רוח קרירה נושבת מארה"ב. רוח רעה. רוח שחודרת אל תוך העצמות של כל מדינה שלמדה להתפעל מארה"ב וללמוד ממנה. רוח שחודרת במיוחד אל תוך מדינת ישראל, אל תוך החברה בישראל, התומכת הנלהבת והמזוהה יותר מכל מדינה אחרת עם ממשל טראמפ. מה שקרה שלשום בגבעת הקפיטןל צריך להוות תמרור אזהרה לא רק לחברה באמריקה, אלא גם כאן אצלנו.

רוח קרירה ורעה נושבת מארה"ב וחודרת במיוחד למדינת ישראל, התומכת הנלהבת והמזוהה ביותר עם ממשל טראמפ. מה שקרה בגבעת הקפיטול צריך להוות תמרור אזהרה לא רק לחברה באמריקה, אלא גם כאן אצלנו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

דונלד טראמפ לא עלה לשלטון משום מקום. הוא הבין נכון את מלחמת התרבות שמתבססת ומתעצמת לאורך השנים האחרונות. מלחמת תרבות שהיא גם כלכלית וגם תרבותית. מצד אחד קבוצות חזקות ליברליות – ממעמד כלכלי, חברתי והשכלתי גבוה יותר – ממוקמות גם גיאוגרפית בערים הגדולות ובחופים המזרחי והמערבי, שבנו ברית עם קבוצות חלשות יותר של שחורים, היספנים ואחרים, על בסיס אחווה אנושית ותפיסה אוניברסלית לפיה כל אדם הוא אדם.  מולן קבוצות פחות מבוססות בדרך כלל, בעיקר לבנות אבל לא רק, יותר דתיות, לאומיות ושמרניות, ממוקמות ברובן בכפרים ובעיירות ובנופים האין סופיים בין חוף לחוף.

כפי שג'ונתן היידט, חוקר עולמות המשמעות של כל צד טוען, קבוצה אחת מחויבת מוסרית בעיקר לערכי צדק ושוויון, וקבוצה אחרת שממתנת את המחויבות הזאת לערכים של נאמנות לשבט. שני הצדדים מרגישים מאוימים זה מזה, פגועים זה מזה.

טראמפ ידע איך להחריף ולמנף את מלחמת התרבות הזאת. שקרים גסים אין סופיים שהחלו לחלחל עוד בתמיכתו בתנועת הבירת'ר שפקפקה בתעודת הלידה של אובמה כאמריקאי. הוא קיבל סיוע מן הרשתות החברתיות החדשות, שדרך האלגוריתמים שלהן אפשרו בניית "תיבת תהודה". כך כל אחד התחזק בתפיסת עולמו, עד לתפיסת מציאות נפרדת.

אפשר להתווכח עד כמה מהלכי הדה-לגיטימציה של תוצאות הבחירות ע"י טראמפ הם ציניים ועד כמה הם מגיעים מתוך אמונה שלמה שהיה כאן מחטף של ליל הבחירות. מה שבטוח הוא שרוב תומכיו חיים בתוך תודעה שגנבו מהם את הבחירות, בלי שום אמון במערכת שנתפסת כנשלטת ע"י ה-deep state הליברלי. העסק מכור. אם האמנת ככה, גם אתה היית עולה לגבעת הקפיטול, ואף יותר.  המהומות לא היו אירוע יוצא דופן, אלא המשך טבעי של דינמיקה מסוכנת עם יעד מכוון.

ישראל משחקת באש עם הקיטוב שטראמפ העצים וניצל בשני מובנים. לא רק הפוליטיקאים אלא גם הציבור בישראל תמכו ללא עוררין בטראמפ. ולא רק במדיניות שהוביל שרובנו חשבנו שהיטיבה עימנו, אלא גם במתן חיבוק דב לאישיותו המתלהמת. זה הכניס אותנו עמוק לתוך מלחמת התרבות של אמריקה, מזוהים לחלוטין עם מנהיג פוליטי שלאורך כהונתו התגלה כמסוכן לדמוקרטיה האמריקאית.

ישראל משחקת באש עם הקיטוב שטראמפ העצים וניצל. לא רק הפוליטיקאים אלא גם הציבור בישראל תמך ללא עוררין בטראמפ. ולא רק במדיניות שהוביל שרובנו חשבנו שהיטיבה עימנו, אלא גם במתן חיבוק דב לאישיותו המתלהמת

אבל מלחמת תרבות נמצאת לא רק שם. כמו בארה"ב, גם בישראל האמון שעל בסיסו דמוקרטיה מתקיימת ושואבת לגיטימציה נפרם. קבוצות שונות בחברה מפרשות את המציאות בדרכים הפוכות, על בסיס מערכת ערכית שונה, לפעמים עד מאד. אין בסיס עובדות משותף לכולם. בארה"ב מה ששנוי במחלוקת הן תוצאות הבחירות. אצלנו זהו היושר המשפטי שיש בכתבי האישום נגד נתניהו. שני המקרים מבטאים את הקיטוב ואת חוסר ההסכמה העמוק על הפרשנות של המציאות.

זה מצב מאד שברירי. בארה"ב, יש מנהיג שעלה לשלטון בעקבות ובזכות הקרע.  נתניהו, כמובן, מואשם על ידי מחנה רק-לא-ביבי במעשים דומים. יש עדיין מרחק בין הקרע כאן והקרע שם, ועם כל הביקורת של מחנה רק-לא-ביבי, יש גם מרחק מאד משמעותי בין ההתנהגות של המנהיג שם ושל המנהיג כאן. אבל מה שיש בארה"ב כרגע נותן הצצה עד לאן מצבנו עוד יכול להתדרדר. הבחירה היא גם של מנהיגנו, אבל בעיקר שלנו. רוח קרירה עם תמרור אזהרה, רגעים לפני התהום.

ד"ר אילון שוורץ הוא ראש מכון שחרית, מכון חשיבה ועשייה המקדם פוליטיקה של טוב משותף ומכנס קשת רחבה של שותפים מהקהילות השונות בישראל. הוא חבר סגל ומרצה מצטיין במרכז מלטון לחינוך יהודי של האוניברסיטה העברית, שם הוא מלמד סמינרים לתארים מתקדמים בביקורת תרבותית, מתחים בין זהויות ליברליות, דתיות ולאומיות ופילוסופיה חינוכית ויהודית. פרסם מאמרים אקדמיים על נושאים אלו והשלכותיהם הפוליטיות.