דצמבר

מאת: נתן אלתרמן (1934)

רֵיחַ יָם וְרוּחַ סְתָו
וּמִיץ שֶׁל תַּפּוּחֵי-זָהָב
וּמִין סַגְרִיר מָתוֹק-חָמוּץ
מוֹשֵׁךְ מִבַּיִת אֱלֵי חוּץ,
לָלֶכֶת-לֶכֶת וְלִנְשֹׁם
אֲוִיר שְׁקִיעוֹת כָּחֹל-אָדֹם.

אֲוִיר שְׁקִיעוֹת. נִיחוֹחַ דַּק.
הַגֶּשֶׁם זֶה עַתָּה נִפְסַק.
בָּרְחוֹב שׁוֹטֵף גְוָדַלְקִיוִיר
וּבוֹ שׂוֹחֶה "הַמַּעֲבִיר"…
עֲלֵה וְשׁוּט וְהִסְתַּכֵּל
עַד מַה יָּפָה הִיא הַתֵּבֵל –––

הַפָּנָסִים חִוְרֵי פָּנִים.
כְּחֻלּוֹת עֵינֵי הָעֲנָנִים.
וּמַשֶּׁהוּ מוּזָר כָּזֶה
לוֹחֵץ דּוּמָם עַל הֶחָזֶה,
לוֹחֵץ, קוֹרֵעַ וְדוֹרֵשׁ –
הַלֵּב רוֹצֶה לְהִתְעַטֵּשׁ.

דֶצֶמְבֶּר – חֹדֶשׁ מְקֻטַּר
רֵיחוֹת תַּפּוּחַ וּמָטָר,
אַתָּה נוֹתֵן כֹּחוֹת גְּנוּזִים
לַהֲרוּגֵי הַתַּמּוּזִים,
אַתָּה יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב
מְעַט אָבִיב לְתֵל-אָבִיב.

ערב שירי המשוררים השלישי של גלי צה"ל התקיים ב-1980 והוקדש כולו לשירים על תל אביב. מולי שפירא, שהפיק את האירוע מטעם גלי צה"ל, ידע שערב של שירי משוררים מולחנים על תל אביב, חייב לכלול לפחות שיר אחד של צמד הכותבים שעזר להגדיר את הצליל של תל אביב הקטנה – נתן אלתרמן ומשה וילנסקי. אבל המלחין הוותיק בן השבעים היה אז מאושפז בבית חולים.

"וילנסקי עבר שבץ", מספר שפירא, "הוא שכב באיכילוב, עצוב מאוד, משותק בחצי גוף. הוא לא יכול היה לנגן. באתי לבקר אותו. אנחנו הרי היינו המון שנים מתחרים. הוא היה המקביל שלי בקול ישראל, ניהל את המחלקה העברית של רשות השידור. והוא איש חכם, הרבה פעמים הוא עשה לי בית ספר. אבל באותו זמן הוא היה שבור.

"אנחנו הרי היינו המון שנים מתחרים. וילנסקי היה המקביל שלי בקול ישראל, ניהל את המחלקה העברית של רשות השידור. והוא איש חכם, הרבה פעמים הוא עשה לי בית ספר. אבל באותו זמן הוא היה שבור"

"אני לא יודע להגיד מאיפה זה יצא לי בכלל, אבל אמרתי לו 'וילנסקי, אם אתה תעמוד על הרגליים, אני מבטיח שאני מארגן לך ערב שלא היה כמותו, עם טובי המשוררים והמלחינים והזמרים'. ראיתי שנדלקו לו העיניים. הוא אמר לי 'באמת'? אמרתי לו 'כן, באמת'".

משה וילנסקי ב-1985 (צילום: משה שי/פלאש90)

שפירא הציע לווילנסקי לחזור ולעשות את מה שעשה בהצלחה עשרות פעמים בעבר – להלחין שיר של נתן אלתרמן. המשורר והמלחין, שנולדו באותה שנה (1910) באותה עיר (ורשה), ביססו משנות השלושים מודל מופתי לשיתוף פעולה פורה בין כותב למלחין עם להיטי ענק של טרום המדינה ושנות המדינה הראשונות כמו "כלניות", "גדליה רבע איש", "טנגו כפר סבא", "צריך לצלצל פעמיים", "אני מצפת", "בכל זאת יש בה משהו" ועוד.

שפירא המליץ לווילנסקי על שיר ישן של אלתרמן שלא הולחן עדיין, בשם "דצמבר". "זה שיר נהדר", הוא אומר, "והוא התאים לרעיון שלי של ערב שירים על תל אביב". שפירא לא ידע שווילנסקי כבר ניסה להלחין את השיר הזה פעמים רבות, מאז שפורסם – ולא הצליח. האתגר של שפירא הדליק את וילנסקי ועזר לו לקום ממיטת חוליו ולחזור אל הפסנתר.

שפירא לא ידע שווילנסקי כבר ניסה להלחין את השיר הזה פעמים רבות, מאז שפורסם – ולא הצליח. האתגר של שפירא הדליק את וילנסקי ועזר לו לקום ממיטת חוליו ולחזור אל הפסנתר

נתן אלתרמן כתב את "דצמבר" ב-1934, כשתל אביב הקטנה חגגה חצי יובל להיווסדה. השיר פורסם לראשונה ב-18 בדצמבר 1934 בעיתון "הארץ" והיה חתום עליו "אגב", הכינוי שאיתו חתם אלתרמן על שיריו באותה תקופה.

השיר – כמו שמעיד שמו – מתייחס לחוויות החורף בתל אביב. הפנסים חיוורי פנים, אוויר שקיעות כחול אדום, ריחות תפוח ומטר שנותנים כוחות גנוזים להרוגי התמוזים, והשורה הנפלאה, מלאת המתיקות, הישראלית כל כך, על "הלב שרוצה להתעטש".

סשה ארגוב, משה וילנסקי ומולי שפירא בגל"ץ, 1985 (צילום: משה שי/פלאש90)

כשהשיר התפרסם לראשונה היו בו ארבעה בתים, שבכל אחד מהם שש שורות היוצרות שלושה חרוזים. כשווילנסקי ניסה להלחין אותו שוב, אחרי 25 שנים, הוא הבין שיש שתי שורות שכבר אין טעם יותר לשיר אותן, כי המאזינים בישראל של 1980 לא יבינו על מה מדובר. הוא העיף אותן מהשיר, ואת הבית המקוצר, בן הארבע שורות – אוויר שקיעות, ניחוח דק / הגשם זה עתה נפסק / עלה ושוט והסתכל / עד מה יפה היא התבל – הוא הפך לפזמון החוזר של השיר.

כשווילנסקי ניסה להלחין אותו שוב, אחרי 25 שנים, הוא הבין שיש שתי שורות שכבר אין טעם יותר לשיר אותן, כי המאזינים בישראל של 1980 לא יבינו על מה מדובר

שתי השורות של אלתרמן שווילנסקי העיף מהשיר היו "ברחוב שוטף גוודלקיויור / ובו שוחה המעביר". גידי נבו ואורן קלמן, שערכו את שירי המדור "רגעים" של אלתרמן לשני כרכים שיצאו בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" הסבירו מה עמד מאחורי שתי השורות הסתומות הללו: גוודלקיויר הוא נהר גדול בספרד, ו"המעביר" הייתה חברת האוטובוסים המקומית, ששינתה את שמה כעבור כמה שנים ל"דן".

דצמבר של 1934 היה חודש גשום מאוד בתל אביב, רבים מרחובות העיר הוצפו, כשבשבוע הראשון ירדו בעיר לא פחות מ-200 מ"מ גשם. שכונות שלמות פונו מיושביהן. כשאלתרמן כתב על כך ב"הארץ", קוראיו ידעו בדיוק על מה הוא מדבר. הוא פשוט כתב על האירוע שהיה אז בראש החדשות המקומיות.

שיטפון דצמבר טיפוסי בתל אביב בשנות הארבעים (צילום: הנס פין/לע"מ)

"בבית הרביעי ממקם אלתרמן את ההצפות בהקשר המיתולוגי שלהן", כתב ד"ר חזי עמיאור בבלוג "הספרנים" של הספריה הלאומית, "הוא קושר בין הפחד הקמאי מאיתני הטבע של ההצפות בתל אביב הארץ-ישראלית של זמנו, לפחד המיתולוגי מהנהרות העולים על גדותיהם בתל אביב העתיקה שבשומר. שם נלחם בהם התמוז את מלחמותיו העקובות מדם, ונופל חלל בכל שנה בקיץ כדי לקום שוב לתחייה בזכות גשמי החורף.

"אלתרמן קושר בין הפחד הקמאי מאיתני הטבע של ההצפות בתל אביב הארץ-ישראלית של זמנו, לפחד המיתולוגי מהנהרות העולים על גדותיהם בתל אביב העתיקה שבשומר"

"נתן אלתרמן, שהחשיב את מטענם ההיסטורי של סיפורי תמוז השומריים, לא יכול היה להיוותר אדיש לזיקה רבת הרבדים הזו. המעברים המהירים הללו בין ישן וחדש, קרוב ורחוק, קל וכבד, נראים לי הולמים את שירת אלתרמן על עומקה ועל עושרה התרבותי מבית ומחוץ.

נתן אלתרמן (צילום: ויקיפדיה)

"השיר סוקר את השפעת החורף על עונות השנה האחרות. הוא פותח עם רוח סתיו שהוא מביא איתו, וחותם בשתי עונות השנה האחרות. חודש דצמבר הוא המביא עמו כוחות גנוזים חורפיים להרוגי התמוזים. ולא רק כשלעצמו הוא נוסך כוח, אלא גם את האביב מביא החורף עמו כמענה לקיץ, ולכן הוא גם יודע להשיב מעט אביב לתל אביב".

וילנסקי, שקם ממיטת חוליו, הצליח סוף-סוף להלחין את השיר. ומולי שפירא קיים את הבטחתו והזמין את המלחין לשבת בשורה הראשונה ולצפות בזמרים העולים בזה אחר זה ושרים שירי משוררים שנכתבו על תל אביב.

וילנסקי, שקם ממיטת חוליו, הצליח סוף-סוף להלחין את השיר. ומולי שפירא קיים את הבטחתו והזמין את המלחין לשבת בשורה הראשונה ולצפות בזמרים העולים בזה אחר זה ושרים שירי משוררים שנכתבו על תל אביב

ביניהם היה שלמה ארצי שהלחין ושר את "אני יושב על שפת הרחוב" של נתן זך; ונורית גלרון שרה את "יש לי סימפטיה" של מאיר ויזלטיר, ששלמה גרוניך הלחין ונהפך ללהיט הגדול ביותר של אותו ערב.

כמו כן הופיע שם גרי אקשטיין, שהלך השבוע לעולמו. אקשטיין הלחין וביצע את "קשה להיות ים" של נתן אלתרמן.

דני ליטני שהלחין ושר את "דיון דחוף" של דוד אבידן, מתי כספי שהלחין ושר את "ערב בבית קפה" של לאה גולדברג, יהודית רביץ שהלחינה ושרה את "יש אשר שקטים הם השמיים" של אברהם חלפי, וכמובן – "דצמבר" של אלתרמן, עם הלחן והתזמור הנפלאים של וילנסקי עצמו.

"חשבתי לעצמי שאם מדובר בווילנסקי, נחבר לו זמרות צעירות מאוד כמו דפנה ארמוני ומזי כהן. ככה נחבר בין הזמרות הצעירות ביותר באותו ערב, למלחין הזקן ביותר", אומר שפירא.

"חשבתי לעצמי שאם מדובר בווילנסקי, נחבר לו זמרות צעירות מאוד כמו דפנה ארמוני ומזי כהן. ככה נחבר בין הזמרות הצעירות ביותר באותו ערב, למלחין הזקן ביותר"

פניו של וילנסקי שישב בשורה הראשונה בהיכל התרבות ודאי התכרכמו, כשאחת משתי הזמרות הצעירות התבלבלה בשורה הראשונה של הבית האחרון, ושרה שוב שורה מבית קודם.

"הקלטנו את זה אחר כך עוד פעם", מספר שפירא, "לקחתי את המפיקה אתי אנטה, נכנסנו עם כל התזמורת לאולפני קולינור. והקלטנו את הכול מחדש".

"הקלטנו את זה אחר כך עוד פעם. לקחתי את המפיקה אתי אנטה, נכנסנו עם כל התזמורת לאולפני קולינור. והקלטנו את הכול מחדש"

ההקלטה מקולינור היא הביצוע המוכר של "דצמבר", שמושמע עד היום והפך לאחד השירים האהובים ביותר של אלתרמן ווילנסקי, ולאחד השירים היפים ביותר שנכתבו על תל אביב.

* * *

מחר: ערב עירוני (נתן אלתרמן, 1934)