בדצמבר 1998 נפל דבר בבית המשפט העליון. הרכב מורחב של 11 שופטים, שכלל את אהרן ברק, מישאל חשין, אליהו מצא, יצחק זמיר, דליה דורנר, דורית ביניש, תיאודור אור ועוד אחרים, החליט לעצור את ההסדר שמכוחו ניתן פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות, אלה המוגדרים "שתורתם אומנותם".
עד לאותו מועד, הלך ותפח ההסדר, שנולד בשחר ימי המדינה עם 400 תלמידי ישיבה, וצמח עד ל-28 אלף (נכון לשנת 1997) שלא שירתו בצה"ל. ההסדר התבסס על החלטה של שר הביטחון, מכוח סעיף בחוק שירות ביטחון המסמיך אותו לתת פטור (רשמית, "דחיית שירות", שהופכת לפטור כשהאברך מגיע לגיל מסוים) "מטעמים אחרים".
השופטים קבעו פה-אחד שהחוק מסמיך את השר לתת פטור אישי, לא קבוצתי. ובמילותיו של חשין: "הסמכות אינה אלא סמכות להוצאת צווים אינדיבידואליים: לראובן, לשמעון, ללוי, ליהודה. שר הביטחון לא קנה סמכות להוציא צו פטור כללי".
משמעותו של פסק הדין הייתה דרמטית. פירושו, שתלמידי הישיבות צריכים מעתה להתגייס, באין הסדר חוקי המסדיר את הפטור שקיבלו עד עתה. עתירות בענייני גיוס תלמידי הישיבות כבר נדונו בשלב זה בבג"ץ לאורך קרוב ל-30 שנה, אך זו הייתה הפעם הראשונה שבית המשפט הורה לבטל את ההסדר.
היו לכך משמעויות ציבוריות, פוליטיות, משטריות. האם אלפי צעירים חרדים יתייצבו למחרת בבוקר בלשכות הגיוס? האם שוטרי המשטרה הצבאית יפשטו בהמוניהם על ריכוזי עריקים בבני ברק ובמאה שערים?
השופטים היו כמובן ערים להשלכות פסיקתם, ולכן כללו בפסק הדין "פתיל השהייה", שקבע כי הוא ייכנס לתוקף בחלוף 12 חודשים ממועד פסק הדין.
השעון החל לתקתק, ותקתוקו התברר כעיקרון המסדר של המערכת הפוליטית לאורך 20 השנים האחרונות. למעשה, ניתן למצוא מתאם אדוק בין טלטולי ההסדרים החוקיים שמכוחם היו תלמידי הישיבות פטורים משירות צבאי, לבין המחזוריות של הקמת ממשלות ונפילתן, והעיתוי שבו פנתה המערכת לבחירות.
הפתרון לבעיה: הקמת ועדות
עם מתן פסק הדין, החלה המערכת הפוליטית לבחון את המצב המשפטי החדש. אם לא ניתן עוד להעניק פטור לתלמידי הישיבות מכוח החלטה מינהלית של שר הביטחון, האם ניתן לחוקק חוק שיעניק את הפטור? האם חוק כזה יעמוד בעיקרון השוויון? חשין נתן הצצה לעתיד בפסק דינו: "יימצאו מי שיאמרו – ולא נפרט – כי אף חוק הכנסת אין בו די. ויהיו מי שיוסיפו ויאמרו, כי גם חוק יסוד לא יסכון. גם לכוחה של הכנסת הושמו גבולות".
האם בחלוף 12 חודשים נכנס פסק הדין לתוקף? כמובן שלא. בינתיים נפלה ממשלת בנימין נתניהו הראשונה, התקיימו בחירות בישראל, ממשלת אהוד ברק הוקמה, וחלק מתפקידה היה למצוא הסדר חלופי לעניין תלמידי הישיבות. בינתיים ביקשה הפרקליטות עוד ועוד הארכות מועד מבית המשפט, ובית המשפט נענה, פעם ועוד פעם, עד שבחודש דצמבר 2000 חדל.
האם הכנסת התקינה הסדר כללי לנושא גיוסם של תלמידי ישיבות? כמובן שלא. ממשלת ברק מינתה ועדה ציבורית בראשות שופט העליון בדימוס צבי טל, שתדון בסוגיה.
בינתיים, הוסיפה הכנסת במרץ 2001 סעיף דרקוני וזמני, בלתי שוויוני בעליל, לחוק שירות הביטחון, שלפיו שר הביטחון מוסמך לתת פטור קולקטיבי לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, עד שוועדת טל תסיים את עבודתה. עתירות שהוגשו נגד החקיקה הדרקונית הזמנית – נדחו.
![השופט בדימוס צבי טל מגיש לראש הממשלה אהוד ברק את המלצות ועדת טל בעניין גיוס בני ישיבות, 13 באפריל 2000 (צילום: משה מילנר/לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/01/D615-052-640x400.jpg "השופט בדימוס צבי טל מגיש לראש הממשלה אהוד ברק את המלצות ועדת טל בעניין גיוס בני ישיבות, 13 באפריל 2000 (צילום: משה מילנר/לע"מ)")
בשנת 2002 חוקקה הכנסת את "חוק טל", על יסוד מסקנות ועדת טל. זה היה מתווה סבוך, שמשמעותו היא שלראשונה מתכוונת הכנסת לעגן בחקיקה הסדר מפלה, בלתי שוויוני, בין כלל הצעירים החייבים בחובת גיוס לצה"ל, לבין תלמידי הישיבות, הרשאים להתלבט במסגרת "שנת הכרעה" בין המשך לימודים בישיבה לבין גיוס לצה"ל שלאחריו יציאה לשוק העבודה.
כמובן שלאחר חקיקת החוק הוגשו נגדו עתירות לבג"ץ, בדרישה לביטולו. לשופטים לקח רק 10 שנים כדי להכריע בשנת 2012 כי מדובר בחוק הפוגע עמוקות בשוויון, ושכל ההסדרים הכלולים בו שהיו אמורים, לפי התחזיות האופטימיות, להביא להגדלה הדרגתית בשיעורי גיוסם של החרדים לצבא – נכשלו.
חוק טל בוטל, זעקו הכותרות. בית המשפט, בהרכב מורחב של תשעה שופטים ובראשות נשיאתו דורית ביניש, קבע ברוב של שישה נגד שלושה כי הסדר הפטור, אף שעוגן בחקיקה, אינו חוקתי.
טכנית, בית המשפט לא ביטל את החוק, אלא רק קבע כי הוא לא יוארך. "חוק טל" נחקק גם הוא כהוראת-שעה זמנית, לחמש שנים בכל פעם. ב-2007, רגע לאחר שבג"ץ דחה עתירות נוספות נגד החוק, האריכה הכנסת את תוקף החוק בחמש שנים. בפסק הדין של 2012 קבע בית המשפט כי משיפקע החוק ב-1 באוגוסט באותה שנה, לא ניתן יהיה להאריכו.
שוב עמדה המערכת הפוליטית בפני טלטלה, עקב הצורך להתמודד עם סוגיית גיוס תלמידי הישיבות. אם בצו של שר הביטחון לא ניתן לפטור אותם משירות צבאי, וגם לא בחוק המבטא הסדר חברתי מורכב, מה ניתן לעשות? לחוקק חוק יסוד פטור מגיוס לחרדים? הפתרון שבחרה המערכת הפוליטית: בחירות, סטגנציה ומשיכת זמן. או בקיצור, הקמת ועדה.
המשך הפתרון: עוד ועדות
ממשלת נתניהו שהוקמה ב-2013 נדרשה גם היא להתמודד עם הסוגיה. הוקמה ועדה ממשלתית וכן ועדה פרלמנטרית, נדונו שאלות, היועצים המשפטיים לממשלה ולכנסת נדרשו לחוות דעתם ביחס לשאלה האם ההסדרים שהציעו חברי הכנסת עולים בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט.
במצב תקין, הכנסת אינה מחוקקת הסדרים זהים או דומים לאלה שבית המשפט כבר קבע שאינם חוקתיים; במציאות, הכנסת עשויה לחוקק חוקים כאלה, ביודעם שממילא ייקח לבית המשפט שנים רבות להכריע בסוגיות החוקתיות, וכך ניתן יהיה לגלגל אותן לנצח, במעין פינג-פונג אינסופי בין הכנסת לבית המשפט.
התוצאה: "חוק השוויון בנטל" כפי שכונה במערכת הפוליטית. או בשמו הרשמי – תיקון 19 לחוק שירות ביטחון. בעוד הפוליטיקאים התווכחו האם החוק יכלול סנקציות כספיות או פליליות על משתמטים מגיוס, הוגשו עתירות נוספות נגד החוק. ב-2015, לאחר בחירות נוספות וחזרת המפלגות החרדיות לממשלה, תוקן שוב החוק, כך שמשמעותו הציבורית הייתה כי "השוויון בנטל" אבד.
הפעם זה לא לקח לבג"ץ עשר שנים אלא רק שלוש, כדי להכריע בספטמבר 2017 כי ההסדר בעניין תלמידי הישיבות בחוק שירות ביטחון – הנכלל כולו ב"פרק ג'1" לחוק – בטל. הרכב מורחב של תשעה שופטים, בראשות הנשיאה מרים נאור, קבע ברוב של שמונה נגד דעת המיעוט של השופט נעם סולברג, כי פרק ג'1 יבוטל. מיידית? כמובן שלא. בתוך שנה ממועד פסק הדין.
את המשך הסיפור אפשר כבר לכתוב באופן אוטומטי. ספטמבר 2018 הגיע, והממשלה החליטה לבקש מבית המשפט הארכת מועד נוספת. בית המשפט נענה, פעם ועוד פעם, ועוד כמה פעמים, עד שלבסוף פקעה סבלנותו.
"ביטולו של פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון", כתבו השופטים בתחילת חודש נובמבר האחרון, "ייכנס לתוקף ביום 1.2.2021. מצופה כי לא תתבקשנה ארכות נוספות".
הדד-ליין אמור לפוג, אם כך, מחר. האם גדודים של תלמידי ישיבות ינהרו אל לשכות הגיוס? כמובן שלא.
בשבוע שעבר הודיע שר הביטחון בני גנץ כי אין בכוונתו לבקש הארכת מועד נוספת מבית המשפט. במקום זאת, הציג תוכנית משלו, שגיבש משרד הביטחון, שאותה הוא מציע לעגן בהחלטת ממשלה, ועיקרה "שירות לכולם" באמצעות הקמת מינהלת משותפת לשירות אזרחי וצבאי.
התוכנית, ככל הידוע, לא גובשה בתיאום עם היועץ המשפטי לממשלה, ולא ברור עד כמה היא תואמת את פסקי הדין שניתנו לאורך השנים בנושא. מעבר לכך, הסיכויים לאשרה בממשלה במצב הפוליטי הנוכחי – אפסיים.
סביר להניח שדבר לא ייעשה בעניין עד למועד הבחירות. ואחריהן – המבול. במערכת הפוליטית תוקם ועדה נוספת, הליכי חקיקה מייגעים יותנעו, ותוצאתם תיבחן בעתירות שיוגשו לבג"ץ בעוד שנתיים-שלוש. אלא אם בג"ץ יטרוף את הקלפים בימים הקרובים, ויודיע שבהיעדר הסדר חוקי הנותן לפטור לתלמידי הישיבות, משהו במציאות צריך להשתנות מיד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם