מהיום והלאה ארטיום דולגופיאט הוא גיבור לאומי ישראלי. הרגע שבו החל להתנגן באולם ההתעמלות בטוקיו ההמנון הלאומי "התקווה" ודגל ישראל התנוסס מעל דגלי ספרד וסין, הוא בלי ספק אחד הרגעים הגדולים בתולדות הספורט הישראלי.

ארטיום דולגופיאט יהיה מעתה אחד האנשים הנערצים והמחוזרים בישראל. כשיחזור מיפן, הוא יתקבל בכבוד מלכים.

פוליטיקאים ושועי הארץ יתחרו על הכבוד להיפגש איתו ולהעלות סלפי של אלופים. עשירי הארץ יבטיחו לתמוך בו ובענף ההתעמלות, ואולי אפילו יקיימו. במשרדי הפרסום, תקציבאים ורעיונאים כבר שוברים את הראש על הקמפיין שיציעו לו, כולל חוזה מעורר קנאה. ברור שתהילת העולם והנתונים הגופניים המשובחים של דולגופיאט יכולים לקדם לא מעט מוצרי צריכה.

זה מקרה נדיר יחסית, שבו ההערצה, החנופה, הפרסום וההכנסות ייפלו בחיקו של אדם שראוי להם. תהילתו של דולגופיאט אמנם הפציעה כבמכת ברק, אחרי תרגיל קצר ומרשים של התעמלות ברמה הגבוהה ביותר שיש, אבל היא תוצאה של עבודת פרך, התמדה, חריקת שיניים, רוב הזמן הרחק מאור הזרקורים.

זה מקרה נדיר יחסית, שבו ההערצה, החנופה, הפרסום וההכנסות ייפלו בחיקו של אדם שראוי להם. תהילתו של דולגופיאט אמנם הפציעה כבמכת ברק, אבל היא תוצאה של עבודת פרך והתמדה הרחק מאור הזרקורים

בצילום נפלא של רלי אברהמי מ-2011, שייכנס מעתה לקנון המצומצם של צילומי הספורט הישראלים הגדולים, רואים את ארטיום דולגופיאט הנער, משלב את ידיו באור הרך שנופל מלמעלה, ומתבונן בהערצה במנטור הספורטיבי שלו: המתעמל אלכס שטילוב, שיושב על סוס הסמוכות, מרשים כפסל של אל יווני.

אנחנו מתבוננים בצילום מלפני עשור ומשלימים בדמיוננו את הסיפור. שטילוב התכונן אז לאולימפיאדת לונדון, ולמרות שקיבל ציון נפלא של 15.333 בתרגיל הקרקע (ציון גבוה מציון הזהב של דולגופיאט בטוקיו, 14.933), זה הספיק אז רק למקום שישי. אנחנו יודעים ששטילוב ימשיך להתמודד אבל לא יגשים את חלום המדליה שלו.

וכל הזמן הזה הוא ילווה את ארטיום דולגופיאט ויתמוך בו בדרך מרובת המכשולים אל הפודיום בטוקיו. הראיון ששטילוב נתן לערוץ הספורט אחרי הזכייה של דולגופיאט בזהב היה מופת של נדיבות, פרגון, חברות וסולידריות.

הצילום הזה מזכיר לנו מה דרוש לו לאדם, השואף להגיע להישגים הגבוהים ביותר בעולם בתחומו: גנטיקה מצוינת, שבלעדיה אין סיכוי להתמודד, ומודל הזדהות לשאת אליו עיניים וללמוד ממנו כל מה שאפשר.

הצילום הזה מזכיר לנו מה דרוש לו לאדם, השואף להגיע להישגים הגבוהים ביותר בעולם בתחומו: גנטיקה מצוינת, שבלעדיה אין סיכוי להתמודד, ומודל הזדהות לשאת אליו עיניים וללמוד ממנו כל מה שאפשר

גם אלה לא מספיקים בלי משפחה חזקה ושאפתנית, שבלעדיה אי אפשר לצלוח את המכשולים הבלתי נמנעים בדרך לפיסגה עולמית. אולג, אביו של דולגופיאט, התאמן בצעירותו בהתעמלות; גם אלה, אמו של שטילוב, הייתה מתעמלת בצעירותה ומאמנת התעמלות בהמשך.

שניהם דחפו את בניהם להמשיך ולקרוע את עצמם, ולשאוף למקום הראשון, גם אחרי שסבלו מפציעות קשות שהיו גורמות להורים רבים לדרוש מילדיהם לפרוש ולשמור על עצמם.

ארטיום דולגופיאט זוכה במדליית זהב בתרגיל קרקע באולימפיאדת טוקיו, 1 באוגוסט 2021 (צילום: AP Photo/Natacha Pisarenko)

בצילום של אברהמי מ-2011, שטילוב כבר החלים מפציעה קשה ומניתוח בברך, שהשביתו אותו מפעילות כמעט שנה שלמה. חמש שנים מאוחר יותר, בסוף 2016 – שנה אחרי שגבר לראשונה על שטילוב באליפות ישראל בתרגיל קרקע – דולגופיאט סבל מכאבי גב איומים שכמעט גמרו לו את הקריירה. הם השביתו אותו לכמה חודשים, והוא חזר לפעילות בזכות הפיזיותרפיסט אדם באדיר, שסייע לו להשתקם.

מדליית הזהב של דולגופיאט והתגובות בעקבותיה מזכירות לנו מי היינו רוצים להיות: צנועים, נחושים, חרוצים, מוקפים במשפחה ובחברים תומכים, מסוגלים להתגבר על קשיים בלתי נתפסים, ואז לצאת אל העולם ולהתמודד עם הטובים ביותר.

להבדיל מהחגיגות התקשורתיות המוגזמות שנהוגות אצלנו סביב אירועים חסרי חשיבות אמיתית, זכייתו של ארטיום דולגופיאט בזהב היא באמת סיפור מעורר השראה.