מדינת ישראל נמצאת באחת מנקודות המבחן המורכבות והגורליות בתולדותיה. בעוד עיני הציבור נשואות אל החזיתות המרובות שסביבנו, אל הפסקות האש השבריריות ואל האיומים הביטחוניים החיצוניים, האיום הקיומי האמיתי רוחש מתחת לפני השטח – בתוך הבית פנימה.
הקרע, השסע והקיטוב העמוק בחברה הישראלית אינם עוד "בעיה חברתית" שאפשר לדחות לימים שקטים יותר; הם ליבת האתגר של הדור הנוכחי.
מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומתי גוטמן, אמרת את ה'מה' עכשיו בוא תגיד את ה'איך'.
למיטב הבנתי הצנועה, כולם, כולל הנוכל, יודעים טוב טוב מה צריך לעשות. אבל, לדעתי הצנועה, אף אחד, כולל הנוכל (הגדול מכולם) לא יודע איך. הנוכל רוכב על הנמר, אבל אם ירד ממנו, יודע ידוע היטב, הוא יטרף. תוך שניה וחצי.
אני שמח שהכותב זיהה את שורש הבעייה והיא מעורבות הדת בפוליטיקה.
לכן, חייבים להפריד את הדת ממוסדות השלטון, חייבים למנוע משיקולים דתיים להיות חלק משיקולי המדינה.
לדוגמא: יש צורך ממשי בהגדלת הצבא. 50% מכוח האדם הן נשים. זו משימה לאומית לשלב נשים בכל מקום בצבא, בהתאם לדרישות של כל תפקיד.
"חרם" שמכריזים רבנים על שילוב נשים היה צריך להחשב כהמרדה והרבנים היו צריכים להשפט ולהענש.
הפרדה לא תפגע באף אדם בקיום טכס , מנהג או מצווה כרצונו.
היא רק תמנע ממנו לכפות את רצונו על האחר.
לכן , קודם, לפני שתהיה מלחמת אחים , יש להפריד את הדת ממוסדות השלטון ולקדש את הפלורליזם.