חמישי בערב, קומה מינוס אחת במרכז מסחרי בלב פתח תקווה. אושר שוקרון מתזז בין קרטונים של מוצרי מזון, שתכף יחולקו בחינם. המדפים כמעט התרוקנו אחרי שעשרות אנשים הגיעו בשעות האחרונות כדי להצטייד באוכל לשבת. זו שעת השיא, והוא מפוצץ באנרגיות: "אני לא שואל שאלות את האנשים שמגיעים, אבל אני יודע שיש כאן הרבה אימהות חד הוריות".

בקומה למעלה נמצאת אשתו, שני שרביט. היא מקבלת את פני הבאים, שמגיעים כדי לאסוף את המזון. חלקם מתנדבים שישנעו אותו לרחבי גוש דן, חלקם מגיעים כדי לקחת אוכל עבור בני משפחותיהם.

למיזם שהקימו קוראים משמחים ילדים רעבים, ובעמוד הפייסבוק שלהם אפשר למצוא אינספור פוסטים של אימהות שמבקשות עזרה כשברקע תמונה של מקרר ריק. לרגע נדמה שמדובר בבדיחה סרקסטית במיוחד, אלא שהסרט הזה אמיתי. יש שם גם בקשות למוצרים כמו מטרנה, חיתולים או ריהוט.

הוא אינסטלטור, בן 23. היא מטפלת בקשישים, בת 26, שנמצאת כרגע בחופשת לידה. התינוקת שלהם, בת כמה חודשים, ישנה במסדרון בין המחסן לקומה העליונה. את המרכול החינמי הזה, שנקרא הגמ"ח של השם, הם פתחו בהתחלה בבית שלהם בראש העין. לפני כמה שבועות עברו למחסן הזה, כ-180 מ"ר בפתח תקווה, העיר בה הכירו בפאב.

"זה התחיל לפני שנתיים כשעזרתי דרך הקיר הפרטי שלי בפייסבוק. זה פשוט גדל מפה לאוזן, ומתחילת הקורונה המצב החמיר. אלה שתרמו התחילו לבקש עזרה בעצמם, שזה הדבר הכי עצוב. האם אני מקבלת תמיכה ממוסדת? ממש לא", אומרת שרביט.

"זה התחיל לפני שנתיים כשעזרתי דרך הקיר הפרטי שלי בפייסבוק. זה פשוט גדל מפה לאוזן, ומתחילת הקורונה המצב החמיר. אלה שתרמו התחילו לבקש עזרה בעצמם, שזה הדבר הכי עצוב"

תרומות הם מקבלים מאנשים פרטיים ומתנדבים שמגיעים לסדר סחורה ולעשות משלוחים לכל מרכז הארץ. "יש כאן פנסיונרים, עולים חדשים שבאים גם כדי לתרגל קצת עברית, וגם חיילים מבסיס סירקין שמבקשים לבוא", מספר שוקרון תוך כדי שהוא מעביר קרטונים לקומה העליונה.

במחסן יש רק מוצרים יבשים, וכל קרטון מכיל בין היתר מלח, שמן, ארבע קופסאות שימורים, פתיתים ואטריות. במקרים מסוימים שרביט עושה משלוחים באונליין ישירות מהסופר לנזקקים כדי לרכוש עבורם בשר, חלב וגבינות.

מחלקת הרווחה של עיריית פתח תקוה מעבירה אליהם מספרי טלפון של משפחות שזקוקות לעזרה, אלא שאותה עירייה לא מסייעת למלא את המדפים.

"ניסיתי לדבר עם ראש העיר, הוא הבטיח לבוא ואז לא ענה. אנחנו אובדי עצות בקטע הזה, רק שיעזרו לנו למלא את המחסן. בכל זאת, הם מפנים אלינו משפחות. אנחנו לא יכולים להגיד למי שבא לכאן שנגמר כי העירייה לא רוצה לעזור", הוא אומר בעודו מראה לי חילופי הודעות בינו לגבין רמי גרינברג, ראש העיר.

מעיריית פתח תקוה טרם התקבלה תגובה.

למה אתם צריכים להיות אלה שמסייעים?

שוקרון: "העירייה צריכה לקחת אחריות ולתת יד, אנחנו משרתים אותם וזה עוזר להם ואפילו את המעט שאפשר הם לא עושים".

שרביט: "ברור שהממשלה צריכה לדאוג לזה, אבל זה לא קורה. יש כאן אמהות שמוכרות ברווחה. מביאים להן קופסה קטנה של ירקות ופסטה שבקושי מספיקה ליממה, כאילו אומרים 'קחי ותסתמי את הפה'. קיבלת סל, אבל אין לך אפילו את השמן לפתיתים. מה היא תעשה עם זה?".

"ברור שהממשלה צריכה לדאוג לזה, אבל זה לא קורה. יש כאן אמהות שמוכרות ברווחה. מביאים להן קופסה קטנה של ירקות ופסטה שבקושי מספיקה ליממה, כאילו אומרים 'קחי ותסתמי את הפה'"

אלפיים כריכים, 220 קריאות לעזרה

שוקרון ושרביט לקחו את ההתנדבות לאקסטרים, והם לא לבד. אוזלת היד של הממשלה באספקת ביטחון תזונתי לנפגעי הקורונה הכלכלית, מביאה לכך שיותר ויותר אנשים ברחבי הארץ מתמסרים לדבר, חלקם הגדול בהתנדבות ומיעוטם כמנהלי עמותות בשכר.

בשישי בצהריים לירון כהן מחכה בתחנה שליד שוק התקווה בתל אביב. הוא שחקן תיאטרון ועושה הפעלות לילדים. שני תחומים שהקורונה השביתה לגמרי.

"בהתחלה חילקתי מזון לשלוש משפחות ועכשיו אני עומד על 15", הוא מספר על קו החלוקה שלו, בזמן שהוא נוסע באוטובוס לקריית שלום כדי לאסוף אוכל ממתנדבים. לאחר מכן הוא יחזור לתקווה כדי לחלק את הסחורה.

"התחלתי עם שתי נשים חד הוריות שאני מכיר אישית. אני מגיע אליהן פעמיים בשבוע ומביא להן פירות, ירקות, סלי מזון ואוכל מבושל", הוא מוסיף בעודו אוחז בעגלת שוק גדולה שתכף תתמלא בעוגות, מרקים ומוצרי מזון.

כל המשפחות שיקבלו את האוכל ממוקמות בדרום תל אביב. העמותה שמארגנת את האופרציה נקראת הפרדס. במקור הם עסקו בפיתוח מנהיגות קהילתית ואירועי תרבות. משבר הקורונה דחק אותם לעשות הסבה גם לחלוקת מזון.

העמותה משרתת כ-150 משפחות. במיזם הזה כהן עושה הכל: "אני על העמותה הזו 24/7. אני עמוק בתוך זה מהסגר הראשון, והכל בהתנדבות. אמא שלי מבסוטה ואפילו תומכת. לפעמים האוכל מגיע אליי הביתה אז אנחנו מכינים חמגשיות והיא עוזרת במיון לשקיות". הוא רווק בן 38, גדל ליד ככר דיזנגוף, כשהיה בן 13 המשפחה עברה לכפר שלם ומאז הוא גר שם.

"אני על העמותה הזו 24/7. אני עמוק בתוך זה מהסגר הראשון, והכל בהתנדבות. אמא שלי מבסוטה ואפילו תומכת. לפעמים האוכל מגיע אליי הביתה אז אנחנו מכינים חמגשיות והיא עוזרת במיון לשקיות"

"תמיד הייתי בקטע של נתינה וכשהתחילה הקורונה חיפשתי מקום להתנדב, אמרתי לעצמי שזה הזמן שלי. אני מתכנן גם ערוץ יוטיוב שיחבר בין ילדים על הספקטרום לילדים רגילים". לדבריו, בחודשים האחרונים יש יותר אנשים שזקוקים לעזרה.

התחנה הראשונה בקרית שלום היא אצל אלון מדר ובן זוגו רון שאול. שני ילדיהם מתרוצצים בין הסלון לחצר והם מוסרים לכהן 28 עוגות שאפו בבית. חצי מהעוגות הוא יחלק בתקווה בעצמו ואת השאר יעביר לרכזת שבט בצופים. "אסור להם לעשות פעולות, אבל מותר להם להתנדב אז הם עוזרים בחלוקה לקשישים או שהם מגיעים לבית אבות בשכונה ומשמחים אותם".

התחנה הבאה בקרית שלום היא אצל אמה בביוב, מנהלת עמותת פרדס. היא עושה את זה בהתנדבות בשבע השנים האחרונות ולפני כן היתה חשבת שכר בתנובה במשך כשני עשורים. העמותה היתה קיימת לפניה ונועדה לחזק את החוסן הקהילתי והשכנות הטובה.

"בהתחלה, הקרובים אליי הסתכלו עליי קצת מוזר", היא אומרת. "בן הזוג שלי חשב שזה לא נכון שאהיה תלויה בו כלכלית, אבל האמנתי בדרך ועם הזמן שקעתי בעשייה.

"העמותה עוסקת בפיתוח מנהיגות מקומית של הורים ונשים. בקורונה ראינו צורך בסיוע לרכישת מזון ותרופות. גייסנו מערך שלם של מתנדבים, ותוך חודש וחצי קיבלנו 220 פניות לעזרה. ירקות קיבלנו מארגון פסיה בדרך בן צבי, ויש בחורה בשם אתי דרורי שמצילה אוכל מבושל ממסעדות. בנוסף, יש קבוצה של נשים שבישלו אוכל בסופי שבוע כדי לחלק לקשישים".

מי המשפחות שאתם משרתים?
"יש משפחות שהיו נורמטיביות מבחינה כלכלית, ועכשיו זקוקות לעזרה ומתביישות. אתה מרגיש שיש להן קושי לבקש את הסיוע וקשה לראות את זה. אנחנו עוזרים בתקווה, שכונת שפירא וקרית שלום ואנחנו בקשר עם פעילים בנווה עופר.

"לא היינו בתחום של חלוקת אוכל, אבל בקורונה ענינו על צורך שעלה ועם התגייסות מהירה של תושבים הגענו למצב שחילקנו אלפיים כריכים. קשה לנו לראות את הקושי של התושבים".

"לא היינו בתחום של חלוקת אוכל, אבל בקורונה ענינו על צורך שעלה ועם התגייסות מהירה של תושבים, הגענו למצב שחילקנו אלפיים כריכים. קשה לנו לראות את הקושי של התושבים"

גורת כלבים חמודה מתנפלת על כהן בחצר ביתה של שולמית שיר-חן. היא דימונאית במקור, "הייתי חוזרת לשם עכשיו", ובקרית שלום מאז שהתחתנה ב-1975. שיר-חן חברה בעמותת הפרדס ומתנדבת במרכז מידע של ביטוח לאומי.

"אני מנחה קבוצה של העצמה נשית, וכשהעירייה הפסיקה לחלק אוכל לקחנו את המושכות. בסגר הראשון פתחנו חמ"ל בבית וקיבלתי מוצרים שלא ידעתי מה לעשות איתם. 5 קילו אורז, למשל. אז גייסתי את הנשים מהקבוצה והן הגיעו לבשל כאן. העברנו הכל לחמגשיות וככה התחלנו לחלק אוכל באמצעות מתנדבים.

"יש אמהות חד הוריות וקשישים ואנשים בודדים שצריכים אוכל ובאים ולוקחים. זה מצב חדש שלא הכרנו. יש הרבה אנשים שלא האמנתי שצריכים עזרה".

כהן אוסף ממנה 3 קופסאות של 4 ליטר מרק וממשיך לתחנת האוטובוס. בהמשך יעשה את קו החלוקה שלו בתקווה. "נכון שלעשות טוב לזולת זה לא דבר שכיח, אבל יש אנשים טובים באמצע הדרך. בעולם סביר הממשלה והעירייה צריכות לדאוג לזה, אבל כשזה לא קורה פשוט אין ברירה".

מנת החסד והצדקה

אותה רוח התנדבותית אחזה בעמית אסוס בן ה-19 מבאר שבע, שיחד עם 5 חברים מפעיל בחודשים האחרונים גמ"ח עצמאי של סיוע באוכל. הוא בוגר חינוך דתי ומשרת בחיל האוויר, ככה שאת הבית הוא רואה לבערך שלושה ימים מדי שבוע וחצי.

"לפני כמה חודשים ראינו צורך של משפחות נזקקות שאין להם מה לאכול וכל פעם נתקלנו בסיפור נקודתי ונרתמנו לעזרה במגבית מחברים, לא משהו מסודר. ואז ראינו שזה מצליח ויש לנו יכולת לעזור אז פתחנו גמ"ח שנקרא פתח לבך", הוא מספר.

"אנחנו עומדים על 6 סלי מזון קבועים כל שבוע ל-6 משפחות. פעם בשבוע אנחנו מגיעים אליהם עם עופות, דגים, חלב, כל מה שמשפחה צריכה. משפחה גדולה תקבל יותר וקטנה תקבל פחות.

"יש לנו אם חד הורית עם 4 ילדים ומשבר הקורונה לא מוסיף, היא מגיעה למצב שהיא אומרת 'אין לי מה לתת לילדים, אני חייבת עזרה'. יש לנו משפחה אחרת עם עשרה ילדים שפתאום נסגר להם העסק בבום.

"אני לא מתחיל לחפור ולשאול שאלות, הגענו אליהם דרך הרווחה ואנשים שיודעים המשפחה הזו באמת זקוקה לעזרה. יש כאלה שמבקשים עזרה בתשלום חשבון חשמל או משפחה אחרת שבה שניים מהילדים חולים, והאבא צריך לטפל בהם ולכן לא יכול לעבוד".

כל המתנדבים הם חיילים בסדיר, ועולה השאלה איך הם מצליחים לתחזק את קו החלוקה הקבוע, וזה בלי לקחת בחשבון עוד עזרות נקודתיות שבאות על הדרך. אסוס אומר כי את הקניות הם עושים בשלישי ורביעי ומשתדלים לחלק את האוכל בימים האלה, כדי שלמשפחה יהיה זמן לסדר ולהכין את הכל לשבת.

"יש לנו רכבים, כל פעם שמישהו בבית ויכול לצאת שניה לעשות את הסיבוב הקטן הזה שלוקח חצי שעה, לקחת קניה מהסופר ולחלק את המצרכים למשפחות".

איך ולמה בחור בן 19 שבקושי רואה את הבית מוצא זמן ורצון למלא מקררים למשפחות שהוא לא מכיר?
"גדלנו על מנת החסד והצדקה והחלטנו לרוץ על זה. אחת השאיפות שלנו היא להקים ארגון חסד גדול שנוכל להתפאר. אם אתה לא תעשה את זה אף אחד אחר לא ידאג לזה. אתה רואה משפחה שצריכה לשבת לשולחן שבת ומתקשה לקנות אוכל, או יום רגיל שבו ילד לא אוכל כלום ואמא בוכה את הנשמה שלה".

"אם אתה לא תעשה את זה אף אחד אחר לא ידאג לזה. אתה רואה משפחה שצריכה לשבת לשולחן שבת ומתקשה לקנות אוכל, או יום רגיל שבו ילד לא אוכל כלום ואמא בוכה את הנשמה שלה"

מאיפה אתם מגייסים את התרומות?
"יש קבוצות פייסבוק כמו 'באר שבע ביחד' או משפחה וחברים קרובים. גם בבסיס שלי לפעמים אני שולח הודעה בבקשה לעזרה, וחיילים שמרוויחים 800 שקל באים ושמים את הכסף שלהם. במקום לקנות 8 פחיות זירו במכונה הם תורמים 40 שקל לגמ"ח. הדור שלנו יותר פתוח, יש רשתות חברתיות והמידע הרבה יותר חשוף מפעם. אנשים רואים את המצוקה ואף אחד לא מצליח להתעלם מזה".

המיזם שלהם התחיל לפני ארבעה חודשים, ובמהלך הדרך גם דאגו לאסוף כסף לקניות עבור משפחות בחגים. "אתה אומר לעצמך 'וואלה האכלתי עכשיו כמה משפחות בחג כי אני נתתי להם ואם אני לא אתן אף אחד לא ייתן. זה ממלא אותך ויש הרגשה של עשיתי משהו בעולם. זה צורך שהיה קיים גם לפני הקורונה.

"הרווחה עוזרת, אבל יש משפחות שלא נעים להן להיכנס לרווחה וכאלה שאולי ויזואלית לא נראה שצריכים עזרה, אבל בפועל כן זקוקים לזה. לפני כמה שנים הם עבדו והשתכרו למחייתם ופתאום נפלו וזו כאפה שקשה להתעורר ממנה".

"יש משפחות שלא נעים להן להיכנס לרווחה וכאלה שאולי ויזואלית לא נראה שצריכים עזרה, אבל בפועל כן זקוקים לזה. לפני כמה שנים הם עבדו והשתכרו למחייתם ופתאום נפלו וזו כאפה שקשה להתעורר ממנה"

זה סביר שאת הביטחון התזונתי יספקו קבוצה קטנה של חיילים בני 19, ולא הממשלה?
"לא משנה כמה הממשלה תחפש לעזור, בסופו של יום יש צורך ואף ממשלה בעולם לא תגיע למצב שבו היא מכלכלת את כולם. יש כאלה שלא עובדים, אבל מישהו בדק למה הם לא עובדים? אז הם מקבלים הבטחת הכנסה של 3,500 שקל, אבל זה לא מספיק אפילו לכיסוי חשבונות. זה צורך שהממשלה לא תוכל לדאוג לו באופן עקבי למשך חודשים.

"יש כאלה שלא רואים במה שאנחנו עושים את החן, שואלים 'למה אתה צריך את זה על הראש שלך, תן לממשלה ולעירייה לדאוג'. אם הממשלה הייתה עושה את הכל אז לנו לא הייתה נשארת מצווה לעשיית חסד, אז לפעמים משאירים לנו קצת".

מעדיפים להישאר אנונימיים

חוסר הביטחון התזונתי הוא בעיה בוערת בכל רחבי הארץ, ומי שנושאים בנטל הם מתנדבים שאורזים את האוכל או מביאים אותו למי שצריך. כך, למשל בחיפה, שבה עמותת לב חש גייסה בסגר הראשון 400 מתנדבים ואוכל מחברות הייטק שהושבתו ומלקט ישראל, ובסך הכל חילקה 50 אלף מנות מבושלות.

העמותה ממוקמת בשכונת הדר, ונועדה לצמצם פערים בחברה וליצור שוויון הזדמנויות. בין השאר אנשיה מפעילים מרפאת שיניים מסובסדת, מרכז למסירת ריהוט, עגלת קפה במחלקה אונקולוגית לילדים ובקרוב גם מלונית ליד בית החולים רמב"ם.

תסמיני הקורונה הביאו את העמותה להתמקד בחלוקת מזון. "זה הפך למשהו מאוד אינטנסיבי", אומרת דקלה כהן מיכאלי שמנהלת בשכר את כל האופרציה. היא מתפעלת מעל 90 מתנדבים קבועים ועוד כאלף שמגיעים להתנדבות חד פעמית במהלך השנה.

לדבריה, חלה עלייה משמעותית בפניות לעזרה, חלקם הגדול מאנשים שלא היו מוכרים לרווחה לפני המשבר ולא רוצים להיות מוכרים גם במהלכו.

"הם מקווים שזה יהיה זמני ומעדיפים להישאר אנונימיים. היום התקשרה מישהי שסיפרה שהיא לא עובדת והמשרה של בעלה הצטמצמה בחצי, ועם ארבעה ילדים ששניים מהם תינוקות הם פשוט לא מצליחים לשרוד.

"יש משפחות שמתביישות לפנות למשפחה המורחבת, כבר לא נעים להם לבקש. יש גם כאלה שבעבר עבדו בעבודות יומיות בשוק או דברים מהסוג הזה והחזיקו את הבית והיום גם את זה אין".

"יש משפחות שמתביישות לפנות למשפחה המורחבת, כבר לא נעים להם לבקש. יש גם כאלה שבעבר עבדו בעבודות יומיות בשוק או דברים מהסוג הזה והחזיקו את הבית והיום גם את זה אין"

העירייה לא תומכת בעמותה, אך מי שכן עוזרים לה הם דווקא הפקחים העירוניים והשוטרים שהפכו למתנדבים בעצמם. "בזמן הסיור השגרתי שידכנו להם קשיש ערירי שיבואו לבקר אותו ולשמוע מה שלומו ואם חסר לו משהו".

כהן מיכאלי חושבת שההחמרה של המשבר החברתי נובעת מניהול לא נכון. "כל הסיפור של התמודדות עם נזקקים ותמיכה ורווחה צריך לעבור רפורמה. יש אוכלוסיות חלשות שצריך לתת להן תמיכה, אבל אין תכנית אחת עם חזון ליעד ברור לצמצום העוני".

גם בימים גשומים וסוערים

מצוקת המזון לא התחילה במשבר הקורונה, היא רחבה ונוגעת גם באזורים שאינם מזוהים עם מצוקה ועוני. עמותת מתנדבי הרצליה מחלקת סלי מזון ל-250 משפחות מדי חמישי אחר הצהריים. המתנדבים עושים את זה בהיקפים משתנים כבר שנים. אחת המתנדבות היא טל שטלמן מולכו, מנהלת שירות באל על.

היא נשאבה למערך ההזנה הזה לפני כמה שנים, ובזמן שהיא בחו"ל בעלה מתגייס לאסוף את האוכל במקומה. "לפעמים אנחנו מחלקים ביחד וזה זמן איכות של שנינו. החלוקה בזוג הופכת את זה לקל יותר במיוחד בימים גשומים וסוערים יותר".

העמותה מקבלת סיוע מהעירייה וארגון לתת ותרומות פרטיות. יש להם כ-60 מתנדבים שדואגים לארוז ולחלק עד שמונה ארגזים כל אחד. כשצריך הם עוזרים למשפחות גם בתחומים אחרים.

"יש לי נחת מהמחלקים שלי, הנה בדיוק עכשיו אחד שאל אותי אם לעשות קו אחד או יותר", אומרת שטלמן מולכו, "האנשים עושים בתקופה הזו עבודה כפולה, בגלל המגבלות על מספר האנשים שיכולים לשהות במרכז האריזה ובגלל שחלק מהמחלקים נכנסו לבידוד".

הארגזים מכילים עד עשרה מוצרים ביניהם פסטה, אורז, שימורים, שוקולד, טחינה, בשר, גבינות, ירקות וביצים. לבתים בהם יש תינוקות נשלחים גם מטרנה וטיטולים.

"אני בת 49 ולא זוכרת יום בחיי שלא עשיתי משהו התנדבותי. תמיד הייתי בוועד הכיתה או בוועד הבית. לא יודעת אם זה ממקום של לרצות או למלא את הזמן או לחיות בעולם יותר טוב, מניחה שקצת מכל דבר. חשוב לי שהילדים שלי יראו שאני מתנדבת בכל יום חמישי ולוקחת קרטונים באוטו כמו שליח של סופר".

היא לא צופה שהפעילות הזו תיפסק כשהמשבר הנוכחי יחלוף. "אני מקבלת את המאגר ממחלקת הרווחה, הצורך גדל, ויש עוד עמותות שפועלות בעיר. אני מוצאת יומיים בשבוע להתנדב, ואני אמשיך לעשות את זה. זה היה הרבה לפני הקורונה וזה יהיה הרבה אחרי".