התגובות הנלהבות לבכורה העולמית של "ספנסר", הסרט החדש על הנסיכה דיאנה, בפסטיבל הסרטים של ונציה, די מבטיחות שהכוכבת שלו, קריסטן סטיוארט, תזכה במועמדות לאוסקר. הסרט בויים על ידי פבלו לריין, שב-2016 ביים את "ג'קי" בכיכובה של נטלי פורטמן, שזכתה במועמדות לאוסקר על תפקידה כג'קלין קנדי-אונאסיס.
ב"ספנסר" מגלמת סטיוארט את דיאנה בפרק מחייה הנמשך שלושה ימים, במהלך חופשת חג המולד עם משפחת המלוכה. הסרט צפוי לעורר מחלוקת. הוא מציג את דיאנה כמי שנמצאת על סף התמוטטות עצבים. אנחנו צופים בנסיכה מוויילס מקיאה בהתקף בולימיה, מדברת על חיתוך עצמי, ומבקשת מהמלבישה שלה לתת לה קצת פרטיות כדי שתוכל לענג את עצמה.
במקום להציג את יחסיה עם משפחת המלוכה – המלכה אינה נראית כלל – הסרט מתמקד בתפקידה של דיאנה כאם אוהבת לוויליאם (ג'ק ניילן) והארי (רדי ספריי). היא מביאה להם מתנות לחג המולד, מתלוננת שקר להם מדי כי החימום לא מספק, מבריחה אותם החוצה מהמיטה כדי לשחק, ואפילו לוקחת אותם לארוחה בקנטאקי פרייד צ'יקן.
כשהוא נשאל מדוע בחר לעשות סרט על דיאנה, הבמאי לריין עונה: "רציתי לעשות סרט שאמא שלי תאהב. יש לי סרטים שהיא לא אוהבת בכלל. רציתי גם לעשות סרט שיתקשר את מה שאמא שלי ראתה או רואה בדיאנה.
"דיאנה הייתה אייקון מאוד מפורסם בהרבה רמות, אבל היא הייתה גם אמא, ויותר חשוב, היא הייתה מישהי שיצרה דבר יפהפה – רמה גבוהה של אמפתיה. תמיד הייתי סקרן לבחון דמות כמוה, שנולדה למעמד מיוחס, הייתה קשורה לאצולת המלוכה, ובכל זאת הייתה כל כך נורמלית, אישה שיכלה להתנהג כמו אדם רגיל וליצור גשר של אמפתיה מסביב לעולם.
"תמיד הייתי סקרן לבחון דמות כמוה, שנולדה למעמד מיוחס, הייתה קשורה לאצולת המלוכה, ובכל זאת הייתה כל כך נורמלית, אישה שיכלה להתנהג כמו אדם רגיל וליצור גשר של אמפתיה מסביב לעולם"
"אמא שלי חיקתה אותה. ראיתי אותה עושה תסרוקת כמו שלה, והיא ניסתה להתלבש כמוה. אבל ככל שהסתכלתי על דיאנה, הבנתי שהיא הייתה אומללה מאוד. והאומללות הזאת, בשילוב עם הקסם שלה, יוצרים יסודות מושלמים לסרט מרתק, גם אם אף פעם לא נוכל להבין אותה לחלוטין".
עבור קריסטן סטיוארט, "הדבר העצוב באמת בקשר לדיאנה הוא שככל שהיא הייתה נורמלית, רגילה ומקסימה, היא גם הרגישה מבודדת ובודדה. היא הצליחה לגרום לאחרים להרגיש מחוזקים בזכות האור היפה שלה, וכל מה שהיא רצתה היה פשוט לקבל בחזרה.
"זה כאילו אנחנו מעין מראה אחד של השני, מה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל, והיא הייתה נואשת לחשוף קצת אמת בסביבה המיוחדת שלה, שבה היא לא הרגישה שייכת".
עד כדי כך?
"הבריטים נתפסים כאנשים קשוחים מבחינה מנטלית, אבל כשאני חושבת על דיאנה, כשאני מסתכלת בתמונות שלה, אני מרגישה כאילו האדמה רועדת ואי אפשר לדעת מה עומד לקרות. ריתק אותי הרעיון של מישהי שכל כך נואשת לקשר, של מישהי שמסוגלת לגרום לאחרים להרגיש כל כך טוב ומרגישה בעצמה כל כך רע מבפנים. לא היו לנו הרבה אנשים כאלה בהיסטוריה; היא באמת התבלטה כאדם נמרץ ומלא חיים".
"ריתק אותי הרעיון של מישהי שכל כך נואשת לקשר, של מישהי שמסוגלת לגרום לאחרים להרגיש כל כך טוב ומרגישה בעצמה כל כך רע מבפנים. לא היו אנשים כאלה בהיסטוריה"
השחקנית מדגישה את ההשפעה החזקה שהייתה לנסיכה על הדמיון של אנשים. "האיכות הזאת פשוט הייתה משהו שהיא נולדה איתו. יש אנשים שפשוט ניחנו באנרגיה חודרת שאי אפשר להתכחש לה. היא הייתה ממש נוגעת ללב. היא באמת הייתה כל כך נוכחת בכל מקום שהיא הייתה בו, וזה הדבר שאני הכי אוהבת בה".
היא גם הפכה לאייקון אופנה.
"יש רעיון שחוזר על עצמו בעולם האופנה, של שאיפה לגובה, מין 'בואו נעניק להם חלום'. זאת דרך אחת להוות השראה. אבל גם כשהיא נראתה הכי זוהרת היא הרגישה שהיא יכולה לחלוץ את הנעליים שלה ולצאת איתך החוצה ולשאול אותך איך אתה מרגיש ולגעת בפנים שלך ולהיות איתך, והיית מרגיש כנות מצדה. קשה לעשות את זה כשאת מתהלכת על עקבים ונראית כאילו אף אחד לא יכול להתקרב אלייך.
"לא משנה מה היא לבשה – אפילו שהיה לה חוש סטייל מדהים – דיאנה הייתה מישהי שידעה איך להשתמש בבגדים כמו שריון, אבל בו בזמן הייתה כל כך נגישה. היא לא הייתה יכולה להתחבא בתוך הבגדים שלה, כי הרגשות שלה היו גלויים, ובשבילי זה היה הדבר הכי מגניב בה".
העול בלהיות סלבריטי
"בטח היה לה קשה להיות האישה הכי מפורסמת בעולם, האישה הכי מצולמת בעולם", אומרת סטיוארט. כשחקנית מפורסמת בעצמה, סטיוארט, שמוכרת בעיקר בזכות כיכובה בסדרת סרטי דמדומים, יכולה להתחבר לזה: "חוויתי רמה גבוהה של תהילה, אבל רחוק מאוד מהייצוג הסמלי והמונומנטלי הזה של מדינה שלמה, ואז של כל העולם".
"בטח היה לה קשה להיות האישה הכי מפורסמת בעולם, האישה הכי מצולמת בעולם. חוויתי רמה גבוהה של תהילה, אבל רחוק מאוד מהייצוג הסמלי והמונומנטלי הזה של מדינה שלמה, ואז של כל העולם"
חוויית הסלבריטאות שלה היא "ההרגשה הזאת שאין לך שליטה על המצב, או שליטה על האופן שבו אנשים תופסים אותך, אבל אלה החיים, זה נורמלי, כל סלבריטי חווה את זה. אתה לא יכול לשלוט על הדעות של כולם לגביך".
למרות זאת, "כשאתה יודע שמסתובב בחוץ סיפור לא נכון ואין דרך לתקן אותו, אתה מרגיש מיואש. אני עולה בחזרה על המסלול, אבל הרעיון שאולי היו חמש דקות שבהן מישהו הרגיש שלא דיברת אליו והוא קיבל רושם גרוע ממך".
היא מודה שהיה לה "צורך לחזור אחורה מיליון פעם כל יום ולהגיד, 'אוי, אנחנו יכולים לעשות את הריאיון הזה שוב?'. ההרגשה שלא אמרתי את הדבר הנכון. אז תאר לעצמך איך זה היה בשביל דיאנה, תאר לעצמך איך היא הרגישה שדוחקים אותה לפינה בתקשורת. בשלב מסוים כל סלבריטאית רוצה לנעוץ את השיניים, כי זה גורם לך להרגיש כמו חיה לכודה.
"דיאנה יצרה רושם שגרם לאנשים להרגיש כאילו הם מכירים אותה. זה היה הכישרון שלה. היא הייתה נגישה, וגרמה לאנשים להרגיש כאילו היא הייתה חברה שלהם, כאילו היא הייתה אימא שלהם או בת דודה שלהם או אחותם. אבל באופן אירוני, היא הייתה האדם שהכי לא הכירו אותו ומישהי שבאמת אף פעם לא רצתה להיות לבד.
"דיאנה יצרה רושם שגרם לאנשים להרגיש כאילו הם מכירים אותה. זה היה הכישרון שלה. אבל באופן אירוני, היא הייתה האדם שהכי לא הכירו אותו ומישהי שבאמת אף פעם לא רצתה להיות לבד"
"יש אנשים שטובים בזה, אחרים שונאים את זה. דיאנה רצתה קשר עם אנשים, היא רצתה אנשים בחייה, ובכל זאת הרבה פעמים היא הייתה האדם הכי מבודד".
רוח רפאים במשפחה
להחלטה לפרוס את עלילת הסרט על פני שלושה ימים בלבד יש משמעות רבה. "ניסינו לדמיין את טיבם של שלושת הימים האלה, רצינו שהם יובילו לנקודת מפנה", מסבירה סטיוארט. "אבל זה קשה, אני לא חושבת שמישהו יכול להבין איך היא הרגישה. ניסינו לדמיין, אבל החלק הכי אירוני ועצוב בסיפור הוא שאף פעם לא נכיר אותה באמת".
לריין חושב ש"זה מעניין להתבונן במישהו שנמצא במשבר, במקום פשוט לסקור פרק זמן ארוך. אם אתה בוחר רגע מסוים שיש בו משבר ענק, אז הדברים נעשים מאוד מעניינים, ואתה יכול להכיר את האדם הזה טוב יותר. כדמות, דיאנה מתחילה שבורה, בתוך משבר גדול, ואז היא הופכת לרוח רפאים ובסוף היא חוזרת כשהיא מאוששת ומוכנה להמשיך הלאה.
"הרגשנו – אני, סטיב נייט, שכתב את התסריט, והמפיקים שלי – שזאת הזדמנות נהדרת ליצור סיפור אגדה שיש לו מבנה אחר. כולנו מספרים סיפורי אגדות לילדים שלנו לפני השינה, מנסים להעביר להם נקודת מבט אופטימית, אבל אז הם גדלים ומבינים שסיפורי אגדות גם יכולים להיות קשים ומסובכים".
"כולנו מספרים סיפורי אגדות לילדים שלנו לפני השינה, מנסים להעביר להם נקודת מבט אופטימית, אבל אז הם גדלים ומבינים שסיפורי אגדות גם יכולים להיות קשים ומסובכים"
סטיוארט משוכנעת ש"יש לנו נסיכה שמתרחקת מהרעיון של להיות מלכה, כי היא רוצה להיות היא עצמה. מרתק לראות את משבר הזהות הזה בפרק זמן דחוס. זה גם אפשר לנו להשתמש במרחב אחד, הארמון הזה, הטירה הזאת שבאנגליה מכנים אותה בית. אנחנו רואים את המרחב הפיזי הזה כמטאפורה למבנה גדול יותר. הבית הזה הוא למעשה ארגון פורמלי. דיאנה היא דמות שלכודה בין גלגלי המסורת וההיסטוריה.
"תיארנו לעצמנו שהחוויה שלה באותם ימים, כשהיא החליטה לעזוב את משפחת המלוכה, הייתה מאוד כואבת אבל גם משחררת. נהניתי לעשות את הסרט הזה מבחינה פיזית יותר מכל דבר אחר שעשיתי, הרגשתי יותר חיה ומשוחררת מאי פעם.
"הימים הכי טובים שהיו לי על הסט, שלמעשה היו בסופו של דבר כמעט כל יום, היו כשצילמנו את מונטאז' הריקודים, שהיה מאוד חופשי. התוכנית היחידה שלנו הייתה מבוססת על המראה שלה, החדר והשיר. והשיר הכתיב את האנרגיה. זה היה פשוט להיות נוכחת במקום, לקחת את כל מה שלמדתי אי פעם מתוך התסריט ומחוץ לתסריט ולדחוק את זה לרגע אחד, ופשוט לאפשר לזה להיות פיזי.
"רעדתי לפני כל פעם שהייתי צריכה לעשות את זה. הייתי כאילו, 'אוי אלוהים, מה זה הולך להיות'. אני מעל המדרגות ואני הולכת ליפול, איזה שיר זה, שמח או עצוב? והוא כאילו, פשוט תהיי נוכחת במרחב. אבל הוא בחר שירים שהיו מושלמים בשבילי, שירים נשיים של חרדת נעורים".
סטיוארט מספרת כי במסגרת ההכנה לתפקיד "היו לנו יועצים מלכותיים שאמרו לנו את כל הדברים שמי שבא מבחוץ לא יכול לדעת. למדתי לבצע קידה ולמדתי איך אנחנו אמורים להתנהג, למשל לא ללכת למטבח בעצמנו ולגנוב אוכל. כל הפרטים האלה. תמיד היה בסביבה מישהו שווידא ששום דבר לא יחרוג מהכללים, שנישאר אותנטיים".
"היו לנו יועצים מלכותיים שאמרו לנו את כל הדברים שמי שבא מבחוץ לא יכול לדעת. למדתי לבצע קידה ולמדתי איך אנחנו אמורים להתנהג, למשל לא ללכת למטבח בעצמנו ולגנוב אוכל. כל הפרטים האלה"
האם הסרט משקף אובססיה מציצנית? לדברי סטיוארט, "יש הבדל בין סתם התפרצות לחיים של מישהו לבין סוג של מגוון שהאמנות יכולה להביא לאותו עולם. קיבלנו השראה מהחיים שלה.
"אני נכנסתי לפרויקט הזה בשלב מאוחר יותר, אבל הסרט לא מתיימר לדעת הכול. הוא מדמיין הרגשה. וההתרשמות שלי יכולה להיות רק שלי. דיאנה הייתה אישה שרצתה לחבר בין אנשים, ואחת המטרות של הסרט שלנו היא לגשר על פערים. אין שום דבר תאוותני בכוונה שהייתה לנו בסרט.
"ניסינו ללכוד את האופן שבו מיליארדי אנשים מסביב לעולם רוצים לדמיין את סיפור האגדה. כשכולנו ראינו אותה בשמלת הכלה ההיא. כולנו רצינו שהיא תצליח. דיאנה הייתה אישה שנבחרה על ידי נסיך, שהייתה אמורה להפוך בסופו של דבר למלכה, ואז הם היו חיים באושר עד עצם היום הזה. אבל זה פשוט לא תמיד קורה ככה.
"דיאנה הייתה אישה שנבחרה על ידי נסיך, שהייתה אמורה להפוך בסופו של דבר למלכה, ואז הם היו חיים באושר עד עצם היום הזה. אבל זה פשוט לא תמיד קורה ככה"
"כשאנחנו גדלים ומתבגרים אנחנו מבינים שהחיים האמיתיים הם לא כאלה. ובמקרה של דיאנה זה פשוט לא קרה, ומה שהתחיל כמו סיפור אגדה אמיתי הסתיים כמו סרט אימה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם