גלית דיסטל-אטבריאן היא שקרנית. היא לא מישהי שפעם טעתה או שפעם שיקרה. היא שקרנית. השקרנות היא תכונת אופי שלה. עבור מי ששכח – נזכיר. היא התפארה בשידור שזכתה בפרס ספיר, לא פעם אחת אלא פעמיים. לאחר שהעיתונאי רועי ברק חשף את העובדה שלא זכתה בפרס מעולם, התעקשה שהיא "דייקה בעובדות" "עד האחרונה שבהן".

גלית דיסטל-אטבריאן אמרה בתכנית של סג"ל שהיא זכתה פעמיים(!) בפרס ספיר. ובכן, לא זכתה מעולם. כן הגיעה ב-2014 לרשימת המועמדים הסופית. מביך> pic.twitter.com/08M8cFPBqj

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— רועי ברק (@ronenbergen) September 4, 2017

בהזדמנויות אחרות מאז התעקשה פחות שדייקה וטענה שדובר בהתבטאות לא ברורה מספיק שנאמרה בלהט הויכוח, כשיצאה משלוותה. אבל היא שיקרה. היא לא זכתה מעולם ב"פרס ספיר". היא קיבלה פעם אחת מענק ממפעל הפיס שהוא במקרה הגוף המעניק גם את פרס ספיר, ובפעם אחרת הגיעה לרשימה הקצרה של המועמדים לפרס, במסגרת זו קיבלה גם פרס כספי שניתן למי שכמעט זכו (כמו הפרס הכספי למקום השני בתחרויות טניס, שעדיין לא הופך את המקום השני לזוכה בתחרות).

דיסטל-אטבריאן שקרנית. לא מישהי שפעם טעתה או שיקרה. היא התפארה שזכתה בפרס ספיר, פעמיים. כשהעיתונאי רועי ברק חשף שלא זכתה בפרס מעולם, התעקשה ש"דייקה בעובדות" "עד האחרונה שבהן"

ממנה עצמה למדתי שמדובר בשקר ולא בטעות תמימה במינוח. למדתי זאת באמצעות עיון בפוסטים מוקדמים יותר שלה בהם התייחסה ליחסיה עם פרס ספיר. היא ציינה שלא זכתה בו, שהיתה מועמדת לזכות בו ושהיא "נכנסה לחמישייה" של הפרס. לפני שהיתה צריכה להתעקש על השקר, מעולם לא התבלבלה לחשוב שזכתה בפרס, ולו פעם אחת.

למדתי שזה שקר גם כשהתברר שמדובר בדפוס. חטא אחד כלפי האמת, אפילו אם ממשיכים להתעקש עליו, יכול להיחשב מעידה חד-פעמית משולבת באופי בעייתי שלא מאפשר להודות בטעות ולהתנצל. אבל לא מדובר בחטא אחד. העיתונאית טלי חרותי-סובר חשפה (יחד עם פרופ' דוד אנוך מהאוניברסיטה העברית) שבניגוד לתיאור של דיסטל-אטבריאן את עצמה כ"בעלת תואר שני בפילוסופיה אנליטית", אין לה תואר שני בכלל או בפילוסופיה בפרט או בפילוסופיה אנליטית בפרטי פרט. היא אמנם למדה לקראת תואר שני, אבל לא השלימה את הלימודים וממילא לא הוענק לה התואר.

והנה רק השבוע נחשפתי לעוד שקר של הח"כית המיועדת. בדף הפייסבוק שלה פרסמה תמונה מההלוויה ההמונית לרב סולובייצ'יק לצד תמונה של הפגנה המונית מול בית ראש הממשלה. היא כתבה בלעג שבתמונה אחת רואים אנשים "עושים פעולה בלתי חוקית בעליל" ובשנייה "פעולה חוקית לחלוטין" וציינה שזה מביא אותה "לדפוק את הראש בקיר מרוב עצבים".

אלא שתמונת ההפגנה הייתה תמונה שצולמה בחודש יולי, כאשר לא היה כל סגר, כפי שהיה בזמן ההלוויה פורעת החוק. גם לאחר שאני ואחרים הערנו לה על כך בתגובות, כמובן שלא נסוגה מההשוואה השקרית.

בניגוד להצגתה העצמית כ"בעלת תואר שני בפילוסופיה אנליטית", אין לה תואר שני בכלל או בפילוסופיה בפרט או בפילוסופיה אנליטית בפרטי פרט. היא למדה לקראתו אך לא השלימה את לימודיה ולא הוענק לה התואר

בנימין נתניהו בחר לשריין את דיסטל אטבריאן במקום מובטח ברשימת הליכוד לכנסת, ועשה בכך את המתבקש. נתניהו כידוע זכאי להתפאר ברשימת שקרים לא קטנה משל עצמו, המעמידה את הסופרת באור חובבני.

קצרה היריעה מללנקק הכל. אבל הוא לא יכול לשאת את המלאכה כולה על כתפיו, והמלאכה היא חשובה, אפילו קריטית. המלאכה אותה יש להשלים בהקדם האפשרי היא ערעור מוחלט על מקומן של עובדות בשיח הציבורי. המלאכה החיונית היא יצירת מצע לדיון ציבורי בו נתניהו וחבריו יוכלו לומר את כל אשר חשקה נפשם מבלי להידרש להסברים, מבלי לתת דין וחשבון, מבלי שתעמוד מסננת מטרידה של אמת אובייקטיבית בינם ובין הציבור. במלים פשוטות ובתמצית – המלאכה היא לאפשר שטיפת מח ציבורית אפקטיבית, כמקובל במשטרים לא דמוקרטים.

זה לא עניין של נוחות, זה לא תרגיל ביחסי ציבור. זו תכנית פוליטית. זו לא היתה התכנית של נתניהו כשנכנס לפוליטיקה. אמנם כבר בראשית דרכו הפגין נתניהו מיומנות בשקרים קטנים. יוסי שריד ז"ל אהב לספר כיצד כשתיקן פעם שגיאת לשון של נתניהו, התעקש זה שבמקרה בדק את הנושא במילון וגילה שאפשר לומר את המלה "פתרון" גם באופן שהוא הגה אותה. שריד נאלץ לשלוח את הדוברת שלו לספרייה, להביא את המילון ולהוכיח לנתניהו שהוא משקר. מי שמשקר בקטנות, אמר שריד, ישקר גם בגדולות. אבל אז עדיין לא אימץ ראש הממשלה את השקר כמשנה סדורה.

בינתיים למד נתניהו והתקדם. הוא חזה בבוז כיצד חולשתו של אולמרט הובילה אותו לכלא. הוא ראה כיצד המחויבות הרופפת מאד של "ישראל היום" לאמת עוזרת לפופולריות של שניהם – העיתון והוא. בעיקר ראה בשנים האחרונות כיצד שקרים הזויים, דמיוניים עד לא מזמן, מצד דונלד טראמפ עזרו לו לא רק לזכות בנשיאות אלא לבנות בייס פוליטי עצום ונאמן באופן שנתניהו יכול רק להתקנא בו. טראמפ אמנם הפסיד את הבחירות, אבל זאת בעיקר כיוון ששקריו נתקלו בהתנגדות חזקה מצד התקשורת האמריקאית, גורל אכזר שאין סיבה לחשוש שיהיה מנת חלקו של נתניהו בישראל.

נתניהו לא יכול לשאת את המלאכה כולה על כתפיו. המלאכה שיש להשלים בהקדם היא ערעור מוחלט על מקום העובדות בשיח הציבורי. יצירת מצע לדיון ציבורי בו נתניהו וחבריו יוכלו לומר את אשר חשקה נפשם מבלי להידרש להסברים

נתניהו בחר את האשה המתאימה לתפקיד. דיסטל-אטבריאן ניחנה בנאמנות העיוורת של מירי רגב לצד שפה עשירה ורהיטות פסאודו-אינטלקטואלית שעושות אותה שקרנית אפקטיבית הרבה יותר. השקרים בשירותו של המנהיג יזכו לשדרוג. האתגר של פוליטיקאים מהזן הראוי, אנשי תקשורת מקצועיים וסתם אזרחים שהאמת יקרה להם – יהפוך לגדול מעט יותר. המציאות שאנו חיים בה תהיה מסוכנת מעט יותר. בהתחשב במקום שהיינו בו עד היום, מעט יותר זה עמוק לתהום.

רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.