ד"ר אלה שפירו הייתה בקייב כאשר התרחשו הפיצוצים בכור מספר 4 בתחנת הכוח הגרעינית בפריפיאט שבאוקראינה ב-26 באפריל – לפני 35 שנה. כאשת כוחות ההצלה הרפואיים, שפירו הוזעקה מייד, וכרופאת ילדים והמטולוגית צעירה הוטל עליה לבדוק ולטפל במאות ילדים, שנהרו אל בית החולים שלה עם הוריהם המבוהלים. זו הייתה התאונה הגרעינית החמורה ביותר בהיסטוריה.

כ-30% מ-190 טונות האורניום של הכור שוחררו לאוויר. אוקראינה ובלרוס השכנה הן המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר, אבל זיהום רדיואקטיבי אותר גם בחלקים אחרים של ברית המועצות וצפון אירופה. הממשלה הסובייטית פינתה בסופו של דבר 335 אלף בני אדם והגדירה "אזור סגור" ברדיוס של 30 קילומטרים מסביב לכור. על פי ההערכות, האזור יהיה בלתי ראוי למגורים במשך עוד עשרות אלפי שנים.

תצלום אווירי של תחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל שבאוקראינה, שבו נראה הנזק מהפיצוץ בכור מספר 4 ב-26 באפריל 1986, ששחרר לאוויר כמויות גדולות של חומר רדיואקטיבי. האסון הגרעיני בצ'רנוביל הפיץ קרינה בחלקים גדולים מצפון אירופה וגבה את חייהם של אלפים (צילום: Volodymyr Repik, AP)

מאוחר יותר נשלחה שפירו גם למרפאות באזורים אחרים של אוקראינה שנפגעו מהאסון. כל זאת ללא שום הכשרה בטיפול בחשיפה רדיואקטיבית וללא כל לבוש מגן.

חמור מכך, הרשויות מנעו משפירו ומעמיתיה לחפש הדרכה בספרים ובכתבי עת רפואיים. כל הפרסומים שהכילו את המילה "קרינה" הוסרו ממדפי הספרייה הראשית לרפואה של קייב. הממשלה, שהטילה איפול תקשורתי בן עשרה ימים על האסון, טענה שפחות ידע יעורר פחות בהלה. כל רופא שהעז לקרוא תיגר על הגישה הזאת הסתכן באיבוד עבודתו לצמיתות.

כאשת כוחות ההצלה הרפואיים אלה שפירו הוזעקה מייד, וכרופאת ילדים והמטולוגית צעירה הוטל עליה לבדוק ולטפל במאות ילדים, שנהרו – עם הוריהם המבוהלים – אל בית החולים, שבו עבדה באותה עת

בריאיון לזמן ישראל, שפירו אומרת כי למדה מכלי ראשון "שלא לספר את האמת ולא לשתף ידע מדעי עם רופאים ועם הציבור יכול להוביל לתוצאות מסוכנות ולעיתים קטלניות".

כריכת הספר "רופאה בכוננות: עובדת חירום בצ'רנוביל, פליטה יהודייה, מומחית לקרינה" מאת ד"ר אלה שפירו (צילום: הוצאת מנדל וילאר)

שפירו תיעדה את חוויותיה בעקבות אסון צ'רנוביל בספרה החדש "רופאה בכוננות: עובדת חירום בצ'רנוביל, פליטה יהודייה, מומחית לקרינה" ("Doctor on Call: Chernobyl Responder, Jewish Refugee, Radiation Expert"), שיצא לאור ב-27 באפריל.

הכותרת מתייחסת גם להגירה של שפירו יחד עם משפחתה לארצות הברית ב-1989 ולקריירה בת עשרים השנים שלה בפיתוח אמצעים רפואיים לטיפול בחשיפה לקרינה בצוות התיאום למצבי טרור וחירום של מינהל המזון והתרופות האמריקאי. שפירו לא תכננה מלכתחילה קריירת מחקר, ודאי לא כזו המתרכזת בקרינה רדיואקטיבית, אבל אירועי 26 באפריל 1986 שינו את מהלך חייה.

היא לא יצאה מהניסיון הזה ללא פגע: לפני עשור אובחן אצל שפירו, 66, סרטן המעי הגס, שכפי הנראה נגרם מחשיפתה לקרינה באוקראינה. עכשיו, לאחר שהחלימה ופרשה לגמלאות בסוף 2019, היא עסוקה כתמיד בכמה פרויקטים של מחקר ובייעוץ לחברת תרופות.

זמן קצר לאחר פרישתה, שפירו, שחיה בבת'סדה שבמרילנד, קיבלה פנייה מוואניטי פייר בבקשה שתנתח סצנות מהמיני-סדרה של HBO "צ'רנוביל", שעלתה לאוויר ב-2019. הסרטון זכה ליותר משמונה מיליון צפיות ביוטיוב.

שאלתי את שפירו על ההשפעות הגופניות והנפשיות של חשיפה לקרינה, על ההתקדמות בפיתוח מוצרים רפואיים נוגדי קרינה, ואם היא חושבת שארצות הברית ערוכה לקראת אסון גרעיני יותר מכפי שהייתה לקראת מגפת הקורונה.

טוב לשמוע שאת נקייה מסרטן עשר שנים אחרי שאובחנת עם סרטן המעי ועברת טיפולים אגרסיביים. איך את יכולה להיות בטוחה שניתן לייחס את הסרטן שלך ישירות לחשיפה שלך לקרינה בקייב?

"עברתי בדיקה גנטית לסרטן המעי, והיא יצאה שלילית. אז במקרה שלי, ההשערה החזקה ביותר, על סמך הספרות הרפואית והנתונים, היא שהוא נגרם מחשיפה לקרינה.

הממשלה הסובייטית פינתה בסופו של דבר 335 אלף בני אדם והגדירה אזור סגור ברדיוס של 30 קילומטרים מסביב לכור. על פי ההערכות, האזור יהיה בלתי ראוי למגורים למשך עוד עשרות אלפי שנים

"יש הרבה חוסר ודאות לגבי סוגים מסוימים של סרטן, אבל בספרות אין ספק שהייתה עלייה במקרים של סרטן המעי הגס. בארבעת האזורים באוקראינה שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהקרינה נבדקו שיעורי סרטן המעי הגס, הקיבה וסוגים אחרים. בקייב, שבה חייתי, התגלה השיעור הגבוה ביותר של סרטן המעי הגס".

ילד עובר בדיקה במחנה ארטק שבחצי האי קרים, 14 ביוני 1986 (צילום: AP)

אילו עוד השפעות גופניות יש לחשיפה לקרינה מצ'רנוביל?

"מבחינת השלכות רפואיות, עדיין יש ויכוח על חלקן. יש הסברים להרבה דברים, אבל לגבי הרבה דברים אחרים אנחנו עדיין מגששים באפלה.

"חל גידול סטטיסטי משמעותי במספר המקרים של סרטן בלוטת התריס אצל נשים ובעיקר אצל ילדים. זו אחת ההשפעות המאוחרות הנפוצות ביותר של קרינה. יש לזה הסבר. זה לא נתון לוויכוח.

"אין תמימות דעים בשאלה אם ילדים שהיו ברחם אמם באותו הזמן [של החשיפה לקרינה] הראו פערים במנת המשכל עד גיל 10-7. גם אין תמימות דעים לגבי לוקמיה בילדים, אבל יש תמימות דעים על כך שקיים שיעור גבוה יותר של לוקמיה – וגם של סרטן השד – בקרב ליקווידטורים [אנשים שהובאו מרחבי ברית המועצות לנקות את הפסולת הגרעינית לאחר האסון].

אלה שפירו (משמאל) בשנתה הראשונה בבית הספר לרפואה בקייב, 1971 (צילום: באדיבות אלה שפירו)

"יש גם גידול בשיעורי סרטן שלפוחית השתן, בעיקר אצל גברים, בקרב אנשים שחיו בקייב".

האם סוגי הסרטן האלה מופיעים מייד או רק מאוחר יותר?

"בשנים הראשונות לא היה לזה ביטוי, אבל אחרי 8-6 שנים החלו להופיע יותר מקרים של סרטן בלוטת התריס. זה היה סוג הסרטן הראשון שהתפוצה שלו עלתה בצורה משמעותית. היא הגיעה לשיא והתייצבה כ-15 שנים אחרי האסון. הנתונים העדכניים ביותר הם מ-2017, והם עדיין גבוהים".

האם הוקדשה תשומת לב גם להשפעה הפסיכולוגית של האסון?

"לא הייתה התייחסות רצינית כל כך להשפעה הפסיכולוגית מלכתחילה. הפרעת דחק פוסט טראומטית לא זכתה לתשומת לב במשך שנים על גבי שנים. הפעם הראשונה ששמעתי עליה הייתה ב-2005, כשארגון הבריאות העולמי קיים כנס גדול ונאמר בו שאסון צ'רנוביל גרם להפרעת הדחק הפוסט טראומטית החמורה ביותר אי פעם, ושההשפעות לטווח ארוך יכולות להימשך לצמיתות.

הרשויות מנעו מהרופאים לחפש הדרכה. כל הפרסומים שהכילו את המילה "קרינה" הוסרו ממדפי הספרייה הראשית לרפואה של קייב. הממשלה, שהטילה איפול תקשורתי על האסון, טענה שפחות ידע יעורר פחות בהלה

"אנשים התחילו להקדיש תשומת לב לנושא הזה באיחור גדול מאוד. היה חשד גובר לאורך השנים, אבל הנתונים הרשמיים הראשונים התקבלו ב-2005.

שלט המזהיר מפני קרינה מחוץ לעיירה הנטושה פריפיאט, כשלושה קילומטרים מתחנת הכוח בצ'רנוביל בשנה שעברה (צילום: Efrem Lukatsky, AP)

"ישראל היא מקור מהימן מאוד למידע בנושא. הרבה אנשים עלו לישראל אחרי צ'רנוביל, ואלה שהיו מוכנים להשתתף במחקרים חולקו לקבוצות שונות על פי האזורים שהם הגיעו מהם, ואז עברו אבחונים להפרעת דחק פוסט טראומטית, לחרדה ולדיכאון".

את והקולגות שלך לא הוכשרתם לטיפול בחשיפה לקרינה כשאירע האסון. האם רופאים אמריקאים היו ערוכים יותר בזמנו?

"למרבה הצער, בארצות הברית שרר אותו מצב עגום מבחינת ידע, הכשרה והשכלה. עד עכשיו אני נדהמת כשאני מדברת עם רופאים בחדרי מיון. זה אפילו לא נמצא באחורי התודעה שלהם שתסמינים כאלה וכאלה יכולים לנבוע מחשיפה לקרינה".

לאילו איומים של קרינה גרעינית נתונים אנשים בארצות הברית ובמדינות אחרות?

"הקרינה שנפלטת מתחנת כוח גרעינית או מפצצה מלוכלכת של טרוריסטים גורמת בעיקר לבהלה או לנזק פיזי ולא לכל כך הרבה קרינה. אבל התרחיש העיקרי שאנחנו, עובדי הממשל האמריקאי, מתרכזים בו הוא פצצה גרעינית של 10 קילוטון [יחידת מידה לאנרגיה], שמתפוצצת באחת הערים הגדולות של אמריקה. במקרה כזה, הקרינה תהיה חריפה ובמינון גבוה בתוך פרק זמן קצר".

ארגזים של ירקות במזבלה בברלין, שהושלכו כי הזדהמו מקרינה באסון צ'רנוביל, 9 במאי 1986 (צילום: AP Photo/Rainer Klostermeier/str)

עד כמה ארצות הברית מוכנה להתמודד עם מצב כזה?

"מצבנו הרבה יותר טוב מאשר לפני 30 שנה. אנחנו מבינים היום הרבה יותר טוב מה צריך לעשות. אנחנו מבצעים תרגולי תרחישים שגרתיים. הקבוצה שהשתייכתי אליה מפתחת אמצעי-נגד רפואיים שהולכים למאגר האסטרטגי הלאומי. יש לנו אספקה גדולה של יודיד האשלגן (להגנה על בלוטת התריס מפני קרינה) ושל תרופות אחרות ונהלים שנגישים לכולם.

אנחנו מבינים היום הרבה יותר טוב מה יש לעשות. מתבצעים תרגולי תרחישים שגרתיים. יש לנו אספקה גדולה של יודיד האשלגן – להגנה על בלוטת התריס מפני קרינה – ושל תרופות אחרות ונהלים שנגישים לכולם

"לא הייתי ממליצה שאנשים ייכנסו לרשת וירכשו יודיד אשלגן. כל זה צריך להיות מנוהל על ידי מדענים ורופאים. המידע לא צריך להגיע מפוליטיקאים. אם יש משהו שצריך להיעשות, ההנחיות צריכות לבוא מאנשי רפואה".

כמה תרופות נוגדות קרינה יש במאגר האסטרטגי הלאומי?

"יש לנו במאגר האסטרטגי הלאומי שבע תרופות שאושרו על ידי מינהל המזון והתרופות. יש יודיד אשלגן להגנה על בלוטת התריס. תרופה אחרת היא לאוקין, שבאה מעולם האונקולוגיה. תרופות, שאושרו בעבר לנוירופתיה שנגרמת מסרטן ומכימותרפיה, נמצאות עכשיו במאגר הלאומי, וישמשו עבור מטופלים עם ספירה נמוכה של כדוריות דם לבנות, שסובלים מתסמונת קרינה חריפה.

מבט אווירי על תחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל, 26 באפריל 2018 (צילום: Mykhailo Markiv /Presidential Press Service Pool Photo via AP)

"הרבה תרופות אחרות נמצאות בשלבי פיתוח, כמו ג'ניסטיין (שאני מדברת עליה בספר שלי), שעדיין לא אושרה, אבל נמצאת בשלב 2 של הפיתוח – לטיפול בתסמונת קרינה חריפה. מנות של התרופה הזאת ניתנו בניסויים לחולי סרטן הריאות שמקבלים טיפולי קרינה, כדי להגן על הרקמות הבריאות".

בעקבות הפוליטיזציה של התגובה למגפת הקורונה בארצות הברית, האם את חוששת שדבר דומה עלול לקרות גם במקרה של אסון גרעיני?

"[במקרה של הקורונה] לא ידענו כלום על הנגיף, אז כל ההתפתחויות היו חדשות לנו. המצב שונה לגבי קרינה, שאנחנו מכירים. יש לנו נתונים על הפיצוצים הגרעיניים בהירושימה, בצ'רנוביל ובפוקושימה. אנחנו רק צריכים להיות מאוד מאורגנים ולהכין את מערכות תגובת החירום.

הפרעת דחק פוסט טראומטית לא זכתה לתשומת לב במשך שנים. הפעם הראשונה ששמעתי עליה הייתה ב-2005, כשארגון הבריאות העולמי קיים כנס, שנאמר בו שאסון צ'רנוביל גרם להפרעת הדחק הפוסט טראומטית החמורה ביותר אי פעם

"לגבי הקורונה – לאנשים יש דעות שונות והם מנסים לקדם מחקרים שונים, לפעמים בלי לחכות לתוצאות ולניתוח. גם התקשורת בעייתית, מפרסמת דיווחים ולא מחכה עד שיהיה לנו מידע אמיתי".