בחודש האחרון מתנהל ויכוח על השאלה האם יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן-גביר, פוליטיקאי מהימין העמוק וחסיד של הרב מאיר כהנא, הוא בעצם "כהניסט", או חיה פוליטית קצת פחות קיצונית.
השאלה היא כמובן סובייקטיבית. מה שאחד תופס כקיצוניות השני רואה כריאליזם חד-הבחנה או אותנטיות מתקנת.
אבל הוויכוח הוא לא באמת על בן-גביר. הוא על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהשקיע מאמצים רבים בשבועות האחרונים כדי לוודא שבן-גביר ייכנס לכנסת הבאה באמצעות איחוד בין עוצמה יהודית למפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'.
מעורבותו של נתניהו הייתה מכרעת. הוא דחף באינטנסיביות לאיחוד, ואף הציע לסמוטריץ' תיקים בממשלה ומושב אחד מרשימת הליכוד בתמורה להסכמתו.
ברור למה נתניהו עשה זאת. סמוטריץ' ובן-גביר, בנפרד, הגיעו בסקרי החודש שעבר לשני אחוז מהקולות כל אחד, הרבה מתחת לאחוז החסימה. ביחד, לפי סקרים בשבועיים האחרונים, הם עוברים את הסף. נדמה שהמהלך השתלם, שהאיחוד הציל לימין במרוץ הצמוד שכנראה יהיה בקלפי במרץ לפחות 4 מנדטים.
אבל התמיכה בבן-גביר חשפה את הליכוד למתקפות מכל הקשת הפוליטית, מהשמאל הרחוק, יש עתיד במרכז, ועד ימינה ותקווה חדשה. חברי ליכוד רבים, כמו יו"ר הכנסת יריב לוין, השר צחי הנגבי ורבים אחרים, מקדימים כל אמירה על המהלך בניסיון להרחיק את עצמם ממנו, תוך שהם מכנים את בן-גביר גזען או מציינים שעמדותיו "אינן העמדות שלי".
הליכוד גם ניסה להדוף את הביקורת באמצעות הצבעה על כשלים במפלגות אחרות. הם הדגישו את הקיצוניים או אפילו סתם הערות לא נעימות שנאמרו בעבר על ידי ח"כים ומועמדים מהמפלגות הערביות או השמאל, וטוענים שהביקורת על בן-גביר נועדה להגן על המרכז-שמאל לכשינסה ליצור קואליציה שנשענת על "תומכי טרור".
ישראל חזרה לויכוח הנודע בין ימין ושמאל על איזה צד מחזיק בקצה קיצוני יותר.
"לא כהניסט"
הניסוח הטוב ביותר של מאמצי הימין להגן על מועמדותו של בן-גביר – כלומר, להגן על הנכונות של נתניהו להכניס את בן-גביר לכנסת – הגיע בטור של קלמן ליבסקינד שפורסם במעריב.
ליבסקינד טוען שהנסיון לקשר בין בן-גביר למאיר כהנא הוא לא כן, מכיוון שבן-גביר לא חולק את עמדותיו של הרב המנוח. תוך כדי הגנתו על בן-גביר, ליבסקינד גם שוטח בבהירות מדוע כהנא עצמו הפך לדבר כה פסול בפוליטיקה הישראלית.
ליבסקינד טוען שאלו המנסים לכפות את המורשת הכהניסטית על בן-גביר עושים זאת כדי להרוויח נקודות פוליטיות. "ברגע ששמת על השולחן את קלף ה'ממשיך דרכו של כהנא', אתה כבר לא צריך להוכיח כלום", הוא כותב.
ליבסקינד טוען שאלו המנסים לכפות את המורשת הכהניסטית על בן-גביר עושים זאת כדי להרוויח נקודות פוליטיות. "ברגע ששמת על השולחן את קלף ה'ממשיך דרכו של כהנא', אתה כבר לא צריך להוכיח כלום"
הוא מציין שבן-גביר היה בן 14 כשכהנא נורה ב-1990. אבל מעבר לכך, עמדותיו של כהנא היו הרבה יותר קיצוניות משל בן-גביר.
"הרב כהנא, לדוגמה, גרס שרק יהודי יכול להיות אזרח ישראל", מציין ליבסקינד, "הוא טען שרק יהודים יכולים לגור בירושלים, שצריך להקים חופי רחצה נפרדים ליהודים וללא יהודים, ושקיום יחסי מין או נישואים בין יהודים וגויים צריכים להיאסר בחוק. מישהו שמע משהו שמתקרב לזה מבן-גביר? הרי צריך להיות אדם עם יכולת מרשימה לכזב, כדי להשיב על השאלה הזו בחיוב".
הוא מסכם: "למה, לדעתכם, הרב כהנא ותנועתו הוצאו מחוץ לחוק, ואיתמר בן-גביר ותנועתו לא? בדיוק בגלל הדברים האלה".
צריך להוסיף לקו ההגנה הזה את העובדה שבן-גביר עצמו הכחיש בהזדמנויות רבות שהוא יורשו האידיאולוגי של כהנא, גם אם הוא מתייחס אל הרב באופן חיובי.
"עוצמה יהודית היא לא ממשיכת דרכו של הרב כהנא", אמר בריאיון לאתר "סרוגים" בשבוע שעבר. "שלא יהיו אי הבנות, אני חושב שהרב כהנא היה צדיק, היה קדוש, נלחם מלחמות למען עם ישראל, נרצח על קידוש ה', העלה את יהודי ברית המועצות, נלחם במסירות נפש את כל המלחמות, נלחם נגד מחבלים שפוגעים בנו.
"שלא יהיו אי הבנות, אני חושב שהרב כהנא היה צדיק, היה קדוש, נלחם מלחמות למען עם ישראל, נרצח על קידוש ה', העלה את יהודי ברית המועצות, נלחם במסירות נפש את כל המלחמות, נלחם נגד מחבלים שפוגעים בנו"
"אבל אחרי כל הדברים האלה, אני לא הרב כהנא מילה במילה. אני לא בעד חוק על חופי ים נפרדים ולא בעד להכליל את כל הערבים. אגב, מי שמכיר את הספרים של הרב כהנא יודע שגם לו היו תקופות, היו תקופות שהוא לא דיבר על כל הערבים בהכללה. אני לוקח המון דברים טובים מהרב כהנא, אבל אני לא שם. אני משתדל לפעול בדרך שלי למען עם ישראל וארץ ישראל".
והוא הוסיף: "אני יודע שחיכו, שאני אגיד משהו בריאיון, הנה, הוא מכליל את כל הערבים. אין ריאיון שאני לא אומר את זה: שאני לא בעד להכליל את הערבים כערבים. אבל כן, מי שנגדי, שפוגע בי, בילדים שלנו, בחיילים שלנו, אני נגדו".
כהניזם אז והיום
כהנא, יליד ניו יורק, התפרסם לראשונה בארה"ב כשייסד שם את הליגה להגנה יהודית, תנועת אזרחים מיליטנטית שהוקמה כדי להגן על יהודים מפני התקפות אנטישמיות. הוא השתמש בקמפיין טרור, שכלל הנחת מטענים, כלפי מתקנים ונציגים דיפלומטים סובייטים בארה"ב, כשניסה למשוך תשומת לב למצוקת יהודי ברית המועצות.
כהנא היגר לישראל בשנות ה-70, ואחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים נכנס לכנסת ב-1984 כמנהיג תנועת "כך".
בכהונה היחידה שלו בכנסת, כהנא זכה לביקורת רבה על כך שיזם הצעות לגרש את ערביי ישראל מהמדינה ומיהודה ושומרון. הוא קידם יוזמות גזעניות כמו הניסיונות להוציא מחוק לחוק נישואים מעורבים ואפילו יחסי מין בין יהודים ללא-יהודים, וקרא להחלפת הדמוקרטיה הישראלית בחוק דתי.
כפי שליבסקינד מדגים עם דוגמאותיו, כהנא לא היה סתם פופוליסט. הגזענות שלו היתה שיטתית וגורפת. הוא התגאה בעמדותיו והתעקש שהן האמונות הבסיסיות והאותנטיות ביותר של היהדות.
הבחירה של ראש הממשלה דאז יצחק שמיר לצאת במחאה ממליאת הכנסת בכל פעם שכהנא קם לדבר לא היתה גימיק או מחווה לשמאל. הסלידה הערכית של הליכוד מהאיש הייתה אמיתית ועמוקה. כהנא לרוב דיבר מול מליאה ריקה.
ב-1988 בג"ץ אישר את פסילת תנועת כך, למרות טענתו של כהנא שאיננו גזען. שנתיים לאחר מכן כהנא נרצח בניו יורק על ידי קיצוני מצרי-אמריקאי.
אחרי מותו, התנועה התפצלה לשניים. פלג אחד הוביל השוליה של כהנא, ברוך מרזל, שהקים ב-2012 את מפלגת עוצמה לישראל יחד עם בן-גביר ותומכי כך נוספים. המפלגה שינתה את שמה בהמשך ל"עוצמה יהודית".
בן-גביר נולד למשפחה חילונית במבשרת ציון, אבל כנער הפך לפעיל בתנועת כך. הוא זכה לתהילה קצרה בריאיון טלוויזיוני שבו הציג בגאווה עיטור שהצליח להסיר מהקדילק של ראש הממשלה יצחק רבין. "כמו שהגענו לסמל הזה, אנחנו יכולים להגיע גם לרבין", אמר בן-גביר למצלמות שבועות ספורים לפני רצח רבין.
מאז הוא השלים תואר במשפטים ופתח משרד שמייצג חשודים בטרור יהודי, במקביל לקריירה הפוליטית שלו.
בכל אחד מארבעת סבבי הבחירות האחרונים, נתניהו ניסה לתווך עסקאות לאיחוד בין עוצמה לבין פלגים ימניים נוספים. במרוץ לקראת הבחירות באפריל 2019, נתניהו הינדס עסקה שחיברה בין עוצמה לאיחוד מפלגות הימין, מה שהקנה לבן-גביר את המקום השישי ברשימה.
הצעד של נתניהו זכה לגינויים כמעט מכל ארגון יהודי מרכזי בתפוצות, כולל אלו שלרוב לא מתערבים בפוליטיקה הישראלית, גינוי שמהדהד גם היום. הרשימה זכתה בחמישה מושבים, וזה היה הכי קרוב שבן-גביר הגיע לכנסת – עד היום.
בן-גביר הוא מספר שלוש ברשימת הציונות הדתית. אם המפלגה תעבור את אחוז החסימה, כפי שמראים הסקרים, המקום מובטח לו.
במובן מסוים, ליבסקינד צודק שנתניהו לא מעודד את חזרתו השנייה של מאיר כהנא לכנסת. בן-גביר, למשל, לא קורא בגלוי לאסור בחוק יחסי מין בין יהודים ללא-יהודים.
ואם בן-גביר הוא גרסה מעודנת של הכהניזם שיכולה להיכלל בתוך גבולות השיח הלגיטימי, משתמע מכך שנתניהו לא יכול להזדהם מהחיבור אליו.
אבל במובן אחר, כנראה חשוב יותר, ליבסקינד לא יכול לדבוק בטיעון הזה בלי להתעלם מרוב מה שבן-גביר אמר ועשה בשלושה עשורים של פעילות ציבורית, שכלל בין היתר שבחים ודברי הלל גלויים כלפי כהנא ועמדותיו, והצהרות ברורות וחד משמעיות שהוא, בן-גביר, אכן חסידו וממשיך דרכו של כהנא.
ליבסקינד לא יכול לדבוק בטיעון הזה בלי להתעלם מרוב מה שבן-גביר אמר ועשה, כולל שבחים ודברי הלל גלויים כלפי כהנא ועמדותיו, והצהרות ברורות וחד משמעיות שהוא אכן חסידו וממשיך דרכו של כהנא
האינטרנט לא שוכח
ב-2018 עמד בן-גביר על הבמה באירוע שהנציח, במילים של הבאנר מאחוריו, "28 שנים לרצח מנהיג ישראל, הרב מאיר כהנא". מטרתו של האירוע התבהרה בשורה השנייה של הבאנר: "בדרישה לבטל את פסילת תנועת כך", ליד הסלוגן הידוע, "כהנא צדק!".
הניסיון להוציא את כך מחוץ לחוק, הסביר בן-גביר, כשל. הסיבה: הוא וחבריו במפלגת עוצמה יהודית הם-הם תנועת כך.
"היום אנחנו רואים את זה בפרספקטיבה של 30 שנה, הפסילה של תנועת כך לא הביאה לכלום. עובדה, גם אחרי 30 שנים: הכלבים נבחו והשיירה עברה. מרום ההיסטוריה, הסתבר לכל אלה שהיו שותפים לאותו החטא (של פסילת כך) שהם לא יכולים להשתיק, לא יכולים לסתום פיות…. היום גם הם אומרים לעצמם, אגב, 'נכשלנו'. עוכרי ישראל האלה נכשלו".
הוא הצביע על עמיתיו בהנהגת עוצמה יהודית, ביניהם הפעיל הפרו-כהניסט מרזל, מיכאל בן-ארי ובנצי גופשטיין כשדיבר.
"שלושים שנה אחרי והיום כבר אפשר לומר שלא סתמו לנו את הפה. לד"ר בן-ארי ולי יש תוכנית ברדיו. גם הפכנו להיות פרשנים בתוכנית רדיו מאוד מאוד פופולרית. ברוך מרזל ובנצי גופשטיין מתראיינים חדשות לבקרים.
"30 שנה אחרי והיום כבר אפשר לומר שלא סתמו לנו את הפה. לד"ר בן-ארי ולי יש תוכנית ברדיו. גם הפכנו להיות פרשנים בתוכנית רדיו מאוד מאוד פופולרית. ברוך מרזל ובנצי גופשטיין מתראיינים חדשות לבקרים"
"יש לנו במות ציבוריות. יש לנו כלים. יש לנו מפלגה, שאנחנו היום קוראים לתרום לה, לגיוס ההמונים של המפלגה הזאת, כדי שנוכל להכניס ארבעה, חמישה, שישה, שבעה מנדטים לכנסת. אבל 30 שנים אחרי אנחנו קוראים לצדק היסטורי".
כלומר, כהנא לא היה צריך להיפסל, ואותן נסיונות להוציא את כהנא – את כהנא עצמו, כמו גם דעותיו ותנועתו – מהשיח הפוליטי כשלו, בגלל שעוצמה יהודית היא היא היורשת והמקדמת של אותה אג'נדה.
במילותיו של בן-גביר עצמו, בהערות שהוכנו בקפידה וזמינות אונליין בסרטון הזה (הלינק הוא לציוץ בתגובה לליבסקינד), הוא מתעקש, ולא לפני זמן רב כל כך, שתנועת עוצמה יהודית היא הגלגול הנוכחי של התנועה הכהניסטית המקורית שליבסקינד וראשי הליכוד כל כך סולדים ממנה.
זו לא דוגמה יוצאת דופן או לא מייצגת. בן-גביר, באופן שיטתי וגם לאחרונה, מהלל את כהנא ומתעקש שהוא הולך בדרכו.
ב-21 בפברואר, 2019, לקראת בחירות אפריל, ולאחר שנתניהו דאג להכניס אותו לרשימת איחוד מפלגות הימין, בן-גביר נשאל באולפן ynet על החיבור שלו לכהנא. הוא הסביר: "אני תמיד אומר, מה ההבדל בין הרב כהנא לביננו, מלבד זה שהוא היה מנהיג וגדול? ההבדל הגדול הוא שלנו פותחים מיקרופון יותר. היום יש יותר ויותר מיקרופונים שנותנים לנו ואנחנו משמיעים את קולנו", ענה.
"אני תמיד אומר, מה ההבדל בין הרב כהנא לביננו, מלבד זה שהוא היה מנהיג וגדול? ההבדל הגדול הוא שלנו פותחים מיקרופון יותר. היום יש יותר ויותר מיקרופונים שנותנים לנו ואנחנו משמיעים את קולנו"
איזה בן-גביר צודק? אותו בן-גביר שטוען שהוא ממשיך דרכו המובהק של כהנא, ושעצם מועמדותו לכנסת היא הוכחה שאת מפעלו של כהנא לא הצליחו לעצור? או הבן-גביר שטוען שיש פער אידאולוגי משמעותי בינו לבין הרב?
עם חברים כאלה
השאלה לדיון פה היא לא הקיצוניות היחסית של פלגים שונים. השאלה היא האם בן-גביר, למרות הרטוריקה המרוככת ולמרות המגנים החדשים שלו מימין, מאמין שהוא מייצג את האג'נדה הישנה של כהנא בזמן שהוא מובל על ידי מנהיג המיינסטרים הימני אל הכנסת.
לא רק עדותו של בן-גביר עצמו מבהירה את הסוגייה הזאת. עמיתיו וחבריו בעוצמה יהודית – אותם פעילים שהוזכרו בנאומו מ-2018 ושמלווים אותו מזה שנים – מעידים על המשכיות של הכהניזם גרסת המקור.
בן-ארי, המנהיג הקודם של עוצמה יהודית שנפסל לרוץ לכנסת ב-2019, נאם בגלוי בשבחי כהנא לאורך השנים. כשבן-ארי נבחר לכנסת ב-2009, הרביעי ברשימת האיחוד הלאומי, הוא מינה את מרזל ואת בן-גביר כעוזריו הפרלמנטרים.
גופשטיין, פעיל כך לשעבר, ייסד את ארגון להב"ה ששם לו למטרה להציל את בנות ישראל מציפורני המאהבים הערבים שלהם. חברי הקבוצה נעצרו בעבר על הצתה של בית ספר מעורב ואף הפגינו בכניסה לאולמות חתונות שבהם התקיימו חתונות בין בני זוג מדתות שונות.
הניתוק החומל הזה של ליבסקינד בין בן-גביר לכהנא לא עומדת בביקורת, והמבוכה לנתניהו, גם בתוך הימין, לא דוהה או נעלמת, לפחות לעת עתה. היא הפכה לחלק מהקמפיינים בימין נגד הליכוד, במיוחד מכיוון תקווה חדשה, שלא לומר קמפיינים של יש עתיד ומפלגות השמאל.
בתחילת החודש, בניסיון להפיג חשש בתוך שורות הליכוד בנוגע לחברות החדשה עם בן-גביר, הסביר נתניהו בריאיון עם ערוץ 12 שבן-גביר לא יקבל מקום בממשלה הבאה, אבל יהיה חבר בקואליציה בכנסת. הוא המשיך והסביר שאין בכך שום תקדים, מכיוון שבן-ארי היה חלק מהקואליציה כבר בממשלת 2009.
זאת טעות משונה מצד נתניהו, שוודאי זוכר שבן-ארי ורשימת האיחוד הלאומי נותרו מחוץ לקואליציה ב-2009, מכיוון שזה היה התנאי של אהוד ברק להכנסת העבודה לממשלה.
ייתכן שנתניהו וסנגוריו החדשים של בן-גביר אכן יצליחו להלבין אותו ואת צאן מרעיתו במטרה להפכם לבני ברית לגיטימיים של הימין המיינסטרימי.
מנגד, ייתכן שהחיבור הזה יכתים את מורשתו של נתניהו בקרב על אלו שבמילותיו של ליבסקינד עוד "זוכרים את הרב כהנא".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם