צביעות יהודית - קווים לדמותה

מתנחלים במאחז אביתר, 21 ביוני 2021 (צילום: שריה דיאמנט/פלאש90)
שריה דיאמנט/פלאש90
מתנחלים במאחז אביתר, 21 ביוני 2021

מזה למעלה מחודש שהממשלה בראשותו של נפתלי בנט ובהנהגתו המשותפת של יאיר לפיד מכהנת מכוח אמון הכנסת. עוד בתחילת הדרך ידעו חברי הממשלה שזו הולכת להיות ממשלה מאתגרת אידאולוגית. ממשלה שבה יש לעשות פשרות בהיבטים האידאולוגיים השונים. אך יותר מכל ידעו שהפעם, כניסתה של רע"ם, תלווה במחיר שלכל הפחות יצדיק את הצעד ההיסטורי של המפלגה האסלאמית בישראל לקראת הממסד הישראלי.

המהלך האמיץ מצידה של רע"ם כולל בתוכו תכלית של הענקת לגיטימציה לציבור הערבי, לצרכיו ולנציגיו, אולם חושף, באופן משונה, צביעות יהודית שכופרת בזכויות הבסיסיות של הערבים בישראל.

המהלך האמיץ מצידה של רע"ם כולל בתוכו תכלית של הענקת לגיטימציה לציבור הערבי, לצרכיו ולנציגיו, אולם חושף, באופן משונה, צביעות יהודית, שכופרת בזכויות הבסיסיות של הערבים בישראל

תחושת העליונות הזו מקרינה על כל הסוגיות הפוליטיות ועל כל השיח הפוליטי, וביתר שאת בזמן משברים פוליטיים.

כך למשל, אחד האתגרים שנאלצה הממשלה הנוכחית להתמודד איתם, הוא פינוי המאחז אביתר.

המאחז שקנה לו שם "יישוב", הוקם על אדמות הכפרים יתמא וביתא וליתר דיוק על הר סביח. סיפורו של המאחז הוא פשוט: ארבעה קרוונים בשומרון, ללא אישור או היתר, לא בעל פה ולא בכתב, אלא בהחלטה אינדיבידואלית, בניגוד לחוק, מתוך תחושת אדנות ובעלות על השטח.

באורח פלא, העבריינות הזו, שחושפת התפוררות שלטון החוק, הקנתה לעבריינים מעמד על ותואר של "חלוצים" ואיש לא מעז חלילה לבקר אותם או להזכיר להם שזו מדינת חוק.

אותם אלה שרואים באנשי אביתר חלוצים, הם אלה שמכנים את האזרחים הערבים "פושעי בנייה" ומזכירים להם שמדינת ישראל היא מדינת חוק כשהם בפועל בונים על קרקע פרטית שלהם.

עבור האזרח הערבי מדובר במצוקה אמתית, ואילו עבור היהודי – מימוש הפריווילגיה. אבל אותו מעשה של בניית בית, אם ייעשה על ידי ערבי ידביק לו תווית של עבריין ו"פושע בנייה", ואם ייעשה על ידי יהודי ידביק לו תווית של "חלוץ".

העבריינות של אנשי מאחז אביתר הקנתה להם תואר "חלוצים". ואלה שרואים בהם חלוצים, מכנים את האזרחים הערבים "פושעי בנייה", ומזכירים להם שישראל היא מדינת חוק כשהם בונים בפועל על קרקע פרטית שלהם

האזרח הערבי הוא בן למיעוט שרוצה לשמר את אופיו כמיעוט. הוא לא רוצה לעבור לעיר היהודית הסמוכה. הוא רוצה לשמר את אורח חייו הכפרי למשל או להמשיך לגור במקום שיש בו כנסיה או מסגד. הוא הרי יודע שמאז קום המדינה לא הוקם יישוב ערבי חדש אחד, ואילו הלחץ החברתי-תרבותי שהפך את הבית מפריווילגיה לתנאי בל יעבור לחתונה לא מרפה.

כך כמעט כל נער ערבי בישראל עומד בפני דילמה, האם להמשיך להמתין לרשויות התכנון שמעולם לא הרחיבו תכנית מתאר או הקימו יישוב ערבי, או לחלופין לממש את זכותו הבסיסית לבנות על הקרקע הפרטית שלו, ולהפוך בעל כורחו לעבריין?

דוגמה נוספת היא היחס לו זוכה מנסור עבאס על בחירתו להשתתף במשחק הפוליטי.

זו כבר תקופה שעיתונאים לכאורה ופוליטיקאים מכנים את עבאס "ראש הממשלה בפועל". הכינוי הזה הוצמד למנסור עבאס במטרה להעביר מסר לפיו בנט ושותפיו לקואליציה מכרו את המדינה לערבים.

אם לרגע נדמיין את גפני או את דרעי במקומו של עבאס, סביר להניח שדאגתם המתבקשת לציבור בוחריהם לא הייתה מקבלת יחס של "מכירת המדינה" או התפרקות מסמכות או משלטון, אך כשמדובר בנבחר ציבור ערבי שמנסה לתקן עוול היסטורי, מזדעקים בימין כאילו מתן תנאים בסיסיים למיעוט המהווה 25% מהמדינה, הוא סופו של החזון הציוני.

אם נדמיין את גפני במקום עבאס, סביר שדאגתו המתבקשת לבוחריו לא הייתה נחשבת ל"מכירת המדינה". אך כשמדובר בח"כ ערבי, מזדעקים בימין כאילו תנאים בסיסיים ל-25% מהמדינה הם קץ החזון הציוני

כמובן, יהיה קשה לחתום את הפוסט הזה מבלי להתייחס לאחד האירועים הבולטים השבוע, הורדתו של איתמר בן גביר מעל דוכן הכנסת לאחר שכינה את אחמד טיבי "מחבל".

הכינוי מחבל, או תומך טרור, מוצמד לחברי הכנסת הערבים כבר תקופה ארוכה. אך אם ההגדרה הזו חלה עליהם, מדוע לא תחול גם על סמוטריץ' שסירב להגדיר את ברוך גולדשטיין טרוריסט? או סירב להגדיר את ההצתה בדומא אירוע טרור? או לחילופין, למה לא להדביק את הכינוי "תומך טרור", למשל, למי שהתחפש בפורים לברוך גולדשטיין כי זה הגיבור שלו, ולאחר מכן תלה את תמונתו בסלון ביתו?

צביעות יהודית, כבר אמרנו.

פאדי מקלדה הוא אקטיביסט. קצין לשעבר ב8200. מפיק את הפודקאסט - Unmute - קולות מן המיעוט.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 614 מילים ו-1 תגובות
סגירה