"צלצלת למשטרה?" שואלת הפקידה בלשכת התעסוקה את אלכס, גיבורת סדרת המופת "Maid" שפרצה לחיינו החודש והכניסה אגרוף בבטן התמימה שלנו.

"לא. בשביל מה? כדי להגיד שהוא לא הרביץ לי?" עונה לה אלכס בפנים דומעות.

"צלצלת למשטרה?" שואלת הפקידה בלשכת התעסוקה את אלכס, גיבורת סדרת המופת שפרצה לחיינו החודש והכניסה אגרוף בבטן התמימה שלנו. "לא. בשביל מה? כדי להגיד שהוא לא הרביץ לי?"

"אני יכולה למצוא לך מקום במקלט לנשים מוכות" ממשיכה הפקידה לנסות. אלכס לא חלקה איתה את כל הפרטים הקטנים של הזוגיות שלה אבל פניה המפוחדות מסגירות מציאות מורכבת.

"אני ממש לא רוצה לקחת מיטה של מישהי שהתעללו בה 'באמת'" מסרבת אלכס בנימוס.

"התעללו באמת? מה זה בעצם אומר" מתעקשת הפקידה ועושה עם אלכס חסד עצום כשהיא מחדירה לה למודעות שישנן צורות רבות של התעמרות, כאשר מכות פיזיות לאו דוקא מהוות את הקו האדום היחיד.

"נו. את יודעת. נשים שנפגעו באמת מהבעלים שלהן" מסבירה לה אלכס.

"ואיך נראית התעללות בכאילו?" שואלת אותה הפקידה, "הפחדות? איומים? שליטה?".

אלכס מורידה את העיניים. האסימונים נופלים. מאוחר יותר היא תגלה שבמקלט לנשים מוכות נמצאות כל מיני נשים. לחלקן סימני חניקה על הצוואר, אך אחרות נראות רגילות לחלוטין. נשים נורמטיביות כמוני וכמוך. אלכס תופתע לגלות שהן מנסות לעזוב את הבית בממוצע שבע פעמים לפני שהן עוזבות את בעליהן לתמיד.

לחלקן סימני חניקה על הצוואר, אך אחרות נראות רגילות לחלוטין. נשים נורמטיביות כמוני וכמוך. אלכס תופתע לגלות שהן מנסות לעזוב את הבית בממוצע שבע פעמים לפני שהן עוזבות את בעליהן לתמיד

אלכס מתעוררת באמצע הלילה. נחושה. לוקחת את התיק שהכינה מראש, מרימה את בתה בת השלוש ממיטתה, יוצאת מהבית חרישית, נכנסת בשקט לרכב ומתניעה. שון מתעורר, מגלה שאשתו ובתו עזבו ורץ החוצה לעצור את הרכב בגופו. ללא הצלחה.

כך נפתחת הסדרה הכי בועטת שהיתה פה לאחרונה.

הסצנה הזו מגלמת את סיוטה של כל אישה. המצב בבית כל כך חמור, שאת מחליטה לקום ולעזוב. אין לך תכניות לעתיד, בית או כסף, אבל הצלחות שהתעופפו אחרי ארוחת הערב, החור בקיר מהאגרוף שהונף סנטימטר מהפרצוף שלך, כולם מסמנים לך שרע פה ואת חייבת לברוח. עכשיו. מיד.

ואלכס יוצאת מהבית עם 30 דולר בכיס.

את לא מספרת לחברות או למשפחה הקרובה ואת לבד. הם הרי לא יבינו. לא יאמינו. הוא כזה אבא טוב.

אלכס תספר בהמשך הסדרה לאמה שאינה מעורבת כלל בחייה, כי היתה כלואה בקראוון הזוגי שלהם שנתיים. עם בתם התינוקת. הרחק מעיני החברים והמשפחה. היא תספר לאמה ששון לקח לה את כרטיס האשראי ומידר אותה כלכלית. ואמה תופתע. ותשכנע אותה לחזור לקראוון. ולשון. ולחיים הממוצעים מינוס שלהם.

המצב בבית כ"כ חמור, שאת מחליטה לקום ולעזוב. אין לך תכניות לעתיד, בית או כסף, אבל הצלחות שהתעופפו, החור בקיר מהאגרוף שהונף סנטימטר מהפרצוף שלך, כולם מסמנים לך שרע פה ואת חייבת לברוח

את מרוששת כלכלית, כנראה שעזבת את הלימודים או העבודה, ואין לך מושג כמה כסף יש בחשבון המשותף שלכם. את מתה מפחד שכשתעזבי את הבית לא יהיה לך איפה לישון.

מאוחר יותר אלכס נכנסת לראשונה בחייה לבנק ופותחת חשבון בנק. היא מפקידה בו 6 דולר. זהו החשבון הראשון שהוא שלה. חשבונות הבית וההתנהלות הכלכלית היו בידיו של שון עד כה. זו הפעם הראשונה שהיא צריכה להתמודד לבד עם גידול הילדה המשותפת, עם דיור, מזון וקיום בסיסי. הן ישנות ברכב, ברחוב, במעבורת. ואלכס נמנעת מלבקש עזרה.

עזיבה של בעל שתלטן אינה מובנת מאליה. אין עליך סימני חניקה, שריטות או דימום. את מרגישה שאת הוזה, שהוא יכול להשתפר, שמחר יהיה טוב יותר. את לא מספרת לחברות או למשפחה כי אין מה לספר.

"מה אני אגיד למשטרה"? את חושבת לעצמך. ממש כפי שאלכס חשבה. זו אינה אלימות "אמיתית", את חושבת. זה "לא נחשב".

"יש נשים שאצלן זה חמור יותר. זה על אמת" את מסבירה לעצמך ומדרגת. אצלי זה "רק" איומים.

"כשגיליתי שאני בהריון סיפרתי לו. כשהוא הבין שאני לא הולכת לעשות הפלה הוא התפוצץ. הוא קילל וגידף. אמר שאני זונה. שאני הורסת לו את החיים. ושהוא בחיים לא יסלח לי. והוא לא סלח. ואני מפחדת ממנו מאז" מספרת אלכס לדניאל, שכנתה במקלט לנשים מוכות.

עזיבה של בעל שתלטן אינה מובנת מאליה. אין עליך סימני חניקה, שריטות או דימום. את מרגישה שאת הוזה, שהוא יכול להשתפר, שמחר יהיה טוב יותר. את לא מספרת לחברות או למשפחה כי אין מה לספר

הפחד מגדיר את ימיך מאותו רגע ואילך ומוביל אותך. פחד ממה? את לא יודעת לשים את האצבע. לפעמים את מכווינה את צעדיך מתוך הפחד הזה. את צופה את צעדיו ותגובתו מראש ונערכת. ונמנעת. ועושה כל מה שצריך כדי למתן את התגובות שלו.

אז למה מערכת החוק לא רואה את אלכס אלא מתאכזרת אליה? מדוע כדי לקבל דיור ציבורי עליה להציג תלוש משכורת? כיצד היא אמורה לעבוד ולטפל בביתה התינוקת בו זמנית? ואיך תעניק לשתיהן קורת גג? ומה תעשה כשבתה חולה אבל עליה להתייצב למשמרת? האדישות הבירוקרטית.

האטימות הפקידותית. והעטיפה המשפטית המיותרת הן הסיבה שנשים רבות נשארות במערכת יחסים רעה ושתלטנית ולא עוזבות. למעשה רובן נשארות. רק כרבע מהנשים שחוות שתלטנות קיצונית שוקלות לעזוב. וגם אז, אך ורק במידה ויש להן עצמאות כלכלית כלשהי.

והסדרה מנכיחה שוב ושוב את כל המכשולים בדרך. אלכס אוספת דולר לדולר, נעזרת בדיור ציבורי, עובדת כעוזרת בית וממרקת שירותים של בתי עשירים וגם של בתים אחרי פינוי. היא אחוזת טירוף לקיים את עצמה ואת בתה בכבוד. להעניק קורת גג, כאשר כל המערכות סביבה קורסות ולא מסייעות אלא מכשילות.

לרוב, אין סביבה תומכת או מעטפת או אפילו רשת הצלה כלשהי. כשאת חווה שתלטנות קיצונית את לבד. לגמרי לבד.

האטימות הפקידותית. והעטיפה המשפטית המיותרת הן הסיבה שנשים רבות נשארות במערכת יחסים רעה ושתלטנית ולא עוזבות. למעשה רובן נשארות. רק כרבע מהנשים שחוות שתלטנות קיצונית שוקלות לעזוב

ולכן הסדרה הזו חשובה. היא בועטת בנו להתעורר מהעיוורון ולנוע באי נוחות לנוכח הקשיים של היומיום בעולם שבו אין מודעות לסוגים שונים של חוויות קשות שנשים חוות בבית. והנשים הללו נמצאות סביבנו. מאחורי החיוך והתדמית של יציבות ובטחון של חברות ושכנות שלנו ישנה מציאות מורכבת וקשה ששקופה לכל מי שמתבונן.

אם לא נתבונן טוב יותר ואם לא נשנה את מערכת המשפט והאכיפה, לא נראה נשים כמו אלכס עד שיהיה מאוחר מדי.

https://www.youtube.com/watch?v=tGtaHcqsSE8&ab_channel=Netflix

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". היא עורכת דין המתמחה בגירושין, אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים ושותפה לחקיקה בתחומים אלה. היא יזמת פמטק ופועלת לפיתוח אמצעים טכנולוגיים לקידום נשים. בשירותה הצבאי הייתה מ״מ קורס תצפיתניות וכתצפיתנית הייתה ממקימות עמדת נחל עוז ועמדת נצרים. כיום היא גם חניכת טיס ובצוות המוביל של קהילת הטייסות הישראליות. אילנה היא אם לארבעה, מתגוררת בישוב אליאב.