לפי האגדה, כששלמה הוכרז כמלך ישראל הוא התחיל לחפש את הכתר הנכון. אחרי שהתאכזב עמוקות מיצירות הזהב והכסף המפוארות שהכינו לו אומניו, הוא יצא להליכה ביערות הפורחים של גבעות יהודה כדי לנקות את הראש.

כשחלף על פניהם, פרחים קראו לעברו והתגאו ביופיים. הוא דחה את הניצנים השחצנים האלה עד שפתאום הבחין ברקפת קטנה וורדרדה, ראשה מורכן בסתר והיא חבויה בבטחה מתחת לסלע. "מושלם!", קרא. "אשים את הרקפת בכתר שלי, כדי שתזכיר לי להישאר צנוע".

רקפות בפארק עצמאות ארצות הברית של קק"ל (צילום: שמואל בר-עם)

אולי בגלל התענוג הטהור בכך שאנחנו יכולים סוף סוף לחזור לטבע אחרי תקופת סגר קורונה ממושכת, נדמה שהרקפות השנה בוהקות בצורה יוצאת דופן. בולטות במיוחד ומושכות את העין הרקפות בתוך פארק עצמאות ארצות הברית של הקרן הקיימת לישראל, הידוע גם בכינויו פארק 200, ממש מחוץ למושב נס הרים.

הפארק, שהוקדש בשנת 1976 לציון חגיגות יום ההולדת ה-200 של ארצות הברית, הוא יצירת מופת. כמו פרויקטים רבים שפיתחה הקרן הקיימת, גם זה מציע לישראלים הפסקה מרעננת מהלחצים האדירים של חיי היום יום, עם שלל הזדמנויות ליהנות מהטבע.

מטיילות מתחת לשביל הנגיש, מעל נחל קטלב (צילום: שמואל בר-עם)

הכיף מתחיל ממש לפני הכניסה לפארק, עם הליכה מכשפת של 45 דקות בטבע, שמקיפה את הפסגה מעל נחל קטלב. המסלול מסומן בפסי סימון שחורים, שהופכים לשביל אדום באמצע הדרך ומובילים בחזרה לחלק המרכזי של הפארק.

לפי האגדה, כשהוכרז כמלך החל שלמה לחפש את הכתר הנכון. כשהבחין ברקפת קטנה, ראשה מורכן בסתר והיא חבויה מתחת לסלע קרא – "מושלם! אשים את הרקפת בכתר שלי, כדי שתזכיר לי להישאר צנוע"

בטיול שלנו בשבוע שעבר, הכלניות היו בשיא פריחתן, רקפות הציצו מבין הסלעים והתרשמנו במיוחד מפרחי עירית זקופים וגבוהים עם נימים בגווני קוניאק. היוונים התייחסו לעיריות הגבוהות כאל סימן שהטבע מתעורר ומחייה את עצמו. הפרח היה מקודש לאלה היוונית רומית פרספונה, והיה מקושר עם שדות המתים. כשאדם הלך לעולמו, נהוג לומר שהוא הלך לביתן של העיריות.

גם היום, היוונים לפעמים שותלים את הפרח האצילי הזה בבתי קברות.

טיול מעגלי בטבע שמקיף את הפסגה מעל נחל קטלב (צילום: שמואל בר-עם)

עד מלחמת ששת הימים היו חיילים ישראלים מוצבים על הגבעה הזאת. הגבול בין ישראל לירדן היה במרחק קילומטר למזרח בזמנו, והעמדה על ההר העניקה תצפית מצוינת לשטחים מסביב.

הריח הנפלא באוויר מגיע מצמחי מרווה שמרפדים את השביל. תזכו לניחוח של הצמח הריחני להפליא הזה, טעים ובריא כל כך בתה, אם תשפשפו את העלים ותקרבו אותם לאפכם.

פה ושם חבויים ספסלים מתחת לצל עצי האלון, ולפעמים תתקלו אפילו בבעל חיים. למעשה, בפעם האחרונה שהלכנו במסלול הזה, זאב חלף בתוך היער – ורץ בחזרה למקום המסתור שלו כשזיהה מטיילים על השביל.

מטיילים במסלול ההליכה בטבע שמקיף את הפסגה מעל נחל קטלב (צילום: שמואל בר-עם)

הטיול הקצר והחביב מסתיים בעלייה לטיילת מרשימה שאורכה כ-600 מטרים, מושלמת לכיסאות גלגלים, אופניים ועגלות. מטיילים יכולים ללכת לקצה השמאלי, שם ימצאו את בית הקפה בר בהר, אבל כדי להפיק את המירב מהמסלול, אנחנו מפצירים בכם לבחור דווקא בצד ימין.

היוונים התייחסו לעיריות הגבוהות כאל סימן שהטבע מתעורר ומחייה את עצמו. הפרח היה מקודש לאלה היוונית רומית פרספונה, והיה מקושר עם שדות המתים. כשאדם הלך לעולמו, נהוג לומר שהוא הלך לביתן של העיריות

הליכה מקסימה בטבע, שמעוטרת במרבדי פרחים ציוריים להפליא ושלל עצים מקסימים. ביניהם תמצאו פרחי תות מזרחי, קטלב בעברית, שנהנים מפירות אדומים בוהקים בקיץ. ריבוי העצים האלה בסביבה העניקו לנחל את שמו. לענפיהם גוון אדום-חום, שגורם לעצים להיראות כאילו צבעו אותם באדום.

קליפת עצי הקטלב נרקבת לאט, ובעבר השתמשו בה המקומיים לייצור כלים. כתוצאה מכך העץ כמעט נכחד בישראל. למרבה המזל, כלים תוצרת בית כמעט ונעלמו מעולם, ועץ התות חזר לתחייה.

לוטם לבן בפארק עצמאות ארצות הברית של קק"ל (צילום: שמואל בר-עם)

פסיפס בכניסה לפארק מציג את כל היישובים באזור. מכאן ניתן לצאת לנסיעה ציורית בת עשרה קילומטרים, שמסתיימת באזור התעשייה של בית שמש. הכביש, דרך האמפרי, קרוי על שם יוברט האמפרי, סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, שכיהן בתפקיד בשנים 1968-1965. האמפרי, אחד מידידיה הוותיקים והעקביים של ישראל, מגיע ממדינת הולדתו של כותב שורות אלה, מינסוטה.

אזורים לפיקניקים וגני שעשועים מפוזרים לאורך הדרך, אבל תמצאו כאן כמה נקודות עצירה יוצאות דופן. הראשונה היא אזור מנוחה עם שולחנות פיקניק נגישים לכיסאות גלגלים וגן שעשועים קטן. בהמשך יכולים המטיילים להגיע למרפסת התצפית שממנה ניתן לראות במרחק, על הגבעה, קבר מכוסה כיפה של שייח' מפורסם. שמו היה באדר, והוא הגיע לכפר הסמוך מתישהו במהלך המאה השביעית.

לפי המסורת, באדר הוריד את בגדיו ורחץ במעיין של הכפר. הוא תלה את הבגדים על עץ רימון מת. מיד אחר כך התחיל העץ לפרוח, וזקני הכפר הבינו שלבאדר יש כוחות על-טבעיים. אחד מהם השיא לו את בתו פאטמה לאישה, והשייח' נשאר בכפר.

מתנדבת צובעת מחדש את פסי סימון השבילים בפארק עצמאות ארצות הברית של קק"ל (צילום: שמואל בר-עם)

אחרי מותו הפך קברו של באדר למקום עלייה לרגל למוסלמים מקרוב ומרחוק, והכפר נודע בשם דיר א-שייח', "קברו של הזקן".

קליפת עצי הקטלב נרקבת לאט, ובעבר השתמשו בה המקומיים לייצור כלים. כתוצאה מכך העץ כמעט נכחד בישראל. למרבה המזל, כלים תוצרת בית כמעט ונעלמו מעולם, ועץ התות חזר לתחייה

למטה נמצאים פסי הרכבת הראשונים של ישראל, של הרכבת שנסעה בין ירושלים לחוף הים התיכון. במרחק, קצת שמאלה אבל מתחת להרים המתנשאים, יש גבעה מחודדת בצורת חרוט בשם חורבת טורה – שם יש שרידים של מצודה מימי בית שני ויישובים מאוחרים יותר.

אם תמשיכו בנסיעה, אתם יכולים לעלות עם המכונית להר יעלה ולהגיע לנקודה הגבוהה ביותר בפארק. מגדל היערן מחוץ לתחום, אבל אתם יכולים להקיף את הפסגה וליהנות מנוף של 360 מעלות על כל האזור, מיהודה ועד מישור החוף הדרומי, דרך נחל שורק והר חברון. שלט עם הסברים (בעברית) מתאר את אתרי הקרבות באזור.

פסל ישראל באבן משקיף על הנוף (צילום: שמואל בר-עם)

מול הכניסה להר יעלה ניצבים שלושה פסלים. אחד הוא אנדרטה למעבורת החלל צ'לנג'ר, עם דגם של המעבורת של נאס"א שהתרסקה בהמראה ב-1986 – התרסקות שבה נהרגו כל שבעת האסטרונאוטים והמדענים שהיו על סיפונה.

פסל שני הוא אנדרטה שמנציחה את אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון. בתחילה הוא היה מכוסה באריחים קראמיים כחולים ומקסימים, אבל בביקור האחרון שלנו פה גילינו שהם נגנבו. בדיווח ממעבורת החלל קולומביה בינואר 2003, קרא רמון ליהודי העולם לטעת עץ בישראל בשנה הקרובה. רמון נהרג כשהקולומביה התרסקה עם חזרתה לכדור הארץ ב-1 בפברואר 2003.

המרכז על שם גלדיס מילר (צילום: שמואל בר-עם)

סמוך לכאן תמצאו גם מפה טופוגרפית נהדרת בשם "ישראל בסלע", ממנה תוכלו ליהנות מנוף מרהיב של הסביבה.

התחנה האחרונה במסלול היא מרכז גלדיס מילר, שמתנאה בעשרות שולחנות פיקניק, גן שעשועים ושחזור של שומרה עתיקה. שומרה היא מגדל שמירה מאבן בגובה קומה או שניים, שבאופן מסורתי שימש לאחסון תבואה.

לפי המסורת, השייח' באדר הוריד את בגדיו ורחץ במעיין של הכפר. הוא תלה את הבגדים על עץ רימון מת. מיד אחר כך התחיל העץ לפרוח – וכך הבינו זקני הכפר שבאדר ניחן בכוחות על-טבעיים

יש מגדלים כאלה ברחבי הרי יהודה, בנויים מסלעים, שהיו מפריעים לאדמה החקלאית.

מגדל שמירה משוחזר של שומרה במרכז גלדיס מילר (צילום: שמואל בר-עם)

הירידה לבית שמש היא לא פחות מדרמטית. וביום בהיר תוכלו לראות מימין נוף עוצר נשימה של החוף.