במשך למעלה מעשור נחשבו עצי אורן כתרופה לשחפת. ואולי זה באמת מה שהם – כשאמו הקשישה של אחד מחברינו הייתה ילדה בפולין ונדבקה במחלה, היא נשלחה ליער אורנים וחזרה בריאה מספיק לספר את האגדה.
אבל אולי מה שריפא אותה היה האוויר הצלול שמילא את ריאותיה.
למעשה, החמצן שמפיקים העצים יכול להיות התשובה למחלות רבות, מעייפות ועד דיכאון.
לכן הכנו את הכתבה הזאת במיוחד לקוראינו, עם הצעות להליכות בטבע, באוויר הרענן והמתקתק שאנחנו מקווים שיעודד את רוחכם אחרי שמגבלות סגר הקורונה יוסרו וניתן יהיה לשוב ולטייל.
גן לאומי עמק צורים
ממוקם בהר הזיתים, מתחת לאוניברסיטת בריגהם יאנג (האוניברסיטה המורמונית). מסלול מעגלי של שעה-שעתיים, נגיש בחלקו.
בשנת 1999 הקרן האסלאמית, הידועה בתור הוואקף, התחילה לפנות טונות של אדמה מהר הבית, תוך התייחסות מינימלית לעושר הארכיאולוגי שמסתתר בה. חמש שנים מאוחר יותר, תיירים ומתנדבים התחילו לסנן את האדמה במבנה שממוקם בתוך הגן הלאומי עמק צורים.
עמק צורים, שהוכרז כגן לאומי פתוח בשנת 2000, הוא חלק מהחגורה הירוקה שמקיפה את העיר העתיקה בירושלים. והוא עונג צרוף: 170 מטרים רבועים מלאים בעצי זית וחרוב, שבילי עפר ואבן, שדות פרחים והנופים המרהיבים של ירושלים. בדצמבר עדיין פרחו פה נרקיסים. בביקור בינואר נהנינו משדות של ציפורני חתול, עכנאי נאה בשני צבעים, כמה רקפות ורודות ושלוש כלניות שבדיוק התחילו להיפתח.
שלט גדול מסמן את הכניסה בצורה ברורה, בסמוך למגרש החניה של אוניברסיטת בריגהם יאנג ומול נקודת התצפית למדבר יהודה. מכאן יורדים במדרגות לתוך הפארק או הולכים בשביל הסלול שמאפשר גישה נגישה לחלק התחתון ולנופים מרהיבים. ירידה במדרגות ועלייה בשביל (או ההפך) יהפכו את המסלול למעגלי.
הר הרוח
מסלול מעגלי, 60-45 דקות.
התנ"ך מספר לנו שדן היה השבט השביעי של בני ישראל שהוקצתה לו נחלה בארץ ישראל. שלוש ערים בשטח השבט היו יתלה, שעלבין ואילון (כך לפי ספר יהושע).
מומחים זיהו את יתלה כאתר בהר הרוח, שם עמד עד 1948 הכפר הערבי בית תול, ששמו מזכיר את המילה "יתלה". חשובה לא פחות קרבתו של האתר לשתי גבעות ארכיאולוגיות: תל שעלבים ותל איילון.
שביל עפר מקסים על הר הרוח, מעל עמק יתלה, מתחיל צפונית לנווה אילן. השביל מנוקד באבנים וסלעים, ואינו נגיש לעגלות או כיסאות גלגלים, אך מעבר לכך הוא קל להליכה. כשהיינו כאן בנובמבר התחילו הסתווניות לפרוח, פרח בר עדין בסגול בהיר שמופיע אחרי גשמי החורף הראשונים. עצים מרפדים את רוב הדרך.
ב-1999 החל הוואקף לפנות טונות של אדמה מהר הבית, תוך התייחסות מינימלית לעושר הארכיאולוגי שמסתתר בה. חמש שנים אחר כך תיירים ומתנדבים התחילו לסנן את האדמה במבנה שממוקם בתוך הגן הלאומי עמק צורים
בנוסף לפרחים ולעצים, קיימות מספר אנדרטאות לאורך המסלול. אנדרטה אחת מוקדשת לשני טיילים, ארז איתן בן ה-29 ויוסי גורדון בן ה-26, שמטוס הסקייהוק שלהם התרסק על הר הרוח ב-1989.
כדי להגיע לכאן סעו בכביש 1 עד מחלף חמד, המשיכו בכיוון לנטף על כביש 3975. חפשו ירידה לנחל יתלה ועצרו לפיקניק באזור שמוקדש להדסה וברוך לוין. השביל מתחיל שם.
טיילת הבנים, גוש עציון
הליכה בשביל מרוצף ושטוח, 30-20 דקות לכל כיוון.
בקיץ 2014 נרצחו שלושה נערים על ידי מחבלי חמאס בגוש עציון. השלושה – איל יפרח, יעקב נפתלי פרנקל וגיל-עד מיכאל שער – מונצחים בטיילת הבנים שממוקמת בין קהילות ראש צורים ואלון שבות.
הליכה מסוג שונה לגמרי – המסע הזה מתחיל בתצפית עזרא שוורץ, שנקרא על שמו של נער אמריקאי בן 18 שנרצח בסמוך בשנת 2015. עם תחילת ההליכה, מדריכי אודיו בשם "מסבירנים" מספרים את סיפור ארבעת הנערים, ופסיפסים מרהיבים מנציחים את חייהם הצעירים. נהנינו מהשיטוט הזה בתחילת ינואר.
בתחילת ספר ישעיהו, הנביא מדבר על חקלאות בהרי יהודה: "כרם היה לידידי בקרן בן שמן. ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק, ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו". שיטת גידול התבואה התנ"כית על הגבעות נקראת "חקלאות בטרסות", ובמהלך ההליכה שלנו זכינו לתצפית מצוינת על כל צלע הגבעה, שמלאה בטרסות, בדיוק כמו אלה שמופיעות בתנ"ך. כרמים, יבשים בחורף, צמחו בצדי הכביש. ולהפתעתנו ולשמחתנו, עופר טיפס על המדרון לידנו.
בחלק הראשון של ההליכה יש נוף קסום לבית שמש הרחוקה. בנקודה שבה השלטים מצביעים קדימה לחוות ארץ האיילים – אחת האטרקציות הפופולריות באזור – הטיילת פונה שמאלה לתוך יער עשיר בצורה יוצאת דופן, עם שולחנות פיקניק פזורים. מסיימים בדרך כפרית וחוזרים בחזרה אל המכונית.
לפני שעוזבים את גוש עציון כדאי לעצור באלון הבודד, שגילו מוערך ב-700 שנה. הוא נותר עומד אחרי שארבעת יישובי הגוש שעמדו פה הוחרבו על ידי הלגיון הערבי. במשך 19 השנים הבאות, לפני שהאזור נכבש במלחמת ששת הימים, האלון שימש כסמלו של הגוש לניצולים, להמשיך ולהביט קדימה.
עמק צורים הוא חלק מהחגורה הירוקה שמקיפה את העיר העתיקה בירושלים, והוא עונג צרוף: 170 מטרים רבועים מלאים בעצי זית וחרוב, שבילי עפר ואבן, שדות פרחים והנופים המרהיבים של ירושלים
בביקור האחרון שלנו כאן, ממש לפני תחילת הסגר השלישי בינואר, גילינו, להפתעתנו, שהאלון הבודד כבר לא לבד. ביחד עם מדריך אודיו שסיפר את סיפור הגוש, באתר יש עכשיו קיר פסיפס מרהיב שמתאר את האטרקציות באזור, מפה גדולה ושירותים. כמייצג של הזמן, התבוננו מרותקים במורה שהכינה שיעור זום לתלמידים צעירים, שרה להם שירים והולכת הלוך ושוב ליד הפסיפס.
בדרכנו חזרה לכביש המהיר חלפנו על פני שדה ציפורני חתול. פריחתם הצהובה-כתומה יצרה מרבד מקסים לצדי הדרך.
שביל המטוס סובב איתנים
מסלול מעגלי ממריץ, 60-45 דקות על שביל סלעי לעיתים.
לא במקרה ניצבות שתי אנטנות בפסגה של הר איתנים. בגובה של 776 מטרים מעל פני הים, זה המקום הגבוה היחיד באזור, עם שביל שסובב את הפסגה ומספק לאוהבי הטבע קצת אוויר ונופים שניתן לראות, כנראה, רק מכאן. לצדי השביל צומחים אלונים, אלות, ברושים, אורנים ועצי תות, עם גזעים באדום כהה. חינניות פרחו כשטיילנו לפה בתחילת ינואר.
ולמה לקרוא לשביל "המטוס"? ב-10 במאי 1948 נשלח מטוס חיל האוויר מדגם נורסמן להפציץ את עמדות הכוחות הערביים. המטוס התרסק באזור ונעלם עם צוותו. אנדרטה מרגשת לזכר הגברים שנהרגו באסון נמצאת במרחק חמש דקות נסיעה מפה, בגבעת המטוס.
מאגר בית זית
הליכה מעגלית של שעה. שביל סלול ונגיש מעל המאגר (יש לחזור באותה דרך שבה הלכתם), ושביל עפר קרוב יותר למים. כשתתקרבו לסכר – תוכלו לרדת במדרון, ולחזור בדרך הסלולה.
אחרי גשמים כבדים מתחיל נחל שורק בהרי ירושלים לזרום, ובסופו של דבר מתרוקן אל הים התיכון. בשנות ה-50, בניסיון לשנות את סדר הדברים הטבעי, הוחלט ליצור סכר על אפיק הנהר ולהשתמש במים כדי להעשיר את האקוויפר.
זו הייתה טעות. במקום להישאר מתחת לפני הים, מי הנהר העודפים התחילו לזרום ללא תועלת לכיוון השני: לים המלח. אבל למי אכפת? המאגר שנוצר מהסגר – יבש רוב השנה, אבל מדהים אחרי גשמי ברכה – הוא מראה נהדר. מאגר בית זית ממוקם, כמובן, מתחת ליישוב בית זית.
שיטת גידול התבואה התנ"כית על הגבעות נקראת "חקלאות בטרסות", ובמהלך ההליכה זכינו לתצפית מצוינת על כל צלע הגבעה, שמלאה בטרסות, בדיוק כמו אלה שמופיעות בתנ"ך. להפתעתנו, עופר טיפס על המדרון לידנו
הלכנו לאורך הטיילת באביב לפני כשנתיים, כשהמאגר היה מלא, וביקרנו שם שוב בשלושת שבועות הבצורת לפני הסגר האחרון. כך גילינו שלא באמת משנה מתי מבקרים פה – לאורך השביל העליון הוצבו ספסלים ונקודות תצפית. יש כאן גם מערת קבורה עתיקה, לצד חורש טבעי עשיר של עצי ורד הכלב, תאנה ואורן. יש פה גם מגוון של פריחה עונתית. באביב, בין היתר, לוטמיים ורדרדים; בחורף, זלזלת וירג'יאנה ונרקיסים, שקרויים על שם הלוחם היווני.
לפי האגדה, נרקיס היה יפה כל כך עד שהתאהב בעצמו וסירב להיענות לחיזורים ממעריצותיו הרבות. יום אחד, התכופף לשתות בבריכת מים. כשניסה לנשק את השתקפותו, היא הפכה קטנה יותר ויותר. הוא רדף אחר ההשתקפות עד שנפל לבריכה וטבע. נרקיסים צהובים ולבנים – שנמצאים בכל הרי ירושלים – צמחו במקומו.
סעו למאגר מהכיכר מתחת לבית זית, בכביש 395. באזור מתבצעות עבודות בכביש, אז עקבו אחרי השילוט.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם