אם חיפשנו אינדיקטורים שיכולים לעזור לנו להבין מה חושבים הפלסטינים על תוכנית שר החוץ יאיר לפיד "כלכלה תמורת ביטחון", שהוצגה בתחילת השבוע, הרי שאפשר למצוא אחד כזה בתגובות שיצאו מרמאללה ומעזה הדוחות את ההצהרה.
עוד לפני שיתעמקו בתוכן ההצעה ובפרטיה, עצם הכותרת שניתנה לה יוצרת אצל הפלסטינים הסתייגות מיידית. פתרונות כלכליים לסכסוך אינם ברי קיימא בקרב ההנהגה ברמאללה המתעקשת על תהליך מדיני כנקודת מוצא לכל יוזמה שהיא.
ובכל מה שנוגע לחמאס, יחיא סינוואר אומנם אותת לישראל בשנים האחרונות שיש מקום לפרגמטיזם, אבל התאוריה הזאת קרסה לאחר שהארגון יזם את המלחמה האחרונה וסימן לישראל כי מדובר בפרגמטיזם מוגבל, ושעל האידאולוגיה בכל מקרה לא מוותרים.
תוכנית לפיד לא מוציאה מחוץ למשחק את רעיון הקמת המדינה הפלסטינית, מרכיב יסוד בכל מהלך מדיני מבחינת הפלסטינים
הצעות דומות ל"שיקום הרצועה תמורת פירוז" הועלו בעבר, אחת מהן הייתה בשנת 2014 בהובלת השרה לשעבר ציפי לבני בתום מבצע צוק איתן, אך כולן כשלו. גם בגלל שישראל לא באמת נרתמה למהלך, אך בעיקר בשל התנגדות הרשות הפלסטינית לקבל לידיה את ניהול רצועת עזה.
![פלסטינים ליד הריסות ברפיח בדרום רצועת עזה לאחר תקיפת צה"ל במבצע "שומר החומות", 16 במאי 2020 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/05/F210516ARK106-1.jpg "פלסטינים ליד הריסות ברפיח בדרום רצועת עזה לאחר תקיפת צה"ל במבצע "שומר החומות", 16 במאי 2020 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)")
יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס סירב, מסיבותיו, לשוב לשלוט בעזה, בין היתר מכיוון שהתנאים הגיאו־אסטרטגים לא הבשילו, זאת לצד חולשתו הפוליטית והציבורית אל מול התחזקות חמאס, כשברקע תחושה כללית שהעולם והמדינות הערביות לא מחויבים לנושא.
למרות ההתנגדות הגורפת בעמדה הרשמית הפומבית של הפלסטינים, ישנם כמה משתנים שנעדרו מההצעות הקודמות ושעשויים להפוך את היוזמה החדשה ל"ידידותית" יותר עבורם. זאת בתנאי שישראל תצליח לגייס לנושא את המדינות הערביות, ובייחוד מצרים, וכן תשמור על עמימות התהליך ולא תיתן פומבי לדברים כדי לא להביך את עבאס. העמימות גם תמנע מחמאס את האפשרות לטרפד את העניין.
תוכנית לפיד לא מוציאה מחוץ למשחק את רעיון הקמת המדינה הפלסטינית, מרכיב יסוד בכל מהלך מדיני מבחינת הפלסטינים. היוזמות הקודמות, ובהן תוכנית השר אביגדור ליברמן לשיקום תמורת פירוז ו"תוכנית המאה" של טראמפ לא כללו את פתרון שתי המדינות. הן נתפסו בצד הפלסטיני כניסיון להרוס את הפרויקט הלאומי שלהם ונדחו על הסף.
נוסף על כך, הדרך שבה הדברים הוצגו והמאמצים הדיפלומטיים מאחורי הקלעים שקדמו להצהרה תורמים לאווירה חיובית ו"נוחה לעסקים" מבחינת הפלסטינים, בניגוד לתקופת נתניהו–טראמפ, שבה חשו ממודרים לחלוטין. כמו כן, העובדה שהדבר נעשה במסגרת מדיניות ישראלית רשמית לחיזוק הרשות הפלסטינית, יוצרת משחק חדש לגמרי שבו הרשות מקבלת תפקיד ומרחב תמרון רב יותר.
"זה אוסלו חדש. התוכנית שלפיד הכריז עליה יכולה להציל את עזה. זאת פעם ראשונה מזה 11 שנה שמישהו בישראל מציע פתרון לנושא עזה"
"זה אוסלו חדש. התוכנית שלפיד הכריז עליה יכולה להציל את עזה. זאת פעם ראשונה מזה 11 שנה שמישהו בישראל מציע פתרון לנושא עזה במסגרת פתרון שתי המדינות.
"יש פה משהו חדש. סוף סוף ישראל מתחילה לחשוב בצורה אחרת. במשך העשור האחרון מאז השתלטות חמאס על הרצועה ממשלת נתניהו תמכה בפילוג בין עזה לגדה ובמבחן התוצאה זה לא שירת אף צד כי בסוף זה הביא לעוד רקטות וסבבי לחימה, ודחף את חמאס והפלגים ברצועה לזרועותיה של איראן.
"עכשיו ישראל באה עם תוכנית עם מסר אחר לחלוטין: בואו נשים סוף לפילוג ונחבר בין עזה לרמאללה. לישראל היה נוח שהעם הפלסטיני מפוצל כדי לטעון שאין שותף ושאין עם מי לדבר. לכן מה שמציעים עכשיו נותן תקווה להרבה אנשים כי יש תחושה שזה לא בא על חשבון הפרויקט הפלסטיני שמדבר על מדינה פלסטינית", כך מתאר גורם פלסטיני את היוזמה הישראלית החדשה.
השלב הראשון של התוכנית מציע שיקום הדרגתי של רצועת עזה בתמורה להתחייבות חמאס לשמירה על השקט הביטחוני ומניעת התעצמותו. השלב השני כולל פיתוח פרויקטים כלכליים גדולים, בהם בניית אזורי תעסוקה ותעשייה, הקמת רשת תחבורתית לחיבור עזה והגדה ואי מלאכותי מול חופי עזה. שלב זה מותנה בהצלחת השלב הקודם וייצא לדרך לאחר שהרשות תתחזק בעזה.
הצעדים שנקטה ישראל בחודשים האחרונים מול עזה הם הפרומו למה שממשלת בנט–לפיד מנסה לקדם ברצועה: הסרת מגבלות, הכנסת ציוד, הרחבת ייבוא וייצוא והקלות במעברים, כחלק ממדיניות חדשה של "הפרד ומשול" בין האוכלוסייה לשלטון.
בישראל גורסים שככל שעזה תשגשג יותר, התושבים יבינו בצורה מוחשית יותר את מה שיש להם להפסיד ויהוו אמצעי לחץ על שלטון חמאס
בישראל גורסים שככל שעזה תשגשג יותר, התושבים יבינו בצורה מוחשית יותר את מה שיש להם להפסיד ויהוו אמצעי לחץ על שלטון חמאס. גם אם מחליטים לתת סיכוי לאסטרטגיה הזאת, אסור לשכוח שבסיפור הזה אין עניין רק של רווח והפסד, אלא בעיקר מאזן שליטה. ברור לגמרי מי נמצא בצד החזק. שלטון הברזל של חמאס לא יאפשר לתושבי עזה להשתחרר כל כך מהר ממחסום הפחד.
עם זאת, תהליך ארוך טווח של פיתוח כלכלי־חברתי מואץ שיכלול פרויקטים רציניים לטובת תושבי הרצועה עשוי לחזק את החברה העזתית, ובמקביל להחליש את חמאס, שנמצא עתה בדילמה.
מצד אחד הוא לא יכול לומר "לא" למהלכים שיביאו להסרת המצור מעל רצועת עזה, אך מצד שני ישראל צריכה להביא בחשבון שהפיכת עזה לסינגפור אינה בהכרח אינטרס עליון של חמאס. שגשוג יתר וכלכלה מפותחת עלולים להפחית את מידת התלות של התושבים בארגון ובכך להציב איום על שלטונו.
מהלכים כלכליים לבדם לא יפטרו את ישראל מההכרח להגיע להסכם חילופי שבויים שיכלול שחרור אסירים פלסטינים כפי שדורש חמאס
בכל מקרה, מהלכים כלכליים לבדם לא יפטרו את ישראל מההכרח להגיע להסכם חילופי שבויים שיכלול שחרור אסירים פלסטינים כפי שדורש חמאס. מעבר לכך, אנחנו נשארים עם סוגיה אחרת, כבדת משקל ובלתי פתורה: הנשק, והחשש כי חמאס ימשיך להתחמש ולהעצים את יכולותיו הצבאיות.
חשוב לזכור שהמלחמה האחרונה בעזה באה בתקופה שבה ישראל דווקא פינקה את חמאס בשורת הטבות כלכליות, מה שאומר שבסיפור העזתי אין ערבויות לשום דבר, וחמאס כמו חמאס, עלול להפתיע גם ברגעים הכי פחות צפויים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם