לקראת סיום תפקידו, התארח שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת והתקבל בכבוד ובחום השמורים לידידיו הקרובים של הימין הישראלי. באותו מפגש אמר פרידמן כי רבים הזהירו את הממשל האמריקאי שההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל תגרום "לפיצוץ" והוסיף:

"והם צדקו. זה היה פיצוץ של שלום – לא פיצוץ של אלימות" (הארץ, 11.1.21).

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כמסורת הטובה של הפייק ניוז, האמונה על התרבות הפוליטית של ממשל טראמפ, פרידמן מתעלם מהעובדה שההכרה האמריקאית הציתה עימותים נרחבים בגבול עזה, בגדה המערבית, בירושלים המזרחית ובתוך ישראל שבהם נהרגו ונפצעו רבים (הארץ, שם).

לטענת השגריר פרידמן, רבים הזהירו את הממשל האמריקאי כי ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל תגרום "לפיצוץ" והוסיף: "והם צדקו. זה היה פיצוץ של שלום – לא פיצוץ של אלימות"

גם טענתו המרכזית של פרידמן, כי החד-צדדיות הבוטה שהחלה בהכרה האמריקאית בריבונות ישראלית בירושלים והעברת השגרירות האמריקאית אליה סללה את הדרך להסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, אינה לגמרי מדוייקת. לא במקרה היא מהדהדת את המוטו של נתניהו "שלום תמורת שלום" וכבר קנתה לה אחיזה רחבה במחנה הימין ובחלקים גדולים של הציבוריות הישראלית.

אכן הסכמי הנורמליזציה שברו את ההתניה ההיסטורית של יוזמת השלום הערבית: נורמליזציה תמורת נסיגה מלאה לקווי 67' והקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. יקשה להמעיט בנזקו של צעד זה לתקווה לשלום בר-קיימא במזרח התיכון.

לצד זאת, הן נתניהו והן פרידמן מבקשים להשכיח את העובדה כי הסכם הנורמליזציה עם האמירויות סיפק לנתניהו, שהיה מוקף עד צוואר בלחץ אירופאי, את הסולם לוויתור על חלום הימין הישראלי להכרה אמריקאית בסיפוח הגדה המערבית או חלקים ממנה, ובכך למעשה רוקן מתוכן את תכנית טראמפ.

נתניהו הימר מן הסתם על קדנציה שניה לטראמפ. איתות לכך נראה מן הניסיונות הבהולים שלו לקדם את הבניה בגבעת המטוס ובמקומות נוספים בזמן שבין חילופי הממשלים, בהיקפים שנזקם עולה על כל מה שקודם מאז עלה טראמפ לשלטון.

אך ההימור הגדול נכשל. חלון הזמן שיכול היה לאפשר סיפוח פורמלי בחסות אמריקאית נסגר לפחות לארבע שנים. אמנם גם לאחר ההסכם עם האמירויות המשיכה ממשלת הימין לקדם בחסות אמריקאית צעדי ענק של סיפוח דה פקטו, אך עצירת הסיפוח הפורמלי הותירה פתח לממשל ביידן, בתמיכת הקהילה האירופאית, לחסום את המהלכים בשטח: תשתיות הכבישים האדירות, הבניה ב-E1, בגבעת המטוס ובמקומות נוספים. כל אלה מהלכים שנועדו לבסס את מדיניות הסיפוח וההפרדה.

אם כך יקרה, ניתן יהיה לומר כי בהיפוך לטענתו של פרידמן, ההסכם עם האמירויות תרם, גם אם לא בלעדית ולא בכוונת מכוון, לעצירת שרשרת המהלכים החד צדדיים שהחלו עם ההכרה האמריקאית בריבונות ובבירה ישראלית בירושלים.

נתניהו ופרידמן מבקשים להשכיח כי הסכם הנורמליזציה סיפק לנתניהו, שהיה מוקף עד צוואר בלחץ אירופאי, את הסולם לוויתור על חלום הימין הישראלי להכרה אמריקאית בסיפוח הגדה המערבית או חלקים ממנה

ומה באשר לירושלים? מנקודת מבטו יכול השגריר פרידמן לזקוף את ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל כאחד מהישגיו הגדולים. מכל הידוע עד כה הממשל הנבחר אינו שוקל את החזרת השגרירות לתל אביב. העברת השגרירות לירושלים היתה מעוגנת בחוק האמריקאי עוד מ-1995 ויישומה נדחה שוב ושוב רק מתוקף צווים זמניים של נשיאי ארצות הברית עד טראמפ.

אבל צעדים נוספים שבידי ממשל ביידן להוביל יכולים להשפיע על תכולתה ותוקפה של הכרה זו. במילים אחרות, ממשל ביידן יוכל אם ירצה לנקוט בפעולות שמשמעותן צמצום ההכרה בריבונות ישראלית בירושלים, ובה כבירת ישראל, לגבולותיה הלגיטימיים בתחומי הקו הירוק.

ללא ספק הצעד המשמעותי ביותר שממשל ביידן יוכל לעשות בהקשר זה הוא להביא לפתיחתה מחדש של הקונסוליה האמריקאית כנציגתו הרשמית למזרח ירושלים, הגדה המערבית ועזה. מהלך זה לא יחזיר את הגלגל לאחור, שכן הוא יותיר בעינו את חוסר האיזון בין הכרה בריבונות ישראלית במערב ירושלים ובמעמדה כבירת ישראל ללא הכרה מקבילה במזרח ירושלים כשטח ריבוני ובירה פלסטיניים, אך הוא יעגן מחדש את המדיניות האמריקאית סביב העקרונות הבסיסיים: ירושלים כבירתם העתידית של שני העמים, מעמדה של מזרח ירושלים כשטח פלסטיני כבוש, הפלסטינים והקהילה הבינלאומית כשחקנים הכרחיים במגרש.

בכך יקיץ הקץ סופית על תכנית טראמפ. עקרונות אלה יכולים לקבל חיזוק מצעדים נוספים: פתיחתם מחדש של משרד אש"ף בוושינגטון, ושל האוריינט האוס במזרח ירושלים והבטחת השתתפותם המלאה והבטוחה של תושבי מזרח ירושלים בבחירות הקרבות לרשות הפלסטינית כפי שהתחייבה ישראל בהסכמי אוסלו.

ממשל ביידן יכול להוביל צעדים שישפיעו על תוקף ההכרה בירושלים כבירת ישראל. ביידן יוכל, אם ירצה, לנקוט בפעולות לצמצום ההכרה בריבונות ישראלית בירושלים, ובה כבירת ישראל, לגבולותיה בתחומי הקו הירוק

יש לקוות שממשל ביידן ישים קץ לעידן החד צדדיות והמתווכים הבלתי הוגנים שאפיין את ממשל טראמפ, יחזיר את צלצולי הנורמליזציה לגודלם האמתי, וימקד את הדיון הפוליטי בקרקע המציאות המדרדרת בין הירדן לים. רק גישה זו תביא בשורה אמתית לאזור ואולי עוד תוכל להציל את ישראל – הדוהרת כשיכורה אל מציאות בלתי הפיכה של אפרטהייד – מעצמה.

יהודית אופנהיימר היא תושבת ירושלים ומכהנת כמנכ"לית עמותת עיר עמים. את עבודת הדוקטורט כתבה על כיכר ציון.