בואו נגמור עם זה כבר על ההתחלה: תקרת זכוכית. אין כמעט כתבה או מאמר או פוסט על סאמר חאג' יחיא, שמונה בשבוע שעבר ליו"ר דירקטוריון בנק לאומי, שלא כוללים את  המילים "תקרת זכוכית".

לרוב מופיע הביטוי בצירוף שירי תהילה (מוצדקים לחלוטין) לכלכלן המבריק בן ה-49, שהצליח לעשות את הדרך הארוכה ומלאת המכשולים מבית הוריו בטייבה, ועד לאחד התפקידים המרכזיים בכלכלה הישראלית.

כה עבה תקרת הזכוכית שחאג' יחיא הצליח לנפץ, שסביר להניח שמעתה והלאה שמו יוזכר בכל ויכוח, דיון או יום עיון שיעסקו בשילוב ערבים בחברה הישראלית.

חשוב להדגיש: איש אינו מטיל ספק בכך שחאג' יחיא ראוי למינוי הנחשק. הוא לא זכה בו בגלל העדפה מתקנת או תקינות פוליטית. דירקטוריונים של בנקים פשוט לא מתעסקים בעניינים כאלה, אלא ממוקדים בהצלחת הבנק.

חאג' יחיא, שיחליף את דוד ברודט,  נבחר לתפקיד בלי מחלוקת, אחרי שזכה ברוב מוחץ של חברי דירקטוריון לאומי, חמישה קולות משמונה מצביעים.

שלושת יריביו, שלכל אחד מהם רזומה מפואר – אוהד מראני, לשעבר מנכ"ל האוצר ויו"ר בז"ן; מולי בן צבי, תא"ל במילואים ולשעבר סגן נשיא טבע; וד"ר יצחק שריר, שהיה יו"ר דיסקונט שוקי הון – הסתפקו כל אחד בקול אחד בלבד.

ככה מנפצים תקרת זכוכית בסטייל.

התגובות הנלהבות הגיעו מכל עבר. "הגיע הזמן שממשלת ישראל תלך בעקבות הנהלת בנק לאומי. לצערי, אם סאמר היה מתמודד על תפקיד בכיר במגזר הציבורי, אני מניח שלא היה זוכה", אמר שועאע מסארווה, ראש עיריית טייבה, ל"ידיעות אחרונות". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הזדרז לצייץ איחולי הצלחה בתפקיד, לערבי המצטיין, שהפעם לא נוהר אל הקלפי, אלא לישיבת הדירקטוריון.

ראשון מנפצי הזכוכיות במשפחה היה אביו של סאמר, ד"ר מוחמד חאג' סלים חאג' יחיא, שהיה אחד הסטודנטים הערבים הראשונים באוניברסיטת ת"א, התמחה בקרימינולוגיה והיה קצין מבחן של צעירים רבים בטייבה

אבל אחרי הברכות – כדאי להפנות את הפנס מהבנק הלאומי אל החשבון הפרטי. כי עוד לפני שישראלים טופחים על שכמו של סאמר חאג' יחיא תוך שהם מתבשמים מההוכחה המרגיעה שהוא מספק לנו, שאנחנו לא גזענים כמו שאולי נדמה, כדאי להזכיר שהישגו המרשים – אליו הגיע עוד לפני גיל 50 – הוא קודם כל הישג אישי, שאי אפשר היה להגיע אליו בלי צירוף נסיבות אישיות יוצאות דופן.

הנה, אם כן, ברוח עדות הקואצ'ינג – חמישה שיעורים ממוקדים על הצלחה והצטיינות, שאותם אפשר ללמוד מסיפורו של סאמר חאג' יחיא.

1. עדיף להיוולד גבר

אין דרך נעימה לכתוב את זה, ואני מתנצל מראש בפני כל מי ששולח או שולחת יד אל הנייד כדי לכתוב תגובת נאצה וגינוי, אבל המגדר משחק תפקיד בסיפור הזה.

סאמר חאג' יחיא עדיין מתגורר (עם אשתו וארבעת ילדיהם) בביתה של אמו, פאתינה חאג' יחיא, בטייבה. פאתינה, היום בת 74, היא מורה בגמלאות. גם אשתו של סאמר, עדן, היא מורה, המלמדת אנגלית בבית הספר ברעננה.

גם דודתו של סאמר, אחותה של אמו פאתינה, סוואד ג'אברה, שמדריכה אותי בפיתולים השונים של משפחת חאג' יחיא, היא מורה בגמלאות.

הוראה זה כמובן מקצוע אצילי, בוודאי אחד החשובים שיש, אבל כדי להיות מורה לא צריך לנפץ תקרות זכוכית, וזה הרי הנושא שלשמו התכנסנו.

ראשון מנפצי הזכוכיות במשפחת חאג' יחיא היה אביו של סאמר, ד"ר מוחמד חאג' סלים חאג' יחיא, שהיה אחד הסטודנטים הערבים הראשונים באוניברסיטת תל אביב, התמחה בקרימינולוגיה והיה קצין מבחן של צעירים רבים בטייבה והסביבה.

אם המשפחה, פאתינה, חלמה תמיד על בת, אבל נולדו לה ארבעה בנים. אחיו הבכור של סאמר, ד"ר סלים חאג' יחיא הוא מנתח לב המתגורר עם משפחתו בסקוטלנד, ועומד שם בראש התוכנית הלאומית להשתלות לב.

אחיו הצעיר של סאמר, ראני חאג' יחיא, שגם הוא גר בטייבה, הוא עורך דין שמתמחה במימון פרויקטים ועומד בראש הפרויקט לעידוד הסחר עם ירדן.

האח הרביעי – סאג'י – למד הנדסה בטכניון ונהרג בתאונת דרכים בכניסה לטייבה ב-1998. בנו הבכור של סאמר קרוי על שמו.

בין המברכים הרבים על מינויו של סאמר היו גם דודים וקרובים רבים שעושים חייל בחו"ל, בהם פרופסור לרוקחות מאוניברסיטת דרום קרוליינה ובכיר ביונסקו.

לכל אחד מאחיו של סאמר יש שלושה בנים. סאמר ואשתו עדן מגדלים ארבעה בנים, שהצעיר בהם  נולד לפני שלושה חודשים בלבד. הגדולים – סאג'י ובאסל – לומדים בתכנית למחוננים של תיכון הכפר הירוק. זה לא יהיה הימור מסוכן להניח שגם הם יגיעו רחוק, ואולי ינפצו בדרך תקרות מיותרות. אבל  אם לא ישתנו כאן כמה דברים עקרוניים – זה גם לא יהיה מופרך להמר שהם יינשאו למורות.

"הם גאונים כולם", מעידה סוואד ג'אברה, "הבן של סאמר עוד לא בן שנתיים וכבר קורא אנגלית כמו בן עשר. זה משהו לא נורמלי הילד הזה. הוא כבר קורא את כל האותיות באנגלית וגם מדבר אנגלית וערבית".

2. עדיף להיוולד למשפחה אמידה

כמו הסעיף הראשון, למרבה הצער גם הסעיף הזה כמעט מובן מאליו. גם הוא לא תלוי בנו, אלא יותר בגורל ובמזל. וגם הוא אולי לא מנבא הצלחה, אבל ברור שבלעדיו הדרך אליה תהיה הרבה יותר קשה.

משפחת חאג' יחיא היא לא רק המשפחה הגדולה ביותר בטייבה, השבט המורחב כולל כ-6,000 בני משפחה – היא גם אחת המשפחות האמידות בעיר.

"הם משפחה עשירה. מאוד עשירה", אומרת ג'בארה, "יש להם אדמות. הרבה אדמות. סבא של סאמר מצד אבא שלו היה מאוד עשיר, והשאיר ירושה טובה לילדים שלו. סאמר חי חיים, מה אני אגיד לך, כמו ילד שגדל בכפר שמריהו. טיולים. פינוק. קיבל מה שהוא רצה.

"החיים שלהם היו משהו לא נורמלי. לא כמו של רוב הילדים בטייבה. בטייבה, כשילד היה רוצה צעצוע, לא תמיד היה מקבל. לא תמיד אפשר היה להשיג אותו. סאמר והאחים שלו היו יכולים להשיג ולקבל מה שהם רוצים. אולי לא כל מה שהם רוצים, אבל אם הם היו מבקשים משהו הגיוני, הם היו מקבלים.

"לא היה חסר להם כלום. הם גדלו אז כמו הילדים של היום. הילדים של היום לא חסר להם כלום. יש להם הכל. אבל אין להם חינוך. לסאמר לא היה חסר כלום, והוא תמיד קיבל חינוך מצוין. אבא של סאמר אמר פעם – הזכויות שלי בחיים זה ללמד ילדים. ובאמת הוא הצליח בזה".

3. אין תחליף למשפחה מגובשת ותומכת

זה השיעור הראשון במסענו אל תקרת הזכוכית המנופצת, שנתון במידת מה לשליטתנו. אין ספק שרווחה כלכלית עוזרת מאוד לגיבוש המשפחתי, אבל אנחנו הרי מכירים גם משפחות מבוססות מאוד, שבהן בני המשפחה אוחזים זה בצווארו של זה, במקום לסייע זה לזה בדרך למעלה. הם טועים טעות מרה.

משפחת חאג' יחיא מציגה מודל אחר. זה לא מקרי שסאמר חאג' יחיא ומשפחתו עדיין גרים בביתה של אם המשפחה בטייבה. קשה להאמין שיש בעולם יו"ר נוסף של בנק גדול שגר בבית אמו.

"הם משפחה אידאלית", מעידה ג'אברה, "האחים כל כך קרובים אחד לשני. קרובים לאמא שלהם. גם לאבא שלהם הם היו קרובים. באמת משפחה כל כך הדוקה. תמיד תומכים, מעודדים. כל אחד נותן לשני עידוד. 'כן, תלך על זה, אל תפחד, תעשה, לך'. וזה מאוד עזר להם, לכולם, להגיע לאיפה שהם נמצאים".

"לפני יומיים פגשתי מורה שלימדה אותו בכיתה ג'. היא אמרה לי 'מכיתה ג' אמרתי שמהילד הזה ייצא משהו גדול. כשהייתי נותנת להם תרגילים בחשבון, הוא היה מסיים לפתור לפני שהייתי גומרת להסביר לילדים'"

אביו של סאמר נפטר אחרי אירוע מוחי בדיוק לפני שנה. "סאמר היה עד היום האחרון אחראי על התרופות שלו. האבא נפטר בבית חולים מאיר, ורק סאמר היה לידו. אמרתי לסאמר 'ידעת שאבא עומד למות, למה לא אמרת לכולם?'. הוא אמר לי 'כי רציתי לדבר איתו. הוא שמע אותי. היו לי הרבה דברים להגיד לו לפני שימות'. על מה הוא דיבר איתו אנחנו לא יודעים. הוא מאוד אהב את אבא שלו.

"כשהיינו ילדים קינאתי בסאמר ובאחים שלו. כל הזמן פינקו אותם. לאבא שלי, שהוא סבא של סאמר, היה יחס מיוחד לסאמר. אפילו כשהיה חולה, ביקש 'תביאו לי את סאמר. אני רוצה לראות את סאמר'. כשראה את סאמר, היה מתאושש. וגם סאמר היה מאוד קרוב לסבא שלו ומאוד אהב אותו.

"הייתה תקופה שאמא שלהם הייתה לבד בבית. כל הבנים שלה למדו מחוץ לטייבה, בפנימיות. והיא הייתה מכינה אוכל לכולם והייתה הולכת אצל זה ואצל זה ואצל זה ואצל זה. הייתה עובדת היא עבדה כל השבוע, והייתה חוזרת הביתה רק כדי להכין אוכל לילדים ולנסוע בין הפנימיות להביא להם אוכל.

"אפילו סאמר, כשלמד באוניברסיטה בירושלים, לא היה חוזר כל סוף שבוע לטייבה. היה מעדיף לשבת בספרייה. הוא לא לקח שותף לחדר, כדי שיוכל ללמוד בשקט. ואמו הייתה נוסעת לירושלים עם אוכל בשבילו. ככה כל הזמן".

4. אל תיכנע ללחצי הסביבה

גם כשהמשפחה תומכת, הסביבה יכולה למשוך אותך למטה. אביו של סאמר, שהיה קצין המבחן של עבריינים רבים בטייבה ובסביבה, הכיר מקרוב את הסביבה ואת הסכנות שאורבות בה. לכן הוא שלח את כל בניו ללמוד מחוץ לעיר, בפנימייה של בית הספר התיכון הנוצרי אל מוטראן בנצרת.

"זה היה בית ספר מאוד טוב. רק מעטים יכלו להרשות לעצמם ללמוד שם", אומר ג'אברה, "סאמר והאחים שלו היו יוצאי דופן בטייבה מכל בחינה. התנהגות. חינוך. לבוש אפילו. כשהם למדו בנצרת, אף אחד לא היה הולך לשם. זה היה יקר ורחוק. כולם ידעו מגיל מאוד צעיר שסאמר מוכשר מכולם. הוא התחיל לבלוט כבר בגן.

"כולם הרגישו את זה, לא רק אנחנו. גם הגננות והמורות שלו. לפני יומיים פגשתי מורה שלימדה אותו בכיתה ג'. היא אמרה לי 'בכיתה ג' אני כבר אמרתי שמהילד הזה ייצא משהו גדול. כשהייתי נותנת להם תרגילים בחשבון, הוא היה מסיים לפתור לפני שהייתי גומרת להסביר לילדים מה לעשות. תמיד הוא היה ככה'".

קשה היום להבחין בין המחמאות בדיעבד, שמורעפות על כל מי שמגיע רחוק, לבין המציאות. בטייבה סאמר חאג' יחיא הוא היום כוכב עליון. נושא לשיחה בחתונות ולפוסטים נרגשים בפייסבוק. במקרה שלו ברור שלכל המחמאות האלה יש בסיס מוצק: הוא בלט מהרגע הראשון ובעצם לא הפסיק לבלוט.

עד גיל 30 השלים לא פחות מחמישה תארים – כולל במשפטים, בכלכלה ובחשבונאות. יצחק (בוז'י) הרצוג חנך אותו בהתמחות ב"הרצוג פוקס נאמן", ומשם המריא לארה"ב, השלים דוקטורט בכלכלה ב-MIT ויצא לקריירה משגשגת בעולם הפיננסי. בגיל 37 כבר היה סגן נשיא חברת ההשקעות הענקית "פידליטי".

לפני שבע שנים הגעגועים לארץ ולמשפחה הכריעו אותו והוא עזב את החיים הנוחים בבוסטון וחזר לטייבה, לאחר שהרגיש כי ילדיו הגדולים הופכים לאמריקאים וזה לא מצא חן בעיניו. הוא הכניס את סאג'י ובאסל לבית הספר בטייבה, כדי לחבר אותם מחדש לערבית ולמקום שבו גדל, ואחר כך – כמו שעשה אביו – שלח אותם ללמוד מחוץ לטייבה. בכפר הירוק.

בטייבה החלו ללחוץ עליו שישתלב בפוליטיקה המקומית. "רצו שהוא יהיה ראש העיר מטעם משפחת חאג' יחיא", מספרת ג'בארה, "הוא לא רצה להיכנס לזה. הוא אמר להם 'תנו לי לשבת בשקט לחשוב'. אמרו 'זה הבן אדם שיכול להציל את טייבה מכל הבעיות שלה, מבחינה כלכלית'. אפילו כעסו עליו, למה הוא לא רוצה.

"כל האנשים הבכירים של משפחת חאג' יחיא, שהם אלה שמבשלים את הפוליטיקה כאן בטייבה לחצו עליו. אבל הוא לא רצה. אני כל הזמן הייתי אומרת לו 'אל תענה להם, אל תיקח, אל תיכנס לטייבה, אל תהיה משוגע, אל תעשה את זה'.

"אני יודעת מה זה העירייה בטייבה, אני יודעת איזה 'כבוד' נותנים לראש עירייה בטייבה, ובכלל לא רציתי שסאמר יהיה בסרט הזה. אז אמרתי לסאמר 'לא חסר לך תפקידים טובים, אל תיכנס לזה, אם תיקח את התפקיד, בסוף כולם יקללו אותך'. הוא באמת אמר לא, ואחר כך הציעו לו את התפקיד בבנק".

5. שמור תמיד על מוטיבציה גבוהה, חריצות ורצון ללמוד ולהתפתח

הוריו של חאג' יחיא עודדו את ילדיהם ללמוד ולעבוד. אם יש מנבא אחד להצלחה בחיים – זה חייב להיות זה. במקביל לעבודתו האקדמית והמעשית כקרימינולוג, האב המשיך לעבד 20 דונם של אדמות שנותרו בידי המשפחה, ודרש גם מילדיו לעבוד במשק.

לא הייתה לכך כל הצדקה כלכלית, אלא רק חינוכית. ללמוד את ערך העבודה הקשה. ראני חאג' יחיא, אחיו של סאמר, סיפר השבוע שהוא ואחיו עדיין עובדים במשק המשפחתי בסופי שבוע.

את סאמר לא היה כמעט צורך לעודד ולדחוף. לא היו לו חברים רבים בטייבה. הוא היה ילד שאהב להסתגר בבית, לקרוא ולכתוב. המוטיבציה נבנתה מתוכו. "תמיד כשהיה חוזר הביתה מבית הספר, הוא היה מתיישב על הכיסא ומכין שיעורים, בלי שאמא או אבא היו צריכים להגיד לו שהוא צריך להכין עבודות בית. אף פעם הם לא היו צריכים להגיד לו", מספרת ג'אברה ונזכרת בתקרית מהילדות, שאולי אפשר ללמוד ממנה על אופיו של יו"ר בנק לאומי החדש.

"פעם הייתי אצלם בבית, ואבא שלו עבד על איזו עבודה לאוניברסיטה והשתמש במחשבון כזה של פעם, כדי לערוך כל מיני חישובים. סאמר, שהיה אז אולי בכיתה ה' או ו',  לקח את המחשבון מהידיים של אבא שלו ואמר לו 'אבא, אל תשמש בזה יותר. אם תשתמש בזה, השכל יפסיק לעבוד. תזרוק את זה, ותחשוב רק בשכל שלך. כן, הוא היה כזה מהילדות שלו".

את מאמינה שעכשיו הוא ישתמש בתפקיד החדש שלו כדי להילחם בגזענות ובקיפוח ערבים בחברה הישראלית?

"זה אני לא יכולה להגיד. אני לא כל כך מבינה בכלכלה ובבנקאות.  אבל האמונה שלי בסאמר אומרת שכן. יש לו ראש כזה, אני יודעת. הוא אידאליסט".