ליטא מציינת 74 שנה לתום מלחמת העולם השנייה, מאי 2019 (צילום: AP Photo/Mindaugas Kulbis)
הליטאים מתקשים להתמודד עם מעשיהם בתקופת השואה

זיכרון סלקטיבי

אנטישמיות

ליטא הסירה החודש לוחית זיכרון לגיבור לאומי ששיתף פעולה עם הנאצים, וביטלה קריאת רחוב על שם משתף פעולה אחר ● אבל הנשיא החדש קרא לפוליטיקאים לא להתערב בנושא הרגיש, ורבים בממשלה לא מכירים בפשעי הליטאים במלחה"ע ה-2 ● ביקור במדינה שמנסה להתמודד עם עברה הבעייתי

בחודש שעבר ביקרתי בבית הקברות היהודי הישן בקובנה, העיר השנייה בגודלה בליטא. הנציגה הליטאית הרשמית שליוותה אותי בביקור התחרטה בוודאי על כך שלקחה אותי לשם, כשהביטה בי חסרת ישע בשעה שחלפתי על פני אלפי המצבות שנעקרו ממקומן. ליטא, שהשיגה עצמאות מבריה"מ ב-1991, היא מדינה קטנה עם משאבים מוגבלים, אמרה לי הנציגה, "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו".

יום קודם לכן, במשרד ממשלתי בווילנה, דיווידס מטוליוניס, יועצו הבכיר של ראש הממשלה, הגיש לי מסמך בן שבעה עמודים, ובו נקודות הנוגעות ליהדות ליטא. "עבודות שיקום מבוצעות בבית הקברות הגדול בקובנה", נכתב שם.

ובכן, מר מטוליוניס, זה לא נראה כך, ואני לא היחיד שחושב כך. "בהיותו מקום פופולרי עבור התושבים לטיול עם הכלב ולהשלכת פסולת, בית הקברות הזה, שבו קבורים רבים מיהודי האליטה של העיר מלפני המלחמה, מהווה עדות לגישה המקומית להיסטוריה", נכתב במדריך הטיולים "In Your Pocket".

כמו בבית הקברות, ביקורי בליטא חשף פער גלוי בין כוונותיה המוצהרות של הממשלה לבין המציאות בשטח, שבה מתאמצים להפגין כבוד כלפי המורשת היהודית של ליטא מתנגשים עם הקושי להתמודד עם עברה הבעייתי.

בשנה שעברה, הפרלמנט הליטאי החליט פה אחד לציין את שנת 2020 כ"שנת הגאון מווילנה וההיסטוריה של היהודים בליטא", לקראת יום הולדתו ה-300 של החכם הידוע רבי אליהו בן שלמה זלמן קרמר.

עד השואה, וילנה – הידועה בקרב היהודים האשכנזים כירושלים של ליטא – הייתה מרכז חיי היהדות של מזרח אירופה. עד סוף מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, יותר מ-90 אחוזים מתוך 250 אלף יהודי המדינה נרצחו.

המקומות שנלקחתי אליהם והאנשים שהוצגו בפניי לא נבחרו, כמובן, באקראי, אלא נועדו לקדם את האג'נדה של הממשלה. למשל, בלה שירין, שנולדה בקובנה כבת לניצולי שואה, חיה לראשון לציון, ולפני 3 שנים שבה לעיר הולדתה.

"אני אוהבת את המקום הזה", הוא אומרת לי, ומספרת שמעולם לא נתקלה באנטישמיות ושהיא מעריצה את "הצניעות הליטאית" ואת חיי התרבות שם.

כן, היו כמה ליטאים שסייעו לנאצים, וכמה מהם אכן היו מעורבים ברצח יהודים, הסכימו רבים מבני-שיחי, אבל באופן כללי, היינו קרבנות בעצמנו. הייתה כאן אנטישמיות בעבר, אבל היום, בעיקרו של דבר, היא נכחדה. נכון, ישנם עדיין כמה רחובות הקרויים על שם אנטישמים ידועים לשמצה, אבל אנחנו עובדים על זה.

"הממשלה מסרבת להתמודד עם העובדה שליטאים רבים – ולא רק מעטים – היו, בצורה כזו או אחרת, מעורבים ברצח יהודים"

ליטא של היום, מדינה של 2.8 מיליון איש, כנה ברצונה לחבק את ההיסטוריה היהודית העשירה שלה (אם כי ייתכן שגם זה קשור בתועלת שמביאה גישה כזאת ליחסי הציבור שלה ולתיירות). ליהודים המקומיים אין הרבה תלונות:  האנטישמיות שולית. הקשרים הדיפלומטיים עם ירושלים מצוינים, איש לא שמע כאן על ה-BDS.

מצד שני, וילנה, כמו ורשה, בודפשט, קייב וערים אחרות באזור, עדיין מחפשת את הדרך הנכונה להתייחס לזכרם של אלה המכונים "לוחמי חופש", שלחמו נגד הכיבוש הסובייטי אבל גם ביצעו פשעי שואה.

ועדיין, יותר בעייתי מכך הוא סירוב הממשלה להתמודד עם העובדה שליטאים רבים – ולא רק מעטים – היו, בצורה כזו או אחרת, מעורבים ברצח יהודים.

ארכאולוגים ומתנדבים חופרים במקווה הסמוך לבית הכנסת הגדול של וילנה, יולי 2019 (צילום: רפאל אהרן)
ארכאולוגים ומתנדבים חופרים במקווה הסמוך לבית הכנסת הגדול של וילנה, יולי 2019 (צילום: רפאל אהרן)

1. בית הכנסת הגדול

התחנה הראשונה שלנו, ביום שלישי בבוקר, הייתה בשוּלהוֹף האגדי, אזור שבתקופת השיא שלו הכיל 12 בתי כנסת, כמה מקוואות ואפילו בית סוהר קטן. החפירות הארכאולוגיות באתר בית הכנסת הגדול של וילנה היו אז בעיצומן.

במהלך חמשת הקיצים האחרונים עיריית וילנה, הקהילה היהודית המקומית ורשות העתיקות של ישראל ערכו חפירות חודרות קרקע במקום שבו חי הגאון מווילנה לפני שָלוש מאות, אף על פי שככל הנראה לא התפלל שם בעצמו.

"העניין עם הגאון מווילנה הוא שהוא לא אהב להיות בציבור בשום צורה", אמר לנו ג'ון זליגמן, ארכאולוג ישראלי שמפקח על החפירות השנתיות במקום. "הוא העדיף להתבודד ולעסוק בלימוד לבדו או עם כמה מתלמידיו".

באופן מפתיע, בית הכנסת הגדול של וילנה שרד את הכיבוש הנאצי, ונהרס רק על ידי הסובייטים, שבנו על חורבותיו גן ילדים. "הבנייה המכוערת הזו תיהרס בסופו של דבר, למרות המחסור בגני ילדים בעיר", אומר לי ראש העיר, רמיגיוס שימשיוס.

לדבריו, יהודים מקומיים מתנגדים לבנייתו של בית הכנסת הגדול מחדש, מפני שלקהילה היהודית כבר יש בית תפילה פעיל אחד, ואחד נוסף נמצא כעת בבנייה, "וגם אנחנו לא רוצים שיעמוד כאן בית כנסת ריק בלי יהודים שמתפללים בו".

אבל יש גם קולות אחרים בקהילה היהודית בווילנה, שקוראים להקים מחדש ולהשמיש את בית הכנסת הגדול. וכך, בשנה הבאה, וילנה מתכננת לקיים תחרות אדריכלות בינלאומית, שתקבע את עתיד האתר "הרגיש", כדברי שימשיוס.

מצבות הרוסות בבית הקברות היהודי הישן בקובנה, יולי 2019 (צילום: צילום: רפאל אהרן)
מצבות הרוסות בבית הקברות היהודי הישן בקובנה, יולי 2019 (צילום: צילום: רפאל אהרן)

2. היועץ לענייני יהודים

מאוחר יותר באותו יום הובטחה לי כשעה של ריאיון עם מטוליוניס, יועצו הבכיר של ראש הממשלה, שבין השאר מחזיק בתיק לענייני יהודים בממשלה.

"יהדות ליטא הייתה חלק מהחברה הליטאית במשך יותר מ-500 שנים; היא הייתה פעילה מאוד בבניית הכלכלה שלנו והמערכת הפוליטית שלנו", הוא אמר. סביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיעו מליטא, הוא ציין.

"קיימת אנטישמיות, אבל היא הולכת ונעלמת", הוא מעריך. "לפני 20 שנה, החברה הייתה הרבה יותר מורעלת בסטראוטיפים שונים. היום המצב אחר לגמרי".

כמו בעלי תפקידים אחרים ששוחחתי איתם בליטא, מטוליניוס נזכר בנאום שנשא בכנסת ב-1995 נשיאה הראשון של המדינה, אלגירדס ברזאוסקאס, שביקש "סליחה בשם אותם ליטאים שהרגו, ירו, גירשו ושדדו יהודים ללא רחם".

"קיימת אנטישמיות, אבל היא הולכת ונעלמת. לפני 20 שנה החברה הייתה יותר מורעלת בסטראוטיפים שונים. היום המצב אחר"

הממשלה לא מכבסת את העובדה ש"כמה ליטאים" לקחו חלק בשואה, התעקש מטוליניוס. אבל, "זה לא הוגן לומר שכל הליטאים היו אנטישמים. הטרגדיה היא ש-95 אחוזים מהיהודים הליטאים נהרגו, אבל קיימת תפיסה מוטעית. מקורות לא מהימנים טוענים כי חברים במחתרת האנטי-סובייטית ביצעו פשעי שואה".

3. חוקרי השואה מישראל

מטוליניוס התכוון בראש ובראשונה לאפרים זורוף מירושלים, צייד הנאצים ממרכז שמעון ויזנטל, ולדוד כץ, מומחה ליידיש ולספרות יידית, שניהם מבקרים נצחיים של מה שהם מחשיבים לתפיסה רביזיוניסטית של עברה של ליטא בזמן המלחמה.

זורוף אמר לי השבוע שכ-20 אלף ליטאים ביצעו פשעים נגד יהודים במהלך המלחמה. שותפתו למחקר, הסופרת הליטאית רוטה ונאגייטה, אמרה לי כי "קודם כול, היה צריך לאתר את היהודים, אחר כך היה צריך לאסוף אותם, היה צריך להסיע אותם משם, ואז היה צריך לחלק את הרכוש שלהם. אז על איזה חלק של השואה אתה מדבר? אותם אנשים בערי ליטא שהיו אחראיים לחלוקת רכושם של היהודים כשהם עדיין היו בגטו – האם הם היו חלק מהשואה או לא?".

"השאלה האמיתית היא: מה הסיפור שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו בבית הספר? האם משתפי הפעולה היו רק משולי החברה?"

ונאגייטה, שאיננה יהודייה, הפכה לדמות שנויה במחלוקת כאן לאחר שהטילה ספק בעברו של הגיבור הלאומי, אדולפס רמנאוסקס, מנהיג הפרטיזנים הליטאים. אף על פי שמאוחר יותר היא חזרה בה מדבריה באופן חלקי, היא זכתה לכינוי הגנאי "זונה יהודייה תומכת פוטין" וליריקות ברחוב, וספריה נעלמו מהחנויות.

"השאלה העיקרית עכשיו היא כמה ליטאים היו מעורבים במעשי הרצח", היא אמרה לי. "השאלה האמיתית היא: מה הסיפור שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו בבית הספר? האם משתפי הפעולה היו רק כמה אנשים נלוזים או שהם היו אנשים רגילים? האם רק אנשים משולי החברה היו מעורבים בשואה?"

עבורה, התשובה ברורה: ממשלת ליטא מקדמת נרטיב שקרי של מדינה קטנה שנפלה קרבן בידי הנאצים והסובייטים, ושבה, למרבה הצער, כמה טיפוסים לא-מייצגים לקחו חלק בשואה. "ליטא צריכה להתמודד עם הטראומה שלה כמדינה, ולא רק לומר ליהודים, 'כן, כמה מאיתנו היו רעים'".

מנגד, מטוליניוס אמר לי: "אנחנו מבינים מה קרה, אבל לעולם לא נקבל את הטענות שהייתה מעורבות ליטאית מתוזמרת ברצח יהודים".

דמותו של הגאון מווילנה מצוירת על קיר בסמוך לאזור הגטו היהודי בווילנה, יולי 2019 (צילום: רפאל אהרן)
דמותו של הגאון מווילנה מצוירת על קיר בסמוך לאזור הגטו היהודי בווילנה, יולי 2019 (צילום: רפאל אהרן)

4. שר החוץ

באופן דומה, גם שר החוץ של ליטא, לינאס לינקוויציוס, הכיר באופן דומה באחריות פרטית מוגבלת למעשים של בני ארצו במהלך השואה, אבל דחה בשיחה איתי כל ניסיון להטיל אשמה על רובם של הליטאים.

כשנשאל אם הוא מסכים עם ההערכה שמופיעה באתר של יד ושם, ולפיה "חלק משמעותי ממעשי הרצח בוצע בידי יחידות העזר הליטאיות", לינקוויציוס מחה. "'משמעותי' יכול להשתמע כ'רוב'. וזה לא היה הרוב, ככל שאני יודע", הוא אמר.

החוקר הישראלי יהודה באואר, אומר שהוא יודע שזה אכן היה הרוב. "בליטא היו 227 מקומות שבהם נרצחו יהודים, רובם בידי הליטאים, גם ללא נוכחות גרמנית. הסיפור שממשלת ליטא מספרת לך הוא לא מבוסס", אמר לי בשבוע שעבר.

"היו כמה ליטאים, בעיקר נשים, שעזרו ליהודים, אבל הם היו מיעוט קטן. רוב עצום של העם הליטאי, בגלל הכיבוש הסובייטי הקודם, שמח מאוד כשהגרמנים הגיעו ושיתף איתם פעולה. זה ברור שרוב היהודים נרצחו בידי ליטאים".

בכירים ליטאים אוהבים לציין ש-904 ליטאים לא יהודים הוכרו ע"י יד ושם כחסידי אומות העולם. "האנשים האלה היו גיבורים, אין ספק", אמר באואר. "אבל הם נאלצו לפעול נגד עמם. זה היה מאוד לא פופולרי לעזור ליהודים".

לדבריו, בליטא יש כמה היסטוריונים "רציניים מאוד" שאומרים את האמת על עברה של המדינה בזמן המלחמה. "אבל הם לא בדיוק חביביה של הממשלה".

"בליטא היו 227 מקומות שבהם נרצחו יהודים, רובם בידי הליטאים, גם ללא נוכחות גרמנית. הסיפור שממשלת ליטא מספרת לא מבוסס"

מנגד, מרקס זינגריס, סופר יהודי-ליטאי בולט, שכתב לדבריו את נאומו המפורסם של ברזאוסקאס בכנסת ב-1995, ידוע כמי שמקבל באופן כללי את נקודת המבט של הממשלה על ההיסטוריה.

פגשתי אותו במוזיאון היהודי על שם הגאון מווילנה, שהוא עמד בראשו בעבר, וכעת מייעץ לו. איש בממשלה אינו מגביל את חופש הדיבור שלו או של המוזיאון, הוא התעקש. "אנחנו פתוחים לגבי הכול, ואני אלחם בכל השתקה".

שאלתי אותו אם הוא מרגיש יותר יהודי או יותר ליטאי. "זה מעורב", הוא השיב. "כשאני רואה אנטישמיות, אני מרגיש יהודי. כשאני כותב, אני מרגיש ליטאי".

מצעד בליטא לציון 74 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, מאי 2019 (צילום: AP Photo/Mindaugas Kulbis))
מצעד בליטא לציון 74 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, מאי 2019 (צילום: AP Photo/Mindaugas Kulbis))

3. הטלוויזיה הלאומית

בווילנה, ערכו לי היכרות עם שני אנשי קולנוע צעירים שעובדים על העונה השנייה של סדרה תיעודית בשם "חסידי אומות העולם", שתשודר בטלוויזיה הלאומית.

"יש לנו הרבה כאלה, אבל אנחנו לא מדברים עליהם מספיק. הם הולכים ומתים", אמרה לי התסריטאית רוטה ודרייטה-מאציאוסקינה. "אבל יהודי מקובנה אמר לי פעם שהיה קל יותר להרוג מאשר להציל", היא הוסיפה.

בלה שירין, האמנית ילידת קובנה שבילתה את רוב חייה בישראל אבל שבה לאחרונה לליטא, אמרה שהוריה שרדו את מחנות הריכוז בדכאו ובשטוטהוף באופן חלקי בזכות "ליטאים טובים" שעזרו להם.

"הליטאים, שנאסר עליהם לעזור ליהודים, הם הגיבורים האמיתיים", היא אמרה. "אם הייתי במקומם, מה הייתי עושה? הייתי מוכנה לסכן את החיים שלי כדי לעזור, אבל האם הייתי מוכנה לסכן את חיי הילדים שלי? אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת לעתים קרובות, אבל לעולם לא אוכל לענות עליה".

גל החום בליטא, קיץ 2019 (צילום: AP Photo/Mindaugas Kulbis)
גל החום בליטא, קיץ 2019 (צילום: AP Photo/Mindaugas Kulbis)

4. ראשת הקהילה היהודית

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, חיו בליטא כרבע מיליון יהודים. כיום חיים בה כ-3,000 יהודים – 0.1% מהאוכלוסייה הכללית.

כאשר שאלתי את פאינה קוקליאנסקי, ראשת קהילת יהודי ליטא, מה הם האתגרים העיקריים של הקהילה כיום, היא השיבה: "אני לא יודעת. אני צריכה לחשוב על זה". כעבור כמה שניות אמרה שאין שום דבר שמטריד אותה במיוחד.

"אנחנו קהילה קטנה. מה שמדאיג אותנו זה כסף, כמו תמיד", היא הציעה לבסוף תשובה, והתלוננה על קושי בגיוס תרומות ובחלוקת מעט כספי הפיצויים על השואה שהקהילה מקבלת. היא עצמה לא מקבלת שכר על עבודתה בקהילה, היא אמרה. "אין לנו גן ילדים יהודי, ובית הספר היהודי קטן מדי", הוסיפה.

אם תשאלו מנהיגים יהודים מצרפת או מגרמניה מהם האתגרים העיקריים שלהם, הם ככל הנראה ידברו על החרם על ישראל ועל האנטישמיות הגוברת. אבל קוקליאנסקי, שהוריה שרדו את השואה בליטא, אמרה שאף אחד כאן לא שמע על ה-BDS, וששנאת היהודים פחתה לאמיתו של דבר מאז 1991.

הבחירות לנשיאות בליטא, מאי 2019 (צילום: AP Photo/Mindaugas Kulbis)
הבחירות לנשיאות בליטא, מאי 2019 (צילום: AP Photo/Mindaugas Kulbis)

5. שליח חב"ד וכדורגלן העבר

הרב שלום קרינסקי, שליח חב"ד שהגיע לווילנה ב-1994, אמר שהוא כמעט מעולם לא נתקל באנטישמיות, אף על פי שהוא מזוהה בבירור כיהודי.

"כשגדלתי בבוסטון, לעתים קרובות הייתי חולף על פני חבורה של ילדים שהיו צועקים לעברי 'לך תזדיין', זה לא קרה לי אף פעם כאן בווילנה".

גרצס ז'אקאס, שעמד בראש הקהילה היהודית הקטנה בקובנה, גם הוא לא זוכר רגשות אנטישמיים בחברה הליטאית, למעט טוקבקים ברשת אחת לכמה זמן. ז'אקאס, שחקן כדורגל מקצועי לשעבר, מציין שלפני 20 שנה שימש כמפקח על שופטים – היהודי היחיד שהחזיק במשרה כזאת – ומעולם לא חווה אנטישמיות.

באותה נקודה העוזרת שלו התערבה בדבריו, והזכירה לו שמאמן אחד קרא לו פעם יהודי מלוכלך. אבל ז'אקאס ביטל את ההערה שלה, ואמר שדברים כאלה קורים בכל מקום. "אנחנו צריכים להפעיל את השכל הישר. תמיד תהיה אנטישמיות, אבל אין סכנה. לא תוקפים כאן יהודים".

ז'אקאס הוסיף שאחד הדודים שלו נרצח במלחמת העולם השנייה בידי ליטאי, אבל אביו מעולם לא שמר בלבו שנאה לאומה הליטאית. לדבריו, היהודים לא צריכים להתמקד במעורבות הליטאית בשואה, שכן דיבורים כאלה רק מובילים לאיבה ולעימותים. "הליטאים צריכים לדבר על שיתוף הפעולה עם הנאצים, היהודים צריכים לדבר על אלה שהצילו יהודים".

ז'אקאס אינו מדבר אנגלית, ויודע רק עברית בסיסית, כך שחלק משיחתנו התנהל ביידיש. היידיש שלי אינה טובה כל כך, אבל יהודים ליטאים רבים – והוא ביניהם – התרגשו בכל זאת לשוחח איתי ב"מומֶה לושן", שפת האם, שלהם.

נשיא ליטא, גיטנאס נאוסדה, ורעייתו (צילום: AP Photo/Mindaugas Kulbis)
נשיא ליטא, גיטנאס נאוסדה, ורעייתו (צילום: AP Photo/Mindaugas Kulbis)

6. גיבורים אנטישמיים

מלבד הקושי של ליטא להכיר בהיקף מעורבותה בשואה, ביקורת עיקרית נוספת של היסטוריונים ואקטיביסטים יהודים כלפי הממשלה נסבה על ההאדרה המתמשכת, לדבריהם, של אנשים שהיו אנטישמים ידועים לשמצה או משתפי פעולה עם הנאצים – או שניהם גם יחד.

רבים מגיבורי המדינה היו פרטיזנים אנטי-סובייטים – או לוחמי חופש, כפי שהם מכונים כאן – אבל כמה מהם היו מעורבים גם בהסתה נגד יהודים ובמעשי זוועה.

שני מקרים שערורייתיים בהקשר זה היו קריאת רחוב על שם קאזיס שקירפה, ששימש כדיפלומט בזמן המלחמה והיה בעל בריתו של היטלר, וקביעת לוחית לזכרו של משתף הפעולה יונאס נורייקה בכניסה לבניין האקדמיה למדעים.

במשך שנים, פעילים מקומיים ובינלאומיים טענו שמדינה שמכבדת את עצמה אינה יכולה להמשיך להוקיר את האנשים האלה.

"מיהו גיבור? זהו המבחן הגדול של ליטא כיום", אמר לי חבר הפרלמנט היהודי-ליטאי עמנואליס זינגריס בבניין הפרלמנט בווילנה. "כל מי שלקח חלק, בצורה כלשהי, ברדיפת שכניו היהודים אינו יכול להיחשב לגיבור".

אפילו פרטיזנים שמתו בשעה שלחמו בגבורה בפולשים הסובייטים אינם יכולים להיחשב מודלים לחיקוי אם היה להם חלק כלשהו, פעיל או סביל, בשיתוף פעולה עם השלטון הנאצי, הוא התעקש.

"מיהו גיבור? זה המבחן הגדול של ליטא. כל מי שלקח חלק, בצורה כלשהי, ברדיפת שכניו היהודים אינו יכול להיחשב לגיבור"

גם נשיאה החדש של ליטא, גיטנאס נאוסדה, שנכנס לתפקידו שלושה ימים לפני שהגעתי לווילנה, התייחס לוויכוח הזה. בהצהרה שפורסמה באתר שלו, הוא טען שפוליטיקאים מקומיים אינם צריכים להיות אלה שמחליטים מי גיבור ומי נבל.

תחת זאת, הוא הזמין היסטוריונים, ומומחים למדעי המדינה ולמורשת תרבותית "לקיים דיון משותף שישמש בסיס לניסוח עקרונות ותקנות למדיניות הנצחה לאומית". הוא הציע להניח בצד את המחלוקות בנושא עד לביסוס עקרונות כאלה.

שר החוץ לינקוויציוס ופוליטיקאים בכירים נוספים מודעים מאוד לבעיה. "מובן שזה לא בסדר" שיש רחוב על שמו של שקירפה, הוא אמר לי. אבל, הוא הוסיף, "זה לוקח זמן, אנחנו מדינה דמוקרטית, אתה לא יכול להאיץ את התהליך הטבעי".

אם זה היה תלוי בו, סמטת שקירפה הייתה מחליפה את שמה כבר מחר, והלוחית לזכרו של נורייקה הייתה מוסרת מחרתיים, אבל זה לא תלוי בו, הוא אמר.

האזור שבו שכן בית הקברות היהודי העתיק, ליד היכל הספורט הסובייטי במרכז וילנה (צילום: רפאל אהרן)
האזור שבו שכן בית הקברות היהודי העתיק, ליד היכל הספורט הסובייטי במרכז וילנה (צילום: רפאל אהרן)

7. מועצת העיר

שמונה ימים לאחר מכן, ב-24 ביולי, מועצת העיר של וילנה דנה בהצעה לשנות את שם סמטת שקירפה ל"סמטת הטריקולור", כהוקרה לדגלה הצבעוני של ליטא. כתריסר מפגינים התאספו מחוץ לבית העירייה והפצירו בחברי המועצה להתנגד להצעה, אבל בסופו של דבר הצביעו 21 חברים בעד, 16 נגד, ואחד נמנע.

"אם אנחנו רוצים להיות שמחים וגאים בעיר פתוחה ומכבדת כלפי כל בני האדם, אנחנו לא יכולים להציג שלטים כדי להוקיר מישהו שאמר, 'בואו ננצל את ההזדמנות להיפטר מהיהודים וניצור אווירה של דיכוי, כדי שהם לא יחשבו אפילו שהם יכולים לקבל זכויות בליטא'", אמר ראש העיר שימשיוס בתום ההצבעה.

"אנחנו עדיין לא יודעים מתי בדיוק השלט יוחלף, אבל הוא יוחלף ברגע שכל השאלות הטכניות ייפתרו", אמר לי בשבוע שעבר יועצו, אלכסנדרס זובריאקובס.

ארבעה ימים לאחר מכן, בשבת בבוקר, שימשיוס עשה עוד צעד אמיץ והורה להסיר את הלוחית לזכר נורייקה.

היכל הספורט הנטוש (צילום: רפאל אהרן)
היכל הספורט הנטוש (צילום: רפאל אהרן)

8. היכל הספורט

לא כולם בקהילה היהודית בטוחים שהקהילה היא שצריכה להוביל את המאבק לשינוי הנרטיב הלאומי. "מובן שהיו ליטאים ששמחו לעזור לנאצים להיפטר מהיהודים, אבל כשהיהודים מנסים להסב לכך תשומת לב, זה יוצר תגובת נגד – זה טבעי", אמר לי הרב קרינסקי, כששאלתי אותו על שקירפה ונורייקה.

לדברי הרב, "חשוב יותר להחזיר את הילדים היהודים ליידישקייט מאשר להלהיט ויכוחים היסטוריים, ועדיף לנהל דיונים כאלה עם הממשלה בדלתיים סגורות. ברגע שהדברים נהיים פומביים, יותר קשה לליטאים לעשות את הדבר הנכון".

כדי להדגים את הנקודה, הרב קרינסקי מספר על מחאתו מאחורי הקלעים נגד התכנית להפוך היכל ספורט נטוש שנבנה על בית הקברות היהודי ההיסטורי של העיר למרכז קונגרסים חדשני. "לא הובלתי מסע תעמולה נגד תכניות הממשלה, אלא נפגשתי עם אנשים בשקט, והסברתי להם את נקודת המבט שלי".

שאלתי אותו היכן הדברים עומדים עכשיו בנושא הזה. "אני לא יודע. בפגישה האחרונה שלנו ראש העירייה הבטיח לי שהוא יחפש מקום אחר לאולם הכנסים".

לא הייתי מודע לפני כן למחלוקת הזאת, לכן ביקשתי מדאיניוס יונביצ'יוס, בכיר במשרד החוץ שעוסק בעניינים יהודיים, לעדכן אותי. הוא נאנח, כאילו קיווה שאעזוב את ליטא מבלי לגלות עוד נושא כאוב – ואז הבטיח לקחת אותי לשם.

בניגוד למה שהרב קרינסקי חושב, ועל אף מחאה ברחבי העולם (מצד חברי קונגרס בארה"ב, הרבנות בישראל והקרן האירופית לזכויות אדם) וילנה מתכוונת להמשיך בתכנית השיפוץ, אמר יונביצ'יוס. "אבל יעבדו רק על הבניין", הדגיש. "השטח סביבו, היכן שאולי עוד נמצאים קברים, יישאר כפי שהוא", הבטיח.

כעבור כמה שעות, יונביצ'יוס ואני כבר התהלכנו באזור העצום, הריק ברובו ששהיה פעם בית הקברות העתיק "פירמונט", שנבנה בשלהי המאה ה-16. הגאון מווילנה נקבר כאן, אם כי קברו העותק משם ב-1950. כמה שנים מאוחר יותר בית הקברות בסניפיסקס נהרס, וב-1971 נבנה "היכל הספורט" במרכזו.

לצורך בניית היסודות להיכל הספורט, הסובייטים חפרו לעומק תשעה מטרים והרסו את כל הקברים שהיו מתחת לבניין, אמר לי יונביצ'יוס בשעה שצעדנו לעבר הבניין הריק והמכוער למדי. זו טרגדיה, הוא אמר, והוסיף שאהב לבוא לכאן לבד בימיו כסטודנט. לא היה לו מושג שהוא דורך במקום שהיה בעבר בית קברות.

עוד 2,653 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 8 באפריל 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ארוחת חג ליל סדר עולמי חדש

סדר פסח הוא מהמסורות היהודיות הפופולריות ביותר, ואין כמעט בית יהודי בישראל שלא מציין אותו ● אבל השנה הוא ייראה אחרת לגמרי ● חוקר האוכל פרופ' ניר אביאלי ואלון הדר נפגשו (בסקייפ) לשיחה על הארוחה הזאת - שמפגישה מסביב לשולחן מתחים עדתיים, לאומיים, מגדריים, כלכליים ופוליטיים ● עושים סדר בבידוד, מה נשתנה? ● הפוליטיקה של האוכל - פרק מיוחד

עוד 1,481 מילים

הפעם האחרונה שראיתי את סבא

מאז שסבא שלי נפטר לא ידעתי סדר פסח כהלכתו.

ניתן לטעון שהוא לא באמת היה הסבא שלי – הוא לא היה האבא של אמא שלי ולא אבא של אבא שלי, אבל הוא היה הסבא היחיד שהיה לי, והאדם היחיד אי-פעם שקראתי לו סבא.

ניתן לטעון שהוא לא באמת היה הסבא שלי – הוא לא היה האבא של אמא שלי ולא אבא של אבא שלי, אבל הוא היה הסבא היחיד שהיה לי, והאדם היחיד אי-פעם שקראתי לו סבא

הוא היה יליד הונגריה. בהונגריה איבד את כל משפחתו בשואה, והוא עצמו נשלח למחנה ריכוז והיה לו מספר על היד, אבל מעולם לא היה בו שמץ של התמרמרות על האבדן ועל מה שעבר – מבחינתו אלוהים נתן ואלוהים לקח, ועכשיו כאן בארץ, במדינת ישראל שאחרי המלחמה, הוא קיבל במתנה משפחה חדשה, ונראה היה שדי לו בכך. הוא קיבל את זה כמו שקיבל כל דבר אחר – בהכרת-תודה, ובחיוך תמים, נבוך, ואבוד לחלוטין.

לפעמים, כשהמבוכה שלו הייתה ממש גדולה, הוא נהג גם לצחקק מתחת לשפם.

משפחתי מוצאה מרומניה, וכאן בארץ דיברו בני המשפחה ביניהם ברומנית או בעברית, אבל הסבא שלי לא ידע לדבר לא את זו ולא את ההיא – הוא בא מהונגריה ודיבר רק הונגרית ואידיש. אז הורי וסבתא שלי דיברו איתו באידיש ואני דיברתי אתו בעברית והוא היה מנענע בראשו כאילו הוא מבין, ולפעמים גם הבין באמת מה אני אומר לו, ואז היה עונה לי ב"כן".

אני לא זוכר שאי-פעם הוא ענה לי ב"לא".

סבתא שלי, האמא של אמא שלי, שהייתה הסבתא היחידה שהכרתי, התאלמנה מבעלה עוד ברומניה. הוא היה בעליו של בית קפה,  והוא הפסיד את בית-הקפה שלו בהימורים ונעשה מלצר בבית-הקפה הזה, מה שגרם לו לשתות עד אבדן-חושים. כך הוא שתה את מרבית המשכורת שהרוויח כמלצר שממילא לא הייתה גדולה, עד שנפטר בגיל צעיר משחמת כבד. כל זה הביא לכך שאמי ואחיה והסבתא שלי חיו בצעירותם בעוני מרוד.

אולי זו הסיבה שאמא שלי הייתה אדם דיכאוני מיום שהכרתי אותה, ותמיד חשבתי שזה בגללי, עד שבשנות העשרים שלי אחד הפסיכיאטרים שטיפל בה באחד מאשפוזיה בגהה, אמר לי שהיא הייתה דיכאונית הרבה לפני שנולדתי.

אולי זו הסיבה שאמי הייתה אדם דיכאוני מיום שהכרתי אותה, ותמיד חשבתי שזה בגללי, עד שבשנות ה-20 שלי אחד הפסיכיאטרים שטיפל בה באחד מאשפוזיה בגהה, אמר לי שהייתה דיכאונית הרבה לפני שנולדתי

בשנות העשרים שלי, אחרי שהפסיכיאטר של אמא שלי אמר לי את זה, הייתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שאני לא אחראי לדיכאון של אמי.

זו הייתה תגלית מהממת ומפתיעה וגם הקלה גדולה.

*  *  *

סבא שלי הכיר את סבתא שלי כאן בארץ, כאמור. סבתא שלי דיברה יידיש שוטפת וגם סבא שלי, כך שהשפה לא היוותה בעיה, והייתה ביניהם הרמוניה ושקט וסוג של חיבה שאיננה אהבה כמו שאנחנו מכירים אותה, אלא הכרת תודה רבה אחד לשני – כל אחד מהם הכיר תודה לשני על שבזכותו הוא אינו לבד.

זה היה יפה. זה יפה בעיני גם כשאני חושב על זה היום. לא-מעט זוגות שאני מכיר יש ביניהם הרבה פחות מזה.

הוא היה צעיר מסבתא שלי בעשר שנים, ולמרות זאת כשנפטרה, נפטר שלושה חודשים אחריה – הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה להמשיך לחיות בלעדיה.

*  *  *

הם ניהלו אורח חיים דתי, הסבא והסבתא שלי.

על סבתא שלי סיפרו לי שהייתה בתו של רב, אבל החיים בצידו של שתיין שיכור, בעלה הראשון, לא עשו אותה שומרת מצוות במיוחד. היא נעשתה אפיקורסית וצינית במידה ראויה. אבל אז היא פגשה את סבא שלי – הסבא היחיד שהכרתי, כאמור. הוא היה אדם מאמין, אדוק במידה, על כן כשסבתא שלי התחתנה אתו היא חזרה לשמור מצוות.

על סבתא סיפרו לי שהיתה בתו של רב, אבל החיים בצד שתיין שיכור, בעלה הראשון, לא עשו אותה שומרת מצוות במיוחד אלא אפיקורסית וצינית במידה. אבל אז פגשה את סבא שלי, אדם מאמין, וחזרה לשמור מצוות

בביתם של סבא וסבתא שלי שמרו שבת וכשרות. בילדותי מדי ליל שישי הורי נהגו לנסוע לחברים למפגשים קבועים שבהם הגברים שיחקו פוקר והנשים שיחקו רמי אבנים – זה היה בשנים ההן נוהג מקובל בעדה הרומנית. כשהורי נסעו לפגוש את החברים שלהם בלילות שישי, אני נשארתי אצל סבא וסבתא שלי. כך קרה שהעברתי את ימי שישי כשסבתא שלי מדליקה נרות וסבא שלי מקדש על היין – ואני עם כיפה על הראש.

אני יודע – מי שמכיר אותי כיום יתקשה לעכל.

לפעמים כשהורי הקדימו להשאיר אותי אצל סבא וסבתא שלי גם ליוויתי את הסבא שלי לבית הכנסת לתפילת השבת, והכרתי אנשים מאמינים מסוג יפה שאני לא פוגש כמוהו כיום.

האמונה שלהם הייתה עניינם הפרטי והם לא הציקו לאיש בגללה. גם לא לי.

כשהייתי אמור לישון אצל סבא וסבתא שלי הם נהגו להשאיר מבעוד מועד, עוד לפני כניסת השבת, נורה קטנה דולקת בחדר שהיה סלון וחדר שינה גם יחד, חדר שבו ישנו שלושתנו במיטה הזוגית שאליה הוצמדה גם מיטה צבאית מתקפלת. זה היה החדר היחיד בבית, חוץ ממטבח קטן ומקלחת קטנה עוד יותר. הם השאירו את הנורה דולקת כדי להקל עלי, אבל לפעמים בלילה האור הפריע לי לישון וכיביתי אותו, מבלי לתת את הדעת שאני עושה משהו שמבחינת סבא שלי נחשב אסור – חוטא ועובר על אחת מתרי"ג מצוות.

לסבתא שלי לא ממש היה איכפת. סבא שלי, לעומת זאת, כשכיביתי את הנורה נהג לצחקק במבוכה מתחת לשפמו אבל לא אמר דבר.

הוא גם היה הסבא של בן-דוד שלי יוסי ושל הבת-דודה שלי רותי, הילדים של אח של אמי, אבל בשבילי הוא היה תמיד יותר הסבא שלי מאשר הסבא שלהם, כי להם היה עוד סבא – האבא של האמא שלהם.

הם השאירו את הנורה דולקת כדי להקל עלי, אבל לפעמים בלילה האור הפריע לי לישון וכיביתי אותו, מבלי לתת את הדעת שאני עושה משהו שמבחינת סבא שלי נחשב אסור – חוטא ועובר על אחת מתרי"ג מצוות

לסבא "שלי" קראו בכינוי "זֵיידָה", ואילו לסבא השני של בת דודתי רותי ובן דודי יוסי קראו "אוִפָּפָּה", ותסכימו אתי שזיידה נשמע יותר סבאי, נושא עימו יותר הדרת כבוד של סבא רציני, אותנטי, סבא באלאדי אפשר אפילו להגיד.

*  *  *

כשאומרים "אדם טוב" אני נזכר בסבא שלי.

הוא היה איש תמים וישר, שלא ידע להרע או להציק ומעולם לא עשה זאת. מעולם לא ראיתי אותו מתרגז ומעולם לא הרים קולו על איש. משום כך, אני מניח, מונה פה אחד וללא כל מתחרים לתפקיד גבאי בית-הכנסת.

כשאני חושב על כך היום אני חושב כמה זה מוזר – היום אין כל סיכוי שמישהו כמו סבא שלי היה מקבל את תפקיד הגבאי.

זהו תפקיד שמצריך איסוף ושמירה של התרומות לבית הכנסת, והקצאתן לפי צרכי בית הכנסת והקהילה – אין לי ספק שכיום היו מחפשים מישהו שהוא "שועל", מישהו תחמן, מישהו עם פלפל ועוקץ שיודע "להזיז עניין".

קומבינטור.

בסבא שלי לא היה שמץ מכל אלה.

היה לו רק דבר אחד שכולם ידעו שיש בו, מבלי שהיו צריכים לומר זאת אחד לשני בקול או לבטא במילים בכלל – הוא היה אדם ישר.

והוא היה איש טוב.

ועל אף שהיה מה שמקובל לראות כאדם פשוט – הוא היה פועל ייצור פשוט במפעל נשק של תע"ש, והיה יוצא לעבודתו בארבע וחצי בבוקר כשאוטובוס של המפעל היה אוסף אותו, מצוייד בסנדביץ' של שתי פרוסות לחם עבות מרוחות בריבת תפוזים ונתון בשקית נייר, וחוזר לפנות ערב, וציפורניו היו תמיד עם שאריות שחורות מעבודתו הקשה, לא חשוב כמה עמל לנקות אותן – לא הייתה כל מחלוקת בקרב הקהילה בשאלה מי האיש הנכון להיות הגבאי, וסבא שלי מונה לתפקיד הזה.

זהו תפקיד שמצריך איסוף ושמירת התרומות לבית הכנסת, והקצאתן לפי צרכי בית הכנסת והקהילה – אין לי ספק שכיום היו מחפשים מישהו שהוא "שועל", מישהו תחמן, עם פלפל ועוקץ שיודע "להזיז עניין". קומבינטור

עקב זאת, היה לו כיסא מיוחד בבית הכנסת שכולם ידעו שהוא הכיסא של יצחק שפר ואף אחד לא ניסה אפילו להתיישב בו. גם אם קרה משהו וסבא שלי לא נוכח בתפילה, עניין נדיר לכשלעצמו, הכיסא נשאר ריק.

זה היה כיסא מחובר כיחידה אחת למעין דלפק או שולחן תפילה, כשבדלפק התפילה היה מכסה מתרומם שחשף תא להנחת הספרים, והיחידה הזו הייתה עשויה כולה כמקשה אחת, שולחן וכיסא. והיא הייתה צמודה לצד התיבה – מקום של כבוד.

מקום של כבוד לאיש שמעמדו הכלכלי והשכלתו והכנסתו הכספית וידיעתו בנבכי התורה לא העמידו אותו בשורה הראשונה ואפילו השנייה בקרב קהל העדה ואולי דווקא די קרוב למקומות האחרונים, אם ככה אתם רוצים למדוד אותו.

אבל כנראה שכאיש הגון וטוב לב וישר ותמים לא היו לו מתחרים – זה ההסבר היחיד שמצאתי, ככל שבגרתי בשנים, הסבר לכבוד שזכה לו בחייו מהקהילה שבה ואיתה התפלל.

ואצל סבא וסבתא שלי חגגתי את לילות הסדר הראשונים של חיי.

*  *  *

ככל שאני חושב על זה, אלו היו ככל הנראה גם לילות הסדר האחרונים של חיי.

כל לילות הסדר שחגגתי אחר כך, אחרי מותם של סבא וסבתא שלי וככל שבגרתי ונעשיתי אני עצמי לאב ולבעל משפחה ולאדם שאחראי על חינוכם של אנשים אחרים והתאמתם לעולם הזה, כך הלכה וגדלה בי הסלידה מההגדה ומהטקסים הפגאניים שבה וממה שהיא והערב הזה מבטאים, ויותר ויותר הוא הפך עבורי לארוחה משפחתית חגיגית גרידא, שהמשפט החגיגי היחיד שקוראים בה הוא – "שולחן עורך".

אני מת על המשפט הזה בהגדה.

גם עכשיו כשאני כותב אותו, טעם מרק העוף והקניידלעך של סבתא שלי והגפילטע-פיש והחזרת והעוף המבושל עם בבלעך, שהיא שעועית לבנה מבושלת, ומלפפון חמוץ תוצרת בית – כל אלו עולים בפי והוא נמלא רוק.

לא פלא שהעם היהודי אחרי כל צורר שגמר לחסל התיישב לאכול – אין כמו האוכל היהודי העממי והפשוט.

הגם שאני חייב להודות כאן שיש עוד משפט או ביטוי בהגדה שאהבתי תמיד – כי מאז שהייתי ילד ועד היום, ואני בשנת חיי השישים ושש, גם אם ניהלתי ענפים בקיבוץ והייתה לי חברה בע"מ לניהול קיבוצים וגידלתי חמישה ילדים וכיום גם יש לי נכדים, אין מצב שאזכר בשורה המדברת על "בן זומא" ולא אגיב.

מהשורה הזו ישחרר רק המוות.

מאז שהייתי ילד ועד היום, ואני בשנת חיי ה-66, גם אם היתה לי חברה בע"מ לניהול קיבוצים וגידלתי 5 ילדים וכיום גם נכדים, אין מצב שאזכר בשורה המדברת על "בן זומא" ולא אגיב. מהשורה הזו ישחרר רק המוות

ובסוד אגלה לכם כאן שגם את דזבין אבא אהבתי תמיד.

כי זובי נשאר זובי, מה לעשות.

*  *  *

עם סבא שלי הלכתי בראש השנה לשמוע תקיעת שופר, ובסוכות סבא שלי היה ישן בסוכה שאבא שלי עזר לו תמיד לבנות, והוא נהג להכין לי דגל שבראשו תקוע תפוח-עץ שבו תקוע נר, וככה הלכנו לבית הכנסת להשוות דגלים ונרות עם שאר הילדים, והדגלים היוקרתיים היו תמיד אלו שהיו פזורים בהם פירורים נוצצים כסופים. בפורים נהגתי ללכת עם סבא שלי לבית הכנסת לאכול אוזני המן, ןבפסח חגגנו אצלו – הורי ואני ורותי ויוסי בני הדודים שלי והוריהם – את ליל הסדר – שלוש שעות ארוכות ומלהיבות בשעה הראשונה ומשעממות עד מוות ומייגעות בשאר הזמן.

אבל במהלך הטקס נהג סבא שלי לבצוע חתיכה מהאפיקומן ולהחביא אותה מתחת לכרית הענקית שעליה ישב, מקום קבוע וידוע שאליו נהגתי להגיע בעת שסבא שלי הלך לשירותים – עוד טקס קבוע שנועד לאפשר לי לגנוב את האפיקומן – ואז לקראת סיום הערב הגיע הרגע שסבא שלי מחפש את האפיקומן שהחביא ואינו מוצא, וכולם נכנסים ללחץ-כביכול ושואלים אותי מה אני רוצה תמורת האפיקומן כדי שניתן יהיה לסיים את הערב, ואני ורותי ויוסי מבטאים כל אחד את משאלתו הכמוסה.

וכולם מבטיחים לנו שאין בעיה – נקבל את זה.

כנראה שיש איזה טקס שרשום בהגדה שלא גיליתי אותו, כי בין אם אמרתי שאני רוצה מכונית של כיבוי אש, או סט של בובות חיילים, או רובה צעצוע או אקדח בוקרים, בסוף תמיד קיבלתי פיג'מה תוצרת "אתא".

ולמדתי שבחיים לא כל מה שרוצים מקבלים.

לפעמים אפילו לא משהו דומה.

כנראה שיש איזה טקס שרשום בהגדה שלא גיליתי אותו, כי בין אם אמרתי שאני רוצה מכונית של כיבוי אש, או סט של בובות חיילים, או רובה צעצוע או אקדח בוקרים, בסוף תמיד קיבלתי פיג'מה תוצרת "אתא"

אז החיים נראים לי עכשיו, בגילי, כמו פיג'מה של "אתא", ואני אומר תודה ולא מתלונן. זה מה יש.

*  *  *

סבא שלי נפטר, כאמור, שלושה חודשים אחרי שסבתא שלי הלכה לעולמה, ולא ראיתי אותו מאז – למעט פעם אחת.

זה היה כבר בתחילת שנות האלפיים, יותר מעשרים שנה אחרי שמת. מה שקרה הוא שבתחילת שנות האלפיים, יומיים לאחר קריסת מגדלי התאומים, לאחת מבנותיי הייתה תאונת דרכים קשה בתקופת שירותה הצבאי והיא שכבה בטיפול הנמרץ הנוירוכירורגי ולאחר מכן בבית החולים לווינשטיין תקופה ארוכה ללא הכרה.

לא ידענו מה צפוי לקרות הלאה והאם תתעורר.

באחד הלילות בתקופה ההיא הופיעה סבא שלי אצלי בחלום. זה אינו דבר אופייני לי, לחלום על דמויות ולשוחח איתן בחלומות, ועל כן יש להניח שהייאוש והצער הרבים של אותה תקופה גרמו לכך.

הוא היה לבוש בגלימה לבנה וצחורה של מלאך, הסבא שלי, וכשראיתי אותו בחלומי עלתה בי המחשבה שזה היה כל כך צפוי – אדם טוב וטהור שכמותו שימצא את מקומו לאחר מותו כאחד המלאכים. אין דבר נכון מזה, חשבתי אז, וקראתי אליו בייאוש: "סבא, תעשה משהו!"

והוא חייך את חיוכו הטוב והנבוך, ואז צחקק מתחת לשפמו במבוכה, ואני התקרבתי אליו לחבק אותו, וכשהתקרבתי אליו ראיתי שהגלימה הלבנה שחשבתי אותה לגלימה של מלאך הייתה הכותונת של המוסד בו סיים את חייו לאחר שחלה, לאחר פטירתה של הסבתא שלי. אז התקרבתי אליו עוד כדי לנצל את ההזדמנות להיפרד ממנו, הזדמנות שלא הייתה לי כמותה טרם שנפטר.

התקרבתי אליו לחבק אותו, וכשהתקרבתי אליו ראיתי שהגלימה הלבנה שחשבתי אותה לגלימה של מלאך הייתה הכותונת של המוסד בו סיים את חייו לאחר שחלה, לאחר פטירתה של הסבתא שלי

וחיבקתי אותו, חיבקתי חזק, ושמתי את ראשי על כתפו ובכיתי בקול, בכיתי עליו ועל בתי ששכבה ללא הכרה, בכי שכמותו לא הרשיתי לעצמי לבכות כשהייתי ער, בכי מר אבל משחרר.

ואז התעוררתי.

ומאז לא ראיתי אותו עוד.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,080 מילים

פסלים מרשימים בדמויותיהם של גיבורי התנ"ך מככבים באתרים היסטוריים ובמוקדי תיירות מרהיבים ברחבי הארץ ● לכבוד חג הפסח, אביבה ושמואל בר-עם מביאים את סיפוריהם וצילומיהם של הפסלים ● בתקווה שבקרוב נוכל לראותם גם מקרוב ● טיול לחג בלי לצאת מהבית

עוד 931 מילים

אורחים לחג הכרישים נוהרים לחופי אשדוד

כמה עשרות כרישים תועדו השבוע משכשכים במים החמימים יחסית שליד תחנת הכוח באשדוד ● בדרך כלל הציבור נחשף אליהם כשהם מבקרים בחדרה, שהפכה לבירת הכרישים הלא-רשמית של ישראל ● "אנחנו לא יודעים מאיפה בדיוק הם באו, למה דווקא לקראת פסח ולאן הם ימשיכו מכאן", אומרת לזמן ישראל עדי ברש, מומחית לכרישים

בשנים האחרונות הוכתרה חדרה כבירת הכרישים הלא רשמית של ישראל: מדי חורף מגיעים עשרות מהם לשכשך במים החמימים שנפלטים מהטורבינות הלוהטות של תחנת הכוח אורות רבין. המסלעה שלמרגלות התחנה הפכה לאתר תיירות מבוקש, כשצוללים חובבים משנרקלים בין הכרישים, וסקרנים תופסים עמדה על הסלעים ומנסים לתצפת על הנעשה במים.

כעת מתברר שחדרה לא לבד: השבוע תיעד גיא לויאן, פקח רשות הטבע והגנים, כמה עשרות כרישים מתגודדים בקרבת תחנת הכוח "אשכול" בנמל אשדוד.  החורף הסתיים והמים כבר לא כל כך קרים, אך טמפרטורת המים שמשמשים לקירור הטורבינות – הגבוהה ב-8-10 מעלות ממי הים – עדיין מושכת כרישים.

כריש שנתפס על ידי דייגים והוחזר למים באשדוד (צילום: רון גולן, מועדון הצלילה של מודיעין)
כריש שנתפס על ידי דייגים והוחזר למים באשדוד (צילום: רן גולן, מועדון הצלילה של מודיעין)

עדי ברש, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה ויו"ר עמותת "כרישים בישראל", אומרת שבגלל הגובה שממנו צולמו התמונות קשה לקבוע את המגדר של הכרישים ("צריך להפוך אותם כדי לדעת"), אבל בעיקרון שני מינים מגיעים לחופי ישראל – סנפירתן ועפרורי.

למרות שבתחנת המחקר של אוניברסיטת חיפה חוקרים את תנועת הכרישים כבר מספר שנים ובזה גם עסקה עבודת המאסטר של ברש, הצטבר עד היום מעט מידע מוצק על הנושא.

"אנחנו לא יודעים מאיפה בדיוק הם באו, למה דווקא לקראת פסח ולאן הם ימשיכו מכאן", אומרת ברש. "לפני כמה שנים הצלחנו להצמיד מכשירי מעקב לשני כרישים בחדרה, אחד המשיך למערב מצרים וסיים די מהר את דרכו כשנמכר בשוק, ושנייה המשיכה לקפריסין, ושם ניתק איתה הקשר בעומק של 50 מטר".

חשוב לציין שהכרישים מוגדרים כחיה מוגנת ושהדיג שלהם אסור בישראל. זה כמובן לא מונע מקרים של דיג עברייני, כי מרק כרישים נחשב למעדן מבוקש.

כרישים באזור המים החמים באשדוד (צילום: גיא לויאן, רשות הטבע והגנים)
כרישים באזור המים החמים באשדוד (צילום: גיא לויאן, רשות הטבע והגנים)

ברש אומרת שאין הרבה סיכוי שאשדוד תתחרה עם חדרה על תשומת לב חובבי הכרישים, משום שהאזור שבעורף תחנת הכוח הרבה פחות נגיש לציבור.

לדבריה, "זה אזור של נמל, יש שם עכשיו בנייה ובאופן כללי אסור להיכנס לשם ובטח לא לצלול". הבדל נוסף בין האתרים – התחנה באשדוד פועלת על גז, להבדיל מרידינג חדרה שהיא אחת משתי התחנות הפחמיות הגדולות בארץ (לצד תחנת רוטנברג באשקלון). גם בתחנה גזית משתמשים במי הים לקירור הטורבינות, אבל בכמויות קטנות יותר ולכן הסביבה פחות אטרקטיבית לכרישים.

זו אחת הסיבות לכך שהתכניות להפוך את המתחם בחדרה לאתר תיירות רשמי עם מרפסת תצפית, הדרכה והסברה, לא מתקדמות בינתיים: "בתוך שנתיים התחנה בחדרה אמורה לעבור לגז", אומרת עדי ברש, "ויש חשש שהכרישים ייעלמו או לפחות שמספרם יפחת משמעותית, אז קשה לי לשכנע את הגורמים השונים לבנות הכל בשביל משהו שאולי בעוד שנתיים לא יהיה".

מתברר שעם סוף עידן הפחם בישראל נרוויח אוויר הרבה יותר נקי – אבל אולי נפסיד את הכרישים. בינתיים אפשר להתנחם בכך שהם מבקרים גם באשדוד.

צילום הסרטון: גיא לויאן, רשות הטבע והגנים

עוד 390 מילים

בעוד ארבע שנים תציין העיר בני ברק מאה שנים להיווסדה, ולכולם ברור בשלב זה של משבר הקורונה, שהיא נכנסת אל תוך הימים הקשים והדרמטיים בתולדותיה ● הסיפור שבני ברק מספרת עכשיו לעצמה על עצמה, הוא בעצם הסיפור שהיא התכוננה אליו כל השנים ● הערגה לטראומה, התשוקה המודחקת להיות שם, כמו זיידע ובאבע, כשהאדמה רועדת והגסטפו נכנס לעיר

עוד 3,370 מילים

תגובות אחרונות

פסח מצרים השני בהיסטוריה - קורונה או קרן-אור?

במסורת היהודית יש אבחנה בין "פסח מצרים" ו"פסח דורות". על "פסח מצרים" כתוב:

שמות פרק יב, ג-כ: "… וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: … וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: … וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה': וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא  יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: …"

זה ה"סדר" הראשון בהיסטוריה שבני ישראל חגגו בבתים שלהם במצרים לפני שיצאו משם. "פסח דורות" הוא זכר לפסח הזה והוא החג שחוגגים מאז עד היום בבתי בני ישראל בכל מקום בעולם שנמצאים. "פסח מצרים" התקיים בבתים של בני ישראל והם לא יצאו מן הבתים עד שהגיעה הפקודה לעזוב את מצרים בחצות הלילה.

מעניין שהשנה, בגלל וירוס הקורונה, אנו נאלצים לקיים "פסח מצרים" בפעם השנייה בהיסטוריה של עם ישראל, דהיינו כולנו בבתים שלנו, אסור לנו לצאת, ורק המשפחה בתוך הבית נמצאת ללא אורחים מן החוץ. ממש חזרה לנוהג של פסח מצרים לפי התיאור בתנ"ך!

מעניין שהשנה, בגלל הקורונה, אנו נאלצים לקיים "פסח מצרים" בפעם השניה בהיסטוריה של עם ישראל: כולנו בבתינו, אסור לנו לצאת, המשפחה לבדה בבית, ללא אורחים מן החוץ. ממש חזרה לנוהג של פסח מצרים התנכ"י

כאשר חשבתי על האירוניה שמאז יציאת מצרים עד היום לא היה מצב כזה בבתי יהודים, חשבתי שאולי ננסה ניסוי חוויתי לקשור את עצמנו ממש לתחושות של בני ישראל בפסח הראשון. אמנם אנו מאמינים שכן נצא מתי שהוא וזה רק לילה אחד, אבל אין ספק שהלילה הזה שונה מכל לילות הסדר שהיו לרובנו בחיים עד עכשיו.

ואז הרהרתי בכך שליל הסדר הזה יכול להפוך את הקורונה לקרן-אור, דהיינו קרן האור בסוף המנהרה. אז כל המשפחה לא תהיה, והבני דודים לא יגיעו לסדר כרגיל. נהיה לבד רק אנחנו, או אולי אלו שמשתמשים בחשמל בשבת וחג יהיו בקשר בזום או סקייפ עם בני המשפחה, אבל בכל מקרה לא נאבד את הקשר המשפחתי. אולי הקשר אפילו יתחזק מתוך געגועים למשפחה, ואז נראה את קרן האור יותר בבהירות ומתוך תחושת הכרת תודה על הקשרים שיש לנו. חג שמח!

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 363 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נתניהו וגנץ שוחחו; איחלו פסח שמח אחד לשני וקבעו לחדש המו״מ אחרי החג

עם כניסת מגבלות התנועה לתוקף, נרשמת ירידה בתנועת הציבור במרחב ● משרד הבריאות הודיע שהוא פועל להעלות את מספר בדיקות הקורונה כדי לעמוד ביעד של 10,000 בדיקות ביום ● המענק המרבי לעצמאים יוגדל מ-8,000 שקלים ל-10,500 ● ברכות חג שמח מרחבי הקשת הפוליטית

עוד 16 עדכונים

כ-600 חיילים יצאו מעיר הבה"דים לביתם לכבוד החג

חשיפה בצה"ל הודיעו כי מבטלים את יציאות החיילים מהבסיסים הסגורים, כדי למנוע הדבקה במגיפת הקורונה בין החיילים למשפחות שלהם, אבל מהשטח עולה תמונה שונה לגמרי ● ״23 אוטובוסים יצאו אתמול משלושה בסיסים בעיר הבה"דים ובכל אחד מהם כ-25 חיילים", אומר אביו של חייל שמשרת שם וחשוף למידע ● "הם יחזרו ביום ראשון ובחג השני יצאו חיילים נוספים. זאת מדגרה לקורונה, צה"ל הוא בני ברק שנייה" ● דובר צה״ל: ״נעשו התאמות ליציאתם וחזרתם על ידי מערך הסעות ייעודי״

עוד 586 מילים

מרכזי היום לקשיש נסגרו בגלל הקורונה, הקשר עם 40% מהקשישים נותק

מעקב זמן ישראל המרכזים שבהם קשישים נפגשו, שוחחו ואכלו יחד נסגרו ● כ-40% מהקשישים ביקשו להמיר את המזון והליווי הטלפוני שקיבלו בסיוע כספי, וניתקו קשר עם העמותות ● חלק מהמרכזים משוחחים בטלפון עם הקשישים שעזבו על קשר - ואחרים לא ● במרכזי היום חוששים: "בקרוב נשמע על הרבה קשישים שנפטרו בבית בלי שאיש ידע על כך"

כ-40% מהקשישים ביטלו את השתתפותם במרכזי היום. כך עולה מנתונים חדשים של איגוד הל"ב, המאגד 100 עמותות המסייעות לקשישים ברחבי הארץ.

עד שמגיפת הקורונה הגיעה לארץ ועד להנחיות המיוחדות הכוללות בידוד של אוכלוסיית המבוגרים, הגיעו קשישים למועדוניות שמפעילות העמותות ושם קיבלו אוכל, טיפולים פיזיים ונפשיים, פעילות פנאי וספורט, ובעיקר נהנו מחברה של קשישים אחרים ושל עובדי העמותות. כפי שפורסם בזמן ישראל – מאז פרוץ המגיפה המועדוניות נסגרו, הקשישים סגורים בביתם ופעילי העמותות מביאים להם אוכל לפתח הבית ושומרים איתם על קשר טלפוני.

בשנת 2018 התבצעה רפורמה במרכזים, והוצעה לקשישים אופציה חלופית – לוותר על השירות במרכזי הקשישים ולהמיר אותו בסיוע כספי של 1,400 שקל בחודש. רק 6% מהקשישים שמטופלים בעמותות הלב לקחו את האופציה הזאת. ואילו בשלושת השבועות האחרונים כ-40% ביקשו להמיר את חבילות המזון והליווי הטלפוני בסיוע כספי וניתקו קשר עם העמותות.

נתונים על קשישים שניתקו קשר עם המרכזים בעקבות הנחיות הקורונה (צילום: איגוד הלב)
נתונים על קשישים שניתקו קשר עם המרכזים בעקבות הנחיות הקורונה (צילום: איגוד הלב)

העמותות מקבלות תקציב ממשלתי לפי מספר הקשישים המטופלים בהן. עם עזיבתם של הקשישים, חלק גדול מהעמותות נכנסו למצב של חדלות פירעון. ברגע שקשיש עוזב, העמותה אינה חייבת להמשיך ולדאוג לשלומו. בפועל, חלק מהעמותות שומרות על קשר טלפוני עם הקשישים שעזבו אותן וחלקן לא.

שמואל (סמי) קידר, מנכ"ל איגוד הל"ב, אומר לזמן ישראל: "יש לנו צוותים ברחבי המדינה שנשארים בקשר טלפוני עם הקשישים, גם אלה שעזבו, בהתנדבות, בלא כל תמורה, מתוך דאגה, כדי לדעת מה שלומם. האם אני יכול להבטיח לך שבכל העמותות שנמצאות במצב של קריסה יש מי שידאג לכל הקשישים? לא".

לדברי קידר, "המעבר של אלפי קשישים לקבלת גמלה בכסף במקום גמלה בעין היא אסון. אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון. דיכאון גורם למחלות. מחלות גורמות למוות".

"אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון"

לדברי גורם בכיר במרכזים לקשישים: "בחלק מהמרכזים אף אחד לא נשאר בקשר עם הקשישים שעזבו. חלקם נעזרים במשפחות שלהם, חלקם בודדים ומנותקים מהעולם ושוקעים בדיכאון. כבר בשנה שעברה היו כ-20 מקרים של קשישים שניתקו קשר עם העמותות ואחר כך נפטרו בלי שאף אחד ידע, עד ששכנים הבחינו בגופה. אני חושש מאוד שבקרוב יהיו הרבה יותר מקרים כאלה".

iStock Robert Weiבעמותות לקשישים חוששים מקריסה כלכלית

בעמותות טוענים כי עזיבת הקשישים מסכנת את קיומן של העמותות שמקיימות את המרכזים לקשישים ואת השירות החיוני שהן ממשיכות להעניק לקשישים שאינם עוזבים – ואמורים להמשיך לתת גם אחרי הקורונה.

העמותות מתקיימות מתמיכה ממשלתית בסך 150 שקל עבור כל קשיש רשום, נוסף על כיסוי עלות המזון והטיפולים הרפואיים לקשישים. העמותות ממשיכות להחזיק את המרכזים כרגיל  גם כאשר הם כמעט ריקים, ולהעסיק עובדים כרגיל (גם מהבית), אך כעת נאלצות לקיים את עצמן בתמיכה שהצטמצמה בכ-40%.

לדברי קידר: "העמותות לזקן על סף קריסה. פגיעה בעמותות היא פגיעה בעשרות אלפי קשישים. הצוותים המנוסים שלנו רוצים ויכולים להמשיך להעניק את השירותים בבתי הקשישים אך אנחנו חייבים תמיכה תקציבית. אם העמותות יקרסו לא נוכל לסייע לקשישים גם אחרי המגיפה. אנחנו פונים למשרדי הממשלה שייתנו למרכזי היום רשת ביטחון אבל לא מקבלים תשובה".

עוד 487 מילים

המפעלים הכשרים בסין הושבתו רק אחרי שהספיקו לייצר מזון לפסח

מאות מפעלים בסין מייצרים מזון כשר המסופק ליהודים שומרי מסורת בארץ ובעולם ● אבל התפרצות הקורונה שם גורמת למשגיחי הכשרות לחשב מסלול מחדש ● ייצור המזון הכשר לפסח אמנם הושלם עוד לפני המגפה, אך כעת הם מתלבטים האם לפזר את הייצור בין מדינות נוספות - או להמשיך לשים את כל הביצים הכשרות בסל סיני אחד

תעשיית המזון הכשר העולמית הפכה לקרבן כלכלי נוסף של הקורונה, לאחר שקווי ייצור כשרים בהיקפים גדולים בסין – שם פרצה המגפה – הושבתו.

למרות שהמגפה לא השפיעה בצורה משמעותית על אספקת משלוחי המזון הכשר לפסח לישראל ולריכוזי קהילות יהודיות ברחבי העולם, היא כן הפחיתה את הפעילות העסקית במפעלים האלה, מאז התגלה חולה הקורונה הראשון בסין.

הרב מנחם גנאק, ראש מחלקת הכשרות ב-OU (שנחשב לגוף השגחת הכשרות הגדול בעולם), אמר לזמן ישראל כי השפעת הנגיף על הענף בסין נרחבת. לדבריו, "במשך זמן רב, הממשלה הסינית סגרה מפעלים. ראש השנה הסינית הגיע, והסגירה התארכה. עד אמצע מרץ רבים מהם נפתחו מחדש – אך לא כולם".

מבדיקת זמן ישראל עולה כי יש לפחות 1,270 מפעלים לייצור מזון כשר בסין, וה-OU עובד עם כמחציתם, שמייצרים סוגים שונים של מוצרים, בהם ירקות ופירות.

גנאק הוסיף כי הקורונה לא השפיעה על המוצרים לפסח, "שרובם כבר ייוצרו".

"רוב המוצרים לפסח באמת יוצרו זמן רב לפני שמישהו אפילו שמע על הקורונה", אומר גם הרב בנימין ברקוביץ' מהארגון המתחרה KOF-K, "אבל חלק מהדברים היו מעט בעייתיים. חלק מהמוצרים מאחרים מעט, מה שעשוי להיות בעייתי".

KOF-K עובד מול כ-550 מפעלים בסין, עם ייצוא הנע בין תמציות, כימיקלים בטעמים, מוצרים קפואים בסיסיים, ומוצרים בקופסאות שימורים. חומרי גלם ממפעלים אלו נשלחים לחברות מסביב לעולם, לרבות בארצות הברית ובאירופה.

רגע לפני החג, ברקוביץ' כתב לי כי בדק שוב את הנושא, וכי "המשלוחים של פסח לא הושפעו, משום שרובם הגדול כבר יוצרו הרבה לפני שהמגפה התפשטה".

זה נכון גם לגבי Star-K, ארגון השגחת כשרות נוסף הפועל בסין. לדברי ראש מחלקת האישור של הארגון במזרח הרחוק, הרב אברוהום מושל, "אמנם היינו צריכים לבטל שני מוצרים – אך רובם כבר יוצרו לפני שהכל התפרץ".

מושל הוסיף כי התפרצות המגפה הקשתה על ההשגחה הפיזית במפעלים. "כפי שאפשר להבין, עכשיו כולם נאלצו להתרחק", אמר לי, "זה שם אותנו בסכנה".

מפעל מזון סיני לאחר התפרצות הקורונה, פברואר 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan)
מפעל מזון סיני לאחר התפרצות הקורונה, פברואר 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan)

שלושת הארגונים האלה שולחים בשגרה משגיחי כשרות כדי לפקח על החברות הסיניות. חלק מהמשגיחים חיים בסין ובאזור, בעוד שאחרים מגיעים מישראל.

"בנסיבות רגילות, היינו נכנסים יחסית בקלות, מפקחים על הרכיבים, מוודאים שכל הרכיבים והייצור לא מהווים בעיה מבחינת כשרות", אמר לי מושל. "היינו בוחנים את כל הרכיבים, המוצרים, הציוד, מוודאים שהמפעל מייצר רק מזון כשר".

גנאק הסביר כי המפתח הוא להבטיח שהמפעלים לא עובדים בנוסף עם פריטים לא-כשרים, כמו צדפות ומוצרים אחרים מהחי: "אנחנו שולחים, או שיש לנו עובדים מקומיים הבוחנים את המפעלים כדי לוודא שהם עומדים בסטנדרטים".

למרות שהנגיף ממשיך להתפשט בעולם, נראה כי המצב מתייצב במידת מה בסין, מה שמעלה את התקווה של חזרה לעסקים כרגיל. "אנחנו מושפעים באופן ברור כאשר חברות נסגרות", אמר ברקוביץ'. "זה בהחלט לא היה קל. הדברים חוזרים לשגרה, אבל זה לוקח זמן. בחדשות אנחנו רואים שמספר מקרי ההידבקות בסין נמצא בירידה, מה שבהחלט עוזר, אבל קשה לדעת באיזו מידה".

והוא גם מתלבט האם לפזר את הייצור. "אחד הלקחים שלמדנו הוא שחייבים לגוון את המערכת", אומר לי ברקוביץ', "אף פעם אי אפשר לדעת איפה יהיה מחסור".

עוד 449 מילים

גלעד מלאך, ראש התכנית לחרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה, מעריך כי הציבור החרדי ימשיך לנהור אחרי הרבנים בכל הנוגע לעולם הדת - אך יותר ויותר אנשים יקבלו החלטות עצמאיות בנושאים אחרים ● זאת, לאחר שאלפי חרדים נדבקו בנגיף הקורונה, על רקע קבלת החלטות שגויה במגזר - בהובלת הרב קנייבסקי, ונכדו הדומיננטי ינקי ● ראיון

עוד 1,455 מילים

חוף המבצר בעתלית נמסר למוש בן ארי. ואז יצא מכרז

"חוף הכרמל מגייסת את מוש לבניית כלכלה מקיימת בנופים שלנו", הכריז לפני חצי שנה ראש המועצה האזורית חוף הכרמל ● מכרז להפעלת החוף הבתולי לא פורסם, ורק בלחץ התושבים ירדה המועצה ממסלול הספק היחיד שקיבל מוש בן ארי, ופרסמה מכרז ● אבל אז התגלה שהזכיין של חוף המבצר יקבל את השילוש הקדוש: גם הפעלה של "משאיות מזון" בתקופת הביניים, גם את הזכות לתכנן את החוף העתידי, וגם את המפתח להפעלתו המלאה בהמשך ● "למה היזם צריך גם לתכנן את החוף וגם להפעיל אותו? זה כמו שהחתול יתכנן את מפעל השמנת"

עוד 1,879 מילים ו-2 תגובות

בריאות הנפש "כל ישראלי עשירי יזדקק לטיפול נפשי"

ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בהסתדרות הרופאים, מזהיר מפני מצוקה נפשית אדירה בישראל בעקבות משבר הקורונה, ואומר כי מערכת הבריאות אינה ערוכה לכך ● חוות דעת ברוח דומה הוצגה השבוע לוועדת הקורונה בכנסת ● פישל קורא לציבור המודאג להתנתק קצת מהחדשות, ולפנות לקבלת סיוע מקצועי במקרה הצורך ● ויש לו גם ביקורת נוקבת על נאומי נתניהו ועל התקשורת "שמכניסה את הציבור להיסטריה" ● ראיון

עוד 1,659 מילים

נכדו של רבין על נתניהו: מגיע לו לקבל קורונה; הליכוד: זו הסתה

גורם בסביבת נתניהו: ועדת הקורונה מתבררת כפוליטית לגמרי ● יו"ר הכנסת גנץ: במידת הצורך הכנסת תפעל גם בחול המועד ● נתניהו: ערוכים לפעול כדי להשיב את הנעדרים מעזה ● מ-19:00 בערב היום נאסרה יציאה מהיישובים - עד יום שישי בבוקר; ממחר ב-15:00 בצהריים ועד מחרתיים ב-7:00 בבוקר - תיאסר התרחקות של יותר ממאה מטר מהבתים

עוד 40 עדכונים

איילת שקד שברה את תהליך מינוי השופטים. זה קריטי שהממשלה החדשה תתקן אותו

בהודעתה אתמול, התגאתה שרת המשפטים לשעבר בעובדה כי בתקופתה כרתו הפוליטיקאים ברית עם נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים ● כאילו לא הגיחה לעולם בתקופה ההיא פרשת אפי נוה, כאילו לא הוחלט להגיש כתב אישום נגד יו״ר לשכת עורכי הדין בפרשת "מין תמורת מינוי" ● בשנה הקרובה יפרשו חמישה שופטי עליון ● זוהי נקודה קריטית לביסוס האיזון ולהחזרת מקצוענות לתהליך הבחירה של "קודש הקודשים" ● פרשנות

עוד 763 מילים

טעות הדוברת הובילה לכותרות שגויות וסיבוב פוליטי על חשבון החרדים

"שליש מתושבי בני ברק, 75 אלף איש, חולים בקורונה" נטען בסוף השבוע שעבר בכלי התקשורת, מה שהוביל לתגובות קשות כלפי המגזר החרדי ● הדברים יוחסו למנכ"ל קופת חולים מכבי רן סער שהשתתף בדיון בוועדת הקורונה ● בפועל, סער כלל לא אמר את הדברים - ודוברת הוועדה היא זו שהפיצה את הציטוטים, בשמו, למרות שלא היו ולא נבראו ● גם עכשיו, הציטוטים השקריים עדיין מופיעים באתר הכנסת ● כרוניקה של פייק ניוז ממקור רשמי לגמרי

עוד 1,687 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה