ההתייחסות שלנו לווירוס הקורונה היא כאל וירוס שמצא את בני האדם לא מוכנים. לא מוכנים נפשית ולא מוכנים ביכולת לתת מענה. בהעדר הכנה, מנהיגי מדינות העולם נכנסו ללחץ והחלו לרסס את האזרחים בהוראות ופתרונות ללא תיאום ומחשבה מעמיקה שנחוצים גם בעתות משבר.

ההתייחסות לווירוס הקורונה היא כאל וירוס שמצא את בני האדם לא מוכנים. מנהיגי מדינות העולם נכנסו ללחץ והחלו לרסס את האזרחים בהוראות ופתרונות, ללא תיאום ומחשבה מעמיקה, שנחוצים בעתות משבר

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כשמופיע וירוס שמקורו ממדינה אחרת, הפתרון האינסטינקטיבי הוא הסתגרות. סגירה מוחלטת של מעברי הגבול, אין יוצא ואין בא. כדי לאפשר לאזרחים לחזור אל מולדתם אפשר היה הרי לקלוט אותם במתחמי בידוד מאולתרים במגרשי החניה האינסופיים בנמל התעופה בן גוריון ולשחרר רק לאחר שבטוחים שהם בריאים. זה לא נעים אבל אפשרי ונחוץ.

במקביל יש לחפש פתרונות נוספים, וטוב שממשלת ישראל עשתה כך. כאמור, אם שדה התעופה היה נסגר באחת, הממשלה הייתה יכולה לפעול ברוגע למציאת פתרונות.

באופן טבעי הפניה היתה למכון הביולוגי שמתמחה בסוגיות כאלה מאז הקמתו. המכון בראשות פרופ' שמואל שפירא קיבל אור ירוק והחל בפיתוח טיפול בחולים באמצעות נוגדנים ובפיתוח חיסון. מדעני המכון עבדו 24/7, הצליחו במשימתם, התוצאות תועדו במאמרים, נרשמו פטנטים ישראליים והתוצאה ידועה. ממשלת ישראל סגרה עסקאות עם חברות מחו"ל כמו פייזר ומודרנה.

יהיו שיאמרו שאלה כללי השוק החופשי. הראשון מנצח וידע רב נקבר במגרות וארונות המכון הביולוגי, אם כי חייבים לציין שהוא מתועד במאמרים מדעיים. באותה הנשימה חייבים לציין עוד מענה לקורונה, תוסף המזון שפיתחה ד"ר דורית ארד שמכיל חומר שמעכב את האנזים שאחראי להתפשטות הקורונה בגוף האדם. התוסף הזה גם הוא ממתין לאישורים.

המכון הביולוגי שמתמחה בסוגיות כאלה קיבל אור ירוק והחל בפיתוח טיפול בנוגדנים ובפיתוח חיסון. מדעני המכון עבדו 24/7, הצליחו במשימתם, והתוצאה ידועה. ממשלת ישראל סגרה עסקאות עם חברות מחו"ל

מה שקרה בפועל הוא ששדה התעופה היה פתוח לרווחה, הוירוס התפשט במהרה, שלושה סגרים, גל רביעי בשיאו ואזרחי ישראל מתחסנים כעת חיסון שלישי. מה הפתרון שנמצא? להשאיר את שדה התעופה פתוח ולחפש עוד מדינות שאפשר לטוס אליהן. פתרון תמוה למדי, כשלכולם ברור שבעת מגפה התשובה הנכונה היא ריחוק חברתי והסתגרות לזמן קצר.

אז כעת בואו ננסה לעשות סדר במחשבות. ראשית נקח גם אפשרות שמגפות עובדות בגלים, וגם אם לא נעשה דבר התופעה תהיה כזו שיהיו בה עליות וירידות. ננסה גם להבין האם יש מקום להגדרה הרפואית של חולה א-סימפטומטי. שאלה חשובה, שכן כך אנחנו מגיעים למספרים ענקיים שנתפשים כמגפה שלא ניתן להשתלט עליה.

בדרך מטאפורית אנסה לדמות את החולה הא-סימפטומטי לשרפת יער שאין בה לא עשן ולא אש. היער יכול להידלק בכל רגע נתון, אך כשאין עשן ואין אש אין שריפה. זה לא אומר שלא צריך להיערך למניעה של השריפה, בשמירה על היגיינה אישית וחיסונים שנבחנו והוכיחו אפקטיביות לאורך זמן.

אני חייב לציין שאני התחסנתי בשתי המנות הראשונות וכעת מבין שהחיסון שפותח אינו נותן מענה לטווח ארוך וחושש שמנסים להרגיל אותנו לקבל חיסון לקורונה לפחות פעמיים בשנה. הטענה של החברות והמומחים שהחיסון טוב רק לחצי שנה מעידה על כך שיש בעיה ויש לחשב את המסלול מחדש.

מה שקרה בפועל הוא ששדה התעופה נשאר פתוח, הוירוס התפשט במהרה, 3 סגרים, גל רביעי בשיאו והאזרחים מתחסנים בחיסון שלישי. ומה הפתרון שנמצא? להשאיר את נתב"ג פתוח ולחפש עוד מדינות לטוס אליהן

כל זאת מבלי להתעלם מההישג המדעי האדיר של זיהוי הווירוס והכנת חיסונים במהירות האור. בהערת אגב אולי כאן טמונה הבעיה כשעושים פיתוח מואץ. באותה הנשימה אפשר גם לומר שהמדינות וחברות התרופות טעו כשחשבו שניתן לחסן אוכלוסייה בזמן שהחולי יצא משליטה. חיסון, כשמו כן הוא, ניתן לאנשים בריאים. החיסון אינו תרופה, אלא דרך מלאכותית להגברת החיסוניות האישית.

פיתוח חיסון ותרופות ישראליות נחוץ לא בגלל הגאווה הלאומית, אלא בגלל המצב העולמי. מדינות רבות מאוד עדיין לא החלו בתהליך החיסון ולא רחוק היום שבו ילחצו על חברות התרופות להעדיף אותן. זוהי תביעה מוסרית ואתית שתגבר עם הזמן.

הסוגיה הזאת חשובה גם לכלכלה המקומית. את החיסון הישראלי שפיתח המכון הביולוגי אפשר היה לייצר בירוחם, למשל, וכבר היו מגעים וסיכומים בעניין זה. כך גם את טיפול בנוגדנים מבית היוצר של המכון אפשר היה להפוך לעוד מפעל ישראלי מוצלח. כך גם לגבי תוסף המזון של ד"ר דורית ארד. אני בטוח שיש עוד מדענים ומדעניות ישראליות שזקוקים לתמיכה הממשלתית כד להביא תוצאות.

בינתיים אזרחי ישראל גויסו  לתרום ידע רב מאוד לחברות פרטיות זרות כמו פייזר.

ובאופן כללי, מוטב שמדינות העולם יודו בפה מלא שטיפול במגפות צריך להיות תוך דיאלוג ושיתוף פעולה. מצב שבו מעט מדינות מחסנות את התושבים שלהן ומדינות אחרות ממתינות בתור, מעיד על חוסר היושר וחוסר ההבנה שמדובר בווירוס שיכול לפגוע בכולם. במיוחד כשקבוצה אחת מתחסנת והאחרת לא, הווירוס עובד תהליכי סלקציה מואצים ועוקף את המחסומים של החיסונים.

מוטב שמדינות העולם יודו בפה מלא שטיפול במגפות צריך להיות תוך דיאלוג ושת"פ. מצב שבו מעט מדינות מחסנות את תושביהן ואחרות ממתינות בתור, מעיד על חוסר ההבנה שהווירוס יכול לפגוע בכולם

מסקנה נוספת וחשובה לא פחות, להפקיד את מלאכת ההסברה לאנשי מקצוע שמתמחים בכך. ידע והסברה יכולים לאפשר לאזרחי המדינה לקבל החלטות מושכלות.

השיטה של חיפוש אשמים לא עובדת. לא האזרחים המחוסנים ולא אלה שאינם מחוסנים הם הבעיה. הבעיה היא קבלת החלטות לא סבירה ולא מתכללת. נחזור אל מטאפורת האש ביער, לא מכבים שריפות עם להביורים אלא עם מים ומעכבי בעירה. חומר למחשבה.

ועוד נקודה למחשבה, כדי לחשוב על ההשלכות הנפשיות וההתפתחותיות כשאנחנו תולים את סכנת ההדבקה בילדים, כאילו הם הסיבה למגפה. חייבים למצוא דרכים טובות יותר ויעילות יותר לקיים את מערכת החינוך. הקורונה מציבה בפנינו אתגרי הוראה חדשים.

כך גם לגבי כל אלה שעובדים ומחויבים להגיע למקומות העבודה, בשעה שהם יכולים גם לעבוד מהבית. נתון מעניין מראה שהפריון דווקא עלה כשרובנו עבדנו מהבית.

כחברה, אנחנו חייבים גם לשנות את הדיסקט החברתי, לשמור על כללי הריחוק, לכבד את בני השישים ומעלה ולאפשר להם לחיות. הם עוטים מסיכה ומצמצמים את הפגישות שלהם כי הם חוששים. כחברה חייבים לראות איך מגלים סולידריות ועזרה הדדית.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.