מילון המושגים הקצר הבא אולי ייכנס לאוצר המילים השגור בשפה הערבית של העתיד? ימים יגידו. הוא כבר בשימוש כיום באמירויות, חלוצת פרויקט החלל של העולם הערבי. למרבה הצער, עדיין הרבה יותר נפוץ בתקשורת הערבית אוצר המילים הקשור לנשק ומלחמות, למחאה ודיכוי, לעוני ואבטלה.
האם מילון המושגים הבא ייכנס לאוצר המילים השגור בערבית העתידית? הוא בשימוש באמירויות, חלוצת פרויקט החלל בעולם הערבי. אך עדיין נפוצות בהרבה בתקשורת הערבית מילים הקשורות לנשק ומלחמות, למחאה ודיכוי, לעוני ואבטלה
האמירויות וסעודיה מקדמות את האזור, איראן הורסת אותו
איחוד האמירויות הפכה למדינה המובילה בעולם הערבי בחקר החלל. כיום שאיפתה להיות המדינה המתקדמת בעולם הערבי בתחום הטכנולוגיה, ולהפחית את התלות בנפט (תַקְלִיל אלִ-אעְתִמַאד עַלַא [אל]נַפְט تقليل الاعتماد على النفط).
האמירויות שלחה לחלל (בערבית: אל-פַדַ'אא الفضاء) גשושית (חללית בלתי מאוישת: מִסְבַּאר مسبار) המכונה "התקווה" (אל-אַמַל الأمل). מדינות המפרץ בכלל והאמירויות בפרט מאד גאות בהתקדמותן הטכנולוגית בשנים האחרונות. יש לזכור, כי אלה מדינות שהיו עד לפני כמה עשורים מדבריות שוממות של חול, בשליטתם של כמה שבטים בדווים שהיו חסרי השכלה.
ההתקדמות המדעית מלמדת על השקעה נכונה של עושר הנפט בחינוך ובמדע. בשנים האחרונות עשירי האמירויות לא רק שולחים את בניהם ללימודים בחו"ל, אלא אף מייסדים אוניברסיטאות מקומיות ומממנים פרויקטים בתחומי המדע בתוך הנסיכויות. תקוות האזרחים, כי היכולת המדעית תתקדם בד בבד עם זכויות האזרח, הסובלנות הדתית ושיפור מעמדה של האישה. ניצני השינוי כבר נראים בשטח.
בנוסף, סעודיה והאמירויות מעוניינות להיראות בעיני העולם כמי שתורמות לקידומו הכלכלי של המזרח התיכון. בכל שנה הן מגישות סיוע כלכלי משמעותי לידידותיהן (מצרים, ירדן וסודאן לדוגמא) במטרה לייצב את משטריהן.
מדינות הנפט הערביות מדגישות את התפקיד ההפוך שממלא המשטר באיראן, בשימוש בטכנולוגיה לפיתוח נשק, ובהרחבת העוני והמצוקה בכל מקום בו הוא מעורב (עיראק, סוריה, לבנון ותימן).
בדרך למאדים
מטרת שיגור הגשושית של האמירויות "התקווה" למסע לחלל (רִחְלַה אִלַא אל-פַדַ'אא رحلة الى الفضاء) היא לחקור את כוכב מאדים (אל-מַרִיח' المريخ) הנקרא גם "הכוכב האדום" (אל-כַּוְּכַּב אל-אַחְַמר الكوكب الأحمر). הגשושית פותחה ע"י מרכז המחקר שייסד מחמד בן ראשד (אמיר דובאי, ראש ממשלת איחוד האמירויות הערביות וסגן נשיאה) בשיתוף עם אוניברסיטת בולדר-קולורדו.
אולי לא במקרה, בין המטרות של הפרויקט עתידה הגשושית לחקור את הטמפרטורות הנמוכות וסופות החול, תופעות הקיימות גם בחצי האי ערב. אחת החידות שינסה הפרויקט לפתור הוא סיבת היעדר מעטפת האוויר.
שיגור הגשושית בוצע מיפן. הוא התאפשר באמצעות טיל (צארוח' صاروخ) רב עוצמה המיוצר בסין. השיגור (אִטְלַאק إطلاق) אירע אחרי ספירה לאחור (אל-עַד [אל]תַנַאזֻלִי العد التنازلي) בשפה הערבית לראשונה בהיסטוריה, כדי להדגיש שזהו הישג (אִנְגַ'אז إنجاز) של האומה הערבית.
בין מטרות הפרויקט: חקר הטמפרטורות הנמוכות וסופות החול, תופעות הקיימות גם בחצי האי ערב. השיגור אירע אחרי ספירה לאחור בשפה הערבית לראשונה בהיסטוריה, כדי להדגיש שזהו הישג של האומה הערבית
המסע בחלל תוכנן לשבעה חודשים, כך שהגשושית תצלם את מאדים בפברואר, ביום ציון 50 שנה לייסוד האמירויות, תוך כדי הקפה סביב הכוכב (דַוַּרַאן חַוְּלַ אל-כַּוְּכַּבּ دوران حول الكوكب). בזמן כתיבת שורות אלה נכנסה הגשושית ל-Orbit, המסלול הכבידתי (מַדַאר مدار) של מאדים.
באמירויות מקווים שנחיתה על הכוכב תאפשר צפייה (רַצְד رصد) בכוכב והסקת מסקנות מדעיות. מה שאמור למנוע התרסקות הם מנועי דחף הפוך (מֻחַרִכַּאת לִלְ-דַפְע אל-עַכְּסִי محركات للدفع العكسي) שיאטו את מהירות התקרבותו לקרקע הכוכב.
הישג בינלאומי
לאמירויות יש כיום בחלל 12 לוויינים (בערבית "ירח מלאכותי": קַמַר אצְטִנַאעִי قمر اصطناعي או: קַמַר צְנַאעִי قمر صناعي). היא המדינה החמישית בעולם ששלחה גשושית למאדים. השיח' בן ראשד הסביר כי השם "התקווה" ניתן לגשושית, על מנת לתת השראה לצעירים הערבים ותקווה לעתיד טוב יותר (מֻסְתַקְבַּל אַפְדַ'ל مستقبل أفضل), חשק ללמוד מדעים (עִלְם ר' עֻלוּם علم ج علوم) ובעיקר להצמיח דור של מדעני אסטרונומיה וחלל (עֻלַמַאא אל-פַלַק וַּאל-פַדַ'אא علماء الفلك والفضاء) ערביים.
מסע "התקווה" יימשך 200 יום למרחק של 60 מיליון ק"מ. במאדים תתמקד המשימה בחקר נושאי האקלים (מֻנַאח' مناخ) ושכבות מעטפת האוויר (טַבַּקַאת אל-עִ'לַאף אל-גַ'וִּי طبقات الغلاف الجوي). הגשושית מכילה מצלמות תצפית (כַּאמִירַאת אסְתִכְּשַאף كاميرات استكشاف), ושני מנגנונים לבדיקת חמצן בחלל: מכשיר ספקטרוסקופיה (זיהוי חומרים) אינפרה-אדום (מִטְיַאף אל-אַשִעַה תַחְתַ אל-חַמְרַאא مطياف الأشعة تحت الحمراء), ומכשיר ספקטרוסקופיה אולטרה-סגול (מִטְיַאף אל-אַשִעַה פַוְּקַ אל-בַּנַפְסַגִ'ַיה مطياف الأشعة فوق البنفسجية).
טורקיה הבאה בתור?
פרויקט החלל של האמירויות מעניק השראה (אִלְהַאם إلهام) לעמי הסביבה. טורקיה הצהירה לפני כשבוע על שאיפתה לשגר טיל לירח מאתר שיגור בסומליה למשימות בלתי מאוישות (מֻהִמַאת עַ'יְר מַאְהוּלַה مهمات غير مأهولة). שאיפת טורקיה בשנים הקרובות לנחות על פני הירח (הֻבֻּוּט עלא סַטְח אל-קַמַר هبوط على سطح القمر), תוך שימוש במעבורת חלל (מַכּוּכּ פד'אא مكوك فضاء). לצורך קידום חקר החלל מציעה טורקיה מלגות לחוקרים בתחום האסטרופיזיקה ("פיזיקת הרקיע": פִיזְיַאא פַלַכִּיַה فيزياء فلكية).
העבר והעתיד
בן ראשד, האמיר של דובאי, ציין כי בעבר (הכוונה בימי הביניים) תרמה הציוויליזציה הערבית באופן משמעותי לקידום המדע, וכעת היא ממשיכה בתפקיד זה.
באמירויות גאים בשליחת הטייס הזאע אל-מנצורי (בן 35) לחלל. הוא המריא יחד עם עוד שני אסטרונאוטים מבסיס חלל רוסי בקזחסטאן אל תחנת החלל הבינלאומית (ISS – International Space Station: אל-מַחַטַה אל-פַדַ'אִאיַה [אל]דַוְּלִיַה المحطة الفضائية الدولية) בספטמבר שנה שעברה. אל-מנצורי הוא האסטרונאוט הערבי השלישי בהיסטוריה (בשנות ה-80 נשלחו סעודי בנאס"א וסורי בסוכנות החלל הסובייטית) והראשון שהגיע לתחנת החלל הבינלאומית.
השאיפה (טֻמוּח طموح) של האמירויות בעתיד לשלוח גם חללית (סַפִינַה سفينة) עם אסטרונאוט (מַלַאח פַדַ'אאִי ملاح فضائي או: רַאאִד פַדַ'אא رائد فضاء), לייסד תיירות חלל (סִיַאחַת פַדַ'אא سياحة فضاء) ואף להקים מושבה אנושית (بناء مستوطنة بشرية). אנשאללה
שאיפת האמירויות בעתיד לשלוח גם חללית (סַפִינַה سفينة) עם אסטרונאוט (מַלַאח פַדַ'אאִי ملاح فضائي או: רַאאִד פַדַ'אא رائد فضاء), לייסד תיירות חלל (סִיַאחַת פַדַ'אא سياحة فضاء) ואף להקים מושבה אנושית (بناء مستوطنة بشرية)
אוצר המילים:
אסטרונאוט – רַאאִד פַדַ'אא رائد فضاء או: מַלַאח פַדַ'אאִי ملاح فضائي
אסטרופיזיקה ("פיזיקת הרקיע") – פִיזְיַאא פַלַכִּיַה فيزياء فلكية
אקלים – מֻנַאח' مناخ
בניית מושבה אנושית – بناء مستوطنة بشرية
גשושית "התקווה" – מִסְבַּאר אל-אַמַל مسبارالأمل
הישג – אִנְגַ'אז إنجاز
הפחתת התלות בנפט – תַקְלִיל אלִ-אעְתִמַאד עַלַא [אל]נַפְט تقليل الاعتماد على النفط
הקפה סביב הכוכב – דַוַּרַאן חַוְּלַ אל-כַּוְּכַּבּ دوران حول الكوكب
השראה – אִלְהַאם إلهام
חלל – פַדַ'אא فضاء
חללית – סַפִינַה سفينة
טיל – צארוח' صاروخ
כוכב מאדים – אל-מַרִיח' المريخ או: "הכוכב האדום" – אל-כַּוְּכַּב אל-אַחְַמר الكوكب الأحمر
לוויין – קַמַר אצְטִנַאעִי قمر اصطناعي או: קַמַר צְנַאעִי قمر صناعي
מדע ר' מדעים – עִלְם ר' עֻלוּם علم ج علوم
מדעני אסטרונומיה וחלל – עֻלַמַאא אל-פַלַק וַּאל-פַדַ'אא علماء الفلك والفضاء
מכשיר ספקטרוסקופיה אולטרה-סגול – מִטְיַאף אל-אַשִעַה פַוְּקַ אל-בַּנַפְסַגִ'ַיה مطياف الأشعة فوق البنفسجية
מכשיר ספקטרוסקופיה (זיהוי חומרים) אינפרה-אדום – מִטְיַאף אל-אַשִעַה תַחְתַ אל-חַמְרַאא مطياف الأشعة تحت الحمراء
מנועי דחף הפוך – מֻחַרִכַּאת לִלְ-דַפְע אל-עַכְּסִי محركات للدفع العكسي
מסלול כבידתי, Orbit – מַדַאר مدار
מסע לחלל – רִחְלַה אִלַא אל-פַדַ'אא رحلة الى الفضاء
מצלמות תצפית – כַּאמִירַאת אסְתִכְּשַאף كاميرات استكشاف
נחיתה על פני הירח – הֻבֻּוּט עלא סַטְח אל-קַמַר هبوط على سطح القمر
ספירה לאחור – עַד תַנַאזֻלִי عد تنازلي
עתיד טוב יותר – מֻסְתַקְבַּל אַפְדַ'ל مستقبل أفضل
שאיפה – טֻמוּח طموح
שיגור – אִטְלַאק إطلاق
שכבות מעטפת האוויר – טַבַּקַאת אל-עִ'לַאף אל-גַ'וִּי طبقات الغلاف الجوي
מעבורת חלל – מַכּוּכּ פד'אא مكوك فضاء
משימות בלתי מאוישות – מֻהִמַאת עַ'יְר מַאְהוּלַה مهمات غير مأهولة
תחנת החלל הבינלאומית (ISS – International Space Station) – אל-מַחַטַה אל-פַדַ'אִאיַה [אל]דַוְּלִיַה المحطة الفضائية الدولية
תיירות חלל – סִיַאחַת פַדַ'אא سياحة فضاء.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
הכותרות הראשיות עכשיו
בדומה למימונה ולנוביגוד, קרב היום שבו גם יום הזיכרון יהפוך לנחלתם של מתי מעט. כבר כיום המציאות בשטח מעידה כי החילוניים והדתיים לאומיים הם היחידים שרואים בו עדיין מרכיב דומיננטי באתוס הציוני.
דקת הדומייה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כבר מזמן לא מהווה עניין כלל ישראלי, אלא בעיקר סקטוריאלי. בדומה למימונה ולנוביגוד, כך גם הצפירה ביום הזיכרון הופכת בשנים האחרונות למזוהה יותר ויותר עם קבוצות מסוימות מאוד בחברה הישראלית.
למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם ואינם חלק מתבנית נוף מולדתם.
למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם
האתוס השולט בחברה החרדית הוא, כי מי שבאמת שומרים על עם ישראל וחייליו מפני הקמים עלינו לכלותנו – הם לא חיילי צה"ל, אלא בראש ובראשונה אותם רבבות תלמידי סיירות התורה במוסדות החינוך החרדיים.
25% נוספים מכלל תלמידי מערכת החינוך לומדים בבתי הספר הערבים, שגם בהם, כאמור, העמידה בצפירה אינה רלוונטית כלל. אז נכון שהנוצרים במזרח התיכון מחוץ לישראל מהווים מיעוט נרדף, ושהסונים בסוריה מגורשים, נרצחים ונאנסים, אך מבחינת רובה המכריע של החברה הערבית, חיילי צה"ל עדיין מגלמים ביתר שאת את האויב והכובש.
הסטטיסטיקה אינה משקרת והמציאות בשטח מעידה כי הסקטורים החילוני והדתי לאומי הם היחידים שרואים ביום הזיכרון מרכיב גורדי באתוס הציוני. מה שמדהים בכל הסיפור הזה, הוא שמי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים. הם הגורם הישיר למצב החדש, כמי שמממנים אותו וכמי שמתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי מדינת ישראל.
כאשר ילד אינו לוקח שום חלק בעבודות הבית אלא רק עסוק בענייניו, הוא הופך לכפוי טובה כלפי כל מי שמסייע לו – "וישמן ישורון ויבעט". עלות ההסכם הקואליציוני האחרון של מפלגת יהדות התורה והליכוד הגיע לכ-8 מיליארד שקלים.
בחישוב גס אנו מדברים על הוצאה ממוצעת של 1300 ₪ עבור כל אזרח מעל גיל 20 בישראל. היות ש-20 בלבד מאוכלוסיית ישראל אמונה על תשלום של 90 אחוז ממיסי המדינה, מדובר בפועל בעלות שנתית המתקרבת לכ-5000 ₪ עבור כל אזרח במדינה שמשלם מיסים.
בעבר, היה מדובר במיעוט קטן, שלא שילם מיסים ולא שירת בצבא. אך היום המציאות התהפכה לחלוטין – כאשר אותם שוליים בדלניים משתמטים התרחבו לממדים מפלצתיים, כשמנגד שני הסקטורים שכורעים תחת נטל המס ומשרתים בצבא סוחבים על כתפיהם הצנומות והצרות את 90% הנותרים.
מי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים, שמממנים ומתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי המדינה
הציבורים החילוני והדתי לאומי אינם קורבנות של המציאות, אלא מי שיוצרים אותה. ציבורים שבוחרים לממן מציאות שונה מכל מה שהכרנו. לעצב אותה בכספם. מציאות שבה דקת הדומייה ביום הזיכרון הפכה לסוגיה סקטוריאלית צרה, שנוגעת לקבוצות מסוימות וחסרת כל ערך סנטימנטלי, רגשי ולאומי עבור מגזרים גדולים בחברה הישראלית.
ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן. מנהל קבוצת הפייסבוק מר מחר https://www.facebook.com/groups/326060588084664/
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה
לשבוע בין יום השואה ליום העצמאות יש צבע שונה, הארץ נעטפת תוגה. השירים העצובים ברדיו, הדגלים הנובטים בזה אחר זה על מרפסות. יש תחושת היטהרות באוויר ומין התכנסות לקראת טקס שבלבו גורל משותף, מעטים מול רבים. הנה אני גולשת לקלישאות. זה ממכר.
לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו. נותרו שבועיים עד תום המנדט שקיבל ולמנסור עבאס יש אבנים בכליות של כולנו אבל רגע רגע רגע רגע…
לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו
בין יום השואה ליום העצמאות כולנו יפים ממני וממך, כמו הנופלים מהשיר, אלה שאדמה לקחה כי היינו בזבזנים עד מאוד. הרכינו ראש, אחים, זה לא זמן לתהות, מי שיתהה – יחטוף. משורה ישחרר רק המוות ואחריו אין את מי לשאול ואין מי שישאל: על מה בעצם? עוד "פעילות מבצעית" שבסופה נהרג עוד לוחם צעיר שיצא לעצור עוד מבוקש.
שינה משהו? ניצח משהו? ואם כן את מי? אלפי נופלים במלחמות מיותרות ומבצעים זקופי קומה ושם (צוק איתן, חומת מגן, עופרת יצוקה), מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור האיומה, 18 שנות מלחמת "שלום" הגליל, מלחמת לבנון השניה. מצעד מתים שאין לו קץ, רק דמם צועק מן האדמה. עד מתי מגש הכסף?
תכף יהיה נאום נשיא המדינה ואחריו הטקס בהר הרצל. יום הזיכרון ישטוף את הרחובות בבכי. אנחנו מתים על עצמנו בשבוע הזה, תסתכלו עלינו, כל כך יפים בעצב שלנו על המתים והנופלים, עוברים בחולצות צחורות ומדבקה מעצרת לעצרת ומצפירה לצפירה, מי עומד ומי לא, כמה ולמה. ומי הבא בתור.
מול ביתי מתקיימת עצרת קבועה, קלישאות-אבל ממוחזרות לנוכח משפחות מרוסקות. היתה שנה שהתפאורה כללה קבר עשוי קלקר. תיכוניסטיות בשחור חוללו מעליו, הבמאי בעצרת הזיכרון ביקש לחדד את המסר: חיילים ממש מתים במלחמות. מתים לגמרי. האם באמת "במותם ציוו לנו את החיים"? ואם כן – למה?
גם אני מיישרת קו כל שנה, אני לא רובוט, הבנים שלי היו חיילים קרביים, אחד מהם בלבנון הארורה שגבתה ממנו גם אי שפיות זמנית של אמא שלו. אז כן, אני צופה בכל סרט וסרט ובוכה את עצמי למוות על הנעורים האלה שבאו פתע אל סופם, בוכה אבל בזעם. מסתכלת עליהם וכועסת עלינו.
התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית, שבידינו שלנו ובאמצעות שליחים פוליטיים ערלי לב ותאבי כוח בנינו אותו וטיפחנו במו ידי היהודי החדש שנהיינו כאן בארץ המובטחת. והתמכרנו. לבו של הגוליית הזה גבה והוא שמן ובעט והיום הוא זקן עצבני, קצת דמנטי, עם סוכר גבוה ועורקים סתומים מרוב שומן, אבל על הרגליים. לא יזוז מפה. והוא קם עלינו לכלותנו.
התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית
לא נתעורר? לא נעצור את צעדת המוות הזאת? לא רק שאין לנו בנים למלחמות מיותרות, גם המלחמות השתנו בעודנו גובים חיי חיילים. המבוקשים לא ייגמרו לעולם, תמיד נולדים חדשים, אין בעולם עם שיסכים לחיות תחת כיבוש. פשוט אין. אם הבנים שלנו היו חיים תחת כיבוש היינו שרים את אותם שירים נוגים רק בערבית, ובאותו להט של צדקת הדרך. ככה זה.
ובינתיים בצדי הדרך מוטלים מתינו, מתי כל הצדדים. רק הפוליטיקאים החיים שמתחלפים מעלינו לא משלמים את מחיר היוהרה. כשלמדתי בתיכון, שנים לפני שידעתי שאלד בנים למלחמות מיותרות, העזה להקת הנחל לשיר את "שיר לשלום". מילותיו של יעקב רוטבליט היו חתרניות מדי לאוזניו של מפקד פיקוד מרכז דאז, רחבעם זאבי:
"מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יחזירו, לא ישיבו לכאן".
הצעת המשורר שבע המלחמות נפלה על אוזניים ערלות. שנים חלפו וכולנו עוד רצים כמו עכברים מאולפים על גלגל המלחמות, מאכילים את המולך בעוד דם אבל נשארים במקום. בהתחדש עלינו הימים הנוראים האלה אין לי אלא לשוב ולדרוש: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניות דעתי, בהנהגה הפלסטינית לא נעשים מאמצים ראויים להגעה לשיוויון ושלום: אפילו טיבי, שאהוד עליי יחסית, 'שמח' במידה מסויימת על פגיעה כזאת או אחרת בישראל. מבחינתו, התירוץ הוא שזה בא לחנך את ישראל, לאזן אותה. אני לא קונה את התירוץ הזה. טיבי וההנהגה הפלסטינית יכולים להתאמץ יותר להגעה לשלום ושיוויון – לעיתים נשמה לי שזה מצב שדי מתאים להם. סאדאת ובגין ומרתין לותר קינג ועוד היו גדולי רוח
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם