"אבל מה את רוצה? מה הבעיה בלהגיד שגברים אינם יכולים ללדת? למה זה לא בסדר? הרי זה המצב האמיתי לא?", "מה הבעיה בלהגיד שאם זוג גברים מקבלים פתאום תינוק (כן, כן, לא המצאתי – היה בהחלט ניסוח כזה עם השימוש במילה 'מקבלים') אז לא חסידה הביאה אותו לעולם, אלא אישה נשאה אותה ברחמה עבורם?". "למה זה הומופובי? למה זה חשוך?". אלה רק חלק ממגוון התגובות שנתקלתי בהן ברשת לבג"ץ הפונדקאות, שהורה לא להמתין עוד למחוקק ובעוד שישה חודשים ליישם את החוק גם על זוגות גברים.

"אבל מה את רוצה? מה הבעיה להגיד שגברים אינם יכולים ללדת? הרי זה המצב האמיתי לא?", "למה זה הומופובי? למה זה חשוך?". אלה רק חלק ממגוון התגובות שנתקלתי בהן ברשת לבג"ץ הפונדקאות ללהט"ב

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האמת היא אין שום בעיה בתיאור המצב הביולוגי שלנו כמו שהוא – אכן נשים יכולות ללדת, אכן גברים אינם יכולים ללדת. כמעט אפשר להאמין לכל המומחים לביולוגיה, אלה שהפכו מומחים לתחום ממש בצמוד להחלטת בג"ץ, שהם אכן נדרשים לביולוגיה בלבד.

אבל רק כמעט. כי מתברר, הפלא ופלא, שיש גם נשים שאינן יכולות ללדת ואם הן רוצות "לקבל תינוק", הן זקוקות לפונדקאית. אישה שתישא עבורן ועבור בן זוגן (גבר, ברור) את ההיריון.

ונחשו מה? בדיוק בגלל הנשים האלה, אלה שאינן יכולות ללדת, אלה שאינן יכולות לשאת היריון, חוקקו את חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996.

החוק נותן פתרון לנשים שאינן יכולות ללדת בגלל הביולוגיה הפרטית שלהן, בדמות פונדקאית שתישא עבורן את ההיריון. ולא רק שחוקקו את החוק רק בגללן, אלא שההגדרה של החוק ברורה מאוד.

לרגע אחד אי אפשר לטעות ולחשוב שהחוק מיועד לכל מי שאינו יכול ללדת. לא ולא, החוק מיועד אך ורק ל"הורים מיועדים שהם בני זוג – איש ואישה שהם בני זוג, המתקשרים יחד עם אם נושאת לשם הולדת ילד";

ולשון החוק לא מותירה מקום לספק, כי מבחינת המחוקק בישראל, זה שהקואליציה שלו תלויה בגורמים דתיים, קיים רק סוג אחד ויחיד של בני זוג: "איש ואישה", וכל אפשרות אחרת בטלה.

מתברר, הפלא ופלא, שיש גם נשים שאינן יכולות ללדת ואם הן רוצות "לקבל תינוק", הן זקוקות לפונדקאית. ונחשו מה? בדיוק בגלל הנשים האלה, שאינן יכולות לשאת היריון, חוקקו את חוק הסכמים לנשיאת עוברים

לאחרונה תוקן החוק והורחבה תחולתו כך שגם נשים יחידות שאינן יכולות ללדת תוכלנה להשתמש בפונדקאית – כך שלמעשה החוק מחריג גברים בלבד, החרגה שיש לה משמעות אחת ואחת בלבד – אפליה על רקע העדפה מינית.

וכאילו אין די בכך שהחוק מפלה, אפליה בוטה, אפליה שאיננה מסתתרת, אפליה שהיא כמו הרמקול של איתמר בן גביר במצעד הגאווה – מתברר שדווקא כשעוסקים בגברים, כולם נזכרים בכל הבעיות האתיות שהפונדקאות מעוררת.

מתברר שרק אז נשים מוחלשות מנוצלות, רק אז האישה הופכת מיצור תבוני עם רצונות, מאווים ושיקול דעת ל"רחם" בלבד. רק אז נזכרים כל המומחים לביולוגיה שאם גברים שאינם יכולים ללדת בגלל הביולוגיה, ורוצים "לקבל תינוק" הרי שמדובר בניצול נורא של נשים.

אז לכל המומחים לביולוגיה, הלא חשוכים, הליברלים, אלה שממש פתוחים לכל דבר ועניין (חוץ מלזוגות גברים) – ובכן, לא נעים לי לבשר לכם, אבל כל הסוגיות הקשורות בפונדקאות אינן מתעוררות רק כאשר מדובר בזוגות גברים.

הסוגיות הללו מתעוררות תמיד, בין אם מדובר בזוג שהם גבר ואישה, כאשר האישה איננה יכולה ללדת (אגב, גם אז זה בגלל הביולוגיה – הפרטית שלהן), בין אם מדובר באישה יחידה, ובין אם מדובר בזוגות גברים שאינם יכולים ללדת (בגלל הביולוגיה שלהם).

כאילו אין די בכך שהחוק מפלה בבוטות, מתברר שדווקא כשעוסקים בגברים, כולם נזכרים בכל הבעיות האתיות שהפונדקאות מעוררת. רק אז נשים מוחלשות מנוצלות

יש לדון בכל הסוגיות שהפונדקאות מעוררת בכובד ראש ולתת להן פתרון כולל. ואגב – חוק הפונדקאות עושה את זה בצורה טובה למדי. החרגת זוגות הומוסקסואלים מההליך איננה פתרון לסוגיית הפונדקאות, אלא רק אפליה, אפליה על רקע העדפה מינית. לא משנה אילו מילים יפות תקשרו לאפליה – מדובר בהומופוביה לשמה.

ורק לסבר את האוזן, הדיון בפונדקאות בישראל איננו חדש – הוא צבר תאוצה במידה רבה עם עתירתם של בני הזוג נחמני לבג"ץ. העתירה בגלגול הראשון הוגשה כאשר הם היו עדיין נשואים זה לזו והיו מעוניינים בפונדקאית, שכן רותי נחמני לא יכלה להביא ילדים לעולם.

אלא שספק אם כל אלה שממהרים כעת להגן על הפונדקאיות באשר הן, לדבר בשמן, להתייחס אליהן כאל רחם בלבד (איכס), ספק אם כל אלה היו מצייצים הגה כאשר מדובר על אישה חולה שרחמה נכרת והיא מתאווה לילדים.

אנחנו הרי מאוד סלקטיביים בהגנה שאנחנו מספקים לנשים מוחלשות ויש מדרג: אישה חולה שרוצה ילדים אבל אינה יכולה להביאם לעולם (בגלל הביולוגיה) גוברת על אישה פונדקאית, אבל גברים הומוסקסואלים שאינם יכולים להביא ילדים לעולם (בגלל הביולוגיה) הם לא, מה למה? כי הם הומוסקסואלים נצלנים.

ואגב, אני תוהה האם אותם אלה המביעים דאגה כה כנה לנשים פונדקאיות, עושים זאת גם כאשר מדובר בתעשיית הסחר בנשים, בזנות, בפדופיליה, במועדונים אקסקלוסיביים, במועדוני ריקוד, בניצול היומיומי בתעשיית הדוגמנות, בניצול היומיומי בשאר התעשיות – או שנשים חביבות עליכן בכלל והרחם שלהן בפרט רק כאשר מדובר בפונדקאות לזוגות הומוסקסואלים?

יש לדון בכל הסוגיות שהפונדקאות מעוררת בכובד ראש ולתת להן פתרון כולל. ואגב – חוק הפונדקאות עושה את זה בצורה טובה למדי. החרגת זוגות הומוסקסואלים מההליך איננה פתרון אלא רק אפליה

ואחרון, לכל הביולוגים הדאגנים. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בדרך כלל בהליך הפונדקאות – הגברים תורמים את זרעם להליך הפריית הביצית, כך שיש להם חלק בתינוק שנולד. הם לא "מקבלים תינוק", הם ההורים שלו.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.