דואופול האפליקציות גוגל-אפל: תחילת הסוף?

Photo by James Yarema on Unsplash (צילום: Photo by James Yarema on Unsplash)
Photo by James Yarema on Unsplash
Photo by James Yarema on Unsplash

לא משנה אם אתם פריקים של אפל או אנדרואיד; כאשר רוצים להתקין אפליקציה באחד המכשירים – יש רק 2 מקומות בהם זה אפשרי: או גוגל Play או App store של אפל. למרות זאת, שינויים והתפתחויות הביאו ליצירתם של כמה פתרונות עוקפים; כמה מהם אפילו בעידוד ובפיתוח של גוגל עצמה.

אחת מהגדרות הבסיס של כלכלת שוק חופשי, כפי שנוסחה על ידי אדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית – היא ריבוי של שחקנים שמאפשר בחירה אמיתית. רק כאשר יש לנו אפשרויות רבות לבחור מהן, אנו נמצאים הלכה למעשה בשוק חופשי.

אחת מהגדרות הבסיס של כלכלת שוק חופשי, לפי אדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית, היא ריבוי שחקנים שמאפשר בחירה אמיתית. רק כשיש אפשרויות רבות לבחור מהן, זהו שוק חופשי הלכה למעשה

גם ממציא והוגה האינטרנט, טים ברנרס-לי, דמיין רשת חופשית שלא תהיה מוגבלת על ידי החסמים של העולם החברתי והכלכלי; רשת בה כולם יוכלו לדבר עם כולם, ולבחור מתוך מגוון רחב של הצעות המוגשות להם בכל תחום אפשרי.

אבל גם באינטרנט, כמו גם בעולם המציאות, מסתבר שיכולת הבחירה שלנו מצטמצמת והולכת. במקום שיהיו לנו עשרות מנועי חיפוש לבחור מתוכם – יש רק כמה בודדים שנותנים מענה אמיתי לצורכי המשתמשים; במקום שיהיו לנו אינספור רשתות חברתיות ואפליקציות מסרים מיידיים, יש לנו בעיקר מונופול אחד שקונה את כולם ולא משאיר לאחרים מרווח נשימה וזכות קיום; במקום שיהיו לנו עשרות מקורות ואמצעים לפרסום דיגיטלי, את העיקריים אפשר לספור על יד אחת.

דברים דומים מתרחשים גם בשוק האפליקציות, שהכנסותיו בשנת 2020 היו 581.9 מיליארד דולר וצפויות להגיע ל-935.2 מיליארד דולר בשנת 2023. שוק זה נשלט כיום רובו ככולו על ידי 2 שחקנים עיקריים, המהווים את 2 המקורות הכמעט בלעדיים לחיפוש, הורדה והתקנה של אפליקציות מובייל – גוגל Play מצד אחד ואפל Appstore מצד שני. גם לחברת גלקסי ולחברת מיקרוסופט יש חנויות אפליקציות, אבל הן לא מגיעות לקרסולי השתיים הגדולות.

שלטון האפליקציות

מעל 90% מזמן השהייה שלנו בדיגיטל מוקדש לאפליקציות, בעיקר בידועות ביותר: פייסבוק, וואטסאפ, מסנג'ר, יוטיוב, גוגל מפות וכן הלאה. כל העוצמה הצרכנית הזו מרוכזת בעיקר בידיהן של גוגל ואפל, שדרכן אנו מחפשים ומתקינים אפליקציות – כ-3 מיליון אפליקציות בגוגל פליי, וכמעט 4.5 מיליון אפליקציות באפסטור נכון להיום.

מעבר לעובדה שמדובר בדואופול שככל הנראה חורג מחוקי ההגבלים במדינות רבות, הגדילו השתיים לעשות בדמות "גביית מס" של 30% על כל רכישה המתבצעת באפליקציות עצמן (In-app purchase). לדוגמה, אפליקציית משחק כלשהי המאפשרת למשתמש לקנות מוצרים ושירותים, לשדרג לשלב הבא בתשלום וכן הלאה – מציעה למעשה רכישות In-app, שעליהן גוגל ואפל גובות עמלה.

כל העוצמה הצרכנית של שוק האפליקציות מרוכזת בעיקר בידי גוגל ואפל. מעבר לכך שמדובר בדואופול החורג כנראה מחוקי ההגבלים במדינות רבות, השתיים "גובות מס" של 30% על כל רכישה באפליקציות

אומנם זה מה שמאפשר לאפליקציות להיות חינמיות – אבל בסופו של דבר עמלות אלו פוגעות במפתחים, שנאלצים בלית ברירה לשלם כמעט שליש מהכנסותיהם. זה לא שיש להם ברירות אחרות – מי שרוצה שימצאו ויתקינו את האפליקציה שלו, חייב להימצא לפחות בחנות אחת מתוך השתיים (ולעיתים רבות מדובר בשתיהן במקביל).

בהקשר זה נציין שאפל וגוגל החליטו לאחרונה לגזור רק 15% עמלה במקום 30%, עבור מפתחים קטנים שהכנסותיהם מתחת למיליון דולר בשנה. נחמה קטנה בהחלט, שלא תשפיע יותר מדי על שורת הרווח של שתי הענקיות הללו.

לא על חנויות האפליקציה לבדן

למרות הנאמר לעיל ולמרבה המזל, התפתחויות טכנולוגיות בשנים האחרונות מניעות את שוק האפליקציות קדימה. כדי שנוכל להבין את המשמעויות הנגזרות מכך, מומלץ תחילה להכיר את סוגי האפליקציות העיקריים:

אפליקציית נייטיב – האפליקציה היא "נייטיב" אך ורק לפלטפורמה נקודתית, וצריכה להתאים לדרישות החנות בה בחרתם (גוגל ו/או אפל). כדי לקבל את מרב החשיפה וההורדות בדרך כלל תידרשו לפתח שתי אפליקציות נייטיב נפרדות, אחת לכל חנות, דבר שכרוך ביותר עלויות וזמן עבודה.

אפליקציה היברידית – פיתוח בקוד אחד שמתאים גם לאפל וגם לאנדרואיד, ובכך חוסך זמן ועלויות. גם אפליקציות היברידיות תלויות בסופו של דבר בחנויות האפליקציה, כדי לקבל חשיפה והתקנות.

אפליקציה חוצת-פלטפורמות – אפליקציה מסוג Cross Platform מייצרת חוויה דומה לנייטיב, בלי לעבוד עם שני סוגים של קודים עבור שני סוגי פלטפורמות. במקום זאת יש מערכת פיתוח אחת שמתאימה לכל הפלטפורמות – חיסכון משמעותי בזמן ועלויות. Flutter של גוגל ו-React Native של פייסבוק הן דוגמה למערכות כאלה.

Progressive Web App – יותר אתר מאשר אפליקציה, שנראה ומתנהג כמו אפליקציה במכשירים ניידים. מכיוון שהוא רץ על דפדפני ווב הוא לא מצריך חיפוש והתקנה בחנות. גוגל עצמה מעודדת את השימוש ב-PWA ואתרים רבים כבר עברו לשיטה הזו (טוויטר, פורבס, אינסטגרם, עלי אקספרס ועוד).

חדי העין אולי כבר שמו לב שגוגל הצליחה להשתרבב לשני סוגים של מערכות ליצירת אפליקציות – Cross Platform מצד אחד ו-PWA מצד שני. כאן ראוי לשאול את השאלה המתבקשת: מדוע חברה שגוזרת קופון שמן על רכישות In-app, תעודד פיתוח אפליקציות שלא צריכות חנויות אפליקציה כדי להתקיים?

חדי העין אולי שמו לב שגוגל הצליחה להשתרבב לשני סוגי מערכות ליצירת אפליקציות. מדוע חברה, שגוזרת קופון שמן על רכישות In-app, תעודד פיתוח אפליקציות שלא צריכות חנויות אפליקציה כדי להתקיים?

שינוי מוקדי הכוח

אני מניח שמדובר כאן במלחמה ישירה עם אפל, שבזכותה מוכנה גוגל לעודד אפליקציות מהסוג הזה. לגוגל יש היסטוריה של מספר מלחמות עם אפל, בעיקר בחזית הפרסום הדיגיטלי, וככל הנראה מלחמת האפליקציות לא תהיה האחרונה.

לראשונה בהיסטוריית הדיגיטל, אפליקציות PWA ואפליקציות חוצות-פלטפורמה מעבירות את הכוח לידיהם של המפתחים והיצרנים, שיכולים לבחור באיזו דלת להיכנס (והאם בכלל להיכנס בדלת כלשהי). האפשרות ליצור אפליקציות שלא בהכרח חייבות לשבת באחת מחנויות האפליקציה, היא בהחלט מהפך של ממש, אם לא מהפכה.

אם כל זה לא מספיק – גוגל היא היחידה כיום בעולם שמאפשרת לחפש אפליקציות גם מחוץ לחנויות האפליקציה, באמצעות Google App Streaming. מאז 2015 ניתן לחפש ולמצוא אפליקציות ישירות בתוצאות החיפוש של גוגל במכשירי מובייל (חיפושי דסקטופ לא רלוונטיים בהקשר זה).

בהתאם למכשיר בו משתמשים ושאילתת החיפוש, תוצאות גוגל מציגות את האפליקציות הרלוונטיות. אומנם ההתקנה עדיין מתבצעת מתוך חנות האפליקציה, אבל זה עדיין סממן לשינוי כלשהו בשוק שרובו ככולו דואופולי.

אני מניח שמדובר כאן במלחמה ישירה עם אפל, שבזכותה מוכנה גוגל לעודד אפליקציות כאלה. לגוגל יש היסטוריה של מלחמות עם אפל, בעיקר בחזית הפרסום הדיגיטלי, ונראה שמלחמת האפליקציות לא תהיה האחרונה

בעוד שגוגל מתקדמת עם חילופי הטכנולוגיות ואף תומכת בשיטות חדשות, אפל ממשיכה להישאר מבוצרת בנושא האפליקציות. זה בהחלט מובן, כי אפל היא בראש ובראשונה חברת טכנולוגיה שהכנסותיה מבוססות על מוצרים; בעוד שרוב הכנסותיה של גוגל מבוססות על פרסום. כך היא יכולה להרשות לעצמה לעודד את שבירת המונופול שהיא עצמה חלק ממנו.

עמית אדלר הוא איש דיגיטל, גרפומן בלתי נלאה, בעל תואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדע

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 981 מילים
סגירה