"בהתייעצות בין גורמים מדיניים לגופי הביטחון, התריעו צה"ל והשב"כ כי קיים צורך ממשי בשינוי התוואי. המשטרה התמהמהה בקבלת ההחלטה, וגנץ החליט להיעמד על הרגליים האחוריות. 'חמאס רק מחפש את ההזדמנות להסלים', צעק בוויכוח סוער בין מערכת הביטחון לשרים. אוחנה התנגד: 'יש גבול, גם לכבוד הלאומי יש משקל'" (חדשות N12 10.5.21)

"מפיסטו" – נבל העל מופיע בהיסטוריה בכמה צורות. הוא דמות בדיונית המופיע בחוברות קומיקס (מאת סטן לי מאייר וסאל בוסימה) דמות המבוססת על מפיסטופלס – הדמות המיתולוגית של השטן.

גנץ החליט להיעמד על הרגליים האחוריות. "חמאס רק מחפש את ההזדמנות להסלים", צעק בוויכוח סוער בין מערכת הביטחון לשרים. אוחנה התנגד: "יש גבול, גם לכבוד הלאומי יש משקל"

מפיסטו (באנגלית: Mephisto) היה בובה מכנית שפעלה משנת 1876 עד שנת 1889 ונטען שהיא מסוגלת לשחק שחמט באופן אוטומטי. המכונה נבנתה על ידי צ'ארלס גומפל, יצרן של גפיים מלאכותיות. מפיסטו נשלט מחדר אחר באמצעים אלקטרו מכניים והופעל לראשונה על ידי אמן השחמט איזידור גונסברג.
מפיסטו היה האוטומטון הראשון שניצח בתחרות שחמט שהתקיימה בלונדון בשנת 1878.

מפיסטו: רומאן קריירה (בגרמנית Mephisto: Roman einer Karriere) הוא גם שם ספרו הידוע ביותר של קלאוס היינריך תומאס מאן, שנכתב ב-1936 ויצא לאור באמסטרדם.

מפיסטו שלו אינו אדם זה או אחר, אלא תמהיל של תכונות שונות, וכי הכוונה הייתה לתאר דמות סמלית, על רקע חברתי-פוליטי מסוים. אך למעשה, דמותו של השחקן הפגן מתבססת ברובה על דמותו של השחקן הגרמני גוסטף גרינדגנס, גיסו לשעבר של מאן, שהיה נשוי זמן קצר לאחותו האהובה אריקה, והיה גם, בהמשך, בן-חסותו של גרינג.

מפיסטו (Mephisto) הוא שם של סרט מ-1981 בבימויו של הבמאי היהודי-הונגרי אישטוואן סאבו, המהווה עיבוד קולנועי לספרו בעל אותו השם של קלאוס מאן מ-1936. הסרט היה קופרודוקציה בין גרמניה המערבית, הונגריה ואוסטריה. הוא עוסק בביקורת על הגרמנים הרבים שזכו ברווח אישי כתוצאה מ"מכירת נשמותיהם לשטן" – הענקת תמיכתם וסיועם למשטר הנאצי.

הרקע ההיסטורי הזה בא רק כדי לתאר מילולית את הביטוי שהפוסט הזה ינסה לתאר. לא השוואה אלא ניסיון לנתח את דמותו של שר בממשלת ישראל שכל עצותיו – שטניות. שפועלו בדרך כלל מתמקד בחיוך נבזי ואצבע לעין של כל מבקר על שלטון היחיד של מי שמינה אותו לתפקיד שר המשפטים ואחר כך לתפקיד שר לביטחון פנים.

זו לא השוואה למפיסטו, אלא ניסיון לנתח את דמותו של שר בממשלת ישראל שכל עצותיו – שטניות. שפועלו מתמקד בד"כ בחיוך נבזי ואצבע לעין של כל מבקר על שלטון היחיד של מי שמינה אותו

"לא כל חוק צריך לבצע" אמר שר המשפטים אמיר אוחנה והדהים את העולם הדמוקרטי המבוסס כולו על חוק ושוויון בפני החוק. בהמשך טען ש"יש פסיקות בג"צ בלתי חוקיות בעליל". לא פחות.

"אני אחראי אבל לא אשם" הוסיף לרקורד שלו השר לביטחון פנים אמיר אוחנה אחרי מחדל המירון בו נספו 45 אזרחים וכמאה וחמישים נפצעו. מחדל שכולו התרחש בעקבות לחצו לפתוח את חגיגות המירון ללא הגבלה למאות אלפי חוגגים בלי להתייחס כלל לבטיחותם ושלומם. לחץ שהוביל נתניהו מסיבות פוליטיות וכדי לרצות את שותפיו החרדים ואוחנה פשוט דחף במצוות אדונו.

ועכשיו על רקע המצב הנפיץ ירושלים, עודד אוחנה את ריקוד הדגלים ואת התהלוכות המתריסות במסלול מול שער שכם בלי להתייחס לאזהרות של שר הביטחון וראשי מערכות הביטחון – רמטכ"ל וראש שב"כ – שהזהירו מפני ההתפרצות הנוכחית כולל התרעות על ירי טילים מעזה.

השר אוחנה התנגד לדברים וככה הוא צוטט אומר:

"יש גבול שבו צריך לומר 'עד כאן'. גם לכבוד הלאומי יש משקל. המשטרה יודעת לאבטח את מצעד הדגלים בבטיחות בתוואי שתוכנן בשער שכם ורחוב הגיא וכך אני מציע שיהיה. עבור אויבינו, עצם זה שיש יהודים חיים ונושמים בארץ ישראל זוהי פרובוקציה. הם, בניגוד לחלק מהיושבים כאן, לא צריכים עוד סיבות".

את יכולתה של המשטרה לאבטח את מצעד הדגלים מול שער שכם ראינו ואנו חווים עכשיו את תוצאותיו במטחי טילים על מרכז הארץ, עשרות הרוגים בעזה ומאות פצועים בהר הבית. פלשתינים ושוטרים.
אוחנה מחייך את חיוך המפיסטו שלו.

הדמות המיתולוגית של השָׂטָן המופיע בדתות שונות ומוזכר בתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן מתואר בדרך כלל בדמות מלאך, שד, או אל, המוביל קו מנוגד לתפישות מוסריות, או המתנגד לאל הטוב והמוסרי. זהו הרשע והמקטרג, על עמדות שנראות הגיוניות בעיני האדם הסביר המוסרי הנורמטיבי, אך בעיניו השטניות של נבל העל, העמדות הללו הן חולשת דעת, הן ההיפך מראייתו את העולם גם אם הן מובילות אל האש והמהומה, אל המלחמה והמוות. מחיר עמדותיו חסר היגיון.

"לא כל חוק צריך לבצע" אמר שר המשפטים אוחנה והדהים את העולם הדמוקרטי המבוסס על חוק ושוויון בפניו. בהמשך טען ש"יש פסיקות בג"צ בלתי חוקיות בעליל". לא פחות. "אני אחראי אבל לא אשם" אמר אחרי מירון

אוחנה הוא מעין מפיסטו שלנו. אנחנו צופים בו – בנציג ציבור שזונח את מצפונו ואת דעותיו הפוליטיות לשם שמירה על עבודתו ועל מעמדו כשחקן המוביל בתיאטרון הישראלי (לא הגרמני) של נאמני נתניהו בממשלה ובכנסת. הוא יכרות ברית גם עם השטן אם צריך ויוביל למלחמת דמים מול כל אויב מדומה או אמיתי ובלבד שמעמדו שלו יישאר יציב בשלטון לצד הראש השליט שמינה אותו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.