זלמן אונריין (און) מלמד התאבקות בפלשתינה בשנות ה-30 (צילום: הספרייה הלאומית)
הסיפור המסתורי של זלמן אונרייך

מתאבק, מציל, דיפלומט, מרגל

יוצא לאור

הוא לחם בכנופיות בצ'כוסלובקיה ● דאג להביא לקבורה בירושלים את עצמות הצנחנים היהודים המיתולוגיים ● היה שותף לפעילות חשאית בגוש הקומוניסטי ● והשתובב עם פרנק סינטרה ואשתו ● עלילותיו המופלאות של זלמן (און) אונרייך נחשפות 42 שנים אחרי שמת

שבעה בנים היו למשפחת אונרייך בברטיסלבה, צ'כוסלובקיה. שישה מהם היו מתאבקים, אף אחד בסביבה לא באמת רצה להתעסק איתם. חלקם זכו בתארים לאומיים ובינלאומיים.

זלמן, הבן החמישי במשפחה, היה אלוף סלובקיה בהיאבקות במשקל חצי בינוני, וב-1927 הגיע למקום הראשון בהיאבקות בסגנון יווני-רומי במשקל כבד במשחקי המכבייה. אחרי שהיגר לארץ ישראל בתחילת שנות ה-30 היה לו תפקיד מפתח בפיתוח הספורט במדינה הצעירה.

זלמן און אונרייך עונד מדליות שבהן זכה, תחילת שנות ה-30 (צילום: באדיבות דוד בר-און)
זלמן (און) אונרייך עונד מדליות שבהן זכה, תחילת שנות ה-30 (צילום: באדיבות דוד בר-און)

עד לאחרונה, זה בערך כל מה שנכדו, דוד בר-און, ידע עליו. זלמן, שעם השנים נקרא בשם העברי און, נפטר ב-1978 והוא בן 66 בלבד, כשדוד היה פעוט. השם בר-און עצמו אומץ על ידי אביו כשעברו לארצות הברית.

אוצר של חומרים שהותיר אחריו און חושף שכישורי היאבקות היו רק חלק מהמורשת שלו. במהלך חלק משמעותי מחייו, השתמש בכישוריו ובכוחו – הפיזי, אבל לא רק – כדי לסייע ליהודים במצוקה. את רוב הדברים עשה בחשאי, וזכה להכרה לעיתים נדירות בלבד.

"זלמן תמיד היה תעלומה – אף אחד לא ידע מאיפה הוא בא או מה יהיה הצעד הבא שלו. רגע אחד הוא נכנס לחדר, וברגע הבא לאף אחד לא היה מושג איפה הוא נמצא", מספר בר-און.

אוצר של חומרים שהותיר און חושף שכישורי היאבקות היו רק חלק מהמורשת שלו. בחלק משמעותי מחייו, השתמש בכישוריו ובכוחו כדי לסייע ליהודים במצוקה. את רוב הדברים עשה בחשאי, וזכה להכרה רק לעיתים נדירות

בר-און, 44, הפך את הגילויים שלו על און למותחן ריגול חצי-בדיוני בשם The Undercover Wrestler: The Untold Story of an Undercover Hero of Israel (המתאבק הסמוי: הסיפור שלא סופר על הגיבור החשאי של ישראל). במרכז הספר עומד און האמיץ בעלילת ריגול שמבוססת על מחקרו של בר-און.

מועדון הספורט מכבי ברטיסלבה בסוף שנות ה-20 או בתחילת שנות ה-30, ביניהם זלמן (און) אונרייך, דוד אונרייך ואימי שדאור ליכטנפלד (צילום: באדיבות דוד בר-און)
מועדון הספורט מכבי ברטיסלבה בסוף שנות ה-20 או בתחילת שנות ה-30, ביניהם זלמן (און) אונרייך, דוד אונרייך ואימי שדאור ליכטנפלד (צילום: באדיבות דוד בר-און)

הספר נתמך באתר אינטרנט שעיצב בר-און, החי באזור בולטימור ומשמש כמנהל ה-IT באוניברסיטת ג'ון הופקינס ומערכת הבריאות. האתר מלא בצילומי ארכיון ובתוכן רלוונטי נוסף שבר-און מצא בניירת המשפחתית, כמו גם בארכיונים במדינות שונות.

כריכת ספרו של דוד בר-און
כריכת ספרו של דוד בר-און

עלילת "המתאבק הסמוי" אמנם דמיונית, אך היא מבוססת על גילוייו של בר-און, שאון היה הישראלי הראשון בפראג בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50, שם עסק בעסקאות נשק ובהכשרה, שהיו חיוניות להישרדותה של מדינת ישראל הצעירה. "הוא היה חלק מצוות חשוב כל כך. ישראל לא הייתה בסביבה אלמלא הנשק ההוא", אומר בר-און.

און גם ניהל מבצע חילוץ חשאי, הבריח כספים לטובת פליטי מלחמה יהודים והעברתם לצ'כוסלובקיה, ולהברחתם של יהודים מהגוש הקומוניסטי לישראל או למערב. הוא היה אחראי באופן רשמי על האבטחה של המשלחת הישראלית לפראג, אבל זה היה רק סיפור כיסוי למה שעשה באמת. "הוא היה גיבור. המורשת שלו מבוססת על עזרה לאלה שלא יכולים לחלץ את עצמם ממצבים קשים", אומר בר-און.

אגרופים במקום פה

הנכונות של און לסכן את עצמו לטובת יהודים אחרים התחילה בשלב מוקדם. כנער הוא היה חבר בקבוצה שסיירה ברחובות ברטיסלבה והגנה על יהודים מהתקפות על ידי כנופיות (חברו, מייסד קרב המגע אימי שדאור ליכטנפלד, היה מעורב בקבוצה הזאת). הוא היה חלק מרשת בקהילה היהודית בברטיסלבה, שסייעה לפליטים ממלחמת העולם הראשונה לעבור בבטחה מתחום המושב לאוסטריה.

רג'ינה וסולים אונרייך עם שניים מילדיהם, 1910 (צילום: באדיבות דוד בר-און)
רג'ינה וסולים אונרייך עם שניים מילדיהם, 1910 (צילום: באדיבות דוד בר-און)

ההורים של משפחת אונרייך, סולים ורג'ינה, נהגו לארח את הפליטים, והבנים היו מובילים אותם לנקודות מעבר שם יכלו לחצות את הגבול הסמוך לאוסטריה מבלי להתגלות.

"זלמן תמיד היה תעלומה", מספר נכדו של אונרייך, דוד בר-און. "אף אחד לא ידע מאיפה הוא בא או מה יהיה הצעד הבא שלו. רגע אחד הוא נכנס לחדר, וברגע הבא לאף אחד לא היה מושג איפה הוא נמצא"

אף על פי שסולים ורג'ינה היו חרדים ואנטי-ציונים מובהקים, הם וילדיהם סייעו לצעירים רבים לעשות את דרכם לפלשתינה. בסופו של דבר, חלק מבני המשפחה עלו בעצמם לארץ הקודש. אחיו הגדול של און, שלמה, כבר היה בארץ כשהוא הגיע.

כל שבעת בני משפחת אונרייך הצליחו לצאת מאירופה ולהגיע לישראל, אוסטרליה או אמריקה לפני השואה. ההורים שלהם ביקרו בפלשתינה ב-1936 לכבוד חתונת בנם שלמה, אבל התעלמו מתחינות בניהם להישאר. הם חזרו לתפקידי ההנהגה שלהם בקהילה היהודית בברטיסלבה, ונרצחו באושוויץ עם בתם היחידה רייצי (תרזה), בעלה ושתי בנותיה הקטנות.

דוד (בן שלום) אונרייך (צילום: באדיבות דוד בר-און)
דוד (בן שלום) אונרייך (צילום: באדיבות דוד בר-און)

שניים מהאחים אונרייך שהיגרו לארצות הברית לפני המלחמה מעניינים במיוחד. הבכור, דוד אונרייך (שהשתמש בשם המקצועי בן שלום) היה מתאבק מקצועי מצליח במשקל כבד, ומת כשהיה בן 50.

משה אונרייך שינה את שמו למוריס אנרייט וקיבל על עצמו תפקידים בהנהגה היהודית. אחרי המלחמה נסע כמה פעמים לאירופה כנציג ועד ההצלה והארגון להצלת ילדים, והיה חלק משמעותי ברכישת שטח בהנוביל, צרפת, לטיפול ביתומים יהודים. אנרייט ואשתו אימצו ילדה שהתייתמה בשואה.

פה ושם בארץ המובטחת

אחרי שהגיע לתל אביב בתחילת שנות ה-30, און עבד בתחילה כפועל. אחרי שמצא מקום במשרדי הנהלת ההסתדרות בתל אביב כדי להקים אולם היאבקות ותוכנית תואמת, הוא נבחר להוביל את האבטחה של ועדת התפעול של ההסתדרות בין השנים 1938 ו-1947.

און נישא לגרטי ב-1940, והיה חבר בהגנה. הוא מונה לפרויקטים מיוחדים בשיתוף הבריטים, וסייע לאמן צנחנים יהודים (ביניהם בן דודו צבי בן יעקב) כדי שיוצנחו מאחורי קווי האויב באירופה. הוא מונה לעבוד עם הרביעייה שנודעה בתור "הקוורטט הסלובקי".

ילדי משפחת אונרייך בצ'כוסלובקיה, 1913 (צילום: באדיבות דוד בר-און)
ילדי משפחת אונרייך בצ'כוסלובקיה, 1913 (צילום: באדיבות דוד בר-און)

משרד החוץ הישראלי נזכר שאון ומשפחתו הגיעו מפראג, שם היה חבר של המשלחת הדיפלומטית בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50, אחרי משפטי פראג, משפט ראווה אנטישמי שנערך בעיר ב-1952. 14 מחברי המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה, ביניהם מזכיר המפלגה רודולף סלנסקי, הואשמו בקשירת קשר, בגידה וריגול. כל 14 הנאשמים נמצאו אשמים, כשרובם נידונו למוות והוצאו להורג.

הנכונות של און לסכן את עצמו לטובת יהודים אחרים התחילה מוקדם. כנער הוא היה חבר בקבוצה שסיירה ברחובות ברטיסלבה והגנה על יהודים. הוא היה חלק מרשת שסייעה לפליטים לעבור בבטחה מתחום המושב לאוסטריה

און לקח איתו את המפתח לקוטג' הכפרי של שר החוץ לשעבר של צ'כוסלובקיה, יאן מסריק. מסריק היה תומך נלהב של הציונות ושל מדינת ישראל הצעירה. לפני מותו בנסיבות חשודות ב-1948, הוא הזמין את און וחברים נוספים של המשלחת הישראלית לצ'כוסלובקיה לבקר בקוטג' שלו, והם המשיכו לעשות זאת גם אחרי מותו. און היה אחראי על המפתח.

המפתח לקוטג' של יאן מסריק, שניתן לזלמן (און) אונרייך (צילום: באדיבות דוד בר-און)
המפתח לקוטג' של יאן מסריק, שניתן לזלמן (און) אונרייך (צילום: באדיבות דוד בר-און)

לפני שובו לישראל איתר און את קבריהם של הצנחנים הישראלים חביבה רייק וצבי בן יעקב, בן דודו, שנהרגו באירופה ב-1945. און הסיק שהם לא נקברו בקבר אחים, כפי שדווח, ומצא את מקום קבורתם בבית קברות צבאי, שם נקברו תחת שמות קוד שנתנו להם הבריטים. בהתחלה דאג שהצלבים על הקברים יוחלפו במגני דוד. בהמשך דאג שעצמותיהם יועלו לקבורה בישראל.

חיבוק מעניין עם סינטרה

"אני כל כך שמח שאבא שלי שמר את כל החומרים של סבא, ושאני יכולתי להשתמש בהם כדי להאיר את הישגיו. גיליתי כל כך הרבה דברים שאבא שלי וקרובי משפחה אחרים לא ידעו", אומר בר-און.

דוד בר-און ומשפחתו (צילום: באדיבות דוד בר-און)
דוד בר-און ומשפחתו (צילום: באדיבות דוד בר-און)

בין המקורות השימושיים שאיתר בר-און היה התיק האישי של און במשטרה החשאית בצ'כוסלובקיה. יחד עם זאת, לא הייתה לו גישה לחלק מהקבצים בישראל להם הוא זקוק כדי לענות על השאלות שנותרו לו, מכיוון שאלה נותרו עדיין חשאיים.

אבל יש תעלומה אחת שבר-און מקווה להספיק לפתור בהקדם. "מצאנו צילומי חדשות שמראים את סבא שלי פוגש את פרנק סינטרה כשהוא יורד מהמטוס בביקורים שלו בישראל, בשנות ה-60 וה-70", אומר בר-און.

"אני כל כך שמח שאבא שלי שמר את כל החומרים של סבא, ושאני יכולתי להשתמש בהם כדי להאיר את הישגיו. גיליתי כל כך הרבה דברים שאבא שלי וקרובי משפחה אחרים לא ידעו", אומר דוד בר-און

און עבד באותה תקופה בחברת התיירות והנסיעות של ההסתדרות, קיבל את פניהם של האח"מים שהגיעו לישראל, ואיבטח אותם. אבל בר-און מאמין שחיבוקו החם של סינטרה מעיד על משהו יותר עמוק מזה. "האופן שבו הם מחבקים אחד את השני גורם לי להיות משוכנע בכך שהייתה שם חברות אמיתית. אני פשוט לא יודע עדיין את כל הסיפור האמיתי מאחורי זה".

זלמן (און) אונרייך מברך לשלום את פרנק סינטרה ואת אשתו ברברה שהגיעו לישראל (צילום: באדיבות דוד בר-און)
זלמן (און) אונרייך מברך לשלום את פרנק סינטרה ואת אשתו ברברה שהגיעו לישראל (צילום: באדיבות דוד בר-און)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,124 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 18 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בשנה הבאה אמור להיפתח - באיחור ניכר - המוזאון לסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל בירושלים ● מחיר הפרויקט השאפתני כבר חצה את רף הרבע מיליארד דולר, המוסלמים עדיין כועסים על בניית המוזאון על קרקע בית קברות, החברים מ"יד ושם" חשדנים בכוונות המוזאון החדש - והמבנה העצום כבר שינה מהותית את קו הנוף הירושלמי ● אז למה, בעצם, בנו את זה ומה בכלל יהיה שם? ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,211 מילים

אהבתי לסופר מצרי שונא ישראל

מבעד לעשן הסיגריות זיהיתי את עלאא אסוואני מוקף מעריצים בשולחן סמוך ב-GARDEN CITY CLUB בלב קהיר. מזגתי לעצמי וויסקי כפול, לחיזוק. לא כל יום אני פוגש סופר שאני אוהב. כי כמעט כולם מתים.

מבעד לעשן הסיגריות זיהיתי את עלאא אסוואני מוקף מעריצים בשולחן סמוך ב-GARDEN CITY CLUB בלב בקהיר. מזגתי לעצמי וויסקי כפול, לחיזוק. לא כל יום אני פוגש סופר שאני אוהב. כי כמעט כולם מתים

אני אדבר עם כל אחד ברחוב או על הבר, אבל בענייני ספרות קשה להכחיש שאני סנוב. המדפים בביתי נאנקים תחת משקלם המצטבר של צווייג, נבוקוב, מופאסן, סומרסט מוהם, נייפול, הבנתם את הנקודה. מידי פעם אנסה משהו מודרני יותר, ולרוב אתאכזב. אני חש שנגמרו לנו האלמנטים הספרותיים לפני כ-50 שנה, ונותרנו בעיקר עם רכיבים מגושמים המתחברים לכדי בליל משעמם לקריאה.

הספריה בביתו של דן פרי (צילום: דן פרי)
הספריה בביתו של דן פרי (צילום: דן פרי)

מידי פעם לפני נסיעה למקום חדש ומסעיר אשאל איזה מומחה: מהו הרומן על המקום הזה, שעלי לקרוא כדי להבין?

בדרכי להאיטי התשובה היתה: “קרא את הקומיקאים מאת גרהם גרין. הוא אמנם לא היה מקומי, אבל זה הספר". הייתי המום מהיצירה, הזכרתי אותה במאמר שכתבתי ומאז קראתי כמעט כל מה שהאיש הפורה הזה כתב.

לפני כמה שנים נשלחתי לקהיר. "קרא את בניין יקוביאן מאת אסוואני", נאמר לי.

הספר הקסים אותי מיד. לא רק בגלל העלילה. עד כמה שמעניין לקרוא על חיייטים, סנדלרים וסטודנטים משנות השבעים המעניינות מספיק, מה שבאמת שבה את ליבי היה הסגנון. אסוואני עשה מושלם כמה דברים שאני מאוד אוהב.

  1. ראשית, מוטיב הזמן. הפחד ממוות הוא המאיץ הגדול של האנושות. סיפור שעוקב אחר האדם תוך כדי שהוא משתנה, דרך חוויה, למידה או דעיכה, יגע ללב.
  2. שנית, הנרטיבים השזורים זה בזה. לכל אדם שאנחנו פוגשים יש פוטנציאל לשנות את עתידנו. ריבוי נרטיבים יכול להיות תכסיס מגושם, אך בידי אמן זו אומנות (בייחוד כאשר הקשרים מפתיעים).
  3. שלישית, אם סופר מסוגל לבטא את מרכזיות המין בעולמנו ללא וולגריות, זה כבר הישג כביר.
  4. ואחרון חביב, היכולת לשקף איך הכל מקרי ואבסורדי ועם זאת גם נשגב.

אסוואני עשה כל זאת ועוד, כך שמיד קראתי את הרומן השני שלו, שיקגו, וספר סיפורים קצרים; בשנת 2015 הגיע סופסוף הרומן החדש שלו. כתבתי בפייסבוק: "אני קורא את מועדון הרכב של מצרים וכמעט בלתי אפשרי להניח אותו מהידיים".

כעבור ארבעה ימים מצאתי את עצמי צועד לעבר שולחנו במועדון.

"ד"ר אסוואני”, אמרתי.

הוא נעמד מייד ולחץ את ידידי בחמימות.

בשנת 2015 הגיע סופסוף הרומן החדש שלו. כתבתי בפייסבוק: "אני קורא את מועדון הרכב של מצרים וכמעט בלתי אפשרי להניח אותו מהידיים". כעבור ארבעה ימים מצאתי את עצמי צועד לעבר שולחנו במועדון

"הספר שפרסמת זה עתה העניק לי אושר עצום, כפי שעשו כל ספריך", אמרתי תוך ויתור מסויים על נייטרליות עיתונאית. "בבקשה רק תמשיך לכתוב, ודע שיש לך אוהד".

התכוננתי ללכת, אבל הוא התעקש: "תצטרף אלינו לשולחן". כנראה שהיה עדיף להסס ולו במעט. אבל הסכמתי מייד.

השיחה בשולחנו של אסוואני עברה לאנגלית. ואז חל שינוי מסויים. המפגש החל כמפגן של הערצה, אבל עברתי די מהר לדפוס של עיתונאי חוקר. שמעתי פעם שמועה זדונית לפיה אסוואני, רופא שיניים במקצועו, הוא לא יותר מאשר כיסוי עבור אשתו – שהיא כותבת הכל בסתר מכיוון שבתור מוסלמית אדוקה עליה להתנזר מתהילה. החלטתי לבחון את הסוגייה.

"ד"ר אסווני, אם יורשה לי: מהן ההשפעות ספרותיות שמהן אתה מקבל השראה ליצירתך?".

אסוואני ענה: "הו, ההשפעות רבות, וכל אחת נשגבת בדרכה. אבל מבחינתי, בסופו של דבר, הסגנון הלטינו-אמריקאי הוא שמעניק לי התעלות".

"האם ישנו סופר מסוים מאסכולה זו שהוא אהוב עליך במיוחד?"

"תיאורטית יש רבים, אבל במציאות, כפי שאתה חייב לדעת, זה יכול להיות רק גרסיה מרקס. באופן טבעי".

כמובן! כמו אסוואני, מרקס הוא אמן הנרטיבים המשתלבים וענייני חלוף הזמן! הם חולקים גם נגיעות בריאליזם קסום. זה היה ברור, לגיטימי ומשכנע לחלוטין. אבל המשכתי בשלי.

"איזה מספריו אתה זוכר לטובה?"

אסוואני הביט בי כמו שמביטים בפקיד שומה. אך כהרף עין חזרה אליו חביבותו. "אולי היית מצפה ממני לומר מאה שנים של בדידות. אבל אני אפתיע אותך, ידידי היקר. מבחינתי, מכל יצירותיו אני מעדיף את אהבה בימי כולרה".

הבנתי באיחור מה שבזה עלי להסתפק. השפעת הוויסקי התפוגגה והתחלתי להתבייש קצת בחקירה. אבל אני בוחר לזכור רגע קסום של הערכה הדדית החוצה תרבויות.

הבנתי באיחור מה שבזה עלי להסתפק. השפעת הוויסקי התפוגגה והתחלתי להתבייש קצת בחקירה. אבל אני בוחר לזכור רגע קסום של הערכה הדדית החוצה תרבויות

אסוואני מסר לי את כרטיס הביקור שלו מבלי שיתבקש. היה לי חבר חדש! לא חבר אמיתי אמנם, אבל יותר מחבר פייסבוק. נשבעתי לא לנצל זאת לרעה – ועד מהרה עשיתי את זה.

אסוואני הוא ספקן גדול לגבי השלום עם ישראל וסירב בעקשנות לאשר את תרגום ספריו לעברית (אם כי זה נעשה איכשהו לאחרונה). לי בדרך כלל אין סבלנות לאוייבי השלום – אבל במקרה שלו מחלתי על העניין. אמנות גדולה קיימת ביקום מקביל, טוב יותר.

כעבור זמן מה מצאתי את עצמי כותב מאמר על האכזבה הגדולה מה"אביב הערבי" שנגמר במפח נפש קולוסלי ברוב מדינות האזור. נדרשתי לציטוט מטעם מי שעדיין מאמין; התקשרתי לסופר, והוא נענה בשמחה. כיצד אתה עונה לאלה הטוענים שהערבים במדינות האזור פשוט אינם מוכנים לדמוקרטיה, שאלתי. הוא סיפק, כמובן, את הציטוט האידאליסטי הנדרש: "הרעיון שיש אנשים שלא מגיע להם צדק הוא גזעני. זה משקף חוסר כבוד לאנשים. אני בהחלט לא מסכים עם זה".

לא טרחתי לומר לו שאני מתקשר אליו ממלון בראון בתל אביב. גם לא היה לו מושג כלשהו על הקשרים שלי עם ישראל, שם משפחתי התגוררה כל השנים שאני הייתי מבוסס בקהיר. בדיעבד, זה לא היה כל כך הוגן.

אולי הוא כבר התפייס עם הציונים ברוח התקופה – מי יודע.

ד"ר אסוואני, אם אתה קורא את זה במקרה, אנא קבל את התנצלותי. ודע שהזמנתי זה עתה את ספרך החדש: הרפובליקה של אמיתות שווא.

לא טרחתי לומר לו שאני מתקשר אליו ממלון בראון בתל אביב. גם לא היה לו מושג כלשהו על הקשרים שלי עם ישראל, שם משפחתי התגוררה כל השנים שאני הייתי מבוסס בקהיר. בדיעבד, זה לא היה כל כך הוגן

רומן זה, שרבים ציפו לו תקופה ארוכה, מגולל את ארועי מהפכת 2011 מנקודת מבטן של דמויות מהסוג שרק אסוואני יכול להמציא. ברור שהוא יהווה את האמירה האולטימטיבית בנושא.

הספר יצא באנגלית החודש והוא עושה כעת את דרכו לישראל. מעטים הדברים שיסבו לי אושר גדול מזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 940 מילים

המשבר הפוליטי בישראל מסכן את הקשרים עם העולם הערבי

פחות משנה אחרי החתימה על הסכמי אברהם, מדינות האזור מסתכלות על חוסר היציבות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בדאגה גוברת ● מעבר לעובדה שבעלי ברית פוטנציאליים מעדיפים להמתין עד שהמצב הפוליטי בישראל יתבהר, השותפים החדשים לא רואים בעין יפה את השימוש שנתניהו עושה בהן לצרכיו הפוליטיים ● פרשנות

עוד 1,698 מילים

בכיר ברע״ם: לא מגיבים לדברי סמוטריץ׳ כדי לא להרוס מהלכים

סמוטריץ׳ על האפשרות כי ממשלה של בנט - לפיד משרתת את בניית כוחו בציונות הדתית: ״לא הכל פוליטיקה״ ● ח״כ אורית סטרוק: חושבת שזה אפשרי להביא את סער לנתניהו ● מאיר כהן: ״שומע שסער נחוש לא להצטרף לנתניהו, מקווה שבנט שומר על אנשיו״ ● הקבינט המדיני-בטחוני צפוי להתכנס היום לראשונה מאז פברואר ● מאות בהפגנה מול הקריה במחאה על הטיפול בהלומי קרב

עוד 17 עדכונים

למקרה שפיספסת

הצבעה חשאית לנשיאות – לא רצוי ולא מצוי

בשבועות האחרונים, וביתר שאת בימים האחרונים, עולות הצעות וספקולציות – משמאל ומימין – לעסקאות פוליטיות הנוגעות לבחירות לנשיאות אשר הולכות ומתקרבות אלינו בצעדי ענק.

חלק מעסקאות אלה, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי של "חוק יסוד: נשיא המדינה", כך שההצבעה תהפוך מחשאית לגלויה. ההצעה כזו, כך נדמה, מתעלמת מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת לא את הרצוי ולא את המצוי.

חלק מהעסקאות, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי "חוק יסוד: נשיא המדינה", להפיכת ההצבעה מחשאית לגלויה, תוך התעלמות מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת את הרצוי ולא את המצוי

אין חולק על כך שלממלכתיות הישראלית מספר רגליים, בהן גם כאלה שבהן יחסי רוב ומיעוט משחקים תפקיד רב והכרחי בקבלת החלטות ובקביעת מדיניות. לרוב יש משמעות והשפעה, וטוב שכך. יחד עם זאת, נהוג לראות את ההצבעה החשאית בכנסת כמפלטו הנחוץ והייחודי של החלש.

הצבעה חשאית היא המקום שבו עוצמתו המוצדקת של הרוב מאבדת מעט מכוחה. גם למיעוט – הן מיעוט מספרי והן כזה ששייך לפריפריה של יחסי הכוחות בישראל – יש משמעות, וצריכות להיות לו פלטפורמות השפעה. פלטפורמות ההשפעה של המיעוט הפרלמנטרי קיימות ומוכרות, אבל האימפקט שלהן מוגבל, אפילו מוגבל ביותר.

יש שיגידו שהמציאות הזו בלתי נסבלת, יש שיסברו שאפשר לסבול זאת עד גבול מסויים, אבל כך וכך ברור שיש הצבעות או מוקדים פרלמנטריים שבהם חשוב לייצר גבולות משחק שיאפשרו קצת יותר מרחב, יותר קולות, יותר גוונים של השפעה.

נשיא המדינה ומבקר המדינה הם שני מוסדות שעשייתם עבור המיעוט, החלש או הקטן היא משמעותית ביותר. מוסד הנשיאות הישראלי פעל ופועל דרך קבע להשמעת קולות שלא נשמעים ולמתן מקום ואפילו השפעה לכלל גווניה של החברה ולא רק אלה שבמוקדי הכוח. זה התפקיד שנטלו על עצמם נשיאי ישראל, תפקיד המבוסס על האמון הרב, יחסית, שרוכשים למוסד הנשיאות גם מערכות ומנגנוני המדינה וגם הציבור הישראלי.

מוסד ביקורת המדינה עוסק במקומות בהם מוקדי כוח ושררה פועלים שלא כדין או כהוגן. למעשה שני המוסדות הללו, במהותם, תורמים לחיבורם ההדדי של המדינה וסמליה מזה, וקהלים אשר אינם מיוצגים במוקדי ההשפעה מזה. קיומן של הנשיאות וביקורת המדינה, והידיעה כי השלטון אינו יכול להיות דורסני ללא גבולות, הן בסיס חשוב בקשר ובתחושת השייכות של כלל אזרחי ואזרחיות ישראל, בעיקר כשאינם מוצאים את ייצוגם המשפיע ברשויות אחרות.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל, בנקודת התורפה של המיעוט. הפיכת ההצבעה לגלויה משמעה הוצאת האוויר מגלגל ההצלה של מיעוטים, ויהא זה מיעוט בכמותו או בהשפעתו. להצבעה החשאית יש משמעות דרמטית, ואכן, ההיסטוריה מראה שהיא הביאה עמה גם הפתעות בבחירות לנשיאות. לא כאלה שפגעו בכוחו של הרוב, אבל בהחלט כאלה שאפשרו למיעוטים להרגיש בני השפעה, ובצדק.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל

עד כאן הרצוי, ומה בדבר המצוי והאפשרי? ובכן, כמובן שהכול אפשרי בישראל, ועם זאת, ברי לכל שהצבעה חשאית מעניקה כוח למיעוטים מכל הסוגים – כלומר גם לכל מי שנמצא במיעוט פרלמנטרי בשנים האחרונות, וגם לכל מי שנחשב מיעוט זהותי ואפילו אם הוא בקואליציה. כעת, ובהתאמה למקרה הישראלי שבו התפיסה האישית כמיעוט היא החוויה הרווחת, כל מה שנותר לנו זה להמר ולחשב כל אחד ואחת, בחשאי כמובן, מהו המצוי והאפשרי. מה הסיכוי שכלל חברי וחברות הכנסת ששותפים לתחושת המיעוט ירצו לגזול מכוחם שלהם ולהפוך את ההצבעה לנשיאות מחשאית לגלויה.

ינון גוטל-קליין הוא מנהל מרכז הביקורים של בית הנשיא ודוקטורנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, החוקר זיכרון לאומי ובתי קברות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 546 מילים
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ממשיך להתבצר בעמדתו: סמוטריץ' שב וחזר על התנגדותו לשיתוף פעולה עם רע"ם

לפיד ייפגש השבוע עם ראשי מחנה מתנגדי נתניהו; מחר יקיים מסיבת עיתונאים, שבה ידבר על הניסיונות להקים ממשלה ● שנה אחרי שהתקנה נכנסה לתוקפה - מתבטלת החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים; הפרויקטור אש: ישראל עוד לא הגיעה לחסינות עדר ● אחרי למעלה מחודשיים שבהם לא התכנס - הקבינט הביטחוני יקיים מחר דיון; הרמטכ"ל וראש המוסד צפויים להשתתף בישיבה

עוד 18 עדכונים

ג'וליוס רוזנוולד, בנו של מהגר יהודי מגרמניה, בנה כ-5,000 בתי ספר לשחורים ב-15 מדינות דרומיות בארה"ב בתחילת המאה הקודמת ● בין מאות אלפי התלמידים שלמדו שם הסופרת מאיה אנג'לו והסנאטור ג'ון לואיס ● כשבוטלה ההפרדה בין לבנים ושחורים במערכת החינוך, רשת בתי הספר חדלה לפעול ● הצלם אנדרו פיילר החליט לתעד את המבנים הרעועים כדי לשמר את מורשת הפרויקט המיוחד

עוד 1,362 מילים

מלחמת העולם של נערות הגטו

הן הסתירו אקדחים בדובונים וחומרי נפץ מתחת לבגדים ● רקחו בקבוקי תבערה וזרקו אותם לעבר רכבות גרמניות ● האביסו את הנאצים בוויסקי וירו בהם למוות ● המאבק האמיץ של הנערות היהודיות במהלך השואה הפך לספר חדש ● סטיבן שפילברג כבר רכש את הזכויות לסרט

עוד 1,404 מילים

המהגרים היהודים ששינו לעד את תעשיית המגזינים

הם היגרו מאירופה לארה"ב לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ● אמנים, צלמים ומעצבים שייבאו איתם אסתטיקה ייחודית, ושינו דרמטית את התפיסה של מגזינים משפיעים כמו ווג והוואניטי פייר ● תערוכה חדשה במוזיאון היהודי בניו יורק מציגה את פועלם

עוד 711 מילים

מי היה מאמין, לפני 73 שנים, שנגיע ליום שבו מדינות ערביות מברכות את ישראל לכבוד יום העצמאות ובלוגרים מהמפרץ ירכינו ראש ביום השואה ויום הזיכרון ● באיראן משחקים שחמט עם שאר העולם ● כצפוי, שיחות הגז עם לבנון לא מתקדמות לשום מקום ● הרמדאן הופך לארוע לעשירים בלבד במדינות ערב ● ומצרים העתיקה ממשיכה להפתיע את האנושות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,213 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

תראה מה שצבע יכול לעשות

הגלובוס הירוק מוגש השבוע לעיריית כפר סבא שהוכיחה כי אולי אין חגיגה בלי עוגה, אבל בלי זיקוקים אפשר להסתדר לא רע ● ובמישור העולמי לניו זילנד, שהודיעה כי בתוך שנתיים ייאסרו כליל המשלוחים החיים ● הגלובוס השחור מוקדש לקציר הדמים של האופניים והקורקינטים החשמליים ● והטיפ: מה עושים עם שאריות צבע?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 518 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הָאַנְגְּאוֹבֶר 81

ההופעות הטלוויזיוניות של נתניהו הולמות בחושים כמו צ'ייסרים של עראק. במינון מופרז – כמו ביום העצמאות – האפקט שלו על מערכת העצבים של אלה מבין הישראלים שהוא מעורר אצלם בעיקר עצבים, הוא של אלכוהול זול: פוגע בראייה, מנטרל את החושים, מעורר בחילה וגורם לאובדן אוריינטציה ולירידה מהירה ביכולת הריכוז

עוד 1,013 מילים

בין ישראל לאיראן מתנהל בשנה האחרונה דו-שיח מדורג, מתוכנן ושקול, ושני הצדדים שמרו עד כה על גובה הלהבות כדי לא להתדרדר לעימות כולל ● השאלה היא, האם איראן תחרוג מדפוס הפעולה הזה אחרי הפגיעה במתקן בנתנז - וכיצד ישפיעו עליה שיחות הסכם הגרעין עם המעצמות, כמו גם החלטת ביידן לאשר את עסקת הנשק עם איחוד האמירויות ● פרשנות

עוד 551 מילים

"נתניהו יציע לסער לשמש כמ"מ רה"מ ולאלקין - יו"ר הכנסת"

נתניהו לסער: "חזור אלינו, זה הבית שלך" ● לפי דיווח, סער אמר בתגובה "בשביל לחנוק מישהו, קודם פותחים את הידיים" ● בן גביר: "שנתניהו יגיד תודה שמנענו ממנו ממשלה עם עבאס" ● דיווח: רע"ם העבירה דרישות לליכוד ללא דרישה לביטול חוק הלאום ● ניצן הורוביץ: "אנחנו במגעים עם לפיד, סער ובנט" ● מאות הפגינו נגד ההתיישבות היהודית במזרח י-ם, ביניהם ח"כים מהרשימה המשותפת ומרצ ● ארה"ב לישראל: "די לפטפטת בנושא איראן"

עוד 28 עדכונים

שלמה קרעי הציף את הרעיון להקים ממשלת מיעוט עם נתניהו-בנט-סמוטריץ', ולשכנע את תקווה חדשה להימנע ● אבל בכירי הליכוד, שמכירים את סער היטב, מבינים כי אחרי כל ההשפלות שספג מנתניהו, סער לא יימנע בהצבעה ● זה בכלל לא סיפור אידיאולוגי או פוליטי, אלא מסע נקמה ● ובינתיים המו"מ עם בנט מתנהל על ריק ● פרשנות

עוד 433 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה