גנרלים, נוטים בדרך כלל לדבר על "אבדות סבירות" או מושגים ציניים דומים, ושוכחים כי מדובר כאן בחיי בני אדם שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. לפיכך, כאשר הם מתכננים מהלך צבאי, עניין האבדות אינו תמיד שיקול רלבנטי. דווקא המפקדים הזוטרים, וגם חיילים פשוטים היו מוכנים להסתכן באופן מקסימלי בכדי להציל ולחלץ חיילים אחרים. מלחמת יום הכיפורים, הייתה ללא ספק מלחמתם של המפקדים הזוטרים, והניצחון רשום על שמם.
כל שלוש תוכניות הסאטירה (ארץ, זהוזה, היהודים) אינן נושכות, צפויות, ולכן גם לא מצחיקות, במיוחד שהקטעים מתארכים. מתגעגע לטוביה צפיר, ספי ריבלין, רבקה ושותפיהם, שנתנו סאטירה אמתית בניקוי ראש של פעם, בשחור לבן, ובתקציב זעום.
היה ראש ממשלה אחר, אשר – לטענת רבים – ביצע התנתקות, רק בכדי להתחמק מחקירות נגדו. מישהו התבטא אז כי "כעומק החקירה, כך עומק הנסיגה" ומישהו אחר אמר ש"עכשיו צריך לשמור עליו כמו על אתרוג". ביבי לא עשה – אם אכן עשה – דברים הגרועים מאלו של שרון, ברק או פרס בכל הנוגע לרדיפת כיבודים, מתנות וסיקור אוהד. במקרה שלו, קודם סימנו את המטרה – סילוק נתניהו, ורק אחר כך החלו לחפש, שלא לומר לייצר את החץ שאותו צריך לירות אל המטרה הזאת.
"מה רבים שאינם כבר בינינו" כתב חיים גורי בשירו "הרעות", שהיה לסמלה האלמותי של מלחמת העצמאות. האמירה הזאת מתחברת כנראה לתחושותיהם של ניצולים מקיבוצי העוטף שהתרסקו.
עשרות אנשים שהיו חלק מנוף חייהם היומיומי נעלמו לפתע ביום אחד שחור. מי שחי אי פעם בקיבוץ והשתייך לקהילה קיבוצית אולי מתקשה במיוחד לדמיין מצב שכזה. יוצאי קיבוץ כמונו גם מתקשים כנראה לתפוס איך אפשר לקום מהאפר ולהתחיל כמעט הכול מהתחלה.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
בתחילת השבוע הציג ראש ממשלת פולין מתאוש מורבייצקי את ממשלתו החדשה, לאחר שקיבל את המנדט להרכיבה, למרות שברור כי מדובר בהליך שעתיד לקרוס מייד.
בניגוד להליך "עלה בידי" המקובל בישראל, בפולין הנשיא מעניק את הזכות להרכבת הממשלה למי שהוא חפץ ביקרו. רק לאחר הרכבת הממשלה שלו – היא עתידה לשרוד או ליפול בהצבעה הראשונה בפרלמנט הפולני, ובמקרה של אי-אמון תעבור זכות הרכבת בממשלה החדשה למפלגה השניה בגודלה.
מאיר בולקה חוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין. כבר 10 שנים על הקו בין פולין לישראל ועדיין לא גילה אפילו 10% מהסיפורים של יהדות אירופה לפני השואה ולאחריה. הופך כל אבן, מאתר כל פיסת מידע ומנסה להוציא את האמת לאור, גם אם היא כואבת. במסגרת עיסוקו פועל לשימור המורשת היהודית ועוסק בשימור אתרי מורשת יהודיים. לעיתים גם נאבק באנטישמיות, בעיקר זו הדיגיטלית.
"אני לא מצליח לראות כרגע עתיד. הכול חסום. קשה לי לראות את פני הילדים התמימים ולחשוב איזה עתיד אנחנו משאירים להם"
קיבוץ עין השלושה. סטודנט. פונה לאילת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מסתובב בינינו אחד אבישי בן חיים ואחד שלמה מעוז ועוד אחד אמסלם דוד … אני שואל עצמי לנוכח הגדולה ואצילות הנפש של הקיבוצניקים האומץ והגבורה שלהם איך צמחו בתוכנו עשבים שוטים כמה אלה שהזכרתי עכשיו את שמותיהם