אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מענבי הנשמה

"אני לא קורא לזה להיט" אומר מיקי גבריאלוב, שהלחין את השיר לבקשת אריק אינשטיין, "אלא שיר שיש בו אמירה חזקה מאוד, שמדברת לרבים" ● השיר העצוב של חלפי, שנכתב לראשונה ב-1935, הפך מיידית לאחד השירים האהובים והמושמעים ● הוא גם בין הראשונים בארץ להשתמש בסאמפלר ● גבריאלוב ויוני רכטר מספרים על העבודה עם אינשטיין ואיך התמודדו עם הרגש העז של השיר

עטיפת האלבום "אוהב להיות בבית" של אריק אינשטיין ומיקי גבריאלוב, 1986

השיר על התוכי יוסי

מאת: אברהם חלפי (1935)

אֶקְנֶה לִי תֻּכִּי וּשְׁמוֹ יִהְיֶה יוֹסִי.
עַמּוֹ אֲשׂוֹחַח עֵת אִישׁ לֹא יִשְׁמַע.
וְאָז אוֹמֵר לוֹ, אוֹמֵר:
— הָעַצְבוּת כְּמוֹ כּוֹס הִיא
וּבָהּ יֵין מַר
מֵעִנְבֵי הַנְּשָׁמָה.

הֲתֵדַע, תֻּכִּי יוֹסִי, אַתָּה יֶלֶד לִירִי.
צָפוּי לְךָ מָוֶת שָׁקֵט,
כֹּה שֶׁקֶט.
וְאָז אָנֹכִי בְּתוּגַת הַמֵּאִירִי
אֶלְחַשׁ לְקִירוֹת: יוֹסִי מֵת,
יוֹסִי מֵת.

וְיָשׁוּב אֶפְרְךָ מֵהַכָּלוּב לַמּוֹלֶדֶת —
מִן הַכְּלוּב הַלָּבָן לֶעָפָר הַצָּהֹב,
עֲרִירִי, בְּלִי אִשָּׁה תֻּכִּיָּהּ וְיוֹלֶדֶת, —
לְתֻכִּי שֶׁכָּמוֹךָ אָסוּר לֶאֱהֹב.

אַתָּה לֹא תֶּאֱהַב, יוֹסִי, יוֹסִי
אַף פַּעַם.
כָּמוֹךָ נוֹלְדוּ לְהַנְעִים פִּטְפּוּטִים
עִם כָּל מְשׁוֹרֵר, שֶׁלִּבּוֹ אֵשׁ וְזַעַם,
בֵּין לְבָבוֹת אֲדִישִׁים וְחוֹטְאִים.

כָּמוֹךָ הֵם רַק צַעֲצוּעַ בַּבַּיִת,
לְמַעַן יוּכְלוּ יְלָדִים לְשַׂחֵק.
פַּטְפֵּט, תֻּכִּי יוֹסִי,
נַחֲמֵנִי כְּזַיִת,
לִבִּי הַיּוֹם רֵיק.

כמו כולנו, גם שירים צריכים מזל. ולשיר על התוכי יוסי, שאברהם חלפי תיאר בו את עצמו כתוכי חסר מזל, היה בסוף מזל גדול. הוא פגש את אריק איינשטיין.

אברהם חלפי כתב את השיר העצוב הזה ב-1935. הוא היה אז רק בן 29 וכבר מיואש מאוד מהחיים כשחקן תיאטרון וכמשורר. הוא הסתובב מדוכא ברחובות תל אביב הקטנה והרגיש שתפקידו בעולם הוא להנעים פטפוטים בין לבבות אדישים וחוטאים. בפתק שנמצא בעזבונו אחרי מותו הוא כתב: "כל כך מתחשק לי שיחה עם מישהו, ואין עם מי". דיכאון מוחלט.

הוא הסתובב מדוכא ברחובות תל אביב הקטנה והרגיש שתפקידו בעולם הוא להנעים פטפוטים בין לבבות אדישים וחוטאים. בפתק שנמצא בעזבונו אחרי מותו הוא כתב: "כל כך מתחשק לי שיחה עם מישהו, ואין עם מי"

חלפי, חשוב לזכור, היה שחקן תיאטרון מצליח, שגילם על הבמה בעיקר דמויות קומיות. בסרט התיעודי היפה "חייו מלאי שיר" של אורי משגב, סיפרו מכרים רבים של חלפי כי חלפו ימים עד שנודע להם שהוא מת ולכן לא השתתפו בהלווייתו. "זה היה אחד ממפעלות חייו, להישאר אלמוני, מצומצם וצנוע", אמר משגב בסרט.

על מצבתו של אריק איינשטיין, שיהיה לימים גדול מעריציו של המשורר, נכתבה שורה של חלפי: "אני מצמצם את עצמי כדי נקודה אלמונית, שלא להטריד בגופי מלכויות".

מילותיו של אברהם חלפי על המצבה של אריק אינשטיין בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב
מילותיו של אברהם חלפי על המצבה של אריק אינשטיין בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב

המפתח לחידה מיהו התוכי יוסי נמצא בשורה "ואז אנוכי בתוגת המאירי אלחש לקירות יוסי מת". כמו חלפי, אביגדור המאירי היה משורר ואיש תיאטרון (הוא ייסד את תיאטרון המטאטא).

שנתיים לפני שחלפי כתב את השיר על התוכי יוסי, פרסם המאירי שיר בשם "חלומות של בית רבן" שבו תיאר את ילדותו בכפר ההונגרי הקטן דאוויד-האזה, שנמצא היום בדרום מערב אוקראינה. המאירי תיאר ילדות של בדידות קשה, כשלילד גיבור השיר יש שלושה חברים – שני ילדים בשם פטר ומרים, ותוכי בשם יוסי.

והמאירי כותב את השורות שוברות הלב הבאות:

שְׁלשָׁה מֵתִים הָיוּ בַחֲצֵרֵנוּ
שִׁלְשֹׁם וּתְמוֹל:
תֻּכִּיֵּנוּ יוֹסִי, רֵעִי הַטּוֹב —
מָרִיָּה הַכְּסוּפָה, הַמְחַיְּכָה בְּבֶכִי —
וּפֵּטֶר הַקָּטָן בַּעַל פְּנֵי-הַקּוֹף,
הוּא בֶן אֹמַנְתִּי הַטּוֹבָה
הַיּוֹדַעַת אֶת כֹּל.

פטר ומריה מתים בחצר ומותם שובר את ליבו של התוכי יוסי שצורח כל הלילה "פטר הלך" ואז, כותב המאירי:

וְהוּא נֶאֱנַח — וְעֵינָיו נֶעֱצָמוּ —
וּפִתְאֹם נֶאֱלָם
וַיִּפֹּל אֲחוֹרַנִּית מֵעַל-גַּבֵּי הַבַּד —
כָּכָה נִשְׁאַרְתִּי לְגַמְרֵי בָדָד
בְּתוֹךְ הָעוֹלָם.

זו תוגת המאירי. וזה התוכי יוסי המקורי.

אביגדור המאירי בגיל שמונים, עם אשתו, ב-1969 (צילום: אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)
אביגדור המאירי בגיל שמונים, עם אשתו, ב-1969 (צילום: אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

שירו של חלפי עם המחווה לתוכי יוסי של המאירי התפרסם לראשונה בעיתון "דבר" ב-1935, ובגרסה מעט שונה – זו המוכרת לנו היום – בספר שיריו של חלפי "מזווית אל זווית" שראה אור ב-1939.

באותה שנה נולד בתל אביב הילד אריה לייב איינשטיין, בנם של שחקני תיאטרון "אוהל" יעקב ודבורה איינשטיין. יעקב איינשטיין היה חברו היחיד של חלפי. שניהם שיחקו אז יחד בהצגה המצליחה "המכשפה", וחלפי נעתר לבקשתם של יעקב ודבורה להיות הסנדק של אריה הקטן.

יעקב איינשטיין היה חברו היחיד של חלפי. שניהם שיחקו אז יחד בהצגה המצליחה "המכשפה", וחלפי נעתר לבקשתם של יעקב ודבורה להיות הסנדק של אריה הקטן

"חלפי היה בן בית אצל ההורים של אריק", מספר מיקי גבריאלוב. "אריק ראה אותו הרבה בהצגות כמו 'עוץ לי גוץ לי' שהיו לוקחים אותו לראות, ונותנים לו להיכנס מאחורנית, כי הוא היה בן של שחקנים.

אברהם חלפי בשנות החמישים (צילום: אוסף בוריס כרמי, הספרייה הלאומית)
אברהם חלפי בשנות החמישים (צילום: אוסף בוריס כרמי, הספרייה הלאומית)

"וחלפי היה משתעשע איתו קצת. נדמה לי שהוא הקדיש לו את השיר, או את הספר. אני כבר לא זוכר. ואריק בא אלי יום אחד ואמר לי 'תשמע, זה שיר חשוב לי מאוד. אני מאוד אוהב אותו. תנסה להלחין אותו'.

"זו הייתה תקופה שאריק עבד עם יוני (רכטר). אחרי שהם עשו את 'עטור מצחך'. בדיוק התחלנו לחפש חומרים לאלבום. אריק אמר לי 'יש פה שיר שחלפי הקדיש לי, למשפחה שלי, להורים שלי'. ואני כבר הכרתי אז את חלפי, בזכות 'עטור מצחך'. וכבר הלחנתי קודם את 'קשה בלילה'. ידעתי שהוא רומנטיקן. דיכאוני מאוד. אפילו כבד".

יוני רכטר: "אריק היה אדם נדיר שידע תמיד להדליק אותך ולחבר אותך לדברים שהוא אוהב. עבדתי איתו המון שנים. יש לי אינספור דוגמאות כאלה. כשהוא אהב משהו, הוא ידע להדליק אותך, להביא אותך אליו. לחבר אותך לתוך הדבר".

"אריק היה אדם נדיר שידע תמיד להדליק אותך ולחבר אותך לדברים שהוא אוהב. עבדתי איתו המון שנים. יש לי אינספור דוגמאות כאלה. כשהוא אהב משהו, הוא ידע להדליק אותך, להביא אותך אליו. לחבר אותך לדבר"

אריק אינשטיין (צילום: יוסי רוט/אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)
אריק אינשטיין (צילום: יוסי רוט/אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

גבריאלוב: "הסתכלתי על השיר, והאמת היא שלא ממש התחברתי אליו. קראתי את השיר והבנתי על מה הוא מדבר מייד. ברגע שהוא אומר 'אני הפטפטן', 'אני ליצן החצר', אני מפטפט בשביל כולם ובסוף נשאר ערירי, בלי כלום. אין לי אישה, אין לי ילדים, אין לי כלום. התוכי זה הוא.

"זה אמנם נכתב בהשראה של אביגדור המאירי, על משהו שהוא כתב בזמנו על התוכי יוסי שמת, אבל חלפי כתב שיר שהוא בעצם הנמשל שלו. הוא האיש שעליו מדבר השיר".

איך ניגשים להלחין שיר כזה? זה שיר קשה נורא להלחנה, לא?
"זה שיר קשה. כשהלחנתי אותו, זרמתי איתו עד שהגעתי לקטע של 'ערירי, בלי אישה תוכייה ויולדת'. פה נתקעתי. לא ידעתי לאן ללכת עם הלחן. אמרתי לאריק ,'תשמע, הרי שינינו אצל ביאליק, פה ושם הורדנו כמה מילים בשביל הלחן, אולי נוותר על המשפט הזה?' הוא אמר לי, 'שום דבר. אתה לא משנה כלום'. שלח אותי לשבור את הראש.

"זה שיר קשה. לא ידעתי לאן ללכת עם הלחן. אמרתי לאריק ,'תשמע, הרי שינינו אצל ביאליק, פה ושם הורדנו כמה מילים בשביל הלחן, אולי נוותר על המשפט הזה?' הוא אמר לי, 'שום דבר. אתה לא משנה כלום'"

מיקי גבריאלוב ב-1988 (צילום: נתי הרניק/לע"מ)
מיקי גבריאלוב ב-1988 (צילום: נתי הרניק/לע"מ)

"זה לקח לי כמה ימים והמשכתי הלאה. זו הייתה הפעם הראשונה בעצם שהלחנתי שיר על פסנתר. עד אז הלחנתי תמיד על גיטרה. את השיר הזה הלחנתי על פסנתר. הרגשתי מהתחלה שזה שיר של פסנתר ולא של גיטרה".

מאחר שגבריאלוב לא היה פסנתרן מיומן, אריק איינשטיין התעקש שיוני רכטר יקליט איתו את השיר.

"אריק התאהב בשיר הזה", אומר רכטר, "הוא השמיע לי אותו וממש המריץ אותי. הוא רצה להכניס אותי לתוך השיר, ולחבר אותי אליו ואל מיקי. השיר הוקלט בכמה חלקים, כשהחלק הראשון היה כשאני ניגנתי לבד פסנתר עם אריק ומיקי היה בחדר הבקרה".

גבריאלוב: "אריק התיישב ליד יוני, שניגן את הפסנתר, והוא שר לו את זה בשקט, שלא ייכנס למיקרופונים של הפסנתר. ויוני ניגן".

רכטר: "חלקי בשיר היה כפסנתרן. לא כמעבד ולא כמלחין. אבל אריק נתן לי הרגשה שאני יותר מפסנתרן. בזה הוא היה נהדר. הוא ידע לתת לך הרגשה שאתה חלק מהיצירה.

"חלקי בשיר היה כפסנתרן. לא כמעבד ולא כמלחין. אבל אריק נתן לי הרגשה שאני יותר מפסנתרן. בזה הוא היה נהדר. הוא ידע לתת לך הרגשה שאתה חלק מהיצירה"

"גם בשירים שלי, הוא הביא את שם טוב לוי, או נגנים אחרים, וגרם להם להרגיש שהם חלק מהיצירה. שיצירה של שיר היא לא עניין של אגו. לא משנה מי עשה מה. זו יצירה של כולם וכולם שותפים לה ביחד. לא אני ואפסי עוד, אלא להיפך. אחרי שהקלטנו את הפסנתר הם המשיכו להוסיף דברים. זה כבר היה של מיקי ואריק".

יוני רכטר ב-1982 (צילום: אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)
יוני רכטר ב-1982 (צילום: אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

גבריאלוב: "זה שיר שהקדשתי לו תשומת לב גדולה מאוד. זו הייתה פעם הראשונה שהקליטו בארץ עם סינקלוויר (סאמפלר משוכלל שהיה אז הפיתוח המשוכלל ביותר בעולם הפקת סאונד – א.ב.ד). הלכתי לאוניברסיטה, לבדוק מי מתעסק עם סינקלוויר. וככה הכרתי את רביב גזית שלימד שם, והוא גם זה שמנגן בשיר.

"זה שיר שהקדשתי לו תשומת לב גדולה מאוד. זו הייתה פעם הראשונה שהקליטו בארץ עם סינקלוויר. הלכתי לאוניברסיטה, לבדוק מי מתעסק עם זה. וככה הכרתי את רביב גזית שלימד שם, והוא גם זה שמנגן בשיר"

"הביאו אז סינקלוויר ראשון לארץ מארצות הברית לאולפני סינטרון, לבחור בשם יהושע בן-יהושע. והלכתי לשם להקליט את השיר. והיה להם גם קורצוויל, סאמפלר שמנגן 'מיתרים חיים' מה שנקרא. ואמרתי שבמקום להקליט מיתרים חיים נקליט על קורצוויל, שישמע יותר מודרני. שומעים את התפקיד ברקע, מין תפקיד בלוזי, גרשוויני כזה, שנוגן על הקורצוויל".

זה היה בעצם מהשימושים הראשונים בסאמפלרים בישראל?
"לגמרי. אחד הסמפלרים הראשונים. והיה קשה לעבוד עם זה, כי לא כולם ידעו. רק יהושע בן-יהושע ידע להראות לנו איך לעבוד עם זה. ורביב גזית שניגן".

המוזיקאי רביב גזית ב-2013 (צילום: ויקיפדיה)
המוזיקאי רביב גזית ב-2013 (צילום: ויקיפדיה)

אריק התחבר ללחן במהירות?
"אריק היה נוהג להגיד, כמו שהוא אמר גם על 'היא יושבה לחלון' ועל 'הכניסיני': אל תיגע בזה. אל תשנה כלום. אל תוסיף צליל. עזוב את זה ככה. זה היה הסימן שהוא אוהב. וזה גם מה שהוא אמר על התוכי יוסי. בדרך כלל למלחין יש תמיד נטייה לחפש עוד משהו, לנסות לשפר. הרי קשה לדעת מתי לעצור".

"אריק היה נוהג להגיד, כמו שהוא אמר גם על 'היא יושבה לחלון' ועל 'הכניסיני': אל תיגע בזה. אל תשנה כלום. אל תוסיף צליל. עזוב את זה ככה. זה היה הסימן שהוא אוהב. וזה גם מה שהוא אמר על התוכי יוסי"

זו תמיד שאלה גדולה באמנות, מתי היצירה גמורה.
"נכון. אפילו בטהובן לא ידע אף פעם איך לסיים יצירות. ועל 'התוכי יוסי' אריק אמר: אל תיגע. זה טוב בדיוק ככה".

הטייק שירה שלו יצא בקלות?
"היה קצת ויכוח באולפן. אריק, היה לו את הסגנון שלו בשירה. הוא פחות רגשני. וזה שיר שצריך בו הרבה מאוד רגש. לאריק יש רגש גדול מאוד, אבל הוא אהב להיות פחות רגשני.

אריק אינשטיין ויוני רכטר בשנות השמונים (צילום: משה שי/פלאש90)
אריק אינשטיין ויוני רכטר בשנות השמונים (צילום: משה שי/פלאש90)

"הוא אהב שבכל שיר יהיה קצת הומור, קריצה, שהשיר לא יהיה לגמרי רציני. לא לגמרי עם השתפכויות מיותרות. תמיד יהיה איזשהו חיוך קטן. ותוכי יוסי הוא שיר שאפשר לעשות ממנו מלודרמה גדולה, אבל אריק לא כל כך אהב את הדברים האלה. ותמיד היו על זה ויכוחים. בקטע של 'ליבי היום ריק' צריך לקרוע את השמיים. ואריק היה מאופק. כי זה אריק".

"תוכי יוסי הוא שיר שאפשר לעשות ממנו מלודרמה גדולה, אבל אריק לא אהב את הדברים האלה. ותמיד היו על זה ויכוחים. בקטע של 'ליבי היום ריק' צריך לקרוע את השמיים. ואריק היה מאופק. כי זה אריק"

למרות שיש שם מין צרידות כזו בקול שלו, שמוסיפה המון עוצמה לשורה הזאת.
"כן. נכון. טוב, הוא היה מקצוען".

והשיר הפך ללהיט מיד כשהוא יצא.
"הפעם הראשונה שהוא יצא, אריק צילם את זה לערוץ הראשון. הוא שר את זה עם יוני. ולמחרת זה היה היסטריה. אי אפשר היה להבין את ההתרגשות של האנשים מהשיר הזה. למשל, כשהם הוציאו את 'עטור מצחך' זה לקח זמן. זה שיר מאוד אינטלקטואלי כזה. לקח זמן עד שקלטת אותו. היה צריך זמן.

"בתוכי יוסי יש משהו עממי, פשוט. אפשר לשיר אותו די מהר. לזרום איתו בצורה יותר קלה. הוא גם דיבר, לדעתי, לאנשים בגלל הטקסט. 'יוסי מת' – יש הרבה אנשים שקוראים להם יוסי, או שמכירים אנשים שמתו שקוראים להם יוסי. זה לוחץ על כפתורים שמשפיעים על אנשים רגשית".

זה די מדהים, כשחושבים על זה היום, ששיר מורכב כזה הופך תוך יום ללהיט.
"אני לא קורא לזה להיט. הוא לא כמו 'אני ואתה', אלא משהו קצת אחר. נכון שהוא הושמע המון. תמיד. עד היום. אבל הוא לא 'להיט' אלא שיר שיש בו אמירה חזקה מאוד, שמדברת להרבה אנשים.

"אני לא קורא לזה להיט. הוא לא כמו 'אני ואתה', אלא משהו קצת אחר. נכון שהוא הושמע המון. תמיד. עד היום. אבל הוא לא 'להיט' אלא שיר שיש בו אמירה חזקה מאוד, שמדברת להרבה אנשים"

"אני חושב שזה שיר שמתחבר לאנשים, נכנס להם ללב, ומבטא אצלם משהו עמוק. כמו תפילה כזו שאתה מתפלל, כי היא עוזרת לך".

אריק איינשטיין ויוני רכטר מבצעים את "השיר על התוכי יוסי" בפעם הראשונה, הערוץ הראשון 1986

* * *

מחר: דצמבר (נתן אלתרמן, 1934)

עוד 1,769 מילים
סגירה