ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

פוטס טראומה. אילוסטרציה (צילום: iStock)
iStock
פוטס טראומה. אילוסטרציה

עד שפנה לטיפול בגיל 32, כ-11 שנים אחרי השחרור משירותו הצבאי כלוחם במלחמת לבנון השנייה, התקשה ניצן (שם בדוי) לנהל קשרים קרובים ורגשיים עם אשתו וילדיו. הוא נמנע משיחות והסתגר בתוך עצמו וכלל לא היה מודע לכך שהוא סובל מסימפטומים המתאימים להפרעת דחק פוסט-טראומטית. הוא האשים את עצמו בהיותו אדם סגור ובכך שלא הצליח לקיים יחסים אינטימיים עם בני משפחתו.

גם רונן (שם בדוי) שהגיע לטיפול בגיל 28 לא הבין עד כמה האירועים הטראומטיים שחווה כלוחם בצבא מעצבים את חייו הבוגרים. רק אז קלט עד כמה הוא ראה את החיים כרשימה של משימות ותו לא, ללא יכולת ליהנות או לשמוח ממה שיש לחיים להציע.

ניצן, רונן וכ-20% מהלוחמים המשוחררים הנחשבים "בריאים בנפשם" ולא מוכרים במערכות הביטחון כהלומי קרב, אשר מגיעים לתוכנית הטיפולית "מסע שחרור" במסגרת "מטיב", המרכז הישראלי לפסיכוטראומה בירושלים, התגלו כפוסט טראומטיים – כלומר, בעלי סימפטומים המתאימים להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

"מסע שחרור" היא תוכנית שהוקמה בשנת 2007 בעקבות מלחמת לבנון השנייה, וטיפלה עד היום בכ-2,000 לוחמים. התוכנית הייחודית מיועדת לצוותי לוחמים, והעבודה נעשית עם צוות שלם שעבר את השירות הצבאי יחדיו.

חיילים הסובלים מפוסט טראומה מוחים מול משרד הביטחון על העדר הטיפול בהם, יולי 2019 (צילום: פלאש90)
חיילים הסובלים מפוסט טראומה מוחים מול משרד הביטחון על העדר הטיפול בהם, יולי 2019 (צילום: פלאש90)

לא מדובר ביוזמה של מערכת הביטחון אלא עמותה שמציעה ללוחמים סדנא משותפת וטיפול פרטני של 12 מפגשים כהמשך הטיפול.

"זה התחיל כשצוות 669 פנה אלינו אחרי מלחמת לבנון השנייה, שזו הייתה הפעם הראשונה שהם ביצעו עבודות הצלה תחת אש וביקשו לעבד את החוויה וללמוד עליה דרך המרכז שלנו", מספר ד"ר דני ברום, מנכ"ל ומייסד "מטיב".

"היום פונים אלינו לוחמים משוחררים גם שנים רבות אחרי השחרור. לא תמיד כל הצוות מסכים להשתתף במסע, אבל מספיק שיש לנו לוחם או שניים שרוצים לעשות את זה ומרבית הצוות מצטרף. הרי אלה אנשים שעברו ביחד חוויות כל כך קשות שהם מחוברים לכל החיים, ולרוב הולכים אחד אחרי השני. עד היום טיפלנו ב-120 צוותים".

"לא תמיד כל הצוות מסכים להשתתף במסע, אבל מספיק שיש לנו לוחם או שניים שרוצים לעשות את זה ומרבית הצוות מצטרף. הרי אלה אנשים שעברו ביחד חוויות כל כך קשות שהם מחוברים לכל החיים"

הפוסט טראומה באה לידי ביטוי בתחומי חיים רבים של הלוחמים המשוחררים. הם מעידים כי הם מתקשים בלימודים, חווים סיוטים בלילה ולא מזהים את זה כמשהו שדורש טיפול אלא מתביישים בכך ומאשימים את עצמם. הם רואים את העולם דרך המשקפיים של אירועים טראומטיים ומחכים לצרה הבאה שתגיע. לעתים קרובות משתמשים באלכוהול, עישון והימורים כדי לשכך את הכאב הנפשי.

ד"ר דני ברום (צילום: באדיבות המצולם)
ד"ר דני ברום (צילום: באדיבות המצולם)

מדובר בתוכנית שמורכבת מארבע סדנאות. הסדנה המרכזית היא 5-7 ימים אינטנסיביים עם לינה משותפת. בימים אלה חוזרים הלוחמים לימי השירות הצבאי באמצעות פעילויות שונות.

"לקבוצה ולטיפול הקבוצתי מהסוג הזה יש כוח אדיר. לפעמים הם לא זוכרים אירועים מסוימים, לפעמים הדחיקו. חברים שהיו שם איתם מזכירים להם, והם מעבדים את מה שקרה ביחד. מדובר באנשים שהולכים שנים עם רגשות מודחקים או רגשות אשם שהם לא מדברים עליהם.

"פתאום מישהו מספר שהוא קפא ברגע מסוים במקום להסתער, או עשה מעשה שגרם פציעה של חבר והוא מרגיש אשם על כך. אז זה הופך לחלק מהשיח ואז החברים מזדהים איתו, ונותנים לגיטימציה למעשה או העדר המעשה שלו.

"פתאום מישהו מספר שהוא קפא במקום להסתער, או עשה מעשה שגרם פציעה של חבר והוא מרגיש אשם על כך. אז זה הופך לחלק מהשיח והחברים מזדהים איתו, ונותנים לגיטימציה למעשה או העדר המעשה שלו"

"רבות מהפעילויות שלנו הן בחוץ בטבע כדי שהגברים יוכלו להתחבר לעשייה, ודרכה להחליף את השפה הצבאית לשפת רגשות ולוותר על הציניות. באחת הפעילויות המשמעותיות אנחנו מבקשים מהקבוצה לפסל ביחד את המסלול שהם עברו בצבא באמצעות אבנים, חבלים ואמצעים אחרים שיש בטבע.

"במסלול הם מסמנים את האירועים המרכזיים שקרו להם במהלך השירות. לאחר מכן כל אחד מהם מתבקש לציין נקודה או שתיים שהיו הכי קשות ומשמעותיות עבורם.

"בנקודות האלה מתעוררים הרבה דברים. לרוב הם מציינים אירועי לחימה או מקרים שחברם נפצע או נהרג, אבל לא רק. אני זוכר לוחם בקבוצה שהייתה במלחמת הלבנון השנייה והיה הראשון ששיתף את הנקודה שלו, והיא הייתה היום שאחרי המלחמה כשהוא חזר הביתה וראה את העיניים של אמא שלו והתחיל לבכות.

קבוצת לוחמים משוחררים בתוכנית "מסע שחרור" (צילום: עמותת מטיב)
קבוצת לוחמים משוחררים בתוכנית "מסע שחרור" (צילום: עמותת מטיב)

"זה היה רגע מכונן בטיפול הקבוצה כי כשהלוחמים נמצאים בתוך הקרב הם במצב הישרדותי ופועלים על אוטומט, וברגע שהם יוצאים הביתה מתאפשר משהו אחר במפגש עם הורים או בנות זוג".

העובדה שחמישית מהלוחמים התגלו כפוסט טראומטיים ב"מסע שחרור" לא מעידה על כך ששאר המטופלים לא סבלו משום סימפטומים. לפי ד"ר ברום, מדובר ברצף, ואם 20% לא מעידים על השפעת השירות על החיים שלהם, 60% נותרים מגלים סימפטומים כאלה ואחרים.

מתחילת יישום התוכנית ועד היום, נתונים בנוגע לסימפטומים פוסט-טראומטיים וסימפטומים של דיכאון נאספו אודות משתתפיה ועובדו סטטיסטית על ידי מחלקת המחקר של "מטיב", המנוהלת ע"י ד"ר אנה הרווד-גרוס, פסיכולוגית קלינית מומחית.

"בצבא מלמדים את הלוחמים איך להיות חזקים ובמלוא ערנות אבל לא מלמדים אותם איך לוותר על זה בסוף, אחרי הצבא. אז הם נשארים באיזשהו מקום בהישרדות הזו"

"בצבא מלמדים את הלוחמים איך להיות חזקים ובמלוא ערנות אבל לא מלמדים אותם איך לוותר על זה בסוף, אחרי הצבא", אומר ד"ר ברום. "אז הם נשארים באיזשהו מקום בהישרדות הזו"

"יש לוחמים שהעידו שהם לא יישבו עם הגב לדלת במסעדה, לפעמים בצורה מודעת ולפעמים לא. אם לוחם לשעבר צריך להביא הביתה קניות מהאוטו הוא אף פעם לא יעשה את זה בשתי נגלות אלא יעמיס על עצמו גם אם זה יהיה כרוך בכאבים ומאמצים כבירים.

סדנת טיפול בלוחמים משוחררים (צילום: עמותת מטיב)
סדנת טיפול בלוחמים משוחררים (צילום: עמותת מטיב)

"לוחמים משוחררים שעוברים טיפול בעצם לומדים פתאום לחיות אחרת. מתקרבים לקרובי המשפחה שלהם, אחרים אפילו משנים את מסלול העבודה שלהם. היה לנו לוחם שעבד בהנהלת חשבונות, אבל אחרי המסע הוא הבין שהוא בעצם רוצה ללמד ילדים והפך למורה. לוחם אחר שעבד באבטחה התחיל ללמוד עיצוב פנים והיום הוא עובד במקצוע החדש".

לאחר שהלוחמים עוברים את הסדנא המרכזית הם נפגשים כחצי שנה לאחר מכן כדי שוב לעבד את החוויה ביחד. ממצאי המחקר מראים שהשינוי במצב ה-PTSD של משתתפים לא חל מייד אחרי המסע, אולם במפגש של חצי שנה לאחר מכן חלה ירידה מתונה במאפיינים הפוסט טראומטיים של המשתתפים.

המחקר גם מגלה כי כ-15% מהמשתתפים במסע שחרור פונים לטיפול במרכז. לצורך ההבנה, מנתוני משרד הביטחון עולה כי רק כ-2% מכלל החיילים המשוחררים פונים לטיפול דרך המשרד.

"אני רואה שהרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו על ידי משרד הביטחון כזכאים לטיפול", מסכם ד"ר ברום.

"הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו על ידי משרד הביטחון כזכאים לטיפול"

"אני רואה שמרבית הטיפולים המוצעים כיום בארץ ובעולם ללוחמים פוסט-טראומטיים לא מספיק יעילים. על פי מחקרים, רק שליש מהמטופלים מצליחים לצאת מההפרעה.

"גם מבחינת כמות הלוחמים שחיים בארץ וזקוקים לטיפול וגם מבחינת היעילות, אנו עובדים כיום על פיתוח תוכנית יעילה ומתמשכת עבורם, כי אנחנו מאמינים שאסור להשאיר פצועים בשטח, גם לאחר השירות".

עמותת "מטיב" מגייסת בימים אלה תרומות בגיוס המונים להמשך פעילות התוכנית "מסע שחרור". לפרטים, לחצו כאן.

עוד 1,056 מילים
סגירה