מה שאמור יום ירושלים ללמד אותנו זה, שאיחוד הבירה לא יתקיים על פי מספר הדגלים שמתנופפים בגאון בסמטאות העיר העתיקה, אלא אם ערביי ירושלים ירצו את איחוד העיר.

למרבה הפרדוקס, עד כה דווקא הערבים רוצים את האיחוד הזה, בעוד היהודים עושים פעולות, שעלולות לחזור ולחלק את הבירה.

מה שאמור יום ירושלים ללמד אותנו זה, שאיחוד הבירה לא יתקיים על פי מספר הדגלים שמתנופפים בגאון בסמטאות העיר העתיקה, אלא אם ערביי ירושלים ירצו את איחוד העיר

מוזר שדווקא החוגים הדתיים לא מבינים את חשיבות הרצון של התושבים הערבים לחיות בסביבה תרבותית וחברתית המתאימה להם. אם יהודי חילוני יעבור לגור בשכונה חרדית, הוא עד מהרה ילמד שהוא לא רצוי וייאלץ לעזוב. גם החילונים חוששים מאוד לקבל שכנים חרדים.

מדוע מי שלא מוכן לקבל שכנים החורגים מטעמו התרבותי והדתי – כופה את עצמו על אחרים? מדוע לחיות דווקא בתוך שכונה ערבית? המודל הזה של שכנות כפויה נכשלה בחברון. האם רוצים להפוך את ירושלים לחברון? היהודים כנראה כן, הערבים לא.

הערבים הם שליש מהעיר. ברגע שהערבים לא ירצו את איחוד העיר – האיחוד לא יתקיים ולא משנה מה יהיה גודל הדגל וכמה דגלים יתנופפו.

מילת המפתח להבין את סודה של ירושלים הוא הסטטוס קוו. ירושלים שמרנית. היא לא אוהבת שינויים דרסטיים, ועל הר הבית יש סטטוס קוו שהוא תפנית היסטורית במעמדה של ישראל ושל היהדות. הסטטוס קוו קובע שרחבת המסגדים היא מוסלמית והכותל המערבי הוא יהודי.

ליהודים מותר לעלות על הר הבית, אבל לכבד את אופיו המוסלמי. ליהודים אין מעמד דתי, אלא רק אזרחי. הם מבקרים ותיירים. ערבים שיורדים ברחבת הכותל חייבים לכבד את אופיה היהודי, לחבוש כיפה ולהתנהג בהתאם. זה ויתור של הווקף, כי עד לסטטוס קוו הזה הכותל וסביבותיו היו שייכים לווקף.

ישראל היא האחראית על הביטחון על הר הבית, כולל המסגדים, ויש בזה תקדים היסטורי בכך שהמוסלמים מכירים בזכות היהודים להיות הכח השומר על הסדר במקום קדוש לאיסלאם. יש לשים לב כי גם אחרי שהמשטרה חדרה למסגד אל אקצא כדי לעשות סדר, הווקף לא התלונן.

הסטטוס קוו הוא אינטרס ישראלי עליון, המעוגן גם בהסכם השלום עם ירדן.
מוזר שדווקא גורמים ישראליים רוצים לקעקע את הסטטוס קוו הזה.

המפתח להבנת סוד ירושלים הוא הסטטוס קוו. ירושלים שמרנית ולא אוהבת שינויים דרסטיים. הסטטוס קוו על הר הבית הוא תפנית היסטורית במעמד ישראל והיהדות ואינטרס ישראלי עליון. מוזר שדוקא גורמים ישראלים רוצים לקעקעו

לא רק שיש לשמור על הסטטוס קוו על הר הבית, אלא שיש להרחיב אותו לירושלים בכלל. אפשר לבנות שכונות ליהודים ושכונות לערבים בלי שאף אחד יכנס לחצר של חברו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.