בשבת הקודמת צויין את יום הניקיון הבינלאומי (World Cleanup Day). זהו זמן ראוי לדבר בו מעט על מה זה בעצם ניקיון. ניקיון זה לא רק לעשות ספונג'ה, אלא ערך. למרבה הצער, כאן בישראל הערך הזה קצת הוזנח ונשכח.

בשבת הקודמת צויין את יום הניקיון הבינלאומי, זמן ראוי לדבר בו מעט על ניקיון. ניקיון זה לא רק לעשות ספונג'ה, אלא ערך. למרבה הצער, כאן בישראל הוא קצת הוזנח

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אנחנו אוהבים שהבית שלנו נקי, שהרצפה מצוחצחת, המדפים מסודרים והחצר מטופחת. אבל ביציאה משער הבית, למדרכה, לגן הציבורי, לפארק או לחיק הטבע מתגלה הישראלי המכוער, שהניקיון לא ממש בראש מעייניו.

הישראלים אינם "חולי ניקיון", אבל אנו בכל זאת סובלים ממחלה של חוסר אכפתיות מסביבתנו ומניקיונה. צאו לטייל וראו שהניקיון כבר לא באופנה. הזבל נערם בשולי הדרכים, נזרק ליד מעיינות ואתרי תיירות, נמצא בכל מקום סביבנו.

אירועים המוניים משאירים מאחוריהם לרוב פחי אשפה ריקים ומדשאות מלאות באשפה, הזבל הפך לחלק בלתי נפרד מסביבתנו. כל אלו כמובן מתגמדים לנוכח פסולת הבניין הנזרקת באופן פיראטי בלב הטבע הישראלי, שהולך ומתלכלך והופך לפחות ופחות נעים ומזמין.

אבל חוסר האכפתיות שלנו מניקיון לא נגמר בלכלוך שאנחנו משאירים מאחורינו. למעשה שם הוא רק מתחיל. משם הוא ממשיך ליחס שאנו מעניקים לעובדי הניקיון. אלו אנשים שעבור רבים מהישראלים הם שקופים, מובנים מאליהם. אנחנו נלכלך, הם ינקו, אומרים לעצמם רבים באטימות, לעיתים אף ברשעות.

חוסר האכפתיות שלנו מניקיון לא נגמר בלכלוך שאנו משאירים מאחורינו. זה ממשיך ליחס שאנו מעניקים לעובדי הניקיון, שעבור רבים מהישראלים הם שקופים. אנחנו נלכלך, הם ינקו, אומרים לעצמם רבים באטימות

הגיע הזמן שנכיר באמת: מדינה שאזרחיה מזלזלים במלאכת הניקיון ובעוסקים בה, תהיה מדינה מלוכלכת.

אבל הבעיה ממשיכה מהאזרחים לרשויות המדינה. נכון להיום חסרים בישראל לפחות 15 אלף עובדי ניקיון. אך בניגוד לענפי הבניין, החקלאות וענפים נוספים, כשזה מגיע לניקיון, המדינה נותרת באדישותה ולא ממהרת לאשר הגעת עובדים מהרשות הפלסטינית או מחו"ל.

15 אלף העובדים הללו, יכולים היו לייצר עבורנו סביבת חיים נקייה ונעימה יותר, במשרדי הממשלה, בבתי החולים, בבתי הספר ובמקומות רבים נוספים, אבל נאמנה למסורת הישראלית של זלזול בחשיבות הניקיון, הממשלה נמנעת מלאפשר הבאת עובדים. גם מכרזי המדינה שמתמחרים את עבודת הניקיון בשכר דחק, על סף שכר המינימום, הם חלק מהראיה של המדינה את הניקיון כנחות.

טוב נעשה כולנו, אזרחי ישראל, מקבלי ההחלטות והמנהיגים אם נייחד את יום הניקיון הבינלאומי למחשבה על הניקיון כערך.

נאמנה למסורת הישראלית של זלזול בחשיבות הניקיון, הממשלה נמנעת מלאפשר הבאת עובדים. גם מכרזי המדינה שמתמחרים את עבודת הניקיון בשכר דחק, הם חלק מהראיה של המדינה את הניקיון כנחות

על מה הלכלוך מסביבנו אומר עלינו כחברה. על מה הזלזול בעובדי הענף אומר על המזלזלים. על סדר העדיפויות המעוות של מי שמסרבים לאפשר לענף הניקיון די ידיים עובדות על מנת לבצע את משימתו כהלכה.

עו״ד ורוניקה רוזנברג- מנכ״לית ארגון חברות הניקיון בישראל, יו"ר ועדת ביקורת ודירקטורית במועצה הישראלית לצרכנות. צילום: עופר חג׳יוב