ההחלטה הלבנונית מ-11.4.21 להרחיב, במהלך חד-צדדי, את גבולה הימי מול ישראל ב-1,430 קמ"ר מהווה מהלך מפתיע, שמסבך עוד יותר את המשא ומתן המורכב ממילא בין ישראל ולבנון. כזכור, בחודש אוקטובר האחרון חודש המשא ומתן בין שתי המדינות, כולל באמצעות מפגשים ישירים ביניהן. הוא לא הוביל לפריצת דרך, ובמובנים מסוימים אף הוביל לנסיגה.

בשקט בשקט הצד הלבנוני שרטט בהחלטה ממשלתית (מהשעה האחרונה ובהמלצת הצבא) את הגבול הימי עם ישראל והוסיף (שימו לב) 1430 קמ"ר לשטח שנמצא במחלוקת עם ישראל – 860 קמ"ר. המשמעות שהמו"מ בין ישראל ללבנון בתיווך אמריקני לשרטוט הגבול הימי פשוט התפוצץ לו בלי הרבה רעש. צבא לבנון בשירות חיזבאללה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— roi kais • روعي كايس • רועי קייס (@kaisos1987) April 12, 2021

שני הצדדים, אמנם בהובלה לבנונית, נקטו בעמדות מקסימליסטיות, שחרגו מאלו שננקטו בעבר, אולי על מנת לשפר את עמדות המיקוח שלהן. לבנון, כידוע, מתמודדת עם משבר כלכלי ופוליטי חסר תקדים. השחקנים הפוליטיים אינם מצליחים להרכיב ממשלה חדשה, לנוכח מערך סבוך של אינטרסים וכיפופי ידיים בו מעורבים גם (כמו תמיד בלבנון) שחקנים חיצוניים. מה הוביל, אם כן, להחלטה הלבנונית לסבך עוד יותר את העניינים?

לבנון מתמודדת עם משבר כלכלי ופוליטי חסר תקדים. השחקנים הפוליטיים אינם מצליחים להרכיב ממשלה חדשה, לנוכח מערך אינטרסים וכיפופי ידיים סבוך, במעורבות שחקנים חיצוניים. מה הוביל, אם כן, להחלטה הלבנונית לסבך עוד יותר את העניינים עם ישראל?

ראוי להצביע על מספר גורמים אפשריים. סבך האינטרסים של השחקנים השונים, כולל (או במיוחד) אלו של החזבאללה, מחייב את לבנון להציג עמדה ניצית וקשוחה מול ישראל, אף אם היא עומדת בסתירה לעמדות העבר. כך, בין השאר, ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא מישל עון ומי שכיהן בעבר כשר אנרגיה וגם חוץ, בולם, בתמיכת חזבאללה, פשרה שתוביל להקמת ממשלה.

בהקשר האנרגטי, יש להניח שלא יאפשר לשחקנים אחרים לקטוף את פירותיה של הסכמה עם ישראל, שעשויה לאפשר לפתוח את שוק האנרגיה ולשגר בכך מסר חיובי לכלכלה הלבנונית (אף אם ייקח עוד שנים לקטיפת הדיבידנדים הכלכליים).

אין להוציא מכלל אפשרות גם את איראן, שבעיתוי הנוכחי, בו נעשה ניסיון לשוב להסכם הגרעין וערב בחירות לנשיאות ביוני, התקדמות במשא ומתן הלבנוני-ישראלי איננה נחשקת בעיניה.

זאת ועוד, בשבועות האחרונים התפתחה לה, ולא כל כך בשקט, מחלוקת בין סוריה ולבנון סביב הגבול הימי ביניהן. מדובר אמנם במחלוקת שאיננה חדשה, כולל אגרות משני הצדדים לאו"ם סביב פרשנותן לגבול הימי. אולם לאחרונה סוגיה זו החריפה על רקע אישור סורי לחברה רוסית לבצע פעולות סקר באזור, שלפי הלבנונים הינו חלק מהמים הכלכליים שלהם. בלבנון נשמעו קולות ביקורת נגד סוריה, ושר החוץ הלבנוני הבהיר כי יש לקיים משא ומתן עם דמשק בסוגיה זו. נמסר גם, כי הנשיא הסורי בשאר אסד התקשר לפני כשבועיים לנשיא הלבנוני מישל עון, וקבל על הביקורת הנשמעת בלבנון כלפי סוריה.

בנסיבות הנתונות, נוח יותר ללבנון לנקוט בעמדה "פטריוטית וקשוחה" מול ישראל מאשר מול סוריה, ובמיוחד כאשר מדובר גם ברוסיה, שלמעשה השתלטה בשנים האחרונות על הזכויות האנרגטיות במים הכלכליים הסוריים (וגם ביבשה).

בנסיבות הנתונות, נוח יותר ללבנון לנקוט בעמדה "פטריוטית וקשוחה" מול ישראל מאשר מול סוריה, ובמיוחד כאשר מדובר גם ברוסיה, שלמעשה השתלטה בשנים האחרונות על הזכויות האנרגטיות במים הכלכליים הסוריים

לאן הולכים מכאן, ביחס למשא ומתן בין לבנון וישראל? האם נסתם הגולל על הסכמות כלשהן?

ובכן, לא בהכרח. חיוניותו של הסכם עומדת בעינה, ובעיקר עבור לבנון. ככלות הכול, ישראל כבר נהנית מפירותיו של הגז הטבעי במימיה, כלכלית ומדינית, ולבנון מתמודדת עם משבר חמור במיוחד. המהלך האחרון, יהא חריף אשר יהא, מסבך כאמור את העניינים, אולם בראיה הלבנונית מרחיב, אולי, את מרחב התמרון שלה ב"משחק הפוקר הפרוע" עם ישראל.

כעת, יותר מתמיד, יש הכרח בחידוש התיווך האמריקני, על מנת להשיב את שני הצדדים למסגרת קונסטרוקטיבית יותר. ממשל ביידן כבר התמקם בבית הלבן, ושינה באחת את התפיסה ביחס למדיניות-החוץ האמריקנית, מחוסר עניין והתמקדות פנימה, ל"חזרתה של אמריקה לזירה הבינלאומית".

חשוב מאד לחדש את הדילוגים הדיפלומטיים האמריקניים בין ירושלים וביירות, ראשית כדי למנוע גלישה לניתוק מגע והחרפת המתח, וכמובן לחידוש השיח, אמנם בנסיבות נוחות פחות, ומאתגרות יותר. אולם, זהו סוד קסמו של משא ומתן, האם לא כך?

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/