נושא
אוצר מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחְדוּת

נתניהו הבין עוד בליל הבחירות שהמילה "אחדות" היא קרש ההצלה שהוא צריך להיאחז בו כדי לא לטבוע ● אלא שאחדות חלומית כזו היא כמו שמיכה שפורשים במהירות על המיטה כשמגיעים אורחים, כדי להסתיר את הבלאגן ● יש רק בעיה אחת: הכביסה שמתחת לא תקפל את עצמה לבד

עוד 1,021 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
דְּרָמָטִי

אחרי עוד שבוע דרמטי בתולדות ישראל, שכלל הפסד דרמטי של נבחרת ישראל, הצהרות דרמטיות של ראש ממשלת ישראל, סקרים דרמטיים לקראת הבחירות בישראל, דיון דרמטי בכנסת ישראל, ומטח טילים דרמטי על דרום ישראל - הגיע הזמן להכיר בכך: מדינת ישראל היא דרמה קווין

עוד 946 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הוֹנָאָה

מ"העוקץ" ועד "הזאב מוול סטריט" - תרגילי הונאה מתוחכמים עושים לנו את זה ● רק שאצלנו, היחידה הארצית לחקירות הונאה לא פוגשת את פול ניומן וליאונרדו די קפריו אלא את דוד ביטן וחיים כץ ● אמיר בן-דוד חש עקצוצי מבוכה בעקבות ההונאות הקטנות של השבוע

עוד 904 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
שָׁחוֹר

בזמן שח״כ רם בן-ברק נכנס בדעה צלולה ובעיניים פקוחות אל תוך שדה המוקשים המילולי של פוליטיקת הצבעים הישראלית, הלך לעולמו בלונדון המלחין והמעבד הישראלי בני נגרי ● אם בן-ברק היה מקשיב למוזיקה של נגרי, הוא היה יודע: "שחור" הוא הצבע שמסוכן להתקרב אליו

עוד 909 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הֶסְכֵּם

חשיפה בלעדית: אמיר בן-דוד מפרסם את ההסכם שנחתם בין אביגדור ליברמן (להלן ״ישראל ביתנו״) לבין בני גנץ, יאיר לפיד, משה בוגי יעלן וגבי אשכנזי (להלן ״כחול-לבן״) בנוגע לחלוקת עודפי קולות המצביעים התמימים במועד ב' של בחירות 2019

עוד 739 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גֵּירוּשׁ

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים - ובצדק - נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של נתניהו והימין בחרדות השואה, עשו בדיוק את אותו הדבר השבוע במסגרת המאבק בגירושם של העובדת הזרה ובנה ● כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו

עוד 1,072 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
נֶאֱמָנוּת

כשכל חברי הכנסת בליכוד חותמים על הצהרת נאמנות לבנימין נתניהו, הם יודעים שהנכס שמשמש מושא לנאמנות הזו הוא הקריירה הפוליטית שלהם: לראש הממשלה יש זכות קניינית על גורלם הפוליטי ● נתניהו, מצידו, נאמן כל חייו רק לאדם אחד: לעצמו

עוד 847 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
נוֹרְמָלִי

לא בטוח שמנהיגי "נעם" התגעגעו למאיר אריאל, כשהגו את הקמפיין ״ישראל בוחרת להיות נורמלית״ ● מה שבטוח זה שעל פי הרב שלמה אבינר, מייסד המפלגה, נורמליות כוללת הדרת נשים, תמיכה באנס ורוצח, וסרוב לשרת בצה״ל ● איך שר מאיר אריאל? אדם צועק את שחסר לו

גאווה וקניית ילדים, או שהבן שלי יתחתן עם אישה. ישראל בוחרת להיות נורמלית

שלטי חוצות של התנועה הפוליטית החדשה "נעם" שנתלו ברחבי הארץ

אני לא בטוח שמנהיגי תנועת "נעם" התגעגעו למאיר אריאל, כשהם הגו את הקמפיין הפוליטי שלהם, שמסתחרר סביב הטיות של המילה "נורמלי".

העיסוק בנורמליות חזר לחיינו לפני כמה חודשים, עם הקמפיין הזכור לרע של תנועת "חזון", שקידמה אז את הטענה המשונה לפיה נדרש "אומץ להיות נורמלי". הוא מעלה עכשיו הילוך עם המפלגה החדשה, שנולדה בבית היוצר של אנשי "חזון" ושל רבני ישיבת הר המור. מפלגה שנדמה שכל מה שמעסיק אותה ואת תומכיה זה השאלה איפה עובר הקו, שמבדיל בין נורמלים ללא נורמלים. מפלגה שסיסמתה היא "להיות עם נורמלי בארצנו". לא עם חופשי. עם נורמלי.

שלטי חוצות של מפלגת נעם בנתיבי איילון (צילום: אמיר בן-דוד)
שלטי חוצות של מפלגת נעם בנתיבי איילון (צילום: אמיר בן-דוד)

מאיר אריאל נהג לספר בהופעות, כהקדמה לשיר "טרמינל", איך הזניח בכוונה את הטיפול בדשא לפני חדרו בקיבוץ, כדי להבטיח שהדשא של השכן שלו יהיה תמיד ירוק יותר. "השכן שלי האשים אותי שאני לא נורמלי", סיפר אריאל, בסיפור שהוביל תמיד לפואנטה "ואני עניתי לו: מה נראה לך, שאני לא נורמלי להיות נורמלי?", שאחריו הוא היה מתחיל לשיר "עת השתחררתי, הרופאים המליצו על ביקור חודשי בנמל התעופה".

הרב שלמה אבינר, ממייסדי "נעם", מאמין בסיפור ההפוך. במאמר באתר "כיפה" שפרסם לפני שבוע הסביר שתנועת "נעם" הוקמה, כי אין בעולם דבר נורמלי מלרצות להיות נורמלי, וזה לגמרי לא נורמלי לנסות לטעון אחרת. ובמקרה הזה – לא מספיק מערכון קצר ושיר. דרושה מפלגה שתקדם את הרעיון הנורמלי הזה.

אם בשלב הזה נדמה לכם, שהחזרה המוגזמת על המילה "נורמלי" עד כה היא קצת לא נורמלית – זה רק כי לא קראתם את מאמרו של הרב אבינר. וכך הוא כתב:

לפעמים זה לא נעים להיות נורמלי, כי התקשורת כל כך הרבה שוטפת את המוח שהלא-נורמלי הוא הנורמלי, עד כדי כך שהנורמלי מרגיש לא נורמלי, ומעליבים אותו: אתה לא נורמלי, ולבסוף הוא כבר מרגיש לא נורמלי. אז האדם הנורמלי מצא פתרון: להקים את מפלגת האדם הנורמלי , The Normal Man כי הוא התחיל להתבלבל. כל פעם שהוא אמר שמשפחה זה אבא ואמא וילד, אמרו לו: אתה לא נורמלי.  מאז, כאשר הוא נכנס הביתה, הוא בודק שמא התבלבל, ואולי אשתו היא גבר, ואולי הוא בעצמו אישה. בסוף הוא נרגע: הם באמת אבא ואמא. בכל זאת ספק מכרסם בליבו: שמא הוא לא נורמלי.  אז עתה הוא מצא מנוחתו: מפלגת האדם הנורמלי.

וכך זה נמשך ונמשך. עם "הגויים אינם תמיד נורמליים" ו"רחמנות על האדם הלא נורמלי שחושב שהוא נורמלי" ומסתיים במשפט המחץ "כמה מרהיב הוא האדם הנורמלי, הפשוט, הבריא. כמה חידוש ורעננות יש במפלגת האדם הנורמלי".

מאחר שלא תמיד קל לדעת מה נורמלי לעשות בכל רגע נתון, הבא נתבונן על חייו ועל השקפת עולמו של הרב אבינר עצמו, ואולי נלמד ממנו איך צריכים להיראות חיים פשוטים, בריאים, מרהיבים ו – ובכן – "נורמליים".

חיים נורמליים, על פי הרב אבינר, מתחילים קודם כל עם אמונה בבורא עולם, שנתן תורת אמת לעמו הנבחר, עם ישראל. זו נקודת המוצא שאין לערער עליה, וכל מי שלא מבין ומקבל אותה, חשוד מראש שאינו נורמלי.

חיים נורמליים מחייבים צניעות רבה, והרב אבינר ידוע כאחד המחמירים בענייני צניעות. הוא היה מראשוני הרבנים שקראו להפריד בין נערים לנערות בפעילות "בני עקיבא". הוא פסק שאסור לנשים להרצות בפני קהל של גברים. בספרו "גן נעול" קבע, בין השאר, כי יש להימנע מלבישת בגדים צבעוניים וכי המרפק חייב להיות מכוסה תמיד. מרפק חשוף הוא כנראה עניין עקרוני מאוד לחיים נורמליים.

ב-2008 פרסם הרב אבינר מאמר בו קרא לבנות דתיות לא להתגייס לצה"ל, וכעבור עשר שנים, בתשובה לבחור ישיבה שהתלבט אם להתגייס, המליץ לו "לבקש יחידה בה אין נשים" ואם זה לא מתאפשר – לא להתגייס.

על ברוך גולדשטיין והטבח במערת המכפלה כתב אבינר: "הוא ידע שמה שהוא עושה זה מסוכן, לכן ודאי שהוא זכר צדיק לברכה, זכר קדוש לברכה, אבל המעשה היה מעשה לא נכון".

הרב שלמה אבינר (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
הרב שלמה אבינר (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

הוא גם תמך בנשיא לשעבר משה קצב, וטען שהרשעתו באונס לא צודקת וממילא ניתנה ב"ערכאה של גויים", כי אחד השופטים היה השופט הערבי-נוצרי, ג'ורג' קרא.

נשים טענו נגד הרב אבינר שהטריד אותן כשבאו להתייעץ אתו. קלמן ליבסקינד חשף את הטענות ב"מעריב" ב-2002. הן נבדקו והיועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק מחוסר אשמה, אבל הנושא הוסיף לפלג את עולם הישיבות במשך שנים, עם מאמרים, האשמות וגילויי דעת שונים של רבנים. לפני עשר שנים פסק בית הדין הרבני האזורי בירושלים ברוב דעות, כי על הרב אבינר להפסיק להורות בענייני נשים, אבל דחה את התביעה לשלול ממנו את תואר הרבנות.

כך נראים, כנראה, חיים נורמליים, מרהיבים, פשוטים, בריאים ורעננים. החיים הנורמליים שכולנו צריכים לשאוף אליהם.

מה שמחזיר אותנו למאיר אריאל, שכתב ב"צועק את שחסר לו":

אדם צועק את שחסר לו
חסר לו ביטחון צועק ביטחון
חסרה לו הדדיות צועק הדדיות
חסרה לו גאווה צועק גאווה
חסר לו יחד צועק יחד
אדם צועק את שחסר לו
לא חסר לו – לא צועק
אדם רודף את שחסר לו
חסר לו צדק רודף צדק
חסר לו שלום רודף שלום
חסרה לו שררה רודף שררה
חסרה לו אישה רודף נשים
אדם רודף את שחסר לו
לא חסר לו – לא רודף
לא חסר לו – לא צועק
לא צועק

אנשים מקימים מפלגה, תולים בכל הארץ שלטים ולא מפסיקים לצעוק "נורמלי-נורמלי-נורמלי". מעניין מה חסר להם.

אוצר צלילים: הפלייליסט השבועי

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 785 מילים ו-2 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סְלִיחָה

אליפות ישראל לסליחה ומחילה נפתחה השנה עם כמה ממופעי ההתנצלויות הווירטואוזיים ביותר שנראו בשנים האחרונות ● לא נעלמה מעין השופטים העובדה שכל מפגני ההתנצלות הועלו על ידי גברים מבוססים בעמדות כוח, שתקפו ואז התנצלו בפני אוכלוסיות מוחלשות

אני נושא באחריות לכל מה שהתרחש בתקופת כהונתי כראש ממשלה, בתוך זה גם אירועי אוקטובר. אין מקום למפגינים שנהרגים מאש של כוחות הביטחון והמשטרה של מדינת ישראל, המדינה שלהם. אני מביע צער והתנצלות בפני המשפחות ובפני החברה הערבית.

אהוד ברק בראיון ל"כאן ב", 23 ביולי 2019

אליפות ישראל לסליחה ומחילה נפתחה השנה עם כמה ממופעי ההתנצלויות הווירטואוזיים ביותר שנראו בישראל בשנים האחרונות.

רושם רב עורר מופע הפתיחה היפה של אברי גלעד, שבחר לשלב השנה אלמנטים אפריקאים בתצוגה המשכנעת שלו. גלעד זכור לוותיקי הענף ממופעים קודמים שלו (ההתנצלות בשם חברת "רשת" על הפגיעה באיתמר בן-גביר ב-2014, ההתנצלות בפני הרב פינטו ב-2012).

השנה הוא הצליח לפגוע בכישרון גם ביוצאי אתיופיה וגם במהגרים מאריתראה וסודן, כשאמר במהלך שיחה בגלי צה"ל ב-3 ביולי עם איש החינוך אביב מלסה: "קהילה חלשה ומוחלשת, ולמרבה הצער יש לה ייצוג רב באוכלוסייה העבריינית, במיוחד של עבירות רכוש, מין וכאלה, זו הקהילה האריתראית והסודנית. ועכשיו כשאתה מחפש אנשים או פעילות אתה לא יודע, זה… אולי אתם צריכים ללכת עם איזה כובע מחודד?".

דבריו עוררו כצפוי כעס רב, שהוביל את גלעד להתנצל למחרת בעמוד הפייסבוק שלו. "אתמול אמרתי בגלי צה"ל דברים שפגעו באחינו בני הקהילה הישראלית יוצאת אתיופיה ובקהילה האריתראית בארץ, קודם כל אני מתנצל בפני כל מי שנפגע לא בצדק.

"הדברים שאמרתי היו ציטוט של דברים ששמעתי מאנשים בקהילה האתיופית שמאשימים בשיטור היתר על בני הקהילה את העבריינים מקהילות מסתננים. הוספתי גם בדיחה על כובעים מחודדים, שנראתה לי מצחיקה באותו רגע, אבל בדיעבד כנראה שהייתי היחיד שזה שעשע אותו. מתנצל".

השופטים בתחרות ציינו, כי גלעד הצליח לשמור השנה על רמת עילגות גבוהה מהמקובל, הן במשפטי הפגיעה והן בהודעת ההתנצלות. הם זיכו אותו בשתי נקודות בונוס: אחת על המהלך הרטורי, שבעזרתו הוא התנצל בפני ציבור ענק של אנשים תוך שהוא מטיל עליהם את האחריות על הדברים שאמר ואז מעליב אותם על כך שחוש ההומור שלהם לא משוכלל כשלו.

"ראינו כבר בעבר התנצלויות רבות, שבהן המתנצל בעצם העליב שוב את הנפגעים, אבל לא זכורה לנו רמה כל כך גבוהה של המהלך היפה הזה", כתבו השופטים, והוסיפו לגלעד נקודת בונוס שנייה על כך שהתנצל רק על הפגיעה באתיופים ובאריתראים, אבל חמק מלהתנצל בפני הסודנים.

השופטים הוסיפו לגלעד נקודת בונוס על שהתנצל על הפגיעה באתיופים ובאריתראים, אבל חמק מלהתנצל בפני הסודנים

גם מופע ההתנצלות המיוחד שהעלה רוני דניאל זכה לשבחי השופטים. דניאל התבדח בזחיחות בתוכנית "הקבינט" ברדיו 103 ואמר על הנערה הבריטית, שהתלוננה שנאנסה בידי 12 נערים ישראלים בקפריסין, "היא הייתה עם שניים-שלושה ופתאום עם 12? זה השבר?", התבטאות שהוגדרה על ידי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית "נבזות בלתי נגמרת כלפי הנפגעת הספציפית, אלפי נשים ישראליות שעברו פגיעה שומעות אותם מהדהדים ומצדיקים את הפגיעה שעברו".

למחרת התנצל דניאל בציוץ בטוויטר. "כמה הבהרות: מעולם לא חשבתי להתייחס בקלות דעת לאירוע כל כך חמור. בעיניי אונס – בין אם זה אדם אחד, 2 או 12 בכל המקרים הוא אירוע חמור ביותר. זכותה של כל אישה להחליט בדעה צלולה עם מי לקיים יחסי מין אך התנאי הוא שמדובר במעשים בהסכמה ובדעה צלולה. אם הובנתי אחרת אין לי אלא להצטער ולהתנצל".

המבקרים שיבחו את שני הפליק-פלאקים הרטוריים של דניאל. האחד בתחילת ההתנצלות, כשכתב "מעולם לא חשבתי להתייחס בקלות דעת לאירוע כל כך חמור", רגע אחרי שהתייחס בקלות דעת לאירוע כל כך חמור. והשני כשסיים את ההתנצלות ב"אם הובנתי אחרת אין לי אלא להצטער ולהתנצל", שהופכת את ההתנצלות על ראשם של מבקריו, ומאשימה אותם שבגלל שהם קשי הבנה, הם לא ירדו לסוף דעתו ולכן כנראה לא הבינו שלמרות שהוא מתבדח על הנושא – רוני דניאל מעולם לא התכוון להתבדח על הנושא.

המבקרים שיבחו את הפליק-פלאק הרטורי של דניאל, כשכתב "מעולם לא חשבתי להתייחס בקלות דעת לאירוע כל כך חמור", רגע אחרי שהתייחס בקלות דעת לאירוע כל כך חמור

ציפיות רבות קדמו השנה למופע ההתנצלות השנתי של מי שנחשב על ידי רבים למאסטרו של התחום, אהוד ברק, בעל הכפרות. ברק זכור לרבים בזכות המופע המרהיב שלו בסוף שנות התשעים, שבו התנצל בפני המזרחים בשם מפלגת העבודה לדורותיה – שנחשב עד היום למרשים ביותר שהועלה בארץ.

ברק משך גם השנה קהל רב, אבל הצליח לאכזב את מעריציו, כשבחר להעלות אדפטציה חדשה למופע ההתנצלות בפני ערביי ישראל, שאותו הוא כבר העלה בעבר. הבחירה הזו הזכירה את ההתנצלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחרי שהאשים את הערבים שהם נוהרים לקלפיות באוטובוסים של עמותות השמאל.

ברק משך גם השנה קהל רב, אבל הצליח לאכזב את מעריציו, כשבחר להעלות אדפטציה חדשה למופע ההתנצלות בפני ערביי ישראל, שאותו הוא כבר העלה בעבר

ותיקי הפסטיבל נזכרו בהתנצלות של נשיא המדינה שמעון פרס ב-2007 בכפר קאסם – "קרה כאן בעבר אירוע קשה ביותר, שאנחנו מצטערים עליו מאוד", התנצלות במהלכה הצליח פרס לגמד רצח של 47 אזרחים חפים מפשע לדרגת "אירוע קשה ביותר", וכל זאת באירוע לפתיחת "חג הקורבן" – טאץ' מקורי, שבפסטיבל השנה לא ראינו כמותו.

אכזבה רבתי נרשמה בטקס הסיום, כשהתברר שגם השנה, כמו בכל השנים הקודמות, כל מפגני ההתנצלות הועלו אך ורק על ידי גברים מבוססים בעמדות כוח, שתקפו ואז התנצלו בפני אוכלוסיות מוחלשות. האם ב-2019 לא הגיע הזמן שנחזה סוף-סוף באישה זחוחה שפוגעת ואז מתנצלת בפני גברים?

אולי באליפות הבאה.

עוד 789 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
לוֹנְדוֹן

לונדון היא אובססיה. מחוז כיסופים. זירת חלומות מנופצים. המקום שאליו כותבים ישראלים נמלטים כדי לעשות סמים, לרקוד, לגלות את עצמם ואז לחזור הביתה מיואשים יותר ● אז למה חוה אלברשטיין לקחה את ״לונדון״ של חנוך לוין והלכה לרכב על דרקון הכסף של ״יס״?

בלה: שלום, אלחנן, אני נוסעת.

אלחנן: נוסעת? אני לא אפסיק לשמוע את המלה "נוסע" "נוסעת"?

ביאנקה: תאר לאיפה. ללונדון. ללמוד יחסים בינלאומיים. יש לנו שם קרובים. שטיגליץ, אולי אתה זוכר אותם, הם יסדרו לה עבודה חלקית עם ילדים.

בלה: עד כאן, אמא. אני לא רוצה שתלווי אותי הלאה.

ביאנקה: מה עשיתי לך? לכולכם! מה אתם עוזבים אותי למות?! אני ערירית, חשבת על זה?! את כל חיי הקדשתי בשבילכם… (צוחקת) ילדים! בעל וילדים! הפרעתם לי לשחק רמי וברידג'! הפרעות של הרמי שלי. זה מה שהייתם! לכו! תתפזרו באוויר! לכו! (יוצאת. פאוזה)

בלה: לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. לונדון לא מחכה לי. גם שם אהיה לבד, ואולי זה כבר לכל החיים – להיות לבד. אבל בלונדון יש יותר סרטים, מוזיקה טובה, טלוויזיה מצוינת, אנשים יותר אדיבים, ככה שהיאוש נעשה יותר נוח. אתה מבין? אם לגמור כמו כלבה, אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה. שלום. (יוצאת. פאוזה)

אלחנן: (לעצמו) כולם נסעו.

"אורזי המזוודות״, חנוך לוין, 1983

ריבונו של עולם, מה ראיתי עכשיו? יכול להיות שזה היה זה פלאשבק מטריפ LSD ישן, או שבאמת חלפה על פניי חוה אלברשטיין מחובקת עם סטפן לגר, רכובה על דרקון יורק אש ושרה בהנאה בלתי מוסתרת את "לונדון", עם מילים חדשות, שמקדמות את הטריפל של "יס"?

ובקצב המסחרר של הימים האלה, עוד לפני שהספקת לקחת אוויר, להתאושש מהמחזה המפתיע ולהחליט מה אתה מרגיש כלפיו – בכל זאת, חוה'לה שלנו על דרקון! –  וכבר החל לרדת מבול של פוסטים מאוכזבים, מאמרי נגד נלהבים ושובל של ציוצי תגובה שנונים. ממש כמו שזממו מן הסתם אנשי הפרסום הממולחים, שיוציאו בקרוב מכתב ללקוח ובו יעריכו במיליונים את החשיפה התקשורתית החינמית שקיבל הקמפיין.

אז מצד אחד איך חוה העיזה לעשות את זה? (והתגובות – למה מי אתם שתתערבו לה בחיים ותגידו מה מותר ומה אסור לה לעשות? היא חייבת לכם משהו? ומה אתם רוצים ממנה  – זה סרטון פרסומת חמוד ומצחיק, תפסיקו להיות כאלה כבדים. ובכלל, מה אתם מתחסדים, אתם הייתם אומרים לא ל-580 אלף שקל?) ומצד שני האם חנוך לוין היה מתהפך בקברו? (והתגובות – די, סתמו כבר, גם ליורשיו של גאון מותר להתפרנס כמו לכל אחד אחר).

ובלב המהומה – "לונדון", שבכלל לא נכתב במקור כשיר. אלברשטיין חדת העין שלפה את המלים מתוך אחד המונולוגים ב"אורזי המזוודות" של חנוך לוין, הלחינה אותן והנחילה לנו את "בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח" ואת "לונדון לא מחכה לי", שני משפטי מפתח, שמשרתים היטב גם את דור הרילוקיישן.

מאז שיצא ב-1989, "לונדון" התייצב בראש מצעד השירים העבריים על בירת אנגליה, והתחרות קשה. כי לכותבים ישראלים, לונדון היא לא עוד עיר אירופית. עם כל הכבוד לפראג שבויית החלום, לרני בפריז, או לדרך בין לייפציג לברצלונה, לונדון היא לא רק השראה ונחמה ופנטזיה. היא כל אלה והרבה יותר.

לונדון היא אובססיה. מחוז כיסופים. זירת חלומות מנופצים. יעד לבריחה ולגעגועים. המקום שאליו כותבים ישראלים נמלטים כדי לעשות סמים, לרקוד, לגלות את עצמם ואז לחזור הביתה מיואשים יותר – אבל גם מחוברים מחדש לשורשים, ועם המנונים שמרסקים את הפלייליסט.

לונדון היא קודם כל בדידות וניכור. היא המקום שבו רכבת תחתית חוצה איזושהי כיכר, והאהובה של מיכה שטרית כותבת לו שקצת קר לה והוא מבין ש"מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה, שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע".

היא המקום שעליו יהונתן גפן כתב "האנשים בריאים אבל השמש כאן חולה" אחרי שפגש שם את שלום חנוך שהראה לו את מאיה שגדלה, בדיוק אחרי שכתב את "אדם בלילה בעיר זרה", מה שלא מנע מבנו של גפן, אביב, לנסוע לשם כעבור שנים, כדי לחפש השראה (ולונדון היא תמיד-תמיד גם השראה) ולחזור משם עם המסקנה העצובה אני אדם מוכשר / הוא אמר / הגלה את עצמו ללונדון / להיות לא מאושר / כתב שירים קטנים / ברכבות התחתיות לבד / עוד יגלו אותי, הוא אמר / אבל בבוא הערב הוא גילה / למיואשים יש רק גורל” ("למיואשים יש רק גורל", אביב גפן).

ולונדון היא גם הומור. בריטי, כמובן. ב"לא לקחת ללב" שלמה ארצי מזכיר לאהובתו "איך בלונדון ביום של מועקה צחקנו מהמלך והמלכה" , ואלון אולארצ'יק נזכר איך "באמצע לונדון בין משרדים /  שמה ראיתי איש עסקים / איזה חיוך לו ואיזה חן / אבל המוח לא מפסיק לתחמן / אז הנה אנחנו והנה הם / שני חלקים בתוך השלם".

וזה בלי לדבר על הסכנות שאורבות לכולנו בלונדון, כמו למשל הסמים במועדונים. "נעלה על במה בדרום לונדון / נשיר כמה שירים חדשים / נבלע סמים לא קשים / נתעורר חדשים" ("ימים טובים", נמרוד לב) וכמובן הצד האפל של החיים, שאורב לך אפילו אם קוראים לך בשם התנ"כי יוסף. "יוסף טס ללונדון / בעקבות החלומות / יוסף טס ללונדון / מרחף על הגגות / נגע בצד האפל של החיים / בערפל לבד עמד / וחיכה לכל החברים" ("יוסף טס ללונדון", אהוד בנאי).

הפנטזיה הלונדונית הזו היא כמעט תמיד פנטזיה קצת אליטיסטית, של פזמונאים ומלחינים, אם כי גם ה"פרחה במרצדס" של עברי לידר – זו שלא ידעה מה ללבוש למסיבה של הבחור עם השיער הצבעוני, שהיה בליין אבל עכשיו הוא רציני (ואנחנו הרי אף פעם לא יודעים מה ללבוש בלונדון, בטח לא למסיבות של אנשי עסקים עם שיער צבעוני) – מבינה, רגע אחרי שהיא מגלה ש"גם מתוקים הם סוג של נחמה" שהיא רצתה לונדון וקיבלה מלחמה.

או כמו שמסכם את העניין דורון מדלי: "אני מזהה אותך ממרחקים / עמוק בלב את עוד ילדה של אלוקים / את לא מלונדון או אמסטרדם / הוודג' שלך מותק הוא מבת ים / הופה, פה זה לא אירופה / פה זה ישראל, תתחיל להתרגל / כפרה, הופה, פה זה לא אירופה / פה זה בלאגן, מזרח תיכון ישן".

אז כפרה, תתחילו להתרגל: חוה אלברשטיין רוכבת עם סטפן לגר על דרקון יורק אש. יאללה בלאגן.

לונדון – הפלייליסט

11 שירים / 45 דקות

עוד 877 מילים ו-1 תגובות
סגירה