במהלך הימים האחרונים פורסם כי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) מצאה שרידים של חומר רדיואקטיבי בשני אתרים שלא דווחו על-ידי איראן. לכאורה, מציאתם של חומרים אלו מעידה כי איראן רימתה את הסוכנות ואת המעצמות, ולמרות התחייבותה במסגרת הסכם הגרעין מ-2015, היא הסתירה אתרים ו/או חומר מועשר, שבהם היא ערכה ניסויים מבלי לדווח על כך.

במהלך הימים האחרונים פורסם כי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מצאה שרידי חומר רדיואקטיבי בשני אתרים שלא דווחו על-ידי איראן. לכאורה, מציאתם מעידה כי איראן רימתה את הסוכנות ואת המעצמות

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עובדה זו מצטרפת לפרטי "ארכיון הגרעין" שפורסמו על-ידי ישראל לאחר הפשיטה הנועזת על אותו מחסן תמים בפאתי טהראן בשנת 2018, אותם פרטים שהוכיחו מעל צל של ספק כי טהראן ביקשה לשמר את הידע שהיא צברה במסגרת מאמציה להגיע לפצצת גרעין במסגרת תוכנית "אמאד".

על-פניו, מאמציה של ישראל "להשחיר" את איראן ולהוכיח כי איראן אכן שיקרה, כפי שטען ראש הממשלה בנימין נתניהו בהצגת פרטי המבצע להשגת ארכיון הגרעין, אכן נושאים פרי.

זה, והנכונות של הסוכנות האטומית לאנרגיה בינלאומית לבדוק אתרים נוספים ברחבי איראן, שעלה החשד כי איראן אכן הסתירה בהם חומר גרעיני (חשד שכאמור אומת בימים האחרונים) מהווים לכאורה הישג מודיעיני ומדיני חשוב שיכול וצריך להשפיע לרעה על נכונותן של המעצמות לחזור להסכם הגרעין עם איראן או להגיע להסכם מחודש "ומשופר" עם טהראן.

אך עובדות לחוד ומציאות לחוד. סביר שגילויים אלו – לא רק שלא יפגעו בסיכויי החזרה להסכם, אלא אף יזרזו חזרה שכזו.

כדי להבין את חוסר היכולת להשפיע על מאמצי המעצמות לחזור להסכם הגרעין גם באמצעות גילויים אלו, צריך לחזור למו"מ שניהלו המעצמות (ה-P5+1 ואיראן) במטרה להשיג את הסכם הגרעין בין השנים 2013 עד 2015.

נקודת המוצא של רוב רובן של המעצמות, כולל ארה"ב, היתה שאיראן ניסתה בעבר להשיג נשק גרעיני, במסגרת אותו פרוייקט ("אמאד") שנעצר ב-2003. מטרת ההסכם היתה למנוע מאיראן לחזור לתוכניתה הגרעינית הצבאית ולדעתן של המעצמות אותו הסכם מהווה את הערובה הבטוחה ביותר לכך.

נקודת המוצא של רוב המעצמות, כולל ארה"ב, היתה שאיראן ניסתה בעבר להשיג נשק גרעיני. מטרת ההסכם היתה למנוע מאיראן לחזור לתוכניתה הגרעינית הצבאית, ולדעת המעצמות ההסכם מהווה את הערובה הבטוחה ביותר לכך

לאור תפיסה זו, סירבו המעצמות להעמיק את חקירתן בסוגית ה-PMD (possible military dimensions) כלומר "היבטים הצבאיים האפשריים" של תוכניתה הגרעינית של איראן.

כדי להשיג את אותו הסכם מפורסם ויתרו המעצמות על הדרישה היסודית, שאיראן תודה כי היא ניסתה להשיג נשק גרעיני בעבר (תוכנית שהיא מנוגדת לפתווה המפורסמת של מנהיג איראן נגד החזקתו של נשק מסוג זה). הם גם ויתרו מראש על נסיון אמיתי לרדת לשורשיה של אותה תוכנית, כולל ויתור על ראיונות עם אותם מדענים שנחשדו כאחראים לתוכנית, ובראשם מחסן פח'ריזאדה שחוסל לפני כחודשיים באיראן.

המעצמות, באמצעות הסוכנות, התמקדו באירועים סמליים (כמו ביקור ראש הסוכנות הקודם אמאנו באחד מהאתרים שנחשדו ככאלה ששימשו את תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית בפרצ'ין) והסתפקו בנכונותה הסמלית של טהראן להתייחס לאותן האשמות באמצעות מתן מענה קצר (ושיקרי) לחשדות אלו.

אירועים אלו ביטאו הלכה למעשה את רצונה של הסוכנות ב"סגירת תיק הגרעין" האיראני ורצון להמשיך קדימה ולא לעסוק באירועי העבר. התפיסה של המעצמות היתה שלא נכון להעניש את איראן על מה שהיא עשתה בעבר וצריך להתמקד בהגבלת התוכנית בעתיד.

עמדה זו לא השתנתה גם לאחר שישראל חשפה את "ארכיון הגרעין" האיראני בשנת 2018. למעט ממשל טראמפ, שניצל חשיפה זו כדי לצאת מהסכם הגרעין, העובדה שבמסמכי הארכיון לא נמצאו עדויות לכך שאיראן המשיכה בתוכניתה הצבאית גם לאחר 2003, ובוודאי לא מפרה את הסכם הגרעין, רק חיזקה את אותן מדינות שטענו כי הסכם הגרעין עובד, וכי זו הדרך הנכונה ביותר למנוע מאיראן לחזור לפרויקט "אמאד" גם בעתיד.

סביר כי ממשל ביידן, שבכיריו היום הם אותם אנשים שהובילו את המגעים מול האיראנים במטרה להגיע להסכם הגרעין, לא חדלו להחזיק בתפיסה זו. הרצון של הממשל לחזור להסכם מהווה עדות לכך.

זה שבמסמכי הארכיון לא נמצאו עדויות לכך שאיראן המשיכה בתוכניתה הצבאית גם לאחר 2003 או הפרה את ההסכם הגרעין, רק חיזקה מדינות שטענו כי הוא עובד, וכי זו הדרך למנוע מאיראן חזרה להשגת נשק גרעיני

מבחינת ישראל, שעושה מאמצים כבירים כדי "להשחיר" את איראן בתחום הגרעין, מדובר בהצלחה טקטית משמעותית, אבל ספק אם כזו שאפשר להפוך אותה לאסטרטגית.

הגילויים המרשימים של ישראל, שקיבלו חיזוק כתוצאה מהצהרת סבא"א, מעידים שאכן איראן הסתירה מהמעצמות חומר גרעיני ולא הצהירה על אתרים גרעיניים שהיו בשימושה, ייתכן שבעת פרוייקט "אמאד". אך כל עוד ישראל לא תוכל להוכיח שאיראן המשיכה לפתח בחשאי תוכנית צבאית, או שהיא העשירה חומר גרעיני מעבר למה שהותר לה ואיפה שהותר לה בהסכם הגרעין, מאמצים אלו, חשובים ככל שיהיו, ספק אם ישפיעו על הנכונות של המעצמות להגיע להסכם.

דווקא המחויבות האיראנית להסכם הגרעין, בעוד ארה"ב מפירה אותו בצורה בוטה, שיחקה לידי טהראן, שנתפסה כשחקן הקונסטרוקטיבי, שמבקש לשמור על הסכם הגרעין בכל מחיר. בצורה פרדוקסלית גם היכולת של פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית לאסוף דגימות ברחבי איראן, לאור החשד שהתעורר כי טהראן אכן מסתירה חומר מועשר שלא דווח, מהווה עדות בראי המעצמות לכוח הרב שיש להימצאותם של הפקחים על אדמת איראן ולמימד ההרתעתי שנוכחות זו מספקת מול איראן.

בשורה התחתונה, ישראל צריכה לקבל החלטה האם המשך הנבירה באירועי "אמאד" והרצון לשוב ולהוכיח כי לאיראן היתה תוכנית גרעין, ושהיא מסתירה חומר גרעיני ובעיקר ידע גרעיני מאז אותה תקופה, אכן שווים את המאמץ.

ישראל יכולה להמשיך ולחשוף חומר מודיעיני על איראן מול המעצמות (כפי שדווח לאחרונה, ראש המוסד יעשה זאת בביקורו הקרוב בארה"ב) אך כל עוד חומר זו לא מאשש את החשד שאיראן המשיכה בתוכנית הצבאית שלה גם לאחר 2003 וביתר שאת לאחר חתימת הסכם הגרעין, מאמציה הדיפלומטים בתחום זה עלולים להכשל.

בשורה התחתונה, ישראל צריכה לקבל החלטה, האם המשך הנבירה באירועי "אמאד" והרצון לשוב ולהוכיח כי לאיראן היתה תוכנית גרעין, ושהיא מסתירה חומר וידע גרעיני מאז אותה תקופה, אכן שווים את המאמץ

מוטב שלצד מאמצים אלו, ישראל תחשוב כיצד ניתן לעבוד עם המעצמות ובעיקר עם ארה"ב להגיע להסכם טוב יותר, שכן אותה "מציאות הסדרית" היא זו שתעצב את תוכניתה הגרעינית של איראן שנים קדימה.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).