הרב אלי סדן (צילום: יונתן סינדל. פלאש 90)
יונתן סינדל. פלאש 90
קצינים וג'נטלמנים?

מכינת הדגל הדתית-לאומית תחת חקירה

הערות אנטי-ליברליות על ידי רבנים מושכים אש למכינה הקדם צבאית שבוגריה נמצאים בעמדות השפעה בצה"ל

הרב אלי סדן התיישב מותש לראיון עם דנה וייס מחדשות ערוץ 2. עבורו, מייסד-שותף של המכינה הקדם צבאית "בני דוד", השנתיים האחרונות היו זרועות בסערות חדשותיות סביב מוסד זה, ה"בייבי" של הציבור הדתי לאומי, שסיפק לצה"ל אלפי קצינים חובשי כיפות.

ביוני 2016, תועד השותף של סדן בייסוד המכינה, יגאל לוינשטיין, כשהוא מכנה את אנשי הקהילה הלהט"בית "סוטים".

פחות מ-8 חודשים אחר כך, לוינשטיין שוב הגיע לכותרות לאחר שתועד כשהוא מסביר לקבוצה של טירונים שהשירות הצבאי "משגע" חיילות ושהן "לא יהיו יהודיות בתום השירות".

בפברואר האחרון, נחשף תיעוד של רב אחר מהמכינה, יוסף קלנר, נותן הרצאה לתלמידים על "קלות דעתן" של נשים ועל יכולתן הפחותה לרוחניות.

אבל מה שכנראה גרם לסדן להסכים להיכנס לעין הסערה ולהתראיין לטלוויזיה, היה שיעור שהוא עצמו העביר לתלמידי מכינת "בני דוד" ביישוב עלי שבגדה המערבית.

במהלך ההרצאה, הוא חזר ואמר שמי שמלמד נשים כבר מגיל צעיר להיות עצמאיות, "מסרס את הכוח הכי חשוב שיש להן – הכישרון והתבונה לבנות את הבית".

ייתכן שהדברים אינם בוטים כמו אלו שיצאו מפיהם של עמיתיו במכינה, אבל הכעס הציבורי שהם עוררו היה לא פחות לוהט, והשרה לשוויון חברתי גילה גמליאל (ליכוד) דרשה שסדן יזומן ל"שימוע משמעתי".

הראיון סיפק לסדן הזדמנות להבהיר מה עמדתה של המכינה בנושאים הבוערים שעמדו במרכז השיעורים של המכינה, שהפכו לוויראלים. אבל הראיון שכה רבים חיכו לו התפתח, במידה רבה, בדיוק כפי שניתן היה לצפות: הכתבת דרשה הסברים על הערות שהרב לא באמת חשב שהן בעייתיות.

"מי שמלמד נשים כבר מגיל צעיר להיות עצמאיות, מסרס את הכוח הכי חשוב שיש להן – הכישרון והתבונה לבנות את הבית"

מי שעדיין מחפש נקודת עניין בסערה התקשורתית האחרונה סביב "בני דוד" יכול לפנות למקורות אחרים. התגובות בתוך המחנה הדתי-לאומי כלפי האמירות הבעייתיות, שהיו רחוקות מאוד מאחידות מונוליטית, סיפקו חלון הצצה למגזר שהשפעתו על הציבור הישראלי גברה, לא מעט בגלל סדן ומכינתו. 

מהתבוננות פנימית לבחינה חיצונית

חוקר הדת תומר פרסיקו
תומר פרסיקו (פייסבוק)

תומר פרסיקו, חוקר דת ורוחניות עכשווית במכון הרטמן בירושלים, סבור שניתוח התגובות מחייב הפרדה בין התגובות שבאו אחרי השיעורים של לוינשטיין וקלנר לבין אלו שהגיעו כתגובה לסדן.

לדברי פרסיקו, לוינשטיין וקלנר הציתו הרבה מאוד זעם בקרב המחנה הדתי-לאומי ואפילו אצל החרד"לים, הסקטור האולטרא-אורתודוכסי של המגזר הדתי-לאומי.

המכינה הקדם צבאית, הידועה יותר בכינוי "מכינת עלי", שנמצאת ביישוב עלי שבגדה המערבית, התנצלה פומבית כמה פעמים בעקבות ההערות של לוינשטיין וקלנר. בין השאר בטור שכתב סדן במרץ במקור ראשון, ושבו הדגיש לקוראים שההערות של הקולגות שלו אינן מייצגות את המוסד שלו, לא בתוכנן וגם לא בצורה שבה נאמרו.

לפני שההערות של סדן עצמו נחשפו, התקיים דיון מהותי במחנה הדתי-לאומי אותו הובילה תהילה פרידמן, יו"ר התנועה הדתית-לאומית, "נאמני תורה ועבודה". "אנשים היום הרבה יותר מוכנים לבקר את הרבנים המעורבים", היא מסבירה. אותה ביקורת באה לידי ביטוי לא רק במילים, אלא גם במעשים.

"מעל שליש ממשתתפי מצעד הגאווה בירושלים, שהתקיים רק שבוע אחרי ההערות של הרב לוינשטיין היו חובשי כיפה", אומר פרסיקו, שרואה בכך ביטוי לצורך של הציבור הדתי-לאומי לנער מעליו את ההתבטאויות של הרב.

החוקר מהרטמן מתייחס גם לירידה במספר התלמידים הפונים ללימודים במכינה וגם לצמצום בהיקף התרומות שקיבלה המכינה לאחר שהשיעורים של הרבנים לוינשטיין וקלנר הפכו ויראליים.

אבל השינוי לא איחר לבוא: ״מיד לאחר ההקלטה של סדן, עלתה בקרב הציבור תחושה של רדיפה", אומר פרסיקו. גם פרידמן סבורה כך ומסבירה כי "אנשים פנו פנימה, והתחושה בקרב מובילי המכינה והמגזר הרחב הפכה לתחושת קרבנות".

במכינת עלי סירבו להגיב לפניית The Times of Israel ואפילו הנחו חלק מהמורים, התלמידים והבוגרים שלה שלא לשתף פעולה עם הכתבה. רב אחד, נתנאל אלישיב (42), מהצעירים במכינה, דווקא הסכים. "לא היה מקום להערותיהם של הרב קלנר והרב לוינשטיין אבל דבריו של הרב סדן הוצאו מהקשרם".

"ראש המכינה הגיב להרצאה שניתנה על ידי פרופסור מאוניברסיטת תל-אביב שבה הודגשה החשיבות של חינוך בנות מגיל צעיר להיות עצמאיות. זאת, כדי שהן בסופו של דבר ירגישו חופשיות להתחתן ולהתגרש כרצונן, בלי החשש להיות תלויות כלכלית בבני הזוג שלהן", אומר אלישיב.

בניסיון להבהיר את דבריו של סדן הוא ממשיך, "הוא הסביר בראיון לדנה וייס כי הוא מתנגד לאידאולוגיה כזו, שמאפשרת לבנות צעירות לחשוב שחיי משפחה הם שוליים". 

הרב נתנאל אלישיב (צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב)
הרב נתנאל אלישיב (צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב)

"לא חייבים להסכים עם ההנחה שלו, אבל זה בהחלט מייצג את האמונה של רבים מהמגזר שאותו הוא מוביל".

בהתייחס לתחושת הרדיפה שהתפתחה בציבור הדתי-לאומי בעקבות חשיפת דברים שאמר סדן ב-2014, אלישיב מציין כי "אנשים מנתחים שני משפטים שהוא אמר לפני ארבע שנים, אחרי שהם סיננו אלפי שעות של תוכן".

מכינת עלי מפרסמת כמעט את כל השיעורים של הרבנים שלה באתר המכינה ובכך מאפשרת לכלל הציבור לשמוע את השיעורים המועברים בכיתותיה במהלך השנים.

סדן ואלישיב קוננו על "מערכת שלמה" העוסקת ב"חשיפה" של ההקלטות האלו, אולם למעשה מדובר בעיקר באדם אחד: יאיר נהוראי. בשיחה עמו הוא אומר כי למרות היותו יועץ משפטי של ה"פורום החילוני", עמותה ששמה לה למטרה להיאבק בקיצוניות דתית, הוא פועל לבדו.

לדבריו, הוא חוקר אינספור הקלטות של שיעורים שמועברים במכינה ומדליף את התכנים הבעייתיים שהוא מוצא לגופי תקשורת שונים.

"כשמצאתי את השיעור של קלנר, הדברים לא נחשבו לרציניים כי אף אחד לא שמע עליו. החשיבות של קלנר נובעת רק מכך שהוא עובד בעלי", אומר נהוראי. "ואז מצאתי את לוינשטיין, והתגובה (מהמחנה הדתי-לאומי. י"מ) היתה: 'אה, כולם יודעים שהוא משוגע'. כשנחשפו הדברים של סדן, אנשים הבינו שהבעיה במכינה עמוקה הרבה יותר. הם נכנסו למגננה והגיבו בהתקפה על 'המערכת', שזה בעצם אני".

הרב יוסף קלנר (צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב)
הרב יוסף קלנר (צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב)

ייתכן שאם היה מדובר במוסד אחר שנתפס לעין הסערה התקשורתית, התגובות מצד הציבור הדתי-לאומי היו שונות. אבל אף מוסד אחר לא מסמל את ההשפעה הגוברת של מגזר זה כמו מכינת עלי. 

כאשר נוסדה ב-1988, על ראש הר שהיה מאוכלס אז בדלילות, הגיע שיעור הקצינים הקרביים הדתיים בצה"ל לכ-2% בלבד. היום מגיע מספרם ליותר מ-30% על פי נתונים של משרד הביטחון, זאת על אף שהציבור הדתי-לאומי מהווה רק 10% מהאוכלוסייה בישראל.

המכינה של סדן הייתה המכינה הקדם צבאית הראשונה לדתיים. לפני הקמתה, היו יכולים בוגרי תיכון נלהבים להתגייס ישירות לצבא או לדחות את הגיוס על ידי רישום לישיבות הסדר. אלה אפשרו למגויסים לשלב לימודי קודש אינטנסיביים עם שנה וחצי של שירות צבאי ביחידות משלהם.

אבל עבור רבים, האופציה הראשונה הובילה לעזיבת הדת בתוך כלל צה"ל ואילו האופציה השנייה לא התאימה לבוגרי תיכון שלא היו מעוניינים לקבור עצמם בלימודי גמרא במשך 12 שעות ביום.

מכינת עלי הציעה תשובה לבוגרי תיכון שחיפשו דרך שתאפשר להם להישאר דתיים מחוץ לבועה הדתית ובמקביל לשרת בצבא באופן מלא. תלמידים שהתקבלו למכינה דחו את הגיוס בשנה או שנתיים כדי ללמוד לימודי קודש בשילוב עם אימונים פיזיים אינטנסיביים.

לא פחות מ-24 מסגרות דתיות נוספות העתיקו את הדגם שסדן ולוינשטיין בנו לפני כ-30 שנה, אבל אף אחת מהן לא הגיעה לשיעור הגבוה של קציני צבא מבין בוגרי מכינת בני-דוד. דובר משרד הביטחון מציין שעלי מובילה בהפרש ניכר על פני כל שאר המכינות הקדם צבאיות-דתיות, החילוניות והמעורבות בשיעור הבוגרים שסיימו קורסי קצינים קרביים.

ישיבת בני דוד בעלי (צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב)
ישיבת בני דוד בעלי (צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב)

באתר המכינה נכתב שיותר מ-3,500 בוגרים של המכינה, כלומר לפחות 40%, הפכו לקצינים. רובם הגדול ביחידות קרביות ויחידות עילית. 

בוגרים אלה כוללים חיילים שנפלו בקרב כמו רועי קליין ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה כאשר קפץ על רימון כדי להציל את חבריו, עמנואל מורנו ז"ל, שצה"ל מעולם לא פירסם את תמונתו בגלל הרגישות הגבוהה של המבצעים בהם הוא השתתף באותה המלחמה ב-2006, והדר גולדין ז"ל, שגופתו מוחזקת על ידי החמאס מאז מבצע צוק איתן. 

מכינת עלי הפכה לחביבת כוחות הביטחון הישראליים שזוכה לביקורים תכופים של מפקדים בדרגה גבוהה שמגיעים אליה כדי להעביר שיעורים לתלמידים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אפילו טרח לבקר במכינת בני-דוד במסע הבחירות של 2015.

מלכה פיוטרקובסקי, לשעבר ראש מדרשת לינדנבאום לנשים בירושלים וקול בולט בתנועה האורתודוכסית-פרוגרסיבית, אומרת כי מכינת עלי הצליחה למשוך לא רק את החתך החרד"לי של הציבור הדתי-לאומי אלא גם סטודנטים מרקע יותר ליברלי ש"מזהים את היוקרה של המכינה".

במאי 2016, חודשיים לפני ההתבטאויות של לוינשטיין על הקהילה הלהט"בית, היוקרה הזו באה לידי ביטוי באופן רשמי כאשר סדן זכה בפרס ישראל על מפעל חיים. בהכרזה על ההחלטה, קרא שר החינוך, נפתלי בנט לסדן "מהפכן ציוני", שתכניתו אפשרה ל"אלפי צעירים לשרת שירות משמעותי בצה"ל".

מעצב את האליטה או מושך אותה?
אבל הביקורות שנשמעות טוענות שמכינת עלי מתחבאת מאחורי התרומה שלה לצה"ל, בעודה מציעה לתלמידיה ולציבור תדמית שאינה נאמנה לאמת. לדברי פרסיקו, ההערות של סדן על נשים הוכיחו שהטור שכתב ב"מקור ראשון" , ובו כתב כי מכינת בני- דוד מאמינה בזכויות נשים, לא היו יותר מתרגיל יחסי ציבור.

מלכה פיוטרקובסקי (צילום: אורן נחשון. פלאש 90)
מלכה פיוטרקובסקי (צילום: אורן נחשון. פלאש 90)

"הם לא מסוגלים לבצע חשבון נפש כי הם חושבים שהם ברכה עבור כל עם ישראל", אומר פרסיקו. גם פיוטרקובסקי אומרת דברים דומים לגבי ההתנצלויות הרשמיות של המכינה אחרי פרסום ההערות של לוינשטיין וקלנר. "הם התנצלו רק כאשר ראו שאחוזי ההרשמה שלהם לשנה הבאה ירדו. הכל היה מזויף והם ממשיכים להעיר את אותן ההערות כל יום".

כמו כן טוענת ראש לינדנבאום לשעבר כי "מקום שכל העולם מתנגד לו הוא מאיים עבור בוגרי תיכון טריים".

"מכינת עלי מתחבאת מאחורי מסרים של אהבה למדינה, אבל במציאות מדובר בכת קטנה שפועלת נגד הדמוקרטיה הישראלית"

נהוראי אף הרחיק לכת ואמר שהסטטיסטיקות על הבוגרים הקצינים הן מטעות, משום ש"הם מקבלים רק את הדובדבן שבקצפת – אנשים שמתכננים להמשיך לקצונה גם ככה". לדבריו, הנהגת עלי "מתחבאת מאחורי מסרים של אהבה למדינה ולארץ, אבל במציאות מדובר בכת קטנה שפועלת נגד הדמוקרטיה הישראלית", הוא אומר.

בנוסף, טוען נהוראי, כי רבני המכינה מעודדים תלמידים לסרב פקודה הקשורה לשירות מעורב. "אני מכבד את זכותם לחשוב כמו שהם חושבים, אבל הם מנסים להפוך את המדינה הזו, לאט לאט, לתיאוקרטיה ומקבלים מימון ממשלתי לאורך כל הדרך", הוא מוסיף.

אחת הדוגמאות לניסיונות אלה היא הלחץ שהפעילו סדן ורבנים אחרים של המחנה הדתי-לאומי ועל הקצונה הבכירה בצה"ל כדי לשנות את מדיניות הצבא בנוגע לשירות מעורב. דוגמה אחרת היא דיווח בגלי צה"ל על כך שרבנים איימו להדריך את התלמידים שלהם להחרים את קורס הקצינים אם המדיניות לא תותאם לצורכיהם.

טקטיקת האיומים התבררה כמוצלחת. הכללים החדשים בצה"ל מאפשרים כיום לקצין לסרב לשרת ביחידה מעורבת בהתאם להשקפותיו הדתיות, בעוד שבעבר רק מתגייסים חדשים היו יכולים לנהוג כך.

חיילת בצה"ל (צילום: הדס פרוש. פלאש 90)
חיילת בצה"ל (צילום: הדס פרוש. פלאש 90)

מנגד, בוגר טרי מהמכינה, שביקש להישאר בעילום שם, דחה את הטענות על מניעים נסתרים של מכינת עלי. "הרב סדן אמר לנו לעתים קרובות שהוא מעדיף שקודם יהיה ראש ממשלה דתי מאשר רמטכ"ל דתי, כי האחרון נבחר בצורה לא דמוקרטית וזה עלול לגרום לאנשים להרגיש כפיה דתית". 

עבור תלמידי המכינה בהווה ובעבר, נושאים אלה שוליים לעומת החוויה הכללית שלהם במכינה. ג'ייקוב כץ, שסיים את התכנית בפברואר האחרון והתחיל את השירות שלו ביחידת הצנחנים, אומר שמגדר ומיניות הם נושאים שעלו במכינה לעתים רחוקות.

"הנושא המרכזי היה החשיבות לשרת את המדינה וזה מה שמושך מספר עצום כל כך של תלמידים לתכנית", אומר כץ. לדבריו, אפילו במקרים הבודדים שבהם דיברו רבני בני-דוד על נושאים אלה הם טופלו באופן מכבד.

בן ה-19 נזכר בשיעור שהעביר לוינשטיין שבו הזהיר את התלמידים מפני יציאה לדייטים עם נשים שהם לא מעוניינים להינשא להן. "הוא העלה 10 נקודות לגבי נישואין שהיו מאוד יפות. בניגוד לדרך שבה התקשורת הציגה אותו, אף אחת מהנקודות האלה לא עסקה בהגבלת האישה למטבח", נזכר כץ.

הבוגר הטרי אמר שהעובדה שההערות של הרב סדן על פמיניזם שנחשפו בחודש מרץ נלקחו משיעור שהתקיים לפני ארבע שנים אומרת הרבה. "זה מוכיח שההערות האלה הן יוצאות דופן, לא הנורמה, ולא מייצגות את הערכים של מכינת עלי".

בכל הנוגע להתבטאויות נגד קהילת הלהט"ב, אומר כץ, כי הרב לוינשטיין היה עקבי. הוא מתאר כיצד אמר הרב לכיתה שלמה שמי שמתלבט לגבי המיניות שלו צריך ללכת לרופא כדי לבחון "האם הם הומוסקסואלים באמת או פשוט מבולבלים".

"מצד אחד יש לי פינה חמה בלב למכינה, אבל מצד שני אני שומע חלק מהציטוטים ואני בהחלט מזהה אותם משיעורים שהייתי בהם"

ועדיין, כץ דבק בעמדתו שהמוסד בו למד מקבל ביקורת לא הוגנת. "אני לא צריך שתהיה לי אחות בצבא כדי לדעת שחלק ממה שהם אומרים הוא נורא", הוא מסביר. "הם לא באמת מתחרטים על ההערות שלהם וזה מאכזב אותי.

עם זאת, כשחושבים על מה זה עלי, מגלים שלא מדובר בדיוק בקבוצת פעילים חברתיים, כך שנושאים אלה אינם מרכזיים בשיח. המשימה העיקרית שלהם היא לשלוח אנשים לצבא כדי שישרתו את המדינה".

בוגר טרי נוסף, אבי (שם בדוי), ביטא תסכול דומה לגבי תשומת הלב השלילית שהמכינה זוכה לה מהתקשורת. "זה קשה כי מצד אחד, יש לי פינה חמה בלב למכינה, אבל מצד שני, אני שומע חלק מהציטוטים שהתקשורת חושפת ואני בהחלט מזהה אותם משיעורים שהשתתפתי בהם".

במקביל, הוא טוען שהחשיפה לא הראתה "עד כמה הרבנים במכינת עלי אכפתיים כלפי המדינה ורוצים לשפר אותה".

אין ממה לפחד

מנקודת המבט של פיוטרקובסקי, השאלה היא איזה מין מדינה הועלתה על נס על ידי הרבנים בבני-דוד. "הם מוטרדים מהמדינה, בהחלט, אבל לא זאת שיש לנו כיום", היא טוענת. למעשה, לדעתה התרחבות מקומן של הנשים במרחב הציבורי, ובצה"ל בפרט, היא זו שגרמה לרבנים להתבטא בצורה חריפה כל כך לגבי נושאים הקשורים לנשים. 

מספר הנשים הדתיות המתגייסות לצה"ל הכפיל את עצמו מ-2010 ועד 2015, על פי מחקר של הכנסת. המספרים מצביעים על כך שלמרות מאמציהם של מנהיגים דתיים, הגישה של בני הדור הבא כלפי העצמה נשית היא בכיוון ההפוך, וזה מה שיצר "פניקה", לטענת פיוטרקובסקי.

עבור חוקר הדת ממכון הרטמן, שרגא בר-און, הפחד הוא המניע המרכזי של רבים מהמגיבים למהומה סביב מכינת עלי. "שני המחנות – רבני המכינה והציבור –  מפחדים להיות מושפעים זה מזה. אבל כשאנחנו חותרים למען מטרה משותפת שהיא העתיד של ישראל, אין צורך לחשוש מהשפעה הדדית".

לדבריו, הרחבת ההשתתפות של נשים ושל חיילים דתיים, עזרה להגביר את עוצמתם של כוחות הביטחון הישראליים, ותרמה רבות ליכולת להשיג מטרות ברמה הלאומית ולהעצים את המוסריות בצבא.

תהילה פרידמן (צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב)
"אנשים היום הרבה יותר מוכנים לבקר את הרבנים המעורבים". תהילה פרידמן (צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב)

כשנשאל כיצד מכינת עלי מתקדמת לאחר חודשים של בחינה תקשורתית מדוקדקת, אלישיב מציג מסר דומה של אחדות. הרב מבני-דוד קרא לדיאלוג בין כל חלקי העם, דתיים-לאומיים וחילונים, "שקולם לא נשמע בגלל הקיצוניים משני הצדדים". 

"אנשים חיים בבועה הקטנה שלהם, כולל אנחנו" אומר אלישיב. "כשחיים יחד רואים שהאחר לא כל כך נורא – ששמרנות היא לא פרימיטיביות ושליברליות היא לא שיגעון". לדבריו מכינת בני-דוד אינה מתחמקת מהביקורת, ומציין כי היא מקיימת בחינה עצמית, שבה נבדק "האם אנחנו נמצאים לעתים קרובות מדי בשיח של קצוות במקום לבנות גשרים בחברה".

פער הדורות

באשר לסדן, המתקרב לגיל 70, נראה שהראיון הותיר בו צלקת. כשוייס דחקה בו להסביר מדוע הוא לא פיטר את לוינשטיין, סדן הגן על השותף שלו בחירוף נפש. "הם לקחו אדם שלימד במשך 30 שנה, מצאו התבטאות בעייתית אחת והשתמשו בה כדי לצבוע את כל האישיות שלו", אמר סדן בכעס בתגובה שהייתה יכולה בהחלט לשקף את התחושות שלו לגבי המצב שלו עצמו.

השיחה לא הצליחה להתרומם מאותה נקודה. בין השאר התייחס סדן להומוסקסואלים כאנשים עם "נטייה הפוכה", כשוייס שאלה אותו למה הוא נמנע משימוש במילה הומוסקסואליות, סדן גיחך ואמר שהוא נמנע משימוש במילה כי "אמרו לי שזאת מילה לא יפה".

"הם לקחו אדם שלימד במשך 30 שנה, מצאו התבטאות בעייתית אחת והשתמשו בה כדי לצבוע את כל האישיות שלו"

בהתייחס לקריאות לבטל את המימון הממשלתי של המכינה בגלל ההערות שאמרו רבניה, סדן נשען על תרומתה הצבאית של עלי. "עלי נוסדה לא בגלל שהאג'נדה החברתית שלה מתיישבת עם משהו כזה או אחר. בחודש האחרון, 41 בוגרים סיימו קורס קצינים, חמישה מהם קורס מ"כים, עשרה טייסים. בגלל זה זכינו בפרס ישראל".

בסוף הראיון, הרוחות נרגעו מעט וסדן ניסה לפרוט על מיתר דומה לזה של אלישיב הצעיר, כשהוא מודה ש"אולי אנחנו צריכים ללמוד להקשיב מעט יותר… ללמוד להיות קצת יותר צנועים".

"אולי" הוא צדק, אבל כשמחברים את הפחדים הכל כך מושרשים של סדן ועמיתיו, לאלו של מתנגדיו, המשימה הזו עלולה להפוך למשימתם של בני הדור הבא.

עוד 2,365 מילים
כל הזמן // שבת, 21 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

איך מצאתי את סבתא שלי באלבום תמונות מאושוויץ

"אלבום אושוויץ", שמתעד בתמונות את השמדת יהודי הונגריה, הוא אחד המסמכים החשובים ביותר מתקופת השואה ● מאט ליבוביץ' הופתע לגלות שם את תמונת סבתו בת ה-16 - שהגיעה למחנה המוות מצ'כוסלובקיה ● "הבחנתי בה כבר קודם לכן, בנערה עם הרווח בין השיניים ועם החיוך שלא-במקומו בבירקנאו, אבל עכשיו זיהיתי את עצמי בעיניה"

עוד 1,577 מילים

סיפורי מלחמה אלטרנטיבים

רגע, רגע, רגע – חדשות מתפרצות: בעודי משכתבת את המעשייה הזאת נפתחה בבורסת היהלומים בניו-יורק תערוכה חדשה, שהיא פרי שיתוף פעולה של אמן בשם דימוט שטרבה (Diemut Strebe) ומדעני  אוניברסיטת MIT, ובה נחשף החומר החדש, שהוא הכי שחור שיכול להיות שחור, ואפילו יותר מהשחור הכי שחור שמככב בסיפור שלעיל.

כל כך חדש שעדיין אין לו שם – אבל הוא בולע 99.96 מהאור ויוצר חושך מצרים כל כך חשוך, שרק מה שיש לנו מול העיניים בחדשות יכול להתחרות בו.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי.

בניגוד לארמון בלנהיים של משפחת צ'רצ'יל, שהניחו לאסלת הזהב הטהור להיעלם באישון לילה – כאן השומר הוא חלק מיצירת האמנות.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי

העובדה שחדשות מדעיות – מופיעות בסצינת האמנות – קשורה ככל הנראה לסיפור המלחמה – והנהו לפניכם, הסיפור על מלחמה בין אמנים.

אזהרת מסע: ממש קשה להִצָמד אל הסיפור, כי מדובר באמנים שכל אחד מהם ראוי לסיפורים ארוכים; ובכל זאת זהו סיפור על צבע.

בזמן שאני מתלבטת על צבע השיער הנכון, שיצעיר אותי בכמה שיותר שנים, וגם תוהה אם מודעות הענק בלונדון המבשרות לי על The Power of color הן בהקשר של תערוכה במוזיאון ה"טייט מודרן" או של מוצר קוסמטי חדש, הסיפור הוא על אמן גדול – אניש קאפּוּר, פסל בריטי ידוע שנולד בהודו – אמן ידוע, מפורסם וחשוב.

העבודות הראשונות שלו היו צורות גיאומטריות מכוסות באבקת פיגמנט בצבעים נקיים וחזקים. היו בהם כח ועוצמה מיוחדים: במבט-על נראו קבוצות הפסלים כציור צבעוני.

העיסוק בצבע בפיסול הוא חדש: הפיסול הקלאסי עוסק בעיקר בצורה ובחומר. השימוש שעושה קאפור בצבעים המאוד נקיים וחזקים מבטל כביכול את הצורה והחומר.

הצורה מכוסה בפיגמנט, ואין חשיבות לחומר ממנו עשוי הפסל עצמו. גם בהמשך דרכו האמנותית, העבודות שלו עוסקות בביטול החומר, בחומר "נגטיבי". שימוש בציפוי כרום  דמוי מראה הופך פסל למשהו כמעט וירטואלי – לחלל המשקף את החלל שמסביבו,  וכאילו מתקיימת צורה בלי חומר. הפסל המפורסם ביותר שלו הוא  "שער העננים" – קלאוד גייט בשיקגו המכונה "השעועית" – וקרבות הצבע לווו בהרבה מימים של השעועית בשחור.

1000-names-blue
1000-names-blue

 

Anish Kapoor <br />White sand, Red millet, Many Flowers, 1982 <br />Mixed media and pigment <br />4 elements <br />101 x 241.5 x 217.4 cm <br />Collection Arts Council, South Bank Centre, London <br />
Anish Kapoor
White sand, Red millet, Many Flowers, 1982
Mixed media and pigment
4 elements
101 x 241.5 x 217.4 cm
Collection Arts Council, South Bank Centre, London

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, שהשפיע ושינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק.

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, ששינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק

הוא הגדיר את עצמו כאמן חלל: "לא צייר מופשט, פיגורטיבי, וריאליסטי – פשוט בשביל לצייר את החלל הוא צריך להיות בו";  הוא יצר אירועי מופע (פרפורמנס) שבהם, בנוכחות תזמורת וברוב טקס, צָבע דוגמניות-רקדניות עירומות שהחתימו את גופן על יריעת הקנווס.

בעבודת אמנות שנקראה "קפיצה אל החלל הריק", התפרסמה תמונתו בעיתון יומי, כשיום אחד לבש חליפה, עלה על הגג, פרש ידיו לצדדים וקפץ הישֵר אל החלל.

הוא יצר עבודות מונוכרום (צבע יחיד), אותן עבודות שהוציאו שם רע יותר מכל לאמנות המודרנית: ריבוע  של צבע נקי. תחילה היו אלה עבודות בכל מיני צבעים, ואחר כך בכחול.

Yves_Klein_Patent_63471
Yves_Klein_Patent_63471

בכחול הזה עסקינן:  קליין, שבקריירה המאוד קצרה שלו (הוא מת בגיל 34)  יצר עבודות קונספטואליות, מופעים, וציורים, התרכז יותר ויותר בצבע הכחול – צבע העומק והאינסוף.

אלא שהוא לא הסתפק בכך שהוא מזוהה כל כך עם הצבע הכחול – הוא גם רשם פטנט על הגוון, שקרא לו קליין אינטרנשיונאל: גוון אולטרה מרין עמוק ונקי. עד כמה שאני יודעת, קליין הוא האמן היחיד שרשם פטנט על צבע. פטנט רשום: צבע כחול קליין אינטרנשיונל

תערוכת מונוכרום של איב קליין:

monochromblau_neu_mail
monochromblau_neu_mail

 

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות.

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות

החומר מיוצר בתהליך כימי הגורם לפחם "לצמוח" בנָנו-צינוריות מקבילות לגמרי, ויוצר את פני השטח השחורים ביותר המוכָּרים לאנושות, בינתיים.

החומר פוּתח למטרות של מחקר בחלל, ליצירת כלי מדידה אטומים לגמרי לאור: טלסקופים וכיוצא באלה תוצרים שאין להם שום קשר לאמנות.

תהליך הציפוי של החומר מסובך ויקר. אניש קאפור רכש את הזכויות הבלעדיות לשימוש בחומר הזה לאמנות.

החברה שייצרה את השחור הזה החליטה לעבוד רק עם אמן אחד, וקאפור שעבודת חייו ממש הוקדשה, במיטבה, לפני השטח הבוהקים ביותר והחשוכים ביותר – התאים להם מאוד.

ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה.

היצירות של קאפור עם השחור הן אכן מרשימות ומופלאות. ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה. זה נשמע כמו בדיחה – איש אחד נפל לתוך אניש קאפור.

 

הבלעדיות הזאת עיצבנה אמנים אחרים, ובייחוד את סטיוארט סֶמפּל (http://stuartsemple.com/), אמן אנגלי צעיר בהרבה מאניש קאפור, ופחות מבוסס וידוע, אבל גם הוא אמן נחשב ומעניין, שעוסק בפופ ארט, במיצגים ובאמנות סביבתית וחברתית.

הנושא המלבב ביותר שהוא עוסק בו הוא אושר. סמפל, מכל מקום, הלך ויצר מהלך של קונטרה לשחור הכי שחור. הוא יצר צבע שהוא "הורוד הכי ורוד", במעבדה בסטודיו שלו, ובניגוד לוואנטה בלק, כל אחד יכול לרכוש את הצבע  (ועוד צבעים) בחנויות שלו ברשת, ובמחיר שווה לכל נפש.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל

סמפל אינו שוקט על שמריו: הוא יצר גם את החומר הנצנצי הכי נוצץ בעולם מאבקת יהלומים, לא פחות.

וגם במאבק על השחור טרם נאמרה המילה האחרונה: סמפל יצר במעבדה בסטודיו שלו את צבע האקריליק הכי שחור שיש, שהוא אמנם פחות שחור מהוואנטה בלק, אבל הוא צבע שאפשר לצבוע במברשת, בניגוד לוואנטה בלק, שגם בגירסתו השניה והפחות מסובכת דורש ריסוס בטמפרטורה גבוהה, ביצוע של מומחים.

וממילא אם אתה אינך אניש קאפור אתה לא יכול לרכוש אותו לצרכי אמנות. גם חברה אמריקאית פיתחה חומר מתחרה בשחור – גם הוא בנָנו טכנולוגיה – והוא כמעט שחור כמו הוואנטה בלק. סמפל, מצידו, גם פתח חנות ממש בלונדון למוצרי הצבע שלו, שניצב בה שומר בכניסה, כדי שאניש קאפור לא יכנס.

בינתיים לקאפור יש בלעדיות על השחור המוחלט לצרכי אמנות אבל לא על עיצוב; ולפיכך יצרו אדריכלים באולימפידת החורף בסיאול את הבניין הראשון בעולם שצבוע בשחור המוחלט, ובחברת ב.מ.וו  יצרו את המכונית האולטימטיבית של באטמן, שצופתה כולה, מלבד הפנסים, בשחור משחור.

לאורך כל הסיפור הזה אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שמי שבאמת זקוק לחומר הזה אלה אנחנו בתיאטרון: בייחוד בתיאטרון השחור אבל לא רק בו!

אני כבר רואה בדמיוני את הסטודיו החדש של מעצב התאורה במבי, כמו חור שחור של אניש קאפור, ומקדישה את הסיפור באהבה לשחקן סוהיל חדאד והבמאי אכרם תילאווי שנפל בחלקי העונג לעבוד איתם על הצגת "עיניים מדברות" בפסטיבל המסרחיד שהסתיים בסוף השבוע החולף.

שניהם התלוננו מרה על הקיר הכחול והמבריק בתיאטרון בעכו שהפריע להם בהצגה, ורק מחוסר אמצעים לא יכולתי לרכוש בשבילם את הצבע השחור הזה, שיגאל אותם ממצוקתם.

אניש קאפור, פסל "קלאודגייט" בשיקגו, המכונה "שעועית".

 

black
black

הקצת פחות שחור של סטיוארט סמפל – זמין לכל אדם מלבד אניש קאפור.

הענן סמיילי של סטיוארט סמפל מעבודות על אושר.

 

pink
pink

הורוד הכי ורוד של סטיוארט סמפל

עוד בחנות של סטיוארט סמפל: אבק יהלומים

אבק יהלומים
אבק יהלומים

 

טל יצחקי היא מנהלת תיאטרון אלפא וביתא-ספר לאמנויות המופע, ת"א. לימדה באוניברסיטת ת"א, מכללת ספיר, ייסדה את המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשה. בין 2003 ל-2005 הייתה מרצה ואמנית אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. עיצבה תפאורות, תלבושות, בובות ומסכות למעלה מ-250 הצגות ומופעים בתיאטרונים ולהקות מחול בארץ ובחו"ל; תרגמה מחזות וקובץ נאומי צ'רצ'יל; הייתה מיוזמי מרכז הפרינג' בת"א; שימשה מזכ"ל איגוד מעצבי הבמה בישראל; אצרה תערוכות עיצוב במה, הרצתה והנחתה סדנאות בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,259 מילים

לפני 90 שנה, ילדה אמריקאית בת 4 נעלמה בעיירה מנומנמת בצפון מדינת ניו יורק ● הרשויות מיהרו להאשים את היהודים באזור בכך שחטפו ורצחו את ברברה - כדי להשתמש בדמה למטרות פולחניות ● כך נולדה עלילת הדם היחידה הידועה בהיסטוריה של ארצות הברית

עוד 1,050 מילים

סיפור לשבת סבא מדיח כלים

לפני שלושה ימים נולד לנו נכד שלישי.

מטבע היחסים שבין אשתי וביני, המצויים באותו שלב של בשלות נינוחה שבו יחסי המין מתמצים בעשיית נכד מדֵי שנה, ברור שכל אירוע כזה מלווה בהתלהבות אורגזמית ומלאת התפעמות.

כולם נסעו למחלקת יולדות.

הם עמדו במסדרון הצר של בית החולים, והצטופפו בחדר שבו שכבו שלוש יולדות בשורה, וצילמו זה את זה ומעת לעת גם את הרך הנולד, והתחבקו זה עם זה, והצטלמו, ונתנו נשיקות על הלחי בהתרגשות רבה, והצטלמו, ולחצו יד זה לזה, ואמרו איש לרעהו "מזל טוב".

והצטלמו כבר אמרתי?

גם אני נסעתי לבית החולים.

קודם כול רציתי להראות לכולם שהמוניטין שיצאו לי, של סוציומט ומיזנתרופ, אינם מבוססים על מציאות והם כולם דיבה ולשון הרע. עובדה – גם אני מגיע למחלקת יולדות. ושנית, בכניסה לבית החולים ישנה אותה עגלת קפה שהוא כל כך לא טעים לי, שאם אני לוגם אותו בעיניים עצומות הוא גורם לי להרגיש שאני נמצא שוב בניו יורק, בסניף "סטארבקס" בברודוויי או בשדרה השנייה, נניח. בעצם אני גורם כאן עוול לקפה שבעגלה, כי קפה גרוע כמו באמריקה אפשר למצוא רק באמריקה עצמה.

או בחליטה ממֵי הגנגס. 

בקיצור, הגעתי לבית החולים ועליתי במעלית למחלקה, כולי דרוך ומוכן לכל צרה, כי בפעם הקודמת שהייתי ביולדות, לאחר הולדת הנכדה, רצו להשכיב אותי על אלונקה ולתת לי זריקת זירוז – בגלל הבטן שלי חשבו שאני כבר בחודש עשירי. הפעם נכנסתי בזהירות, צמוד לקירות.

כשנכנסתי למחלקה פגשתי אנשים מאושרים.

אני יודע שזה נשמע כמו שם סרט של אמיר קוסטריצה, אבל במסדרון מחלקת יולדות ב"לניאדו" מסתובבים אנשים מאושרים, מלאי חיוכים. הם דוחפים עגלות פרספקס שקופות שבהן שוכבים אנשים קטנים אפופי רגיעה, ישנים בעיניים עצומות, ידיהם הקטנות מאוגרפות והם אינם יודעים, אותם אנשים קטנים, שמכאן והלאה נגמרה השלווה. שכל האנשים הגדולים הללו סביבם רימו אותם. עבדו עליהם ללא בושה.

הם אינם יודעים שהאנשים הגדולים סביבם עשו אותם להנאתם הפרטית או מתוך תחושת חובה ולחץ חברתי. או לחלופין מתוך אמונה באיזו מצווה לא לחלוטין ברורה. ואִילו עבורם, עבור האנשים הקטנים הללו, גן העדן נגמר. עכשיו מתחיל גיהינום קטן.

זו הרי מהות הסיפור התנ"כי על הגירוש מגן עדן, לא? לֵידה.

אז הצטרפתי למשפחה שלי הזוהרת והשמחה, והתחבקתי והצטלמתי ונישקתי אנשים על הלחי וחייכתי למצלמה, ואמרתי מזל טוב ושיהיה לברכה, והצטלמתי שוב, ואחר כך הלכתי להסתכל על הנכד שלי שנולד. ונעצרה לי הנשימה.

הוא כל כך יפה.

הוא נולד בניתוח קיסרי ועל כן לא נאלץ לעשות את דרכו מבעד למחילה הצפופה והצרה, להימעך שם תחת אנקות וקללות וזעקות הכאב של אמא רצוצה ודוויה, אלא יצא דרך פתח גדול שנפתח כפי מידתו, וכולו עגול ומלא ושלם וללא רבב.

* * *

יומיים אחר כך נסעתי עם אשתי לבקר את הכלה שלנו ששהתה עדיין במחלקה.

היו שם עוד מבקרים ובעיקר מבקרות, והשיחה נסבה על חוויות שונות של לידה. מאחר שעדיין לא חוויתי לידה, לא היה לי הרבה מה לתרום לשיחה, אבל מאחר שהיה לי חלק, מזערי אמנם, בלידה של שלושה מילדי, וגם הייתי כבר בביקורים קודמים במחלקת היולדות בעת לידת נכדַי וישבתי לא מעט במהלך חיַי ליד יולדות ויולדות לשעבר ששוחחו ביניהן כמו עכשיו, אני מתמצא היום מספיק כדי לתת מבט ממוקד באישה ולומר לכם אם יש לה פתיחה של שלוש או ארבע אצבעות או אם הרחם שלה עדיין סגור או אם היא בכלל בהיריון.

אפשר לומר שבעניינים של היריון אני מקצוען-חובב.

אז הקשבתי לשיחה ושאלתי את עצמי: האם כל האנשים הללו מסביבנו במחלקה אינם יודעים מה מחכה להם? לילות בלי שינה, עייפות רצוצה, מצב תודעתי של טירונות בצבא – איפה ששָׂמים אותך אתה נרדם, ויתור על כל מה שהיה אישי ופרטי, ויתור על עצמיותך לכמה שנים עד שהילד מגיע לגיל שאפשר לשלוח אותו לשחק אצל חברים ולהרוויח כמה שעות של שקט ואינטימיות – או להושיב אותו מול אתרים פורנוגרפיים באינטרנט, שישעשע את עצמו.

כל זה בשביל להראות לכולם שגם לך יש ילדים משלך? משפחה?

* * *

משפחה זה דבר נהדר.

כל יום שישי בערב מגיעים לבית של חניה ושלי חמשת הילדים שלנו – היום כבר אנשים בוגרים כולם, לפחות כרונולוגית, אם לא באישיותם – והנשים והנכדים, וכולם מתיישבים בסלון או מסתובבים סביב המטבח בזמן שחניה ואני עורכים את השולחן, ובאוויר עומד ריח של בישולים שחניה או אני בישלנו במשך היום, ואני מסתכל על המשפחה שלי תמיד בהנאה ובגאווה ובשביעות רצון עצמית לא מעטה, ושומע מהם מה חדש אף שדיברתי איתם בטלפון או פגשתי אותם גם אתמול וגם שלשום, ויש אווירה חגיגית, כמעט אפשר לומר קסומה.

אחרי שבע דקות בערך העניין ממצה את עצמו.

בשלב הזה אני מרגיש בָּשל לכך שכולם ילכו עכשיו הביתה ואני אתיישב בשקט על הפוף שלי עם ערמה של עיתונים ומוספים או אצפה בתוכניות איכות כמו "אמריקן איידול" או "הטופ-מודל הבאה".

אבל עדיין מחכה לי הארוחה המשפחתית עצמה, וצריך לשרוד אותה איכשהו.

רבאק, יום שישי היום. הערב היחיד בשבוע שיש לי אפשרות לקחת את הזמן שלי לאט לאט, בניחותא – או ככה לפחות צריך להיות. הערב היחיד בשבוע שאני בבית לפני שמונה או תשע בערב. שיש לי זמן להיזרק קצת. לנקות את הראש.

בִּמקום זה אני מנקה את השולחן.

אני מנקה את השולחן ושוטף את הכלים בזמן שכולם יוצאים למרפסת אחרי הארוחה לעשן סיגריה ולשתות קפה. נעשיתי מומחה לעניין. אני שוטף כלים של ארוחה בת שתים-עשרה נפשות בעשרים דקות, כולל כלי הבישול, ההגשה, הצלחות, הכוסות, הסכו"ם והשולחן עצמו. אני עושה את זה כי אני שונא את המדיח, ששוטף את כל זה בשתי נגלות של שעה ורבע כל אחת, זאת אומרת שעתיים וחצי עם הרבה רעשי רקע בסביבה. אני עושה את זה בעשרים דקות, כאמור, ולי, בניגוד למדיח, לא צריך להכין קודם את הכלים כדי שיהיו נקיים ומוכנים לשטיפה. שלא כמו המדיח שלנו, אני מוכן לשטוף גם כלים מלוכלכים.

לוּ רק אפשר היה לערוך את ארוחת ליל שישי כמו ארוחה צבאית תקנית – שבע דקות וחוזרים למאהל. אבל חניה מאוד אוהבת את כל הקטע של משפחה לדוגמה, ולי נותר רק לומר, "בטח יקירתי, אם זה עושה לך את זה".

גם עכשיו.

היא נשארה במחלקת היולדות כי כולם שם. אני נפרדתי והתנשקתי עם כולם ונכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה. עוד יש לי סיכוי לתפוס את "הפרקליטים".

בדרך אני מדליק רדיו ושומע את שלמה בר שר "ילדים זה שמחה". אני מתחיל לשיר איתו בקול רם. ניידת מאחורַי מהבהבת באורות ועושה "טוט" קצר עם הסירנה.

אני מפסיק לשיר. אני יודע לזהות מתי אני הופך למטרד ציבורי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 959 מילים
עודכן לפני שעה
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תמורת 2,000 דולר, מדריך אמנויות לחימה ישראלי מלמד את המתפללים האמריקאים להיערך לאירוע של ירי המוני בבית הכנסת ● האופציות שהוא מעמיד בפניהם: לברוח, להסתתר, או להילחם ביורה

עוד 741 מילים

למקרה שפיספסת

לאחר חשיפת זמן ישראל ועדת הבחירות לא כללה בתוצאות את הקלפי מפרדיס, שהועברה לחקירת משטרה

זמן ישראל חשף שלשום חשד לנסיון זיוף חמור של נציג הליכוד בקלפי בפרדיס ● ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 הודיעה היום כי לא כללה את הקלפי המדוברת בספירת תוצאות האמת, וכי הנושא כולו הועבר לחקירת המשטרה ● ״הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה״, נמסר

פרשת הזיופים בקלפי בפרדיס: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 לא תכלול בשלב זה את ההצבעות בקלפי מס׳ 9 בפרדיס, לאחר שאישרה כי ישנן ״ראיות ממשיות״ לביצוע זיופים באמצעות הוספת פתקי הצבעה.

זמן ישראל חשף שלשום (רביעי) כי אדם שהתחזה להיות נציג ועדת הבחירות הגיע לקראת ערב אל הקלפי בפרדיס ודרש מכל נציגי המפלגות לעזוב את חדר הקלפי – למעט נציג הליכוד. המתחזה ונציג הליכוד נשארו בחדר לבדם, למרות מחאות הנציגים האחרים שניסו בכל כוח להיכנס בחזרה לחדר.

משהצליחו, סיפר אחד מהנציגים לזמן ישראל, "ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

בהודעה שהוציאה היום ועדת הבחירות המרכזית על התוצאות הסופיות (הלא רשמיות), נאמר (הדגשים במקור):

תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה בקלפי מס' 9.0 בפורידיס בה היה ניסיון לזיוף ע"י הוספת פתקי הצבעה; לקראת סוף יום הבחירות התקבל בוועדת הבחירות המרכזית דיווח ממפקח טוהר הבחירות לעניין האירוע. לאחר התייעצות עם יו"ר ועדת אזורית חדרה, הוחלט כי הקלפי לא תספר במקום אלא תובא בשלמותה לוועדת הבחירות המרכזית ותבדק שם. הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית, בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה והיא תועבר לחקירת המשטרה.

עד כה נספרו 99.8% מהקולות, כאשר 14 קלפיות, כולל זו בפרדיס, לא נכללו בספירה בשל חשד לאי סדרים או זיופים.

"תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה ב-14 קלפיות, אותן ממשיכה הוועדה לבדוק בבדיקה מעמיקה ויסודית, נוכח העובדה שבקלפיות אלו אירעו במהלך יום הבחירות אירועים חריגים בתחום טוהר הבחירות״, נאמר בהודעה.

"בדיקתן הסופית טרם הסתיימה. מקרים אלו נתגלו חלקם ע"י סיירת מפקחי טוהר הבחירות של ועדת הבחירות המרכזית, חלקם ע"י מזכירי ועדות הקלפי וחלקם ע"י נציגי הסיעות".

עוד 289 מילים

תגובות אחרונות

״תושבי הנגב סבלו משלטון הימין, מהריסות, הפקעת אדמות, מהשארת ילדים מחוץ לבתי הספר" אומר תושב רהט בניסיון להסביר את שיעורי ההצבעה הגבוהים ביישוב ● 15 ק״מ משם, באופקים, שתי נשים בנות כ-70 מתפלאות על השאלה למי יצביעו. מבחינתן הליכוד זה האפשרות היחידה

עוד 2,351 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחְדוּת

נתניהו הבין עוד בליל הבחירות שהמילה "אחדות" היא קרש ההצלה שהוא צריך להיאחז בו כדי לא לטבוע ● אלא שאחדות חלומית כזו היא כמו שמיכה שפורשים במהירות על המיטה כשמגיעים אורחים, כדי להסתיר את הבלאגן ● יש רק בעיה אחת: הכביסה שמתחת לא תקפל את עצמה לבד

עוד 1,021 מילים

בכיר בליכוד: "נתניהו כמו שן מתנדנדת, בסוף היא תיפול"

בכיר הליכוד צוטט בחדשות 12 ● פרשנים פוליטיים מציעים חנינה נשיאותית לנתניהו ● נסראללה: גנץ ונתניהו אותו דבר ● לאחר ספירת 99.8% מהקולות - אין שינוי בחלוקת המנדטים ● נתניהו פגש את גרינבלט, גנץ יפגוש אותו בהמשך ● ליברמן: "אין סיכום ביני לגנץ" ● יועז הנדל: "בלוק הימין מעורער" ● ריבלין יחל בסבב שיחות עם ראשי המפלגות ביום ראשון

עוד 40 עדכונים

ראשות הממשלה זה קלף המיקוח של נתניהו. הוא לא יוותר עליו

בניגוד לביטחון שמפגין נתניהו כלפי חוץ, בשיחות סגורות על עתידו המשפטי הוא רואה שחורות ● עכשיו שאיבד את הרוב הימני שהיה לו, התקווה היחידה שנותרה עבור נתניהו היא להגיע לעסקת טיעון כשיש לו מה להקריב בתמורה להקלה משמעותית באישום ובענישה ● התותח המשפטי רם כספי הצטרף לצוות ההגנה בדיוק לשם כך ● פרשנות

עוד 633 מילים

"מדהים כמה נתניהו מוכן ללכת רחוק כדי לשמור על שלטונו"

יועץ הסקרים האמריקאי סטן גרינברג היה אחד מאדריכלי הניצחון של אהוד ברק ב-1999 ● כעת הוא מאמין כי ימיו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה ספורים ● אבל בהכירו את רה"מ, הוא יודע שהכל עדיין פתוח

עוד 1,385 מילים

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים
סגירה