אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

גברים באים במיטתה וגברים הולכים אבל היא כותבת שירים

פרויקט "אתם זוכרים את השירים" מגיע לסופו, וכדי לנסות ולשער מה צופן העתיד למפעל המופלא של הלחנת שירי משוררים, אפשר לשאוב עידוד מכך שהחיבור הזה - בין שירה ללחנים, למבצעים ולתרבות הפופולרית - שלח שורשים עמוקים, והוא עניין משמעותי ומבוסס בתרבות העברית ● ואת זכות המילה האחרונה ניתן למשוררת בת התקופה - מי שעתיד השירה העברית הוא גם עתידה שלה

נעם פרתום ויונתן כנען במופע "שירים מהבידיבום", 2013 (צילום: איליה מלניקוב, ויקיפדיה)
איליה מלניקוב, ויקיפדיה

השותפות מרכלות עליי

מאת: נעם פרתום (2013)

השותפות מרכלות עליי
השותפות מרכלות עליי

זאת שכל היום כותבת שירים, אבל
לא יודעת לשטוף כלים
לא יודעת להחזיק מגב
לפרוש סמרטוט על הרצפה (היא סמרטוט זאתי)

זאתי שקונה גבינות יוקרתיות
אבל לא מתעוררת בבוקר לבחינות
לא שותה איתנו ת'קפה של הבוקר
שוב היא בלי עבודה

גברים באים במיטתה
וגברים הולכים (אבל אף אחד לא נשאר)
גברים באים במיטתה
וגברים הולכים
אבל היא כותבת שירים.

איך בדיוק יהיה לה חבר
אם היא עלתה השנה תשעה קילו יותר
חשבונות היא לא משלמת בזמן
שעות תופסת ת'אמבטיה (חולמת, מזמרת)

גברים באים במיטתה
וגברים הולכים (אבל אף אחד לא נשאר)
גברים באים במיטתה
וגברים הולכים
אבל היא כותבת שירים.

אף אחד לא מסוגל לחזות את העתיד. אפילו לא משוררת רגישה כמו רחל. לפני 90 שנה, כשהמשוררת חולת השחפת שכבה על ערש דווי בחדרון הקטן על הגג ברחוב בוגרשוב בתל אביב, ושמעה בפעם הראשונה שיר מולחן שלה, מושר מפיה של עדה גולומב, ששרה את התווים שכתב אחיה, המלחין יהודה שרת, רחל לא יכלה לדמיין, שבעתיד תיפתח מתחת לדירה הקטנה מסעדה יקרה ופופולרית בשם "הבית התאילנדי", שתגיש לסועדים ארוחות גורמה על טהרת המטבח של ממלכת סיאם הרחוקה.

רחל המשוררת גם לא הייתה מסוגלת לדמיין שרבים משיריה יולחנו ויהפכו ללהיטי ענק המושרים בפי כל, ושיום יבוא ודיוקנה לצד ציטוט משירה "ואולי" יתנוססו על שטר כסף בישראל העצמאית, הריבונית, שתהפוך ברבות השנים למעצמה גרעינית ולמעצמת היי-טק.

רחל המשוררת גם לא הייתה מסוגלת לדמיין שרבים משיריה יולחנו ויהפכו ללהיטי ענק המושרים בפי כל, ושיום יבוא ודיוקנה לצד ציטוט משירה "ואולי" יתנוססו על שטר כסף בישראל העצמאית, הריבונית

אין סיבה להניח שאנחנו כשירים עכשיו לדמיין את העתיד טוב מרחל המשוררת. אבל כדי לסכם את פרויקט "אתם זוכרים את השירים" ובכל זאת לנסות ולשער מה צופן העתיד למפעל המופלא הזה של הלחנת שירי משוררים, אפשר לשאוב עידוד מכך שהחיבור הזה – בין שירה ללחנים, למבצעים ולתרבות הפופולרית – שלח שורשים עמוקים, והוא עניין משמעותי ומבוסס בתרבות העברית. מפעל לאומי שעמד יפה בכל טלטלות הזמן, פשט ולבש צורה, והתאים את עצמו לאופנות מתחלפות, לטכנולוגיות חדשות ולשינויים במדיה ובהרגלי הצריכה. זה מצדיק אופטימיות זהירה.

המשוררים שהשתתפו בפרויקט "אתם זוכרים את השירים" לשנת 2021: יהודה עמיחי (צילום: יחיעם גל), לאה גולדברג (צילום: טוביה ריבנר), אלכסנדר פן (צילום: סינילגה אייזנשרייבר-פן), נתן יונתן (צילום: אפי שריר), חיים גורי (צילום: בנו רותנברג), נתן זך (צילום: משה שי), רחל, יונה וולך, אברהם חלפי (צילום: בוריס כרמי) ונתן אלתרמן (צילום: בוריס כרמי)
המשוררים שהשתתפו בפרויקט "אתם זוכרים את השירים" לשנת 2021: יהודה עמיחי (צילום: יחיעם גל), לאה גולדברג (צילום: טוביה ריבנר), אלכסנדר פן (צילום: סינילגה אייזנשרייבר-פן), נתן יונתן (צילום: אפי שריר), חיים גורי (צילום: בנו רותנברג), נתן זך (צילום: משה שי), רחל, יונה וולך, אברהם חלפי (צילום: בוריס כרמי) ונתן אלתרמן (צילום: בוריס כרמי)

את זכות המילה האחרונה בפרויקט הזה, שמטבע הדברים התמקד בעיקר במלחינים, ניתן למשוררת בת התקופה. מי שעתיד השירה העברית הוא גם עתידה שלה.

את זכות המילה האחרונה בפרויקט הזה, שמטבע הדברים התמקד בעיקר במלחינים, ניתן למשוררת בת התקופה. מי שעתיד השירה העברית הוא גם עתידה שלה

נעם פרתום פרסמה את ספרה הראשון, "להבעיר את המים באש" (עורך: אלי הירש, הוצאת "חרגול") לפני תשע שנים. היא זכתה עליו בפרס רמת גן לספר ביכורים ונכללה ברשימת "100 המשפיעים בתרבות הישראלית" של עיתון "הארץ". לא מזמן היא חגגה באירוע מיוחד במרכז ענב לתרבות בתל אביב את ספרה השני "ביחדנס" (הקיבוץ המאוחד), עליו זכתה בפרס ראש הממשלה.

נעם פרתום: "התופעה התרבותית הזו של הלחנת שירי משוררים היא באמת תופעה מופלאה ויפהפייה. והשירים שהולחנו נורא אהובים. זה נכון שהיה לזה גם צד דידקטי. אבל עשו אותו תמיד בחדווה פשוטה – מהסוג שאני תמיד מחפשת, בכל מה שאני עושה.

"להיות היום משורר זה עניין יותר בוטיקי. אתה פונה למתי מעט. אבל זה בסדר גמור. בתחושה שלי, שירה היא לא פופ. אתה צריך שתהיה לך איזו קיבולת נפש, כדי שתצליח להגיד משהו חדש. וזה לוקח זמן. לשירה יש טמפו אחר. ובימינו, יש מין נטייה כזו למסחר את הכול מהר-מהר. להפוך את הכול ל'יאללה, בוא נעשה להיט'. ומי שרוצים לייצר להיטים, כבר לא צריכים את היוקרה כביכול או ההון הסימבולי של המשוררים, שפעם גם זמרי הפופ והרוק חיפשו.

"אני מרגישה שבימינו מה שנשאר זה יחס כמעט טהרני כזה לשירה כהלכתה. מי שמלחינים היום שירה הם מוזיקאים מהפרינג'. לא מהמיינסטרים, כמו שהיה בשנות השבעים והשמונים. וגם הם מעדיפים הרבה פעמים להלחין שירים מספרי שירה ישנים. מעטים מהם פונים לשירה שנכתבת בימים אלה.

"מי שמלחינים היום שירה הם מוזיקאים מהפרינג'. לא מהמיינסטרים, כמו שהיה בשנות ה-70 וה-80. והם מעדיפים הרבה פעמים להלחין שירים מספרי שירה ישנים. מעטים מהם פונים לשירה שנכתבת בימים אלה"

"יש בזה משהו שנעים לי. דווקא בעידן הזה, כשכולם עושים הכול, וכולם גם מפיקים וגם מלחינים וגם זמרים וגם כותבים וגם מסמפלים וגם מגישים וגם דוגמנים וגם מייחצנים את עצמם, והם גם בפייסבוק וגם באינסטגרם וגם בטוויטר, אולי טוב שתישמר ההפרדה הזאת. שהשירה תהיה קצת מחוץ למשחק, קצת בצד. זו גישה אולד-סקול כזאת, שהיא מאוד לא ברוח התקופה. כי היום האידיאל וברירת המחדל הם שתעשה הכול. מצפים מכל אחד שיהיה משק אוטרקי של בן אדם אחד.

"נכון שיש בזה משהו מאוד משחרר ומאוד נחמד. אנחנו כבר פחות תלויים בהוצאות הספרים ובכל מיני מנגנונים של כוח. אבל מצד שני – אנחנו עדיין זקוקים להכרה. אי אפשר ליצור בוואקום.

"אז אחרי שאמרנו את כל זה – אני רוצה להגיד שאני מאמינה שהחיבור הזה, בין שירה למוזיקאים, ימשיך ויחיה ויבעט. הוא עדיין קיים, גם אם יותר קשה לראות אותו היום, כי הוא מתקיים מחוץ לבמות המרכזיות של התרבות.

"חשבתי על זה ממש לאחרונה, אחרי שערן צור הלחין נורא יפה את השיר שלי 'פריטי פרולטריון', שיר שמדבר על מה זה אומר להיות אדם כותב, אדם יוצר, שמתפרנס מיצירה בישראל. זה שיר שגם איה כורם הלחינה אותו. והיה נורא מלהיב לשמוע שתי גרסאות כל כך שונות לאותו שיר שלי, שמקבל כל פעם חיים אחרים על ידי מוזיקאים שונים.

"ויש גם את השיר שלי 'ביחדנס' שיוני ליבנה הלחין ושר. וכמובן שהמוזיקאי יונתן כנען הלחין נפלא כמה שירים שלי ואנחנו שרים אותם ביחד. הוצאנו כבר את הסינגל ל'השותפות מרכלות עליי'. בקרוב יהיה גם קליפ! ככה שזה עדיין קורה. זה עדיין חי.

"אני אפילו רואה שזה עובר הלאה, לדור הבא, הדור של תוכניות הריאליטי בטלוויזיה. יש זמרת צעירה ומהממת בשם שי המבר, שהשתתפה כילדה בתוכנית 'בית ספר למוזיקה' והשנה הגיעה לשלישיית הגמר של 'הכוכב הבא'. היא בחורה צעירה ונורא מוכשרת ומתוקה. אני מכירה אותה כבר שנה וחצי בערך כי היא אוהבת את שירתי.

"מתישהו היא גילתה את 'להבעיר את המים באש' באיזו חנות ספרים יד שניה והתאהבה. היא בתחילת שנות העשרים שלה, והיא מוזיקאית יוצרת, אחד הדברים שהפכו אותה לחביבת הקהל ב'כוכב הבא' זה שהיא שרה שירים מקוריים שהיא הלחינה.

"אני עוקבת אחריה ברשתות ואני רואה שהיא נורא מושפעת משירת משוררים. יש בה משהו יפהפה וכאילו מיושן כזה, של הדור הקודם. פעם היא כתבה באינסטגרם משהו כמו 'איזה כיף שאני יכולה לקבוע לקפה עם משוררת שאני אוהבת ושהיא בחיים ואני יכולה לדבר איתה!'

"אז הנה, הדבר הזה עוד קורה. ואני מאמינה שעוד צפוי לו עתיד גדול".

* * *

עוד 977 מילים ו-1 תגובות
סגירה