אמא של הילדה אף פעם לא אמרה לה שהיא יפה

"הייתי פרפר

שהוא אי עשייה

שהוא אי קבע

שהוא מלכות".

(זלדה)

 

*  *  *

אני מחפשת את הילדה שהייתי, אני רוצה לקרוא לה את השיר הזה. אני קוראת בשמה, היא לא עונה, אני לוחשת את שמה, גם לא, אני מסתכלת לכל הצדדים, מי שעומד מלפני או מצדדיי הוא העומד, היא לא עומדת שם. מצאתי שיר יפה, אני אומרת מאוד ברכות, בואי, אני יודעת שאת אוהבת מילים. 

זה שיר אהבה בשבילך, אני אומרת.

אין קול.

אני עומדת נבוכה ולא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שהיא שם אבל היא לא עוזרת לי.

בואי בואי.

ואין עונה.

תזכרי, תזכרי, אני אומרת לעצמי, תחשבי חזק, תכווצי את העיניים בכל הכוח עד שתראי, אני רואה.

ברור.

היא יושבת מאחורי כיסא קש רחב, מאחורי הרגל הימנית שלו ליתר דיוק, כל כך קטנה, אולי בת חמש, היא יושבת בישיבת כריעה ומתנדנדת, הקצב קבוע, איטי, היא נראית כמו ציפור שלא יודעת לעוף, בכלל לא כמו פרפר, אני מסתכלת על התנועה, על המון התלתלים החומים שלה, משום מה אני נעשית מנומנמת פתאום.

אני נעשית מבולבלת.

הייתי פרפר שהוא אי עשייה, שהוא אי קבע, אני מתחילה בקול חלש. בבת אחת היא מגבירה את קצב הנדנוד, הרכות שדמיינתי נעלמת, מאחורי סבך התלתלים הפרועים אני רואה ברק כחול, הבזק זהוב ואז רק התנועה, יותר ויותר חזקה. שהוא מלכות, אני מתעקשת לגמור את השיר. 

היא לא אומרת כלום.

היא לא מסתכלת עלי.

אני מנסה שוב. הייתי פרפר, שהוא אי עשייה, היא מתנדנדת הלוך ושוב, הלוך ושוב  מתוך ישיבת הכריעה המוזרה שלה. שהוא אי קבע, היא שמה את הידיים על האוזניים נגדי. מתחשק לי לצעוק, איך טעיתי כל כך, מה לילדה הקטנה הזו, עם התלתלים הפרועים וכפות הידיים המלוכלכות עם פרפרים ומלכות, מה לברכיים הפצועות שלה עם אי עשייה, יש ילדים אחרים ש… בבת אחת התנועה נפסקת.

בבת אחת היא מסתכלת עליי, כאילו שהיא קראה את המחשבות שלי.

המבט שלה חד, כחול עמוק, אבל יש עוד משהו, מה זה הצבע הזהוב הזה?

באת להגיד לי שאני יפה? היא שואלת אותי.

*  *  *

 

אמא של הילדה אף פעם לא אמרה לה שהיא יפה, ואיך אפשר להגיד יפה לילדה כל כך פרועה, בסבכי התלתלים שלה ציפורים יכולות לגור, אפשר למצוא שם אוצרות של בוץ, והברכיים שלה תמיד אדומות, הרי כולם יודעים מה זה יפה.

זה משהו אחר לגמרי.

יש לילדה אח גדול עם שיער חלק ובלונדיני, גם לאמא שלה יש שיער חלק, אבל לא לה. לפעמים, בערב, היא מסתכלת על אמא שלה מסתרקת והעיניים שלה גדלות מכמיהה, אבל אמא שלה לא רואה, אולי כי היא יושבת עם הפנים למראה ועם הגב לילדה, מול כל היופי הזה הילדה מתחילה לכעוס.

הוי, איך שאני כועסת.

הילדה מרגישה שיש לפניה שתי ברירות, או להפוך לבלתי נראית, או להפוך לילדה לא יפה אבל קיימת, ילדה שהיא ההיפך מיפה, קיימת ובועטת, עם לכלוך בידיים ובפנים, היא לא תשטוף פנים אף פעם באמצע היום, הו לא, והשיער שלה דווקא יקפוץ לכל הצדדים. גם הילדה קופצת לכל הצדדים, היא תמיד בתנועה, לרוב אפשר למצוא אותה בחוץ, משחקת בחול, שופכת מים על החול, הופכת אותו לבוץ, בונה ארמונות, אופה עוגות של בוץ, אפילו רוקדת שם, אפשר לקרוא לה ילדת בוץ.

מגיע לה.

היא לא מגלה לאף אחד שבלילה היא חולמת על נעלי לאק אדומות וחדשות.

כמובן שהיא לא מגלה דברים כאלה.

*  *  *

נולד לה אח קטן, לילדת הבוץ.

גם לו יש שיער חלק, בצבע דבש. שאר הגוף שלו בצבע לבן-ורוד, והעיניים שלו בצבע כחול זוהר. אמנם בהתחלה הילדה אומרת לעצמה שגם עליו תכעס, אבל להפתעתה היא לא מצליחה, אולי בגלל שהוא צוחק תמיד כשהיא מתקרבת אליו, והוא ממש מסתכל עליה. היא אפילו שוטפת ידיים ונותנת לו להחזיק באגודל שלה, היא אוהבת להרגיש את כף ידו השמנמנה והחמימה עוטפת לה את האגודל, לפעמים הוא נרדם ככה והיא מגלה שהיא יכולה לשבת המון זמן, בלי לזוז, בלי להזיז את האצבעות, רק כדי שהוא לא יתעורר. היא נעשית רכה לידו והיא אפילו לא יכולה להסתיר את זה.

היא כבר לא ממש רוצה.

היא מתנדבת לקחת אותו לטייל.

בעגלה.

הילדה מטיילת עם אח שלה, הנקי והיפה, בעגלה, היא מטיילת איתו בשביל, משני הצדדים כרי הדשא של השכונה, כל כולה גאה, כל כולה רצינית, היא אפילו חושבת על שיר ילדים לשיר לו, היא מנסה לחשוב על השיר הכי מתאים, אבל אז מפריעים לה.

שלוש נשים ריחניות עוצרות מולה, בעצם נעמדות מול העגלה וחוסמות לה את הדרך. היא מכירה את האימהות האלה, זו שכונה קטנה וכולם מכירים אבל הן אף פעם לא עצרו לידה להגיד לה שלום, ועוד בחיוך שכזה.

זה התינוק החדש?

הנהון.

בן כמה המתוקי פוקי הזה?

היא עונה.

אוי איזה שיער דבש, אוי איזה לחיים רכות, בקולות גבוהים ועליזים, בצהלות שנשמעות לה מוגזמות הן מתפעלות מאחיה, הן אומרות שבחיים, אבל בחיים, הן לא ראו ילד כל כך יפה והן מוכרחות, פשוט מוכרחות, לרכון לתוך העגלה ולהביט עליו ממש ממש מקרוב, לגעת באצבעות מטופחות בפנים המתוקות שלו.

אוי, איזה מלאך.

הילדה מתפללת שהמלאך יצרח, אבל לצערה הוא נותר חייכן ושקט.

הוא יפהפה, אומרת אחת ונאנחת, והשניה עושה קולות מצחיקים כדי להצחיק אותו, הילדה עומדת שם זמן שנראה לה ארוך מאוד, אף אחד לא מדבר איתה, אף אחד לא אומר לה למשל, כל הכבוד, ילדה כל כך טובה, לוקחת את אח שלה לטיול ועוזרת לאמא, אף אחד לא שואל, את עולה בשנה הבאה לכיתה א'? אף אחד בכלל לא מסתכל עליה, היא עומדת שם. ליד העגלה. כמו מוט.

הפצעים בברכיים שלה מגרדים מאוד פתאום, אבל  היא יודעת שאם תגרד ירד שוב דם, אז היא מתאפקת.

ואיזה עיניים יפות, היא שומעת פתאום קול אחד, וקול אחר עונה, כן, עיניים כחולות, וקול שלישי בהתפעלות, כחולות לגמרי לגמרי, אני בטוחה שהן ישארו ככה, זה כבר הצבע הקבוע, רואים.

עיניים כחולות, שלוש הנשים נאנחות, כאילו שעיניים כחולות הן משאת נפשו של כל אחד, הן אוצר בלום, עיניים של בני מלוכה.

הילדה נזכרת שגם לה יש.

היא פוקחת את עיניה חזק, אבל הנשים לא מרגישות והרי הן רכונות אל העגלה ואיך יראו, הראשים שלהן מול התינוק הקטן, הילדה פוקחת את עיניה חזק יותר, אבל עיניים לא עושות קול ואפילו ילדה בת שש מבינה את זה. 

צריך לעשות מעשה.

היא מתכופפת ומצרפת את פניה לזר הפנים שליד אחיה, זה בכלל לא קשה להתכופף לשם, היא עושה את זה בשניה. היא פוערת את עיניה מול הנשים המופתעות, פוערת את עיניה חזק חזק ולא אומרת כלום, העיניים כל כך קרועות עד שהן מתחילות לדמוע.

הילדה מרגישה בכל הכוח

את העיניים הכחולות שלה.  

שלושה עיגולים בוהים בה, עוד מעט הצבע הכחול מעיניה יקפוץ על החולצות שלהן, בכל עיגול שתי נקודות חומות, כמה זמן עד שיבינו, עוד מעט והכחול ישפך על החצאיות המסודרות, תראו את העיניים שלי, היא חושבת בכל הכוח, תראו את העיניים היפות שלי, המבט שלה נדחף קדימה, זה יעליב אותה אם אכתוב, מתחנן.

*  *  *

ואז זה קורה, חיוך דק מאוד על פני אחת הנשים, מבט הצידה, החיוך הדק מתפשט, מפלצת עם שלוש ראשים מחייכת אליה בשפתיים דקות. מה יש בחיוך הזה שכל כך משפיל, ששורף יותר מברך פצועה, מה זה הרעל הזה? רחמים ולגלוג, לגלוג או רחמים, הילדה לא יודעת לנתח את הסיטואציה, היא רק ילדה, אבל היא מרגישה טוב טוב. ואז אחת הנשים אומרת בקול מתוק, נסוך רעל, נכון, איך שכחנו, גם לך יש עיניים יפות. מאוד יפות, מוסיפה השניה, והשלישית צוחקת.

תכבי את המבט הזה מהר, היא מצווה על עצמה, מהר, תורידי את העפעפיים, את לא רוצה לבכות, את לא רוצה לבכות לידן, העיניים שלך אדומות רק בגלל שפקחת אותן כל כך חזק, מהר, אסור שיראו כלום, תתיישרי.

היא מתיישרת.

אף אחת מהנשים לא רואה את ההבזק הזהוב שבתוך הברק הכחול, אולי אף אחת לא הסתכלה באמת, ובכל מקרה הוא זהר שם רק לרגע.

 *  *  *

הילדה מסובבת את העגלה בתנועה חדה, תיזהרי, אומרת אחת מהן, כמעט ונתקלת בי. היא מפנה לנשים את הגב ודוחפת את העגלה חזק, לכיוון השני.

ככה, שואלת האחת, אפילו שלום לא אומרים?

ככה לא מתנהגת ילדה מנומסת, אומר קול שני בצדקנות.

ד"ש לאמא, הקול השלישי רם מדי, ושוב, תמסרי לה מזל טוב מאיתנו, על התינוק החדש.

אולי הן עוד עומדות שם, כשהילדה מסתלקת, היא מחליטה לחזור הביתה, אולי הן מושכות בכתפיהן וחושבות, מה כבר אפשר לצפות מילדה שכזו, שהרגליים שלה רזות מדי, שהחולצה שלה תמיד מלוכלכת.

אחיה התינוק מסתכל עליה, נראה חמוד כרגיל, כמו פרוסה עם ריבה. אתה לא יודע כלום, היא אומרת לו בקול כועס.

היא אומרת לו את זה הרבה פעמים, עד שהוא מתחיל לבכות.

*  *  *

אפשר לגדול גם בלי להיות יפה, אפשר להיות מכוערת, וכועסת וצודקת, גם ככה רואים אותך. עובדה. הילדה כבר גמרה את כיתה א' ושוב הגיע החופש הגדול. את כנראה תהיי יפה מאוד כשתגדלי, אומר אח שלה הגדול בוקר אחד, יפהפייה. היא מסתכלת על הפה האדום שלו, על השיער בצורת מקלות ולא מבינה עדיין. היא מצמצמת את עיניה ליתר בטחון ושואלת, למה אתה מתכוון? זה הרי ידוע, הוא מחייך, כמה שילדה יותר מכוערת כשהיא קטנה, כך היא תהיה יותר יפה כשתגדל, ולפי זה אני קובע שאת תהיי מלכת היופי. מלכת היופי של העולם, עכשיו הוא כבר צורח ומנער את שיער המקלות שלו, של העולללללם.

היא יוצאת החוצה, מזל שיש כרי דשא בחוץ, ושמש מבריקה, מזל שיש עצים לטפס עליהם ומקומות מחבוא, מזל שנורית מחכה לה. נורית מחייכת אליה, כמו בכל בוקר, ובלי להגיד שום דבר מיותר הן מתחילות לרוץ, בהתחלה הן רצות אל הדשא, מטפסות לראש הגבעה ומתגלגלות למטה, אחר כך הן רצות על העלים היבשים שליד השיחים, איזה קול נהדר, הן עושות הפסקה, שותות מהברז שמאחורי הבניין וממהרות לשביל המתפתל של השכונה, הן מתחילות להסתובב במעגלים סביב עצמן, כמו פרחים ענקיים, כל אחת לעצמה אבל בתיאום, כשמסתובבים ממש מהר כל הצבעים נמרחים, ונכנסים אחד לתוך השני, כחול וירוק וצהוב, אפשר להמשיך לעד אבל אז הן נתקלות במשהו ונעצרות, מתנדנדות וכמעט נופלות. אופס. אופס, הן שומעות קול צחקני, שני קולות צחקניים. הן מסתכלות ורואות, שתי נערות גדולות עומדות מולן. אלה נערות ממש גדולות, עם שמלות צבעוניות ועגילים מוזהבים, ילדת הבוץ ונורית מתנשפות, הן מתכוונות להצטדק אבל הנערות דווקא מחייכות אליהן, אף אחת לא אומרת כלום.

שתי ילדות מול שתי נערות. 

ריבוע.

הנערות סוקרות אותן, אחת לוחשת משהו לשניה ושוב הן מסתכלות, ופתאום אחת מהן אומרת, אלוהים, את צודקת, היא מאוד יפה. ילדת הבוץ מורידה את הראש ומחכה, היא רגילה שמתפעלים מנורית והיא רוצה כבר שזה יגמר והן יחזרו להתעופף ברחבי השכונה, עוד יש לה הרבה מרץ, עוד לא צהריים.

תורידי רגע את המשקפיים, היא שומעת.

מה?

בבקשה, תורידי אותן.

לילדת הבוץ יש משקפיים כבר מאמצע כיתה א', אלה משקפיים גדולים יחסית לפרצופה הקטן, המסגרת שלהם עשויה מפלאסטיק חום שבצדדים עולה כלפי מעלה. הם לא יפים אבל היא רואה איתם טוב מאוד. היא מורידה את המשקפיים ועומדת שם, ממצמצת פתאום מול השמש.

אמרתי לך, מתגלגל קול פעמוני, אמרתי לך שהיא יפהפייה אמיתית.

הזמן הופך לבדולח, אפשר לטעום את האוויר מרוב שהוא מתוק. כשיד צעירה נוגעת בתלתליה החומים נושר כל הבוץ מהילדה, השיער שלה נהפך למסך גלי יפהפה והיא שומעת את הריסים שלה מתארכים.

היא ממשיכה לעמוד שם, על המדרכה, גם אחרי כשהנערות כבר הסתלקו.

נורית מושכת בקצה חולצתה, בואי נמשיך כבר, זוכרת את המחבוא החדש שמצאתי אתמול?

היא לא עונה.

מה קרה לך, דוחקת בה נורית, קפאת באמצע הקיץ?

נורית לא יכולה להבין את זה. לנורית אמרו אלף פעמים שהיא יפה, יש לה שיער זהוב (דבר ידוע הוא, אם שערך לא חלק, עדיף שיהיו לך תלתלי זהב) והיא כולה קטנה ולבנה. אפילו אחרי יום שלם בחוץ היא לא נראית ממש מלוכלכת.  את חולה? היא מסתכלת על ילדת הבוץ שהשתנתה.

מה פתאום, מסתכלת עליה הילדה בעיניים זוהרות, פתאום מתחשק לה להגיד, תודה אלוהים.

*  *  *

ביום הראשון של כיתה ב' לובשת הילדה חולצה לבנה עם רקמה אדומה בצוואר, ובשרוולים. אמא שלה רוצה לעשות לה צמות אבל הילדה מתעקשת שהשיער שלה יהיה פזור, היא אפילו מסתרקת, מיוזמתה. נרגשת כולה היא מרימה את הילקוט החדש והאדום שקנו לה, וכשהיא נפרדת מאמא שלה, בפתח הבניין, היא עושה עוד דבר. חשוב. היא מורידה את המשקפיים ודוחפת אותם עמוק לתיק.

הילדה יושבת ליד נורית, איך שנכנסה לכיתה נורית קראה לה, בואי בואי, שמרתי לך מקום, לאן את הולכת, אני כאן. המורה נכנסת ואומרת כל מיני מילים וכותבת גם על הלוח, הילדה מודעת מאוד לחולצה שלה, ולשיער שלה ולעיניים, המורה ממשיכה לדבר אבל הקשב של הילדה מכוון פנימה. היא שומעת את המילים שנאמרו לה בפעם הראשונה, לא מזמן, היא חוזרת עליהן שוב ושוב, לא נמאס לה. מזל שהיא יושבת בגב ישר ונראית כמו תלמידה קשובה מאוד.  בצלצול היא מחכה שכולם יצאו החוצה, גם נורית, היא לוקחת את המחברת שלה, מתקרבת אל הלוח, קרוב קרוב, עומדת על קצות האצבעות ואז היא מצליחה. היא קוראת מהר מהר את כל המשפטים שכתובים שם ואפילו מעתיקה אותם לדף הראשון של המחברת החדשה.

זה לא היה קשה מדי, היא אומרת לעצמה, אף אחד לא ישים לב.

*  *  *

בערב היא יושבת על הספה בסלון, ליד אבא שלה. איך היה היום הראשון בבית הספר? הוא שואל אותה, היא אומרת שבסדר. הוא לא מציק יותר מדי בשאלות מיותרות. הוא יושב לידה קרוב והזרועות שלהם נוגעות בצדדים. הילדה אוהבת מילים אבל ביניהם לא המילים הן העיקר, החום הזהוב שיוצא ממנו עוטף אותם בעיגול מושלם וסגור. בדרך כלל זה מספיק, זה הרבה יותר ממספיק.

אבל הפעם היא מכחכחת בגרונה ואומרת, אבא… הקול שלה מרמז שזו שאלה חשובה ואבא שלה מפנה אליה עיניים משועשעות. 

אני מקשיב.

אבא, אתה חושב שאני ילדה יפה?

הוא מתכופף אליה, מסתכל לה ממש לתוך העיניים. את יודעת, הוא  לוחש, יש לך עיגול בצבע אש מסביב לאישון.

לי?

עוד לא החלטתי אם זו להבה אמיתית או שאולי אריה גר שם.

אריה?

אריה הזהב המפורסם, הוא אומר, את לא מכירה אותו?

לא.

ראיתי אותו, ולא פעם אחת, הוא אומר, הוא רצה לזנק מתוך העיניים שלך ולברוח, תשמרי עליו.

*  *  *

עכשיו, כשנהייתה יפה, הילדה חושבת שאמא שלה תאהב אותה יותר, אולי היא תחשוב שהן קצת דומות. ביום שבת אחד היא אפילו מעזה ואומרת לאבא שלה, אבא, תגיד לאמא שתיקח גם אותי ליום כיף מיוחד, גם אני רוצה.

אמא שלה נוסעת לפעמים לתל אביב עם אחיה הגדול, אפילו על חשבון הלימודים. הוא חוזר משם תמיד בלחיים משולהבות ומבט מסתורי בכוונה, כמובן שהוא לא מספר לה אף פעם מה הם עושים שם. אפילו את אחיה התינוק אמא שלה לוקחת לפעמים למקומות אחרים, רק הילדה נשארת תמיד באותו מקום. בשביל הילדה תל אביב זו מילה מסתורית, היא בכלל חושבת שכל מקום מחוץ לשכונה שלה הוא חוץ לארץ. עכשיו כשהיא מרגישה יפה היא מעזה לרצות.

תגיד לה שאני רוצה לנסוע איתה לתל אביב, בסדר?

אבא שלה מסתכל עליה ולא אומר כלום, המבט שלו משתנה מולה, באחת, כאילו שנהיה לו פצע בתוך העיניים. היא רוצה לשאול אותו מה קרה אבל היא נאלמת מולו ושותקת. היא רוצה לומר לו, היי, גם לך יש עיגול של אש מסביב לכל אישון, אבל היא לא מצליחה. היא חושבת לומר גם, תיזהר, אם תמשיך ככה אריה הזהב המפורסם יברח ממך חת-שתיים, אבל גם את זה היא לא מצליחה להגיד.

היא לא מבינה מה קורה.

בלילה היא לא נרדמת ורק שוכבת בשקט עם עיניים סגורות. זה קורה לה הרבה. שנים יעברו עד שתדע שאמא שלה מכורה לכדורי שינה, ושאם לא תיקח את הכדור שלה בערב גם היא תשכב כמוה בחושך, היא עוד לא יודעת הרבה דברים, הילדה הזאת.

היא שומעת קולות מחדר השינה. הדלת בחדר שלהם סגורה אבל היא מחדדת את אוזניה לאוזני שועל ושומעת, היא יכולה לשמוע הכל, זו לא פעם ראשונה, תסמכו עליה.

אני לא רוצה, הקול של אמא שלה מתפנק קצת, כאילו שהיא בעצמה ילדה.

את לא יכולה לעשות את זה, הלחישה של אבא שלה נשמעת דחוסה, את לא יכולה להתעלם מהילדה הזו כל הזמן, היא גם הבת שלך, היא צריכה אותך.

היא ממלמלת משהו, הוא ממשיך ללחוש באותו קול כועס, היא שומעת עוד כמה פעמים, אבל אני לא רוצה, ואתה לא יכול להכריח אותי, ואז המילים העקשניות של אבא שלה, אין לך רק שני בנים, יש לך גם בת, תתייחסי אליה לפעמים, תשתדלי.

תשתדלי.

פתאום היא לא רוצה לשמוע יותר, היא לא רוצה להבין את השיחה הזו, היא מקפלת את אוזני השועל שלה ונרדמת באחת.

בבת אחת.

להפתעתה.

בבוקר הלחיים של אמא שלה חיוורות והיא מסתכלת למטה. הקול של אבא שלה עייף כשהוא אומר לה, מחר את לא הולכת לבית הספר, את ואמא נוסעות ליום כיף, לתל אביב.

אמא שלה לא אומרת כלום, גם הילדה לא אומרת כלום. זה לא שהיא לא רוצה, היא רוצה לומר, התחרטתי, אני לא רוצה לנסוע איתה, אבל היא מפחדת. היא מפחדת לאכזב את אבא שלה שנראה כל כך עייף מרוב השתדלויות.

*  *  *

למחרת זה באמת קורה. את שמחה? שואל אותה אבא שלה בבוקר, היום יהיה לך יום כיף אמיתי, בתל אביב.

הילדה שותקת, היא מרגישה איך הכעס מציף לה את הבטן ואת העיניים. הילדה ואמא שלה נכנסות למכונית בשתיקה, הילדה כבר גדולה ולכן היא יושבת במושב ליד אמא שלה, כל הדרך אמא שלה ממשיכה לשתוק ולהסתכל קדימה, על הכביש. הילדה גם מסתכלת קדימה אבל מהצד היא רואה את זנב הסוס של אמא שלה מנצנץ, בצבע דבש. 

בתל אביב, שמתגלה כסתם רחובות עם רמזורים, אמא שלה לוקחת אותה לחנות אחת ואומרת לה לבחור מה שהיא רוצה.

הילדה בוחרת את הבובה הראשונה שהיא רואה, בובה של צפרדע מכוערת והן קונות.

האמא שואלת את הילדה אם היא רוצה גלידה, הילדה אומרת שלא. הן נכנסות לאוטו ונוסעות חזרה, הילדה מחזיקה את הצפרדע המכוערת, להפתעתה הצפרדע נעימה מאוד, היא ממולאת בגרגרים קטנים, היא די כבדה יחסית לבובה, והמגע שלה מנחם.

*  *  *

היא חוזרת להרכיב את המשקפיים בבית הספר, היא רואה טוב מאוד מה כתוב על הלוח וזה לא סוד שהיא ילדה חכמה. היא כבר לא משחקת בבוץ כמו מקודם, היא גדלה קצת אבל מסיכת היופי נושרת ממנה ושוב היא ילדה רגילה. מכוערת, יגיד אח שלה אם תשאלו אותו, מה פתאום רגילה, מכוערת. למי איכפת מה הוא אומר, למי איכפת מה אמא שלה אומרת, היא מלמדת את עצמה לא להקשיב, גם לשיחות של ההורים בלילה היא כבר לא מקשיבה יותר. אוזני השועל שלה מקופלות טוב טוב בתוך הראש, זהו.

יום אחד אבא שלה בא להגיד לה לילה טוב, הוא יושב על קצה מיטתה ומסתכל עליה, היא לא יודעת למה אבל היא מתחילה לבכות פתאום.

והיא לא ילדה שבוכה הרבה, תשאלו כל אחד.

אבא שלה לא שואל למה היא בוכה, הוא אף פעם לא שואל שאלות טיפשיות, הוא מסתכל עליה ואומר בחיוך עצוב, את מרטיבה את האריה.

די אבא, היא אומרת לו, מספיק עם הדמיונות, אני יודעת שאין אריה באמת.

איך שהיא אומרת את זה היא מפסיקה לבכות ומתחרטת, היא שונאת שאבא שלה מסתכל עליה ככה, היא שונאת שהוא נהיה עצוב בגללה, חבל שהיא לא יכולה לבלוע את המילים שלה חזרה. הוא ממשיך לשבת על קצה המיטה שלה ושניהם שותקים, כאילו שהם מחכים. הילדה יודעת למה היא מחכה, היא מחכה לעיגול המוזהב והמושלם שיעטוף אותם, היא מחכה לנחמה. אבל בערב ההוא שום חום לא יצא מאבא שלה, הוא קם ונאנח, לילה טוב מה פטיט פי, הוא אמר. 

לילה טוב, אבא, היא עונה, והמילים שלה נשארו עוד קצת באוויר, תלויות בחדר מיותרות.

*  *  *

היא שוכבת בחושך, היא לא מפחדת, היא כבר לא קטנה הילדה הזו והיא יודעת הרבה דברים. דברים, כמו זה שהיא לא באמת יפהפייה, כמו זה שאמא שלה צריכה להתאמץ ממש חזק כדי לאהוב אותה, כמו שזה שאין לה שום אריה זהב בעיניים, דברים.

אין שום אריה, היא חושבת, בזה אני בטוחה, הרי אם היה אריה כזה הוא כבר היה קופץ החוצה ביום שבו נסעתי עם אמא לתל אביב. הוא היה קופץ בפראות מתוך העיניים שלי, טורף אותה והייתי נשארת לבד עם אבא.

מתחשק לה לצחוק ולבכות בבת אחת.

*  *  *

באת לספר לי סיפורים שאני כבר יודעת או להגיד לי סוף סוף שאני יפה? שואלת אותי הילדה הקטנה שהייתי, היא כבר מזמן הפסיקה להתנדנד והיא מסתכלת עלי במבט ישיר, כחול וזהוב. את מאוד יפה, אני אומרת לה, יש לך עיגול של אש בתוך העיניים.

זה אריה.

אני יודעת, אני אומרת, אני מכירה אותו. 

היא פושטת את גופה הקטן, כמו כוכב, ושוכבת לגמרי על הרצפה.

אני עושה את אותו דבר.

אני מספרת לה סיפור חדש, אני מספרת לה שהיא כבר גדולה והיא כבר אישה, אני מספרת לה על איש אחד שהגיע לא מזמן והוא ממש ממש אוהב אותה, זה מפתיע אותה שאפשר לאהוב אותה בלי להתאמץ והעיניים שלה מתרחבות.

היא מבקשת שאקרא שוב את השיר.

הייתי פרפר

שהוא אי עשייה

שהוא אי קבע

שהוא מלכות.

שיר יפה, היא אומרת, אבל ממש אי עשייה? 

זה אפשרי, הנה, אנחנו נחות.

*  *  *

יש רק עוד דבר אחד שהיא חייבת להגיד. 

תגידי.

היא רוצה להחליף את המילה פרפר במילה אריה.

יש לי הרגשה שזלדה לא תכעס, ואני אומרת לה שמותר. 

 

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה, ובארץ עוסקת בתרפיה בדמיון מודרך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 3,123 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שלישי, 17 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

השופט מלצר ביטל את כנס סיום הקמפיין של כחול-לבן בזמן שגנץ נשא בו נאום

יו"ר כחול-לבן: "נתניהו רצה לגרור אותנו למלחמה כדי לדחות את הבחירות" ● נתניהו: "גנץ, תתבייש לך" ● גורם ביטחוני שנכח בישיבת הקבינט: "היתה תחושה שנתניהו איבד שליטה" ● יו"ר ש"ס אריה דרעי: "כמו שזה נראה עכשיו, אנחנו באופוזיציה" ● ליברמן: "כל צמרת הליכוד עוסקת ביום שאחרי נתניהו"

עוד 69 עדכונים

כשצד אחד בלבד מכבד את מערכת הכללים

הבהלה הקבועה – היא המפתח האסטרטגי שמבטיח לימין הרפובליקני, גם בארץ, ניצחונות חוזרים בבחירות במלחמת החורמה נגד יריביו בזירה הפוליטית.

הימין הרפובליקני הישראלי בחר שלא לפעול לאור ערכים או מורשת. במקומם יש רק טקטיקה, ובחירה זו עוד תגרור כתב אישום היסטורי בבגידה נגד האסטרטגים במפלגות הימין שהתפצלו לזרם נפרד. זרם הסוגד לניצחון פוליטי בכל מחיר. מתי כתב האישום יגיע? רק כשנפסיק להיות מבוהלים.

בכל רגע נתון יכול השמאל להנחית מכת ברק על הימין הרפובליקני, שתחרוץ את דינו להפוך להיסטוריה. המטען החשמלי בין הפשיזם למגילת העצמאות גובר בכל פעם, שאסטרטגים החדשים במפלגות הימין חוצים את הגבולות, מפנים גב לממלכתיות, לזהות ולמורשת, ופועלים כנגד השיטה הדמוקרטית כולה.

ההיסטוריה הוכיחה שדרך קיצור מובילה אל סמכויות המדינה, אם כורתים ברית עם השטן, ונוקטים באמצעים פשיסטים של סימון אויבים מבפנים. ותמיד יהיו החלשים שיבחרו לקחת שאולה בצומת. בכל פעם שזה קורה, כמו נגיף אדפטיבי, רמת התחכום של הנגיף עולה. הגיע הזמן שגם רמת התחכום של מערכת החיסון תעלה.

ותמיד יהיו החלשים שיבחרו לקחת שאולה בצומת. בכל פעם שזה קורה, כמו נגיף אדפטיבי, רמת התחכום שלו עולה. הגיע הזמן שגם רמת התחכום של מערכת החיסון תעלה

נסכים על הנחת יסוד, שהמערכת הדמוקרטית הפוליטית איננה מתפקדת, אלא כששני הצדדים משחקים לפי אותם הכללים. בעבר, כשטובת הכלל היתה בקונצנזוס, שת"פ בין מפלגות יריבות היה אפשרי.

אבל לכולנו ברור שהיום המציאות שונה, מספיק שנריץ קדימה לסצנה אחת זכורה ששווה אלף מילים, לח"כ מהימין, יו"ר הקואליציה דויד ביטן, שמצווה על קואליציית מפלגות הימין בגערות "בעד" ו-"נגד", כיצד להצביע על הצעות חוק, כאיש אחד, בהתאם לקריטריון אחד ויחיד – מי המגישים. קואליציה לחיים, אופוזיציה למוות. ושום שיקול אחר.

עוד דוגמא שזכורה היטב, שלט אחד בודד "אשם עד שתוכח חפותו", אותו ליקט הימין והשתמש בו כדי להדגים כיצד השמאל הוא הוא שמפר את כללי המשחק, לא חלילה ראש הממשלה, שלא התפטר אחרי המלצת משטרה להעמידו לדין.

אלו פעמים בודדות מיני רבות, בהן הימין זרק מפתח שוודי אל תוך המערכת. בכל פעם שהימין מחבל במערכת הפוליטית, שובר גלגלי שיניים וכללי משחק, הוא מיד נענה בביקורת. אלא שבאופן אבסורדי, חברי הכנסת ממפלגות הימין, משתמשים בביקורת עצמה – כדי להאשים את חברי הכנסת ממפלגות השמאל בנזק שנגרם למערכת.

הפסילה במומם היא פעולת מנע טקטית של הקדמת הסתה למכה, כי חברי הכנסת ממפלגות הימין עושים לשמאל את מה שהימין לא רוצה שהשמאל יעשה לו.

מה שמבטיח לפוליטיקאים מהימין, שהפוליטיקאים משמאל לא ישיבו באותו מטבע – היחיד שמצביעי הימין מבינים – הם האינסטינקטים השמאליים לפעול בעליונות מוסרית. או במילים אחרות – ההתחייבות הלא כתובה של השמאל לגונן על כללי המערכת. הפשיזם מנצח כשאנחנו והצדק הופכים לבני ערובה של המערכת.

כולם יכולים לראות מה הימין עושה, אבל מוגבלים בהתנגדות לזה מתוך מערכת הכללים. את מערכת הכללים רק צד אחד מכבד. מערכת הכללים חלה רק על השמאל. את זה בדיוק הימין מנצל

אנחנו הימין, נסית נגדכם השמאל, בשיא חדש של שפלות מוסרית, כדי שאתם השמאל, מתוקף היותכם בני ערובה של המערכת, תסלדו מאופן המחאה של עצמכם, תחדלו מלהסית נגדנו, ולא תעשו לנו את הדבר היחיד שמעשינו מצדיקים שיעשו לנו.

כולם יכולים לראות מה הימין עושה, אבל מוגבלים בהתנגדות לזה מתוך מערכת הכללים. את מערכת הכללים רק צד אחד מכבד. מערכת הכללים חלה רק על השמאל. את זה בדיוק הימין מנצל.

בעולם בלי פחד ובדידות, אין פשיזם. אבל אנחנו לא חיים בעולם אידאלי. למרות שעליונות מוסרית אמורה לעורר השראה, והצד שמתגייס להגן על המערכת אמור לזכות בתמיכה הציבורית – יש בעיה אחת שנוטים לשכוח – השמאל לא יודע על דרך אחרת להיאבק בפשיזם, מלבד לעולם לא להפסיד בחירות.

אז במקום לפרק את ארון הקבורה היחיד, היה נכון שבהפגנה הבאה היינו מביאים עוד מאה.

I need a hundred black coffins for a hundred bad men
A hundred black graves so I can lay they ass in
I need a hundred black preachers with a black sermon to tell
From a hundred black bibles, while we send them all to hell
I need a hundred black coffins, black coffins, black coffins, oh lord
I need a hundred black coffins, black coffins, oh lord, black coffins
I need a hundred
~
Rick Ross

נשאל אז, מה יקרה אם שני הצדדים יטיחו "פשיסטים" אחד כלפי השני? כמו בסצינה בסרט כשאחת הדמויות מחופשת לדמות אחרת, והיא והדמות שהתחפשה אליה נעמדים מול דמות שלישית, שלא יודעת להבדיל ביניהן. איך קובעים מי הדמות המחופשת? שואלים שאלה אישית. איך קובעים מי הפשיסט? מתחשבים בהקשר הרחב, מביאים את הצדק בחשבון.

מה יקרה אם שני הצדדים יטיחו "פשיסטים" אחד כלפי השני? כמו בסרט, כשאחת הדמויות מחופשת לדמות אחרת, והיא והדמות שהתחפשה אליה נעמדים מול דמות שלישית, שלא יודעת להבדיל ביניהן

מה שהשמאל צריך להבין זה, שכשהמערכת לא משרתת את הצדק, אין טעם יותר להגן עליה. מה הטעם? נשיל מעלינו את הכללים המגבילים, שנעדרי-מוסר מנסים לקבוע בשבילנו, ונעשה מה שצריך כדי להביא את בעלי-המצפון להחזיק בסמכויות מדינה, כי עליונות מוסרית, לפני היופמיזם, היא עשית הצדק.

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 748 מילים

דעה הנה אנו המיואשים

אל פתיחת הקלפיות בבוקר מגיע ציבור הבוחרים כשהוא מרוסק, ללא חדווה, חסר-חיים, שפל-רוח ונטול-אמונה ● קשה למצוא אנשים שאוהבים את המועמדים שלהם ● קשה לראות מישהו רוקד כל הדרך אל הקלפי ● על תשוקה או אמונה יוקדת כבר אין מה לדבר ● ישראל ספטמבר 2019 – מסתפקים בזה שתגיעו

מחר בבוקר, עם חבוט יוצא לבחירות. מרוסק, ללא חדווה, חסר-חיים, שפל-רוח ונטול-אמונה. משמאל ומימין ייצאו מיליונים להצביע כקפאם-שד. קשה למצוא מצביעים שאוהבים את הבחירות האלה. קשה למצוא אנשים שאוהבים את המועמדים שלהם. קשה לראות מישהו רוקד כל הדרך אל הקלפי. על תשוקה, היסחפות או אמונה פוליטית יוקדת כבר אין מה לדבר. ישראל ספטמבר 2019 – מסתפקים בזה שתגיעו.

מדינת ישראל נחשבת לאחת התוססות והצעירות בעולם. לכאורה, הישראלים נהנים בשנים האחרונות מיציבות כלכלית יחסית, ולמרות החזיתות המתעוררות מצפון ומדרום, גם משלווה ביטחונית. זו פריזמה נוחה לפחות עבור חלק מהאוכלוסיה: חיי שפע ושיגשוג, טיסות ממריאות כל דקה, קניונים ומסעדות הומים אדם. לכאורה, ערוץ החיים הטובים. גם מי שאין לו מנסה לקחת משכנתאות והלוואות ולהעמיד פנים שיש. אם אתה לא חי בדרום או בשטחים, ואין לך בעיה עם אוברדראפט מפלצתי – הכל דבש.

אך מבחינה חברתית המדינה נדמית בסוג של שקיעה מתמשכת. הציבור מפולג וכיתתי מאי פעם, חשדן ואגרסיבי, אינו מאמין לנבחריו, מזלזל במוסדותיו הלאומיים ובז לחוקתו-הבלתי-קיימת. ההצבעה שבטית, השיח מתלהם, והאופק הפוליטי הוא מילימטר-וחצי קדימה.

הטון הוא הפחדה מתמדת: מהיריב, מהשמאל, מהחרדים, מהגזענים, מהערבים, מנתניהו. אין פוליטיקה של תקווה, ומעטים משלים עצמם שמשהו באמת הולך להשתנות.  מתנגדי-ביבי מכינים עצמם לקדנציה נוספת של שימועים, תומכיו מדגישים שאין לו תחליף.

הכול כה ציני, שאיש לא יפול מכסאות הנוח בים אם בשבוע הבא יתברר שהולכים לסיבוב שלישי.

מכל עבר עוטפים אותנו קמפיינים מתחננים: "צאו להצביע בבקשההההה". ברשתות החברתיות מאיימים עלינו לא להישאר בבית. פעולה פשוטה שלוקחת 15 דקות, ושעבורה קיבלנו יום שבתון, הפכה להיות עול נוראי, מעמסה נפשית כמעט בלתי-נסבלת. מי שמממש את זכותו הדמוקרטית הוא גיבור, ומי שבורח בוגד. פעם היה צריך לרדת מהארץ כדי להפוך לנפולת של נמושות. היום יש נפולת אינסטנט: השכן שלא הצביע.

מי שמממש את זכותו הדמוקרטית הוא גיבור, ומי שבורח בוגד. פעם היה צריך לרדת מהארץ כדי להפוך לנפולת של נמושות. היום יש נפולת אינסטנט: השכן שלא הצביע

וכמובן, שלב הגמר של התחרות הלאומית "אין לי למי להצביע", בה לוקחים חלק כשליש מהמצביעים שפשוט אין. להם. למי. להצביע. הם רוצים להצביע, כן? אבל אין להם למי. ברכבת מתנהלות שיחות עייפות וצפויות שתחילתן או סופן זהה: "גם לי אין הפעם! אני לא יודע מה אעשה?". אין לי מועמד, אין לי מפלגה, אין לי שייכות, אין לי בית פוליטי.

היו תקופות שישראל אהבה להצביע. זאת אינה נוסטלגיה, סתם ציון עובדה פשוטה. היו זמנים שהוויכוחים היו מלאי להט ותשוקה. אחוזי ההצבעה התקרבו ל-80 אחוז. נכון, פופוליזם ודמגוגיה תמיד איפיינו את המשחק הפוליטי. אבל קשה לי לזכור מתי התהליך הגעיל כל כך הרבה אנשים בבת-אחת.

פכים קטנים של פוליטיקה רכילותית

צפיתי בשרשרת הראיונות המייגעת של רינה מצליח בערוץ הלאומי עם ראשי המפלגות. מצליח היא תמונת המראה של עידן נתניהו. בערוצים האחרים, כך אומרים, התקיימו ראיונות עמוקים יותר.

פעם אהבתי לצפות בראיונות פוליטיים. ניתחתי את האסטרטגיה, התשובות, הגימגומים, ההתחמקויות, ההתקלות והכותרות. הפעם זה היה שיעמום צפוי ומוסכם מכל הצדדים. כאילו מצליח כינסה אותם אחד אחד בחדר צדדי והם חתמו על חוזה:

"נדבר על כלום. לא בריאות, לא רווחה, לא עתיד המדינה, לא חינוך, לא משפט, לא סביבה, לא מדיניות עולמית. אני אטווח אותך בצרור של שאלות שלא קשורות אחת לשניה על פכים פוליטיים מיותרים, בקצב של מא"ג 7.62. אתה תאשים פוליטיקאי אחר בהסתה ו/או שקר ו/או הפרת התחייבות. אני אוציא ממך כותרת.

"בערך בדקה השלישית תפתח עלי מבערים שאני שאלתי אותך אבל לא נותנת לך להשלים משפט ואני אאשים אותך שאתה לא נותן לי לשאול שאלה. ואז נתפייס ואני אשאל אותך אם אין שום סיכוי שבעולם שבאיזושהי קונסטלציה תשב עם ביבי. מבטיח? מבטיח-מבטיח? נשבע באמאשך? נגעת באדום?

"ואתה תגיד לי שאת זה אמרת לי כבר בשבוע שעבר ובזה שלפניו. ואני אזכיר לך ש'אמרת לי קודם באיפור' משהו שהשתמע אחרת. ואזהה אצלך עוית קלה בעין שמאל, שמעידה שאולי בכל זאת יש פתח לממשלה עם ביבי. שוב אוציא כותרת. ואתה תגיד 'רינה, אז הנה אני אומר לך כאן עכשיו, בשידור חי'. ואז תצא מהאולפן. ותקרא לבא בתור במסדרון".

בחירות 2019 מועד ב' ייזכרו לא רק כמיותרות לחלוטין. הם ייחקקו בזכרון כסמל לנתק המוחלט בין אזרח למדינתו, בין בוחר לנבחריו, בין ציבור לממסד. אלה הבחירות המבאסות והמעפנות שאיש לא רצה ואף אחד לא יודע להסביר למה הן באמת מתקיימות.

ובכל זאת הם כאן. אז צאו להצביע! בבקשהההההה.

עוד 654 מילים

רגע לפני הבחירות, תושבי טירה וטייבה מתלוננים על הזנחה ואפליה שיטתיות של קהילותיהם, אבל חלקם עדיין נחושים ללכת לקלפי ● "אנחנו רוצים שוויון בין יהודים לערבים", אומרת עאידה (62) מטייבה, "אני לא רוצה את נתניהו כי אני לא רוצה גזענות בממשלה"

עוד 1,537 מילים

"בחירות גורליות? רק לעתידם של הפוליטיקאים"

בין שליש ל-40% מאזרחי ישראל, קרוב ל-2 מיליון בעלי זכות בחירה, לא יצביעו בבחירות הקרובות ולא ישפיעו על המציאות במדינת ישראל ● שאלנו כמה מהם מה גרם להם לוותר על זכותם הדמוקרטית, וקיבלנו תשובות מפתיעות

עוד 1,614 מילים
גיא זהר גיא זהר

איך נתניהו והימין הפכו את השמאל ליהודים

תעמולת הנאצים ואנטישמים באשר הם, ממוקדת בהשחרת דמותו של היהודי כמקור הרוע, מקור הכשלים הכלכליים והחברתיים, הרעל המחלחל לתוך חברת המופת בה הוא חי והורס אותה מבפנים.

לאורך מאות רבות של שנות אנטישמיות ורדיפת יהודים, ובהתאם לטכנולוגיות המשתנות, חלחלו מסרים אלו בעל פה, בכתב, באמנות ובהטפות דת, באגדות עם, בספרות עילית ופופולרית, בתיאטרון, בסרטי תעמולה, בתקשורת כתובה ומשודרת.

בהתאם לכך גדלו והתרחבו היקפי פעולות השנאה, הפוגרומים, ההתנכלות האישית והקהילתית, שהשתכללו וצמחו עד השואה, שהיתה התוצאה "המוצלחת" ביותר מבחינתם של כל מי ששאפו להשמיד את החיידק הטורף המכונה העם היהודי.

היקפי פעולות השנאה האנטישמיות, הפוגרומים, ההתנכלות האישית והקהילתית – גדלו והשתכללו עד השואה, שהיתה התוצאה "המוצלחת" מבחינת מי ששאף להשמיד את החיידק הטורף המכונה העם היהודי

מעולם לא שינה לאותם אנטישמים ורוצחי יהודים מי הם המטרות לשנאה ופגיעה: אנשי רוח אשר עיצבו והטביעו חותם מפואר על עולם ההשכלה, האמנות והיצירה, הפילוסופיה, המדעים והמחקר, יהודים ויהודיות אשר ראו עצמם חלק מבשרה של האומה בה חיו.

היו אלו גם רוכלים פשוטים, אנשי עסקים, חסידים ורבנים המסוגרים בקהילתם, סוחרים ובעלי מלאכה וגם אחרון הפושעים היהודים. כולם היו שווי מעמד וטובים כחומר בעירה בתהליך חיסול היהודים – בגלל היותם יהודים ומכך נזק וגורם שלילי וחולני לחברה הלא יהודית בה חיו מאות בשנים.

בישראל, מתבססת גישה דומה כלפי השמאל. דומה כי העמדה הפוליטית חברתית שהיא שמאלה לימין (החדש, הישן – לא ממש ברור), הפכה לתיוג שלילי, ההופך את נושאו למוקצה מחמת מיאוס.

זוהי הדרך להפליל את טובי הא.נשים ובכירי הממסד בחברה הישראלית שאשמתם היא אי תמיכה בנתניהו או בימין החדש/הבית היהודי: קריירות צבאיות מפוארות, מי שהיו החזית הלוחמת במלחמות ההגנה על ישראל או המוח והתמיכה שמאחוריהם, א.נשי הגות, מדעים, מחקר, פילוסופיה, יצירה, פוליטיקה, משפט, אקדמיה, וסתם א.נשי יומיום המעיזים לבטא את עמדתם שאינה בהלימה לדעתו של השליט הנצחי ושליחיו.

בשליפה מיידית מוטח בהאשמה המושג "שמאל", כאילו מדובר בחיידק ממאיר וטורף. אבולה מזן קטלני במיוחד, המכלה את קודשי ישראל – אלו השוכנים בבלפור וקיסריה ובווילות ברעננה ושיכון בבלי

בשליפה מיידית מוטח בכוונת האשמה קשה המושג "שמאל", כאילו היה מדובר בחיידק ממאיר וטורף-אבולה מזן קטלני במיוחד, המכלה את קודשי ישראל – אלו השוכנים בבלפור ו-קיסריה ובוילות ברעננה ושיכון בבלי, ועימו מוריד שאולה את כל עם ישראל באשר הוא.

בשיח המתלהם הנוכחי, כמו בשיח האנטישמי, אין דיון-נימוק-ראציונל ואין אפילו רצון לומר עמדה מפורטת. די בשליפת ה"שמאלני" כהגדרה ובכך תם הכל.

הזולת הופלל, ודרכו לגהינום סלולה במיטב הקללות והנאצות שמפארות את קירות הרשתות החברתיות באיחולי: ״חבל שהנאצים לא גמרו אתכם באושוויץ״, מושפרצות בשנאה ובתיעוב ברחובות ונמסרות גם בעל פה בחסות נציגי שלטון הימין.

בקמפייני הבחירות הקודמות הציג ה"בית היהודי" את השמאל בסרטון שנראה בהשראת קריקטורות אנטישמיות של הדר שטירמר. גם "הליכוד" שחרר סרטים המציגים את השמאל כקאפו של דאע״ש.

כיום זהו ספורט פופולרי של הימין הלאומני המוסת. כולל יאיר נתניהו המצייץ וכותב פוסטים קריקטורות וממים של הסתה, השואבים את השראתם מגופים אנטישמים. כאלה הגאים בכך שבנו של ראש ממשלת ישראל מייצג אותם כל כך בנחישות כנגד יהודים.

מבחינת אותם אנטישמים, יאיר נ. נמצא באותה קטגוריה כמו שמאלנים אחרים, אבל ככה תמיד חשבו יהודים ששיתפו פעולה עם האנטישמים וחשבו שימלטו עצמם מציפורני שנאת היהודים, בזכות שיתוף הפעולה שלהם עם מחוללי השנאה עצמם.

כשמופלל "השמאלני", דרכו לגהינום סלולה במיטב הנאצות שמפארות את קירות הרשתות החברתיות: ״חבל שהנאצים לא גמרו אתכם באושוויץ״, מושפרצות בתיעוב ברחובות ונמסרות בע"פ בחסות נציגי שלטון הימין

אבא של יאיר לחש לפני שנים לרב מקובל וישיש שהשמאל שכח מה זה להיות יהודים. את האמירה הזו גידל וטיפח, שכלל והעצים עד שהפכה להיות אמירה פשוטה ובוטה הנמסרת הישר מלשכתו לרחבי החברה הישראלית: שמאל שווה סכנה וטינופת אנושית.

בכך הצליח נתניהו להפוך את השמאל להתגלמות עכשווית-ישראלית של היהודי.ה הנרדפים בגלל אמונתם ודעותיהם על ידי שכבת השלטון, שמעולם לא הפנימה את משמעות שנות שלטונה ועוצמתה ועדיין רואה בשמאלנים חיידקים וסכנה שיש לחסלה.

ככה הגדירו מחדש נתניהו והימין את רדיפת ושנאת השמאל – כשנאת יהודים בגלל דיעותיהם. ואת עצמם הפכו לרודפי אותם יהודים.

 

גילה לבני זמיר, חיפאית, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, הבית ברחוב חיים, שינוי המציאות הפוליטית בחיפה ועוד. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה, BA בתקשורת, רוח וחברה. יו"ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 602 מילים
עודכן אתמול

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

קולנוע כוכבת "משחקי הכס" תפיק סרט על אחיות יהודיות בשואה​

קאריס ון האוטן, שגילמה את מליסנדרה (הכוהנת האדומה) ב"משחקי הכס", עשויה גם לגלם את אחת הגיבורות בהפקה, שמבוססת על רב-מכר הולנדי

עוד 158 מילים

האם התקווה הגדולה ביותר של גנץ ונתניהו היא להפסיד בבחירות? ● יו"ר המפלגה הגדולה ביותר, שיקבל ראשון את המנדט מהנשיא, צפוי להתקשות בהרכבת קואליציה ולהזדקק לחסדי היריב שיתברג במקום השני ● בתרחיש כזה, דווקא המפסיד בבחירות עשוי לכהן ראשון בממשלת האחדות שתקום ● ובבחירה בין גנץ כראש ממשלה, לבין מועמד אחר מהליכוד - נתניהו יבחר בגנץ ● פרשנות

עוד 1,585 מילים

פרשנות מדוע המשטרה לא חוקרת את קשרי אנגלמן-נתניהו

מנדלבליט אישר לנתניהו לקבל כספים מספנסר פרטרידג', כדי להחזיר את הכספים שקיבל במרמה מבן-דודו ● זאת, אחרי שנקבע שפרטרידג' ונתניהו לא נמצאים בניגוד עניינים ● אבל ניגוד העניינים, לכאורה, עלול להסתתר דווקא בקשר בין נתניהו למתניהו ● ויש הסבורים כי האישור הראשוני להלוואה, שנתן מבקר המדינה, צריך להטריד את המשטרה

עוד 647 מילים

פרשנות ש"ס תהיה הפתעת הבחירות

הימים הם ימי חודש אלול, ומבחינת ש"ס מתקיים פה נס גדול: האפשרות לחבר בין חודש הסליחות ובין הבחירות ● מול קהל שבוי ולצד בכירי הרבנים בית הכנסת היזדים, יו"ר התנועה אריה דרעי מעביר את המסר: "כבודו של הקדוש ברוך הוא מונח כאן" ומזהיר מפני "ממשלה חילונית אשכנזית...שתעביר מאיתנו את כל הכסף״ ● שלום ירושלמי מנבא לש״ס תשעה מנדטים לכל הפחות

עוד 608 מילים

רוז מרימה ידיים נסגרה חקירת האנטישמיות באוניברסיטת היוקרה בפריז

רוז, הסטודנטית היהודייה לרפואה, הועברה לאוניברסיטה אחרת ● נגד הסטודנטים שהתעללו בחבריהם היהודים בפייסבוק לא ננקטו כל הליכים

עוד 619 מילים

בן מלוכה בכיר מבחריין: נתניהו הוא מכשול בדרך ליחסים טובים יותר

ראיון בלעדי בבית המלוכה בבחריין מגנים את הקמפיין הגזעני של נתניהו נגד ערביי ישראל ואומרים "כל מי שהוא משהו בבחריין מרגיש מידה כזו או אחרת של בוז כלפי נתניהו" ● "סיפוח בקעת הירדן יהיה המסמר האחרון בארון הקבורה של השלום" ● "למדינות המפרץ אין שום דבר אישי נגד האוכלוסייה בישראל או נגד יהודים ● "עידן חדש דורש מנהיג חדש"

עוד 836 מילים

שיטת מצליח נתניהו מתעלל בתקשורת - ומנצל אותה לצרכיו

הציניות של ראש הממשלה הגיעה אמש לשיא חדש, כאשר השתמש בכלי התקשורת המרכזיים בארץ כדי לתקוף את התקשורת ● הוא סירב להתחייב שלא יפעל לבחירות שלישיות אם ייכשל בהרכבת ממשלה, ולא הסכים לומר שלא יקדם חוק שיחלץ אותו מהרשעה או מאסר ● פרשנות

עוד 576 מילים

אחרי ששוק המלט נפתח לייבוא ולתחרות, מחירו צנח ● אבל ההוזלה הזו לא השפיעה על מחירי הדירות, והיצרנים הישראלים טוענים שהם עומדים בפני קריסה ● מי בוחש בחוטים בתעשייה הוותיקה הזו, כיצד מעורבבים שם הון ושלטון, אוליגרכים ופוליטיקאים, ומדוע איש לא סופר את העובדים עצמם

עוד 2,179 מילים

נתניהו ביטל כנס פעילים בעקבות "מחקר עומק"; גנץ במסר לנשיא ריבלין

יו"ר ועדת קלפי מטעם ש"ס יועמד לדין בכפוף לשימוע בגין זיופים בקלפי בטמרה ● כחלון מכחיש את הפרסום: "לא פורש. אני בשיא המרץ, רוצה להמשיך ולכהן כשר האוצר" ● שקד תוקפת את נתניהו: "לרה"מ ולסביבתו הקרובה יש איבה לא רציונלית כלפיי" ● רה"מ לאחר שיו"ר ועדת הבחירות סירב להיפגש עמו: "מלצר אמר לחוקק את חוק המצלמות ואז אמר שאין זמן"

עוד 46 עדכונים

פרשנות כדי שנתניהו יילך, עדיף לכחול-לבן להיות קטנה

כדי שציר נתניהו והדתיים לא יגיע ל-61 מנדטים צריכים לקרות שלושה דברים: שהעבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי יעברו את אחוז החסימה, שעוצמה יהודית תישאר בחוץ, ושהפערים בין הסקרים למנדטים יהיו הפעם קטנים במיוחד ● אלה יותר מדי דברים לקוות להם ● ללא חיבוק של המחנה הדמוקרטי-ליברלי לערבים, הדמוקרטיה הישראלית עלולה לקרוס

עוד 2,276 מילים
סגירה