המפלגות המתמודדות לכנסת ה-24 צריכות להגיש עד ה-4 בפברואר את רשימות המועמדים שלהן. רוב מפלגות הכנסת ה-23 התנפצו לרסיסים, המועמדים מחפשים מיזוגים חדשים שיאפשרו להם לשרוד את אחוז החסימה ובורסת השמות והסיעות מעולם לא הייתה גועשת ואלימה יותר.
שמה של מפלגת העבודה, שלפי הסקרים אינה עוברת את אחוז החסימה, עולה לעתים בדיונים הללו כ"נכס מניב" שמתמודדים ללא מסגרת קיימת ירצו לכבוש כדי להשתמש בסניפים, העובדים והנכסים שלה בקמפיין הבחירות.
"מפלגת העבודה עדיין נתפשת כפלטפורמה פוליטית בעלת נכסים", נכתב ב-ynet; "העבודה מחזיקה בנדל"ן יקר, ספק גדול אם תישאר מונחת על המדף כסחורה ללא ביקוש זמן רב", נכתב ב"דה מרקר"; "יש יתרונות בחבירה למפלגה שמחזיקה נכסים מהותיים כמו סניפים ויחידות מימון", פורסם ב"ישראל היום".
האם מאחורי ההערכות הללו עומדים מספרים אמיתיים, או שמא מדובר בספינים שמישהו מפריח לאוויר כדי להפוך אותה לאטרקטיבית?
התשובה הבסיסית היא שאיש אינו יודע. הפרטים על מצבה הכספי של המפלגה אינם נגישים לציבור – בכלל זה גם מתפקדיה. יו"ר המפלגה עמיר פרץ, המנכ"ל ערן חרמוני ודובריהם סירבו לענות לשאלות זמן ישראל או לספק מידע בנושא. יתרה מזאת: אפילו חברי הכנסת והמועמדים לראשות המפלגה ממודרים מהמידע על מצבה הפיננסי.
"אין לי גישה לנכסי המפלגה. לא יודעת מה מצבה הכספי, ולא יכולה לדעת", אמרה לזמן ישראל ח"כ מרב מיכאלי, שזכתה בשבוע שעבר במאבקה בבית המשפט על קיומן של פריימריז במפלגה. "אני גם לא יודעת כמה עובדות ועובדים המפלגה מעסיקה. זה לא שעמיר מדווח לי על המצב שלהם. עמיר מתנהל בצורה סוליסטית, בחוסר דיווח ובחוסר שיתוף".
"אין לי גישה לנכסי המפלגה ולא יודעת מה מצבה הכספי. אני גם לא יודעת כמה עובדות ועובדים המפלגה מעסיקה. זה לא שעמיר מדווח לי על המצב שלהם. עמיר מתנהל בצורה סוליסטית, בחוסר דיווח ובחוסר שיתוף"
ממידע שדלינו משיחות עם אישים ועובדים במפלגה בעבר ובהווה, עולה שהדיבורים על המפלגה "עתירת הנכסים" מנותקים מהמציאות. המפלגה, לפי כל אינדיקציה אפשרית, נמצאת במצב כספי רע ואם כבר היא עתירה במשהו, הרי זה בעיקר בחובות.
החוב הוא המידע הפיננסי היחיד על המפלגה שהיקפו ידוע לציבור. חובות המפלגה עברו במשך השנים צמצום משמעותי. חובות המפלגה לבנקים ולכנסת הגיעו בעשור הקודם ליותר מ-100 מיליון שקלים.
בתקופתו השנייה של אהוד ברק בראשות המפלגה, מ-2007 עד 2011, מכרה המפלגה נכסים רבים, ביניהם גם בית מפלגת העבודה המיתולוגי ברחוב הירקון 110 בתל אביב, שנמכר ב-10.3 מיליון שקלים, והחוב ירד לכ-53 מיליון שקל. החוב המשיך לרדת בתקופת שלי יחימוביץ' (2011-2013) והגיע ל-29 מיליון.
בתקופתו של יצחק הרצוג (2013-2017) המפלגה הגיעה לראשונה ליתרה חיובית של 11 מיליון שקל. זאת, בזכות הישגי "המחנה הציוני" שקיבל 24 מנדטים בבחירות ב-2015, ניהול פיננסי נבון שכלל קיצוץ בכוח האדם, מכירת נכסים בהיקף של מיליוני שקלים, והסדר חוב מיוחד מול בנק הפועלים שאחרי גישור החזיר למפלגה ריביות חריגות שגבה ממנה במשך השנים.
הרצוג הכריז ב-2016: "עשינו היסטוריה. לראשונה מזה עשרות שנים אין למפלגתנו חובות והיא בריאה וחזקה".
אלא שמאז המפלגה "חלתה" שוב, וגם נחלשה באופן חסר תקדים. המפלגה שוב בחובות, קטנים יותר, אבל גם אפשרויות התמרון שלה קטנות יותר – ואם לא יקרה לה נס, אין לה דרך לכסות אותם.
מימון המפלגות נקבע לפי מספר המנדטים שהמפלגה מצליחה להכניס לכנסת, לפי תעריף של בערך כמיליון שקלים למנדט. במקרה של רשימה המורכבת ממפלגות שונות, כמו העבודה-גשר-מרצ, המימון נחלק ביניהם. לפיכך, העבודה תקבל עבור הבחירות הבאות מימון של כשלושה מיליון שקלים, לפי שלושת הח"כים שהרשימה הכניסה לכנסת היוצאת.
המפלגה לא לקחה בחשבון את הכשלונות הצורבים בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, וביצעה קמפיינים יומרניים שלקחו בחשבון מספר מנדטים הרבה יותר גדול.
בתחילת 2019 פורסם שהיו"ר הקודם של המפלגה, אבי גבאי, ביקש לתקצב את קמפיין הבחירות לכנסת ה-21 בכ-30 מיליון שקל, אף כי בסופו של דבר הוא תוקצב, לפי הערכות, "רק" בכ-20 מיליון. בסופו של דבר המפלגה זכתה בשישה מנדטים בלבד, מה שמימן רק כשליש מעלות הקמפיין.
שתי מערכות הבחירות הבאות התבצעו בקמפיינים צנועים בהרבה, אבל גם הניבו מספר צנוע של מנדטים. התוצאה היא שהמפלגה חייבת לכנסת כיום כ-8 מיליון שקל. גורם המעורה במצבה הכספי של המפלגה אומר ש"הבנקים הפסיקו לתת לעבודה אשראי. הברז הזה נסגר. זה או מהכנסת, או כלום – ומול הכנסת, המפלגה במינוס".
כדי לסגור את החוב הקיים, זקוקה המפלגה לשמונה מנדטים לפחות בכנסת הבאה, וכל מיליון שקל נוספים שתוציא במסגרת הקמפיין יחייבו אותה להכניס מנדט נוסף לפחות – מטרה שכרגע אינה נראית ריאלית.
כדי לסגור את החוב הקיים, זקוקה המפלגה לשמונה מנדטים לפחות בכנסת הבאה, וכל מיליון שקל נוספים שתוציא במסגרת הקמפיין יחייבו אותה להכניס מנדט נוסף לפחות – מטרה שכרגע אינה נראית ריאלית
אחרי שמרבית חברי המפלגה בעבר ביטלו את חברותם או נפטרו, ההערכה היא שלמפלגה יש כיום כ-40 אלף חברים. דמי החבר שמרבית החברים משלמים עומדים על 75 שקל בשנה (גימלאים משלמים 55 שקל בשנה, חברי ועידה 110). הכנסותיה השוטפות של המפלגה ירדו, לפי ההערכות, לכשני מיליון שקל בשנה.
כדי לעמוד בירידה בהכנסות, המפלגה צימצמה גם את ההוצאות. גורמים המעורים בנעשה במפלגה טוענים שכיום היא מעסיקה תשעה עובדים קבועים בלבד, בנוסף למספר ספקים, נותני שירותים ופרילנסרים. דמי השכירות שמשלמת המפלגה על המטה הנוכחי שלה ברחוב יגאל אלון בתל אביב מוערכים בכ-40 אלף שקל בחודש.
בסך הכול, מעריכים גורמים יודעי דבר את הוצאות המפלגה בקצת פחות מ-5 מיליון שקלים בשנה – כלומר, יותר מכפול ממה שהם מעריכים כהכנסות שלה מדמי חבר. אם הישרדותה של המפלגה הייתה תלויה במאזן התשלומים השוטף בלבד, היא לא הייתה שורדת. למזלה, יש לה מקור קיום נוסף – אבל לא מספיק.
האוצר החבוי שהמפלגה מחזיקה, כביכול, ומנופפת בו הוא נכסי הנדל"ן שלה. נכסי המפלגה מנוהלים בידי חברת "בית ארלוזורוב". למרות שמפלגת העבודה הקימה את החברה והיא בעלת המניות העיקרית בה, פעילות החברה, חשבון ההוצאות וההכנסות שלה, הכנסותיה (הצנועות) מהשכרת נכסים ורשימת נכסיה הם סוד שגם חברי כנסת ועובדים במפלגה אינם ששותפים לו.
בית המפלגה, ביקור אחרון ופרידה? pic.twitter.com/g8cNID0ind
— הפרולטר,מפלגת העבודה حزب العمل (@The_Proletariat) April 20, 2020
ההערכה הרווחת היא ששוויים הכולל של הנכסים עומד על כ-150 מיליון שקלים. לפני כחודש פורסמה ב"דה-מרקר" רשימה של הבולטים ביניהם, כולל מגרש בשכונת הדר יוסף בתל אביב ומגרש בצהלה ששווים מוערך בכ-30 מיליון שקל כל אחד, מגרש ברמת החייל ומגרש ברמת אביב הישנה בשווי של כ-10 מיליון כל אחד, מגרש בנווה שרת ששוויו אינו ידוע גם לבעליו וקליניקה שמושכרת לרופאי שיניים ששוויה כשני מיליון שקלים. גורמים במפלגה אישרו לזמן ישראל את הפרטים.
לאלה יש להוסיף את מתחם המכללה האקדמית בית ברל ומספר מבנים נוספים שמשמשים כנדל"ן להשכרה, רובם משרדים קטנים בתל אביב.
אלא שהנכסים העיקריים הם מגרשים ריקים, שיניבו למפלגה כסף רק אם יימכרו. וכאן נכנסת לתמונה בעיה נוספת: כמעט כל נכסי המפלגה, אם לא כולם, רשומים כ"הקדש" – שטח ששייך למדינה ורשום על שמה בטאבו, והועבר לשימוש מפלגת העבודה בתנאים נוחים, ללא הגבלת זמן, אך בלא אפשרות למכור אותם.
הנכסים העיקריים הם מגרשים ריקים, שיניבו למפלגה כסף רק אם יימכרו. וכאן נכנסת לתמונה בעיה נוספת: כמעט כל נכסי המפלגה, אם לא כולם, רשומים כ"הקדש" – שטח ששייך למדינה ורשום על שמה בטאבו
"יכול להיות שמשפטית אפשר למצוא דרך למכור את הנכסים האלה, אבל זאת תסבוכת שלמה", אומר אחד ממנהלי מפלגת העבודה בעבר. "מעשית, אם מחר בבוקר חברת בית ארלוזורוב תעמיד אותם למכירה, המדינה תבוא ותגיד, אהלן וסהלן, אבל זה לא שלכם, זה שלי, והכסף הולך אליי".
"למפלגה היו עשרות נכסים טובים שכבר נמכרו, כולל בית מפלגת העבודה בירקון ובית ארלוזורוב עצמו. מה שאפשר היה למכור, נמכר בעסקאות מוצלחות, אחרת אי אפשר היה לצאת מהברוך. וגם זה לקח שנים. כיום, עניין מכירת הנכסים זאת פיקציה".
אולי אי אפשר לממש את הנכסים מחר בבוקר, אבל הם רכוש ששווה השקעה וזה מעלה את הערך של החברה, לא?
"לא. זה לא עובד ככה. חברה שמחזיקה נכסים שחלקם משרדים קטנטנים שמושכרים בשקל ורבע, וחלקם מגרשים שאי אפשר למכור היא חברה בשווי נמוך. היא נותנת למפלגת העבודה איזשהו גב כלכלי מההשכרה, אבל זה לא יכסה את החובות, אפילו לא חלק קטן מהם, ולא יממן מערכת בחירות".
במרץ 2019, כמה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-21 ובעיצומו של הקמפיין המושקע של המפלגה, פורסם כי גבאי דרש מבית ארלוזורוב להעביר למפלגה שלושה מיליון שקל לצורך מימון קמפיין הבחירות.
לפי הפרסום בעיתון "כלכליסט", "הבקשה עוררה זעם נגד גבאי בחברה, ובעקבותיה הודיעו שניים מהדירקטורים בה – יורם אברהמי ומינה גרינברג – על התפטרותם מהדירקטוריון". עוד פורסם כי מנכ"ל המפלגה, ערן חרמוני, סירב לחתום על הבקשה להעברת הכספים.
"בית ארלוזורוב מעביר למפלגה כל שנה כמה מיליונים", טוען גורם המקורב למפלגה, "כל פעם שנגמר הכסף או שיש בחירות או עניין גדול אחר, הם הולכים לבית ארלוזורוב ומבקשים כסף. אחרת המפלגה לא הייתה שורדת.
"תעשה את החשבון בעצמך: הוציאו איזה 20 מיליון בבחירות מועד א', הכניסו שישה מיליון ממימון המפלגות. בחירות מועד ב' וג' היו יותר צנועות, אבל נגמרו בהפסד. בשוטף, מוציאים שניים ומשהו מיליון שקלים בשנה יותר ממה שמכניסים".
כמה כסף החברה מעבירה למפלגה, וכמה בכלל נשאר לחברה בקופה?
"בוא נדבר קצת על הכור בדימונה, זה פחות סודי".
במצב הקיים, האם המפלגה יכולה להרשות לעצמה בכלל להתמודד בבחירות?
"היא לא יכולה להרשות לעצמה לא להתמודד. אם היא תתמודד, יכולה להיות הפתעה לטובה וחלק מהכסף יחזור. אם היא לא תתמודד, מישהו יצטרך גם לשאת את הקלון ולסגור אותה וגם להחזיר את החובות הקיימים".
אתה מאמין שהחובות האלה ייסגרו?
"נסגרו חובות של 100 מיליון, ייסגר גם חוב של שמונה".
"העבודה לא יכולה שלא להתמודד. אם היא תתמודד, יכולה להיות הפתעה לטובה וחלק מהכסף יחזור. אם היא לא תתמודד, מישהו יצטרך גם לשאת את הקלון ולסגור אותה וגם להחזיר את החובות הקיימים"
אם למפלגת העבודה כבר אין נכסים שאפשר לממש, סניפים שאפשר להשתמש בהם, קופה שאפשר למשוך ממנה סכומים גדולים, עובדים ומנגנון ניהולי, מדוע חברי הכנסת, הפעילים והעובדים שלה עדיין נלחמים על קיומה, ואף ממשיכים במאבקים הפנימיים האינסופיים על השליטה בה? ומדוע הם עדיין חושבים שיהיו פוליטיקאים בשוק מיזוגי המפלגות שירצו להתמזג איתה, ואולי אף לסגור את חובותיה?
"הבעיה שלנו היא לא בנכסים ובמצב הפיננסי אלא במותג", אומרת מיכאלי.
ועדיין, הבעיות הכלכליות קיימות. פוליטיקאים חושבים להתמזג איתכם בשביל הנדל"ן שבידיכם ומערך העובדים והפעילים שלכם, אבל הם עלולים לגלות שאלה הם יותר נכס מנטל. ובשביל להמר על ריצה לבד אתם צריכים לקבל שמונה מנדטים לפחות, כשלפי הסקרים אתם לא עוברים את אחוז החסימה.
"לגבי מיזוג: אני מעוניינת שהעבודה תהיה חזקה ועצמאית, אבל מבינה את המצב ולא פוסלת ריצה משותפת עם מפלגות ואישים אחרים אחרי שאבחר ליו"ר המפלגה. ואת הבעיות הכלכליות אפשר לפתור.
"הבעיות הכלכליות של המפלגה כבר נפתרו כמה פעמים בעבר ונוצרו מחדש בגלל המצב הפוליטי שלה והחלטות גרועות של מנהיגים שלה".
"כרגע, לצערי 'העבודה' היא שם נרדף לחוסר אמינות, וזה לא באשמת המפלגה, אלא באשמת ההנהגה הנוכחית שלה שאחראית לזה", מסכמת מיכאלי, "צריך ואפשר להפוך אותה למותג של דרך ושל ערכים, והשיקום הכלכלי יהיה פועל יוצא של שיקום המותג".
ממפלגת העבודה לא נמסרה תגובה לכתבה. בחברת בית ארלוזורוב סירבו להגיב. עמיר פרץ סירב להגיב לטענותיה של מיכאלי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אם מר"צ עוברת את אחוז החסימה אז מפלגת העבודה יכולה מפלגת העבודה שווה יותר ויכולה לקבל יותר. נכון שהסקרים מראים ש'העבודה' לא עוברת את החסימה, אבל בסקרים לא תמיד נכונים. שמעון פרס היה תמיד מנצח בבחירות לפי הסקרים