היהודים, שנעקרו מבתיהם בשייח ג'ראח שבירושלים המזרחית ב-1948, קיבלו מהמדינה בתים בירושלים המערבית. החוק מאפשר להם או ליורשיהם לתבוע בעלות על בתיהם הישנים בשייח ג'ראח תוך גירוש התושבים הפלסטינים שגרים בהם.

הפלסטינים, שנעקרו מבתיהם שבירושלים המערבית ב-1948, אינם זכאים לפי החוק לתבוע בעלות על בתיהם הישנים. לכל היותר, הם זכאים לפיצוי נמוך מאד שמחושב לפי שווי הבית דאז ולא לפי שוויו דהיום.

יש בפיד שלי אנשים מצוינים שאינם מסוגלים לשאת את המילה אפרטהייד בהקשר הישראלי-פלסטיני. אבל אני בטוח שגם הם אינם יכולים לקבל את המציאות שבה יש 2 מערכות חוק שונות ומפלות בהתאם למוצא אתני שונה.

יש בפיד שלי אנשים מצוינים שאינם מסוגלים לשאת את המילה אפרטהייד בהקשר הישראלי-פלסטיני. אבל אני בטוח שגם הם אינם יכולים לקבל את מציאות של 2 מערכות חוק שונות ומפלות בהתאם למוצא אתני שונה

היהודים שגרים בירושלים המערבית (וכן בירושלים המזרחית) הם אזרחי מדינת ישראל, ולכן זכאים להצביע בבחירות לפרלמנט שמחוקק חוקים ששולטים בחייהם ואף מרכיב ממשלה ששולטת בחייהם. הפלסטינים שגרים בירושלים המזרחית, לעומתם, אינם אזרחי מדינת ישראל ולכן אינם זכאים להצביע בבחירות לפרלמנט שמחוקק חוקים ששולטים בחייהם ואף מרכיב ממשלה ששולטת בחייהם.

מיד יקפצו הנאורים ויזכירו ובצדק: אבל מדינת ישראל הציעה לפלסטינים בירושלים המזרחית אזרחות ישראלית אך רובם סירבו לקבל אזרחות של המדינה הכובשת. זה אכן התרחש לאחר סיפוח ירושלים, כלומר לפני יותר מ-50 שנים. ובכן, תבדקו מה עולה בגורל בקשות תושבים פלסטינים מירושלים המזרחית לקבל אזרחות ישראלית מאז ועד היום.

למשל, אפשר לשאול את סולימן מסוואדה, שהוא הכתב החרוץ והנבון של כאן 11 בירושלים. הוא יושב לא אחת באולפן ואומר דברי טעם. לצדו חבריו הכתבים היהודים. הם אזרחי מדינת ישראל מלידה ומצביעים בבחירות לכנסת מאז גיל 18. סולימן, מצדו, נולד בעיר העתיקה וחי בה לאורך חייו. הוא ביקש אזרחות ישראלית לפני שנים. משרד הפנים, כמובן, לא ממהר לשום מקום. למעשה, המשרד עושה הכל כדי שסולימן לא יקבל אזרחות.

וזו רק דוגמה אחת מני רבות. ואם יעקור הפלסטיני מירושלים המזרחית למספר שנים למקום אחר (למשל: לגדה) הוא גם יאבד את מעמדו כתושב ירושלים המזרחית אם ירצה לשוב אליה. פשוט ייאסר עליו לשוב אליה. זה לא קיים כלפי יהודים כמובן.

יקפצו הנאורים ויזכירו: ישראל הציעה לפלסטינים בירושלים המזרחית אזרחות ישראלית אך רובם סירבו לקבל אזרחות מהמדינה הכובשת. זה אכן התרחש לאחר סיפוח ירושלים, לפני יותר מ-50 שנים

אנחנו מזכירים ובצדק את יחסו של ממשל חמאס בעזה ללהט"ב (תוך שמדינת ישראל ממשיכה להפלות להט"בים במגוון תחומים) או לנשים שמבקשות עמדות הנהגה (תוך שמדינת ישראל מאפשרת למפלגות שלטון נצחיות כמו ש"ס ויהדות התורה להפלות נשים) ולתחומי זכויות אדם נוספים. נדמה לי שאפלייתם הממוסדת של האזרחים הערבים במכלול תחומים, המשטר הצבאי המפלה כלפי הפלסטינים בגדה, והמשטר המפלה כלפי התושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית, מחייבים אותנו במעט יותר צניעות בהקשר זה.

כפי שלמדנו מהתלמוד הבבלי: קשוט עצמך ואחר כך תקשוט אחרים. או כפי שלמדנו מתלמוד הפייסבוק: בואו.

ראיתי רבים שהסבירו במהלך מלחמת שלום הכיסא המזוויעה, המיותרת והכוזבת, שצריך להראות לאזרחים הערבים מי כאן בעל הבית.

וזו כמובן ליבת העניין: מי שמבקש להראות שהוא בעל הבית, יראה באזרחים הפלסטינים לכל היותר דיירי משנה מופלים שצריכים להגיד תודה שהם מקבלים בכלל זכויות. ומה לגבי התושבים הבלתי-אזרחים בירושלים המזרחית? הם במקום הנמוך יותר במדרג החוקי. ונתיני המשטר הצבאי משוללי האזרחות בגדה? הם במקום הכי נמוך. העיקר שאנחנו נראה שאנחנו בעלי הבית.

מובן שלעולם לא נהיה בעלי שום בית ולעולם לא נחוש ביטחון בבית בהיעדר שוויון אזרחי מוחלט, בהעדר משטר דמוקרטי משולל אפליה ובהעדר עליונות אתנית מובנית. בטח לא כשמתקיים משטר צבאי ומפלה כה נורא בגדה.

ומה לגבי רצועת עזה? שימו לב לקריאות גוברות גם מתוך המיינסטרים (גלעד שרון באולפן למשל): חמאס יורה עלינו רקטות? למנוע מהפלסטינים בעזה חשמל, מים, תרופות ואוכל.

מניעת חשמל (שגם כך מסופק רק חלק משעות היממה ברצועת עזה), מים (מקורות מים רבים בעזה גם כך מזוהמים ואינם אפשריים לשתייה), תרופות ואוכל מ-2 מיליון גברים, נשים, ילדים וילדות, עלולה להביא לרצח עם.

מניעת חשמל (שגם כך מסופק רק חלק מהיממה ברצועת עזה), מים (מקורות מים רבים שם מזוהמים ואינם אפשריים לשתייה), תרופות ואוכל מ-2 מיליון גברים, נשים, ילדים וילדות, עלולה להביא לרצח עם

אני מקווה שברור לכולנו שגם פשעי מלחמה מטעם חמאס אינם יכולים להצדיק רצח עם. אני מקווה שברור לכולנו שאין דבר בעולם שמצדיק רצח עם.

אני מקווה שזה ברור לכולנו, אבל בכלל לא בטוח בזה עוד.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.