הגלובוס השחור: מזהם השבוע

25 דקות דיבר ראש הממשלה נפתלי בנט בעצרת הכללית של האו"ם. אפילו שנייה אחת מהן לא הוקדשה למשבר האקלים או לנושאי סביבה בכלל. ג'ו ביידן, בוריס ג'ונסון, ועוד ראשי מדינות רבים התייחסו בנאומיהם בהרחבה לסוגיה החמה – תרתי משמע – שעל סדר היום העולמי, אבל את ראש ממשלת ישראל זה לא מעניין.

זה לא רק מלמד, למרבה הצער, שמבחינת תפיסת העולם וסדר העדיפויות יש מכנה משותף רחב בין בנט לקודמו; זה גם פשוט לא חכם.

נאומים מהסוג הזה נועדו לצרוב תדמית: בנט ניסה להציג את ישראל כמעוז של חדשנות, טכנולוגיה ורוח חופשית בשכונה עוינת וחשוכה. בעולם המפותח, כל התכונות האלה מקושרות באופן אוטומטי עם חשיבה ירוקה. מנהיג שמדבר כמעט חצי שעה בלי להזכיר סביבה ואקלים אפילו פעם אחת, נתפס בדיוק הפוך מכל קווי המתאר שבנט ניסה לשוות לעצמו ולישראל.

בנט ניסה להציג את ישראל כמעוז של חדשנות, טכנולוגיה ורוח חופשית בשכונה עוינת וחשוכה. בעולם המפותח, כל התכונות האלה מקושרות באופן אוטומטי עם חשיבה ירוקה

ויותר מזה: גם אם בנט יחזור מאה פעם על הטענה שישראל שוחרת שלום, חלק ניכר ממדינות העולם לא יקנו את הסחורה הזו ולא ישכחו את הכיבוש. סביב המשבר הסביבתי, לעומת זאת, הרבה יותר קל לגבש קונצנזוס.

ראש הממשלה נפתלי בנט נואם בעצרת הכללית של האו"ם, 27 בספטמבר 2021 (צילום: AP Photo/John Minchillo, Pool)

בדיוק כפי שישראל זכתה להערכה רבה בעולם בגלל הראשוניות בתחום החיסונים, היא יכולה לזכות בנקודות קלות אם תבליט את הישגיה בטכנולוגיות לחיסכון במים וחקלאות מדברית, אם תתחייב לגייס את יכולותיה לטובת המאבק במשבר האקלים ואם תציג חזון של אי ירוק במדבר הולך ומתלהט.

מצד שני, ממשלת ישראל לא עמדה ברוב היעדים וההבטחות שפיזרה בעשור האחרון בתחום הזה. אז בנט לפחות לא הבטיח את מה שאולי לא יקיים. וזה בהחלט מבדיל בינו לבין קודמו.

הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

אם על כל עץ בישראל היה שלט כמו זה שהצמידו בבית החולים 'מאיר' בכפר סבא למכנף הנאה התמיר (18 מטר גובה) שממוקם בחנייה, אולי לא היו נכרתים בכזאת קלות רבבות עצים בשנה ברחבי הארץ.

השלט שנתלה על העץ בחנייה של בית חולים מאיר בכפר סבא (צילום: מתוך דף הפייסבוק 'רחובות של עצים'‎)

ואם היו הרבה יותר עצים במרחב הציבורי בישראל, פחות אנשים היו צריכים להגיע לבתי חולים.

טיפ ירוק לשבת

בטרם קראתי את "במקום הכי יפה בחוף" ("אגם" הוצאה לאור) הייתי סקפטי: ספרים על סביבה ושמירת טבע, בעיקר כאלה שמיועדים לילדים, נוטים להיות דידקטיים ולהטיף מוסר ירוק. הם צודקים, אבל לא תמיד מעניינים.

עטיפת הספר "במקום הכי יפה בחוף" (צילום: הוצאת אגם)

אלא שמהר מאוד נשביתי בקסם המילים שכתב אלעד וינגרד והאיורים של ענת ורשבסקי.

חוף בתולי, ים כחול, ומאבקי שליטה בין שועל נדל"ניסט לצבה שרק רוצה להטיל ביצים וקוף שמעוניין להמשיך להתנדנד על עצי הקוקוס.

בסיום יש לקח – אבל לא בהכרח מהסוג הצפוי שצבוע בשחור ולבן. אם ילדיי היו עדיין בגיל הנכון, הייתי שמח להקריא להם את הסיפור הזה לפני השינה.