שתי חקירות אמורות להתקיים בעקבות האסון הנורא בהר מירון, שבו נמחצו למוות 45 אנשים במהלך הילולת ל"ג בעומר בסוף השבוע האחרון.
האחת היא חקירה פלילית, שמטרתה לאסוף ראיות ולהחליט אם מי מהאחראים לאסון נושא באחריות פלילית. על אף הסנטימנט הציבורי לחפש אשמים, בהחלט ייתכן מצב שבו גורמים שונים אכן התרשלו בניהול האירוע, אך אותה רשלנות לא תיכנס לגדר האחריות הפלילית.
החקירה הפלילית הזו אינה יכולה להתבצע על ידי משטרת ישראל, מאחר שבהחלט סביר להניח שבין יעדיה של החקירה יהיו גם שוטרים וקציני משטרה, שפעלו לאשר ולהוציא לפועל את האירוע. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט פעל במהירות המתבקשת כבר בבוקר יום שישי, והודיע כי מח"ש נכנסת לתמונת החקירה, אף שעדיין לא ברור שהמשטרה יוצאת ממנה כליל.
החקירה השנייה היא חקירה במישור המערכתי. תפקידה לאתר את הסיבות שהובילו לאסון. הנחת המוצא היא שלא ייתכן שכל הגורמים פעלו באופן תקין, בהינתן התוצאה הקטלנית.
מטרתה של חקירה מערכתית כזו אינה בהכרח מציאת האחראים והדחתם או העמדתם לדין – אף שגם זו עשויה להיות תוצאה של מהלך זה – אלא גיבוש המלצות שמטרתם תיקון הליקויים המערכתיים, על מנת שאלה לא יישנו.
הגוף החוקר בהקשר זה חייב להיות ועדת חקירה ממלכתית. החוק מתיר אמנם לממשלה להקים גוף חוקר גם במתכונת שונה – ועדת בדיקה ממשלתית או ועדת בירור ציבורית – אך במקרה הזה התשובה המתבקשת היא ברורה.
הסיבה לכך פשוטה: ועדת החקירה חייבת לחקור גם את הדרג הממשלתי, שעל פי הדיווחים שהצטברו בסוף השבוע, היה מעורב עד צוואר, לרבות בדרג המיניסטריאלי, בהליך המופקר של מתן אישורים לאירוע, ללא כל מגבלות.
ועדת החקירה חייבת לחקור גם את הדרג הממשלתי, שעל פי הדיווחים שהצטברו בסוף השבוע, היה מעורב עד צוואר, לרבות בדרג המיניסטריאלי, בהליך המופקר של מתן אישורים לאירוע, ללא כל מגבלות
רק ועדת חקירה ממלכתית תהיה עצמאית ומשוחררת מכל לחצים, מאחר שוועדה כזו היא היחידה שאת הרכבה קובעת נשיאת בית המשפט העליון, ולא הממשלה עצמה. אסור שהממשלה תהיה זו הממנה את חוקריה שלה.
הסמכות להחליט על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית נתונה אמנם לממשלה – אך מרגע שהחליטה וקבעה את כתב המינוי, הכדור עובר לנשיאת בית המשפט העליון, והיא זו שממנה את יו"ר הוועדה ואת חבריה. ועדות חקירה ממלכתיות נהנות מכוח רב – הן רשאיות לחייב עדים להתייצב בפניה, לאסוף מסמכים ולגבש מסקנות והמלצות, לרבות מסקנות אישיות נגד בעלי תפקידים.
זאת גם הסיבה שבעטיה זה כ-25 שנה, מאז נכנס לראשונה בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה, ממעטות ממשלות ישראל להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
ועדות חקירה ממלכתיות נהנות מכוח רב. זאת גם הסיבה שבעטיה זה כ-25 שנה, מאז נכנס לראשונה בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה, ממעטות ממשלות ישראל להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית
למעשה, מאז ועדת שמגר לחקר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, שהוקמה ארבעה ימים אחרי הרצח, החליטה ממשלת ישראל רק פעם אחת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית – זו הייתה ועדת אור לחקר מהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי. הממשלה שהחליטה עליה הייתה ממשלת אהוד ברק. אף לא אחת מהממשלות שהנהיג נתניהו לא הורתה על הקמת ועדת חקירה.
זה לא אומר שוועדות חקירה ממלכתיות לא הוקמו. חוק מבקר המדינה מאפשר מסלול מקביל להקמת ועדה כזו, מלבד בהחלטה של הממשלה. גם הוועדה לביקורת המדינה בכנסת מוסמכת, לאחר שמבקר המדינה מגיש לה דו"ח בנושא מסוים, להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. במצב כזה מי שמנסח את כתב המינוי היא הוועדה לביקורת המדינה, שעל פי הנוהג בכנסת נשלטת על ידי האופוזיציה.
ואכן, בשנת 2008 החליטה הוועדה לביקורת המדינה, כמעט בבת אחת, על הקמת שלוש ועדות חקירה ממלכתיות – ועדת דורנר בעניין הסיוע לניצולי שואה; ועדת ביין בעניין ניהול משק המים בישראל; וכן ועדת מצא בעניין טיפול הרשויות במפוני גוש קטיף.
בכל המקרים, הוועדה לביקורת המדינה יכלה לפעול בנושאים אלה, רק מאחר שהמבקר ערך בדיקה משלו קודם לכן. בסוף השבוע נמסר כי מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, "יקיים התייעצויות ויודיע בימים הקרובים" אם בכוונתו לקיים בדיקה של האירוע.
סביר אם כך להניח שהממשלה תבקש כעת לגמד כל הליך של בדיקה. היא עשויה להחליט על הקמת ועדת בדיקה ממשלתית, כצעד שעשוי להשקיט את הביקורת הציבורית ולמסמס את הדרישה שתוקם ועדת חקירה ממלכתית.
סביר להניח שהממשלה תבקש כעת לגמד כל הליך של בדיקה. היא עשויה להחליט על הקמת ועדת בדיקה ממשלתית, כצעד שעשוי להשקיט את הביקורת הציבורית ולמסמס את הדרישה שתוקם ועדת חקירה ממלכתית
בעבר היה ברור איזו ועדה נכון להקים באיזה נושא. ועדות בדיקה אמורות מטבען לעסוק בנושאים מצומצמים וממוקדים יותר. אך הכול היטשטש כשממשלת אולמרט החליטה בשנת 2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, להקים ועדת בדיקה ממשלתית ולא ועדת חקירה.
ההחלטה הזו הייתה בעייתית משתי סיבות מרכזיות: המחוקק, שעיגן בחוק הממשלה ב-2001 את סמכות הממשלה להקים ועדת בדיקה, בוודאי לא התכוון שוועדות כאלה יחקרו עניין כה רחב היקף ורב-מערכתי כמו מלחמה. ובעיקר, העובדה כי הוועדה שקמה, בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד, הייתה אמורה לבדוק גם את מעורבות הדרג המדיני בניהול המלחמה.
זה היה מקרה מובהק שבו הממשלה ממנה את חוקריה, ומאיישת את הוועדה באנשים הנתפסים כנוחים לה ככל הניתן.
אם לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית, יש להניח שהעניין יגיע לפתחו של בג"ץ. ואולם הסיכוי שבית המשפט יחליט להתערב בהחלטת הממשלה ולהורות לה איזה כלי חקירתי לנקוט, הוא אפסי.
אם לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית, יש להניח שהעניין יגיע לפתחו של בג"ץ. ואולם הסיכוי שבית המשפט יחליט להתערב בהחלטת הממשלה ולהורות לה איזה כלי חקירתי לנקוט, הוא אפסי
ב-2006 דחה בג"ץ, ברוב של ארבעה נגד שלושה, עתירות נגד הקמתה של ועדת וינוגרד, תוך שנקבע שלממשלה מוקנה שיקול דעת רחב בבחירת האמצעי החקירתי. כך גם ב-1997, כשממשלת נתניהו הראשונה מיאנה להקים ועדת חקירה ממלכתית בעקבות פרשת בר-און חברון.
"לא ניתן לפסול את ההחלטה [להקים ועדת בדיקה] אך בשל הבחירה להרחיב את החקירה גם לעבר הדרג המדיני", כתב השופט אליעזר ריבלין בפסק הדין בעניין ועדת וינוגרד. "ככלל, העובדה שהממשלה רוצה לבחון את עצמה היא חיובית".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם