גנרלים, נוטים בדרך כלל לדבר על "אבדות סבירות" או מושגים ציניים דומים, ושוכחים כי מדובר כאן בחיי בני אדם שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. לפיכך, כאשר הם מתכננים מהלך צבאי, עניין האבדות אינו תמיד שיקול רלבנטי. דווקא המפקדים הזוטרים, וגם חיילים פשוטים היו מוכנים להסתכן באופן מקסימלי בכדי להציל ולחלץ חיילים אחרים. מלחמת יום הכיפורים, הייתה ללא ספק מלחמתם של המפקדים הזוטרים, והניצחון רשום על שמם.
כל שלוש תוכניות הסאטירה (ארץ, זהוזה, היהודים) אינן נושכות, צפויות, ולכן גם לא מצחיקות, במיוחד שהקטעים מתארכים. מתגעגע לטוביה צפיר, ספי ריבלין, רבקה ושותפיהם, שנתנו סאטירה אמתית בניקוי ראש של פעם, בשחור לבן, ובתקציב זעום.
היה ראש ממשלה אחר, אשר – לטענת רבים – ביצע התנתקות, רק בכדי להתחמק מחקירות נגדו. מישהו התבטא אז כי "כעומק החקירה, כך עומק הנסיגה" ומישהו אחר אמר ש"עכשיו צריך לשמור עליו כמו על אתרוג". ביבי לא עשה – אם אכן עשה – דברים הגרועים מאלו של שרון, ברק או פרס בכל הנוגע לרדיפת כיבודים, מתנות וסיקור אוהד. במקרה שלו, קודם סימנו את המטרה – סילוק נתניהו, ורק אחר כך החלו לחפש, שלא לומר לייצר את החץ שאותו צריך לירות אל המטרה הזאת.
המלחמה בעזה הסיגה לאחור, ובאופן משמעותי ביותר, את היחסים בין ישראל וטורקיה. עד המלחמה שתי המדינות ניסו לחמם מחדש את מערכת היחסים ביניהן, בעיקר ביוזמה טורקית, כחלק ממהלך רחב יותר של שיפור יחסיה של טורקיה עם שורה של מדינות באזור.
מאז פרוץ המלחמה, אנקרה ביצעה שינוי כיוון קיצוני בגישתה כלפי ישראל, והקולות מאנקרה חריפים ובוטים מתמיד. מעבר לרטוריקה קשה ביותר כלפי ישראל וממשלתה ועמידה לצד חמאס, טורקיה הצטרפה לפניה הדרום-אפריקאית לביה"ד הבינלאומי בהאג נגד ישראל, החליטה (בתחילת אפריל) להגביל יצוא של 54 מוצרים לישראל, ובימים האחרונים מתרבים הדיווחים על הכנות מתקדמות ליציאתו של משט "הומניטרי" לעבר רצועת עזה.
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
.חיילי הנח"ל החרדי בגדוד נצח יהודה (המצולמים אינם קשורים לכתבה)ארצות הברית החליטה לא לנקוט צעדים נגד יחידה של צה"ל, נצח יהודה, ככל הנראה אחרי הבטחה של ישראל להוציא את היחידה מפעילות ביהודה ושומרון. אבל עדיין, עצם העלאת האפשרות הזו – מעמידה אתגר שנראה על פניו כבלתי עביר למערכת הפוליטית.
אתגר לאותה מערכת שמתרוצצת עדיין בניסיון לפתור את בעיית חוק הגיוס לחרדים עם הטריקים והשטיקים הידועים של איך לגייס בלי לגייס. כלומר: מכסות גיוס מגוחכות, אם בכלל, שבמקרה הטוב יגייסו רק את הפרחחים, אלה שאינם נקלטים בחברותא של לומדי התורה, "התנזים החרדי".
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
בפוסט קודם טענתי שהתנגדות נחושה היא לא מלחמת אזרחים וקראתי למאבק נחוש ולא אלים. כאן חיברתי תרחיש אפשרי למאבק:
בוקר אחד יצאו לוחמי 73' לקרב האחרון של חייהם וגייסו אליו את כל המדינה. הם יצאו ברגל מביתם לירושלים. מחיפה, נתניה, הרצליה, תל אביב, מבשרת, ראשון לציון, באר שבע, אשדוד, דימונה, מהקיבוצים ומהמושבים.
חנן כהן הוא מפגין סדרתי - רוטשילד, כיכר גורן, בלפור וקפלן (בינתיים). פעיל אינטרנט ותיק - אתר שתי"ל, לא רלוונטי ותולדות הדיגיטל בישראל. חבר הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם