הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע
הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבועהשבוע קיבלתי הודעה מעיריית תל אביב לפיה עומד לפוג התוקף של תו החנייה שלי. להודעה צורף קישור בו ניתן לבקש חידוש של התו. הקלקתי ומילאתי את הבקשה.
בעבר, כעבור יומיים-שלושה, היה מופיע שליח בדלת עם התו בידו. השנה, הפתעה: המערכת בישרה לי שהבקשה התקבלה וכי מעכשיו יש לי תו וירטואלי. בלי שליח, בלי מדבקה שצריך להצמיד לשמשה. מספר הרכב שלי הוכנס למערכת ויופיע במסופונים של הפקחים.
למחרת נכנסתי לאפליקציה של קופת החולים ושיגרתי לרופאת המשפחה בקשה לחידוש מרשם כלשהו. כעבור יומיים היא השיבה שהבקשה אושרה. כמה דקות אחר כך ירדתי לבית המרקחת, מסרתי את הכרטיס המגנטי והמרשם כבר הופיע במערכת הממוחשבת. גם הפעם, שום נייר לא הודפס באינטראקציה שהתנהלה על טהרת העולם הווירטואלי.
כשחזרתי מבית המרקחת המתין לי בתיבת האימייל חשבון המים. כמה הקלקות ולחיצות על enter, וגם זה מאחורי.
ישראל, גם על פי דו"חות השוואתיים של ה-OECD, רחוקה עדיין מלהיות מעצמה דיגיטלית בכל הנוגע להתנהלות השירות הציבורי והממשלתי. אבל לאט-לאט, גם אם באיחור משמעותי, זה קורה.
ישראל, גם על פי דו"חות השוואתיים של ה-OECD, רחוקה עדיין מלהיות מעצמה דיגיטלית בכל הנוגע להתנהלות השירות הציבורי והממשלתי. אבל לאט-לאט, גם אם באיחור משמעותי, זה קורה
יש עדיין איים ממסדיים מיושנים שגורמים לנו לכיתות רגליים מיותר (או גרוע מזה – לנסיעות מיותרות במכונית); יש כאלה שדורשים מאיתנו לשלוח פקס (!); ומדי פעם עדיין נוחת בתיבת הדואר מכתב (אמיתי, לא אלקטרוני) מגורם ממשלתי ששכח לדלג למאה ה-21 (היי, רשות המסים).
אבל בסך הכול, הכיוון ברור: בקופות החולים, בביטוח הלאומי (שני גופים שאלמלא עליית המדרגה הדיגיטלית שרשמו בעשור האחרון ישראל לא הייתה מסוגלת להתנהל בשנת הקורונה), בחלק מהעיריות, אפילו ביחידת מיטב -שעסוקה בימים אלה בגיוסי הקיץ הגדולים – יותר ויותר מהלכים מתבצעים בלי לנצל משאבים ולייצר זיהום בעולם האמיתי (כמובן למעט האנרגיה שצורכים השרתים).
זה נוח, זה שירותי, וזה גם אירוני – כי הרבה שנים נשמעה טענה שהירוקים מנסים להחזיר אותנו למערות. אז כמו שאלטמן הקטן אמר בסרט עם האיש המצחיק שהלך לעולמו השבוע: הפוך, גוטה, הפוך.
הגלובוס השחור: מזהם השבוע
הגלובוס השחור: מזהם השבועעל מה בדיוק חשבו בעיריית פתח תקווה כשהציבו ברחוב מרכזי בעיר (שלום צלח בשכונת עמישב) שדרה של עצי פלסטיק על מצע של דשא סינתטי? "התושבים רוצים עיר ירוקה, הם יעריכו את זה?" תושבי העיר שדיברו איתי, לפחות, התלבטו אם לצחוק או לבכות.
נכון שבמיקום של דקלי הפלסטיק – על מפרדה בין שני נתיבים – קשה לנטוע עצים אמיתיים. מותר גם לתהות מי בכלל צריך אי תנועה רחב כל כך: במקומו אפשר להסתפק במעקה בטיחות ואז יתפנה שפע מקום לנתיבי אופניים והרחבת המדרכה. ובאשר לפלסטיק: מעבר לעובדה שמקורו בנפט ובתעשיות מזהמות, זו הנצחה של תרבות הכאילו: כאילו טבע, כאילו ירוק.
נכון שבמיקום של דקלי הפלסטיק קשה לנטוע עצים אמיתיים. מותר גם לתהות מי בכלל צריך אי תנועה רחב כל כך: במקומו אפשר להסתפק במעקה בטיחות ואז יתפנה שפע מקום לנתיבי אופניים והרחבת המדרכה
אם רק תעצמו עיניים ותתאמצו קצת, פתח תקוואים יקרים, אולי תצליחו לדמיין שיש כאן עצים אמיתיים, כאלה שמטילים צל, מניבים פירות, שהרוח נושבת בצמרתם ושהאדמה שבה הם נטועים מחלחלת מי גשמים. תושב מתוסכל תהה אם בשנה הבאה יחליפו את עצי הפלסטיק בעצים גדולים יותר, כדי לייצר תחושה שהם צומחים.
מי יודע, אולי עיריית פתח תקווה תוביל מחקר חלוצי שיוכיח שגם עצים מפלסטיק יודעים לספוח את חלקיקי הפיח מהאגזוזים של המכוניות ולטהר את האוויר ברחובות הראשיים. המוח של רמי גרינברג ממציא לנו פטנטים.
טיפ ירוק לשבת
טיפ ירוק לשבתשולחנות בית הקפה שהתפרסו על המדרכה של רחוב אבן גבירול בתל אביב היו מלאים. היושבים היו עסוקים בענייניהם, בזמן שמעל ראשם התרחש מחזה מעניין: מארג מאולתר של צינורות השתלשל מהמזגנים שתלויים על קיר הבניין.
בהמשך הדרך הצינור נכרך על ענפיו של עץ ומשם פנה למטה, לעבר הגומה של העץ – וטפטף בלי הפסקה. מישהו תפס יוזמה, והחליט שבמקום שמי המזגנים יורידו גשם על המדרכה, מוטב שהם ישקו את העץ ויחלחלו אל מי התהום מבעד לאדמה שבה הוא נטוע.
כמות מי המזגנים שיורדים לטמיון בחודשי הקיץ בישראל היא בלתי נתפסת. לפי מחקר שנערך בטכניון, לפי תחשיב של דירה גנרית עם 85 מ"ר מקוררים, אם הטמפרטורה בחוץ היא 28 מעלות והלחות היחסית 61 אחוז – במישור החוף היו חותמים על אקלים כזה באוגוסט – אזי ביום אחד ניתן להפיק מבניין מגורים ממוצע בישראל כ-1.6 קוב של מים (1,600 ליטר).
לפי מחקר שנערך בטכניון, לפי תחשיב של דירה גנרית עם 85 מ"ר מקוררים, אזי ביום אחד ניתן להפיק מבניין מגורים ממוצע בישראל כ-1.6 קוב של מים (1,600 ליטר)
למרבה הצער, הצינורות שיוצאים מרוב המזגנים מסיימים את דרכם בחניית הבניין, על המדרכה או במשטח בטון/אספלט אחר. המים מטפטפים וזמן קצר אחר כך מתאיידים בשמש הקופחת.
תקנים עדכניים של בנייה ירוקה לבניינים חדשים מחייבים את הקבלן לבצע את הדבר הפשוט – לחבר את צנרת המזגנים אל הגינה ולהשתמש במים להשקיה. זה חיסכון אדיר במים וגם חוסך את התשלום על השקיה באמצעות מי שתייה טובים שזורמים בצנרת הרגילה.
הבעיה היא שרוב הבניינים בערים הם ישנים, וזה פשוט זועק ליוזמה של הדיירים: הביצוע יכול להיות יותר אסתטי מזה של החבר מרחוב אבן גבירול, ורצוי גם לתעל את המים למשטח אדמה יותר גדול מגומת עץ בודדת, כי היא תעלה על גדותיה עד מהרה (מה שאכן קרה לגומה באבן גבירול).
עם זאת, שימו לב שהמים האלה אינם מתאימים לשתייה, אבל בהחלט כשירים להשקיה של גינות נוי, אדניות ועציצים, וכמובן לשטיפת מכוניות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם