קולנוע עידן הקרח

אחרי 40 שנה של צילום תת-ימי, לעמוס נחום נשאר חלום אחד להגשים ● סרט תיעודי חדש מתעד את המרדף המרהיב והמסוכן שלו אחרי דוב הקוטב הענק ● "האמת היא שמעולם לא נכשלתי בניסיון לראות חיה, לבוא במגע עם החיה"

  • משפחת דובי קוטב שוחים (צילום: באדיבות עמוס נחום)
    באדיבות עמוס נחום
  • עמוס נחום (צילום: קדינג זו)
    קדינג זו
  • פינגווין עומד בפני כלב ים נמרי (צילום: באדיבות עמוס נחום)
    באדיבות עמוס נחום
  • דוב קוטב "מושיט יד ללחיצה" (צילום: באדיבות עמוס נחום)
    באדיבות עמוס נחום

במשך קרוב לארבעה עשורים, הצלם התת-ימי עמוס נחום היה אחראי לצילומי טבע זוכי-פרסים, חלקם בעלי מוניטין על-זמני – מקטלנים ועד כרישים לבנים. אך בכל הזמן הזה, מצולם אחד חמק ממנו – דוב הקוטב.

המאמצים של נחום לצלם את טורף האלפא הזה בים מוצגים בסרט תיעודי חדש, "תמונת חייו", של צמד היוצרים דני מנקין ויונתן ניר. הסרט, שצולם באזור הארקטי של קנדה, הוקרן לראשונה בפסטיבל "דוקאביב".

המפיקה בפועל של הסרט היא ננסי ספילברג, אחותו של הבמאי סטיבן ספילברג, שיצר את סרט האימה "מלתעות". מנקין צוחק על כך שבמקום Jaws, הסרט שלו הוא על Jews – חבורת יהודים שנוסעים לאזור הארקטי.

יוצרי הסרט התיעודי רואים ב"תמונת חייו" תיקון של "מלתעות", בכך שהוא מראה שעולם החי המפחיד יכול להיות יפהפה. בעולם הזה חיים כלב הים הנמרי, שנחום (65) צילם כשהוא רודף אחרי פינגווין חסר מזל לחופי חצי האי האנטרקטי. גם האנקונדה, התנין והכריש הלבן הם חלק מיום העבודה שלו.

כשהוא נשאל על הלוקיישנים המועדפים עליו, נחום אומר כי "אין לי מיקום מועדף. כדור הארץ הוא המקום המושלם לצילום. כל מיקום כל כך שונה וייחודי. יש לי ככל הנראה את המבחר הרחב ביותר של צילומי טבע מכל מי שאני מכיר".

עמוס נחום (צילום: קדינג זו)
עמוס נחום (צילום: קדינג זו)

המצולמים שלו, שנחשבים מסוכנים, נמצאים למעשה בסכנה בעצמם. הוא צילם תמונות מטלטלות של בעלי חיים שנפגעים מזיהום, כמו לווייתנית מסוג קטלן וצאצאה הגוסס, ו"אנחנו רואים את זה יותר ויותר", הוא אומר בצער.

ולמרות השיניים והטפרים שלהם, המצולמים שלו מוכנים להצטלם כל עוד נחום עומד בכמה עקרונות בסיסיים. "הכי חשוב זה להיות רגוע ו'אסוף'", הוא מסביר. "הטעות הגדולה ביותר של צלם בעלי חיים היא להיות אגרסיבי למדי".

משפחת דובי קוטב שוחים (צילום: באדיבות עמוס נחום)
משפחת דובי קוטב שוחים (צילום: באדיבות עמוס נחום)

הרוגע הזה חשוב גם כשמצלמים את דוב הקוטב, שבני אדם יכולים להוות חלק מהתזונה שלו. הזכרים יכולים לשקול עד 750 ק"ג, ועוצמות השחייה והצלילה שלהם התבררו כקטלניות בניסיון הראשון של נחום לצלם דוב קוטב בים, ב-2005.

"פחדתי פחד מוות", הוא נזכר בחוויה המטלטלת. "צחקתי על זה, אבל פחדתי. הלב שלי דפק". עם זאת, הוא אומר, "רציתי לעשות את זה שוב".

הזמן שחלף עד לניסיון השני שלו – ב-2015 – דווקא עזר למנקין ולניר להשלים את הפקת הסרט. "זה לקח הרבה זמן", נזכר מנקין. "בין לבין, היינו צריכים לעצור את ההפקה ולגייס כסף. זה היה תקציב גדול מאוד, להגיע לאזור הארקטי".

כפי שלנחום הייתה מוטיבציה בקשר לדוב הקוטב, ליוצרים הייתה מוטיבציה בקשר אליו. "מאוד התעניינתי בקריירה שלו", אומר ניר. "הוא מאוד ידוע, אבל אף אחד לא באמת מכיר אותו. הוא מדבר על הפילוסופיה שלו, לא על חייו האישיים".

בהתאם, המשפחה של נחום סיפקה עומק לסרט – לרבות היחסים המורכבים שלו עם אביו, שרצה שעמוס יהפוך לנגר ולא היה מרוצה מכך שלא הקים משפחה. אחותו, אילנה, ראתה דמיון בין היחסים של אחיה עם אביו לאלה עם דוב הקוטב.

נחום, לעומת זאת, אומר כי "מעולם לא ראיתי את דוב הקוטב כמו אבי, אבל זו דעתה ואני מכבד אותה. אני לא רואה את דוב הקוטב בתור אבא שלי. אני רואה דוב קוטב, בעל חיים שרציתי לצלם. אהבתי לחשוב על קרח במדבר הישראלי".

כריש לבן יוצא מהמים (צילום: באדיבות עמוס נחום)
כריש לבן יוצא מהמים (צילום: באדיבות עמוס נחום)

מוקדם יותר בחייו, היה מדבר אחר – סיני. נחום מספר כי שירת ביחידה מובחרת במהלך מלחמת יום כיפור, והשתתף בקרב הקשה בחווה הסינית. גם היום, הדיבור על השירות שלו מותיר אותו "מאוד אמוציונלי, השיער שלי סומר", הוא אומר.

בישראל, נחום היה צלם מלחמה, וגם צלם אופנה. הוא למד לעבוד מתחת למים לפני ובמהלך השירות הצבאי שלו. ב-1978, נסע לארצות הברית ללמוד צילום תת-ימי באופן מקצועי. בסופו של דבר הוא נכנס לעסקי הצלילה, "ולקחתי את המצלמה איתי", הוא מספר, "התחלתי לצלם תמונות, ןזה התפתח משם".

לאחר עשור, החליט למצוא נישה ולהתמקד בהתנהגויות של בעלי חיים גדולים, מהכריש הלבן הגדול המשתמש בזנבו לצוד, ועד לנמר השלג המשחק על פסגת הר. "קבעתי מסלול אל החלק הכי מתקדם של צילום טבע", הוא אומר.

נחום קיבל פרסים רבים, ביניהם מחברת ניקון וערוץ BBC (שבחר בו פעמיים לצלם הטבע של השנה בקטגוריית "התנהגות בעלי חיים"). ב-2005, ניר החל להתעניין בסיפור שלו ופנה למנקין, "אבל הבנו שהתקציב של הסרט גבוה מידי".

הוא ומנקין שמו בצד את הפרויקט ועבדו על סרטים אחרים במשך כעשור. רק ב-2105, כאשר נחום היה מוכן לניסיון נוסף לצלם את דוב הקוטב, הם ליוו אותו לאזור הארקטי, מסע של אלפי קילומטרים צפונה. הסרט משקף את השטח העוין: מזג אוויר קר, המוני יתושים ואיום מתמיד של אותם יצורים שנחום רוצה לצלם.

הקולנוענים חברו למומחים מאוכלוסיית האינואיטים הילידית, משפחה קלוג'אק, שחבריה שימשו בתור מדריכים. הקלוג'אקים, שהובכו מאספקת הראמן השופעת של היוצרים, תפסו דגים וייבשו אותם במהלך המסע עבור כל הקבוצה.

דוב קוטב "מושיט יד ללחיצה" (צילום: באדיבות עמוס נחום)
דוב קוטב "מושיט יד ללחיצה" (צילום: באדיבות עמוס נחום)

זה היה מרוץ נגד הזמן: בשל מזג האוויר והתקציב, לנחום הוקצו חמישה ימים למשימה. ביום הרביעי הוא כמעט הצליח, כשזיהה דוב קוטב במים. אך בדומה לניסיון הלא מוצלח ב-2005, היה צורך לחלץ אותו אחרי שהדוב הפך לאגרסיבי.

בנקודה זו, נחום פנה לניסיון רב השנים שלו עם אמא אדמה, כדי לשמור על האמונה. "ביליתי כל כך הרבה זמן בשטח", הוא אומר, "והאמת היא שמעולם לא נכשלתי בניסיון לראות חיה, לבוא במגע עם החיה".

במסע הספציפי הזה, "היה הרבה לחץ להגיע לסוף, הרבה כסף ותקווה עמדו על הפרק והקולנוענים היו מאוד חרדים". אבל, הוא מוסיף, "אני מבין אנושיות. אני סומך על היקום. משהו עמד לקרות, והייתי צריך לקוות לטוב ביותר".

משמאל: המדריך האינואיטי בילי קלוג'אק, אדם ראביץ', יונתן ניר ודני מנקין (צילום: Courtesy)
משמאל: המדריך האינואיטי בילי קלוג'אק, אדם ראביץ', יונתן ניר ודני מנקין (צילום: Courtesy)

מי שיצפה בסרט יגלה עד כמה האמונה שלו תוגמלה ביום האחרון של המסע.

מאז צילומי הסרט, נחום המשיך לעבוד מתחת למים, לרבות ניסיון לא מוצלח לתעד את החיה הגדולה ביותר על פני כדור הארץ. "ביליתי שבועיים לחופי קליפורניה אבל לא הצלחתי לצלם את הלווייתן הכחול באותו זמן", הוא אומר.

"לעתים קרובות למדי, אני חוזר בידיים ריקות. כמה אנשים מוכנים לעשות את זה?", מוסיף נחום, ומסביר כי הוא מתעד את החיות הענקית הללו כדי כדי "ליצור מורשת, לעשות משהו כדי להגן עליהן". אם הרע ביותר יקרה, הוא מסביר לי, "לפחות הדור הצעיר יכול לראות עד כמה מרהיבים היו היצורים של כדור הארץ".

עוד 889 מילים
סגירה