ההתייחסות שלנו לווירוס הקורונה היא כאל וירוס שמצא את בני האדם לא מוכנים. לא מוכנים נפשית ולא מוכנים ביכולת לתת מענה. בהעדר הכנה, מנהיגי מדינות העולם נכנסו ללחץ והחלו לרסס את האזרחים בהוראות ופתרונות ללא תיאום ומחשבה מעמיקה שנחוצים גם בעתות משבר.

ההתייחסות לווירוס הקורונה היא כאל וירוס שמצא את בני האדם לא מוכנים. מנהיגי מדינות העולם נכנסו ללחץ והחלו לרסס את האזרחים בהוראות ופתרונות, ללא תיאום ומחשבה מעמיקה, שנחוצים בעתות משבר

כשמופיע וירוס שמקורו ממדינה אחרת, הפתרון האינסטינקטיבי הוא הסתגרות. סגירה מוחלטת של מעברי הגבול, אין יוצא ואין בא. כדי לאפשר לאזרחים לחזור אל מולדתם אפשר היה הרי לקלוט אותם במתחמי בידוד מאולתרים במגרשי החניה האינסופיים בנמל התעופה בן גוריון ולשחרר רק לאחר שבטוחים שהם בריאים. זה לא נעים אבל אפשרי ונחוץ.

במקביל יש לחפש פתרונות נוספים, וטוב שממשלת ישראל עשתה כך. כאמור, אם שדה התעופה היה נסגר באחת, הממשלה הייתה יכולה לפעול ברוגע למציאת פתרונות.

באופן טבעי הפניה היתה למכון הביולוגי שמתמחה בסוגיות כאלה מאז הקמתו. המכון בראשות פרופ' שמואל שפירא קיבל אור ירוק והחל בפיתוח טיפול בחולים באמצעות נוגדנים ובפיתוח חיסון. מדעני המכון עבדו 24/7, הצליחו במשימתם, התוצאות תועדו במאמרים, נרשמו פטנטים ישראליים והתוצאה ידועה. ממשלת ישראל סגרה עסקאות עם חברות מחו"ל כמו פייזר ומודרנה.

יהיו שיאמרו שאלה כללי השוק החופשי. הראשון מנצח וידע רב נקבר במגרות וארונות המכון הביולוגי, אם כי חייבים לציין שהוא מתועד במאמרים מדעיים. באותה הנשימה חייבים לציין עוד מענה לקורונה, תוסף המזון שפיתחה ד"ר דורית ארד שמכיל חומר שמעכב את האנזים שאחראי להתפשטות הקורונה בגוף האדם. התוסף הזה גם הוא ממתין לאישורים.

המכון הביולוגי שמתמחה בסוגיות כאלה קיבל אור ירוק והחל בפיתוח טיפול בנוגדנים ובפיתוח חיסון. מדעני המכון עבדו 24/7, הצליחו במשימתם, והתוצאה ידועה. ממשלת ישראל סגרה עסקאות עם חברות מחו"ל

מה שקרה בפועל הוא ששדה התעופה היה פתוח לרווחה, הוירוס התפשט במהרה, שלושה סגרים, גל רביעי בשיאו ואזרחי ישראל מתחסנים כעת חיסון שלישי. מה הפתרון שנמצא? להשאיר את שדה התעופה פתוח ולחפש עוד מדינות שאפשר לטוס אליהן. פתרון תמוה למדי, כשלכולם ברור שבעת מגפה התשובה הנכונה היא ריחוק חברתי והסתגרות לזמן קצר.

אז כעת בואו ננסה לעשות סדר במחשבות. ראשית נקח גם אפשרות שמגפות עובדות בגלים, וגם אם לא נעשה דבר התופעה תהיה כזו שיהיו בה עליות וירידות. ננסה גם להבין האם יש מקום להגדרה הרפואית של חולה א-סימפטומטי. שאלה חשובה, שכן כך אנחנו מגיעים למספרים ענקיים שנתפשים כמגפה שלא ניתן להשתלט עליה.

בדרך מטאפורית אנסה לדמות את החולה הא-סימפטומטי לשרפת יער שאין בה לא עשן ולא אש. היער יכול להידלק בכל רגע נתון, אך כשאין עשן ואין אש אין שריפה. זה לא אומר שלא צריך להיערך למניעה של השריפה, בשמירה על היגיינה אישית וחיסונים שנבחנו והוכיחו אפקטיביות לאורך זמן.

אני חייב לציין שאני התחסנתי בשתי המנות הראשונות וכעת מבין שהחיסון שפותח אינו נותן מענה לטווח ארוך וחושש שמנסים להרגיל אותנו לקבל חיסון לקורונה לפחות פעמיים בשנה. הטענה של החברות והמומחים שהחיסון טוב רק לחצי שנה מעידה על כך שיש בעיה ויש לחשב את המסלול מחדש.

מה שקרה בפועל הוא ששדה התעופה נשאר פתוח, הוירוס התפשט במהרה, 3 סגרים, גל רביעי בשיאו והאזרחים מתחסנים בחיסון שלישי. ומה הפתרון שנמצא? להשאיר את נתב"ג פתוח ולחפש עוד מדינות לטוס אליהן

כל זאת מבלי להתעלם מההישג המדעי האדיר של זיהוי הווירוס והכנת חיסונים במהירות האור. בהערת אגב אולי כאן טמונה הבעיה כשעושים פיתוח מואץ. באותה הנשימה אפשר גם לומר שהמדינות וחברות התרופות טעו כשחשבו שניתן לחסן אוכלוסייה בזמן שהחולי יצא משליטה. חיסון, כשמו כן הוא, ניתן לאנשים בריאים. החיסון אינו תרופה, אלא דרך מלאכותית להגברת החיסוניות האישית.

פיתוח חיסון ותרופות ישראליות נחוץ לא בגלל הגאווה הלאומית, אלא בגלל המצב העולמי. מדינות רבות מאוד עדיין לא החלו בתהליך החיסון ולא רחוק היום שבו ילחצו על חברות התרופות להעדיף אותן. זוהי תביעה מוסרית ואתית שתגבר עם הזמן.

הסוגיה הזאת חשובה גם לכלכלה המקומית. את החיסון הישראלי שפיתח המכון הביולוגי אפשר היה לייצר בירוחם, למשל, וכבר היו מגעים וסיכומים בעניין זה. כך גם את טיפול בנוגדנים מבית היוצר של המכון אפשר היה להפוך לעוד מפעל ישראלי מוצלח. כך גם לגבי תוסף המזון של ד"ר דורית ארד. אני בטוח שיש עוד מדענים ומדעניות ישראליות שזקוקים לתמיכה הממשלתית כד להביא תוצאות.

בינתיים אזרחי ישראל גויסו  לתרום ידע רב מאוד לחברות פרטיות זרות כמו פייזר.

ובאופן כללי, מוטב שמדינות העולם יודו בפה מלא שטיפול במגפות צריך להיות תוך דיאלוג ושיתוף פעולה. מצב שבו מעט מדינות מחסנות את התושבים שלהן ומדינות אחרות ממתינות בתור, מעיד על חוסר היושר וחוסר ההבנה שמדובר בווירוס שיכול לפגוע בכולם. במיוחד כשקבוצה אחת מתחסנת והאחרת לא, הווירוס עובד תהליכי סלקציה מואצים ועוקף את המחסומים של החיסונים.

מוטב שמדינות העולם יודו בפה מלא שטיפול במגפות צריך להיות תוך דיאלוג ושת"פ. מצב שבו מעט מדינות מחסנות את תושביהן ואחרות ממתינות בתור, מעיד על חוסר ההבנה שהווירוס יכול לפגוע בכולם

מסקנה נוספת וחשובה לא פחות, להפקיד את מלאכת ההסברה לאנשי מקצוע שמתמחים בכך. ידע והסברה יכולים לאפשר לאזרחי המדינה לקבל החלטות מושכלות.

השיטה של חיפוש אשמים לא עובדת. לא האזרחים המחוסנים ולא אלה שאינם מחוסנים הם הבעיה. הבעיה היא קבלת החלטות לא סבירה ולא מתכללת. נחזור אל מטאפורת האש ביער, לא מכבים שריפות עם להביורים אלא עם מים ומעכבי בעירה. חומר למחשבה.

ועוד נקודה למחשבה, כדי לחשוב על ההשלכות הנפשיות וההתפתחותיות כשאנחנו תולים את סכנת ההדבקה בילדים, כאילו הם הסיבה למגפה. חייבים למצוא דרכים טובות יותר ויעילות יותר לקיים את מערכת החינוך. הקורונה מציבה בפנינו אתגרי הוראה חדשים.

כך גם לגבי כל אלה שעובדים ומחויבים להגיע למקומות העבודה, בשעה שהם יכולים גם לעבוד מהבית. נתון מעניין מראה שהפריון דווקא עלה כשרובנו עבדנו מהבית.

כחברה, אנחנו חייבים גם לשנות את הדיסקט החברתי, לשמור על כללי הריחוק, לכבד את בני השישים ומעלה ולאפשר להם לחיות. הם עוטים מסיכה ומצמצמים את הפגישות שלהם כי הם חוששים. כחברה חייבים לראות איך מגלים סולידריות ועזרה הדדית.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

האמת שאני כבר לא מבין מה רוצים מאתנו. יש ממשלה מוזרה שמתפקדת. מתפקדת זו מילה שמתארת את הפעולה הבסיסית. הממשלה שהוקמה על חודו של קול חייבת להיות בכוננות מתמדת, לפצות מיד כל מי שמשמיע קול, כדי שהרעש לא יפריע לתפקוד.

האם לזה ייחלנו? לא, כי בניגוד לנאמר חדשות לבקרים, לאף אחד מנבחרי הציבור אין מושג ירוק מה צריך לעשות. אולי זה עומד בכללי הדמוקרטיה, אך לא עומדת בכללי האתיקה והמוסר.

האמת שאני כבר לא מבין מה רוצים מאתנו. יש ממשלה מוזרה שמתפקדת. מתפקדת זו מילה שמתארת את הפעולה הבסיסית, אבל לאף אחד מנבחרי הציבור אין מושג מה צריך לעשות

בואו ניקח למשל את החוק שמאפשר קידום פרויקטים תכנוניים. מה שמכונה חוק הותמ"ל, או בשמו המלא חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), תשע"ד-2014.

זהו חוק שנועד לעקוף הלכה ולמעשה את כל ארגוני החברה האזרחית שמציקים לוועדות התכנון והבניה. נבחרי הציבור מעדיפים אינטרסים כלכליים ופתרונות בשליפה, ומחפשים כל דרך לחמוק מהערות ומהתנגדויות אזרחיות בעלות משקל וראיה מתכללת. וזו התוצאה הסופית: שבעה עשר ח"כים הצביעו בעד ואחד הצביע נגד. זו דוגמה לחוק שהוא הוראה שעה המוארכת מפעם לפעם, בדיוק כמו הוראת השעה המכונה חוק ההסדרים ועוד הוראות שעה רבות מנשוא שמעטרות את ספר החוקים בימי הקורונה המתישים.

השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג יוצאת נגד הארכת חוק הותמ"ל https://t.co/FHo9L41kuX pic.twitter.com/nHQkwf2afc

— Globes גלובס (@globesnews) July 6, 2021

במילים אחרות. המחוקקים הישראליים רותמים את הדמוקרטיה למבצעי חקיקה עם מיעוט משתתפים, וכך חוקים עוברים בלי כל עיכוב בסרט נע שמלווה בלהג בלתי פוסק של אופוזיציה וקואליציה.

ועוד לא נכנסנו בכלל לחוקי החירום ותקנות החירום שכבר התרגלנו אליהם בחודשים האחרונים. חוקי חירום שמגדירים מי יכול להיכנס לחללים סגורים ציבוריים ומי לא. חוקי חירום שנחקקו באותה הצורה ועם אותו דפוס חשיבה, לפיו אין צורך בהסכמה מלא אלא ברוב פשוט. דפוס חשיבה שבסיסו מאפשר ל-61 נבחרי ציבור לקבל החלטות בניגוד מוחלט לרצונם ועמדתם של 59 נבחרי ציבור.

המחוקקים הישראליים רותמים את הדמוקרטיה למבצעי חקיקה עם מיעוט משתתפים, וכך חוקים עוברים בלי כל עיכוב בסרט נע שמלווה בלהג בלתי פוסק של אופוזיציה וקואליציה

במשטרים טוטליטריים יש בדרך כלל קבוצה קטנה של שליטים ולעיתים אף שליט כל יכול. שוחרי החופש והדמוקרטיה מביטים בשלוות נפש על הנעשה כאן ולא קולטים שהחלטות המתקבלות בהצבעה, כשרק מקצת הנבחרים טורחים להפגין בה נוכחות – הן החלטות לא ראויות. ומובן שנבחרי הציבור שאינם משתתפים בתהליך אינן ראויים פי כמה.

מקל ההנהגה הועבר בדרך חוקית אך תמוהה למי שמפלגתו מונה שבעה חכ"ים כשאחד מהם הכריז על עצמאות. גם נתניהו השתמש בחוק לא אתי כדי לפזר את הכנסת עוד לפני שהוקמה הממשלה. נוסיף על כך את הנשיא, שהוא ראש מדינה נטול סמכויות ושיקול דעת. דווקא במקרים כאלה נשיא מדינה יכול לעלעל בקוד האתי, אילו היה כזה, לומר את דברו, ולמנוע התנהגות לא ראויה של נבחרי ציבור.

הלכה ולמעשה, בהעדר קוד אתי מתאים לממשלה, לכנסת ולרשות השופטת, הסביר והראוי הוא בעיני המתבונן. איך הוא או היא תופשים את טובת הציבור. בשל המבנה המורכב של הכנסת מרובת המפלגות, התופעות הללו של התנהגות חוקית אבל לא אתית, רווחות והופכות לכללי ההתנהגות בפועל של נבחרי ונבחרות הציבור.

וכשזה דפוס ההתנהגות הרווח בהנהגת המדינה, אין מה להתפלא שאזרחיה מחפשים כל דרך להתאים את עצמם. ממש באקראי נתקלתי בידיעה על בעלת דירה שמחייבת שוכרים להתאים למודל נכון לטעמה, ואלה חייבים לחתום על מסמכים ושטרות חוב הרבה מאוד מעבר לנדרש. זה לא סיפור בודד אלא תופעה. מראה מקום לחוסר האמון הבסיסי בין בני אדם. לצערי גם במקרים כאלה, אלה שאין להן ברירה חותמים על מה שנדרש, כי הם זקוקים לדירה.

תופעות ההתנהגות החוקית אך לא אתית רווחות והופכות לכללי ההתנהגות בפועל של נבחרי הציבור. וכשזה דפוס ההתנהגות הרווח בהנהגת המדינה, אין להתפלא שאזרחיה מחפשים להתאים את עצמם

ונשוב אל כותרת הרשומה ואל הבקשה הפשוטה שלי: נמאס מהמשפטים בנוסח: "הכתובת הייתה על הקיר" או "חוקי אבל מסריח". למה נמאס? כי הפתרון הוא קוד אתי מחייב לרשויות השלטון, כדי שהאינטרס הציבורי המוסכם יוביל את מי שמנהיגים את המדינה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

מעל במת הכנסת הלשון משתחררת, חבר כנסת פוגעים זה בזה או בזו בלי חשבון וזורקים מלים כמו "שקרנים", "ממשלת הונאה" וכדומה. הם עולים בזה אחר זה ומעליבים. גם נבחרות הציבור עולבות בלי חשבון. בזירה אחרת, בית המשפט, היעדר פרופורציות. בית המשפט גוזר על פאינה קירשנבאום 10 שנות מאסר על לקיחת שוחד. בשעה שבית משפט אחר גוזר על השחקן משה איבגי 11 חודשי מאסר על פגיעות מיניות בנשים, וגם זה רק אחרי עירעור.

למה אני מעלה את המקבץ האקראי הזה, שהקשר בין מרכיביו לא ברור? כדי להמחיש את הכאוס את ההתנהלות הלא ברורה של מדינת ישראל ומקבלי ההחלטות.

למה אני מעלה את המקבץ האקראי הזה, שהקשר בין מרכיביו לא ברור? כדי להמחיש את הכאוס את ההתנהלות הלא ברורה של מדינת ישראל ומקבלי ההחלטות

השיח בכנסת הוא מבזה ומוכיח שנבחרי הציבור הם מהזן שלא מבין כיצד מנהלים דיאלוג. בני אדם בכלל ונבחרי ציבור בפרט, שהשיח שלהם נשען על קללות, מעידים על חוסר היכולת שלהם להתמודד עם אתגרים. אלו אולי לא עבירות על החוק, אבל זהו שי לא אתי ולא מוסרי שמונע משנאה ומחוסר רצון לייצר הבנות.

ואיך זה קשור לנבחרת ציבור מושחתת ולשחקן שהורשע בעבירות מין? אלו פני החברה שמקבלת התנהגות לא ראויה כשגרה ומתעוררת רק כשגוזלים ממנה כסף. הקללות הן שיח ראוי ופגיעה מינית בנשים היא מעשה שהעונש עליו הוא 11 חודשי מאסר בלבד. במילים חריפות, פגיעה בנשים בטלה לעומת שוחד. רק כשנוגעים לנו בכיס אנחנו מתעוררים, זועמים וכועסים.

השבוע זה פשוט הכה בי פעם נוספת, ההבנה שהתנהגות לא מוסרית מקובלת ונסבלת. אנחנו כחברה פועלים בנחישות רק כשגונבים מאתנו כסף. זו תמונת מצב שמעידה לאיזה שפל מוסרי אנחנו מגיעים, שפל מוסרי שמלווה בחוסר אמון במערכות השלטון, כנסת, ממשלה ובתי המשפט.

ועוד תובנה שמתכתבת עם הנאמר עד כה: נציץ במה שקורה בשוק השכירות. בבית שלידי ראיתי תור של עשרות סטודנטיות בכניסה לדירה להשכרה. הצצתי לחוזה השכירות שהגיע לידי, שמחייב את השוכרים לחשוף את מקורות ההכנסה שלהם ושל הערבים שלהם. אם תאמרו: "כן, זה נובע מחוסר אמון", אומר לכם "זהו עוד שלב בהתפוררות המוסרית שלנו".

אנחנו פרטים במדינה שחרטה על דגלה את החתירה הבלתי נדלית לכסף ולנדל"ן. שכחנו שבתחרות יש מעט מנצחים והרבה מפסידים שנותרים מאחור. מאוכזבים, שלא מימשו את החלום. אנחנו פרטים שלא מוכנים לעצור לרגע ולחשוב האם זה המודל הנכון לנו.

איך זה קשור לנבחרת ציבור מושחתת ולשחקן שהורשע בעבירות מין? אלו פני החברה שמקבלת התנהגות לא ראויה כשגרה ומתעוררת רק כשגוזלים ממנה כסף

לסיכום, היינו עם נבחרת ציבור ושחקן שעושים דרכם לכלא. היינו עם נבחרי ציבור שמקללים בלי חשבון. ולצד כל אלה עם אזרחים רבים שחושבים שכך נראים החיים וזה בסדר. למה הם חושבים שזה בסדר? כי גם רבים מהם בזים לנשים ובכלל לבני אדם ומרבים לצעוק, לחרף ולגדף ולרדוף אחר הכסף והשליטה.

זו תרבות רווחת. תרבות שמאפשרת למקבלי ההחלטות לעשות ככל העולה על רוחם. תרבות שמעודדת רדידות ותעמולה אינסופית. תרבות שאזרח מוצלח בה הוא אזרח שיש לו והרבה.

מכאן אפשר להבין גם את תרבות הבניה של מגדלים, שבהם יגורו בעלי אמצעים שזקוקים עד מאוד לדירה נוספת על השתיים או השלוש שיש להם. תרבות שמחזקת את החזקים ומותירה פירורים לחלשים ולמפסידים בתחרות כדי שלא ישכחו לבוא ולהצביע בבא העת.

מזכיר לנו משהו? "סלאח שבתי"? "השוטר אזולאי"? "תעלת בלאומילך"? הסרטים הללו של אפרים קישון ז"ל הם גאוניים. העולה החדש שהגיע מהגלות בהונגריה היה בין היחידים שראו כי המלך הוא עירום.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

כן, אפשר לשנות את השיטה. זה הדפוס הרצוי לממשל דמוקרטי, שמתבסס על חיבורים בין מפלגות. בעיקר כשמדובר בלא מעט מפלגות, כפי שאנחנו רואים במקומותינו.

זה אפשרי, כפי שניסינו בעבר בחירה ישירה של ראש ממשלה. גם אם ניסינו וחזרנו במהרה למה שהורגלנו אליו, ערב רב של מפלגות שתלויות אלה באלה, ובאלו שעורקים מדי פעם בפעם. הנה ממש כעת חובר איש הציונות הדתית, שקיבל מנדט מבוחרי הליכוד, למפלגה הציונית דתית בראשות בצלאל סמוטריץ'.

אופיר סופר כנראה בהופעת בכורה על דוכן הכנסת כחבר סיעת הציונות הדתית אחרי שפרש מסיעת הליכוד אתמול והותיר אותה עם 29 מנדטים pic.twitter.com/809HrwDXOY

— Naaman Stavy نعمان ستڤي (@NaamanStavy) June 28, 2021

למחוקקים הישראלים אין מעצורים. הם מסוגלים לחוקק, למשל, חוק שיאפשר לקבוצה קטנה להיפרד ממפלגת האם. המטרה ברורה, שימור קואליציה בכל מחיר.

דומה שהמפלגות שבהן אנו בוחרים משתנות על פי הצרכים ההישרדותיים לאחר הבחירות, מה שמעקר את היכולת שלנו להשפיע באמת על הרכב הכנסת. אנחנו פועלים על פי כללי קח תן, כמו בארגונים כלכליים. כל ערך קונים בכסף ובתפקיד. אין בכך אולי רע בשוק הכלכלי אבל יש בזה הרבה רע בהתנהלות הפוליטית שבה אנחנו אמורים לדון לפני הכל בערכים. הפוליטיקה היא ראשית לכל הקצאת ערכים ואידיאולוגיה. המשאבים חשובים, אך הם נועדו למימוש הערכים.

דומה שהמפלגות בהן אנו בוחרים משתנות על פי הצרכים ההישרדותיים לאחר הבחירות, מה שמעקר את יכולתנו להשפיע הרכב הכנסת. כמו בארגונים כלכליים. כל ערך נקנה בכסף ובתפקיד

הנטייה הטבעית היא לחשוב שהנה עוד מאמר תיאורטי על אתיקה שמנותק מהמציאות. במקרים קלים יותר התגובה תהיה עוד מאמר נאיבי ותמים. הגדיל לעשות בן שיח עלום שם ברשת הטוויטר ששלח לי ציטוט שמופיע שלוש פעמים בתלמוד בבלי וכתוב בשפה הארמית "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב". משפט שמייצג תפישה, על פיה לא העכבר הוא האשם בגנבה אלא החור שדרכו חדר העכבר. תפישה שפונה אל המערכת שאמור לפעול ללא פרצות, כי בני האדם לא יכולים לעמוד בפני הפיתוי. כמובן שהכוונה שלו, במילים אחרות, היא: תנקוט בגישה הראליסטית. יש גנבים ומי שצריך לשמור עלינו מפניהם זו המערכת, המדינה.

זו גישה שמחפשת את המטבע מתחת לפנס ולא נותנת מענה לתרבות הפוליטית הישראלית ובכלל. בהערת שוליים אומר, שכותבי המשפט במקור יצאו מתוך הנחה שהעכבר גונב אוכל. זו הנחה שגויה, כי הוא אוכל כשהוא רעב ומבחינתו הוא מחפש אוכל איפה שהוא מוצא. מונח הגנבה לא מצוי בתרבות שלו ושל בעלי חיים אחרים, אלא רק אצלנו בני האדם, וטוב שכך. שכן בני אדם רבים אינם יודעים שובע ותמיד רוצים יותר.

ההצעה שלי היא ללכת עם ערכי מוסר ואתיקה ולהיפרד לשלום מתרבות השקר והכזב. איך עושים זאת? אני מכנה את השלב הראשון: אמת. הכוונה היא שנבחרי הציבור יתחילו בדיונים בקבוצות וינסו לשקף לעצמם את המציאות. הם יכולים גם להיעזר במנחה חיצוני.

לא לחשוב על מערכת החוקים אלא לחשוב על אמירות, על מהלכים פוליטיים. כל זאת כדי לראות את התמונה האמתית, שתכלול את עצם תרבות השיח, את אי ההקשבה, את השימוש לרעה בחוקים, את ההכרה בחוקים שאינם עומדים בכללי המוסר.

ההכרה באמת יכולה לשמש כתחילת הריפוי ובניית תרבות פוליטית שתהיה מושתתת על קוד אתי שיבנה אט אט. קוד אתי שהוא כל מה שאנחנו חושבים ומסכימים פה אחד שהוא ראוי ומוסרי.

למשל כבוד הדדי, תרבות שיח והקשבה, כללים מוסכמים שמסדירים את כללי ההתנהגות של נבחרי הציבור. כדי להשלים את המהלך המורכב יש צורך שגם הרשות השופטת וגם הרשות המחוקקת יעברו תהליך דומה ויעצבו קוד אתי שיגדיר את הראוי וכך לכל אחת מהרשויות יהיו כללי משחק ברורים וראויים.

האתיקה והמוסר הם כללי התנהגות רצויים, לעתים נשגבים, אבל הם הרף. החוקים מסדירים את כללי ההתנהגות הבסיסיים שבלעדיהם לא ניתן לחיות בחברה אנושית. החוקים קובעים את המותר והאסור בעוד האתיקה והמוסר קובעים את הראוי.

ההצעה שלי היא להיפרד לשלום מתרבות השקר והכזב. ההכרה במושג האמת יכולה לשמש כתחילת הריפוי ובניית תרבות פוליטית המושתתת על קוד אתי. כזה שיכיל את המוסכם על כולנו כראוי ומוסרי

האתיקה והמוסר הם כללי התנהגות רצויים, לעתים נשגבים, אבל הם הרף. החוקים מסדירים את כללי ההתנהגות הבסיסיים שבלעדיהם לא ניתן לחיות בחברה אנושית. החוקים קובעים את המותר והאסור בעוד האתיקה והמוסר קובעים את הראוי.

כפי שכבר נאמר, זה נראה אולי במבט ראשוני נאיבי ולא בן מימוש כי התרגלנו לכללים אחרים. אבל בעידן שאיבדנו את הסולידריות ושקענו בתחרות האינסופית למי יש יותר, חשוב לעצור מלכת ולהתחיל להבין את האמת. את כל אותם מעשים לא ראויים שעשינו, גם אם הם נשענו על חוקים כאלה ואחרים.

קחו למשל התרחשות שהיתה השבוע בכנסת. ח"כ מהקואליציה אלי אבידר נואם על הדוכן, וחברת הכנסת מהאופוזיציה, גלית דיסטל אטבריאן צועקת לו את המלים הבאות:

"אתה גוש של שינאה, אתה בנאדם שונא, אתה בנאדם מתועב, כולך שינאה, יה גוש של שינאה, שינאה, שינאה, כולך שינאה".

הציבור תמך בנו. לא נאכזב אותו pic.twitter.com/uRp72WZ0TM

— Eli Avidar אלי אבידר (@avidareli) June 29, 2021

יתכן שבהצעה זאת נאבד את הממד התיאטרלי של הפוליטיקה. לא נשמע נבחרי ציבור שצורחים ומקללים, לא נראה נבחרי ציבור שמוגשים נגדם כתבי אישום ועוד. אתם חוששים מכנסת משעממת? מממשלה שלא מעוררת סקרנות תקשורתית בכלל וברשתות החברתיות בפרט? בתי משפט שמסיימים דיונים במהירות, בהגינות וביעילות? שירותים ממשלתיים יעילים?

יתכן שכך נאבד את הממד התיאטרלי של הפוליטיקה. לא נשמע נבחרי ציבור צורחים ומקללים או כאלה שמוגשים נגדם כתבי אישום. אתם חוששים מכנסת משעממת? מממשלה שלא מעוררת סקרנות תקשורתית?

המון שאלות, ולמי שחי ברשת הדיגיטלית 24/7 הן שאלות קריטיות. הרי לאחר כל התהליך גם השיח בטוויטר, למשל, ישתנה. השיח המתגרה, השיח המעליב, יהפכו למיעוט ויתחלפו בשיח בונה. כן, אני יודע זה עוד רחוק מאתנו, אבל מקווה שלא רחוק מדי.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

"כעת כשגנבו לנו את הבחירות, אנחנו נאייש את עמדות המפגינים בבלפור, עם אותם שלטים". דברים שאמר לי פעיל בליכוד שאני מכיר ומכבד, זה מכבר. שאלתי אותו, למה? ההסבר שלו פשוט "אם זה היה מהפך בבחירות, שהשמאל היה מנצח, הייתי מקבל זאת בהבנה, אבל כאן מנהיג מפלגה עם שישה מנדטים הופך להיות ראש ממשלה".

"כעת, כשגנבו לנו את הבחירות, אנחנו נאייש את עמדות המפגינים בבלפור עם אותם שלטים". אמר לי פעיל בליכוד, "אם השמאל היה מנצח הייתי מקבל זאת בהבנה, אבל כאן מנהיג מפלגה עם 6 מנדטים הופך לרה"מ"

כן, אסור להתעלם מהאמירות והתחושות הללו. אך צריך לראות אותן במסגרת התמונה המלאה של סיטואציות בלתי אפשריות. הממשלה שאך זה קמה נשענת על רוב שברירי למדי. ממשלה על חודו של קול, לפי שעה.

זו ממשלה שנשענת על כל החוקים ששונו והותאמו לממשלות המעבר שקמו ונפלו בתוך הכאוס. לפתע פתאום הסיטואציה החדשה חשפה שהתרגילים הפרלמנטריים של היריבים סייעו לבנט, לפיד, סער, גנץ, ליברמן, מיכאלי, הורוביץ ועבאס להקים ממשלת מיעוט. אבל לצד התרגילים הפרלמנטריים שזכו לכל גנאי אפשרי יצטרכו השותפים והשותפות לגלות סובלנות והכלה עד אין קץ. כל אחד מהם עם עין אחת פקוחה לבוחרים והאחרת לשותפים. תפישות עולם קוטביות שמתכנסות לחדר ישיבות אחד.

נתניהו, להטוטן פוליטי מהטובים שידענו, כשל ונפל. אבל נפל על שתי רגליים עם מרץ להמשיך ולהוביל את הליכוד והמפלגות המלוות. הוא מבטיח להם להחזיר אותם לשלטון חזקים ומחוזקים ותובע מהם משמעת אופוזיציונית. בדיוק אותה משמעת שבה הוא הוביל אותם במשך שתיים עשרה שנה ובסופו של דבר מצא עצמו כבול בתרגילים פוליטיים שהוא פיתח.

נתניהו זועם. הוא חש שבנט גנב לו את הכסא ואת השלטון. הוא כועס ובצדק אבל לא מוכן להבין שבנט למד ממנו להטוט אחד או שניים. קולותיהם של מי שאמורים היו להיות שותפיו הטבעיים, לשיטתו, "נגנבו" מתחת לאפו, ממש כפי שהוא עצמו "גנב" בעבר מנדטים שאמורים היו להיות שותפיו הטבעיים של הצד שכנגד, על פי הבטחותיהם לבוחרים. נראה שבפוליטיקה הישראלית גונב מגנב פטור.

אך בנט, כך דומה, לא מסתחרר, ומבין שהכיסאות שלו ושל חבריו ניצבים על במה רעועה. במאזן כוחות נראה שהשארות נתניהו בזירה הפוליטית תיצור את הדבק להמשך קיומה של הממשלה.

נתניהו דורש את אותה משמעת בה הוביל 12 שנה, עד שמצא עצמו כבול בתרגילים פוליטיים שהוא פיתח. נתניהו זועם. הוא חש שבנט גנב לו את הכסא ואת השלטון, אבל לא מוכן להבין שבנט למד ממנו להטוט או שניים

לצד רוח הלחימה של נתניהו, צריך לזכור ששותפיו לאופוזיציה בכלל והחרדים בפרט זקוקים לעטיני השלטון כמו אוויר לנשימה. עמותות, ישיבות ועוד מוסדות דת שתלויים בתקציבי מדינה, המנוהלים על ידי מי שלא הכירו את יוסף. מצוקה שתתחיל להתעורר בחלוף הזמן, ככל שהממשלה תחזיק מעמד. הנאמנות שלהם, כך נראה, תלויה גם במבחן התוצאה ובנכונות לחיות מחוץ ללשכות שבהן חותמים על ההמחאות.

בעוד נתניהו מגבש את כוחות האופוזיציה, גם הימין האידיאולוגי שמוביל בצלאל סמוטריץ' יעשה חשבון נפש. הכוונה גם לכל אנשי הימין שהצביעו עבור ימינה ולא ממש יודעים אם זה טוב או רע לקו החשיבה שלהם. לעומת התומכים בסמוטריץ', אלה התומכים בבנט מבינים, שאיך שלא יסתכלו על זה – אחד משלהם יושב על כסא ראש הממשלה. חלום נשגב של זרם לא מבוטל בציונות הדתית שמוביל מעורבות אקטיבית בניהול המדינה. במבט לאחור, ימינה שידרגה את מפד"ל ההיסטורית. לא רק חינוך וסעד, גם ראשות הממשלה.

הניתוח הזה פרגמטי. הוא אינו עוסק במה שראוי לנבחרי ציבור או בשאלות כמו: האם ראוי שמי שפרש מהמפלגה לאחר בחירות יכהן כח"כ, האם רה"מ יכל לכהן עם כתב אישום, האם יש ללכת לבחירות אם אין יכולת להעביר תקציב, ועוד חוקים כאלה ואחרים שהתגלו כמפוררי דמוקרטיה, לא מוסריים ולא אתיים. הנושא הזה חייב להיות בסדר היום של הכנסת כל הזמן, ובפרט לאחר לימוד מעמיק של סוגיית האתיקה וגיבוש קוד אתי עדכני של נבחרי ציבור.

ובחזרה לנקודת הפתיחה, אני פונה אל תומכי נתניהו בפניה אישית: נצלו את הזמן להתבוננות במראה הפוליטית. תעשו את זה ברוגע. פניה זהה אני מפנה אל כל מתנגדי נתניהו, תתבוננו במראה ותחשבו קדימה. בואו נזכור את מה שהיה אבל נלמד מזה ששנאה לא מועילה. מה שהכי חשוב כעת זה להיפרד מהתעמולה ולהתעמק בעשיית הטוב המשותף.

לצד רוח הלחימה של נתניהו, שותפיו לאופוזיציה בכלל והחרדים בפרט זקוקים לעטיני השלטון כאוויר לנשימה. נאמנותם תלויה גם במבחן התוצאה ובנכונות לחיות מחוץ ללשכות שבהן חותמים על ההמחאות

ורק שלא אשכח, לפני סיום, אני שומע את קולות האופוזיציה ומבין שהשאיפה העיקרית של חבריה היא לחזור כמה שיותר מהר לשלטון. בדמוקרטיה, לטוב ולרע, פעם אתה בשלטון ופעם אתה לא. את התקופה של האופוזיציה כדאי לנצל כדי לבחון מה היה ומה הלאה. חזרה מידית לשלטון ללא מנוחה לא טובה לאף אחד, חוץ מאלה שחושבים רק על האינטרסים האישיים.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

אז מה היה לנו? בנימין נתניהו, מנהיג הימין הבלתי מעורער, לא מצליח, גם לאחר ארבע מערכות בחירות, לקבץ סביבו את מפלגות הימין כדי להקים ממשלת ימין "על מלא", ביטוי שהוא המציא. למה הוא לא הצליח? האם אין די חברי כנסת מהימין? התשובה היא שאילו כל חברי הכנסת מהימין היו מאמינים בנתניהו, הוא היה מקים ממשלה עם למעלה משבעים חברי כנסת. אך מה לעשות שזה לא המצב? חברי כנסת לא מעטים חשו מיאוס מהמנהיג הבלתי מעורער ואפילו הקימו מסגרות חדשות כמו תקווה חדשה של גדעון סער, מבניה הנאמנים של תנועת הליכוד.

למה נתניהו לא הצליח לקבץ סביבו את מפלגות הימין לממשלת ימין על מלא? האם אין די חכ"ים מהימין? התשובה היא שאילו כל החכ"ים מהימין היו מאמינים בנתניהו, הוא היה מקים ממשלה עם למעלה מ-70 חכ"ים

כמו שנאמר, שתי מפלגות ימין, תקווה חדשה וישראל ביתנו הודיעו זה מכבר שהם מחוץ למחנה הימין. כחול לבן, שהיא מפלגת כלאיים בין ימין לשמאל, שיתפה פעולה עם נתניהו ונכוותה, וימינה של נפתלי בנט זגזגה. נפתלי בנט העביר מסרים מעורפלים לפני הבחירות וכך גם לאחריהן, נע ונד בין המחנות ולבסוף השתקע בהסכם שמבטיח לו להיות ראש הממשלה הראשון שהוא חובש כיפה ואיש ימין מדיני וכלכלי.

במילים אחרות ובמבט-על, אפשר לדבר על הימין הישן, המחנה של נתניהו, בצלאל סמוטריץ' והחרדים, ומולו על מחנה השינוי, שהוא למעשה ימין חדש ובו שלוש מפלגות ימין מובהקות, ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו, ולצידן מפלגות ימין מרכז, כחול לבן ויש עתיד. מפלגות השמאל היחידות הן מרצ והעבודה. את רע"ם קשה למקם, כי זו מפלגה חרדית מוסלמית. כן, מבנים מורכבים שנוצרו בגלל הפיצול שחל במחנה הימין העצום. פיצול שצמח מתוך אכזבה מהמנהיג הבלתי מעורער, בנימין נתניהו.

בנקודה זו של הזמן והאירועים מתברר, שהמשפט העממי "האויב של האויב שלי הוא חבר שלי" תקף. לפיד, שנכווה מההתארגנות של כחול לבן עם הגנרלים בראשות בני גנץ, הבין שהוא חייב לכרות בריתות עם אויבי נתניהו בימין. הראשון היה אביגדור ליברמן, שנותר איש ימין נאמן לדרכו ומתנגד לנתניהו. השני היה גדעון סער שניסה להתחרות ולזכות במנהיגות הליכוד, וכשנכשל הקים את תקווה חדשה. האגוז הקשה לפיצוח היה נפתלי בנט שזגזג. כשלפיד הבטיח לו עולם ומלואו, כולל ראשות ממשלה, עבר לנתניהו כדי לסייע לו במבצע "שומר חומות". כשהסתיים המבצע, בנט הבין שלא יקבל את הסחורה מנתניהו וחזר אל חיקו של לפיד. וכאילו לא קרה דבר קיבל את התפקיד המיוחל, ראש ממשלה לשנה וחצי.

האויבים של נתניהו מצליחים סוף סוף לבנות קואליציה שברירית, כזו שתאלץ את מנהיגיה לישון עם עיניים פקוחות לרווחה. למה? כי יש כאן חיבורים כמעט בלתי אפשריים בין ניאוליברליים וליברטניים מושבעים לבין סוציאל דמוקרטיים בתחומים חברתיים כלכליים, ובין חסידי ארץ ישראל השלמה לבין תומכי שתי מדינות לשני עמים.

אויבי נתניהו מצליחים לבנות קואליציה שברירית, שתאלץ את מנהיגיה לישון בעיניים פקוחות, בגלל חיבורים כמעט בלתי אפשריים בין ניאוליברלים לסוציאל דמוקרטים, בין חסידי ארץ ישראל השלמה לבין תומכי שתי מדינות

מן הסתם, אפשר שמי שידאג ליציבות יהיה לא פחות ולא יותר מבנימין נתניהו שינסה בכל דרך לחזור לבלפור. זאת, כאמור, הערכה שמושתתת על ניסיון העבר ולא יותר מכך.

מאחר וזו רק השערה, על הממשלה החדשה לכשתקום, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי עד ההשבעה, על הממשלה הזאת לקבוע קווי יסוד שיתבססו על הסכמה ואמון הדדי.

הצעתי להם לבנות קוד אתי מוסכם ובו כללי ההתנהגות של השותפים. קוד כזה יש לו משמעות מוסרית ויאפשר חיים בשלום ובהבנה. אם זה יצליח אפשר שגם הכנסת תלך למהלך כזה, אשר יבריא את התרבות הפוליטית הרווחת.

ומהרצוי אל המצוי, קואליציה שברירית שיכולה להתפרק באבחת קול אחד שמורד.

אז מה יכול לקרות? תקום ממשלה שבסיסה רק לא נתניהו, לפחות עד שהם יהיו בטוחים במאה אחוזים שהוא ירד מהבמה. האם זו הממשלה שחלמנו עליה? לגמרי לא.

אני מתפלל שלמרות הכל, וחרף המבנה השביר, הם יקדישו את כל הזמן שיש להם לבניית אמון אישי וציבורי, ולצידו ריפוי ופיוס של החברה הישראלית.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

האמת שכבר אין לי כוח לכל הברברת בתקשורת הממוסדת וגם בדיגיטלית. אני חש שאנחנו חיים בבועות שלנו, בבית הכנסת או בבית הקפה שבו מתראים עם החברים הקרובים. אנחנו לא יחידים, זהו טיבה של תקשורת ההמונים שמציעה לנו שפע ערוצים ומידע, שאת מרביתו עלינו לאמת כי אין אמון רב במדווחים.

מה שמעניין בעידן הזה שלכל אחד ואחת מאתנו יש השקפת עולם שהפכה להיות עובדה שרירה וקיימת ואין חולק עליה.

האמת שכבר אין לי כוח לכל הברברת בתקשורת הממוסדת וגם בדיגיטלית. אני חש שאנחנו חיים בבועות שלנו, בבית הכנסת או בבית הקפה שבו מתראים עם החברים הקרובים

עד כאן ההקדמה לתיאור מלחמת האזרחים בישראל 2021. השנאה נפלטה מתוך הפצעים שמסרבים להגליד. פצעים שגרמה לנו התורה הציונית שעל פיה מדינת ישראל שייכת לעם ישראל. לא, אל תתבלבלו, אני ציוני, שמאמין בכל ליבי שארץ ישראל שייכת לעם ישראל מן הים ועד לפרת ולחידקל. עם אמונות אין מה להתווכח, עם המציאות אפשר וגם רצוי.

המציאות היא שמדינת ישראל צריכה להחיל עקרון שאינו ברוח הציונות. אנחנו לא לבד בשטח הזה, יש כאן לאום נוסף, ערבים פלסטינים שחיים אתנו, והאמת היא שהשילוב איתם הוא שילוב נפלא. החיים כאן של דתיים, חרדים, חילוניים וערבים מגוונים. אלא שבדיוק בנקודה זו יש שיבוש מחשבה עמוק יותר ממה שאפשר להכיל. מאז 1967 אנחנו שולטים ביהודה ושומרון. לצד הפלסטינים שחיים שם יש גם מפעל התיישבות יהודית שעליו חתומות מאז ממשלות ישראל ש"זרמו" עם החלום של ארץ ישראל השלמה. חלום עקוב מדם, שמזיק ומאיים על קיומה של מדינת ישראל, זו של לפני 1967.

למה? אנחנו מבססים תהליך אנטי דמוקרטי שבו חלק גדול מהתושבים חיים תחת ממשל צבאי ואינם אזרחים, אלא בני אדם שנשלטים על ידי כובש, ובשכנות צמודה להם נמצאים יהודים שהם אזרחים לכל דבר ועניין.

המצב הזה דומה להפליא לתקופת הממשל הצבאי בגליל ובמשולש. גם אז, על פי החוק, שמרו על תושבי ישראל הערבים באמצעות צבא. חוק שבוטל כעבור שנים, כשהבינו שלא ניתן להחזיק חלק מהאזרחים במדינה דמוקרטית בשליטת הצבא. גם חירות בראשות מנחם בגין התנגדה אז לממשל הצבאי.

אכן מצב מורכב ונפיץ שבו יש קיצונים יהודים שמבעירים אש ויש קיצונים ערבים פלסטינים שמבעירים אש, פעם אלה ופעם אלה. מרביתם דתיים שמאמינים בכל לבם שאלוהים ואללה שלחו אותם להילחם. השאלה שאין לי עליה תשובה ברורה היא כיצד מתמודדים עם התופעה הקשה הזאת כשמיעוט קיצוני מתווה את הדרך וכשיש יד מכוונת מלמעלה.

מדובר במצב מורכב ונפיץ, בו יש קיצונים יהודים שמבעירים אש ויש קיצונים ערבים פלסטינים שמבעירים אש, פעם אלה ופעם אלה. מרביתם דתיים שמאמינים בכל לבם שאלוהים ואללה שלחו אותם להילחם

נביט לרגע בדוגמה העזתית, שם ישראל נטשה את השטחים והתנתקה לכאורה. אך מאז נמשכים סבבי לחימה אינסופיים שמסלימים והולכים, כשלמערכה נכנסים טילים שיכולים לשתק את ישראל, גם כשיש לצה"ל יתרון בולט. רצועת עזה היא סיר לחץ מבעבע. בלי נמל תעופה ונמל ימי קשה להם לנהל חיים נורמטיביים, והשלטון המקומי, במקום לטפח ולפתח, עסוק בייצור כלי נשק ומעדיף לשמר את המצוקה ואת התודעה שאת הכל אפשר להשיג רק בכוח.

תושבי עזה מבינים, שבהתנתקות ישראל הותירה אותם בידי המערכת הפוליטית העצמאית והבעייתית. אגב, מערכת דומה מאוד לזו של ישראל.

הדוגמה העזתית מטרידה גם את הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון וגם שם לא מצליחים להתרומם ולנהל אפילו בחירות דמוקרטיות. אלה גם אלה נופלים לפתחה של ממשלת ישראל המסוכסכת והמפולגת, שמשחררת את התסכול במערכות רוויות דמים בכל פעם שסיר הלחץ העזתי גולש.

גם להם ברשות הפלסטינית קשה עם הקיצוניות שמוביל המאס. כעת, כך נראה, חמאס הצליח במשימתו להבעיר את רחובות הערים בישראל ולהציג מצג שווא של תקווה חדשה לערבים אזרחי ישראל ולפלסטינים ביהודה ושומרון, לפיו הגיע המושיע והגואל. אך כפי שכתבתי זהו מצג שווא, ומעבר לענני העשן של המפגינים ומעבר לטרגדיות של פגיעה בנפש, החיים היום יומיים קובעים את המציאות.

יש כאן חברה מגוונת עם שלל תרבויות וזהויות, ובהן גם ערבים מוסלמים ונוצרים. משטרת ישראל נמצא בחיץ בין הפורעים מכאן והפורעים מכאן, כאשר מולם ניצב הרוב, אזרחים שרוצים בכל מאודם חיים משותפים וטובים.

המערכה בעזה נמשכה לא מעט ימים, חמאס ירה טילים וצה"ל תקף יעדים ברצועה, מחיר הדמים הוא נורא, ובתקשורת שמענו שוב ושוב על מי מהצדדים שחיפש את תמונת הניצחון. ישראל השיגה מעמי העולם לגיטימציה מוגבלת להתגונן. מעגל הדמים קיבל אישור זמני, עד שהופצו התמונות מעזה ברחבי העולם והוגדשה הסאה. חמאס קיבל קריאות עידוד מארגונים אחרים באזור ואפילו ממדינות שאך זה נחתם עמן הסכם שלום.

אם כך איך יוצאים מהמבוי הסתום? מקימים בישראל ממשלת הסכמה בשיתוף מלא של יהודים וערבים, שתשים לה למטרה להנמיך את הלהבות בבית פנימה. זה יהיה סימן לתחילת תהליך הריפוי והפיוס בחברה הישראלית. תהליך שילווה בריכוך הלבבות, גם של שכנינו ברשות הפלסטינית ובעזה.

איך יוצאים מהמבוי הסתום? מקימים בישראל ממשלת הסכמה בשיתוף מלא של יהודים וערבים, שתשים לה למטרה להנמיך את הלהבות בבית פנימה. זה יהיה סימן לתחילת תהליך הריפוי והפיוס בחברה הישראלית

בעזה ישראל ברחה בלי הסדר וזכתה בחמאס. כעת צריך למצוא את הדרך לאפשר לפחות ניהול של שלום כלכלי עם מדינת חמאס שצמחה שם. ברור שזו משימה קשה מאוד, שכן לפי מה שנראה עד כה אין שם מחשבות על בניית גן עדן לתושבים שחיים שם. ומה ביהודה ושומרון? שלום כלכלי וחתימה על הסכם הפרדה מרעיון ארץ ישראל השלמה. נשאיר זאת כחלום חברתי, כדי שנוכל להישאר מדינה יהודית שמכבדת את כל אזרחיה במידה שווה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

היום ישבנו במרפסת ושוב חזרתי על המשפט: איך אדם אחד מהתל במדינה שלמה. בת זוגי ביטלה באחת את המשפט "אדם אחד". יש לו תומכים רבים מאוד והם מאפשרים לו להתל בנו. במילים אחרות, אנחנו נמצאים במצב מורכב מאוד, שבו הכלים הדמוקרטיים משמשים למטרות לא ראויות. דמוקרטיה של איש אחד בדרך לאנרכיה.

הפתיח הזה צריך להדאיג את כולנו בלי יוצא מכלל. יש כאן פרצה שמוכרת משחר התפתחות הדמוקרטיה: ניצול לרעה של מודל הגון. הדמוקרטיה נועדה לתת מענה לצורה חיים סבירה שבה אזרחי מדינה יכולים לנהל את חייהם בדרך שבה לכל אזרח ואזרחית יש מקום של כבוד. תמיד היו ויכוחים, תמיד גם יהיו, אך האם יש לתת לממשל נבחר (או נגרר) להשלים את הקדנציה ויהי מה?

אנו במצב מורכב מאוד, בו הכלים הדמוקרטיים משמשים למטרות לא ראויות. דמוקרטיה של איש אחד בדרך לאנרכיה. זה צריך להדאיג את כולנו. יש כאן פרצה שמוכרת משחר התפתחות הדמוקרטיה: ניצול לרעה של מודל הגון

חוסר יציבות פוליטית, ממשלת שנשענות על רוב דחוק ולעיתים אף פחות מזה הן נחלת מדינות דמוקרטיות לא מעטות. על פני השטח, ואולי בבחינת גלי עומק, נראה שמה שמערער את הדמוקרטיות בעולם הוא ההבנה היא ההבנה שרק מערכת החוקים היא התנאי הבסיסי לקיומה של חברה. בכל מדינה ראוי שיהיו כללי אתיקה, כללים שיובילו אותנו לבניית הסכמות חברתיות ולא הסכמים חברתיים. הסיבה לכך שההסכם נשען על החוק וההסכמות היא פרי של הבנות שיש בהן תשתית עומק של רצון לחיים משותפים. כשיש הסכמה, כללי ההתנהגות בהתאם מותאמים אליהם.

כדי לצאת מהצד התיאורטי, הסכמה חברתית משמעותה כיבוד דעה שונה וניסיון אמיתי להגיע להבנה איך חיים ביחד. כשיש תנאי בלתי מעורער שממשיכים לחיות ביחד ולא מחפשים דרך לפירוק החבילה. מהנקודה הזאת נגזור כללים שנוגעים לכלל החיים שלנו בתחומי החינוך, תרבות, דת, בריאות ובכלל. כיצד מנצלים אותם לטובת הטוב המשותף.

למשל, הפרדת המדינה מהדת תשחרר פקק חברתי טעון ותאפשר חופש בחירה. דוגמה נוספת היא השרות בצבא. אופציית השרות המקביל, שרות אזרחי, היא נפלאה. בתחום החינוך, ביטול הזרמים בחינוך ומתן סיוע לפי צרכים, תקצוב כל אחד מהילדים לדרך חינוך שיבחרו. המאמץ הסיזיפי לחתירה לליב"ה בכפיה נכשל וכעת יש למצוא דרך אחרת לחינוך לטוב המשותף. אלה גם אלה רעיונות לשינוי הדיסקט, כשהמטרה להגיע להסכמות חברתיות בכל תחומי החיים שלנו.

תשאלו וזו שאלה מתבקשת, אתה מדבר על משהו שניתן לביצוע? לא תמים מדי? התשובה המיידית היא כן, יש כאן תמימות שמטרתה להוריד את גובה הלהבות. נתחיל מכך שנפסיק להוסיף חומרי בערה, שבסופו של דבר מגדילים את המדורה ומשמידים את האפשרות להגיע להדברות.

שרפה מותירה אחריה אפר וזיהום כבד של האוויר שאותו אנחנו נושמים. אני מציע אוויר נקי, דיאלוג בונה בין מגזרים, דיאלוג שבנוי על מה שאנחנו מאמינים בו מבלי לחשוש, כי רק כך נוכל להתחיל בתהליך של ריפוי.

בדרך זו נוכל להסכים על כללי מוסר חברתי, שקיימים, אך נדחקו לפינה כדי לעגל פינות. כך המילים כמו "מה שרואים משם לא רואים מכאן" הפכו לתירוץ רווח לכך שבני אדם נדרשים להמשיך לנהל משא ומתן גם אחרי שחתמו ביניהם הסכם בתקיעת כף, באמירה או אפילו בכתב. תארו לכם מצב שאנחנו מגיעים להסכמה ומקיימים את מה שהתחייבנו עליו, זה מצב הזוי או מצב אפשרי? לדעתי זה מצב אפשרי ורצוי ואולי אף אומר שזהו המצב היחיד לקיומה של חברה לאורך זמן.

זו כאמור רק דוגמה אחת מיני רבות לאפשרות שלנו כאן בישראל להתחיל בריפוי ופיוס, בקבלת הסכמות על כללי התנהגות ראויים, מה שמסתכם במוסר ובאתיקה. כשנתחיל בהתנהלות ראויה, גם נבחרי הציבור שלנו יהיו ראויות וראויים. בני אדם שכך מתנהגים גם מחוקקים חוקים עם שכל ישר והגינות. חוקים ראויים.

הסכמה חברתית מחייבת כיבוד דעה שונה וניסיון אמיתי להגיע להבנה. כשמחליטים להמשיך לחיות ביחד ולא מחפשים דרך לפירוק החבילה. מכאן נגזור כללים שנוגעים לחיינו בתחומי החינוך, התרבות, הדת, הבריאות ועוד

זו הדרך לעצור את התדרדרות הדמוקרטיה למחוזות לא רצויים, לעצור תהליך שאדם אחד מנצל את החוקים והופך להיות כמעט שליט יחיד. אגב, גם הממשלה הפריטטית שאולי תקום ותחליף אותו לא מבטיחה לנו יציבות, אלא אם כן זהו שלב מעבר שבו נבחרי הציבור מתחייבים לשנות את הדיסק ולהתחייב לקוד אתי מוסכם ושקוף לעיני הריבון, הציבור.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

אל מול ההסכמים הנדיבים עם חברת פייזר וחברות נוספות מחו"ל ואל מול מבצע החיסונים הדו-שלבי המואץ, ישראל מתחסנת במהירות, ובאותה העת משאירה מאחור את הפיתוח הישראלי שעומד בסטנדרט יעילות ובטיחות כמו האחרים. נשאלת השאלה למה.

מול ההסכמים הנדיבים עם פייזר וחברות נוספות מחו"ל, ומבצע החיסונים הדו-שלבי, ישראל מתחסנת במהירות, ובאותה העת משאירה מאחור את הפיתוח הישראלי, שעומד בסטנדרט יעילות ובטיחות כמו האחרים. למה?

בתחילת הדרך ראש הממשלה התגאה ביכולת של המוסד להביא ארצה את מה שנדרש לבדיקות ולמכונות הנשמה. השב"כ תרם את מערכת האיכון, והמכון הביולוגי גויס למערך הבדיקות. מאחר שלמכון יש ידע רחב פי כמה, קיבלה המדינה דיווחים מועילים למדי על התפתחות המחלה, והמידע הזה התקבל בשמחה.

אך בתוך היעדר המדיניות הממשלתית לגבי אופן ניהול האירוע, עם הזמן נכנסו גורמים נוספים שתפסו את זירת התחזיות והדיווחים. המכון, ובראשו המנכ"ל שמואל שפירא, הודיעו לראשי הממשלה שהם מסוגלים לפתח חיסון ואפילו דרכים לריפוי.

הפוליטיקאים הקשיבו והתגאו ביכולת של ישראל להיות גם הראשונה שתייצר חיסון. קולות שנדמו עד מהרה מסיבות לא ברורות, ואולי כן ברורות. לחצים וחוסר יכולת לקדם את הצרכים והאינטרסים האסטרטגיים של המדינה.

חיסון ישראלי נגד קורונה | פרופ' עמוס פאנט, וירולוג וחבר בוועדה המייעצת לחיסון של המכון הביולוגי: "חיסוני הקורונה יצטרכו להשתנות בהתאם למוטנטים השונים שמופיעים. אנחנו יודעים כבר שהזן הדרום-אפריקני פחות רגיש לחיסון העכשווי של מודרנה ופייזר"@KalmanLiebskind @asaf_lib #קלמןליברמן

— כאן חדשות (@kann_news) February 22, 2021

כך הפך באחת הלחץ הממשלתי לחיפוש פתרונות מבית ללחץ לקניית פתרונות בכל מחיר מחו"ל. אין בזה כל רע כשרוצים להילחם במגפה. אך יש כאן קוצר רואי בהבנת התהליך, שכן תלות מתמדת בחברות זרות, כשכל העולם מחזר אחריהן, מחייב את ישראל לקבל החלטות לא סבירות. כמו למשל לקנות חיסונים במחירים מופרזים ובכמויות לא סבירות.

וכאן בישראל, למרות המחסומים הביורוקרטיים האינסופיים והמחסומים האחרים, המכון בהובלת המנכ"ל פרופ' שמואל שפירא התכנס, כפי שהתחייב, לתחומי המחקר בשני מישורים: פיתוח נוגדנים ופיתוח חיסון.

נתחיל מפיתוח נוגדנים, שזו גישה של ריפוי באמצעות תרופה ביולוגית. נוגדנים שיכולים לשמש את הרופאים והרופאות בטיפול בחולים שמצבם בינוני עד קשה, לעצור את מהלך התפשטות הווירוס בגוף ולמנוע קריסת מערכות. זוהי תרופה שנמצאה יעילה, נוסתה כטיפול חמלה והצליחה, אך עלות הייצור שלה גבוהה, שכן כמעט אין היום בעולם מפעלי תרופות שיכולים לבצע את התהליך במלואו ולהפוך אותו לייצור המוני. אין, אבל זה לא אומר שלא ניתן להקים במהירות כאלה מפעלים, גם בארץ.

כך הפך באחת הלחץ הממשלתי לחיפוש פתרונות מבית ללחץ לקניית פתרונות בכל מחיר מחו"ל. תלות מתמדת בחברות זרות, שכל העולם מחזר אחריהן, מחייב את ישראל לקבל החלטות לא סבירות. כמו קניית חיסונים במחירים מופרזים ובכמויות לא סבירות

מפרסום בעיתון המדעי Nature Communications עולה, כי במכון הביולוגי בנס ציונה בודדו סדרת נוגדנים המכוונים נגד חלבוני הכתר, spike, שעל מעטפת הנגיף. הנוגדנים הוכחו כבעלי יכולת למנוע את קישור הנגיף לתאים אנושיים ובדרך זו למנוע מהנגיף להתרבות ולגרום למחלה.

את הנוגדנים בודדו המדענים בשיטות של הנדסת נוגדנים מתאי דם לבנים אשר נלקחו מחולים שעברו מחלה משמעותית. כלל הנוגדנים המנטרלים עברו תהליך של הנדסה גנטית ומיוצרים בכמויות גדולות בתרביות תאים והינם בעלי פוטנציאל לשמש כטיפול לחולים קשים. בחינת יעילות הנוגדנים במודל חיות הראתה שהנוגדנים הצליחו למנוע התפתחות מחלה קשה, גם כאשר ניתנו במינון נמוך ואף כשטופלו בזמנים מאוחרים לאחר ההדבקה במחלה.

בנוסף, קבוצת חוקרים אחרת בחנה את השימוש בתרופה ידועה למחלה תורשתית הנקראת גושה, כטיפול כנגד נגיף הקורונה, ונמצא כי לתרופה זו יכולת לפגוע בכושר ההתרבות של הנגיף בתרביות תאים.

כאמור זה תהליך יעיל מאוד בריפוי חולים במצב בינוני עד קשה, שיכול למנוע את ההחמרה ולרפא חולי קורונה. זוהי תרופה מהפכנית, בהליך ייצור יקר למדי, אך בהשקעה ממשלתית של עשרות מיליוני דולרים עדיין אפשר להקים מפעל בישראל, מפעל שיהיה אבן שואבת למדענים ומדעניות וכמובן עוד מקור פרנסה לצעירים ולכאלה שנפלטו מעולם העבודה. מפעל כזה הוא בסדר גודל תאגיד שיכול לעבוד על מחזורים של עשרות מיליארדי דולרים. הסיבה לכך שזה מפעל עם בסיס לאינסוף תרופות למחלות כולל סרטן.

לגבי החיסון, פורסם ב-Nature Communications שהחיסון שמפתח המכון הביולוגי מבוסס על פלטפורמת VSV לקבלת נגיף מהונדס, אשר מציג את חלבון ה-spike על גביו וצפוי לספק חיסון יעיל וארוך טווח, זאת לאחר מתן חיסון אחד בלבד. לדעת חוקרי המכון, החיסון יהיה אופטימלי להתמודדות עם הנגיף האלים.

בדירוג המאמרים בנושא הקורונה זכה הפרסום הזה למיקום טוב באמצע בין 50 המאמרים בנושא הקורונה. בניסוי בשלב השני השתתפו 800 בני אדם. כדי להשלים את השלב השני בשל הגדלת המינון ישתתפו עוד 300 בני אדם, ולגבי השלב השלישי אמור המכון לגייס 23,000 מתנדבים. במדינות באירופה, בדרום אמריקה ובמזרח אסיה כבר הודיעו שהן מעוניינות להצטרף לניסוי ואפילו להשקיע כסף ואף בקבלת זכויות מקומיות.

זוהי תרופה מהפכנית, בהליך ייצור יקר למדי, אך בהשקעה ממשלתית של עשרות מיליוני דולרים עדיין אפשר להקים מפעל בישראל, שיהיה אבן שואבת למדענים ומקור פרנסה לצעירים ולכאלה שנפלטו מעולם העבודה

כאן אני מעלה תהייה, איך יכול להיות שעשרים מדינות ואפילו יותר גילו עניין רב מאוד בפיתוח הישראלי, ובישראל עסוקים בעוד ועוד אישורים לקניית חיסונים מחברת הענק מאמריקה.

חברת פייזר השקיעה הון עתק ברכישת הידע מהחברה הגרמנית ביונטק. גם החברות האחרות עשו שת"פ עם ידע מדעי תוך השקעת הון עתק. הנשיא טראמפ הפעיל לחץ אדיר על ה-FDA לקבלת אישורי חירום לפייזר וישראל הצטרפה למשימה עם כמה שיותר חוזים עם חברות הענק.

ישראל רכשה בתמורה גבוהה מאוד חיסונים, ומספקת בנוסף גם את הידע היקר והאדיר שנאגר במחשבי קופות החולים, ידע שהצטבר ומצטבר ממבצע ההתחסנות האדיר, שהוא ניסוי רב משתתפים בפועל. אלה נתונים שמשמשים את פייזר להמשך הפיתוח. אסור לשכוח שאישור הקבע לפייזר יינתן רק ב-2023.

עודפי החיסונים של ישראל | פרסום ראשון: מיליוני מנות שנרכשו לא יהיו בשימוש, ייתכן שיועברו למדינות אחרות. @lielkyzer עם הפרטים ב-#חדשותהערב pic.twitter.com/TxFurInGct

— כאן חדשות (@kann_news) March 16, 2021

הרשומה הזו לא נועדה לפסילת מדיניות החיסונים או להוות יחסי ציבור למכון הביולוגי, אלא נועדה להציב מראה בפני מקבלי ההחלטות. אלה שאמורים לתת מענה טוב למניעת התפשטות המחלה ולריפוי, ולחשוב על המחר.

בעולם התרופות יש תחרות עזה, ולא אחת נטולת רגשות ומוסר. שם המשחק הוא כסף והרבה כסף. לפיכך, כל מי שחושב אסטרטגית ומתכלל את כל העובדות, יכול להבין על נקלה שאם יש לך ידע מקומי, בבית, תשקיע בו כמה שיותר כדי שיבשיל ויהפוך לפתרון מבית. כל זאת במקביל לפתרונות שכבר הבשילו, גם אם הם מחו"ל.

בעולם שבו מדינות רבות משוועות לחיסונים ולתרופות, התחרות בין החברות המעטות יחסית היא אדירה ויכולה לפגוע גם במדינות שלא יהוו שוק כדאי בזמן נתון. ישראל הצליחה בזו הפעם להבטיח מלאי, לטעמם של מומחים, אף גדול מדי של חיסונים. מחר זה יכול להשתנות מאלף סיבות שאינן קשורות ישירות אלינו.

לפיכך רצוי וחובה על מקבלי ההחלטות לעשות חישוב מחדש, בשונה ממה שקרה עם פרויקט הלביא, או מה שקורה עם סיוע האמריקני, שמחייב אותנו עד היום ברכישות בארצות הברית – לחשוב על טובת תושבי המדינה.

ישראל רכשה חיסונים בתמורה גבוהה מאוד ומספקת גם את הידע היקר והאדיר שנאגר במחשבי קופה"ח במבצע ההתחסנות – ניסוי רב משתתפים בפועל, המשמש את פייזר להמשך הפיתוח עד אישור הקבע ב-2023

הכוונה היא שהגיע הזמן לצאת מהמחשבה המנוונת שיש לנו ידידים שיסייעו לנו בעת הצורך. לפעמים גם לידידים יש צרות משלהם ואז לא יהיה להם פנאי ומשאבים לסייע לנו. מדינה עצמאית בכלל ומדינת ישראל בפרט חייבת לדאוג לצרכיה, זו חשיבה אסטרטגית.

מעבר לכך, הזכרתי את ביטול פרויקט הלביא. החשש הוא שנאבד יתרון אדיר, ידע חדשני, לתעשיית תרופות וחיסונים כאן בישראל. זהו מקור ידע שיכול לייצר מקור תעסוקה לאלפי ואולי אף לעשרות אלפי בני אדם. זה משהו שיכול לסייע למשל לעיר ירוחם שמבקשת להתפתח.

למה לעצור את זה? למה לחשוב שאת הכל אפשר לקנות ב"עולם החופשי" בכסף? בעידן הקורונה, יש פעמים רבות שבהן שכל מדינה חושבת קודם כל על הצלת תושביה. ישראל חייבת לבחון את דיפלומטיית החיסונים המתפתחת בשנה האחרונה ולמצב את עצמה בהתאם – או כמדינה שתלויה באחרים או כמדינה עצמאית שמסייעת לאחרים וצוברת עוצמה.

והערה כללית: אני מציע לחשוב היטב על השנים הבאות. מה שהתרחש במשבר הקורונה עלול לקרות גם במגפות נוספות. אגב, העיקרון הזה תקף גם למשבר האקלים שמחייב אותנו את מדינת ישראל לחפש גם פתרונות מבית. לתת לכל מי שעוסק בסוגיה זו ומציע פתרונות סבירים תקציבים לפיתוח ולייצור.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

כשמערכת פוליטית פועלת ללא קוד אתי, אפשר לראות שאחוזי ההצבעה יורדים אט אט. הגענו ל 67.4%. מפלגות זעירות מבזבזות קולות. וכבר שומעים את אלה שמדברים על בחירות חמישיות. זה קורה לאט אבל בטוח.

בנקודת הפתיחה הזאת אומר בבטחה שאזרחי ישראל, לא נאמר כולם אלא שני שלישים מהם, מאמינים או לא חושבים עד הסוף, איך גוררים אותם פעם אחר פעם לבחירות כלליות. בכל פעם שזה קורה יש כבר מי שמציץ אל ספר החוקים ומסנן כן, "זה כתוב בחוק". קיבלנו על עצמנו את הביטוי שלטון החוק כמושג מחייב, שהחוק הוא מעל לכל, אפילו מעל בני האדם שחוקקו אותו. יש ויכנו את התפישה "רוממות החוק".

אזרחי ישראל נגררים פעם אחר פעם לבחירות כלליות. בכל פעם שזה קורה יש כבר מי שמציץ אל ספר החוקים ומסנן כן, "זה כתוב בחוק"

החוקים בכלל וחוקי היסוד בפרט מובאים לדיון על ידי המציעים. הכנסת עורכת דיונים לעיתים קצרים ולעיתים ארוכים בניסיון לגבש את ההצעה לחוק, ובישראל לא צריך הרבה, רוב בעד ומיעוט נגד.

לא אחת זה יכול להיות רוב של 45 בעד ו-11 נגד ואחד נמנע כמו בסגירת רשות השידור ב-2014 וזה יכול להיות רוב של 61 באי אמון או בתקציב המדינה וכן הלאה.

כמובן על פי חוק קואליציה של 61 יכולה להקים ממשלה לאחר בחירות. לעיתים חברי כנסת או נציגי עמותות מבקשים לפסול חוקים באמצעות בג"ץ וההצלחה מועטה יחסית. בדרך כלל השופטות והשופטים חוששים להתערב בסמכות הכנסת, מה שלא מפריע לחברי כנסת לטעון את ההפך בבואם לדרוש משילות, כפי שהם מבינים אותה.

מה שחסר זו ההבנה של חשיבות ההסכמה הרחבה בתהליכי חקיקה, דבר שלא קיים, כי כל החלטה נקבעת על פי העיקרון שהרוב בהצבעה קובע, גם אם הוא רוב קטן. הנושא מטריד, שכן בכנסת יש 120 חברות וחברים ובהצבעות השונות ההשתתפות דלה, חוץ ממקרים שבהם יש אינטרסים, בעיקר של השרדות או של הכרעת היריב.

החוק הוא, במילים אחרות, הגדרה של כללי התנהגות מינימליים כדי לאפשר חיי חברה ומדינה סבירים. החוק נחקק על ידי נבחרי הציבור שנמצאים בקשר הדוק עם ארגוני חברה אזרחית, כדי לקבל רעיונות ומשוב. אך למרות שהוא נראה כהליך ראוי, הוא לוקה לאורך הדרך בהיעדר ראיה מערכתית ומתכללת ולוקה לא אחת גם מבחינה אתית ומוסרית.

לגבי ראיה מערכתית, מהלכי החקיקה כוללים עיון והערות של השחקנים השונים הרלוונטיים, כולל אפילו שיקולי תקציב. אך חסרה חוליה חשובה של גוף נייטרלי מטעם הכנסת, שיבחן את הסוגיה באופן עמוק ומערכתי, כפי שהיה בתקופה שבה היה בכנסת נציב הדורות הבאים. נציב שאמור לבחון את ההצעה באור הדור הנוכחי והדורות הבאים, כדי למנוע עד כמה שאפשר בעיות גם בשנים שלאחר החקיקה.

בתהליכי חקיקה חסרה הבנה של חשיבות ההסכמה הרחבה, כשכל החלטה נקבעת על פי עיקרון הרוב בהצבעה קובע, גם אם הוא רוב קטן. הנושא מטריד, שכן בכנסת יש 120 חברות וחברים ובהצבעות השונות ההשתתפות דלה

לגבי המוסר והאתיקה שהם כללי התנהגות ראויים ורצויים, רף התנהגות שאליו אנו שואפים, הן כבני אדם בכלל כשמדובר על מוסר והן כבעלי מקצוע או בעלי תפקיד, בפרט כשמדובר באתיקה.

האמת שכל נבחר ציבור מגיע לתפקיד עם ארגז הכלים שרכש במהלך חייו, אבל בכנסת ישראל אין קוד אתי. יש תקנון מחייב, שמכיל פרק קצרצר של כללי אתיקה הכתובים בנוסח משפטי, ויש וועדת אתיקה שפועלת על פי מה שכתוב בתקנון והשכל הישר. בנקודה זו יש חוסר הבנה בסיסי לגבי תקנון של עשה ואל תעשה וכך גם לגבי כללי האתיקה הכתובים שם, וניכר שמהות האתיקה לא הייתה ברורה לכותבים. זה אינו קוד אתי. יש בתקנון מרכיבים שמקורם בחשיבה אתית, אבל אין שם חשיבה עמוקה הנדרשת בסוגיית הכללים הראויים לנבחר ציבור. חשוב לציין שהנושא הזה עלה לדיון בכנסת, אך כבר שנים נותר כנושא לא פתור ולדעתי לא בכדי.

לא בכדי, כי נבחרי ציבור לא מוכנים, גם אם הם לא מודים בכך, להתחייב למשל לקיים או לומר את האמת כפי שהיא. אלה שתי דוגמאות לכללי אתיקה בסיסיים שנתפשים על יד נבחרי ונבחרות ככלי עבודה פוליטיים. כך הם אומרים לא אחת את המשפט שאותו היטיב אריאל שרון לומר "מה שרואים משם לא רואים מכאן".

זהו ציטוט מתוך השיר "לקחת את ידי בידך" שכתב הפזמונאי הישראלי יעקב רוטבליט, ואריאל שרון השתמש בו מאז עלה לשלטון וכשהגה את תכנית ההתנתקות. אריאל שרון שינה במקצת את סדר המילים "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", כדי להמחיש שמה שנראה כאובדן דרך וזיגזוג בין אידיאולוגיות הוא בעצם פרגמטיות.

יש בזה משהו, אך רק משהו, כי אם היה קוד אתי מחייב – הוא היה אומר שהוא לא מבצע פעולות בניגוד לאידאולוגיה המוצהרת שלו, שלשמה נבחר, אלא בוחר להתפטר ולהעלות את הנושא לדיון מרכזי בבחירות כלליות או לחלופין במשאל עם, כפי שמקובל במדינות דמוקרטיות.

שינוי החשיבה אצל מנהיגים זה עניין רצוי ומחויב המציאות, אך יש משהו מחייב וראוי יותר: לבוא לפני העם ולומר טעיתי. קו החשיבה שאתו הלכתי לבחירות היה לא נכון, מוטעה מיסודו. זו נקודה חשובה שמבהירה את ההבדל בין חוק לבין אתיקה.

תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון היתה חוקית, אך היתה הפרה של כללי אתיקה שהכנסת חייבת לקבוע ולאמץ. חשוב לציין שאריאל שרון איבד אמון של רבים שבחרו בו וגם של אלה שציפו ממנו להתנהג בצורה אתית. בישראל אין קשר ישיר בין אמון ציבורי לבין תוצאות בבחירות, שכן גם הציבור לא סבור שהתנהגות אתית חשובה מספיק כדי לשפוט מפלגה כזו או אחרת.

שרון איבד את אמון רבים מבוחריו בהתנתקות, אבל בישראל אין קשר ישיר בין אמון ציבורי לבין תוצאות בבחירות. גם הציבור לא סבור שהתנהגות אתית חשובה מספיק לשיפוט מפלגות

הכנסת חייבת לאמץ את מה שמקובל היום כקוד אתי מוסכם ומחייב, שנשען על הסכמות ולא על סעיפי חוק. עליה לקחת בחשבון את ריבוי המגזרים בישראל ואת הצורך להיזהר ולהישמר בעת תהליכי החקיקה ולחשוב ראשית לכל על המוסר והאתיקה. זהירות שתמנע יצירת חוקים פוגעניים כאלה ואחרים. זהו שיח מרחיב שבוחן השלכות רבות לכל החלטה המתקבלת בכנסת, הגוף שאמור לייצג את רצון כלל אזרחי ואזרחיות ישראל.

יש עוד אינספור דוגמאות, אך דומה שאין צורך להציגן כי העיקרון ברור, המסר שאני בחרתי להעביר הוא בשלוש מילים: "אתיקה או אנרכיה".

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.