ב-11 בדצמבר 2008 ההיסטוריה של וול סטריט נכתבה מחדש. ברני מיידוף, גאון ההשקעות, נעצר על ידי האף-בי-איי, בחשד להונאת פונזי כל המשקיעים שלו, שהפסידו יחד כ-65 מיליארד דולר במה שהפך לסקנדל הגדול ביותר אי פעם בוול סטריט.

דמותו של מיידוף עומדת במרכז של ספר חדש, Madoff Talks: Uncovering the Untold Story Behind the Most Notorious Ponzi Scheme in History (שיחות מיידוף: חשיפת הסיפור שלא סופר מאחורי הונאת הפונזי הגדולה ביותר בהיסטוריה), שכתב שדרן הרדיו האמריקאי ג'ים קמפבל. קמפבל זכה לגישה נדירה למיידוף ולמשפחתו. הספר פורסם כמה שבועות לאחר מותו של מיידוף באפריל.

כריכת ספרו של ג'ים קמפבל, "שיחות מיידוף" (צילום: באדיבות המחבר)

בראיון טלפוני מכנה קמפבל את מיידוף "רוצח פיננסי סדרתי" ואומר שהוא "חיסל הרבה אנשים – ובייחוד הרבה צדקות יהודיות". בנקודה מסוימת, כ-85% מהמשקיעים שלו היו יהודים, ביניהם ידוענים, ארגוני צדקה ומוסדות – החל מזוכה פרס נובל אלי ויזל ועד ארגון הנשים הדסה.

ועדיין, אומר קמפבל, "הלקח המרכזי מהספר הוא שהמערכת כשלה. היא אפשרה לו להמשיך. עד לרמה שאנחנו אומרים, 'הבחור הזה ביצע הונאת פונזי במשך זמן כל כך ארוך עד שהוא הרס את חייהם של 16 אלף אזרחים אמריקאים, 720 אלף איש מסביב לעולם'. זאת לא הדרך הנכונה לראות אותו. הוא לא פעל לבד".

לכתוב את העובדות

קמפבל שואף להציג תמונה מאוזנת של מיידוף, איתו התכתב במשך למעלה משמונה שנים, בזמן שריצה את עונשו – 150 שנות מאסר – בקרוליינה הצפונית. הספר משקף את גישתו המקצועית המעמיקה של קמפבל. במשך השנים הוא סייע למאזיניו להבין סוגיות מורכבות כמו המשבר הכלכלי של 2008, שהיה הדבר שהצית את העניין שלו ביצירת תוכנית אירוח רדיופונית שתתמקד בעסקים.

אך זה סיפור אחר לגמרי לכתוב ספר על מיידוף – דבר שהבין כשהוצאת הספרים מקגרו-היל קיבלה את הצעתו. מצד שני, הוא אומר, זה "בדיוק כמו רדיו – לכתוב את העובדות".

ג'ים קמפבל (צילום: באדיבות המצולם)

בתוך הספר משולבות השיחות של קמפבל עם שלושת בני משפחת מיידוף – ברני עצמו, אשתו רות ובנם אנדרו, שמת מסרטן בשנת 2014. בנם השני של בני הזוג, מארק מיידוף, התאבד ב-2010.

הראיונות שהתכנסו לספר היו "שורה של צירופי מקרים", אומר קמפבל. הכול התחיל באוקטובר 2011, כשהסופרת לורי סנדל קישרה באופן בלתי צפוי בין קמפבל לאנדרו מיידוף, ששיתף איתה פעולה לקראת ספר.

בשנים 2019-2011 התכתב קמפבל עם מיידוף, בין היתר דרך מערכת המיילים של שירות בתי הכלא. מיידוף הציג את מה שקמפבל מתאר כהיעדר התבוננות עצמית ודיבר על עצמו בגוף שלישי, בין היתר בשורה הבלתי נשכחת "איש לא יודע למה ברני מיידוף עשה את זה"

החלק השני של המקריות המפתיעה אירעה בדצמבר. קמפבל גילה שרות מיידוף עוברת מפלורידה לעיר הולדתו, אולד גריניץ' בקונטיקט. הם נפגשו לארוחת צהריים. קמפבל זוכר שהיא הגיעה במעיל ובמשקפי שמש, הזמינה סלט פירות ים, שאלה אם הוא מקליט אותה ובסופו של דבר חיברה בינו לבין בעלה, שכבר ריצה באותו הזמן את עונש המאסר שלו.

רות מיידוף בצאתה מבית הכלא בניו יורק, לאחר שביקרה את בעלה, 6 באפריל 2009 (צילום: Mary Altaffer, AP)

קמפבל מספר ש"ברני אמר, 'אשתי והבן שלי אמרו שאתה אדם כן. אני אשמח לדבר כדי להדוף את התפיסות המוטעות לגביי'. אנדרו לא החליף מילה אחת עם אביו מאז היום שלפני מעצרו. אם ברני דיווח שאנדרו אמר שאני בחור טוב, זה כנראה הגיע דרך רות".

בין השנים 2011 ל-2019 התכתב קמפבל עם מיידוף, בין היתר דרך מערכת האימיילים של שירות בתי הכלא. מיידוף הציג את מה שקמפבל מתאר כהיעדר התבוננות עצמית ודיבר על עצמו בגוף שלישי, בין היתר בשורה הבלתי נשכחת "אף אחד לא יודע למה ברני מיידוף עשה את זה". קמפבל מעולם לא פגש את חברו לעט פנים אל פנים, ושלוש פעמים לא אושרה הגעתו לביקור בכלא.

מיידוף היה בנו של נשיא בית כנסת ברובע קווינס, שהתחיל את הקריירה שלו כמשקיע כאשר שכנע את החותנים שלו, בני הזוג אלפרן, להשקיע דרכו את כספם. כשהוא איבד את ההשקעה, הוא לווה כסף ושילם להם בחזרה – תקדים שעליו לא יחזור

יחד עם זאת, קמפבל צבר כ-400 עמודים של התכתבויות ופיתח רעיון שאפתני. "רציתי ליצור את הספר הראשון על הארכיטקטורה הכוללת של המקרה", הוא אומר ומכנה אותו "סוג של סיפור בלשי". קמפבל דמיין שהחלק הראשון יתאר – בסדר כרונולוגי הפוך – את יום מעצרו של מיידוף, את החודשים האחרונים שלו בעבודה ואת השנה האחרונה שלו בעבודה.

מבית הכנסת לבתי ההשקעות

לאורך הספר, קמפבל בוחן את הסיפור היהודי של הנוכל הגאון. ברני מיידוף היה בנו של נשיא בית כנסת בקווינס, שהתחיל את הקריירה שלו כמשקיע כששכנע את החותנים שלו, בני הזוג אלפרן, להשקיע דרכו את כספם. כשהוא איבד את ההשקעה, הוא לווה כסף ושילם להם בחזרה – תקדים שעליו לא יחזור.

ברני מיידוף מגיע לבית המשפט הפדרלי במנהטן, 12 במרץ 2009 (צילום: Louis Lanzano, AP)

עם הזמן נודע מיידוף כמי שמייצר כסף במקום לאבד אותו, בין היתר בין החברים של קאנטרי קלאב פאלם ביץ', אחרי שקנה בית בעיר בדרום פלורידה. "זה היה עניין של קרבה", אומר קמפבל. "היה שם קהל יהודי גדול. בסופו של דבר כל החברים האלה אמרו, 'תנו את הכסף שלכם לברני, הוא בטוח, הוא יעשה לכם החזר של 11% בשנה, זה גדול, גדול, גדול'. היו כמה שאמרו שהם לא יודעים איך ברני עושה את זה, שזה כנראה לא חוקי או כשר, אבל הוא משלנו, תנו לו לעשות את זה".

"צריך היה להיות שם אמון", אומר קמפבל, שאינו יהודי. "יהודים נזרקו מכל קאנטרי קלאב בעולם במשך אלף שנה. בתוך הקהילה היהודית, אתה לא עובד על מישהו מבחינה פיננסית. הוא היה הרסני. זה היה פשע קרבה יהודי".

עם הזמן נודע מיידוף כמי שמייצר כסף במקום לאבד אותו, בין היתר בין החברים בקאנטרי קלאב פאלם ביץ'. "זה היה עניין של קרבה", מסביר קמפבל. "היה שם קהל יהודי גדול. החברים האלה אמרו, 'תנו את הכסף לברני, הוא יעשה לכם החזר של 11% בשנה, זה גדול'"

בינתיים חמק מיידוף מחמש חקירות של הוועדה לניירות ערך ולבורסות של ארצות הברית. בזמן שניהל את הונאת הפונזי שלו, ניהל גם עסק נקי ונפרד – שניהם מאותו מגדל משרדים במנהטן. "גיליתי שהוא ניהל את שני העסקים זה לצד זה", מתרשם קמפבל. "אחד הדברים הכי מוסריים ואחד הדברים הכי מושחתים בוול סטריט, באותו זמן, באותו מקום".

"העסק הלגיטימי לגמרי בקומה ה-19", מסביר קמפבל, "הסתיר את העסק העברייני, שהיה מאחורי מנעול בקומה ה-17. אפילו לבנים שלו לא הייתה גישה לשם".

ההידרדרות והנפילה

בסופו של דבר, כותב קמפבל, המשבר הפיננסי של 2008 היה זה שהפיל את מיידוף. אירווינג פיקארד, נאמן פשיטת הרגל שמינתה הממשלה, ניסה להשיג חלק מהכסף הגנוב כדי להחזיר לקורבנות. באופן אירוני, מציין קמפבל, אם הרגולטורים היו שואלים את השאלות הנכונות, הם היו מגלים את הרמאות שלו בתוך חמש דקות.

ואשר למשפחת מיידוף הוא אומר: "אני לא מאמין שמשפחתו ידעה על הונאת הפונזי. הם לא הבינו שהוא גנב כסף מהלקוחות שלו". אף שלא היו מודעים להונאה, אומר קמפבל, המשפחה של מיידוף שותפה לפשע בכך שהייתה שותפה לשקריו – כלומר לייצוג המוטעה שלו את השקעותיו, שקמפבל מכנה לא-לגיטימיות ומנוגדות לפרוטוקול. קמפבל אומר שהוא מבין למה מיידוף קיבל גזר דין של 150 שנה – "הוא מת בלי לספר את כל האמת".

ארגזים שבהם חפציו האישיים של ברני מיידוף בביתו שבאפר איסט סייד שבמנהטן, 8 בספטמבר 2009 (צילום: Mary Altaffer, AP)

למרות שהוא מתאר את מיידוף כרוצח פיננסי סדרתי, קמפבל מציין שסוציופת אמיתי לא היה משתמש בכספים מעסק לגיטימי כדי לשלם על ההוצאות הרפואיות של המשפחה או משכנתאות, כפי שעשה מיידוף. הוא גם מציין שמיידוף ויתר על משפט כדי לחסוך מאשתו את הייסורים ובאופן פוטנציאלי – כדי להשיג יותר כסף ללקוחות שלו.

"בסופו של דבר, רק קומץ אנשים הגיע לכלא", אומר קמפבל. "ברני היה אחד מהם. אחרי מותו, לא נותר עוד אף אדם כלוא בגלל מה שקרה. אף אחד לא פוטר בוועדה לניירות ערך ולבורסות, שמונה אנשים הורדו בדרגה. אי אפשר להמשיך ולהגיד שזה היה רק ברני"

לדבריו, למיידוף היו ארבעה משקיעים גדולים שהאריכו את חיי ההונאה. "הם העבירו לו כסף מפעם לפעם, בכל פעם שהיה לו משבר בתזרים המזומנים. עם הזמן הוא התחיל לשנוא אותם. ג'פרי פיקואר, הגדול מבין הארבעה, הוציא שבעה מיליארד דולר מהונאת הפונזי. על פי ההערכות, ברני עצמו הגניב רק כ-800 מיליון דולר".

ספרו של קמפבל מתייחס לשאלה האם מיידוף, בנוסף לכך שביצע פשע, היה גם עצמו קורבן במזימת העלמת מס שבמסגרתה כל מיני סוגים של כסף שחור הגיעו ממזרח אירופה, רוסיה וקולומביה. "עד כמה הוא היה מודע לכך שהכסף מלוכלך – את זה אני לא יודע, אבל קרו פה יותר דברים מאשר רק הונאת פונזי".

ברני מיידוף בצאתו מבית המשפט המחוזי במנהטן, 5 בינואר 2009 (צילום: Kathy Willens, AP)

"בסופו של דבר, רק קומץ אנשים הגיע לכלא", אומר קמפבל. "ברני היה אחד מהם. אחרי מותו, לא נותר עוד אף אדם כלוא בגלל מה שקרה. אף אחד לא פוטר בוועדה לניירות ערך ולבורסות, שמונה אנשים הורדו בדרגה. אי אפשר להמשיך ולהגיד שזה היה רק ברני".

קמפבל תוהה מה היה קורה אילו מיידוף היה שורד את המשבר הכלכלי של 2008. "רוב הסיכויים שהוא היה ממשיך. חישבתי שבמקרה כזה הוא היה צובר עד 2021 לפחות 240 מיליארד דולר".