2.4 מיליארד ב-2016 ל-6.6 מיליארד דולר השנה. כמעט ואין חשבון פייסבוק, ספוט פרסום בגוגל, תחנת טלוויזיה או צהובון שנותרו חפים מתעמולת בחירות.

אמריקה אינה מתפרקת. שום אזור אינו צפוי להתנתק מהשאר ולפתוח במלחמת אזרחים שנייה. האלימות שרבים כל כך מצפים לה לאחר הבחירות, אם אכן תפרוץ, תהיה קצרת מועד.

אמריקה אינה מתפרקת. שום אזור אינו צפוי להתנתק מהשאר ולפתוח במלחמת אזרחים. האלימות שרבים כל כך מצפים לה לאחר הבחירות, אם אכן תפרוץ, תהיה קצרת מועד

אבל האמריקאים שכחו איך לדבר זה עם זה. הם איבדו את הערוצים שדרכם הם באו במגע עם הצד השני בקלות ובטבעיות בעבר, החל משכנים שהצביעו שונה מהם ועד לערוצי טלוויזיה שהיו למדורת השבט המשותפת, שטבעה אוצר מילים משותף בשיח הציבורי.

הפילוג הכחול-אדום היא אמיתי ומתרחב, אך הוא מוסיף להתקיים פחות בגלל פערים בלתי ניתנים לגישור בין אינטרסים בסיסיים ויותר בגלל המכשולים המבניים שמונעים מאזרחי הדמוקרטיה האייקונית הזאת לתקשר זה עם זה באופן קבוע ומשמעותי.

עוד 1,162 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 28 בפברואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

גלנט: הן המורים והן התלמידים לא יחויבו להגיע לימי הלימוד שצפויים להתווסף בקיץ

דיווחים: גורמים במשרד האוצר אומרים כי אין מקור תקציבי למימון התוכנית להארכת הלימודים ● בית המשפט העליון הפך את החלטת ועדת הבחירות והתיר לאבתיסאם מראענה להתמודד בבחירות ● הממשלה אישרה לחסן נגד קורונה פועלים פלסטינים, שעובדים בישראל ובהתנחלויות ● מירי רגב: ועדת החריגים תבוטל; כל ישראלי שירצה לשוב ארצה כדי להצביע בבחירות - יוכל לעשות זאת

עוד 48 עדכונים

סופת השלג והקרח בטקסס והאמונה הניאו-ליברלית

סופת החורף הארקטית URI שפגעה בחלקים גדולים במרכז ודרום ארה"ב בשבוע השלישי של פברואר, הביאה לטמפרטורות של הקפאה עמוקה בעיקר בטקסס, לנפילת רשת החשמל למספר ימים במקומות רבים במדינה, פגעה באספקת הגז, באספקת המים, ברשת הסלולרית, ובאינטרנט. הסופה הביאה למותם של מאות בני אדם שקפאו למוות, או שהורעלו מפחמן חד חמצני. הנזקים החומריים מהסופה עלולים להגיע לעשרות מיליארדי דולר .

סופת החורף הארקטית בטקסס פגעה באספקת החשמל, הגז, המים, ברשת הסלולרית ובאינטרנט וגרמה למאות לקפוא למוות, או הורעלו מפחמן חד חמצני. הנזקים החומריים מהסופה עלולים להגיע לעשרות מיליארדי דולר

בשיא הסערה, ב-14 עד ה-17 לפברואר, כשהטמפרטורות צנחו הרבה מתחת לאפס, היו כארבעה מיליון טקסנים מנותקים מחשמל. גם זרם המים לבתים שובש בשיא הסופה למספר ימים ומאות אלפים התבקשו להרתיח את המים לפני השימוש בהם מאחר שמתקני ההתפלה והטיהור סובלים ממחסור בחשמל. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הכריז על טקסס כאזור אסון.

טקסס העדיפה את השוק החופשי וקבלה משבר חשמל קטסטרופלי

הגורמים הרשמיים בטקסס ידעו שסופות חורף עלולות להשאיר את רשת החשמל במדינה פגיעה, אך הם השאירו את הבחירה להיערך למזג אוויר קשה בידי חברות החשמל – שרבות מהן בחרו שלא להשקיע בשדרוגים היקרים. זאת, בשוק אנרגיה שעבר דה-רגולציה והמבודד במידה רבה מרשת החשמל בארה"ב, מה שהשאיר את טקסס לבדה במשבר.

מומחי אנרגיה ומדיניות טוענים מזה שנים שהאופן שבו טקסס מנהלת את תשתיות החשמל שלה הוא מתכון בטוח לקריסה מערכתית. הם הטילו את האשמה בכישלון מערכת החשמל בסופה על המחוקקים ועל סוכנויות המדינה שלא שעו לאזהרות ממדעני האקלים לאחר הסופות הקודמות ולא הכינו את מערכת החשמל לאירועי מזג אוויר קיצוניים יותר. לדבריהם החלטתה של טקסס לא לדרוש ולא לחייב שדרוגי ציוד בכדי לעמוד טוב יותר בטמפרטורות החורף הקיצוניות, והבחירה לפעול במערכת חשמל מבודדת מרשתות אחרות במערכת החשמל בארה"ב, השאירה את טקסס לא מוכנה למשבר החורף.

לדברי רוברט מקלו מחברת הייעוץ מקלו ריסרץ":

"זהו חוסר הכנה שיטתי, זה לא במקרה, הם תכננו את התוצאה הזאת".

הגורמים הרשמיים בטקסס ידעו שסופות חורף עלולות להשאיר את רשת החשמל במדינה פגיעה, אך הם השאירו את הבחירה להיערך למזג אוויר קשה בידי חברות החשמל – שרבות מהן בחרו שלא להשקיע בשדרוגים היקרים

מה שגרם למשבר החשמל בטקסס לא הייתה בעיה טכנולוגית. וגם לא טורבינות הרוח הקפואות כפי שטענו רפובליקנים מובילים. תחנות כוח, צינורות גז, ורשתות חשמל פועלות היטב בקנדה, באלסקה, בצפון אירופה, בתנאי מזג אויר קשים מאלו שהיו בטקסס. לפי המבקרים, בשם דה-רגולציה ושווקים חופשיים, טקסס יצרה רשת חשמל ששמה דגש על מחירים זולים על פני שירות אמין.

לפי הוול-סטריט ג'ורנל, בעיית הליבה במשבר החשמל בטקסס נובעת מזה שספקי החשמל יכולים לגרוף רווחים על ידי אספקת חשמל ללקוחותיהם בטקסס, אך הם אינם נדרשים או חייבים לספק את החשמל ואינם עומדים בפני קנסות בגין אי אספקה החשמל בעיקר בשעת חירום ממושכת.

זה הוביל לפיאסקו שהשאיר מיליוני אנשים במדינה השנייה באוכלוסיית ארה"ב ללא חשמל, ללא מים, ללא תקשורת, במשך ימים.

סערה קשה שיתקה כמעט כל מקור אנרגיה, מתחנות כוח פחמיות, גזיות וגרעיניות ועד טורבינות רוח, מכיוון שבעליהן לא ביצעו את ההשקעות הדרושות לייצור חשמל בטמפרטורות נמוכות.

המחירים הגבוהים שמפעילים יכולים לגרוף בתקופות של שיא הביקושים היו אמורים להוות תמריץ מספיק עבורם להשקיע בשמירה על הציוד מפני מזג אוויר קשה, אבל זה לא מה שקרה.

כאמור לעיל, אחת הסיבות העיקריות לקטסטרופה בטקסס היא המבנה פיננסי למערכת החשמל בטקסס, המבוסס על השוק החופשי, שתכנן ויליאם הוגאן, פרופסור למדיניות אנרגיה גלובלית בהרווארד. האסטרטגיה פשוטה, ככל שהביקוש לחשמל עולה, כך גם המחיר עולה.

בתיאוריה, ברגעים של ביקוש גבוה לחשמל, כמו במשבר הקפאון הנוכחי בטקסס (פברואר 2021), עם טמפרטורות מתחת לאפס, המחירים הגבוהים מכריחים את הצרכנים להפחית את צריכת האנרגיה שלהם מכיוון שמחיר החשמל עולה והופך לבלתי משתלם.

ביוסטון, לדוגמה, מחיר החשמל נסק מ-22 דולר לכ-9,000 דולר למגוואט לשעה בשיא המשבר ביום השני ושלישי בתקופת הקפאון. עליה שהייתה אמורה להביא לצריכה מופחתת ולמנוע עומס יתר על תחנות הכוח.

מה שגרם למשבר החשמל בטקסס לא הייתה בעיה טכנולוגית או טורבינות הרוח הקפואות כטענת רפובליקנים מובילים. טקסס יצרה רשת חשמל ששמה דגש על מחירים זולים על פני שירות אמין

מה שלא היה משולב בתכנון ולא בגישה המבוססת על השוק הם התושבים. כיצד מצפים מבני אדם לחיות במזג אוויר ארקטי בטמפרטורות מתחת לאפס ללא חימום. ללא חשמל, וללא מי שתיה?

בעיצומה של הקטסטרופה בטקסס, אמר הוגאן לניו יורק טיימס כי שוק האנרגיה של טקסס תפקד כמתוכנן:

"זה לא נוח, זה לא נחמד, זה הכרחי".

שוק האנרגיה של טקסס אולי תפקד כמתוכנן לפי התפיסה הניאו-ליברלית ובשם דה-רגולציה ושווקים חופשיים, ותוך הקפדה מוחלטת על יישום הכלכלה הניאו-ליברלית, ללא פשרות, ללא גמישות וללא רחמים, אבל בשטח, מערכת החשמל קרסה ולא סיפקה חשמל.

עשרות האנשים מתו מהפסקות החשמל, כ-4 מיליון בתי אב בטקסס נשארו בלי חשמל, בלי חימום ובלי מים. משקי בית אחרים ניתקו עצמם מהחשמל בעקבות עלית מחירים זו, והנזקים החומריים מהסופה עלולים להגיע לעשרות מיליארדי דולר. עוד תכנון כזה עוד ניצחון כזה לתפיסה הניאו-ליברלית, ואבדנו.

על דברי הוגאן כתב אלי קוק:

"סוף סוף כלכלן שמבין ענין! השוק עובד אבל אנשים גוססים".

המשבר בטקסס מדגים את הבעיות המהותיות הכרוכות בסגידה ובאמונה המוחלטת בשוק החופשי. אנשים מתו בטקסס מכיוון שבמקום הסדרים כלכליים המשרתים את בני האדם, בני האדם נדרשו לשרת הסדרים כלכליים.

מה שלא היה משולב בתכנון ולא בגישה המבוססת על השוק הם התושבים. כיצד מצפים מבני אדם לחיות במזג אוויר ארקטי בטמפרטורות מתחת לאפס ללא חימום. ללא חשמל, וללא מי שתיה?

הנשיא לינקולן דיבר לפני כ-150 שנה על ממשלה שהיא של העם, על ידי העם, ועבור העם. אבל החל משנות ה–60 של המאה שעברה, מיעוט קטן של מיליארדרים הוציאו מיליוני דולרים להפצת הרעיון הליברטריאני, לפיו הממשלה היא הבעיה, והביא רבים מדי מהאזרחים להאמין שהשוק החופשי הניאו-ליברלי הוא סוג של ציווי מוסרי.

המשבר בטקסס צריך להראות לנו שלעולם אסור לתת לאליטות שהאינטרסים שלנו אינם בלבם, לשכנע אותנו שממשלה של העם, על ידי העם ובשביל העם – היא הבעיה, וכי השוק החופשי – הנשלט על ידי "חתולים שמנים", שאינם נותנים דין וחשבון לאזרחים רגילים, הוא התשובה. התשובה היא ממשלה טובה, ולא בלי ממשלה.

כאשר הפונדמנטליסטים של השוק החופשי חושבים שדה-רגולציה מרפאת את כל התחלואים, הם מתעלמים מבעיות שדורשות פתרונות שלעולם לא יהיו רווחיים (במיוחד לטווח הקצר) אלא רק משתלמים לטווח הארוך או משתלמים בדרכים אחרות.

חינוך, טיפול רפואי אוניברסלי והשקעה בשינויי אקלים לא ישלמו על עצמם באופן ישיר יותר ממה שהצבא, המשטרה, מחקרים בסיסיים הממומנים ע"י הממשלה וחקר החלל עושים.

במונחי השקעה, מדובר בהשקעות חכמות עם עלויות גדולות וחסרונות קטנים, כמו שההשקעה בגיבוי של רשת החשמל בטקסס היתה צריכה להיות. אולי האסון בטקסס יבהיר זאת לכולם.

את הדוגמה הטובה לקרדו, להצהרת-האמונה הניאו-ליברלית, נתן טים בויד, ראש עיריית קולורדו סיטי בטקסס, לשעבר, בציוץ מה-16 לנובמבר:

"אף אחד לא חייב לך [או] למשפחתך דבר; וזה גם לא באחריות השלטון המקומי לתמוך בך בתקופות קשות כאלה. לשקוע או לשחות זה הבחירה שלך; העיר והמחוז, יחד עם ספקי חשמל או ספקי כל שירות אחר, אינם חייבים לך דבר. […] רק החזקים ישרדו והחלשים יאבדו".

בעקבות דברים אלו בויד נאלץ להתפטר.

המשבר בטקסס צריך להראות לנו שאסור לתת לאליטות שהאינטרסים שלנו אינם בלבם, לשכנע אותנו שממשלה של העם, ע"י העם ובשביל העם – היא הבעיה, וכי השוק החופשי הנשלט על ידי "חתולים שמנים" הוא התשובה

הלקח לישראל ברור. הישמרו מפונדמנטליסטים של השוק החופשי מהתערבות ממשלתית, כמו פורום קהלת, המפרסמים מאמרים, תוכניות פעולה, והצעות חוק ברוח דברי טים בויד.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,116 מילים

ספינת המעפילים של מוטי

פרסום ראשון איש העסקים מוטי כהנא, החי בניו ג'רזי, מארגן בימים אלה מבצע מעפילים מודרני ● ישראלים שירצו להגיע לארץ להצביע בבחירות, או מכל סיבה אחרת, יצטרכו לטוס לקפריסין - שם תמתין להם ספינה של כהנא, שתיקח אותם לישראל ● כל העלויות בקפריסין יהיו על חשבון כהנא, בעל היסטוריה ארוכה של חילוץ יהודים ממדינות אויב ● "שקלתי לקרוא לספינה 'אלטלנה'", הוא מספר, "אבל בסוף בחרתי בשם יותר הולם: 'דמוקרטיה'"

עוד 548 מילים ו-2 תגובות
חיילים גרמנים אוספים את היהודים בשכונת היהודים באמסטרדם, 1941

בדיוק לפני 80 שנה הפכה הולנד למדינה היחידה שיצאה במחאה נגד רדיפת יהודים על ידי הנאצים ● אחרי שלושה ימים, השביתה חוסלה באלימות, ובסופו של דבר שלחו הגרמנים חמישה מכל שבעה יהודים הולנדים אל מותם ● ההיסטוריון באס קורטהולט מסביר את חשיבות המרי הנדיר ההוא ומוצא קווי דמיון למחאת Black Lives Matter

עוד 780 מילים

למקרה שפיספסת

חיסונים רבותיי ההיסטריה חוזרת

מגפה שמאיימת לחסל אחוז ניכר מהאוכלוסייה ● אזרחים זועמים נגד חיסונים, ושוטרים שנאלצים לרסן אותם ● צו הקובע קנס כבד ומאסר למי שיסרב להתחסן ● ממשל אמריקאי המשתף פעולה עם ישראל רק באופן חלקי ● ומגפות שמודברות אחת אחר השנייה, למרות הכל ● בין הטיפוס והשחפת לאבעבועות והפוליו: היסטוריית מבצעי החיסונים חושפת לא מעט היסטריה ישראלית

עוד 2,208 מילים

הימין מפחד מפוסטים ישנים בפייסבוק. השמאל מפחד מאובדן הדמוקרטיה

בין הרבה מבוכות אחרות שפקדו את מחנה המרכז שמאל בחודשים האחרונים וחשפו את חולשותיו, סוגיית אבתסאם מראענה היא המביכה מכולן. כאילו לא למדנו כלום מתעמולת הימין ב-20 השנים האחרונות – משגרים בלון ניסוי עם קצת חומר נפץ, ואנחנו מחבקים אותו לחיקנו ונהנים מכל שבב וגיץ של שלבי הפיצוץ.

בין הרבה מבוכות שפקדו את מחנה המרכז שמאל בחודשים האחרונים וחשפו את חולשותיו, סוגיית אבתסאם מראענה היא המביכה מכולן. כאילו לא למדנו כלום מתעמולת הימין ב-20 השנים האחרונות

מאות ראיונות קיימו מועמדי ומועמדות מפלגת העבודה לכנסת ה-24 בשבועות האחרונים, אבל במערכות התקשורת שכבר הפסיקו לדבר אידאולוגיה, ערכים וחזון, על מה נותר לדבר מלבד הבלון ששיגרו לאוויר ליצני החצר מבלפור? אתם מתאריםות לעצמכן מצב שבו בן גוריון, רבין או פרס היו בכלל מתייחסים לדברים הללו ולא זורקים אותם בפרצופו של הימין?

באף אחד מהראיונות הללו, איש מנציגי המחנה הדמוקרטי-ליברלי לא התייצב איתן וחשף את ערוותם וריקנותם הערכית של אותם מפריחי בלונים. אמנם הקולות מתוך מפלגת העבודה לפסילתה של מראענה נותרו חלשים (הישג מרשים כלשעצמו), אבל ראינו הרבה התפתלות והתכדרות עצמית המעידה על בושה ותחושת אשם.

מרב מיכאלי פעלה בגבורה בשנה האחרונה וניכר שהציבור מעריך את זה. אף על פי כן, שאלה אחת פשוטה של אופירה וברקו הצליחה לעשות מה שהצעות לכניסה לממשלה, תביעה משפטית, הימור מסוכן על עתידה הפוליטי ובעיקר תחושת מיאוס מהמערכת המסואבת לא הצליחו לעשות.

התשובה לשאלת אבתסאם מראענה היא ברורה וצריכה להיאמר בראש מורם: "מה יותר מסוכן לעתידה של מדינת ישראל? עבריין שמואשם בפשעים חמורים ומכהן בתפקיד הבכיר ביותר במגזר הציבורי, תוך שיסוי וקריעה של המרקם החברתי ושחיקת הדמוקרטיה, או תסריטאית קולנוע שכתבה לפני 10 שנים פוסט והתנצלה עליו? במה אתם מתעסקים למען השם? חדלנו לבלוע את גיבובי המילים שלכם ואת מזימות כוורת בלפור שעובדת מסביב לשעון ביעילות שמעוררת פלצות".

במקום זאת, במהלך שאין דרך אחרת להגדירו מאשר מזוכיזם והפנמה של דיכוי אידאולוגי, מעדיפים רבים מאנשי מחנה המרכז שמאל לטמון שוב את הראש בערימת הרפש של הימין. להתחיל במסע תחקירים לעברה של פוליטיקאית מתחילה, שנכנסה לגוב האריות מתוך רצון אמיתי להילחם בשנאה ובפירוד בין יהודים וערבים. מפקפקים בה ובכוונותיה לדאוג לנשים הערביות שנמצאות בתחתית ההיררכיה החברתית, וצולבים את יושבת ראש המפלגה על שלא נכנעת להמון ולא גירשה את האיום הקיומי מקרב המפלגה שהקימה את המדינה.

התשובה לשאלת מראענה ברורה וצריכה להיאמר בראש מורם: "מה יותר מסוכן לעתידה של מדינת ישראל? עבריין שמואשם בפשעים חמורים ומכהן בתפקיד הבכיר ביותר או תסריטאית שכתבה לפני 10 שנים פוסט והתנצלה עליו?

כמה כעס ואכזבה. כעס על שלא הצלחנו להתעלות מעל סימון האיום הקיומי התורן של נתניהו (תמיד מדובר או באישה, או בערבי או בשילוב של השניים). אכזבה מכך שלא למדנו לקח ובחרנו לחבוט שוב בעצמנו, כמו אישה שמרגישה נאורה כי היא סובלנית כלפי בעלה המכה, שהרי יש לנהוג בו בחמלה ובהכלה. כמה טיפשות ששוב לא הבנו את גודל השעה וגודל הסכנה לדמוקרטיה ולדמותה של מדינת ישראל.

אור ארז הוא פעיל חברתי-פוליטי. עוסק בדוברות פוליטית של דמויות וארגונים במחנה המרכז-שמאל. חבר ועידה לשעבר במפלגת העבודה ואקטיביסט גאה. במהלך לימודי פוליטיקה וממשל ומזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון הספיק לארגן את ההפגנה הראשונה נגד נתניהו בבאר שבע, להיפגע מרכב חולף במחאת הפונדקאות ולקבל איומים על חייו כשארגן את מצעד הגאווה בעיר. מאמין בחופש ובשוויון. החלק המרגיע ביומו הוא צפייה במהדורת החדשות לאור נרות לפני השינה.   

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 444 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

גנץ לא צריך להיבחר כדי להישאר רה"מ החליפי בממשלת המעבר

האפשרות שכחול-לבן לא תעבור את אחוז החסימה הציפה את הדיון בשאלה מה יקרה ביום שאחרי השבעת הכנסת הבאה, אם גנץ איננו חבר בה ● הקמפיין של כחול-לבן מנסה לשכנע כי בלעדי גנץ בכנסת, נתניהו יהפוך לשליט יחיד ● אולם כשם שראש ממשלה ממשיך לכהן בממשלת מעבר עד להקמת ממשלה חדשה, כך גם החליפי - וגנץ ימשיך להחזיק בכוח של חצי ממשלה בין אם הוא ח"כ או לא ● פרשנות

עוד 1,335 מילים
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

הטקטיקה של נתניהו

מול הנינוחות העקשנית של אודי סגל, מטה הקסמים של נתניהו נשבר ודרך הפעולה של ראש הממשלה נחשפה במלוא מערומיה: קודם תשובה לא מדויקת, אחר כך תיקון מופרז של הרושם השגוי על ידי הסטת הנושא, ולקינוח שקר קטן בלוויית דובדבן של התפארות עצמית ● הנה כמה מהרגעים המשמעותיים של נתניהו בערוץ 13

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 1,238 מילים ו-2 תגובות

גנץ יעלה את ועדת החריגים לדיון בממשלה, באופוזיציה יפנו ליועמ"ש

סערת ועדת החריגים: סער קורא לאפשר חזרת כל הישראלים לארץ בכפוף לבידוד ובדיקות, בנט אומר שלא ברור מה הקריטריונים, מי קובע ומתי נותנים תשובה, ישראל ביתנו תתלונן ליועמ"ש ויש עתיד דורשת לחשוף את קבלת ההחלטות בוועדה ● רגב: "הוועדה פועלת באופן מקצועי ומקבלת 4,000 פניות ביום" ● ליברמן: "נתניהו נסחט על ידי בני משפחתו" ● מזל"טים של חיל האוויר איתרו כתם 140 ק"מ מחופי ישראל

עוד 18 עדכונים

נראה שטהרן מנסה לשפר את עמדתה לקראת המו"מ הצפוי על הסכם גרעין חדש, על ידי חסימת סוכני סבא"א ואיום מתמשך להגביר את העשרת האורניום ● אבל לטקטיקה הזו עשויות להיות השלכות מסוכנות

עוד 752 מילים

ראיון האיש שהקדים את דונלד טראמפ

מותו לפני 30 שנה נותר בגדר תעלומה, אבל ספר חדש מאת הסופר ג'ון פרסטון חושף פרטים על חייו יוצאי הדופן של המו"ל הבריטי רוברט מקסוול ● מהשקרים וההגזמות שפיזר על ילדותו בשואה ● דרך הפזרנות הכספית שליוותה אותו לאורך כל חייו והאכזריות שהראה כלפי עובדיו ומשפחתו ● ועד לספק-התאבדות ספק-נפילה למותו ● "קל מאוד לראות את מקסוול כגרסה מוקדמת של טראמפ"

עוד 3,084 מילים ו-1 תגובות

טיול לשבת בחזרה לצקלג, שבה הסתתר דוד מפני שאול המלך

אף שצקלג המקראית הושמדה באש - ואולי דווקא בזכות השריפה שהתחוללה בה - ישנם שרידים רבים מהיישוב התנ"כי ● לבד מצקלג, שאותה זיהו הארכאולוגים סער גנור ויוסף גרפינקל, עסקו השניים בחפירות נרחבות בחורבת קייאפה - שמזוהה עם שעריים המקראית - שנדמה שהוקמה לפי תוכנית אב סדורה ● מסע בזמן אל ימי דוד המלך

עוד 1,158 מילים

יושב ראש הפרלמנט במדינה הזהיר שאם לא תוקם ממשלה בתוך חודש - תוחשך לבנון, כי לא יהיה תקציב לרכישת דלק, הדרוש להפעלת תחנות החשמל ● כווית פועלת נגד השימוש בביטקוין במדינה, ואילו סעודיה ואיחוד האמירויות השיקו מטבע קריפטו חדש ● מצרים מציינת שנה למותו של מובארכ ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,105 מילים

תנועת המחאה נגד פוטין מפלגת את יהודי רוסיה

"יהודי רוסיה חייבים להבין את הסכנות הטמונות בקריסתו האפשרית של ממשל פוטין", מזהיר מנהיג פדרציית הקהילות היהודיות של רוסיה ● אך היחס הסובלני לו זוכים היהודים אינו מנת חלקם של המוסלמים והלהט"בים במדינה ● "90% מהרוסים באמת מעריצים את פוטין. היתר, שאליהם אני שייך, לא מרגישים חופשיים לומר מה הם חושבים", אומר דימה איגנסון, שבחר לעלות ארצה

עוד 988 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הירוק נשאר ירוק מאוד

הצל"ש הירוק של השבוע הולך לוועדת התכנון שהחליטה להפוך את הגבעות הירוקות סביב מודיעין לגן לאומי ולא לשכונה כעורה ● מזהם השבוע הוא הישראל המטנף שממלא את הים בפלסטיק - לא פחות גרוע מזפת ● והטיפ: הבקתה שרואים ממנה רק חולות וכוכבים

עוד 547 מילים

הטורקים טוענים שמטוסי קרב יוונים ביצעו יעף מאיים מעל ספינת הצי הטורקי ● היוונים מכחישים וטוענים שהטורקים מייצרים פרובוקציה לקראת חידוש השיחות בין המדינות בחודש הבא ● לתוך הקלחת הזו נכנסת ישראל שלא ברצונה, כשלמעשה הדבר האמיתי שמטריד את ארדואן הוא צינור הגז הישראלי-קפריסאי-יווני ● וזו גם בדיוק הסיבה לניסיונות ההתקרבות של ארדואן לישראל ● פרשנות

עוד 679 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה