1
עשור אחרי האביב הערבי, התוניסאים עושים חשבון נפש
רבבות אזרחי תוניסיה מוחים ברחובות נגד שחיתות ועוני בארצם; אלפים מהמפגינים נעצרים על ידי המשטרה. האם התחוללה בתוניסיה "מהפכת היסמין" או שמא היה זה חלום? לפני כעשור פרצו במדינה מחאות ענק, בהם השתתפו מיליוני תוניסאים, שנואשו משלטון הדיכוי של הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי ודרשו דמוקרטיה, חופש וחירות.
אחרי עשור, שבמהלכו נחשבה תוניסיה לאחת ההצלחות היחידות של האביב הערבי הגיעה ההתפכחות – הכלכלה התוניסאית עדיין מקרטעת, העוני הקיצוני שדחף אז את מוחמד בועזיזי, הירקן הצעיר מעיר סידי בוזיד, אל מותו ההחריף עוד יותר והשחיתות, מסתבר, לא נעלמה גם לאחר שהנשיא ואשתו ברחו מהמדינה עם מזוודות עמוסות דולרים. המשבר הכלכלי הקבוע בתוניסיה החריף עוד יותר לאחר שמגפת הקורונה חיסלה את התיירות, ענף כלכלי משמעותי שפרנס מאות אלפי משפחות.
האם המשמעות היא שהדמוקרטיה התוניסאית נכשלה ושעדיף לתוניסאים לחזור לשלטון אוטוקרטי, שהיה מנת חלקם מאז שהכריזה המדינה על עצמאותה בשנת 1956? מובן שלא. טבעי שבמדינה דמוקרטית אזרחים יוצאים לרחובות עם דרישות פוליטיות וכלכליות, פחות טבעי שכתוצאה מכך 600 ילדים ונערים מוצאים את עצמם בתחנות המשטרה ואף בבתי הכלא. יש לזכור שתוניסיה עדיין בונה את הדמוקרטיה שלה – דבר שלקח לאנגליה, צרפת וארצות הברית כמה מאות שנים עד שהמערכת התייצבה, ולא ברור מדוע מבקריה מציבים לה רף גבוה כל כך.
מה שמעורר דאגה אמיתית זה מצב החירום בו נתונה הכלכלה התוניסאית. בלי כלכלה בריאה ומתפקדת אי אפשר לרכוש את אמונם של האזרחים ולשכנע אותם בצדקת הדרך, בלי שלעניים יהיה לחם על השולחן ולבוגרי האוניברסיטאות יהיו מקומות עבודה – לא ניתן להסביר להם מדוע דמוקרטיה עדיפה על השיטות האחרות. משבר הקורונה עדיין איתנו והיציאה ממנו והחזרה לשגרה עדיין נראות רחוקות.
ככל הנראה תזדקק תוניסיה לחבילת סיוע נדיבה מארצות הברית ומגופים בינלאומיים נוספים, אך הממשלה שלה תצטרך גם לעבוד קשה על מנת להחזיר את האמון של האזרחים ביכולתה לייצב את המצב. מובן שיש באזור לא מעט מדינות שהיו רוצות לראות את תוניסיה נכשלת – בעיקר כדי להסביר לעמים שלהם מדוע דמוקרטיה זה רעיון רע. על העולם הנאור מוטלת האחריות לדאוג לכך שזה לא יקרה.
2
בלבנון הרעב גובר על הפחד מקורונה
מה עדיף – למות מקורונה או מרעב? המפגינים בטריפולי יודעים היטב את התשובה. השבוע הם חידשו את המחאות נגד הסגר המונהג בלבנון כאמצעי שנועד למנוע את ההתפשטות של נגיף הקורונה. טריפולי היא אחת הערים העניות בלבנון. יש בה יש מספר גבוה של פליטים סורים שנאבקים על מקומות העבודה עם העניים הלבנונים, ובשנתיים האחרונות ההפגנות בעיר הנמל הפכו לריטואל קבוע.
המשבר הכלכלי במדינה נמשך, כאשר ברקע נמצאת המערכת הפוליטית המתפוררת, שאינה מסוגלת ליישם המלצות חיוניות, שבלעדיהם לא תזכה לסיוע כלכלי צרפתי ובינלאומי. ההפגנות הללו כבר לא מזכירות את הפסטיבל השמח שהקסים את העולם בקיץ, אלא יותר את המראות של מלחמת האזרחים הממושכת.
מי שרואה במשבר הנוכחי הזדמנות להגברת ההשפעה הוא, כמובן, ארגון חזבאללה, שמעניק לאזרחים הלבנונים הלוואות דולריות ללא ריבית בתמורה לערבות או להפקדת תכשיטי זהב לקופת קרן בשם "אל-קרד אל-חסן" (האשראי הטוב) ששייכת לארגון.
בעוד שלבנונים רבים גילו לפני כשנה וחצי, שאין להם יותר גישה חופשית להפקדות הדולריות שלהם בבנקים הלבנוניים, חזבאללה המשיך לפעול בחופשיות למרות העיצומים הכלכליים האמריקאים.
חזבאללה מעניק גם שירותים אחרים לתומכיו, וביניהם שירותים רפואיים, חינוך וצדקה ופועל כמדינה בתוך מדינה. בינתיים המשבר הכלכלי הנוכחי והקריסה של המערכות הפוליטיות והכלכליות בלבנון רק מעצימה את חזבאללה, למרות הביקורת מבית ומחוץ.
3
דאגה בריאד ובאבו דאבי מהקפאת העסקאות הביטחוניות
כבר בשבוע הראשון לכהונתו כנשיא הפך ג'ו ביידן כמה החלטות של קודמו בתפקיד, דונלד טראמפ, ואף הורה להקפיא את עסקאות הנשק שנחתמו בתקופתו על מנת לעבור עליהן ביסודיות ולבדוק את התאמתן למדיניות האמריקאית החדשה.
גם עסקת מטוסי הקרב F-35 תעמוד למבחן, אם כי הסיכוי לביטולה המוחלט כעת אינו גבוה. יחד עם זאת, בריאד ובאבו-דאבי קלטו את המסר והגיבו מיד. השגריר האמירתי בוושינגטון יוסף אל-עותייבה, המכונה לעיתים תכופות "הארכיטכט של הסכמי אברהם" הגיב וכתב כי "באבו-דאבי התכוננו לתרחיש כזה, שקורה כל פעם בעת חילופי השלטון וימשיכו לשתף פעולה באופן הדוק עם האדמיניסטרציה של ביידן במסגרת הגישה הכוללת ביחס לשלום וביטחון באזור".
בהמשך הסביר עותייבה שאבו-דאבי תמיד נלחמה ביחד עם ארצות הברית, ושעסקת המטוסים חשובה על מנת שאיחוד האמירויות תיקח יותר אחריות על הביטחון הקולקטיבי במפרץ. ככל הידוע, באבו-דאבי מעדיפים לתחזק יחסים קורקטיים, גם אם לא תמיד חמימים עם טהראן, ובכל שיחה עם ישראלים המקבילים האמירתים דואגים להדגיש כי איראן היא שכנתה של אבו-דאבי, ולכן איחוד האמירויות שואפת לקיים יחסים תקינים עמה.
קרוב לוודאי שגם בוושינגטון יתעכבו על הסוגיה הזאת וישאלו את עצמם לאיזה צורך בעצם מיועדים המטוסים החדישים והקטלניים הללו ואילו עוד מדינות יתחילו לדרוש את אותם המטוסים בהמשך.
"The UAE has always fought alongside the US. And through hundreds of joint missions and participation in six US-led Coalition efforts, we have learned that the key to military coordination is interoperability. (6/7)
— UAE Embassy US (@UAEEmbassyUS) January 27, 2021
כאמור, אין צפי שהעסקה תתבטל, גם מהסיבה הפשוטה שגם ארצות הברית זקוקה לה ולעסקאות נשק דומות על מנת לשמור על אלפי מקומות עבודה, אך לא מן הנמנע שיתווספו אליה סייגים כאלה ואחרים, והעסקה עצמה תצא לפועל באיחור ניכר.
כמו כן, יש גם סימן שאלה כבד לגבי עסקאות נשק עתידיות לסעודיה ולאיחוד נסיכויות המפרץ, בבשל הפרה של זכויות אדם ופגיעה באזרחים חפים מפשע. אין ספק בכך שבמזרח התיכון הבחינו היטב בכך שבעולם החל עידן חדש, עידן ביידן.
4
חרף הקורונה סעודיה מצליחה למשוך את עשירי העולם
למרות החשש ממוטציות אקזוטיות שעלולות לפגוע במאמצי החיסון של האוכלוסייה, ערב הסעודית לא ויתרה על האירוע השנתי הנוצץ שלה – "דאבוס במדבר". השנה האירוע התקיים במקביל און ואוף-ליין. ידוענים כגון האצן עטור המדליות יוסיין בולט, ראשי של גולדמן זקס, בלקסטון ופוליטיקאים בכירים מהעולם הגיעו לריאד או התחברו לפאנלים וירטואליים.
כך סעודיה משדרת לעולם שלמרות חילופי השלטון בוושינגטון היא ממשיכה לקדם עסקים כרגיל. רק לפני כשבועיים הושגה פשרה שסיימה את הסכסוך בן שלוש השנים בין סעודיה, בחריין, מצרים וקטאר, ובריאד מקווים שהצעד הזה יספיק כדי להתחיל את היחסים עם ביידן ברגל ימין.
אירוע שנתי זה הוא יוזמה של יורש העצר מוחמד בן-סלמאן, והוא מתקיים החל משנת 2017 במטרה למשוך לסעודיה השקעות זרות ולהאיץ את הצמיחה של המשק המקומי. ב-2017 העיבו על הפורום הבינלאומי המעצרים הרחבים שהתנהלו במסגרת המלחמה בשחיתות, שעליה הכריז בן-סלאמן, ושנה לאחר מכן הרצח המזעזע של העיתונאי הסעודי הגולה ג'מאל חשוקג'י.
בשנה שעברה הייתה זו מגפת הקורונה ששיבשה את התוכניות הגרנדיוזיות של יורש העצר, שחולם על ערי עתיד חכמות ועל השקעות זרות עצומות בארצו. נראה שהשנה הפורום העסקי הסעודי התנהל בצל הצפי לשינוי במדיניות ארצות הברית ובציפייה להתאוששות הכלכלית של סעודיה.
5
52 שנה להוצאתם להורג של תשעה מיהודי עיראק
השבוע החולף היה גדוש בתאריכים היסטוריים הקשורים באביב הערבי ובמיוחד בהתקוממות בכיכר התחריר במצרים, אך ראוי להיזכר גם באירוע מסוג אחר, שהתרחש בעיראק, ב-27 בינואר 1969, כשתשעה יהודים מבגדאד ומבצרה נתלו בכיכרות המרכזיים, לאחר שהואשמו בריגול לטובת ישראל.
באותו יום הוצאו להורג גם חמישה אזרחי עיראק מוסלמים ונוצרים, באשמת בגידה במולדת גם כן, אך מבחינת הקהילה היהודית היה ברור שהמשטר לא יחוס עוד על היהודים וישתמש בהם כדי להדגים לאזרחי עיראק עד כמה אכזרי וחסר רחמים משטר הבעת' ששלט אז במדינה.
עדי ראייה שגרו באותה עת בבגדאד זוכרים שהשלטונות הציבו עמודי תלייה ענקיים בטבורה של כיכר תחריר המרכזית והובילו באוטובוסים את ההמונים שביקשו לצפות במחזה הנורא. שמונה יהודים הוצאו להורג בבגדאד ועוד אחד – בבצרה.
ברית המועצות תמכה בהוצאות להורג הפומביות הללו, והמנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת שלח מברק ברכה. השלטונות המצריים דווקא הסתייגו מהמהלך ובעיתון המצרי הממלכתי אל-אהרם נכתב כי "הוצאות להורג אינן סיבה למסיבה".
במהלך אותה שנה נמשכו הרדיפות נגד היהודים ומספר יהודים נתלו בבתי הסוהר בהם היו כלואים. מדינת ישראל הכחישה כל קשר ליהודים שהוצאו להורג בעיראק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם