פארק אריאל שרון הוא הפינה היפה ביותר במרכז הארץ, שרובכם לא טורחים לבקר בה. כבר קרוב לחמש שנים שהריאה הירוקה של ישראל – 8,000 דונם בין תל אביב, רמת גן ופתח תקווה, בשטח הזהה לזה של העיר בת ים – מוטלת ברובה כאבן שאין לה הופכין.

על אף כל שכיות החמדה שהקמתן החלה לפני עשור וחצי, כחלק מתוכנית וחזון לאומיים, רוב השבוע הפארק הזה עומד בשיממונו. הפרגולה הענקית, האמפי והמרפסות עם הנוף הפנורמי, האגמונים והנחלים, בית הקפה הצופה על חבצלות המים – רוב הפרויקטים הפסיקו להתקדם, כשתקציבי הפיתוח הוקפאו בעקבות סדרה אינסופית של פרשיות שחיתות פליליות, שרבות מהן פורסמו בזמן ישראל.

אבל בימים אלה הבהמה הירוקה הזאת מאיימת לקום מרבצה, לנער את הבוץ ולחזור לפעילות. זאת אולי ההזדמנות האחרונה לפני שכל העסק יופרט. אחרי שנתיים ללא מנכ"ל, ללא הנהלה וללא דובר, ועם דירקטוריון חלקי ובעל שיוך פוליטי, מונה דן ליכטמן למנכ"ל הפארק במרץ האחרון.

ליכטמן, אלוף משנה במילואים, לשעבר מנכ"ל החברה הבטחונית שביט וסמנכ"ל בחברת אגד תעבורה, נכנס לתפקיד בחסות הקורונה, ומאותת שיש לפארק עתיד.

אחרי שורה ארוכה של חקירות פנימיות וחיצוניות, מינויים פגומים, חשדות לקבלת שוחד, מכרזים תפורים ואירועים של פגיעה בטבע – ליכטמן מאמין שיש לפארק שרון סיכוי להילחץ מהלימבו ולחזור להיות מה שהיה אמור להיות מלכתחילה: אתר בילוי, ספורט ותרבות למאות אלפים מתושבי המרכז, בניהול ובבעלות המדינה, ללא אינטרסים מסחריים וללא מעורבות של הרשויות המקומיות, המעוניינות לנגוס חלקים ממנו לצורך הקמת עוד שכונות ועוד מרכזים מסחריים.

פארק המיחזור חירייה על שם אריאל שרון, מבט על (צילום: איגוד ערים דן לתברואה)

המתחם ייפתח בחציון הראשון של 2021

בסיור עימו השבוע, ליכטמן מלא הבטחות. הגדולה שבהן היא גם זו עם מועד הפירעון הקצר ביותר: להתניע את הלב הפועם של הפארק הצמוד לכניסה הראשית מכביש 461 בתוך שלושה חודשים עד חצי שנה.

זה אומר לסיים את קירוי וריצוף הפרגולה הענקית שנבנתה ונשארה קרחת מכל הצדדים (בעקבות הטענות לשחיתות של הקבלן ותביעה שהוגשה מטעם הפארק), להפעיל את חוות שלם, החממה האקולוגית והמיצג האורקולי, להציב את הדוכנים למסחר, וכמובן לפתוח את הכניסה והחניון לציבור הרחב, שכיום מופרדים במחסום.

"אני רוצה להחזיר את הגלגל חמש שנים אחורה", מתחייב ליכטמן. "בחציון הראשון של 2021 תהיה פתיחה של המתחם. עשרות פרויקטים חוזרים עכשיו לפעולה מכיוון שמשרדי הממשלה, ובראשם משרד האוצר, החלו להזרים מחדש כספים לפארק.

"מה שמדהים זה שגיליתי ששפכו כאן כל כך הרבה כסף, ואז הכל נתקע בגלל שחיתויות ומאבקים משפטיים. אבל בעצם לא צריך כל כך הרבה כדי להתניע את הפארק מחדש. בסך הכל כ-18 מיליון שקל כדי להשלים את כל המתחם ולהפעיל אותו לטובת הציבור".

פארק אריאל שרון. השלמת התקנת הפרגולה צפויה להסתיים בחודשים הקרובים (צילום: אבנר הופשטיין)

זה כל הסיפור? איבדנו 5 שנים בגלל פחות מ-20 מיליון שקל?
"כן, זה התקציב שאושר לנו לפיתוח, והוא מספיק כדי להשלים את העבודות. זה מה שנשאר להוציא על הפרויקטים האלה אחרי שהשקיעו בהם מאות מיליונים, ואז זנחו אותם לאנחות. כמה כסף הלך בדרך על הוצאות משפט מטורפות, תקורה ועוד? לזה אין לי אפילו תשובה בשבילך".

"עשרות פרויקטים חוזרים עכשיו לפעולה מכיוון שמשרדי הממשלה, ובראשם משרד האוצר, החלו להזרים מחדש כספים לפארק. מה שמדהים זה שגיליתי ששפכו כאן כל כך הרבה כסף, ואז הכל נתקע בגלל שחיתויות"

חלק מהבעיה היתה שחיתות, וחלק היתה גם פוליטיקה. הדירקטוריון שלך פוליטי ברובו. היו"ר, אברהם נתן, הוא איש ליכוד ותיק שמחובר לעטיני מפלגת השלטון אשר היה מעורבב בעקיפין בפרשיות הולילנד ורשות המיסים. הוגשה גם עתירה לבגץ נגד מינויו שעדיין מתבררת
"אני לא מעורב בבחירת דירקטוריון, אבל יכול להגיד לך שניתקנו את הקשר הגורדי בין הנהלה מקצועית לדירקטוריון שמתווה מדיניות. בעבר הכל היה מעורבב והדירקטוריון ניהל בפועל. היום הם עסוקים באסטרטגיה ובביקורת, וכך צריך להיות. הניהול יהיה מקצועי ושקוף מכאן והלאה. אברהם נתן שמר על הפארק היטב והוא מאד עוזר. בנוסף, מונה חבר דירקטוריון חדש (מרטין וייל, א"ה) וצפויים להיכנס שני חברי דירקטוריון נוספים בקרוב, כך שהקוורום יהיה תקין שוב. הפארק עולה על מסלול חדש".

פיתוח מתקן השעשועים הראשון בפארק אריאל שרון מושלם בימים אלה. נובמבר 2020 (צילום: אבנר הופשטיין)

שלוש עיריות לוטשות עיניים לשטח הפארק

לא בכדי ליכטמן נמצא במירוץ כדי להשיב את האמון בהנהלת הפארק. בשנתיים האחרונות נדמה שרבים מתומכיו של הפארק החלו להרים ידיים, ולתמוך בהפרטה חלקית של השטח הענק. הקפאת התקציבים נבעה מהכרה של אגף התקציבים באוצר בכך שהמדינה פשוט לא יכולה לנהל את המיזם הזה.

לפחות שלוש עיריות גדולות וחברה נוספת לוטשות עיניים אל חלקים מהשטח: תל אביב, חולון, רמת גן והקרן הקיימת לישראל. הארבע האלה (ואולי גם אחרות) מקוות לשים ידיים על מאות דונמים מתוך הפארק, וככל הנראה לבנות עליהם פארקים המוקפים בשכונות מגורים.

משמעות ההפרטה היא בעצם ויתור על החלום הציוני הנועז של פארק בבעלות המדינה (והציבור), שבין שטחיו לא קם אף פרויקט בנייה או קניון, ולא צצה אף חנות שאינה תואמת את המטרות הכוללות של הפארק. פארק שכולו מיועד לציבור הרחב.

עיריות, כידוע, יודעות לנהל פארקים, אבל גם מחפשות מקורות מימון לשטחים הירוקים שלהם באמצעות ארנונה ושכירות. ליכטמן מקווה שלא מאוחר מדי להשאיר את הפארק בידי המדינה.

"הגוף היחיד שנטול אג'נדה הוא חברה ממשלתית, כמו חברת פארק אריאל שרון. רק חברה ממשלתית יכולה להקים ריאה ירוקה, בלי לחשוב על שורת הרווח. רק אנחנו נוכל לשמור על הייעוד המקורי של החזון. העיריות רוצות לשנות את הייעוד של הקרקע וברגע שאתה פותח את הסכר הזה, המחויבות לריאה ירוקה נגמרת".

הסקפטים אומרים שהממשלה והמדינה לא מסוגלות לנהל פרויקט כזה, ומאחר שזה תמיד מגיע לשחיתות ולניהול כושל, הגיע הזמן לתת לגורמים שיודעים לנהל.
"זה עצוב לשמוע אמירות כאלה. הן לעג לרש. ההיפך הוא הנכון. אני מאמין שרק המדינה יכולה להקים ריאה ירוקה בסדר גודל כזה, והיא זאת שצריכה לעשות זאת, לעניות דעתי. הפארק צריך להישאר שייך לכולם, לא מנוכס לתל אביב, או חולון, או רמת גן, שכבודם במקומם מונח. ההחלטה בנושא היא לא של הנהלת הפארק, אלא של הממשלה, אבל כרגע אני מזהה שהאמון בפארק חוזר והתקציבים משתחררים. לכן אני אופטימי".

דן ליכטמן, מנכ"ל פארק אריאל שרון (צילום: אבנר הופשטיין)

גישור ופשרה במקום בירור האמת

גורמי סביבה עימם שוחחנו שיבחו את ההחלטה של ההנהלה החדשה להתניע מחדש את הפארק, אך גם הביעו ביקורת על האסטרטגיה המסתמנת של ליכטמן והצוות שלו: לסיים את הסכסוכים המשפטיים באמצעות גישור מזורז.

ליכטמן חותר לקטוע את הבירור הארוך והמתמשך של פרשיות השחיתות הרבות, שהחלו בחקירות של מבקר הפנים, המשיכו בחקירות של להב 433 (שרובן התמסמסו עם הזמן), והסתיימו לעת עתה בתביעות ענק של הפארק מול זכיינים, של זכיינים מול הפארק, ושל זכיינים מול זכיינים אחרים. התביעות הללו המשיכו למצוץ את שאריות הקופה המידלדלת במשך שנים, ועכשיו ליכטמן חותר לסיים אותן באמצעות גישורים משפטיים.

"אני מאמין שרק המדינה יכולה להקים ריאה ירוקה בסדר גודל כזה, והיא זאת שצריכה לעשות זאת, לעניות דעתי. הפארק צריך להישאר שייך לכולם, לא מנוכס לתל אביב, או חולון, או רמת גן"

המשמעות של הפשרות הללו עשויה להיות שפארק שרון יוותר על בירור האמת בין כותלי בית המשפט, לפחות בשתיים מהתביעות הגדולות. אחת מהן היא נגד הקבלן של הפרגולה, שנטען כי קיבל תוספות תשלום מופרזות עם תום המכרז.

התביעה השנייה חשובה עוד יותר: מדובר בתביעת מיליונים נגד הקבלנים שהטמינו פסולת בניין בסוללות העפר מסביב לפארק. בדוחות פנימיים שהגיעו לידי המשטרה ושתוכנן התפרסם לראשונה בזמן ישראל הופיע המספר 176 מיליון שקל, המסכם את הסכום שחסכו יחדיו כמה חברות קבלניות, להערכת גורמים משפטיים בפארק, כאשר טמנו זבל בסוללות שם, בניגוד לחוק.

כך כתב מבקר הפנים של הפארק בדו"ח שהועבר לידי יחידה להב 433:

"מדובר, לכאורה, בהפקת טובות הנאה מהותיות ביותר. פינוי פסולת כמו גם הטמנתו, כרוכים בעלויות אדירות. מדובר בהסתרת מידע קריטי, פלילי, העומד במרכז חקירות פליליות, תוך הסבת נזק לאתר ופגיעה בכספי ציבור, נזק אקולוגי ופגיעה במטרות החברה…. מלבד השלכת פסולת בניין, התקבל במשרדנו מידע אודות משאיות רבות עמוסות חול היוצאות משטח הפארק, אף כאן מדובר בהפקת טובות הנאה לגורמים לא ידועים, בשווי כספי רב".

הפרקטיקה הלכאורה עבריינית הזאת נמשכה כמה שנים תחת עיניהן המנומנמות של ההנהלות הקודמות. לפי הערכות בפארק, כשיבוא היום ומישהו ירצה לנקות את החרפה, יצטרכו להשקיע לפחות 20 מיליון שקל רק כדי להכשיר את השרץ. השבת המקום למצב "נקי", כפי שהופיע בתכנון המקורי, תעלה על פי חלק מההערכות פי-עשרה.

אך ליכטמן טוען שהמספרים נמוכים הרבה יותר, וכי בדיקות עדכניות שהתבצעו מעידות כי ההערכות על הטמנת כמיליון קוב של פסולת בניין מופרזות מאד. נכון לעכשיו הורתה הנהלת הפארק לנסות ולהגיע לגישור עם הקבלנים שביצעו את ההטמנה, כדי להפשיר גם את אבן הנגף הזאת, ולהתקדם בעתיד עם תהליך ייצוב והשלמת הסוללות ההיקפיות. ליכטמן מאמין שאפשר להשלים את התהליך בהשקעה של כ-30 מיליון שקל.

מתקן שעשועים סגור לשימוש בפארק אריאל שרון (צילום: אבנר הופשטיין)

ישחקו הילדים לפנינו

את התחקירים שפורסמו בזמן ישראל ליכטמן מכיר על בוריים. ניכר שלמד אותם היטב כדי לדעת לאילו בורות לא ליפול. אחד התחקירים עסק במכרז הפגום שהתקיים סביב גני המשחקים האקולוגיים והמתקדמים שהיו אמורים לקום בפארק, בחמישה מתחמים שונים, ונתקעו בעימות משפטי מתמשך על רקע תוצאות המכרז. תחקיר זמן ישראל חשף חשדות לאי סדרים סביב ההכרזה על הזוכה במכרז, כולל ניגודי עניינים, זינוק תמוה בעלויות ההתקנה של המתקנים ושינויים מוזרים בהגדרות המכרז בדיעבד.

כך קרה שלפארק שרון הוזמנו חומרי גלם להקמת גן המשחקים הראשון בעלות מופרזת של 7.6 מיליון שקל, אך שכבו במכולות ללא שימוש במשך חמש שנים תמימות. כעת הושג הסדר באשר לסכסוך המשפטי סביב הגן הראשון, והוא נבנה בימים האלה. שאר הגנים שתוכננו יצטרכו לעבור הליך בירוקרטי של מכרזים.

המכרזים הללו ושאר תוכניות הפיתוח של הפארק, כוללות בין השאר שיקום של בית הקפה הנמצא על הדק המרהיב ברום הר החיריה, ומחזיק בפוטנציאל לארח מאות סועדים, אך בפועל בקושי פועל, בעוד שההתקשרות סביבו הייתה עטורת פגמים וטענות לשחיתות. אלה יקרמו עור וגידים אם ליכטמן אכן יצליח להמשיך את התנופה שבה החל לפעול בחודשים האחרונים.

הוא יודע שהזמן הוא האויב הגדול ביותר שלו: "ככל שנתקדם יותר עם הפיתוח של כל פינה ופינה, כך יקטן הסיכוי שישתלטו על הפארק גורמים אחרים במסגרת הפרטה. לכן אני רוצה לנצל את האמון שיש מהממשלה כעת, כדי למנף כמה שיותר פרויקטים ולהעביר אותם משלב התוכניות לשלב הביצוע".

מבט לכיוון תל אביב מפארק אריאל שרון (צילום: אבנר הופשטיין)