בזמן שהתקשורת הישראלית עסוקה בספינים מודלפים על המו"מ להרכבת קואליציית שחיתות חסרת התכנות בראשות נאשם בפלילים (ואולי בראשות שניים!) קורים החיים עצמם.

בחיים עצמם, אמא לתינוק בן 3 ימים, תושבת ירושלים, מגיעה לחדר מיון, כי המשטרה זרקה "בטעות" רימון גז מדמיע לתוך החדר של התינוק במסגרת הלא-לעשות-יותר-מידי כדי לעצור את הפוגרום הניאו-כהניסטי שמשתולל בירושלים.

בזמן שהתקשורת הישראלית עסוקה בספינים מודלפים על המו"מ להרכבת קואליציית שחיתות חסרת התכנות בראשות נאשם בפלילים (ואולי בראשות שניים!) קורים החיים עצמם

בחיים עצמם, על אזרחים בדרום נופלים טילים, כתגובה לפוגרום של הניאו-כהניסטים.

בחיים עצמם שוטרים מוציאים מפגין נגד נאשם בפלילים מתוך אוטובוס ועוצרים אותו על התקהלות אסורה (באוטובוס!) וגוררים מפגין אחר נגד נאשם בפלילים מאחורי הוילון השחור בבלפור ומבצעים בו לינץ' כשהוא מוצמד על ידי שוטרים לרצפה.

הסרט הזה הוא בגדר חובת צפייה ושיתוף. הוא מראה את אלימות המשטרה בשירות הרודן, שעצרה השבת שני אוטובוסים של מפגינים, ובאלימות רבה עצרה מביניהם חברים, בלי שום סיבה חוקית, בשעה שלא נקפה אצבע למול הפוגרום שניהלו פעילי ארגון 'להב"ה' בירושלים, באותו זמן. 1/3https://t.co/uhFuQirl49

— אילן שיינפלד. אָב, סוֹפֵר. אֵם כּוֹתֶבֶת.???? (@ilanshpr) April 26, 2021

זוכרים שהיינו צריכים להגיד תודה על חיסונים? אז למי צריך להגיד תודה על כך שדחף את הקו קלאקס קלן לכנסת והפך את ה"עשבים השוטים" והלינצ'ים שלהם למיינסטרים?

תגידו, אפשר למסגר בתיבת זכוכית את הטילים שנופלים כל הלילה בדרום על ילדים?

איך מארגנים למשטרת התפוז המכני להדליק משואה?

אנחנו ממשיכים לשלם מיסים ולציית לחוקים שחלים רק על פראיירים, בזמן שאין פיקוח פרלמנטרי על שום החלטה של הממשלה הזמנית שלא נבחרה. מכל בחינה מעשית, ישראל היא דיקטטורה.

אנחנו ממשיכים לשלם מיסים ולציית לחוקים שחלים רק על פראיירים, בזמן שאין פיקוח פרלמנטרי על שום החלטה של הממשלה הזמנית שלא נבחרה. מכל בחינה מעשית, ישראל היא דיקטטורה

בית נבחרים לא הצביע על תקציב משנת 2018. אנחנו בשנת 2021.
אין שר משפטים. וכשמתמנה אחד כזה – זה קורה באופן בלתי חוקי. מסתבר שאפשר להסתדר בלי (ואני תוהה: אולי בעצם היינו יכולים להסתדר גם בלי ראש ממשלה?)
ועדת חוץ ובטחון – בדיחה.

הלו? משהו מנהל פה את האירוע?

לפי השופרות, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. ינון מגל (גילוי נאות, הוא כינה אותי בעבר ברדיו "לא אפויה" וגם "טרלה לה לה") הלין היום בתוכנית עם בן כספית ברדיו 103fm על כך שישראל במקום ה-19 בין 20 המעצמות בתוצר לנפש: "אנחנו רק עולים ועולים בעשור הזה אבל אנחנו נמשיך לדבר על כל מיני זוטות והבלים ושטויות שלא רלוונטים…"

בתגובה בן כספית שם את הדברים בפרופורציה שכמעט ולא שומעים בתקשורת הישראלית. תקשורת שנדמה כי זנחה כליל את המחוייבות שלה לאמת הפשוטה:

"נכון, אנחנו אחת מ-20 הכלכלות, תוצר לנפש…באמת זה הזמן להגיד תודה רבה לביבי וליאיר. הרי יאיר עצמו, אותו ילד, אמר לא מזמן שלפני נתניהו היו פה תפוזים. ואני זוכר! ב-2008 רוב התוצר הישראלי היה מבוסס על תפוזים. אבל בקטנה אני רק רוצה להוסיף שהיתרון הגדול מאוד של ישראל על הכלכלות האחרות, הסיבה שבגללה אנחנו באמת כל כך טובים בנושא הכלכלי, וזה יודע על כלכלן וכל מי שמתעסק עם זה, אין לנו למרבה הצער לא תעשייה כבדה, אנחנו לא מייצרים מכונות תעשייתיות, לא מייצרים מכוניות…החקלאות שלנו מעולה אבל היא קטנטונת. הסיפור זה ההיי-טק והסייבר. ואם למשל כל השמאלנים יחליטו בוקר אחד לקום ולעזוב את הארץ לברלין, לא יהיה היי-טק וסייבר. אז תודה ביבי, בסדר?".

איך אמר ג'יימס קארוויל? "זה הכלכלה, אדיוט".

החיים עצמם מורכבים ממה אנחנו יכולים ולא יכולים לעשות. מדרגות החופש שלנו כאזרחים ואזרחיות, בין אם זה לגדל פה ילדים או להפגין מול מעון ראש הממשלה. והדרך לדרגות חופש במדינה דמוקרטית עוברת דרך ממשלה מתפקדת ובית נבחרים מתפקד, המפקח ומבטיח שהממשלה פועלת למען החירות והשיוויון של כל אזרחי ואזרחיות המדינה. ובלי שהם אפילו יצטרכו להגיד תודה! זה היה אמור להיות מובן מאליו.

הדרך לחופש בדמוקרטיה עוברת דרך ממשלה מתפקדת ובית נבחרים מתפקד, המפקח ומבטיח שהממשלה פועלת למען החירות והשיוויון של כל אזרח. ובלי שהם אפילו יצטרכו להגיד תודה! זה היה אמור להיות מובן מאליו

התקשורת ברובה נוהגת כמו חבורת מהמרים דגנרטים, עוסקת בספקולציות וזונחת כליל את המחוייבות שלה לדווח ולפרש באופן נוקב וקבוע, איך היעדר פיקוח על פעילות הממשלה הזמנית שלא נבחרה, פוגע לכולנו בחיים עצמם

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.