אמא של הילדה אף פעם לא אמרה לה שהיא יפה

"הייתי פרפר

שהוא אי עשייה

שהוא אי קבע

שהוא מלכות".

(זלדה)

 

*  *  *

אני מחפשת את הילדה שהייתי, אני רוצה לקרוא לה את השיר הזה. אני קוראת בשמה, היא לא עונה, אני לוחשת את שמה, גם לא, אני מסתכלת לכל הצדדים, מי שעומד מלפני או מצדדיי הוא העומד, היא לא עומדת שם. מצאתי שיר יפה, אני אומרת מאוד ברכות, בואי, אני יודעת שאת אוהבת מילים. 

זה שיר אהבה בשבילך, אני אומרת.

אין קול.

אני עומדת נבוכה ולא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שהיא שם אבל היא לא עוזרת לי.

בואי בואי.

ואין עונה.

תזכרי, תזכרי, אני אומרת לעצמי, תחשבי חזק, תכווצי את העיניים בכל הכוח עד שתראי, אני רואה.

ברור.

היא יושבת מאחורי כיסא קש רחב, מאחורי הרגל הימנית שלו ליתר דיוק, כל כך קטנה, אולי בת חמש, היא יושבת בישיבת כריעה ומתנדנדת, הקצב קבוע, איטי, היא נראית כמו ציפור שלא יודעת לעוף, בכלל לא כמו פרפר, אני מסתכלת על התנועה, על המון התלתלים החומים שלה, משום מה אני נעשית מנומנמת פתאום.

אני נעשית מבולבלת.

הייתי פרפר שהוא אי עשייה, שהוא אי קבע, אני מתחילה בקול חלש. בבת אחת היא מגבירה את קצב הנדנוד, הרכות שדמיינתי נעלמת, מאחורי סבך התלתלים הפרועים אני רואה ברק כחול, הבזק זהוב ואז רק התנועה, יותר ויותר חזקה. שהוא מלכות, אני מתעקשת לגמור את השיר. 

היא לא אומרת כלום.

היא לא מסתכלת עלי.

אני מנסה שוב. הייתי פרפר, שהוא אי עשייה, היא מתנדנדת הלוך ושוב, הלוך ושוב  מתוך ישיבת הכריעה המוזרה שלה. שהוא אי קבע, היא שמה את הידיים על האוזניים נגדי. מתחשק לי לצעוק, איך טעיתי כל כך, מה לילדה הקטנה הזו, עם התלתלים הפרועים וכפות הידיים המלוכלכות עם פרפרים ומלכות, מה לברכיים הפצועות שלה עם אי עשייה, יש ילדים אחרים ש… בבת אחת התנועה נפסקת.

בבת אחת היא מסתכלת עליי, כאילו שהיא קראה את המחשבות שלי.

המבט שלה חד, כחול עמוק, אבל יש עוד משהו, מה זה הצבע הזהוב הזה?

באת להגיד לי שאני יפה? היא שואלת אותי.

*  *  *

 

אמא של הילדה אף פעם לא אמרה לה שהיא יפה, ואיך אפשר להגיד יפה לילדה כל כך פרועה, בסבכי התלתלים שלה ציפורים יכולות לגור, אפשר למצוא שם אוצרות של בוץ, והברכיים שלה תמיד אדומות, הרי כולם יודעים מה זה יפה.

זה משהו אחר לגמרי.

יש לילדה אח גדול עם שיער חלק ובלונדיני, גם לאמא שלה יש שיער חלק, אבל לא לה. לפעמים, בערב, היא מסתכלת על אמא שלה מסתרקת והעיניים שלה גדלות מכמיהה, אבל אמא שלה לא רואה, אולי כי היא יושבת עם הפנים למראה ועם הגב לילדה, מול כל היופי הזה הילדה מתחילה לכעוס.

הוי, איך שאני כועסת.

הילדה מרגישה שיש לפניה שתי ברירות, או להפוך לבלתי נראית, או להפוך לילדה לא יפה אבל קיימת, ילדה שהיא ההיפך מיפה, קיימת ובועטת, עם לכלוך בידיים ובפנים, היא לא תשטוף פנים אף פעם באמצע היום, הו לא, והשיער שלה דווקא יקפוץ לכל הצדדים. גם הילדה קופצת לכל הצדדים, היא תמיד בתנועה, לרוב אפשר למצוא אותה בחוץ, משחקת בחול, שופכת מים על החול, הופכת אותו לבוץ, בונה ארמונות, אופה עוגות של בוץ, אפילו רוקדת שם, אפשר לקרוא לה ילדת בוץ.

מגיע לה.

היא לא מגלה לאף אחד שבלילה היא חולמת על נעלי לאק אדומות וחדשות.

כמובן שהיא לא מגלה דברים כאלה.

*  *  *

נולד לה אח קטן, לילדת הבוץ.

גם לו יש שיער חלק, בצבע דבש. שאר הגוף שלו בצבע לבן-ורוד, והעיניים שלו בצבע כחול זוהר. אמנם בהתחלה הילדה אומרת לעצמה שגם עליו תכעס, אבל להפתעתה היא לא מצליחה, אולי בגלל שהוא צוחק תמיד כשהיא מתקרבת אליו, והוא ממש מסתכל עליה. היא אפילו שוטפת ידיים ונותנת לו להחזיק באגודל שלה, היא אוהבת להרגיש את כף ידו השמנמנה והחמימה עוטפת לה את האגודל, לפעמים הוא נרדם ככה והיא מגלה שהיא יכולה לשבת המון זמן, בלי לזוז, בלי להזיז את האצבעות, רק כדי שהוא לא יתעורר. היא נעשית רכה לידו והיא אפילו לא יכולה להסתיר את זה.

היא כבר לא ממש רוצה.

היא מתנדבת לקחת אותו לטייל.

בעגלה.

הילדה מטיילת עם אח שלה, הנקי והיפה, בעגלה, היא מטיילת איתו בשביל, משני הצדדים כרי הדשא של השכונה, כל כולה גאה, כל כולה רצינית, היא אפילו חושבת על שיר ילדים לשיר לו, היא מנסה לחשוב על השיר הכי מתאים, אבל אז מפריעים לה.

שלוש נשים ריחניות עוצרות מולה, בעצם נעמדות מול העגלה וחוסמות לה את הדרך. היא מכירה את האימהות האלה, זו שכונה קטנה וכולם מכירים אבל הן אף פעם לא עצרו לידה להגיד לה שלום, ועוד בחיוך שכזה.

זה התינוק החדש?

הנהון.

בן כמה המתוקי פוקי הזה?

היא עונה.

אוי איזה שיער דבש, אוי איזה לחיים רכות, בקולות גבוהים ועליזים, בצהלות שנשמעות לה מוגזמות הן מתפעלות מאחיה, הן אומרות שבחיים, אבל בחיים, הן לא ראו ילד כל כך יפה והן מוכרחות, פשוט מוכרחות, לרכון לתוך העגלה ולהביט עליו ממש ממש מקרוב, לגעת באצבעות מטופחות בפנים המתוקות שלו.

אוי, איזה מלאך.

הילדה מתפללת שהמלאך יצרח, אבל לצערה הוא נותר חייכן ושקט.

הוא יפהפה, אומרת אחת ונאנחת, והשניה עושה קולות מצחיקים כדי להצחיק אותו, הילדה עומדת שם זמן שנראה לה ארוך מאוד, אף אחד לא מדבר איתה, אף אחד לא אומר לה למשל, כל הכבוד, ילדה כל כך טובה, לוקחת את אח שלה לטיול ועוזרת לאמא, אף אחד לא שואל, את עולה בשנה הבאה לכיתה א'? אף אחד בכלל לא מסתכל עליה, היא עומדת שם. ליד העגלה. כמו מוט.

הפצעים בברכיים שלה מגרדים מאוד פתאום, אבל  היא יודעת שאם תגרד ירד שוב דם, אז היא מתאפקת.

ואיזה עיניים יפות, היא שומעת פתאום קול אחד, וקול אחר עונה, כן, עיניים כחולות, וקול שלישי בהתפעלות, כחולות לגמרי לגמרי, אני בטוחה שהן ישארו ככה, זה כבר הצבע הקבוע, רואים.

עיניים כחולות, שלוש הנשים נאנחות, כאילו שעיניים כחולות הן משאת נפשו של כל אחד, הן אוצר בלום, עיניים של בני מלוכה.

הילדה נזכרת שגם לה יש.

היא פוקחת את עיניה חזק, אבל הנשים לא מרגישות והרי הן רכונות אל העגלה ואיך יראו, הראשים שלהן מול התינוק הקטן, הילדה פוקחת את עיניה חזק יותר, אבל עיניים לא עושות קול ואפילו ילדה בת שש מבינה את זה. 

צריך לעשות מעשה.

היא מתכופפת ומצרפת את פניה לזר הפנים שליד אחיה, זה בכלל לא קשה להתכופף לשם, היא עושה את זה בשניה. היא פוערת את עיניה מול הנשים המופתעות, פוערת את עיניה חזק חזק ולא אומרת כלום, העיניים כל כך קרועות עד שהן מתחילות לדמוע.

הילדה מרגישה בכל הכוח

את העיניים הכחולות שלה.  

שלושה עיגולים בוהים בה, עוד מעט הצבע הכחול מעיניה יקפוץ על החולצות שלהן, בכל עיגול שתי נקודות חומות, כמה זמן עד שיבינו, עוד מעט והכחול ישפך על החצאיות המסודרות, תראו את העיניים שלי, היא חושבת בכל הכוח, תראו את העיניים היפות שלי, המבט שלה נדחף קדימה, זה יעליב אותה אם אכתוב, מתחנן.

*  *  *

ואז זה קורה, חיוך דק מאוד על פני אחת הנשים, מבט הצידה, החיוך הדק מתפשט, מפלצת עם שלוש ראשים מחייכת אליה בשפתיים דקות. מה יש בחיוך הזה שכל כך משפיל, ששורף יותר מברך פצועה, מה זה הרעל הזה? רחמים ולגלוג, לגלוג או רחמים, הילדה לא יודעת לנתח את הסיטואציה, היא רק ילדה, אבל היא מרגישה טוב טוב. ואז אחת הנשים אומרת בקול מתוק, נסוך רעל, נכון, איך שכחנו, גם לך יש עיניים יפות. מאוד יפות, מוסיפה השניה, והשלישית צוחקת.

תכבי את המבט הזה מהר, היא מצווה על עצמה, מהר, תורידי את העפעפיים, את לא רוצה לבכות, את לא רוצה לבכות לידן, העיניים שלך אדומות רק בגלל שפקחת אותן כל כך חזק, מהר, אסור שיראו כלום, תתיישרי.

היא מתיישרת.

אף אחת מהנשים לא רואה את ההבזק הזהוב שבתוך הברק הכחול, אולי אף אחת לא הסתכלה באמת, ובכל מקרה הוא זהר שם רק לרגע.

 *  *  *

הילדה מסובבת את העגלה בתנועה חדה, תיזהרי, אומרת אחת מהן, כמעט ונתקלת בי. היא מפנה לנשים את הגב ודוחפת את העגלה חזק, לכיוון השני.

ככה, שואלת האחת, אפילו שלום לא אומרים?

ככה לא מתנהגת ילדה מנומסת, אומר קול שני בצדקנות.

ד"ש לאמא, הקול השלישי רם מדי, ושוב, תמסרי לה מזל טוב מאיתנו, על התינוק החדש.

אולי הן עוד עומדות שם, כשהילדה מסתלקת, היא מחליטה לחזור הביתה, אולי הן מושכות בכתפיהן וחושבות, מה כבר אפשר לצפות מילדה שכזו, שהרגליים שלה רזות מדי, שהחולצה שלה תמיד מלוכלכת.

אחיה התינוק מסתכל עליה, נראה חמוד כרגיל, כמו פרוסה עם ריבה. אתה לא יודע כלום, היא אומרת לו בקול כועס.

היא אומרת לו את זה הרבה פעמים, עד שהוא מתחיל לבכות.

*  *  *

אפשר לגדול גם בלי להיות יפה, אפשר להיות מכוערת, וכועסת וצודקת, גם ככה רואים אותך. עובדה. הילדה כבר גמרה את כיתה א' ושוב הגיע החופש הגדול. את כנראה תהיי יפה מאוד כשתגדלי, אומר אח שלה הגדול בוקר אחד, יפהפייה. היא מסתכלת על הפה האדום שלו, על השיער בצורת מקלות ולא מבינה עדיין. היא מצמצמת את עיניה ליתר בטחון ושואלת, למה אתה מתכוון? זה הרי ידוע, הוא מחייך, כמה שילדה יותר מכוערת כשהיא קטנה, כך היא תהיה יותר יפה כשתגדל, ולפי זה אני קובע שאת תהיי מלכת היופי. מלכת היופי של העולם, עכשיו הוא כבר צורח ומנער את שיער המקלות שלו, של העולללללם.

היא יוצאת החוצה, מזל שיש כרי דשא בחוץ, ושמש מבריקה, מזל שיש עצים לטפס עליהם ומקומות מחבוא, מזל שנורית מחכה לה. נורית מחייכת אליה, כמו בכל בוקר, ובלי להגיד שום דבר מיותר הן מתחילות לרוץ, בהתחלה הן רצות אל הדשא, מטפסות לראש הגבעה ומתגלגלות למטה, אחר כך הן רצות על העלים היבשים שליד השיחים, איזה קול נהדר, הן עושות הפסקה, שותות מהברז שמאחורי הבניין וממהרות לשביל המתפתל של השכונה, הן מתחילות להסתובב במעגלים סביב עצמן, כמו פרחים ענקיים, כל אחת לעצמה אבל בתיאום, כשמסתובבים ממש מהר כל הצבעים נמרחים, ונכנסים אחד לתוך השני, כחול וירוק וצהוב, אפשר להמשיך לעד אבל אז הן נתקלות במשהו ונעצרות, מתנדנדות וכמעט נופלות. אופס. אופס, הן שומעות קול צחקני, שני קולות צחקניים. הן מסתכלות ורואות, שתי נערות גדולות עומדות מולן. אלה נערות ממש גדולות, עם שמלות צבעוניות ועגילים מוזהבים, ילדת הבוץ ונורית מתנשפות, הן מתכוונות להצטדק אבל הנערות דווקא מחייכות אליהן, אף אחת לא אומרת כלום.

שתי ילדות מול שתי נערות. 

ריבוע.

הנערות סוקרות אותן, אחת לוחשת משהו לשניה ושוב הן מסתכלות, ופתאום אחת מהן אומרת, אלוהים, את צודקת, היא מאוד יפה. ילדת הבוץ מורידה את הראש ומחכה, היא רגילה שמתפעלים מנורית והיא רוצה כבר שזה יגמר והן יחזרו להתעופף ברחבי השכונה, עוד יש לה הרבה מרץ, עוד לא צהריים.

תורידי רגע את המשקפיים, היא שומעת.

מה?

בבקשה, תורידי אותן.

לילדת הבוץ יש משקפיים כבר מאמצע כיתה א', אלה משקפיים גדולים יחסית לפרצופה הקטן, המסגרת שלהם עשויה מפלאסטיק חום שבצדדים עולה כלפי מעלה. הם לא יפים אבל היא רואה איתם טוב מאוד. היא מורידה את המשקפיים ועומדת שם, ממצמצת פתאום מול השמש.

אמרתי לך, מתגלגל קול פעמוני, אמרתי לך שהיא יפהפייה אמיתית.

הזמן הופך לבדולח, אפשר לטעום את האוויר מרוב שהוא מתוק. כשיד צעירה נוגעת בתלתליה החומים נושר כל הבוץ מהילדה, השיער שלה נהפך למסך גלי יפהפה והיא שומעת את הריסים שלה מתארכים.

היא ממשיכה לעמוד שם, על המדרכה, גם אחרי כשהנערות כבר הסתלקו.

נורית מושכת בקצה חולצתה, בואי נמשיך כבר, זוכרת את המחבוא החדש שמצאתי אתמול?

היא לא עונה.

מה קרה לך, דוחקת בה נורית, קפאת באמצע הקיץ?

נורית לא יכולה להבין את זה. לנורית אמרו אלף פעמים שהיא יפה, יש לה שיער זהוב (דבר ידוע הוא, אם שערך לא חלק, עדיף שיהיו לך תלתלי זהב) והיא כולה קטנה ולבנה. אפילו אחרי יום שלם בחוץ היא לא נראית ממש מלוכלכת.  את חולה? היא מסתכלת על ילדת הבוץ שהשתנתה.

מה פתאום, מסתכלת עליה הילדה בעיניים זוהרות, פתאום מתחשק לה להגיד, תודה אלוהים.

*  *  *

ביום הראשון של כיתה ב' לובשת הילדה חולצה לבנה עם רקמה אדומה בצוואר, ובשרוולים. אמא שלה רוצה לעשות לה צמות אבל הילדה מתעקשת שהשיער שלה יהיה פזור, היא אפילו מסתרקת, מיוזמתה. נרגשת כולה היא מרימה את הילקוט החדש והאדום שקנו לה, וכשהיא נפרדת מאמא שלה, בפתח הבניין, היא עושה עוד דבר. חשוב. היא מורידה את המשקפיים ודוחפת אותם עמוק לתיק.

הילדה יושבת ליד נורית, איך שנכנסה לכיתה נורית קראה לה, בואי בואי, שמרתי לך מקום, לאן את הולכת, אני כאן. המורה נכנסת ואומרת כל מיני מילים וכותבת גם על הלוח, הילדה מודעת מאוד לחולצה שלה, ולשיער שלה ולעיניים, המורה ממשיכה לדבר אבל הקשב של הילדה מכוון פנימה. היא שומעת את המילים שנאמרו לה בפעם הראשונה, לא מזמן, היא חוזרת עליהן שוב ושוב, לא נמאס לה. מזל שהיא יושבת בגב ישר ונראית כמו תלמידה קשובה מאוד.  בצלצול היא מחכה שכולם יצאו החוצה, גם נורית, היא לוקחת את המחברת שלה, מתקרבת אל הלוח, קרוב קרוב, עומדת על קצות האצבעות ואז היא מצליחה. היא קוראת מהר מהר את כל המשפטים שכתובים שם ואפילו מעתיקה אותם לדף הראשון של המחברת החדשה.

זה לא היה קשה מדי, היא אומרת לעצמה, אף אחד לא ישים לב.

*  *  *

בערב היא יושבת על הספה בסלון, ליד אבא שלה. איך היה היום הראשון בבית הספר? הוא שואל אותה, היא אומרת שבסדר. הוא לא מציק יותר מדי בשאלות מיותרות. הוא יושב לידה קרוב והזרועות שלהם נוגעות בצדדים. הילדה אוהבת מילים אבל ביניהם לא המילים הן העיקר, החום הזהוב שיוצא ממנו עוטף אותם בעיגול מושלם וסגור. בדרך כלל זה מספיק, זה הרבה יותר ממספיק.

אבל הפעם היא מכחכחת בגרונה ואומרת, אבא… הקול שלה מרמז שזו שאלה חשובה ואבא שלה מפנה אליה עיניים משועשעות. 

אני מקשיב.

אבא, אתה חושב שאני ילדה יפה?

הוא מתכופף אליה, מסתכל לה ממש לתוך העיניים. את יודעת, הוא  לוחש, יש לך עיגול בצבע אש מסביב לאישון.

לי?

עוד לא החלטתי אם זו להבה אמיתית או שאולי אריה גר שם.

אריה?

אריה הזהב המפורסם, הוא אומר, את לא מכירה אותו?

לא.

ראיתי אותו, ולא פעם אחת, הוא אומר, הוא רצה לזנק מתוך העיניים שלך ולברוח, תשמרי עליו.

*  *  *

עכשיו, כשנהייתה יפה, הילדה חושבת שאמא שלה תאהב אותה יותר, אולי היא תחשוב שהן קצת דומות. ביום שבת אחד היא אפילו מעזה ואומרת לאבא שלה, אבא, תגיד לאמא שתיקח גם אותי ליום כיף מיוחד, גם אני רוצה.

אמא שלה נוסעת לפעמים לתל אביב עם אחיה הגדול, אפילו על חשבון הלימודים. הוא חוזר משם תמיד בלחיים משולהבות ומבט מסתורי בכוונה, כמובן שהוא לא מספר לה אף פעם מה הם עושים שם. אפילו את אחיה התינוק אמא שלה לוקחת לפעמים למקומות אחרים, רק הילדה נשארת תמיד באותו מקום. בשביל הילדה תל אביב זו מילה מסתורית, היא בכלל חושבת שכל מקום מחוץ לשכונה שלה הוא חוץ לארץ. עכשיו כשהיא מרגישה יפה היא מעזה לרצות.

תגיד לה שאני רוצה לנסוע איתה לתל אביב, בסדר?

אבא שלה מסתכל עליה ולא אומר כלום, המבט שלו משתנה מולה, באחת, כאילו שנהיה לו פצע בתוך העיניים. היא רוצה לשאול אותו מה קרה אבל היא נאלמת מולו ושותקת. היא רוצה לומר לו, היי, גם לך יש עיגול של אש מסביב לכל אישון, אבל היא לא מצליחה. היא חושבת לומר גם, תיזהר, אם תמשיך ככה אריה הזהב המפורסם יברח ממך חת-שתיים, אבל גם את זה היא לא מצליחה להגיד.

היא לא מבינה מה קורה.

בלילה היא לא נרדמת ורק שוכבת בשקט עם עיניים סגורות. זה קורה לה הרבה. שנים יעברו עד שתדע שאמא שלה מכורה לכדורי שינה, ושאם לא תיקח את הכדור שלה בערב גם היא תשכב כמוה בחושך, היא עוד לא יודעת הרבה דברים, הילדה הזאת.

היא שומעת קולות מחדר השינה. הדלת בחדר שלהם סגורה אבל היא מחדדת את אוזניה לאוזני שועל ושומעת, היא יכולה לשמוע הכל, זו לא פעם ראשונה, תסמכו עליה.

אני לא רוצה, הקול של אמא שלה מתפנק קצת, כאילו שהיא בעצמה ילדה.

את לא יכולה לעשות את זה, הלחישה של אבא שלה נשמעת דחוסה, את לא יכולה להתעלם מהילדה הזו כל הזמן, היא גם הבת שלך, היא צריכה אותך.

היא ממלמלת משהו, הוא ממשיך ללחוש באותו קול כועס, היא שומעת עוד כמה פעמים, אבל אני לא רוצה, ואתה לא יכול להכריח אותי, ואז המילים העקשניות של אבא שלה, אין לך רק שני בנים, יש לך גם בת, תתייחסי אליה לפעמים, תשתדלי.

תשתדלי.

פתאום היא לא רוצה לשמוע יותר, היא לא רוצה להבין את השיחה הזו, היא מקפלת את אוזני השועל שלה ונרדמת באחת.

בבת אחת.

להפתעתה.

בבוקר הלחיים של אמא שלה חיוורות והיא מסתכלת למטה. הקול של אבא שלה עייף כשהוא אומר לה, מחר את לא הולכת לבית הספר, את ואמא נוסעות ליום כיף, לתל אביב.

אמא שלה לא אומרת כלום, גם הילדה לא אומרת כלום. זה לא שהיא לא רוצה, היא רוצה לומר, התחרטתי, אני לא רוצה לנסוע איתה, אבל היא מפחדת. היא מפחדת לאכזב את אבא שלה שנראה כל כך עייף מרוב השתדלויות.

*  *  *

למחרת זה באמת קורה. את שמחה? שואל אותה אבא שלה בבוקר, היום יהיה לך יום כיף אמיתי, בתל אביב.

הילדה שותקת, היא מרגישה איך הכעס מציף לה את הבטן ואת העיניים. הילדה ואמא שלה נכנסות למכונית בשתיקה, הילדה כבר גדולה ולכן היא יושבת במושב ליד אמא שלה, כל הדרך אמא שלה ממשיכה לשתוק ולהסתכל קדימה, על הכביש. הילדה גם מסתכלת קדימה אבל מהצד היא רואה את זנב הסוס של אמא שלה מנצנץ, בצבע דבש. 

בתל אביב, שמתגלה כסתם רחובות עם רמזורים, אמא שלה לוקחת אותה לחנות אחת ואומרת לה לבחור מה שהיא רוצה.

הילדה בוחרת את הבובה הראשונה שהיא רואה, בובה של צפרדע מכוערת והן קונות.

האמא שואלת את הילדה אם היא רוצה גלידה, הילדה אומרת שלא. הן נכנסות לאוטו ונוסעות חזרה, הילדה מחזיקה את הצפרדע המכוערת, להפתעתה הצפרדע נעימה מאוד, היא ממולאת בגרגרים קטנים, היא די כבדה יחסית לבובה, והמגע שלה מנחם.

*  *  *

היא חוזרת להרכיב את המשקפיים בבית הספר, היא רואה טוב מאוד מה כתוב על הלוח וזה לא סוד שהיא ילדה חכמה. היא כבר לא משחקת בבוץ כמו מקודם, היא גדלה קצת אבל מסיכת היופי נושרת ממנה ושוב היא ילדה רגילה. מכוערת, יגיד אח שלה אם תשאלו אותו, מה פתאום רגילה, מכוערת. למי איכפת מה הוא אומר, למי איכפת מה אמא שלה אומרת, היא מלמדת את עצמה לא להקשיב, גם לשיחות של ההורים בלילה היא כבר לא מקשיבה יותר. אוזני השועל שלה מקופלות טוב טוב בתוך הראש, זהו.

יום אחד אבא שלה בא להגיד לה לילה טוב, הוא יושב על קצה מיטתה ומסתכל עליה, היא לא יודעת למה אבל היא מתחילה לבכות פתאום.

והיא לא ילדה שבוכה הרבה, תשאלו כל אחד.

אבא שלה לא שואל למה היא בוכה, הוא אף פעם לא שואל שאלות טיפשיות, הוא מסתכל עליה ואומר בחיוך עצוב, את מרטיבה את האריה.

די אבא, היא אומרת לו, מספיק עם הדמיונות, אני יודעת שאין אריה באמת.

איך שהיא אומרת את זה היא מפסיקה לבכות ומתחרטת, היא שונאת שאבא שלה מסתכל עליה ככה, היא שונאת שהוא נהיה עצוב בגללה, חבל שהיא לא יכולה לבלוע את המילים שלה חזרה. הוא ממשיך לשבת על קצה המיטה שלה ושניהם שותקים, כאילו שהם מחכים. הילדה יודעת למה היא מחכה, היא מחכה לעיגול המוזהב והמושלם שיעטוף אותם, היא מחכה לנחמה. אבל בערב ההוא שום חום לא יצא מאבא שלה, הוא קם ונאנח, לילה טוב מה פטיט פי, הוא אמר. 

לילה טוב, אבא, היא עונה, והמילים שלה נשארו עוד קצת באוויר, תלויות בחדר מיותרות.

*  *  *

היא שוכבת בחושך, היא לא מפחדת, היא כבר לא קטנה הילדה הזו והיא יודעת הרבה דברים. דברים, כמו זה שהיא לא באמת יפהפייה, כמו זה שאמא שלה צריכה להתאמץ ממש חזק כדי לאהוב אותה, כמו שזה שאין לה שום אריה זהב בעיניים, דברים.

אין שום אריה, היא חושבת, בזה אני בטוחה, הרי אם היה אריה כזה הוא כבר היה קופץ החוצה ביום שבו נסעתי עם אמא לתל אביב. הוא היה קופץ בפראות מתוך העיניים שלי, טורף אותה והייתי נשארת לבד עם אבא.

מתחשק לה לצחוק ולבכות בבת אחת.

*  *  *

באת לספר לי סיפורים שאני כבר יודעת או להגיד לי סוף סוף שאני יפה? שואלת אותי הילדה הקטנה שהייתי, היא כבר מזמן הפסיקה להתנדנד והיא מסתכלת עלי במבט ישיר, כחול וזהוב. את מאוד יפה, אני אומרת לה, יש לך עיגול של אש בתוך העיניים.

זה אריה.

אני יודעת, אני אומרת, אני מכירה אותו. 

היא פושטת את גופה הקטן, כמו כוכב, ושוכבת לגמרי על הרצפה.

אני עושה את אותו דבר.

אני מספרת לה סיפור חדש, אני מספרת לה שהיא כבר גדולה והיא כבר אישה, אני מספרת לה על איש אחד שהגיע לא מזמן והוא ממש ממש אוהב אותה, זה מפתיע אותה שאפשר לאהוב אותה בלי להתאמץ והעיניים שלה מתרחבות.

היא מבקשת שאקרא שוב את השיר.

הייתי פרפר

שהוא אי עשייה

שהוא אי קבע

שהוא מלכות.

שיר יפה, היא אומרת, אבל ממש אי עשייה? 

זה אפשרי, הנה, אנחנו נחות.

*  *  *

יש רק עוד דבר אחד שהיא חייבת להגיד. 

תגידי.

היא רוצה להחליף את המילה פרפר במילה אריה.

יש לי הרגשה שזלדה לא תכעס, ואני אומרת לה שמותר. 

 

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה, ובארץ עוסקת בתרפיה בדמיון מודרך. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 3,123 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 22 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

זה ייגמר בבכי ישראל ויהודי ארה״ב נשאבים לתוך הקלחת הפוליטית באמריקה

עד לאחרונה, ישראל נהנתה מקונצנזוס נדיר בזירה הפוליטית המקוטבת של ארצות הברית ● איסור הכניסה לארץ של המחוקקות תומכות ה-BDS בשבוע שעבר, והעמידה האיתנה של ממשלת ישראל לצד דונלד טראמפ - גם כשהוא תוקף את יהודי ארה״ב - הזיקה ליחסי המדינות באופן שעלול להיות בלתי הפיך, אם ישראל לא תתעשת מייד ● פרשנות

עוד 1,400 מילים

קנה אחד פלוס אחד, שלם על שניים בלבד!

חברת סאני, יבואנית סמסונג, יצאה במחיר מבצע של 14.90 ש"ח לחבילת סלולר חודשית. החברה לא פרסמה את תחשיביה ושיקוליה, אני עושה את הערכת המצב האישית שלי לפיכך, ומסקנתי היא שלא להתפתות למבצע הזה ולא לרכוש אצלה חבילה כזו.

כולנו רוצים לשלם פחות. ההיגיון בדרך-כלל אומר שלשלם פחות זה יותר טוב. זה עושה נעים בגב. במיוחד כשאתה יודע שיש בסביבה מחירים גבוהים יותר.

אבל אם כבר בהיגיון עוסקים אנו, ההיגיון גם אומר שריבוי ספקים מביא לתחרות ביניהם והתחרות מורידה את המחיר, וכך יש סיכוי שניהנה מהמחיר הכי נמוך שכלל הספקים יכולים לתת.

חברת סאני, יבואנית סמסונג, יצאה במחיר מבצע של 14.90 ש"ח לחבילת סלולר חודשית. מסקנתי היא שלא להתפתות למבצע הזה ולא לרכוש אצלה חבילה כזו

אבל כשהמחיר הופך לכזה שבסבירות גבוהה אין אף אחד מהספקים שבאמת יכול לעמוד בו ולתת שרות לאורך זמן,  גם לא אותו ספק שהציע אותו, ברור הוא שהמחיר נועד לרסק את כל האחרים ולהשכיב אותם לרצפה.

מי שמציע מחיר שלא הוא ולא אחרים יכולים לעמוד בו מאמין בדרך-כלל שיש לו יותר אוויר לנשימה, ומאמין שכאשר היריבים יתרסקו וייצאו מהתחרות וישאירו לו לבדו את הזירה, הוא כבר ידאג לגבות מחיר כזה שיפצה אותו על מחיר-המבצע ההוא.

לאיש מאתנו אין רצון לרסק את הספקים בשוק, כי ככל שיתמעטו הספקים הם יעלו מחירים – לא צריך קרטל בשביל זה, זה התהליך הכי טבעי – וסופו של דבר שנמצא שוב את עצמנו ב-1992, בימים שקניתי את הסלולרי הראשון שלי – שילמתי בימים ההם משהו כמו שקל לדקה של שיחה. אולי יותר.

30 ש"ח שאני משלם כיום לחודש הוא מחיר הוגן כלפיי ומשאיר שולי רווח צרים מאוד לספק. אני מקווה שבמחיר הזה הספק שלי יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן.

14.90  ש"ח לחבילה חודשית הוא מחיר שלהערכתי אינו מכסה את העלויות לספק. אחרי שהמחיר הזה ישבור את היריבים וישכיב אותם גוססים בזירה, ואחרי שהללו ייצאו ממנה על אלונקה והמחיר יזנק לגבהים, כולנו נתחרט על כך.

אבל כבר יהיה מאוחר מדי – לא יישאר מי שיציע לנו מחיר זול יותר.

עכשיו אתם יכולים להכניס כאן את השיר של מרטין נימלר.

14.90  ש"ח לחבילה חודשית הוא מחיר שלהערכתי אינו מכסה את העלויות לספק. אחרי שישבור את היריבים וישכיב אותם גוססים בזירה, המחיר יזנק לגבהים וכולנו נתחרט על כך

סלולרי כולנו צורכים – חלק מאתנו ברמה היסטרית, אחרים ברמה עוד יותר היסטרית. זהו מוצר צריכה בסיסי כיום.

אני יודע שבמדינה שבה ראש הממשלה סוחב עימו כמה תיקי חקירה, שמחאה יומיומית לא מזיזה ליועץ המשפטי למשפחה את הביצה, ושבה אשת ראש הממשלה זורקת לארץ חלה טרייה – אין זמן לדברים טריוויאליים כאלה.

מצד שני, אני חושש לעמוד שוב במצב, שבו אני שוקל אם אני יכול להרשות לעצמי להעלות את הפוסט הזה, כי אמצא את עצמי משלם לפי מילה, ולפי זמן אוויר, ולפי הקריזה של בעל-המניות, שהתעורר בבוקר, הרטיב את האצבע ברוק, ולפי כיוון הרוח קבע את המחיר.

כמו פעם.

וכמו שקורה, אגב, במחיר של כמעט כל מוצרי המזון שאנחנו קונים.

ותחשבו על זה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 450 מילים

מיקה נבחרה כסמל לשילוב. עכשיו היא עומדת בפני גירוש

מיקה באקרו, ילדה ממוצא פיליפיני, מככבת בחוברת לימוד שהוציא המרכז לטכנולוגיה חינוכית, כדוגמה ומופת לסובלנות ולשילוב בישראל ● ביום ראשון עצרה רשות האוכלוסין וההגירה את מיקה ומשפחתה ● הערעור שהגישו היום נגד גירושם וכליאתם - נדחה

מימין: מיקה באקרו המועמדת לגירוש, בחוברת של מט״ח

מיקה באקרו, ילדה בת 13 של בני זוג מהפיליפינים, מככבת בחוברת לימוד של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), כדוגמה ומופת לשילוב בחברה הישראלית. בימים אלה מיקה ומשפחתה מועמדים לגירוש.

מט"ח, גוף עצמאי הפועל לתועלת הציבור למען קידום מערכת החינוך בישראל, הוציא לפני כשנתיים חוברות לימוד לכיתות ד' במקצועות חברה, ואזרחות. נושא החוברות היה "ישראלים צעירים" והוצגו בו ילדים ממגזרים שונים בחברה.

מיקה באקרו השתתפה באחת החוברות שהפיקה מט״ח לצד חברה לכיתה, כדוגמה לישראלית צעירה. שניהם למדו באותה העת בבית ספר בלפור בתל אביב והשתתפו בפעילות של הצופים.

מיקה באקרו בחוברת של מט״ח
מיקה באקרו בחוברת של מט״ח

"ההורים שלי מהגרי עבודה שהגיעו לארץ לפני 20 שנה מהפיליפינים, כדי לעבוד כמטפלים בקשישים", סיפרה על עצמה מיקה בחוברת. "כאן הם נפגשו והתחתנו ונולדו להם שתי בנות, אני ומאורין אחותי. אף פעם לא הייתי בפיליפינים, אבל אני יודעת טגאולוג, השפה שמדברים בפיליפינים, אני יודעת גם עברית כמובן".

ביום ראשון, 18 באוגוסט, עצרה רשות האוכלוסין וההגירה את מיקה, את הוריה, שילה וראנדי, ואת אחותה מאורין, כחלק ממבצע הגירוש של עובדות זרות מהפיליפינים, שאשרת העבודה שלהן פגה. הארבעה נעצרו ביום ראשון ומאז הם כלואים בכלא "גבעון" ברמלה.

"הבן שלי לומד עם מיקה מכיתה א', היא חברה טובה שלו וחלק בלתי נפרד מהכיתה ומחבורה גדולה של ילדים", אומרת רותי בטינגר, שעיצבה את חוברות "הישראלים הצעירים" עבור מט"ח, ושבנה הצטלם לצד מיקה בחוברת.

"אנחנו, הורי וילדי בית הספר המומים מהמעצר ומוחים עליו. הגענו אתמול (ד') לבית המשפט, שבו התרחש הדיון אודות גורל המשפחה, והילדים הורשו להיפגש עם מיקה ומאורין. זה היה מאורע מאוד קשה, כי הילדים יצאו בוכים ועצובים. חשוב לנו לחזק את המשפחה ואת הבנות כי הן חלק מהשפחה ומהקהילה שלנו".

מחאה נגד גירוש עובדים פיליפינים וילדיהם (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
מחאה נגד גירוש עובדים פיליפינים וילדיהם (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

היום (ה׳) החליט בית הדין לעררים בתל אביב לדחות את הערעור שהגישו שילה ולסקו ורנדי בקארו ושתי בנותיהם, על ההחלטה לגרשם לפיליפינים. כמו כן נדחתה בקשתם להשתחרר מהכלא עד לגירושם ונקבע כי "רשות האוכלוסין וההגירה תפעל להרחקתם בהקדם האפשרי".

במינהל האוכלוסין סירבו להתייחס למעצר הספציפי של בני המשפחה, בין השאר משום שמעצרם של בני המשפחה נדון כעת בבית הדין לערעורים.

באשר לסוגיית גירושם של אזרחים זרים נמסר ממינהל האוכלוסין: "מדובר באזרחיות זרות השוהות בישראל תקופה ארוכה מאוד, בניגוד לכל דין וללא כל מעמד מוסדר. בחלק מהמקרים, אם לא ברובם, אבות הילדים ממתינים להם במדינת המוצא, ולחלקם יש גם ילדים נוספים שם, נוסף על הילדים השוהים כאן.

"העובדות, שכולן כבר אינן עובדות בסיעוד שנים רבות, נעצרו בגין שהיה בלתי חוקית ואולם, מתוך התחשבות ורצון לבוא לקראתן, הוחלט כהחלטה עקרונית לסמוך עליהן ולאפשר לילדיהן לסיים את שנת הלימודים כראוי ושהאמהות יכבדו את הסיכום, ייצאו באופן עצמאי יחד עם ילדיהן ויחזרו לביתן (ללא "גירוש").

"בניגוד לתמונה המצטיירת, מדובר במאות שוהות בלתי חוקיות אם לא יותר.

"אנו מצרים על הניסיון הבלתי פוסק לנצל את ההחלטה המתחשבת לרעה. המציאות מוכיחה כי עד כה, לאחר שעבר המועד שבו התחייבו לצאת, כי האמהות לא עמדו בהתחייבותן, וכי אף אחת מהן לא כיבדה את הסיכום עם הרשויות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 441 מילים
גיא זהר גיא זהר

ליברמן: בעד מצעדי גאווה, לא בקרב הקהילה החרדית

יו"ר ישראל ביתנו הגיב להקלטה מ-2013 בה נשמע מתנגד לקיום מצעדי גאווה ואמר: "מפלגתנו דוגלת בעיקרון של חיה ותן לחיות ומכבדת כל אדם באשר הוא" ● איימן עודה הצהיר על נכונות לשבת בקואליציית מרכז-שמאל בתנאים מסוימים ● חבריו לרשימה פחות מתלהבים ● גם בכחול-לבן מסתייגים ● גדעון סער: "שקד תהיה בליכוד, היא כרגע בחניית ביניים"

עוד 37 עדכונים

מגזר שלם עצר את נשימתו, כשהרב הראשי אסר לשחרר את גופת האם

סיכוי גדול שלא שמתם לב לכך, אבל אתמול עצר מגזר שלם את נשימתו. אישה המתגוררת בארצות הברית הובאה לקבורה בישראל. יחד עימה, באו לטקס הלוויה גם בני משפחתה הקרובים והרחוקים.

כאשר הגיעו בני המשפחה לקבל לידם את גופת אימם, הם נתקלו בסירוב. מתברר שהרב הראשי לישראל, דוד לאו, העומד בראש בית הדין הגבוה, קיבל המלצה בהולה מבית דין השוכן בארה"ב – להחזיק בגופת האם.

זאת על מנת להפעיל לחץ על בנה, אשר מעגן את אשתו למעלה מ-10 שנים (ובינתים הספיק להינשא לאישה אחרת בהיתר מיוחד של 100 רבנים) – למסור לה את גיטה ולאפשר לה לצאת לחופשי לאלתר.

כאשר הגיעו בני המשפחה לקבל את גופת אימם, הם נתקלו בסירוב. מתברר שהרב הראשי לישראל, העומד בראש בית הדין הגבוה, קיבל המלצה בהולה מבית דין השוכן בארה"ב – להחזיק בגופת האם

מאז פורסמה החלטת הרב הראשי, ניתן האות, וציבורים שלמים במגזר הדתי והחרדי החלו בדיונים קדחתניים ברשתות החברתיות (כן, גם דוסים משתמשים מושבעים ברשתות החברתיות) על עצם הלגיטימיות של ההחלטה.

מצד אחד, עומד לנגד עינינו סבלה המתמשך והלא יתואר של אישה עגונה, שקשורה בקשר מעוות עם התוקפן המעגן שלה, בעלה. היא אינה יכולה להקים משפחה על פי רצונה, כל עוד היא איננה משוחררת לחופשי על ידי בעלה הנוכחי.

גם אלו מן המגזר שלא מרוצים מתפקוד בית הדין, הביעו תמיכה במהלך הנדיר הזה. שהרי יותר מעשר שנות סבל יכולות להיפסק ברגע אחד, בעקבות הצעד ה'אמיץ' ויוצא הדופן שנקט בית הדין. אשריו של בית הדין שנעמד על רגליו האחוריות למען אישה עגונה – טענו המצדדים בהחלטה.

מנגד, טענו מבקרי ההחלטה: איך ניתן לערב משפחה שלמה במעשיו של בן משפחה בודד מתוכם? האם עליהם לשלם מחיר על מעשים – חמורים ככל שיהיו – אשר לא נעשו על ידיהם?

איזה תוקף חוקי יש להחלטה המענישה קולקטיבית בני משפחה, ועוד בשעה רגישה וקשה כל כך? שלא לדבר על פגיעה בכבוד המת, אשר הוא ראשון במעלה מבחינת ההלכה.

הדיונים הסוערים לא פסחו על אף מגזר, והיוו תעסוקה הולמת לתקופת 'בין- הזמנים', בה בני הישיבות והאברכים יוצאים לחופשה מהלימוד.

דבר אחד טוב וחשוב יצא מהסערה אמש. סוגיית הנשים העגונות עלתה על השולחן בכל בית ובית במגזר, בצורתה המכוערת והברורה ביותר. פעולה שוות ערך לעשרות קמפיינים יקרים ומתוחכמים להעלאת מודעות לנושא. האמפתיה שהופגנה כלפי העגונה מצד כל גווני הקשת בציבור הדתי והחרדי, ראויה לציון.

אשרי בית הדין שנעמד על רגליו האחוריות למען עגונה – טענו המצדדים בהחלטה. מנגד, טענו מבקריה, איך ניתן לערב משפחה שלמה במעשי בן משפחה בודד מתוכם? האם עליהם לשלם מחיר על מעשיו?

אתם בטח שואלים מה החידוש הגדול בהבעת אמפתיה למצבה של העגונה. אמנם זה נראה אך טבעי, להביע הזדהות עם כאבה של אישה כבולה, הסובלת מאלימות, אך זהו אינו דבר של מה בכך.

הזדהות עם החלש והמדוכא, במיוחד עם הוא שייך למגדר הלא נכון, לא נפוצה במיוחד בעולמנו. לרוב, אנו נעדיף להזדהות עם החזק, ולהתחבר למקור הכוח והשררה.

לבסוף, הסכים המעגן לשחרר את אשתו וגופת אמו שוחררה לאלתר. אז הנה לכם מעט מהסיבות מדוע אני תומך בהחלטת בית הדין:

1

בראש ובראשונה, הרווחנו את שחרורה הקרב של העגונה.

2

בית הדין מתוייג כאקטיבי ואגרסיבי יותר מול מעגנים.

3

מעגנים פוטנציאלים ירתעו ממהלך שעלול לסבך אותם עם בני משפחתם.

4

המודעות לסבלן של העגונות התפשטה כאש בשדה קוצים. בתפילה ליום בו אנשים אלימים לא יוכלו להשתמש בכלים דתיים, קדושים מיסודם, כדי להתעלל באחרים.

צביקי פליישמן - חב"דניק מקרית מלאכי. חי היום בירושלים הקדושה. נשוי ואב ל-2, בוגר תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. מייסד 'לא תשתוק' . סמנכ"ל חקירות ב-JCW. אוהב את המקום שאני חי בו, ומשתדל להפוך אותו לטוב יותר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 505 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן לפני 3 דקות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הקפה הזול מתקרר: קופיקס סגרה השנה עשרה סניפים ומכירותיה ירדו ב-8%

רשת הקפה והמרכולים המוזלים הכפילה את ההפסד ברבעון ביותר מפי 2 לרמה של 6 מיליון שקל ● צברה עד כה הפסד של 48 מיליון שקל ● קופיקס מפעילה כיום 106 סניפי קפה ו-31 סופרים בישראל ועוד 139 סניפים בזכיינות ברוסיה

רשת הקפה והמזון המוזל קופיקס ממשיכה להציג הפסדים ולסגור סניפים. ההכנסות לרבעון השני ירדו ב-8% לרמה של 68 מיליון שקל. הירידה נובעת הן מפעילות בתי הקפה והן מפעילות המרכולים. קופיקס מסבירה את הירידה בצמצום מספר הסניפים ובירידה במכירות של הסניפים שהיו פתוחים גם אשתקד.

למרות החולשה במכירות, הרשת הצליחה לשמור על יציבות הרווח הגולמי ברבעון, ברמה של כ-18 מיליון שקל, הודות לצמצום הוצאות ושיפור תנאי הסחר תחת המטרייה של רשת רמי לוי.

בשורה התחתונה, קופיקס הכפילה את ההפסד הרבעוני ביותר מפי 2 לרמה של כ-6 מיליון שקל, ובמחצית הראשונה כולה ההפסד גדל ל-11.5 מיליון שקל. ההפסד מיוחס הן לפעילות בתי הקפה והן לפעילות המרכולים.

מתחילת השנה הנוכחית, קופיקס סגרה 10 סניפים של בתי הקפה בהפעלה עצמית וזכיינות, ופתחה סניף מרכול אחד.

אבי כץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אבי כץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בסך הכל, הרשת מפעילה כיום 106 סניפי קפה ו-31 סניפי סופר קופיקס. במקביל, קופיקס פתחה עד היום 139 בתי קפה בזכיינות ברוסיה.

קופיקס דיווחה על תוצאותיה אתמול אחר הצהריים. הרשת, שהוקמה ב-2013 על ידי אבי כץ, פרצה לשוק במכירת מגוון מוצרים במחיר אחיד של 5 שקלים. לפני ארבע שנים היא הונפקה בבורסה בתל אביב.

מנכ"לית הרשת היא איריס גרייבר ובעלת השליטה היא רשת רמי לוי המחזיקה כ-50% והמייסד אבי כץ מחזיק כ-10%. עד היום צברה קופיקס הפסדים של 48 מיליון שקל בסך הכל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 198 מילים

תגובות אחרונות

הקשר בין בחירות וחקירות לא התחיל בכחול-לבן

מאז ומתמיד נהגו המפלגות בישראל לשכור חוקרים פרטיים וחברות אבטחת מידע ולשלב אותם בקמפיין הבחירות ● אם פעם החשש היה גניבת סרטוני התעמולה לפני שידורם, היום בעיקר חוששים מחפרפרות והדלפות ● ועדיין, מומחים בתחום אומרים: האזנות סתר כמעט אף פעם לא מאותרות

החקירה הפנימית שנערכה בכחול-לבן, אשר נחשפה בימים האחרונים בתקשורת, אינה אירוע חריג בפוליטיקה. גם ההדלפות והמתיחויות הפנימיות ברשימת המרכז-ימין החדשה אינן דבר חדש.

מפלגות פוליטיות היו מאז ומתמיד – וימשיכו להיות – כר פורה לחילוקי דעות ומאבקים, חלקם ממניעים ענייניים וחלקם תוצאה של הכוח, הכבוד ולעתים גם הכסף, הכרוכים בעשייה הפוליטית.

כמה חוקרים פרטיים ששוחחו עם זמן ישראל מעידים, כי מאז ומתמיד נהגו המפלגות בישראל לשכור את שירותיהם. לרוב מדובר בבדיקות שנועדו לחשוף חפרפרות, לוודא שהמטה אינו מושא להאזנות סתר, לבצע תחקירי עומק על יריבים, ולחשוף חדירות סייבר. כחול-לבן לא המציאו דבר.

לדברי ח"כ לשעבר איתן כבל, הנוהג לשכור משרדי חקירות היה נפוץ בעיקר בשנות השמונים והתשעים, טרום עידן האינטרנט והרשתות החברתיות, כאשר תשדירי התעמולה בטלוויזיה נתפסו ככאלה שיכולים להכריע מערכות בחירות.

איתן כבל (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
איתן כבל (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"הניסיון לגנוב, או לפחות המחשבה שגונבים לך את החומר, וכבר באותו לילה יודעים לתת לך תשובה מוחצת, הפכה להיות אחד הדברים הכי מרכזיים בקמפיינים", אמר כבל.

"לדעתי, אם אתה שואל אותי על אמת, זה אגדות. אבל אז משרדי חקירות עבדו סביב השעון במערכות הבחירות.

"אני אספר לך אנקדוטה. ב-2006, כשניהלתי את קמפיין מפלגת העבודה, פנה אלי אחד המשרדים ואמר בוא תשכור את שירותיי. שאלתי, כמה אתה רוצה? והוא ענה: לא פחות ממיליון שקל. עניתי לו: מצידי, שיגנבו את הכל".

כבל מעריך שהתפתחות תחום הסייבר עשויה לגרום לצמיחה מחודשת של תחום החקירות הפרטיות בקמפיינים, מחשש לחדירה למאגרי מידע, גניבת חומרים והטמעת וירוסים שיפגעו ביכולות השיווק והתפעול של המפלגות.

"ב-2006, כשניהלתי את קמפיין מפלגת העבודה, פנה אלי אחד המשרדים ואמר בוא תשכור את שירותיי. שאלתי, כמה אתה רוצה? והוא ענה: לא פחות ממיליון שקל. עניתי לו: מצידי, שיגנבו את הכל"

לדברי החוקרים הפרטיים, החקירות הנוכחיות אכן עוסקות בעיקר בסייבר, אך גם באיתור חפרפרות והאזנות סתר. ובעוד שהאזנות סתר כמעט אף פעם לא מאותרות, חפרפרות דווקא נחשפו בכמה מקרים.

לדברי אסף ויצמן, יו"ר לשכת החוקרים הפרטיים, בחלק מהמקרים שבהם שכרו מפלגות משרדי חקירות, המטרה היתה להפריך מידע שקרי שנועד לפגוע בהן.

"כל בן אדם שרוצה לברר את האמת ולהציג אותה, בניגוד לטענות של מישהו אחר, משתמש בחוקר פרטי. זה נכון גם לחברות ומפלגות. הרעיון בשימוש בחוקרים פרטיים הוא שהם באים בצורה סמויה, משקפים את המציאות כפי שהיא, ומציגים את ההוכחות והראיות לכך".

ויצמן מבהיר כי חקירות שנועדו לאסוף מידע מכפיש על יריבים פוליטיים פחות נפוצות, הן בגלל העלות הגבוהה הכרוכה בפעילות כזאת, והן משום שחוקרים חוששים לתת יד למה שעשוי להפוך לסחיטה.

"רוב העיסוק שלנו היום במה שקשור למפלגות ובחירות קשור למדיה ולעניין הדיגיטלי. המון מפלגות משתמשות בפרופילים מזויפים, בקבלני קולות, בקניית חבילות לייקים ובטכניקות דומות, כדי לקבוע את סדר היום הציבורי".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 398 מילים
לאן באמת הולכים כספי המסים של תושבי עפולה?

עיריית עפולה מציגה: פחות 3 מיליון שקל לתושבים, 2 מיליון שקל יותר למשכורות

תחקיר זמן ישראל משכורות מנופחות, קיצוץ בשירותים לציבור, מינויים שנויים במחלוקת, הקמת אגף עירוני שרבים מערערים על נחיצותו וניסיון להעביר את אחד מבתי הספר בעיר לידי ש"ס ● כתבה שנייה על התנהלותו של ראש עיריית עפולה, העיר שמסרבת לרדת מהכותרות

עוד 2,368 מילים

פרשנות כחול-לבן צריכה לתת לנתניהו חיבוק דב

הווטו שמטילים בכחול-לבן על ישיבה עם נתניהו משרתת את ראש הממשלה ● כל עוד כחול-לבן פוסלים אותו אישית, הוא אינו נדרש להסביר מדוע אינו רוצה להקים ממשלת אחדות ● אבל התפקיד של כחול-לבן כעת הוא למנוע את האפשרות שתקום ממשלת ימין צרה שתפרק את הדמוקרטיה הישראלית, גם במחיר ישיבה עם נתניהו ● רק כך ישימו את "ישראל לפני הכל" ויגיעו לשלטון

הסערה סביב חקירת ההדלפות בכחול-לבן מנופחת ומופרזת משיקולים פוליטיים של ערב בחירות – ומפספסת את העיקר: מה שחשוב באמת בבחירות הללו הוא מניעת מהלכים בסגנון טורקיה, הונגריה ופולין, שיפרקו את הדמוקרטיה הישראלית.

הסיכויים של בנימין נתניהו להקים ממשלת ימין-חרדים צרה ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, שתקנה לו חסינות או תאפשר לו לכהן במקביל לניהול משפטו, אמנם אינם גבוהים, אך יש לזכור שבשתי מערכות הבחירות האחרונות ניבאו הסקרים האחרונים לליכוד חמישה ושישה מנדטים פחות מהתוצאה הסופית.

כמו במבצעי קומנדו מתוכננים היטב, שכה מוכרים לרמטכ"לים בצמרת כחול-לבן, אי אפשר להשאיר בבחירות האלה דבר ליד המקרה. נדרש ניהול סיכונים הדוק כדי למנוע מנתניהו ממשלה עם מפלגות הימין והחרדים, השותפות לשאיפותיו לפרק את הדמוקרטיה. הפסד אינו אופציה, כי אז מינוי שומרי סף שבויים כמו במשרד מבקר המדינה ובנציבות שירות המדינה יהיה רק קדימון חביב למה שעלול לקרות כאן.

לכחול-לבן יש מהלך בשרוול שיכול לדחוק כבר כעת את נתניהו לפינה. ראשיה צריכים להפנים, בהלימה עם סיסמת הבחירות "ישראל לפני הכל", שמניעת ממשלת ימין צרה חשובה אפילו מסילוק נתניהו. זאת טובת המדינה.

ומשום שכך, עליהם להודיע, גם אם בחוסר רצון: באנו להחליף את נתניהו, אבל אם ניאלץ לבחור בין לשבת באופוזיציה ולתת לממשלת החסינות לפעול כרצונה, לבין שותפות בממשלת אחדות בראשות נתניהו, נבחר באפשרות השניה מתוך אחריות לאומית. זהו הרע במיעוטו.

על כחול-לבן להודיע, גם אם בחוסר רצון: אם ניאלץ לבחור בין לשבת באופוזיציה ולתת לממשלת החסינות לפעול כרצונה, לבין שותפות בממשלת אחדות בראשות נתניהו, נבחר באפשרות השניה מתוך אחריות לאומית

ממשלת אחדות, גם אם בהובלת נתניהו, תעצור את מהלכי העיוועים דוגמת סיפוח חלק מהשטחים, החינוך הדתי-לאומני שרפי פרץ מבקש להשליט, המשך "רפורמות" כמו הפוליטיזציה של מוסד הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה, והחלשת בית המשפט העליון. ממשלה כזאת תשאיר את הסמוטריצ'ים בחוץ, על הזיותיהם המשיחיות והאנטי-דמוקרטיות, ותחזיר את הימין הדתי לממדיו הטבעיים.

הווטו המוטל כעת על נתניהו מצד ראשי כחול-לבן משרת אותו. הוא ממילא אינו רוצה להקים איתם ממשלת אחדות בכל תרחיש, משום שברור לו שבממשלה כזאת הוא לא יזכה בחסינות ולא יוכל לכהן כשכתבי אישום חמורים מרחפים מעל לראשו. נוח לו שראשי כחול-לבן פוסלים אותו, משום שהוא אינו נדרש להסביר מדוע אינו רוצה להקים איתם ממשלה.

הווטו המוטל כעת על נתניהו מצד ראשי כחול-לבן משרת אותו. נוח לו שראשי כחול-לבן פוסלים אותו, משום שהוא אינו נדרש להסביר מדוע אינו רוצה להקים איתם ממשלה

חיבוק דב מצד כחול-לבן יכניס את נתניהו למלכוד. הוא ייאלץ לחלץ מהגורן ומהיקב טיעונים לפסילתם, מה שיסייע לחשוף את כוונותיו האמיתיות, שאינן מקובלות גם על חלק לא מבוטל ממצביעי הליכוד.

לפי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה ממאי האחרון, 26% ממצביעי הליכוד מתנגדים למתן חסינות לנתניהו. הצפת שיח החסינות בעקבות הסרת הווטו, עשויה להגשים את חלומה של כחול-לבן לזכות במצביעי ליכוד.

מטרה טקטית חשובה נוספת שניתן להשיג היא חיזוק מפלגת ימינה על חשבון הליכוד. השיח הציבורי על ממשלת האחדות שעשויה לקום, שתיתפס בימין העמוק ובימין הדתי כממשלת מרכז במקרה הטוב, תבריח מהליכוד מצביעים מהאגף הימני שלו, ותקשה על המפלגה לבצע את "משתה" המנדטים המוכר ביום הבחירות. כפועל יוצא, יגדלו סיכוייה של כחול-לבן להיות המפלגה הגדולה ביותר, ושל בני גנץ להיות ראש הממשלה הבא.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 478 מילים

פרשנות בסוף, זה נגמר בפיתוח התיירות הישראלית לאומן

למרות ההצהרות הפומפוזיות, המצעדים הצבאיים והתמונות החגיגיות, בנימין נתניהו חזר מאוקראינה עם הישגים שהם כמעט חסרי משמעות

עוד 595 מילים
יהדות ארה״ב סוערת והממשלה בישראל שותקת

איימן עודה: "טראמפ אנטישמי ונתניהו שותק שתיקה דוחה"

עודה הוא ראש המפלגה הראשון שתקף את התבטאותו של נשיא ארה"ב נגד היהודים ● מנכ"ל התנועה הרפורמית: "נתניהו הפך את עצמו לכלי במשחק הפוליטי הפנים-אמריקאי על חשבון האינטרסים של ישראל והעם היהודי" ● בליכוד ובימינה מעדיפים לשתוק ● והיחיד שמסכים עם טראמפ הוא ברוך מרזל

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה הוא ראש המפלגה הראשון בפוליטיקה הישראלית שמגיב להתבטאותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לפיה "היהודים שמצביעים למפלגה הדמוקרטית הם או בורים או לא נאמנים".

עודה מסר לזמן ישראל: "בסוף כל משפט איסלמופובי שמישהו אומר מסתתרת אמירה אנטישמית. אני לא יודע מה יותר דוחה, האמירה האנטישמית של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, או השתיקה הצבועה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו".

לעומת הביקורת החריפה שעוררו דבריו של טראמפ בקרב יהודי ארצות הברית, בהנהגה הישראלית שותקים.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון/פלאש 90)
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון/פלאש 90)

"נתניהו הפך את עצמו לשותף נלהב של האנטישמים"

עד כה, הגיבו לדבריו של טראמפ רק קומץ פוליטיקאים ישראלים. נתניהו ויו"ר ימינה איילת שקד, סירבו להתייחס לדבריו של טראמפ, וכך גם שאר הבכירים במפלגות המרכזיות, כולל הליכוד, כחול-לבן, ישראל ביתנו, והעבודה-גשר.

היחיד מהליכוד שהגיב, בזהירות רבה, היה ח"כ גדעון סער, שאמר בראיון לגלי צה"ל: "צריך להיות זהירים כדי לשמור על התמיכה בישראל גם במערכת הפוליטית וגם בציבור האמריקאי".

״בזמן שטראמפ מסית לאנטישמיות, נאלם נתניהו דום. אותו נתניהו גם אירח בארץ את נשיא הפיליפינים, שהשווה את עצמו להיטלר. בכל ההיסטוריה היהודית לא קם מנהיג שהיה מוכן להיות שותף כה נלהב של אנטישמים"

יו"ר המחנה הדמוקרטי, ניצן הורוביץ, טרם הגיב, ועד כה היחידה ממפלגתו שהגיבה הייתה ח"כ תמר זנדברג שאמרה: "הטלת ספק ב'נאמנות' מיעוטים מהדהדת מאנטישמיות, שהופנתה נגד העם היהודי במשך דורות. במקום שראש ממשלת ישראל יהיה הראשון לדרוש התנצלות, נתניהו ממשיך להעדיף את הברית עם טראמפ".

ואילו ח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת אמר: "טראמפ אמר שרוב יהודי ארה"ב אינם נאמנים. בעולם נורמלי, נשיא שהיה מדבר ככה על יהודי ארצו היה זוכה לגינוי החריף ביותר מראש ממשלת ישראל. אבל לא במקרה של נתניהו.

"בזמן שטראמפ מסית לאנטישמיות, נאלם נתניהו דום. אותו נתניהו גם אירח בארץ את נשיא הפיליפינים, שהשווה את עצמו להיטלר. בכל ההיסטוריה היהודית לא קם מנהיג שהיה מוכן להיות שותף כה נלהב של אנטישמים".

מרזל: "טראמפ צודק"

היחיד שגיבה פומבית את דברי טראמפ הוא ברוך מרזל ממפלגת הימין הקיצוני "עוצמה יהודית". מרזל אמר לזמן ישראל: "הדבר האחרון שאפשר להאשים את טראמפ ואת האמירה הזאת היא שזאת אמירה אנטישמית. הרי אכפת לו מארץ ישראל ומעם ישראל יותר מלכל נשיא אחר. זה לא אומר שאמירתו נכונה".

ברוך מרזל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
ברוך מרזל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

לדברי מרזל: "לא צריך לעשות הכללות, יש הרבה חברים ומצביעים במפלגה הדמוקרטית וחלקם אנשים טובים, אפילו חברים שלי. ועם זאת, טראמפ צודק בכך שיש ביהדות ארצות הברית גורמים, כמו הרפורמים למשל, שארץ ישראל ועם ישראל הם לא הדבר הכי חשוב בשבילם, הם קודם כל אמריקאים ואפשר להגיד שהם לא נאמנים לעם שלהם, אולי אף בוגדים בעמם אם הם בכלל נשארו יהודים".

הרב קריב: "נתניהו היה צריך להגיב"

הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל וחבר ברשימת המחנה הדמוקרטי, אמר לזמן ישראל: "התבטאות הנשיא טראמפ ספוגה בניחוח אנטישמי ויש בה התרסה חמורה נגד מליוני יהודים אמריקאים שמסורים למדינתם, ליהדותם ולמדינת ישראל גם יחד".

גלעד קריב (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
גלעד קריב (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

קריב לא חסך ביקורת גם מנתניהו, מקורבו של טראמפ, שבינתיים מסרב להגיב להתבטאותו. "במציאות תקינה, ראש ממשלת ישראל ושריו היו צריכים להגיב על הדברים ולדחות אותם" אמר קריב, "אולם חלק לא מבוטל משרי הממשלה אוחזים באותה דעה נפסדת וראש הממשלה, כפי שהוכח בפרשת חברות הקונגרס, הפך עצמו לכלי במשחק הפוליטי הפנים-אמריקאי המכוער".

"במציאות תקינה ראש ממשלת ישראל ושריו היו צריכים להגיב לדברים ולדחות אותם, אולם חלק לא מבוטל משרי הממשלה אוחזים באותה דעה נפסדת״

"זו היא רק דוגמה נוספת לאופן שבו נפגעים האינטרסים ארוכי הטווח של מדינת ישראל והעם היהודי על מזבח הפוליטיקה והחשבונות האישיים", סיכם קריב.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 523 מילים

הסערה בכוס המים בפעם הבאה זה עלול להיות הרבה יותר מסוכן

איש לא נפגע בפרשת המים המותפלים שמדדיהם זויפו, אבל הקלות שבה ניתן לשחק עם המים בברזים צריכה להדאיג את כולנו ● שוב התברר שהמדינה נרדמה בשמירה על האינטרס הציבורי

עוד 615 מילים
יהודי ארה"ב נגד טראמפ

"אנטישמי או לא אנטישמי - הנשיא עשה טעות"

הצהרתו של דונלד טראמפ אתמול, כי יהודי ארה"ב המצביעים למפלגה הדמוקרטית "אינם נאמנים", מסעירה את הארגונים היהודים בארה"ב ובישראל ● לצד חשש עמוק מעלייה בגילויי האנטישמיות באמריקה הצפונית, אומר דוד לונדון, מנכ"ל התאחדות עולי אמריקה: "יהודי ארה"ב הם האזרחים האמריקאים הנאמנים ביותר"

עוד 303 מילים
הפנסיונרים הישראליים עניים בהשוואה למדינות המפותחות

יוצאים לפנסיה ומאבדים שליש מההכנסות

מחקר בדק את נתוני ההכנסה של הישראלים מכל המקורות - עבודה, פנסיה, ביטוח לאומי והון משפחתי - והשווה אותן להכנסות עם היציאה לפנסיה ● המסקנה: בתוך שנתיים בין גיל 65 ל-67 ההכנסה נחתכת בשליש ● פרופ' אביה ספיבק: "מערכת הרווחה במדינת ישראל היא קמצנית, והקצבאות שאנו מקבלים מהביטוח הלאומי נמוכות מדי"

משפחה ישראלית מפסידה בממוצע כשליש מההכנסה הכוללת שלה עם הפרישה לפנסיה, והפנסיות של הישראלים נמוכות משמעותית בהשוואה לעמיתיהם הפנסיונרים בארצות מפותחות באירופה. נתונים אלה עולים ממחקר שנערך במרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון, על ידי ד"ר אביעד טור-סיני ופרופ' אביה ספיבק.

המחקר בדק את נתוני ההכנסה של הפנסיונרים הישראלים מכל המקורות – עבודה, פנסיה, ביטוח לאומי והון משפחתי – והשווה אותם הן להכנסה עד גיל 65 (כולל), והן להכנסה של פנסיונרים במדינות אחרות בעולם.

אביה ספיבק (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)
אביה ספיבק (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)

ממצאי המחקר מצביעים על כך שגובה ההכנסה של ישראלים אחרי גיל הפרישה מהווה 65.9% בלבד מההכנסה שהיתה להם לפני הפרישה. מדובר בירידה דרמטית, שכן היא מתייחסת לשינוי שחל בתוך שנתיים בלבד, בין גיל 65 לבין גיל 67, שהוא גיל הפרישה עבור גברים בישראל.

בגרמניה יחס התחלופה, כלומר ההכנסה בגיל הפנסיה לעומת ההכנסה משכר לפני הפרישה הוא 76.8%, בצרפת 83.1% ובאוסטריה 91.2%. מכל ארצות ההשוואה, רק בספרד היחס נמוך יותר מישראל והוא עומד על 63.3%.

זהו המחקר הראשון בישראל שעוקב אחר כל ההכנסות של אותה משפחה לפני גיל הפרישה ולאחריו, והוא מבוסס על נתוני הסקר הבינלאומי SHARE שמאפשר להשוות את הממצאים בישראל לאלה של ארצות אירופה, שעורכות סקרים מקבילים.

"מערכת הרווחה במדינת ישראל היא קמצנית, והקצבאות שאנו מקבלים מהביטוח הלאומי נמוכות מדי", מסביר פרופ' אביה ספיבק, מנהל המרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון.

לדבריו, המערכת פנסיונית של חיסכון אישי לגיל הפרישה לא טובה בישראל. ״אחת הסיבות המרכזיות לכך היא מודעות נמוכה מדי של העובדים שלא עומדים על זכויות הפנסיה שלהם מול המעסיק. לעתים רק חלק מהשכר נחשב לצורך ההפרשות הפנסיוניות״, אומר ספיבק.

״רפורמת הלאמת קרנות הפנסיה שנערכה בשנת 2003 שהחלה גביית דמי ניהול ממקבלי הפנסיה והעלאת גיל הפרישה הביאו לצמצום זכויות החוסכים", אומר ספיבק. כמו כן הוא מציין כי רק ב-2008 נכנס לתוקפו ״חוק פנסיה חובה, שמחייב את המעסיקים ואת העובדים להפריש ביטוח פנסיוני״.

״העובדים שלא עומדים על זכויות הפנסיה שלהם מול המעסיק. לעתים רק חלק מהשכר נחשב לצורך ההפרשות הפנסיוניות״

פרופ' ספיבק מדגיש כי המצב היחסי של מדינת ישראל עלול להיות גרוע יותר בשנים הבאות, בגלל רפורמות צפויות, כגון העלאת גיל הפרישה. "יש צורך דחוף במדיניות כלכלית חדשה, שתשפר את מצב הפנסיונרים במדינת ישראל בעתיד. הענף כיום לא מקצועי מספיק, וחייבים להכשיר מומחים בתחום כדי לשפר את כל המערכת".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 348 מילים

בית הקלפים של חיים כץ

טיוטת כתב האישום נגד ח"כ חיים כץ מספרת סיפור מדהים על מערכת היחסים ההדוקה ויחסי הגומלין בין ההון לשלטון בישראל ● למרות ההאשמות החמורות, כץ - שנאלץ להתפטר מתפקידו בממשלה - טוען כי לא היה כלום ולא יהיה כלום ● הצעת קריאה מודרכת במסמך שחמק מתחת לרדאר התקשורתי

עוד 1,454 מילים
סגירה